מכתב גלוי בנושא זכות האדם לחופש ההתארגנות

יוסי דהאן

אתמול פרסמה רותי סיני ב"הארץ" ידיעה על כך ש"מכון ויצמן ואוניברסיטת תל אביב אוסרים על עובדים להתארגן. לבקשת המכון, האוניברסיטה דרשה מסטודנטים למשפטים שלא לייצג את עובדי המכון, גם האוניברסיטה הפתוחה ביקשה להפסיק לייצג עובדים שלה שמנסים להתאגד". בעקבות כך פרסמה פרופ` רות בן ישראל, כלת פרס ישראל בחקר משפט העבודה, את המכתב הגלוי הבא:

לכבוד

פרופסור דני לויתן, רקטור אוניברסיטת תל-אביב                            ‏08/12/2008

כאן

 הנדון: מכתב גלוי בנושא זכות האדם לחופש ההתארגנות

קראתי את כתבתה של רות סיני בעיתון הארץ מהיום ולא האמנתי שהעלילה שהכתבה מתארת אכן התרחשה באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטה שלי, באוניברסיטה שאני תמיד הייתי גאה להימנות על חברי הסגל שלה. אני מתכוונת לכתבה שעסקה בייצוג עובדי מכון דוידסון על ידי הקליניקה של הפקולטה למשפטים. בעקבות הכתבה ראיתי לנכון לערוך כמה בירורים על מנת לוודא שמה שנכתב בעיתון אכן משקף את המציאות. לדאבוני, הבירור העציבני עוד יותר. התחוור לי, כי לא זו בלבד שמה שנכתב בעיתון אכן משקף את העובדות לאשורן, אלא שהכתבה תארה רק מקצת ממכלול ההתרחשויות בנושא. כחברה בפקולטה למשפטים, ובמיוחד ככלת פרס ישראל בחקר משפט העבודה, אני לא יכולה להחשות בשעה זו. שתיקתי בנסיבות אלה עלולה להתפרש חלילה כהסכמה בדיעבד להתנהלות האוניברסיטאית. אני כותבת מכתב זה מאחר ואני חולקת נמרצות ומוחה כנגד העמדות שנקטה האוניברסיטה בהנהגתך כרקטור. אני  רוצה להניח שהעמדות שנקטת נובעות מהעובדה שכפרופסור, הבא מהצד המזרחי של הקמפוס, אינך מודע למשמעות של הזכות לחופש התארגנות במכלול זכויות האדם האוניברסאליות ובמערך העקרונות שעליהם מושתתת מערכת הלימודים בפקולטה למשפטים. אני כותבת את המכתב בתקווה שאולי, הארת עיניך בסוגיה, תחולל את הנס ותגרום לשינוי גישתך בנסיבות.  למעשה יש בידי שלוש השגות ואלה הן:

ראשית, אני מלינה על כך שבצעד חסר תקדים הורית לקליניקה המשפטית הפועלת במסגרת הפקולטה למשפטים להפסיק לייצג עובדים שמימשו את זכות האדם האוניברסאלית שלהם לחופש התארגנות על מנת לשפר את תנאי העסקתם. לידיעתך, מערכת המחקר וההוראה בפקולטה למשפטים מושתתים, בין היתר, על העיקרון הדמוקרטי של כיבוד והבטחת זכויות האדם האוניברסאליות ובמיוחד זכויות האדם המוכרות כזכויות יסוד חוקתיות במשפט הישראלי. במסגרת החינוך המשפטי הפקולטה משתדלת להעמיק את מחויבותם של הסטודנטים למשטר הדמוקרטי שמשמעותו בהקשר זה הינה מחויבות להבטחת זכויות האדם וזכויות היסוד החוקיות המעוגנות במשפט הישראלי. הקליניקה מהווה מעבדה מעולה במסגרתה הסטודנטים לומדים איך להפוך את הרעיון הערטילאי של זכויות האדם למציאות ממומשת. אין צורך להכביר מלים שציות להוראה שלך מצוי בסתירה מוחלטת לכל האמור לעיל. כאמור, הדבר היחידי שאני יכולה לומר להגנתך, בנסיבות, הוא שאתה אינך מודע למשמעות המיוחדת הניתנת בעולם המשפט לזכותם של העובדים לחופש ההתארגנות. על כן הרשה לי להבהיר לך בשורות הבאות מקצת מהמשמעות של זכות זו של העובדים.

האדם הוא יצור חברתי החובר עם אחרים להגשמת יעדים משותפים. הבטחת הזכות לחופש ההתארגנות משרתת את האינטרסים של הפרט בכך שהיא מאפשרת לו להגשים את צרכיו, את נטיותיו ואת שאיפותיו בדרך יעילה ואפקטיבית. מנקודת מוצא זו נוטים לומר, כי הזכות לחופש ההתארגנות מוקנית לפרט כדי להרחיב את חירותו האישית. מכאן, שהחיוניות שבהבטחת הזכות לחופש ההתארגנות אינה נופלת בחשיבותה מהחיוניות שבהבטחת חירותו האישית של האדם. הבטחת הזכות לחופש ההתארגנות נועדה להעמקת שיתופו של הפרט בתהליך הדמוקרטי. ההתארגנות מקנה "קול" למי שכפרטים קולם לא נשמע במסגרת הממוסדת המקובלת, וכך היא מאפשרת לחבריה להיות שותפים בעיצוב המדיניות בתחומי החיים השונים. חופש ההתארגנות היה מאז ומתמיד אבן יסוד בהבטחת חירויות הפרט האזרחיות, הפוליטיות, החברתיות והכלכליות כאחד. אך בעידן הבתר-תעשייתי הוא קיבל משנה חשיבות. בעידן זה, המאופיין במורכבות הולכת וגוברת של החברה המודרנית, נשחק כוחו של הפרט בידי ממסדים כוחניים וארגונים רבי-עצמה, ואין לו כמעט משקל אלא אם הוא משתף פעולה עם חבריו. כך נעשה חופש ההתארגנות תנאי חיוני להבטחת החופש הכלכלי והחברתי של כל אזרח במדינה, ובמיוחד בתחום העבודה. בלעדיו, נבצר מהעובדים להבטיח, להם ולבני משפחותיהם, את קיומם בכבוד אנושי. זכותם של העובדים לחופש התארגנות הוכרה כזכות אדם אוניברסאלית במישור הבין-לאומי במסגרת אמנות בין-לאומיות שגובשו באו"ם ובארגון העבודה הבין-לאומי כאחד. הזכות לחופש ההתארגנות של העובדים היא אחת הזכויות היחידות שזכתה להכרה גם כזכות אדם אזרחית פוליטית וגם כזכות אדם חברתית. זאת, משום שרצו להבטיח את חופש ההתארגנות של העובדים במרב מדינות העולם. זכותם של העובדים לחופש התארגנות הוכרה בפסיקה כזכות יסוד חברתית המחייבת במשפט הישראלי. מכאן, שהקליניקה של הפקולטה למשפטים, בייצגה את עובדי מכון דוידסון, או עובדים אחרים, מממשת למעשה את זכות האדם האוניברסאלית לחופש התארגנות. בכך, היא תורמת להליך הדמוקרטי של החברה הישראלית. בתוקף כך יש לברך את הקליניקה של הפקולטה למשפטים על תרומתה החברתית המשמעותית, לציינה לשבח, ולא להלין עליה. בתוקף כך הייתי מצפה שתדחה על הסף את מכתבו של פרופסור חיים הררי יו"ר מכון דוידסון, ובתשובתך למכתבו תגבה את פעולתה הברוכה של הקליניקה.

שנית, אני מלינה על כך שאסרת על הקליניקה של הפקולטה למשפטים לייצג תובעים כנגד האוניברסיטה שלנו, וכנגד גופים, מוסדות או אישים הקשורים לאוניברסיטה או לכל מי שקשור במישרין או בעקיפין לאוניברסיטת תל-אביב. אני מלינה על כך שאסרת על הקליניקה לייצג תובעים כנגד שש האוניברסיטות המוכרות בישראל, או תובעים הקשורים במישרין או בעקיפין למכונים, מוסדות וגופים אחרים הקשורים לאוניברסיטאות אלה. ולאחרונה התברר שמערכת האיסורים התרחבה וכוללת גם גופים נוספים כגון האוניברסיטה הפתוחה. התחוור לי כי הורית לקליניקה המשפטית להפסיק לייצג את עובדי האוניברסיטה הפתוחה, שאף הם בעקבות מימוש זכותם לחופש התארגנות הצטרפו לארגון עובדים ומבקשים לשפר בדרך זו את תנאי העסקתם. אינני מקבלת כלל ועיקר את תפישתך זו. העובדה שהקליניקה פועלת במסגרת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב מטילה, אם בכלל, חובת נאמנות כלפי אוניברסיטת תל-אביב וכנגדה בלבד. העובדה שהקליניקה פועלת במסגרת אוניברסיטת תל-אביב איננה מטילה כל חובת נאמנות כלפי מוסדות וגופים חוץ אוניברסיטאיים, בין אם הם אוניברסיטאות אחרות ובין אם הם גופים הקשורים לאוניברסיטאות אלה. מכאן שאין לקליניקה המשפטית כל חובת נאמנות כלפי האוניברסיטה הפתוחה או כלפי מכון דוידסון. יתרה מזאת, למיטב הבנתי במקרים חריגים יכולה הקליניקה אף לייצג עובדים כנגד אוניברסיטת תל-אביב. כגון למשל, הקליניקה יכולה לייצג עובד אוניברסיטה שמתנכלים לו עקב חשיפת שחיתות. הוא הדין כשמדובר בעובד אוניברסיטה שנחשף להטרדה מינית. לעניות דעתי מותר לקליניקה לייצג את העובד המוטרד בנסיבות.

שלישית, אני קובלת על כך שאתה כרקטור, האמור להיות המנהיג האקדמי שלנו, בקדנציה זו, דרשת מהקליניקה המשפטית להפסיק לייצג עובדים המועסקים כמדריכים בגן המדע של מכון דוידסון. לדעתי, בהוראה זו התערבת במערך ההוראה והיישום המעשי של העקרונות האקדמיים שאנחנו מלמדים בפקולטה למשפטים. נראה לי כי בדרך זאת פגעת בחופש האקדמי. אני לא רואה כל הבדל בין מצב שבו היית מורה לי שלא לכתוב מאמר על יישום חופש ההתארגנות במכון דוידסון, לבין ההוראה שנתת לקליניקה להפסיק את הייצוג של עובדי המכון האמור. בשני המקרים המדובר בפגיעה בחופש האקדמי. הדברים מדברים בעד עצמם ואני לא רואה צורך להכביר מילים בנדון.

לבסוף, אני רוצה לציין שאני גאה בחברי הפקולטה שלי, במיוחד בפרופסור חנוך דגן דיקן הפקולטה למשפטים, בפרופסור גיא מונדלק המלווה האקדמי של הקליניקה החברתית ובד"ר נטע זיו מנהלת הקליניקות – שהגנו בחירוף נפש על העקרונות שאנחנו מאמינים בהם, וזאת על אף מערכת הלחצים שהופעלה עליהם. אני מתברכת בכך שהפקולטה למשפטים, הבהירה, שלא תאפשר ללחצים מסוג זה להשפיע על עבודת הקליניקה בפרט והקליניקות בכלל. כך היה בעניין גן המדע במכון ויצמן וכך גם בעניין האוניברסיטה הפתוחה. יחד עם זאת, במאמר מוסגר, שאני מעריכה את העושים במלאכה בפקולטה על שהיה להם כוח נפשי להתעלות מעל לכל ולהחליט בנסיבות שנוצרו – מתוך דאגה כנה לטובת הלקוח – להעביר את הטיפול בתיק עובדי מכון דוידסון לעורכת הדין אורנה לין. הם גרסו, ובצדק, שהמשך הייצוג על ידי הקליניקה עלול להסיט את העימות בתיק מהנושא עצמו – שהוא הבטחת תנאי העסקתם של העובדים – למלחמה של הרקטור וראשי אוניברסיטאות אחרים בקליניקה המשפטית. מצב שהיה גורם נזק לעניינם של העובדים.

אני חוששת שכתיבת מכתב זה עלולה לפגוע בידידות רבת שנים בינינו. אבל, כפי שאמרתי בפתח מכתבי אינני יכולה להחשות בנסיבות שנוצרו.

                                                                     בברכה

                                             פרופסור (אמריטוס) רות בן ישראל

העתקים:

פרופסור צבי גליל, נשיא אוניברסיטת תל-אביב

פרופסור חגית מסר ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה

פרופסור חיים הררי, יו"ר מכון דוידסון

פרופסור גיא מונדלק, הפקולטה למשפטים

ד"ר נטע זיו, מנהלת הקליניקות בפקולטה למשפטים

חברי מועצת הפקולטה למשפטים

חברי הסנט הקטן, אוניברסיטת תל-אביב

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד

    אור באפילה. כל כך נדיר לראות חתן פרס מימסדי מתגייס באופן ברור לצד הניפגעים.

  2. נפתלי אור-נר

    לפרו' רות בן ישראל שהעדיפה את ההגנה על הערך החשוב על פני הידידות האישית

  3. אירית

    הקליניקות הן במילא במעמד של עלה תאנה ומשמשות כמכשיר כוח של קבוצה מסויימת, כל מיני מיוחסים משתמשים בזה לצרכים שלהם, אם הפוליטיים ואפילו האישיים. ברנזה. זה רגע האמת.
    אני חייבת לצין שהקליניקות האלה בעצמן הן דוגמא לניצול ו"עובדי קבלן" באקדמיה, כך שזה מצחיק קצת שעובד קליניקה שאין לו שום זכויות בעצמו, הולך לתת סיוע משפטי לאחרים באקדמיה שכנה. ברור שהבוסים לא יתנו. אבל כל העייסק על כרעי תרנגולת. אני עבדתי בקליניקה כזו באוניברסיטה העברית. החבלות הכי קשות באו מצד ה"מתחרים" הנאורים וצרי העין. אבל בסופו של דבר עימות דומה על גבולות האוטונומיה (במקרה שלי בנושא אחר) הוביל לפיטורין בצורה מתוחכמת (כדי להימנע מדיון בבית הדין לעבודה, עשו "כאילו" סוגרים את הקליניקה, ופתחו שוב אחרי חצי שנה).

    מעבר לכך, הפוליטרוקים של "הקליניקות" , לא בדיוק אמונים על זכויות עובדים, במקום שהם אחראים לכך. אז…אולי הגיע רגע האמת ? מכל מיני כיוונים.

  4. יסמין

    "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש……וכולנו אור א…י…ת…ן !!!!!!".
    פרופסור בן ישראל ראויה לכל המחמאות על הדלקת האבוקה בחשכה .

  5. דב בינדר

    זכות ההתאגדות המקצועית הינה זכות יסוד ואין בשום פנים לאסור אותה על עובדים ומעביד שמנסה לפגוע בזכות זו עובר עבירה ואמור לדעתי לעמוד על כך לדין,חבל רק שלא ניתן(בינתיים) להתלונן נגד מעביד כזה במשטרה ולפתוח לו תיק פלילי אם כי לדעתי מעביד המנסה לאסור על עובדיו התארגנות מפר את זכויות האזרח שלהם וזו אמורה להיות עבירה פלילית,את זה צריך לתקן בחוק.

  6. יצחק ג'קי אדרי

    עברתי לא מעט בחיי האקטיביסטים החברתיים והמאמר הזה מאוד מרגש אותי וגורם לי להאמין שאפשר אחרת.

    קול קורא "מהמדבר" שעולה מהאקדמיה ומתעצם במרחב החברתי-כלכלי במדינה.

    תודה.

  7. כותבת מאוניברסיטת בן גוריון

    כל הכבוד!! גם אצלנו עמדו הרבה מרצים וסטודנטים מהאוניברסיטה על חופש ההתאגדות של עובדות הניקיון כולל יו"ר ועדי העובדים הזוטר המנהלי והבכיר. גם אצלנו בימים אלו מצטרפים העובדים לארגון יציג ויבחרו נציגות רשמית.
    וכולנו אור איתן!!!

  8. דרור ניסן

    כל הכבוד לפרופ' רות בן-ישראל. יישר כח לה ולטרוייקה שהיא מציינת בסוף (שלישיית המשפטנים). אשר ללויתן: אני מניח שזה לויתן ולא לוויתן, אולם מי ייתן והגישה שהוא מייצג תהייה בבחינת לווייתן המוטל על החוף.

  9. עמית

    ומעניין מה כתובת הדוא"ל של הפרופ' דני לויתן, הקומיסר הפוליטי של אוניברסיטת תל אביב… יש מצב לקבל אותה?

  10. יואב לוי

    כמי שהקים ועד של עובדי קבלן במקום עבודתו (מאבטחי בי"ח קפלן ברחובות), אני מודע לערך של סיוע הקליניקה המשפטית של אונ' ת"א.

    בושה היא הפניה של מכון וייצמן אל אוניברסיטת ת"א, אך בושה גדולה יותר היא המענה החיובי אותו קיבלו ראשי מכון וייצמן מראשי אוניברסיטת ת"א.

    הרבה בזכות העבודה המסורה של הסטודנטים בקליניקה, הצלחנו להתארגן ולהוביל מאבק אשר בסופו זכינו מעט לעדנה, כאשר קיבלנו בחזרה סכומים בסך של מאות אלפי שקלים שנגזלו מאיתנו בטרם הצלחנו להתארגן. כיום קיימים במדינת ישראל, בעיקר בעקבות מה שאנחנו התחלנו, יחד עם הקליניקה למשפט באוני' ת"א, כ-12 ועדי מאבטחים, שמצליחים לשמור על זכויותיהם של מאות רבות של מאבטחים, וזוהי רק ההתחלה.

    מעודד לקרוא את מכתבה של פרופ' רות בן-ישראל, וכולי תקווה כי לא דבריה לא ייפלו על אזניים ערלות, וכי אונ' ת"א תשוב לדרך הישר.

    יואב לוי,
    מקים ולשעבר יו"ר ועד המאבטחים בבי"ח קפלן

  11. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    כל פעם מחדש, אני מתרשם מחדש ממנה, וחושב עד כמה היה נכון למנות את פרופסור רות בן-ישראל לנשיאת מדינת ישראל, בהתאם למה שהצעתי:
    http://www.google.co.il/search?hl=iw&client=firefox-a&rls=org.mozilla%3Ahe%3Aofficial&hs=uLD&q=%22%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%9F%3F%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%22+%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90+%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94+%22%D7%93%D7%95%D7%A8+%D7%9C%D7%95%D7%99%22&meta=
    ובפרט אחרי הקדנציה של משה קצב…

  12. עובדת מנוצלת

    המון תודה רק תמיכה של גורמים כמו התמיכה שלך
    רהוטים וברורים במסרים שלהם
    אולי יעזרו לעשות סדר גם בראשם של אותם "מובילי דעה"
    באוניברסיטה הפתוחה ובמכון ויצמן וכו'….
    ויזכירו להם את הזכויות הבסיסיות שלנו.

  13. נגה

    חובה נעימה היא להצטרף קודם כל לכל אלה שציינו לשבח את תגובתה המיוחדת של פר' רות בן-ישראל. ובין התגובות המעודדות הרבות שהתפרסמו פה בנושא זכות התאגדות של עובדים אני רוצה להצטרף לדברים של [דב בינדר], ולהדגיש:

    1. אין בחוקי היסוד שלנו כמו "כבוד האדם וחירותו" (!), או "חופש העיסוק", שמעיקרם לא באו לחדש אלא מה שכבר נקבע במגנא כרטא קרוב לסיום העידן המזוזואי, מילה וחצי מילה על זכות ההתאגדות של עובדים.
    2. ישראל חתומה על אמנות עבודה בין לאומיות שקבעו זכות התאגדות עובדים, והעיקר על כך שכל " חבר בארגון העבודה הבינלאומי (שאשרר את האמנות) , מתחייב לנקוט בכל האמצעים שעובדים … יהיו רשאים להשתמש באין מפריע בזכות להתארגן."
    3. אבל בהקשר זה חובה להזכיר את דבריה של רות בן-ישראל:
    לאשרור האמנות אין כל תוקף משפטי וממילא גם לא מעשי וביצועי כל עוד "הכנסת לא חוקקה כל חוק (!) שהיה נותן גיבוי משפטי לזכות ההתארגנות המעוגנת באמנות הללו. בהעדר חקיקה שכזאת, אין האמנות הללו מהוות חלק מן המשפט הישראלי."
    (הדברים נתפרסמו בשעתו בספרה "דיני עבודה בישראל" שהיה ספר לימוד, איפה? ת: באוניברסיטה הפתוחה.)
    מבחינה זאת לא חל כל שינוי במצב.

    לכן בניגוד למה שאמר דב בינדר, בהעדר קביעה בחוק אין כל הגדרה של עבירה ואי אפשר להעמיד לדין מי שמתנכל לעובדים המנסים להתארגן, כפי שאין מניעה לעקוף ולשבור ארגון עובדים על ידי קיום חוזים אישיים למשל. בוודאי שלא ניתן לפתוח תיק פלילי על כך.

    ומן השלילה- לחיוב. כל הכבוד מגיע לדב שקורא לנו לפעול לתיקון המצב, כדבריו: "את (העוול ה)זה צריך לתקן בחוק !"
    לכל מי שהענין יקר לליבו אני מציע עם כינונה של הכנסת הבאה, לפעול להעלאת הנושא לדיון, ולקביעת סנקציה פלילית למי שמפריע ופוגע בהתארגנות עובדים. גם אם ,בהינתן הרכבה הצפוי של הכנסת הבאה, לא מחר ולא מחרתיים
    יתקבל שהשפלת עובדים תהיה עבירה על החוק הפלילי.

  14. יוסי דהאן

    הזכות לחופש ההתארגנות מעוגנת בחוק הסכמים קיבוציים – 1957, ופגיעה בה היא בגדר עבירה על החוק ראי הסעיף הבא בחוק:

    33י. איסור פגיעה בעובד לענין חברות או פעילות בועד עובדים או בארגון
    עובדים

    (א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה
    של אדם לעבודה, בשם אחד מאלה:

    (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
    (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
    (3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון
    עובדים;
    (4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת
    ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון
    עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה
    בכתב המאשרת זאת;
    (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.

    (ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" – לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות
    מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר
    לפרישה מעבודה.

  15. סטודנטית למשפטים

    ראשית, המכתב הזה מגיע ממי שכנציבת תלונות ביחס להטרדה מינית הגדירה כחופש אקדמי גם הרבה מקרים שנפלו תחת החוק אותו היא מונתה לאכוף ככה שהגדרתה הרחבה של המושג היא לא רק צעד אמיץ ומעורר השראה אלא גם ביטוי לסט ערכים יחסית שמרני, לפיו חופש אקדמי מהסוג שמאשר את כוחם של מרצים בקליניקות, שגם ככה הם לא בדיוק נדכאי החברה, הוא ערך עליון. שימו לב, שהעובדה שהאקט של הרקטור פועל כנגד ציבור מוחלש לא הייתה בלב המכתב אלא החופש האקדמי של המרצים.
    שנית, מכתבה הזכיר לי את דבריו של לוי שטראוס שהגדיר מבנה כשילוב בין

    the social system as it actually works, and on the other [hand], the manner in which, through their myths, their rituals and their religious representations, men try to hide or to justify the discrepancies between their society and the ideal image of it which they harbor (1960:53).

    במקרה שלפנינו, המיתוס של חופש אקדמי הוא שעושה את עבודת ההצדקה של המבנה החברתי

  16. נגה

    ליוסי דהאן על העדכון, ואגב אנא ציין לפניך כי אני איש ולא אישה.

    הסעיפים שנוספו לחוק הם משנת 2001 כעשור אחרי פרסום ספרה של רות בן ישראל.
    כדי לא לפתוח שרשרת של הבהרות אני מציין רק זאת:

    אכן, במבט ראשו,ן נראה כי תיקוני החקיקה נועדו למטרה של מניעת הפגיעה בהתארגנות עובדים כפי שקורית עכשיו,לבושתנו, במכון דווידסון. ובכל זאת לא היה בכוחם למנוע פגיעה זו ואחרות לא פחות חמורות ממנה (עובדי כימיקלים דרום, וכו' וכו') בשנים האחרונות. מסתבר שהאקלים במדינה בנושאים אלה גורם בקלות לזלזול גמור בזכויות , למרות החקיקה.
    לענין העונשים: כפי שנאמר בסעיפים שהזכרת, בית הדין האזורי לעבודה הוא המוסמך בלעדית לדון בסכסוכים על רקע של הגנת הזכות להתאגדות בהליך א ז ר ח י, ולפסוק פיצוי כספי גם בהעדר נזק של ממון לעובדים.
    דב ואני דיברנו על הפיכת הענין לנשוא דיון פ ל י ל י.

    אשתדל להתפנות בקרוב לבדיקה האם הוגשו תביעות כאלה ומה היתה תוצאת הדיון בבי"ד לעבודה.
    כל הנושא עוד יעמוד בודאי על סדר היום הציבורי, והוא מעבר למסגרת המקום לתגובות כאן.

    ושוב תודה, בעיקר על היוזמה לא להרפות מהעניין ולחזור ולהעלותו לתודעת הציבור עד שיתוקן העוול.

  17. זאב שפיר

    פרופ' רות בן ישראל ,לא יכלה שלא להגיב,אלא מה שהגיבה.בכך היא שמרה על כבודה ואינה צריכה קריאות עידוד. מי שאינו ניהג כך חוטא למצפונו וראוי לגנאי ולביטול.כמובן מרתק לקרא התנסחות מיטבית של פרופ' רות בן ישראל שמרחיבה את הדעת ומסייעת לארגון נכון של התפיסה והעמדה האישית בסוגיה נכבדה זו. על כך תודה.

  18. בכיר באוניברסיטה וותיק.

    גם כמרצה בכיר וגם כמדבר מקולם של סטודנטים מתוסכלים חייב להודות כי הגיע הזמן להוציא את הרפש שבה מתנהלת האוניברסיטה האומללה הזו תחת שלטונו הדיקטטורי העריץ דני לויתן. לא ירחק היום ואני משער כי האוניברסיטה הזו לא נשאר לה הרבה זמן לקיום בשל היותה רקובה הן ניהולית הן כלכלית והן תדמיתית והן מורלית. עם גרעונות תקציביים. ועם סגל בפקולטות שדואגיםן רק לעצמם ועם רמת אתיקה ירודה של מוסר וכללי מנהל ראויים. המוסד הזה הינו גוף זר ומוזר בהתנהלות שלו. ואני מודאג ממה שאני שומע. יודע ורואה. עובדים ותיקים מדברים כמוני. ואין לי ספק כי תוחלת הלחיים שלו רק הולכת ומתקצרת. יום אחד הוא יסגר בתביעה יצוגית הן של הסטודנטים והן של העובדים.