ביום שישי נפגשו נציגי העובדים עם סגן נשיא מכון ויצמן, פרופסור ישראל בר-יוסף, בתקווה למצוא נוסחה שתוכל לשים סוף לסכסוך העבודה במוזיאון גן המדע. מתוך כבוד לבמה זו אמנע מלפרט את הגידופים והכינויים הגסים שהטיח בר-יוסף בנציגים כבר בדקות הראשונות של הפגישה. כשאחת הנציגות ניסתה לפרט מדוע בעיות העובדים לא יפתרו ללא הסכם סגן הנשיא קטע אותה וטען שהוא אינו מעוניין לשמוע. בר-יוסף הציג אולטימאטום ברור לעובדים: אם לא יחתמו על חוזים אישיים ויוותרו על רעיון ההתארגנות מוזיאון גן המדע ייסגר והעובדים יפוטרו. עוד מדבריו של הפרופסור המכובד: "התארגנות עובדים לא מתאימה לצורת העבודה במוזיאון, עליכם להגיד תודה שאתם עובדים במקום כזה", "אנחנו ההנהלה ואתם העובדים, זכותנו להעסיק אתכם איך שנמצא לנכון ואם זה לא מוצא חן בעיניכם לכו לעבוד במקום אחר". ממילא ברור כי חילוקי הדעות אינם על רמת שכר או תנאי עבודה אלא על עצם זכותם של העובדים להתארגן על-מנת להתלונן עליהם. אולם מהתבטאויותיו של פרופסור בר-יוסף עולה כי שני הצדדים לויכוח כלל לא תופסים באופן זהה את מסגרת החוקים והנורמות בה הם נמצאים.
הנהלת מכון ויצמן תופסת את הדמוקרטיה כמשטר שבו היא חופשייה להעסיק עובדים בכל אופן שיתחשק לה. מוסר, הגיון ואפילו החוק משחקים תפקיד משני אם בכלל מול שמירה על כוחה הבלתי מוגבל על העובדים. היא, המעסיק, עושה טובה לעובדים שהיא בכלל מוכנה להעסיק אותם ואם לא נאה להם גם הם "חופשיים" לעזוב ולעבוד במקום אחר. במילים אחרות מקום העבודה על כל הקרקע, הציוד והעובדים שבו, הם תשומות בבעלות המעסיק. לפיכך ההנהלה לא מהססת לנקוט באלימות כלפי העובדים ה"סוררים" ומעדיפה לסגור את המוזיאון מאשר לאבד את יכולתה לנצל אותם. זוהי הגדרה צרה ואנמית של דמוקרטיה שריקה מכל תוכן מעשי. מאחר שבעלי עסקים אשר מעסיקים עובדים הם רק 5% מכוח העבודה במשק, על פי הגדרה זו של “חופש” רק אותם 5% חיים בדמוקרטיה בעוד שרוב האוכלוסייה כפופה למרותם. .
העובדים המאורגנים מצידם סבורים שהזכות של קבוצת אנשים עם מכנה משותף להתאגד היא זכות בסיסית בכל דמוקרטיה. איזו דמוקרטיה יכולה להתקיים ללא היכולת להקים מפלגות, עמותות, ארגוני מחאה וכמובן ארגוני עובדים? האמת ההיסטורית היא שלחץ של ארגוני עובדים הוא שהביא לזכות בחירה כללית ברוב העולם המערבי. העובדים אמנם חופשיים לבחור את מקום העבודה שלהם אך הם אינם הופכים לרכוש של המעסיק ברגע שעשו זאת. העובדים הם שמפעילים את העסק, בניגוד למעסיק שבמקרה הזה ספק אם בכלל ידע כיצד מוזיאון גן המדע נראה מבפנים לפני פרוץ סכסוך העבודה. העובדים הם שרואים את ליקויי הבטיחות שלא מטופלים, בעוד ההנהלה יושבת קילומטר וחצי מהמקום ומתבוננת במאזן התקציבי. לעובדים יותר ממותר לנסות ולהטיב את תנאי העסקתם בין אם כבודדים ובין אם כקבוצה מאוגדת. ודאי שאין בסמכותו של המעסיק לקבוע בשבילם איך ואם בכלל להתאגד. נכון שזכותו של המעסיק לא לקבל את בקשות העובדים אך מאידך זכותם של העובדים לפעול נגד המעסיק כקבוצה אם הם סבורים שהמעסיק נוהג כלפיהם שלא כשורה. בדיוק את הזכות הזו הנהלת מכון ויצמן שוללת
.
לפיכך, אין להתפלא על כך שההנהלה מסרבת לחתום על הסכם עם העובדים כבר למעלה מ- 120 יום. איך ניתן לחתום על הסכם, או אפילו לשבת מסביב לאותו שולחן עם תשומות? העימות שנוצר בין ה"חופש לנצל" של הנהלת המכון לבין "החופש מניצול" של העובדים הוא העניין שעל הפרק. על הציבור להכריע בין השניים ולקבוע באיזו דמוקרטיה הוא רוצה לחיות. דמוקרטיה שחלה רק על מיעוט קטן אשר מטילים מרות דיקטטורית על השאר. או לחילופין, דמוקרטיה במובן האמיתי והרחב של המילה שבה כל בני האדם נולדו שווים וחופשיים לחתור אל אושרם. במשטר דמוקרטי אמיתי אין זכות קיום למעסיק שרומס כל נורמה ציבורית. מן הראוי שהציבור המממן את מכון ויצמן יגבה ממנו מחיר יקר על הניסיון לפורר את זכויותיהם הבסיסיות של עובדיו.
לנוכח אטימות ההנהלה העובדים יקיימו משמרת מחאה מול השער הראשי של מכון ויצמן, רחוב הרצל ברחובות, 5 דקות מתחנת הרכבת. המחאה תתקיים ביום ראשון 7/12 בשעה 15:30. כל מי מתנגד לשלילת זכותם של עובדים להתארגן ושימוש באלימות כלפיהם מוזמן להצטרף אלינו.
כמו כן הציבור מוזמן לפנות לסגן הנשיא ולהגיב על דבריו כלפי העובדים.
פרופ` ישראל בר-יוסף
ibj@weizmann.ac.il
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מידע שוטף על המאבק- עכשיו גם באנגלית
http://weizmannfile.blogspot.com/
הכותרת המרקסיסטית היא נחמדה ונאה כרטוריקה אבל איננה מקדמת אותנו צעד אחד קדימה. מרגע שיחסי עבודה נקבעים במישור הכספי, ולו כיון שהעובדים מעוניינים בכסף כדי להשתמש בו לצריכה, הבוז שנמצא בכותרת לקביעת יחסי העבודה דרך הכסף, הופך ללא רלבנטי, ומבחינה זו שום דבר לא השתנה בין המאה התשע עשרה לבין המאה העשרים, והמאה העשרים ואחת. אם העובדים היו רוצים לקבל תמורה אחרת לעבודתם היינו צריכים לחשוב על תמורה אחרת, אבל כיוון שגם העובדים וגם המעסיק נמצאים במישור הכסף אז הכותרת הופכת לדמגוגית.
מעבר לכך, העסקה שחתם השוכר (שלו אנו קוראים המעסיק) על זמנו של המשכיר (שלו אנו קוראים העובד) הייתה בין כל אחד ואחד באופן פרטי. אם הם רוצים הם יכולים להקים פירמה שותפית לניהול גנים מדעיים ולהשכיר את שרותי הפירמה לשוכר, אבל כל עוד הם חתמו עם חוזה אישי הם לא יכולים לבוא בטענות להנהלה. הם כמובן רשאים להקים איגוד עובדים ולשבות, אבל ההנהלה רשאית באותה מידה להחליט על סגרת הגן, החזרת הכסף למדינה ולתורמים, והליכה ללשכת אבטלה.
יכול להיות שטענות העובדים 'מוצדקות', אך אין זה משנה, כאשר המדינה שלנו ענייה, וגם בשכר מינימום לפי החוק נשארים אחוזי אבטלה של 6% מכלל כוח העבודה, והשתתפות כוח עבודה במשק של 55% בלבד (לעומת 75% בכל מדינה מערבית נורמלית). מדינה ענייה שחיה בתחרות עם מדינות עניות אחרות עם רמת חיים נמוכה יותר, בהכרח, חיה עם שכר נמוך יותר וכוח נמוך יותר לעובדים.
ועכשיו סתם להפרכת טעות היסטורית שהשתרשה באתר:
זכות בחירה כללית לגברים ניתנה:
בארה"ב – ב1865 (אם נכלל בה רק גברים לבנים אז 1828)
בגרמניה- ב1870
בצרפת ב1871
ובבריטניה- 1928
לכל המדינות שנמצאות ברשימה לא היו איגודי עובדים משמעותיים בזמן הענקת זכות הבחירה הכללית לגברים, חוץ מבריטניה. אז הגיע הזמן לשרש את האמונה הכוזבת המקשרת בין זכות בחירה כללית לאיגודי עובדים. זכות בחירה כללית ניתנה מסיבות פוליטיות פנימיות בלי קשר לקיומם של איגודי עובדים או אי קיומם.
בבלוג הזה ( http://talyaron.blogli.co.il )ניתן לעקוב אחר המשפט הציבורי שנערך בין עובדי המכון להנהלת המכון. אתם מוזמנים להשתתף בדיון.
ובו ייודעו כל התורמים וכל חבר הנאמנים של מכון וייצמן בנושא.
כך גם לגבי מכוני מחקר ואוניברסיטאות בעולם.
מי מהם שיבחר בכך יקבל פירוט משמעותי יותר שיכלול תמונות (גם של אלימות מאבטחי המכון).
את מכון ווייצמן יש להכות היכן שכואב – בכיס.
את מכון ווייצמן יש להכות היכן שכואב – ביוקרתו האקדמית.
גם אם זה יוצא מין משפט שלמה בן זמננו. בן יוסף מוכן לעקור לעצמו עין אחת כדי לעקור לעובדים שתיים, לסגור את הגן שדוברי המכון מתפייטים על כך שעליו גאוותם, רק כדי לא להעסיק עובדים מאוגדים. באמת מטרה נעלה שמצדיקה את ההקרבה.
זה בניגוד לדברי העובדים, שבצד דרישותיהם בנושא תנאי ההעסקה מתריעים גם על ליקויי בטיחות, מתוך דאגה לגן ורצון לשפר. איזה הבדלים בגישה. אבל בעצם, למה בכלל הם חושבים שיש להם מילה בעניין? הם רק עובדים שם.
נקראת ונשמעת כאילו הוכתבה ע"י הנהלת מכון ויצמן או מטעמו.
לעצם העניין: מכון ויצמן איננו עיסקם הפרטי של מנהליו, [המשתכרים, אגב, סכומי עתק, על-פי כל קנה-מידה במוסד ציבורי] והם אינם רשאים לעשות בו ככל העולה על רוחם, אלא הוא מוסד ציבורי הנסמך ונתמך על-ידי כספי הציבור ותרומות מן הארץ ומן העולם.
היחס המזלזל, המחפיר והמעליב של מנהלי המכון כלפי העובדים, החרפות, הגידופים והאיומים הנשמעים מפי מנהלי המכון הבכירים מעידים, לעניות דעתי, על רמתם המוסרית הירודה ועל כך שהם אטומים לחלוטין לגבי הכרה בזכויותיהם של העובדים לשכר הוגן ולתנאי עבודה הולמים והם מתירים לעצמם לנהוג כאילו היה המכון רכושם הפרטי.
הדרישה החוזרת ונשנית שלהם מן העובדים לוותר על התארגנותם / התאגדותם שנועדה במטרה להגן על זכויותיהם האלמנטריות, היא דרישה אבסורדית, מנוגדת לחוק הקובע שאסור למעסיק לפגוע בעובד בגלל הצטרפותו לארגון עובדים – ותביעה זו ראויה לכל גינוי!
הלחץ שמפעילה הנהלת מכון ויצמן על העובדים המאוגדים, שרובם החליטו להתאגד בארגון העובדים הדמוקרטי "כוח לעובדים" מנוגד, כאמור, לכל חוק ואני קורא לשלטונות החוק להתערב ולהעמיד את הנהלת מכון ויצמן לדין על הפרה בוטה זו של החוק!
אני קורא גם לועדי העובדים במקומות-עבודה מאורגנים להצטרף בהמוניהם, במיפגן של סולידריות של עובדים – להפגנת המחאה של העובדים ב"גן המדע" ולתמיכה בלתי מסוייגת במאבקם.
כוח לעובדים!!!!!!!!
מספיק שהיא היתה משביתה את חברי ההסתדרות במכון וייצמן(שביתת סולידריות) והבעייה היתה נפתרת תוך יום-יומיים.
הזכות להתאגד במקום העבודה מעוגנת בחוק, ואינה דורשת מהעובדים להקים פירמה מתחרה לניהול העסק.
למה אתם לא פונים לתקשורת? אם אתם זקוקים לעזרה בנושא אשמח להעמיד קשרים קיימים לרשותכם.
ניהלתי אתמול התכתבות עם בר יוסף וחשבתי לשתף את העובדות/ים והקוראות/ים. לשיפוטכן.
מייל ראשון:
לפרופ' בר יוסף שלום,
הופתעתי לקרוא באתר 'העוקץ' כתבה לפיה מכון ויצמן ואתה כסגן הנשיא שלו מונעים מעובדי גן המדע את זכותם האנושית והחוקית להתאגד. איננו חולקים את אותה דיסציפלינה אקדמית ובכל זאת אני סבור שאקדמאים באשר הם צריכים לייצג ערכים נאורים של כבוד האדם. הכתבה מצטטת אותך אומר לעובדים "התארגנות עובדים לא מתאימה לצורת העבודה במוזיאון, עליכם להגיד תודה שאתם עובדים במקום כזה. […] אנחנו ההנהלה ואתם העובדים, זכותנו להעסיק אתכם איך שנמצא לנכון ואם זה לא מוצא חן בעיניכם לכו לעבוד במקום אחר". התבטאות כזאת היא בעיני קשה ביותר ומבטאת חוסר כבוד בסיסי כלפי עובדי המכון והתכחשות לזכויותיהם כבני אדם וכעובדים. אני סבור כי מן הראוי שתסתייג מהדברים שאמרת (במידה ואכן אמרת אותם) או תתכחש להם (במידה ולא).
בכל מקרה, וללא קשר להתבטאות, מדינת ישראל היא מדינת חוק, המכירה בזכות ההתאגדות ומחייבת מעסיקים להכיר בהתאגדויות עובדים. התכחשות מכון וייצמן לזכויות עובדיו היא על כן חמורה מבחינה חוקית ומוסרית כאחד. אני בספק רב אם מוסדות אקדמיים בינלאומיים, לרבות המוסד שאני שוהה בו כעת, ישלימו עם הפרה בוטה כל כך של זכויות עובדים. אני קורא לך ולהנהלת המכון לשים קץ למדיניות השערורייתית הזאת שלא מוסיפה כבוד להנהלה, למכון ולאקדמיה.
בכבוד רב,
רועי לבנה
וזאת התשובה שקיבלתי 10 דקות אח"כ:
רועי שלום,
לצערי, מתאפיין מאבקם של המדריכים בהפצת שקרים וחצאי אמיתות.
הדברים המצוטטים בשמי לא היו ולא נבראו, כמו גם השקרים המופצים על אלימות שהופעלה כביכול כנגדם: בפועל הם נתפסו ע"י שומרי המכון לאחר שזחלו מתחת לגדר המכון.
מצער כי זהו האופי שבו בחרו לנהל את מאבקם
בברכה
ישראל
**********************************
…אז עניתי:
ישראל שלום,
אני מודה לך ומעריך את תשובתך המהירה, ושמח מאוד לשמוע שלא אמרת את הדברים שצוטטו באתר. האם אני יכול להבין מדבריך שמכון וייצמן מכיר בהתאגדות העובדים ומתחייב שלא לפטר עובדים שפעלו למען ההתאגדות?
בנוסף, לא ברורה לי טענתך בדבר האלימות שהופעלה כלפי העובדים. העובדה שעובדים זחלו מתחת לגדר המכון אינה סותרת את העובדה שהופעלה כלפיהם אלימות בלתי לגיטימית. באמצעי התקשורת צויין כי אחד העובדים נזקק לניתוח בעקבות הארוע וצורפה תמונה שבה מאבטח מרתק מפגין לאדמה. האם אכן היה צורך בהפעלת אלימות כזאת? האם המפגינים היוו איום ממשי על שלומו של מי מהמבקרים, המאבטחים או העובדים האחרים במקום? ומדוע היו צריכים העובדים לזחול מתחת לגדר כדי להכנס למכון מלכתחילה? האם היה זה בגלל שהשומרים מנעו את כניסתם מהשער הראשי?
ברור לי שסגן נשיא וחברי הנהלה של מוסד כמכון וייצמן אינם יכולים לפקח על מעשיו של כל מאבטח, ובכל זאת, העובדה כי המאבטחים הללו עובדים בשכר עבור מכון וייצמן הופכת את המכון לאחראי להשלכות של מעשיהם.
בכבוד רב,
רועי
והינה התשובה ששוב הגיעה במהירות מרשימה:
רוי שלום
המכון אינו מונע מהם להתארגן, אך עומד על זכותו להעסיקם בחוזים אישיים נדיבים, המעניקים להם תנאי שכר שהם הטובים מכל מוזיאוני המדע בארץ וכפולים משכר המינימום. איש מהעובדים לא יפוטר, זוהי המצאה חסרת שחר.
באשר לאלימות – שכנה שזיהתה חדירה למכון הזעיקה את המאבטחים. ה"פורצים" פרצו במנוסה והמאבטחים לכדו אותם אחרי מרדף. צר לי כי אלו היו תוצאותיו, אך הוא רחוק מרחק רב מתאור המעשה על פי אחד מדובריהם בראיון ברדיו, כי ההנהלה שלחה את המאבטחים לשבור את ברכיהם ואף נכחה במקום על מנת לוודא את הביצוע…
צר לי כי בשל העומס המוטל עלי לא אוכל להמשיך בהתכתבות זאת.
בברכה
ישראל
************************
…ועניתי:
ישראל שלום,
שוב תודה על תשובתך. אני מבין שלא תוכל להמשיך בהתכתבות ובכל זאת, אם יש סיכוי שהדברים הללו ישפיעו במשהו אני מוצא לנכון לכתוב אותם.
הרעיון העיקרי שעומד מאחורי התאגדות עובדים הוא יכולתם וזכותם של העובדים להתמקח באופן קולקטיבי עם מעסיקיהם. כך נקבע שכרם של עובדים המשתייכים להתאגדויות עובדים בכל רחבי העולם, כך נקבע שכר העבודה שלי וכך נקבע שכר העבודה שלך. מרגע שעובדי המכון היו מעוניינים להתאגד לא הייתה למכון וייצמן כל זכות לנסות ולכפות עליהם חוזים אישיים. צר וכואב לי מאוד לראות כיצד אנשים שעובדים במגזר הציבורי ומיוצגים על ידי ההסתדרות במאבקים שלהם כעובדים רומסים בצורה כל כך מקוממת זכויות של עובדים שמועסקים על ידם.
אני שמח לשמוע שמכון ויצמן מכיר בכך שהפציעה של אחד העובדים נגרמה על ידי מאבטח שהמכון מעסיק. אם העובד שנפצע אכן נתפס והוכה בעת מנוסה הרי שמדובר במקרה חמור ביותר של הפעלת אלימות שלא לצורך, מאחר וקשה מאוד לדמיין כיצד עובד שנמלט מהווה סכנה כלשהי למאבטחים או לעובדים האחרים. הבעת צער של הנהלת המכון היא בהחלט חשובה (דרך אגב – האם היא נעשתה בפומבי? האם מישהו מנציגי הנהלת המכון יצר קשר עם העובד שנפצע? התעניין במצבו? הציע סיוע או פיצוי?), אך נראה לי ראוי שהמכון ייקח אחריות למקרה, יכיר בכך שנהג שלא כשורה וישנה באופן מהותי את האופן שבו הוא מטפל במשבר הנוכחי.
אני לא טוען שהמכון צריך לקבל את כל דרישות העובדים; בכל משא ומתן יש שני צדדים וכל צד מנסה למשוך לצד שלו. אך משא ומתן, קשה ככל האפשר, צריך להתנהל לפי עקרונות יסוד בסיסיים: הכרה בנציגות העובדים, כיבוד חוקי העבודה והמנעות מאלימות מיותרת של מאבטחים ושוטרים כנגד עובדים שמנהלים מחאה לגיטימית.
באופן מטריד, עד כה התנהלות מכון ויצמן מזכירה מאוד את התנהלות "חיפה כימיקלים" ו"מפעלי ים המלח" במאבקי העובדים שהם התמודדו איתם: הליכה זהירה בשוליים האפורים של החוק, יד ביד עם סוללת עורכי דין ומשרד יחסי ציבור. מוסד אקדמי מסדר הגודל של מכון ויצמן חייב להציב סטנדרטים אחרים. אני מאוד מקווה שהוא יתחיל לעשות זאת בהקדם. לדעתי, החברה הישראלית והקהילה האקדמית הישראלית והבי"ל לא צריכות להשלים עם התנהגות כזאת.
בכבוד רב,
רועי
אני חושב שברגע שהאתר שלכם הוא מגמתי ברמה שלא מאפשרת לשים את הדברים על השולחן כמו באתרים אחרים ynet לדוגמא אז האמינות שלכם, לפחות בעיני יורדת.
אשמח אם תפרסמו בכל זאת את מה שכתבתי אתמול ולאו דווקר תגובות קצרות ולא עיניניות.
אני רושם זאת בתור מדריך בגן שחושב אחרת!!!
לא יודע על איזו תגובה אתה מדבר. לא הגיעה לאתר שום תגובה של מישהו שמזדהה בשם "מדריך בגן".
מכון וויצמן , בהיותו מוסד מדעי נחשב בעולם, מרשה לעצמו להתנהל כמדינה בתוך מדינה.
כנראה שהיוקרה המדעית עלתה להם לראש, והם מתנהלים כדיקטטורה המורמת מעל חוקי המדינה.
כבר שנים נשמעות תלונות מעובדי מכון וויצמן בנוגע לכך שישנם שני מעמדות, אם כי לא במוצהר, הסגל האקדמאי, ושאר עובדי המנהלה והתמיכה במכון. בפועל הדבר נכון, יש אדונים ומשרתים, והדבר מתבטא בצורה הכי ברורה בתלוש המשכורת.
אתן רק דוגמא אחת: מדריך מן המניין מרוויח , על אף היותו ברוב המקרים מיומן ומשופשף , מרוויח פחות מחצי הסכום שמקבלים סטודנטים במכון הנקראים למלא את אותה עבודה בדיוק!!!
לאור עובדות אלו, ולאור העובדה שרוב אנשי המכון ממעמד המשרתים הם בעלי משפחות הדואגים לעתידם, נוצר מצב של ניצול בהסכמה מתוך חוסר ברירה (המצב במדינה כידוע לא משהו) .
לכן לא מפתיע , כבכל העולם , שהמשרתים בתחתית הסולם קרי אלו שגם כך אין להם מה להפסיד חוץ ממקום עבודה מנצל ופוגעני (הכוונה לאוכלוסיה החלשה שעובדת בגן המדע, הכוללת ברובה סטודנטים ממוסדות אחרים) יצאו וילינו על מצב זה.
ושוב באופן לא מפתיע קל לדיקטטורה במכון להפעיל על אוכלוסיה מוחלשת זו צעדים מאיימים וברוטלים, הרי גם כך הם רק " קטן המשרתים".
מי יתן ומלחמה זו תעורר את החברה בישראל ותפרןץ דרך חיים חדשה, עם תקווה וכבוד לעובדי מכון וויצמן, ולכל העובדים במשק הישראלי, שבו נוצרה המשוואה :ניצול עובדים=רווח.
אם אתה לא יודע היסטוריה, עדיף שתשתוק. אני מתכוון לטיעונים שלך על זכות ההצבעה וארגוני עובדים.
זכות הצבעה כללית ושווה לגברים ונשים הושגה באמצעות מאבק משותף של אירגוני העובדים והמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות בגרמניה ב 1918, בשבדיה ב 1918 (לגברים לבית התחתון ב 1909 אחרי שביתה בת חודשיים של ארגוני העובדים), בהולנד ב 1918, בנורבגיה ב 1915 בדנמרק ב 1915, בפינלנד (כתוצאה ממהפכת 1905 ברוסיה) בשנת 1906. בנוסף הושגה במסגרת מהפכות 1918 הזכות ליום עבודה של 8 שעות.
בארה"ב שבה ניתנה זכות בחירה כללית לגברים ונשים רק ב 1920 (לפני כן היו בנוסף להגבלה על נשים מגבלות רבות ברמת הרישום בספר הבוחרים ששרדו בעיקר בדרום עד לשנות ה 60) היתה תנועה מפוארת של ארגוני עובדים האחראית בין השאר לאירועי מאי 1886 בשיקגו שהם המקור לאחד במאי.
בצרפת זכות ההצבעה הכללית לגברים לפרלמנט שיש לו סמכויות חקיקה מלאות ניתנה פעמיים. בין 1848 ל 1851 בעיקבות מהפכת 1848 בצרפת שהיו בה אלמנטים סוציאליסטיים ברורים ושוב לאחר הדיקטטורה של לואי נפולאון ב 1871 וזאת גם כניסיון להרגיע לאחר ארועי הדמים של הקומונה הפריזאית של 1871.
בבריטניה זכות הצבעה כמעט כללית לגברים לבית הניבחרים ניתנה רק בסוף שנות ה 80. תרמו לכך לא מעט ארגוני העובדים והמפלגה הליבראלית שאינה קיימת היום ושאז הוותה במידה רבה את המפלגה היותר שמאלית בפוליטיקה הבריטית. בית הלורדים שאינו ניבחר איבד את זכות הווטו שלו רק ב 1911. בגרמניה בוטלה כאמור זכות ההצבעה הלא שוויונית לבית העליון (ככל שיש לך יותר רכוש קולך שווה יותר) רק במסגרת מהפכת 1918.
מה היו המגבלות על זכות ההצבעה בבריטניה עד סוף שנות ה80?
עד סוף שנות ה 80 של המאה ה19 זכות הבחירה לגברים היתה מותנית במינימום רכוש שהוציא חלק ניכר ממעמד העובדים מכלל בעלי זכות הבחירה. גלדסטון הקל במידה ניכרת את דרישות המינימום בתחום הרכוש ובכך הרחיב את זכות הבחירה לכלל הגברים למעט מי שעבדו כמשרתים במשק הבית או מי שלא היה מסוגל לישכור דירה משל עצמו. אלו היו צריכים לחכות עד ל 1920
זה פוגע באיכות הטענות שלי? ואם אני כותב מטעם המלך המשיח יובב"א זה משנה משהו? אנחנו באים לעשות דיון על הטענות השונות כדי ללמוד ולהשכיל, אני מקווה לפחות. אם אינך רוצה להתמודד עם הטענות שהעלתי, אל תתפלא, אם פתאום תמצא את עצמך משותק למול הטענות הנגדיות, כמו שמצאו את עצמם הסוציאל דמוקרטים בשנות השבעים משותקים למול הניאו ליברליזם.
באשר לחוק, אני מקווה לפחות, שהחוק מאפשר לאלה שאינם רוצים להצטרף לאיגוד העובדים לא להצטרף אליו. יכול להיות שאסור לפטר אדם על הצטרפות לאיגוד עובדים אבל זה לא אומר שאיגוד העובדים יכול לכפות את עמדותיו על המעסיק, או על עובד אחר שאיננו מאוגד. המעסיק שוכר את שירותי העובד בסכום שהוא בוחר בו, ואם העובד בוחר לא לספק את אותם השירותים באמתלאות של שביתה, גם המעסיק יכול לבחור לא להזדקק לאותם שירותים ולסגור את הגן.
בסופו של דבר, לא אתה ולא אף אחד מהמגיבים פה, לא התמודד עם המציאות האמיתית, לפיה, מאות אלפי אנשים בישראל משתכרים שכר נמוך, כי לאף אחד אין יותר מה להציע להם. עובדה שנובעת ישירות מהפיריון הנמוך של עבודה בישראל, ומרמת התוצר הנמוכה של ישראל. איגוד העובדים לא ישנה את מצב העובדים הבסיסי בישראל, שנובע מהחולשות המבניות של המשק הישראלי. העובדה שמדינת ישראל מוציאה 8% תל"ג על ביטחון לעומת 1-2% במדינות העולם, שרמת החיסכון במשק נמוכה ממדינות אחרות, ושרמת הפיריון ביחס לOECD לא השתנתה במשך השלושים שנה האחרונות, היא זו שקובעת את שכר העובד. לא קיומו של איגוד עובדים זה או אחר. איגוד העובדים יכול להכניס עוד קישחויות להתנהלות המשק, הוא לא יכול לשנות את המציאות העגומה שלנו.
זאת הסיבה מדוע נתניהו פופלארי. נתניהו פופלארי, כי הוא מתייחס ישירות לבעיה של המשק הישראלי והיא רמת הצמיחה הנמוכה. אפשר לחלוק על חלק מהאסטרטגיות שלו, אולם הישראלי המצוי מכיר בכך שהבעיות נמצאות ברמת המקרו ולא ברמת המיקרו. וכל עוד החברתיים עסוקים בדיונים על ההוצאות בלי שום דיון על יצירת הכנסות, דיון שייתיחס ישירות למציאות הישראלית הקיימת של מנופולים ומחסומי שוק, הם ישארו בגומחה שלהם פה באתר ויהיו חסרי רלבנטיות לחברה הישראלית.
באשר לדמוקרטיה ולאיגודי עובדים
חוששני, עמי וטורי, ששכחת להזכיר כי צרפת נתנה זכות בחירה כללית לנשים ב1944 וניו זילנד נתנה ב1893 כשעדיין גידלו שם צאן בלבד. גם בארה"ב אין שום קשר ישיר בין קיומם של איגודי עובדים להצבעת נשים. היו מדינות שקידמו הצבעת נשים גם בלי איגודי עובדים ולהיפך.
אבל אם כבר בנידון זה ניתן לשרטט שתי שאלות, שאלה אחת היא על זכות הבחירה הכללית לגברים והשניה זכות הבחירה הכללית לנשים. וכאן עצם העובדה שזכות בחירה כללית לגברים ניתנה בחלק מהמקומות בלי קשר לאיגודי עובדים (למשל ארה"ב בתחילת המאה ה19 וצרפת ברפובליקה השנייה) מרמזת כי גם בזכות בחירה כללית לנשים אין קשר ישיר בין איגודי עובדים לזכות ההצבעה. העובדה שהיו סממנים סוציליסטים לרפובליקה השנייה איננה אומרת הרבה ביחס לקשר בין קיומם של איגודי עובדים של התקופה התעשייתית לזכות ההצבעה. אם כבר, להיפך, איגודי עובדים היו רק ביטוי אחד לתופעה נרחבת הרבה יותר של הרחבת זכות ההצבעה מאז רעיון הנאורות. ביטוי חשוב, אבל הוא לא יכול לעמעם את שאר הביטויים של הנאורות, שהרבה פעמים באו בלי קשר לתופעה של איגודי עובדים (לפעמים על ידי פוליטיקאים שמרנים פופליסטים כמו ביסמרק ודיז'ראלי).
איגודי עובדים במקומות מסוימים הרחיבו את הדמוקרטיה, אבל במרכז אירופה הם למשל הרסו אותה במלל המרקסיסטי שלה (קרל פופר נותן תיאור מלא בספר "החברה החופשית ואויביה" פרק 19 כיצד הרסו תנועות השמאל במלל המרקסיסטי המהפכני שלהם את הדמוקרטיה במרכז אירופה והביאו לעלייתו של הנאציזם). וכמובן, גם ברוסיה וגם בסין הקומניסטית, הם העלימו כל זכר לדמוקרטיה ממשית (או בכלל לזכויות העובדים).
שימו לב לדברי חברנו, ישראל:"שכנה שזיהתה חדירה למכון הזעיקה את המאבטחים. ה"פורצים" פרצו במנוסה והמאבטחים לכדו אותם אחרי מרדף. "
אם נעיין בתאורו של מר ישראל נוכל בטעות לחשוב שאנו נמצאים על גבול לבנון והעובדים הם מארגון חיזבאללה. ישראל, אם עוד לא הבנת, העובדים בגן המדע רוצים להצטרף לארגון עובדים שיגן על זכויותיהם ,מה שאתה וחבריך מהכנופיה לא משכילים לעשות, ולא לארגון פשע. ישראל, אני מציע לך קצת להירגע ולשתות כוס מים קרים- איזה סרט מתח ראית לאחרונה שתיאוריך כו נועזים. היה עדיף שהייתה משקיע את הזמן שלך בניסיון למצוא פתרון לעוול שאתם גורמים לעובדים שלכם במקום לתאר לנו סצינות טרור שלא היו ולא נבראו. אתה לא הייתה שם ואין לך מושג מה התרחש שם. חוץ מזה יש סרטים ברשת שמראים את התנהוגתם של המאבטחים שאתה שלחת כלפי העובדים. אז עדיף שתקפל את הבאסטה ותשב בשקט ואל תוסיף חטא על פשע ותפסיק עם תאורי הטרור המשביעים שלך שגם ככה לא חסרים לנו במדינתנו הקטנה.
אתה, כמו שאר חבריך בקפיטליסט היומי, מצליחים לעקוף מימין אנשים כמו אדם סמית, שהבין ב-1776 שארגוני עובדים הם צורך, לאור התארגנות המעסיקים, או תום פיין, שבספרו "זכויות האדם" הציע מתן זכות הצבעה לכל גבר בן 21 ומעלה, ושם חלק מהיסודות של מדינת הרווחה המודרנית (ספרו זה נשרף ע"י השלטונות כספר הסתה, הוא ברח לצרפת, והודיע שהוא לא רוצה להרוויח עליו ושלכל אחד יש היתר להדפיס אותו, אולי רשיון ה-creative commons הראשון) , שנכתב בתגובה ל"מחשבות על המהפכה הצרפתית" של אדמונד ברק, שדגל בשמרנות. גם את ג'ון סטיוארט מיל, שכחבר בפרלמנט תמך כבר ב-1865 במתן זכות הצבעה שווה לנשים.
אותה אידיאולוגיה ישנה של שימור הכח, במקום שיתוף בכח, לא השתנתה מימי פרעה, תחילת המהפכה תעשייתית ועד היום, והיא בולטת במיוחד מטיעוניך לטובת המעסיק, ועאלק לטובת העובד המנוצל שלא רוצה להצטרף לועד העובדים. התנ"ך אולי היה מציע לרצוע לעובד כזה את האוזן במזוזה…
אני מציע לך לראות את ההיסטוריה כמאבק לשיתוף יותר ויותר אנשים בתהליכי קבלת ההחלטות, מאתונה שבה רק גברים עשירים היו חלק מהדמוקרטיה, ועד השדה שבו חתם המלך על המגנה כרטא, ועד קבלת זכויות ההצבעה במאה ה-20. ולאיגודים המקצועיים היה חלק מרכזי בכך.
עוד מעט תציע, שזכות הצבעה תהייה תלויה בכמות הכסף שיש לך…
בכל מקרה, קצת היסטוריה, וקצת תיקון טעויות, נתחיל בתיקון טעויות-
בארה"ב- 1920 לנשים, 1965 לאפרו אמריקאים. בטח שלא ב-1865, שבו אתה כנראה מתייחס לתיקונים ה-13 וה-14 לחוקה. לא הנשים, ולא האפרו אמריקאים זכו לזכות הצבעה והכרה בעקבותיו. תאגידים, פיקצייה משפטית, כן זכתה לאור התיקונים האלו. העבדות שרדה עוד הרבה עשורים אחר כך.
בגרמניה, רק ב-1918 ניתנה לנשים זכות ההצבעה, ובצרפת רק ב-1945.
אגב, אתה מוכן להרחיב מאיזה סיבות פוליטיות פנימיות ניתנה זכות ההצבעה הכללית, כטענתך בתגובה הראשונה?
לגבי האי עם הכבשים, הוא היה קולוניה של אימפריה. לא מדובר פה על ריבונות של העם…
בגלל שהנושא רחב, ותרומתם של ארגוני העובדים לדמוקרטיה ולקבלת זכויות ההצבעה היא רבה, ושווה לפרוס אותה בצורה רחבה יותר אתן רק דוגמא אחת.
טבח פיטרלו, במנצ'סטר, 1819, אמנם עדיין לא נחשב למאבק של ארגוני עובדים, אבל הוא הונע ע"י פועלים בענפים שונים. זו הייתה פעולה לא אלימה של 60000 איש, בתביעה לקבל יותר זכויות. האליטות שכרו מיליציה, שהתנפלה על סוסים עם חרבות שלופות על הקהל הלא אלים. ההרוג הראשון היה ילד בן שנתיים שנדרס ע"י הפרשים . שתי הרוגות נוספות היו אמהות ל- 6 ילדים, אחת מהן הייתה בהריון בזמן הזה. אחד ההרוגים היה חייל שרק 3 חודשים לפני כן נלחם בקרב ווטרלו, ולכן השם המוזר של הטבח שהיה בשדה פיטר במנצסטר. הוא אמר שבווטרלו הם נלחמו גברים מול גברים, אבל בפיטרלו זה היה רצח.
הנה לינק לתמונה של צייר מהתקופה-
http://commons.wikimedia.org/wiki/Image:Peterloo-1819-G-Cruikshank_(partial).jpg
על השלטים אתה יכול לקרוא: universal suffrage- זכות הצבעה לכולם. liberty or death, השלט שהאישה העומדת על הבמה אומר- Let us die like men and not be sold like slaves – נשות רויטון בעד הרפורמה. נציגה שלהן, מארי פילדס, מופיעה בתמונה, והיא גם דיברה על הבמה.
מה שנחשב לאיגוד הראשון הוקם כמה שנים אחר כך. אבל הוא ושאר ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים, יזכו בקרוב לטיפול הרבה יותר רציני.
ואגב, גם לפני 1800 כבר היו איגודים באנגליה, אבל הם עבדו בסתר. קרא את אדם סמית –
the Wealth of Nations, Book I, chapter 8, Smith wrote-
We rarely hear, it has been said, of the combinations of masters, though frequently of those of workmen. But whoever imagines, upon this account, that masters rarely combine, is as ignorant of the world as of the subject. Masters are always and everywhere in a sort of tacit, but constant and uniform combination, not to raise the wages of labor above their actual rate
When workers combine, masters … never cease to call aloud for the assistance of the civil magistrate, and the rigorous execution of those laws which have been enacted with so much severity against the combinations of servants, laborers, and journeymen.
גם לגבי ארה"ב אתה טועה. כנראה לפי דעתך, נשות ארה"ב שדרשו זכות הצבעה היו מהעשירון העליון, ובטח לא פועלות…
אני מניח שאם החוק והשלטון היה בידיך, ובידי החברים מהנהלת מכון וייצמן, גם ילדים בני 7 הייתם שולחים לעבוד 16 שעות ביום…
לסיום, לגבי טענת הפריון- ברטראנד ראסל, בסביבות 1920 (שלנשים בנות 30 עדיין אסור להצביע למרות ששלחו את הבעלים שלהם להילחם עבור הכתר במלחמת העולם ה-I, ולעבוד במקומם) שאל ב"בשבח הבטלה", אם אנחנו מייצרים פי 10000 מאשר בתחילת המהפכה התעשייתית, למה יום העבודה לא מתקצר ל-4 שעות?", קל וחומר לגבי תקופתנו אנו.
אני משאיר לך לענות על השאלה שלו.
בשום אופן — אבל בשום אופן!! — אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.
אלא בגלל שיחסי הכוח מעוותים.אם היית מציף את המדינה בסינים זולים בכל תחום עבודה(ולא רק בבנין וחקלאות) ,האם גם אז היית אומר שהשכר למשל של אנשי ההיי-טק נמוך כי הפריון שלהם נמוך…………
גם אתה מסכים שהדרישה לזכות בחירה כללית קדמה לאיגודי העובדים ואף הביאה לקיומם. וזכות בחירה כללית זו נבעה מהרעיון שהמדינה שייכת לעם ובאה מכוחו של העם. וכיון שרעיון זה היה מוסכם גם בצרפת ובאופן בסיסי גם באנגליה (וכל שכן בארה"ב) המגמה להרחבת זכות הבחירה הייתה כללית ומתמדת.
הרעיון שישנו קשר בין איגודי עובדים לדמוקרטיה קשור לתפיסות מרקסיסטיות שהאמינו שרק מי שפועל זכאי לבחור, מה שכמובן הוא שטות והבל והוביל לזוועות של רוסיה וסין. בפועל הניכוס של הדמוקרטיה על ידי מעמד הפועלים במרכז אירופה הביא, למה שתארתי קודם, לנפילתה וקריסתה במרכז אירופה. הדמוקרטיה שייכת לכולם ואין לה קשר לאיגודי עובדים. איגודי עובדים יכולים לפעמים לתמוך בהרחבתה אבל לפעמים גם להביא להחרבתה.
הופעתם של איגודי עובדים קשורה לליברליזם ולרעיון שלכל אדם יש הזכות להתאגד, כמובן, כל עוד הוא לא כופה את ההתאגדות על אחרים ולא כופה בכוח את העסקתו על ידי המעביד (וזה הקשר לאדם סמית). זאת הסיבה מדוע אני סובר שהספר אדון החצר הוא ביסודו ספר קפיטליסטי. שכן הוא מתאר תהליך של תמחור הוגן של העבודה.
לכן גם אין לי בעיה עם שביתה של עובדי הגן. אין עיני צרה בעובדי הגן אם יקבלו העלאה במשכורת. אני סובר, שבמציאות הנוכחית, שביתה שכזו רק תביא להחלפתם בעובדים מובטלים אחרים, לאור הפיריון הנמוך של העובד הישראלי (ואין כאן שום מקום לטענות של ניצול, שכבר הופרכו מבחינה תיאורטית).
ביטול שעות העבודה של ילדים קרה גם באזורים ללא איגודי עובדים משמעותיים, פשוט בגלל היתרון הגדול של השקעה בהון אנושי של הילדים בבתי הספר. הילדים פשוט עברו מבתי החרושת העסקיים לבתי החרושת ליצור הון אנושי.
מיכאל לינדבואם
האם שאלת את עצמך אי פעם מדוע הסינים מוגדרים כזולים? האם אין לזה קשר לפיריון העבודה הנמוך בסין? והאם אין קשר בין העליה בשכר בסין לגידול בפיריון של העובד הסיני?
לכל המדריכים השפויים בגן אני קורא לעצור רגע ולחשוב. האם לא הלכתם צעד אחד יותר מידי אחרי אותו סטודנט כריזמט? האם לא נפגעו מספיק אנשים במאבק הזה? האם מישהו מכם לא ניסה באמת ובתמים לשבת עם מנהלי הגן לפני הכרזת הסכסוך ולשטוח בפני המנהלים את בעיותיכם? או אולי לבקש פגישה עם אריאל? או לשלוח מכתב עם תאור הבעיות ולא מתוך איום על פתיחת סכסוך עבודה?
האם לא ישבתם אף פעם בחדר המדריכים הממוזג כשעה ורבע אחרי הסיור בן הארבעים וחמש דקות וחשבתם איך לעזאזל אני מקבל כסף על הזמן הזה שאני יושב ולא עושה כלום?
האם מישהו באמת יודע מה קורה בבית מלאכה? מישהו פעם נכנס לשם וראה את העובדים כורעים תחת המאמץ? מי ראה זאת שיקום ויגיד רבותיי, אני קורא לכולכם לעצור רגע ולחשוב.
ומותר להגיד טעינו אולי נתפשר על הגזמנו… ואפילו להגיד לאנשים שאני בטוח שפינה קטנה וחמה שמורה להם בלבכם- סליחה.
ידידי, הוצאת לי את המילים המקלדת.
הרבה קוראים שאינם מעורבים בנעשה בגן ביום-יום עוד יכולים לחשוב שהמדריכים קורעים תחת עומס העבודה וסוחבים לבנות שיש ממקום למקום.
מי שלא מעורב במאבק ולא מכיר בכל העובדות, המילים שלו לא שוות את המקום במסך שהן תופסות.
יש הרבה זבל משני הצדדים! אבל ברור מי מצליח בעורמה רבה לקחת את דעת הקהל.
אם היית מציף את המדינה באנשי היי-טק סינים זולים כמו שמציפים אותה בפועלי בנין סינים זולים התוצאה היתה אותה תוצאה לגבי רמת השכר של המקומיים.תשאל את החברה מה הם חושבים על התחרות של המהנדסים ההודים….
תפסיק לבלבל לנו את המוח עם המכתבים הנרגשים שלך. תגיד כמה משלמים לך שם על קשקשת כזאת שאתה כותב ומפיץ? עם מי אכלת צהרים היום עם אריאל (מצאת לך עוד חבר חדש)? מאיפה אתה יודע מה זה להיות שפוי הרי כל חייך חיית בצורה לא שפויה ועכשיו אתה רוצה לגרור את שאר המדריכים אחריך נו באמת,!!!! האם לא הלכת צעד אחורה מידי אחרי כל אלה שלא יודעים לכבד את חוקי המדינה בה הם חיים? מאיפה אתה יודע מה מתרחש בגן ועוד בבית המלאכה?? את כל הפעמים שהיית בגן במשך השנה האחרונה אפשר לספור על יד אחת ועוד ישארו אצבעות שלא נספרו!!! בניגוד אליך לא ישבנו שעה ורבע אחרי סיור ולא רמינו את המערכת כמו שאתה אולי עשית וכמו שהמערכת עשתה נגדינו. נהפוכו נשארנו בגן שעות נוספות שלא תוגמלנו עליהן וזאת בניגוד אליך שהמערכת דאגה לשמן אותך היטב לפעמיים וחצי שפקדת את הגן במשך השנה האחרונה-כנראה בגלל זה גם לא הזיז לך לשבת שעה ורבע בגן ולשרוף את זמנך!.פתאום נהיית פטריוט של הגן – איפה היית בכל הפעמים שניסו לתפוס אותך בטלפון שתבוא לעבוד ולא רק שלא ענית לשיחות אלא אפילו לא חזרת אליהן!! אז מה אתה משחק אותה שגן המדע חשוב לך ומרגש אותנו עם מכתבים בנאלים!! לידעתך, עובדי בית המלאכה עובדים קשה כמו שאתה לא תעבוד כל החיים!! אתה בכלל יודע מה זה לעבוד? הם בניגוד אליך לא משחקים בצילומי טלויזיה ומקבלים משכורות גבוהות.יום אחד אני שם אותך בבית המלאכה ואתה קורס וזה אחרי שיללות יעלו מגרונך!!!!!
.
בטח שאני לא מסכים איתך.
אתה לא מסוגל להתמודד עם העובדה הפשוטה, ששמרנות, משמעה שמירת הכח. נציגי הסוחרים, התעשיינים הגדולים והלורדים כבר נמצאים בפרלמנט. הם מונעים מהפועלים לבחור ולהיבחר, וכמו שאדם סמית מציין ב-1776, גם מונעים מהעובדים להתאגד.
בפואמה ארוכה שכתב משורר לאחר טבח פיטרלו, מוזכרות המילים הבאות: " WE ARE MANY, THEY ARE FEW".
כדאי שתשנן את המילים הללו. בגלל זה מנעו מהם להצביע. כי ברגע שתתן לפועלים זכות הצבעה, בעלי זכויות היתר יהפכו למיעוט, והמוני הפועלים העניים יוכלו לכפות על המיעוט בעל זכויות היתר את מה שתומס פיין הציע. בגלל זה ספרו נשרף ע"י השלטון. הוא הכניס להם רעיונות משונים לראש כמו מיסוי פרוגרסיבי, פנסיה, דמי לידה ועוד.
כך לדוגמה נבחר אטלי, מנהיג הלייבור, לאחר מלחמת העולם השנייה, ולא צ'רצ'יל גיבור המלחמה. כי אנשים הבינו שאם יש מספיק כסף למלחמה, יש מספיק לחינוך, לבריאות וכו'.
ברגע שנתנה באנגליה זכות ההצבעה לנשים מתחת לגיל 30 ב-1928, מס' הבוחרים עלה ברגע ב-7 מיליון. זה עוזר לך להבין למה ניסו למנוע את זה? כי אם לא אתה מקרה אבוד. תקרא את הדרך לרציף ויגן, של אורוול, כדי לראות את תנאי החיים אז. לא נשות האצילים, ובנות התעשיינים היו צריכות זכות הצבעה. הפועלים והפועלות היו צריכים אותו.
נעזוב את זה לרגע- במדדים הכי טובים, מובילות את העולם הדמוקרטיות המערב אירופאיות, שבכולן בד"כ איגודים חזקים, ובמיוחד הנורדיות. המיסים אולי יותר גבוהים, אבל האזרחים נהנים מהרבה יותר רשתות בטחון, כמו דמי אבטלה, חינוך חינם עד האוניברסיטה, ביטוח בריאות כולל שינים, בלי שחיתות, וחופש פרט נרחב. מה שלא תמצא בסינגפור או בארה"ב.
בארה"ב ניסו לפני הבחירות להפחיד, שאובמה "יחלק את העושר". זה לא הפחיד 67 מיליון מצביעים, המס' הכי גדול בהיסטוריה. אחרי הכל, גם רייגן, תאצ'ר וביבי חילקו את העושר. הם חילקו אותו לעשירון העליון.
נלך איתך יותר רחוק. הרטוריקן הרומאי מרקוס טוליוס קיקרו, אמר את הדברים הבאים:
" FREEDOM IS PARTICIPATION IN POWER"- החירות היא השתתפות בכח.
אתה והחברים שלך אוהבים את המילה הזו, חירות. אתם רוצים כח בידי האוליגרכיה, ואנחנו בידי העובדים.
למה דוחפים אותנו לשוק? כי בשוק כמות הכסף קובעת. בקלפי, ל-20 המשפחות אין סיכוי מול מיליון עובדי הקבלן.
לסיכום: אנחנו רבים, אתם מעטים. החירות היא השתתפות בכח. לכם יש את הארנק, ולנו את הקלפי…
נ.ב
אין לך תשובה לשאלה של ברטראנד ראסל?
למה אתה לא מזדהה, שכולם ידעו שאתה אכן מדריך בגן ולא נציג של ההנהלה?
רפובליקה = רס פובליקה = רשות הכלל. מתורגם לעתים כקומונוולת' = קומון וולת' = עושרם של הקומונס.
ואת כל זה אפשר למצוא עוד אצל קיקרו
http://en.wikipedia.org/wiki/Res_publica
אין זהות כזו. ישנם איגודי עובדים שחלקם כוללים אוכלוסיות גדולות וישנם איגודי עובדים קטנים המשרתים אוכלוסיות קטנות אבל אין זהות בין איגודי העובדים לרוב. זה לא אומר שההתאגדות לא חשובה לפעולה דמוקרטית משותפת אבל ישנן אפשרויות שונות להתאגדות כמו הדת, או זהות אתנית.
העובדה שאין זהות בין הרוב לאיגודי עובדים, מסבירה מדוע, גם במדינות שהיה להן בלוק של איגודי עובדים בפוליטיקה כמו ישראל ובריטניה בשנות השבעים, חלה עם השנים תזוזה מזהות האינטרסים של העובדים והרוב, שהביאה לבסוף לפירוק הפוליטיקה של איגודי עובדים. המורכבות של משק מודרני לעומת הפשטנות של איגודי עובדים הובילה לבסוף לאי התאמה בין האינטרסים, ולנפילת איגודי העובדים. בפועל איגודי עובדים נשארו חזקים אך ורק במונפולים כמו הבנקים, הנמלים והשירות הממשלתי.
ועכשיו לעניין ההיסטורי של אנגליה. אין ספק שהרוב לא היה מיוצג בפרלמנט הבריטי, וגם ברור שהשמרנים שואפים לשמור את הכוח אצלם. בכך אתה אומר דברים טריביאליים. גם איגודי עובדים שואפים לשמור את הכוח אצלם, ואנשי דת וגנרלים ועוד. השאלה היא לא מה היו השאיפות שלהם אלא השאלה האחרת: האם הם יכלו לוותר על הכוח שבידם מבלי שיגיעו למהפכה ובאנגליה, בניגוד לפרוסיה למשל, התשובה היא חיובית. והיא חיובית כיוון שהמשטר הפוליטי באנגליה היה מושתת ביסודו על הרעיונות הפוליטיים של הובס ולוק שטבעו את הרעיון של אמנה חברתית כביטוי של כלל האוכלוסיה, ולכן במשך כל המאה התשע עשרה וותרו השמרנים, צעד אחר צעד, על כוחם לאור הרעיונות הפוליטיים של הובס ולוק.
באשר לברטנרד ראסל אז התשובה היא מורכבת. קודם כל מספר שעות העבודה ירד בכלל החברות המערביות גם בלי קשר לחוקי עבודה, שכפי שניתן לראות היום הם לא ממש אפקטיביים. אבל חוץ מזה השאלה מניחה כי עיקר העניין של העובד הוא הפחת עבודתו אבל אנחנו יודעים שאנשים מעוניינים בדירות משלהם, בחינוך ובבריאות לילדיהם ובשלל תחומי עניין שונים. במצב הזה העדפות העבודה/מנוחה של העובד מקבלות מקום משני בפונקציית התועלת שלו.
כל מה שאגיד לא ישכנע אותך, אז חבל מראש על בזבוז הזמן. אתה לא קהל היעד שלי. תשים לב לכך שאתה מגיב בפוסט על עובדים במוזיאון, שמונעים מהם להתאגד ולעבוד בכבוד. רעיונות הנאורות של הובס ולוק כנראה לא הגיעו עדיין למכון וייצמן. וזה ב-2008, לא ב-1776.
לא אמרתי שאין שאיפה לכוח של ההנהלה, אבל הכוח של ההנהלה נובע בראש ובראשונה מחולשתם של העובדים, לא מכוחה של ההנהלה, ואת זה רשמתי באריכות.