רשמים מאסיפת הורים

יוסי דהאן

אנחנו בעיצומה של עונת אסיפות ההורים. אתמול הלכנו לאסיפת הורים של אחד מילדינו. בית ספר תיכון במרכז הארץ. המחנכת, אישה מסורה ומחויבת המקדישה שעות רבות, חלק גדול מהן מזמנה הפרטי, לדאוג לצרכי התלמידים, פירטה בפני ההורים את האירועים המרכזיים והמשמעותיים שילדינו, הלומדים בכיתה יא`, יהיו חייבים ליטול בהם חלק במהלך השנה.

השנה תצא הכיתה למסע לפולין, אירוע, שלדבריה, מחולל שינוי עצום ביחסם של הילדים לשואה והופך אותם לציוניים יותר. לאלה שלא ייצאו לפולין, כיוון שעלות המסע יקרה מידי, בית הספר הכין תכנית חלופית מיוחדת למשך שבוע – "משואה לתקומה". חובה על כל התלמידים שלא יוצאים לפולין להגיע לבית הספר.

בשבועות הקרובים גם ייצאו תלמידי כיתות יא` לקיבוץ לוחמי הגיטאות, חוויה מרגשת, לדבריה, שמחזקת את זכרון השואה והגבורה.

כמו כן נשמח לדעת שהשנה יצר בית הספר קשר עם חברה פרטית שתעבוד עם התלמידים על הכנה לקראת הגיוס לצבא.

באותו עניין, אמרה המורה, שאחד הנושאים המרכזיים בשיעורי חינוך השנה יהיה הכנה לצו ראשון.

בקרוב גם ייצאו ילדינו לשבוע גדנ"ע על מנת להתנסות בחוויות הדומות לאלו שיחוו בעתיד  בצבא.

השנה גם הזמין בית הספר מאבחנת פסיכוטכנית על מנת להכין את התלמידים והתלמידות למבחנים הפסיכוטכניים שהם אמורים לעבור בקרוב לקראת גיוסם.

לבסוף פנתה המורה להורים ושאלה, האם מישהו מאיתנו יהיה מוכן להגיע לבית הספר לקראת יום הזיכרון ולשוחח עם התלמידים על נושא מורשת הקרב.

מה הסיכוי שילד, שהמכבש התעשייתי הכבד הזה עבר עליו, יהפוך לאדם אוטונומי, ספקן, ביקורתי ומחוייב לערכים אוניברסליים, מהם הסיכויים לקיומו של משטר דמוקרטי כאן בעתיד.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נעה

    אתה כל כך צודק..
    בבית ספר שבו התחלתי ללמד השנה, ספרתי כי מתוך 40 פעילויות חברתיות, משהו כמו 25 פעילויות קשורות לגיוס לצה"ל.השאר קשורות לשואה, פולין, הכנה לימי זיכרון, או לחגים. ניסחת במילים את מה שאני חושבת.. בתקווה שיהיו עוד מורים מלבדי, בעתיד, שינסו להביא מסרים שונים, חברתיים יותר, עמוקים יותר ולא להכנע לזרם הזה.

  2. רתם

    שהמסע לפולין הוא הכנה למיליטריזם. המערכת מבנה אותו כך, כפי שלפני שנים רבות היא הבנתה בוועדות שישבו ותכננו איך מ"יום השואה" הציבור יעבור במעבר חד ומהיר ל "יום הזכרון לחללי צה"ל". את תוצאות ההבנייה הזו אנו חיים כל רגע. תודה ששתפת ובהצלחה עם המשפחה הפרטית שלך.

  3. שירה אוחיון

    והיא לא מתחילה בכיתה י"א אלא בגן. צריך להגיש בג"ץ נגד המסעות האלו בפולין, מעבר לתכנים הלאומנים המעוותים שמועברים שם הם רומסים ברגל גסה את עקרון השיוויון. מדובר באפליה בוטה כלפי תלמידים ממעמד סוציו אקונומי נמוך

  4. היחידה ללוחמה בגזענות

    תלמידים מזרחים משכונת הקטמונים אשר הגיעו בשעה טובה לכיתה יא' ו-יב' לא נסעו לפולין יחד עם החברה האשכנזים כי לא היה להם את הכסף למרות רצונם הגדול של ילדיי השכונה המזרחים להשתתף בצערם של היהודים האשכנזים ביה"ס לא איפשר להם. שיחות רבות ודיונים התקיימו בעניין ההורים מהשכונה ניסו למחות על כך ורצו למלא את רצון ילדיהם לטוס לפולין כמובן שהם הובסו במלחמה הקטנה. גם כאן האשכנזים נלחמים בחירוף נפש על הפינה האשכנזית ואינם רוצים לתת מקום למזרחים שהם בעצם בנות ובני נוער. מה שכן ילדי השכונה אולצו לקחת בו חלק הוא ההכנה לצה"ל כאשר ילדיי השכונה המזרחים נתנו הסכמתם להתגייס לצה"ל ולהפוך לקרביים ילדי האשכנזים הוציאו פטור מטעמי אידיאולוגיה. החינוך למלחמות וטעמה של הגזענות נוגעים בילידנו בני עדות המזרח עוד בעודם קטינים.

  5. יפעת

    יוסי יקר, הפתעת אותי.
    הרי זוהי הגדרתו הבסיסית של החינוך – הכנת הצעירים לתפקוד ראוי בחברה הבוגרת, על פי ערכיה של אותה חברה, כמובן.
    לו היינו רוצים שילדינו ילמדו להעריך עקרונות אוניברסליים ורעיונות דמוקרטיים, שיוכלו להתקיים כישויות חושבות אוטונומיות וספקניות בתוך חברה כובשת, על כל מובני המילה, היינו מזמן צריכים לגדל אותם במקום אחר,
    או לשנות את המקום הקיים. כך או כך, נראה המצב בלתי אפשרי, והחינוך ימשיך לכבוש כל זיק של פלורליזם ומחשבה ביקורתית.

  6. יוסי דהאן

    במחשבה שנייה את כנראה צודקת. אולם בכל זאת, עדיין לא התייאשתי מלנסות לשנות את המציאות הזו.

  7. יאיר

    אני שמח מאוד שמשקיעים בדברים הללו בבתי הספר. חשוב שמערכת החינוך תעודד את התלמידים לתרום לחברה (גם שירות צבאי הוא תרומה חשובה) ולהיות מודעים לשורשיה (שחלקם נטועים גם בשואה). עם זאת, אני מאמין שצריך להשקיע גם בחינוך לביקורתיות (וביקורתיות זה לא בהכרח לפרק הכל וליצור מדינה בלי אופי, אלא לתקן את הקיים), ולא עושים את זה מספיק טוב.

    זה מזכיר לי שחבר שלי שמתעסק בחינוך הלl ללמד תלמידים יחסית בוגרים כל מיני תיאוריות פוסט ציוניות. להפתעתו הם גילה שהצעירים של היום בקושי יודעים מה זה ציונות, אז אי אפשר בכלל להתעסק איתם בביקורת עליה. יש מי שיקרא את זה וישמח (שלב ראשון בפירוק הקולוניאליזם), אבל אפילו הוא שקרוב מאוד לעמדותיך בעיקר נהיה עצוב.

    ולשאר המגיבים
    די עם הדיכוטומיות הזאת: לא כל מי שיש לו רגשות לאומיים הוא לאומן, ולא כל מי שחושב שלמדינת ישראל צריך שיהיה צבא חזק שיגן על אזרחיה הוא מיליטנט פאשיסט. אפשר לעודד גיוס ובו בעת להעביר ביקורת על דברים שצה"ל עושה, אפשר להיות שמחים שנפלה בחלקנו הזכות לחיות במדינה שהעברית היא שפתה ותרבותה יהודית ובו בעת להילחם על כך שהמיעוטים שבה יהנו מכל הזכויות האזרחיות והחברתיות שמגיעות להם.

  8. ניר

    קראתי את החוויות שלך מאסיפת ההורים ועברה בי צמרמורת של תיעוב כשנזכרתי בימי הביה"ס שלי.

    הנה מאמר קשור ומרתק על כל נושא החינוך מכמה היבטים :

    http://www.e-mago.co.il/Editor/edu-302.htm

  9. ירדנה אלון

    הוי יוסי, מה אני אגיד לך? הבן שלי לומד בכיתה י"ב,ועברנו את החוויה הזאת לא רק בשנה שעברה, אלא מאז שאמיר התחיל ללכת למערכת החינוך הישראלית, מגיל שלוש עד כיתה ב' הוא למד בבית הספר הצרפתי "מארק שאגאל", (בית ספר פרטי)לצערי בשל מפולת כלכלית שפקדה אותי כבר לא יכולתי להרשות לעצמי את המשך לימודיו שם,
    אז הנה מספר מסקנות וצעדים שנקטתי אינני יודעת אם זה מתכון שמתאים לכל אחד, אבל אצלינו זה עובד.
    ראשית לכל, מאחר ואני בוגרת של מערכת החינוך הישראלית ומכירה את התכנים,ויודעת איך היא עובדת, לא סמכתי עליה ואת התכנים ואת הערכים שאני רוצה שעל פיהם יגדל אני מעבירה בבית, אתה ודאי זוכר אותו מקטנות מגיע איתי לישיבות המועצה והמזכירות וההפגנות של הקשת,(יש מי שוודאי זוכרים).
    כשהוא מגיע עם תכנים שלא מתיישבים עם הדברים שאני מאמינה בהם, אני מדברת איתו עליהם,ונותנת לו כלים להתמודד עם התכנים האלה,
    בילדות, כשחזר מיום לימודים ארוך,שגם לאחריו הוסיפו שיעורי בית, לא הסכמתי לכך, ואף הודעתי זאת בבית הספר ילד שיוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזר בשלוש או ארבע אחר הצהריים צריך לנוח ולשחק,כל הנושא של תחרות, לקראת ציוני בגרות כדי שבית הספר יתנאה בהישגי תלמידיו (על גבם של ילדים שכן מי שקוטף את הפירות זה ההנהלה וצוות המורים אולם ילדותם ונעוריהם של התלמידים נחמסים מהם לדעתי) פשוט לא בא בחשבון מבחינתי.

    הנושא של השואה – כמובן שהוא לא נסע לפולין לא רק בשל כך שהפרוטה אינה מצוייה בכיסנו, אינני סבורה שנוער בגיל הזה צריך להתמודד עם תכנים כאלה מעבר לתכנים שגם ככה מועברים אליו בבית הספר,אין להם את הכלים הנפשיים להתמודד עם הזוועות האלה, הבה נודה על האמת הרי גם לנו כמבוגרים שלא עברו שום הכשרה פסיכולוגית אין את הכלים והמסוגלות להתמודד עם סוג כזה של תכנים אז איך מצפים לכך מנוער? בשנה שעברה חלק מציוני בית הספר וההתבוננות על תלמידים היה שרות לקהילה בהתנדבות , דבר נחמד לכשעצמו בבית הספר בו לומד בני היו מספר אופציות אחת מהן היתה להתנדב בביתם של קשישים ערירים בעיקר ניצולי השואה והאזנה לסיפוריהם על מה שחוו שם,אני מבינה את הכוונות הנאצלות שעומדות מאחורי העניין אולם שוב נער או נערה בגיל ההתבגרות אין להם כלים לשבת עם אדם שחווה מאורעות כל כך קשים כמו מחנות ריכוז ושואה,להקשיב לסיפורים ולהכיל אותם, בעיקר אם הוא בא משכונות מצוקה, לא מספיק מצוקת היומיום של ההורים העכשווית שמשפיעה עליו או עליה?צריך להוסיף לו עוד? המדינה שזנחה את האנשים האלה לא התמודדה עם זה עם כל האנשים והאמצעים המקצועיים שיש לה, אז למה מצפים מנוער מתבגר?
    שיעורי הסטוריה – הסטוריה ציונית על טהרת האירופוצנטריות, אז את החלק המזרחי הוא למד בבית, ואני אף ציינתי זאת בפני המורה להיסטוריה שהוריד נקודות במבחן היסטוריה על כך שהנער לא ידע את המספר המדוייק של חיילים גרמנים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה (או השנייה?) שאלתי את המורה אם הוא יודע את מספרם המדוייק של המזרחיים שנטלו חלק במפעל הציוני?ואם הוא בכלל מלמד זאת או מזכיר את זה ? ולוא גם בריפרוף?
    על מחנה הגדנ"ע העדפנו לפסוח- אין חינוך למילטריזם במשפחתנו הודעתי לצוות המורים בבית הספר, הנער בכלל פוסח על שני הסעיפים בכל מה שקשור לגיוס וכך יאה וכך נאה עד שיגיע להחלטה בעצמו.
    לא אמשיך ואלאה את המגיבים,אולם לעניות דעתי הבלתי קובעת כדאי ורצוי מאוד להיות עם היד על הדופק, ולא לפחד להודיע בבית הספר מה הם התכנים והערכים שמועברים בבית התלמיד,אינני מוכנה בשום פנים ואופן שידירו אותי מהורותי, אני אמא והורה בגלל שזה מה שרציתי,זה מה שבחרתי,ויש לזה משמעות עמוקה מאוד עבורי, גם בענייני תכנים וערכים שאני רוצה להעביר לילד שלי ושום מערכת חינוך לא תדיר אותי או תשלול ממני את האמהות ואת ההורות שלי, ואת הזכות שלי לחנך את ילדי על פי דרכי.
    היחיד שזכותו לערער על התכנים זה אמיר הבן שלי,היחיד שזכותו לבחור מה מהתכנים שבית הספר ומערכת החינוך מעבירים לו הוא לוקח ומפנים, ומה מהתכנים שמעבירים לו בבית הוא לוקח ומפנים, זה אמיר,
    נכון זה גורם לא אחת לסתירות פנימיות, זה גורם ללא מעט חיבוטי נפש,להטלת ספק,לזמנים קשים של התלבטויות,ושאלות ותהיות וחיפוש תשובות ולדיכוטומיה .
    אולם אלה הם החומרים שמהם עשויים החיים והמציאות שם בחוץ הלא כן? אם כך מוטב להיערך לכך וללמוד ולצייד בארגז כלים נאות איך מיישבים סתירות ואיך לומדים להכיל סתירות שאי אפשר ליישב תמיד בכל מצב , כבר מגיל צעיר.

  10. אופיר

    מערכת החינוך רק מבטאת את הלך הרוח של התרבות שלנו.
    אני חייב להוסיף שכבוגר ישיבת בני עקיבא, שם זה הרבה יותר גרוע. שם התלמידים פותחים את היום בקריאות 'מוות לערבים' והרב לא אומר על זה כלום אלא רק מלבה את האש. שם יוצאות הסעות להפגנות הימין, שם שמאלני הוא עוכר ישראל.

  11. אילי

    אני דווקא חושבת שיש קשר בין המסע לפולין לבין ההיכרות עם הצבא, באיזשהו מקום הרי מה שקרה בגרמניה הנאצית , עשו אנשים כמוך וכמוני, הם אמנם התנהגו כמפלצות, אך הם היו אנשים. כשילד בן 18 מתגייס לצבא, הוא מקבל נשק, וכדאי להראות לו שגם כשהוא לובש מדים הוא צריך להשאר אדם.

  12. Yosefa

    When i'm thinking why we left the Holy Land more than 6 ago. What Yossi just wrote is the main answer. I was defeted! I couldn't stand fighting with the school and the other education athurities every other day. I was a very involved parent in a very diversed , liberal, open minded etc' school. However, confronting the sofisticated Zionist system was(and is ) an impossible task for a lone parent. A group of parents we tried hard to form an alternative narrative to the existed on, so It could be taught at the school. Although it was accepted well by the school officials (not without struggle though) it was bloocked by the education municipality authoritiesthan and by then the notoriuos Ronit Tirush and her minister Limor Livnat. The sad fact is that some of our Mizrahim brothers and sisters will always be there to be used as supporter of the system that discriminates them and they in return will show that they are loyal. t

  13. אורלי נוי

    המצב שיוסי מתאר מביא, בין היתר, לשגשוגם של שלל בתי ספר ייחודיים, למשל בית הספר הדו-לשוני היהודי-ערבי בירושלים שבו לומדות בנותי. ההחלטה לשלוח אותן לבית ספר שבו האוכלוסיה היהודית הומוגנית באופן מדכא לא היתה מובנת מאליה, אבל כמו שכתבה שירה, אחרי שנחשפנו לשטיפת המוח הזאת כבר בטרום חובה, זאת היתה האופציה היחידה שבאה בחשבון כשבאנו לבחור בית ספר.

  14. שחר

    תלמידים יקרים, הורים גאים לתלמידים יקרים! אל תתגייסו לצה"ל! אל תלכו למילואים! היו אמיצים באמת!
    וכן – לאומי גאה הוא לאומן בפוטנציה, ומי שבעד צבא חזק הוא מיליטריסט.

  15. תאיר

    לפני שנתיים הגיעה בתי, שהיתה אז בכיתה ה', עם משימה ממורתה (גם היא מסורה ונהדרת), שעיקרה כתיבת סיפור דמיוני כאילו היתה היא ילדה בשואה. בלעתי את הרוק והמתנתי (כמות הביקורת שאני שופכת על המסרים המגיעים כסופה ממשרד החינוך, מביכה גם אותי, ואני משתדלת להפחית בה…). לאחר כמה ימים זכיתי לקרוא את החיבור/ סיפור של בתי וגם את זה של חברתה.
    מה אומר? נחנקתי. השילוב בין ידיעה היסטורית חלקית לגמרי, קוי עלילה של טלנובלה, פורנוגרפיה של המוות שלא צריך להיות מבוגר בשבילה, ושפה של בנות בכיתה ה' – היה מעבר לכוחותיי. להכיל את העקרונות הכה-פופולריים היום של דמיון מודרך כדי להבין צבר אירועים כמו השואה נראה לי מופרך מיסודו. יותר מהכול, מסמל בשבילי אותו חיבור, את נקודת השפל של המערכת כמערכת.

    ואף על פי כן, ולמרות זאת, גם היום מורה טוב באמת להיסטוריה, לספרות, לאזרחות, למתמטיקה, יעשה את כל ההבדל. ויש עדיין כמה כאלה.

  16. המסרבת

    במקום לקטר ולשפוך מילים תתחילו לסרב. אל תשלחו את הילדים שלכם לפולין, לקיבוץ לוחמי הגטאות ולשבוע גדנ"ע ואל תשלחו אותם באותו זמן לבית הספר. לא יכולים לעשות לכם כלום. תציעו לעוד הורים נורמלים שישתפו איתכם פעולה ותכינו תוכנית אלטרנטיבית למשל שבוע התדנבות בבית תמחי או במרכזים לקשישים שמאוכלסים גם על ידי ניצולי שואה. תהייו יצירתיים ותפסיקו לשתף עם המכבש הזה פעולה. מקסימום תשלחו את הילדים שלכם לשבוע לאילת. זה חינוכי באותה מידה ויתכן שתמצאו לזה יותר תומכים
    בהצלחה

  17. איריס חפץ

    את צודקת מסרבת יקרה, אבל כשיש ילדים בעסק, זה לא פשוט. גם אני כמו יוספה עזבתי את הארץ לפני 6 שנים אחרי שניסיתי למחות על טיולים בכיתה ו' ליד ושם, הכנסת וחפירות הכותל (זו היתה אמורה להיות תכנית הטיול לסיום בית הספר, לא קשור לשום יום ירושלים כזה או אחר). היה קשה למצוא הורים אחרים שיתמכו בענין, אפילו לא מסיבות "בטחוניות" (זה היה בזמן האינתיפדה השניה..).
    מצאתי את עצמי עומדת בקונפליקטים בלתי אפשריים: איך לעמוד מול ילד בכיתה ג' (!) שמספר לי שהצבא שלנו הוא הכי מוסרי, כי מפקדינו הגיבורים "הסכימו" שימותו 13 חיילים בג'נין ולכן לא הפציצו את המחנה באויר. המורה שלו אמרה לו את זה (היה כתוב בחוזה מנכ"ל משרד החינוך לדבר עם הילדים מיד אחרי חופשת הפסח על הלא-טבח בג'נין), הוא מכבד אותה וצריך גם שכך יהיה. והיא היתה מורה נהדרת בכל הדברים האחרים, באמת. נו, אז מה עושים? גם לה אין הרי חשיבה ביקורתית, כי היא עושה מה שכתוב בחוזה מנכ"ל. למרבה המזל פיספסנו את גסיסתו המתמשכת של אריק שרון (יש סרטים שמראים איך מורות מבקשות מכל ילד להביא חפץ שקשור ל"אריק" ולשים במרכז החדר ולדבר על "אריק שלהם") ועוד שלל הזדמנויות.
    מצטרפת לאורלי: בבתי ספר אנתרופוסופיים יש פחות מהדבר הזה, מכל מיני סיבות.
    וליחידה ללוחמה בגזענות,
    הילדים המזרחים רק מרוויחים מזה שהם לא נוסעים לטיולי אושוויץ. זה לא נכון מבחינת התפתחותם של הילדים לחשוף אותם בגיל צעיר לשואה ומוות וחרדות מיותרות. ילדים לניצולי שואה עברו את הגיהנום הזה, כי לא היתה להם ברירה. לילדי הדור השלישי וכאלו שלא חוו את זה – זה אסון לגדול בתוך החרדות האלו (אבל מצוין לפוליטיקאים). כדי שאדם יהיה מסוגל לעמוד בביקור כזה, הוא צריך להגיע עם בסיס של חוסן נפשי ולא בתוך מסגרת כיתתית קונפורמית. לנערים בגיל הזה נותר רק לבכות עם כולם וללכת למופעי סטריפטיז בפראג אחר כך. נפלא מבינתי איך ארגונים של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים ופדגוגים לא מרימים קריאה בענין הזה: אין שום תיאוריה חינוכית או התפתחותית שתומכת בזה.
    כנראה גם להם אין חשיבה ביקורתית…

  18. אנה פרענק

    אם מישהו בביה"ס היה שם אבקת כביסה בארוחות הצהרים של ילדכם לא הייתם עוצרים אותם אפילו בכח מלאכול אותה? אם מורת ילדכם הייתה ממלאה את הרכב שלכם בדיזל במקום בדלק לא הייתם עוצרים אותה כדי למנוע נזק? אז מה ההבדל עם כוס התרעלה הציונית בה מושקים ילדיכם בדיסנילנד של מסעות הציונות לאושויץ?

    ההורים אשמים, לא הביה"ס.

  19. צילי

    לא, זו אינה שגיאת כתיב. כמי שהשתתפה בטיול כזה (שוב, בחירה מודעת של מילה) לפני 14 שנים חשוב לי לומר שזה משא יותר מאשר מסע. משא כלכלי על גב ההורים ומשא רגשי מיותר ולא מעובד על כתפי הילדים. תוך כדי וגם אחרי היינו כולנו עסוקים מאוד בהשבעת רצון של המבוגרים ובמילוי אחר הציפיות. חובה להתרגש, חובה להזיל דמעה, חובה לומר כמה היה לנו חשוב ומה זה תרם, חובה להביט בעיניים מצועפות וגם להיות מדי פעם בהלם ולכסות בכף היד את הפה. רק בלילה בלילה כולנו חגגנו והשתוללנו, פרקנו כל עול והבהרנו לעצמנו בינינו לבינינו שאין לנו שום מושג איך לעכל את החוויה הזו באמת, שאנחנו צעירים מדי בשביל זה ושבעצם, בדרך בה המסעות הללו מתקיימים, מדובר בבזבוז אדיר של משאבים.
    הביקורת הזו נוגעת גם ל"חוויית" הגדנ"ע, שעד היום אני מרגישה כמו פושעת על כך שזכיתי בה בעיטור המפוקפק "חניכה מצטיינת" וגם לכל שאר החוויות הכאילו חינוכיות הללו שכל התגובות בהן צפויות מראש.
    הפואנטה – הקסטרופה נעוצה לא רק במארגני האירועים ובתכנים אלא בעובדה שהנוער כבר מבוגר דיו בשביל לשתף פעולה באופן עיוור ומספק את הסחורה בדרך שמשביעה את רצון המבוגרים ומנציחה את מעגל האימה החינוכי הזה. שלא נדע מצרות…

  20. בוך חנה-טובה

    למר יוסי דהאן
    אני עונה לך באופן עדין.
    כיון שהזכרת בדבריך את לימוד נושא השואה ואת הנסיעה לפולין (לאלה שיכולים)…
    אפשר לצאת מתוך הנחה שמר אחמאדיניג'אד הנכבד,נשיא אירן,לא למד בבית הספר שלו על השואה.בודאי לא על שואת יהודי אירופה.
    אז עכשיו אנחנו תוהים אם צומח לנו כאן היטלר חדש…
    ולילדינו שלנו:
    אם לא נלמד אותם,איך ידעו להזהר?
    או שמא סבור אתה כי צריכים הם ללכת כצאן לטבח?
    כבת להורים ניצולי שואה אני אומרת לך שצריך לדעת להזהר.
    כנערה וכאישה בוגרת מלחמת יום הכיפורים ,אני אומרת לך שצריך לדעת להזהר כפל כפליים.
    בברכות,ממני:בוך חנה-טובה.

  21. אירית

    הזדהיתי עם יוסי אך רציתי להגיב להורים שעזבו כפיתרון. כאימא ישראלית באמריקה גם הרגשתי מנוכרת וחסרת זהות. בתי אמנם למדה בבית ספר ליברלי ומקסים אך אני לא אהבתי את התרבות האמריקאית והרגשתי חסרת זהות. קשה לי מאוד להיות אישה רדיקלית שמאלנית וקשה גם להיות הורים רדיקלים בארץ אבל אנחנו מנסים גם לשוחח הרבה עם בתנו על ההתנגדות שלנו לכיבוש וגם לוקחים אותה איתנו ,כשהיא מסכימה, לפעיליות. אמרנו לה שאנחנו מתנגדים לכך שהיא תשרת בצבא ומאמינים שיש דרכים הרבה יותר מועילות 'לתרום לחברה הישראלית'. לפי הגישה האתנו-רפוליקנית מעיין לכאורה תמדד ב'תרומתה לחברה'. לא אמרתי לה שבכל מקרה כאישה היא תחשב פחות תורמת אלא אני מקווה שהיא רואה את המאבק שלי על צדדיו השונים ותמשיך להאבק. לצערי האופציה לחיות הרחק מפה שנוסתה יצרה לי בעיות זהות יותר קשות אפילו מאשר בעיות הזהות כ'עוכרת ישראל'.

  22. ליאור לרנר

    אין צורך לבטל את המסעות לפולין, המסע כשלעצמו הוא לא גרוע והרעיון לא נועד לכישלון. ישנו צורך אמיתי בשינוי המסרים ובהמרת התוכן הלאומני שמלווה את המסעות לפולין, לתוכן אנושי הרבה יותר. ישנם כבר גופים שמתחילים בתהליך מהסוג הזה (למשל "המעורר"). המסע לפולין יכול להיות לאומי ולא לאומני ובאותו הזמן לחזק את המחויבות והסולידריות לחברה ולאנושי שבה.

    בקשר לחינוך הצבאי בבתי הספר. רוב תלמידי ישראל לא מוכנים לשרת בצבא, לא בגלל שהם שמאלנים גדולים אלא משום שלא אכפת להם מההסובב אותם. עם כל הכעס (המוצדק לפעמים…) על הצבא ועל התכנים המיליטריסטים, הצבא הוא עוד המקום היחיד בישראל שמנסה לשמר וליצור סולידריות חברתית, מפגש בין תרבויות וקבוצות שונות באוכלוסייה ומטרה משותפת שהיא מעבר לאגוצנטריות. מצער שזה המצב והעובדה שהצבא הוא הגורם המאחד והמשתף היחיד שעוד נותר לנו בחברה לא משמחת אותי במיוחד אבל הגיוס לצבא הוא חובה וטוב שכך. אני מקווה שהחינוך הצבאי והחינוך בכלל יפנה יותר לאחריות ואכפתיות חברתית ופחות לאמוק לאומני נטול מעצורים.

  23. ניצולת שואה

    ידידה שלי לשעבר, ממוצא עיראקי (הגדרה עצמית שלה: ערביה-יהודיה) הסבירה לי שהשואה (שהיא מודה שהיא אכן התרחשה) פגעה ביהודים האירופים, ואלה ניצלו את האסון שלהם והסיתו את הערבים היהודים בארצות המזרח התיכון נגד הארצות שלהם כדי שאלה יגיעו לארץ ויעבדו ויילחמו בשבילם בבניין מדינה יהודית שבה המזרחים הם אזרחים מדרגה שנייה. כשקמו "הפנתרים השחורים" ואיימו בהפיכה בארץ, איכשהו פרצה מלחמת יום כיפור שבה רוב ההרוגים היו מזרחים, ואחרי זה כבר לא היו בארץ עוד "פנתרים שחורים". לדבריה, אין קשר בין היהודים האשכנזים והמזרחים, מלבד הקשר שהמציאו האשכנזים הציונים.

    אני מצטטת אותה כאן, מתוך הרגשת בדידות מזהירה של מפלצת לבנה עם פריווילגיות שניכסה לעצמה על חשבון מיליוני המנוצלים המזרחים והערבים. כשאני קוראת את מה שכותבים חלק גדול מכם, אני מרגישה זרה לכם, אין לי קשר אתכם. למה להעמיס עליכם "שואה"? מה לכם ולשירות בצבא צמא דם וכוח?אולי נלמד משכנינו איך לא להכניס אינדוקרינציה צבאית לבתי ספר?

  24. ד"ר ראובן גרבר

    לאושויץ ומיידנק הגעתי לבדי, בגיל מבוגר. מה רואים? את פסי הרכבת, את הצריפים והבנינים, את הקרמטוריום והכל טובל בדשא ירוק (שלא היה אז). מה שומעים? זה העיקר. מי שקרא כל צללי דימיונותיו מתחברים עם המציאות. מי שלא הרבה לקרוא – המראה הירוק משקר לו. מתוך חוויתי האישית – עדיף לקרוא, שבוע ועוד שבוע, כי השואה קיימת עתה רק בספרים ובעדויות.

  25. סמולן

    אלו התוצאות של עשרות (!) שנים שבהן היה עיסוק באיך להפוך את הילד לאזרח ביקורתי ואוטונומי. וזה הצליח, ולכן כל מה שנשאר הוא לירות בתותחים הכבדים, כמו צה"ל והשואה.

  26. שור

    אפשר גם לחנך בנושא הכרת המורשת היהודית והציונית,
    וגם בנושא הדמוקרטיה, שיוויון וכיבוד זכויות אדם.
    אין שום סתירה בין השניים,
    להיפך – מדינה ליהודים זה ערך אנושי שיוויוני אוניברסאלי.

    במציאות שרת החינוך מהשמאל הקיצוני וההזוי הכניסה את לימוד ה"נכבה" למערכת החינוך,
    בקרוב אזרחי ישראל ישלחו את השלטון הנוכחי לאופוזיציה והשלטון החדש דווקא יחזק את לימוד היהדות והציונות של ילדינו.

    שור

  27. ע.ג

    מה פתאם בבי"ס במדינת ישראל מלמדים את תולדות עם ישראל ומחנכים לכבוד המדינה והגנתה. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. צריך ללמד את ההיסטוריה של הפלשתינים – העם המהולל לא היה קים עד אמצע המאה ה-20, לא הוציא מתוכו אפילו סופר מדען או איש רוח אחד ולעומת זאת הצליח להוציא מתוכו רוצחים אין ספור, בשטח שבשליטתו נשמרות זכויות האדם למופת: מתנגדים פוליטים נזרקים מחלון קומה 14 לנשים אין זכויות מי שמעיז להביע עמדה בעד שלום נרצח ברחובות ללא משפט. מי אלה היהודים האלה שבכלל הגיעו לפה בלי סיבה ונישלו את העם הפלשתיני המפואר בעל התרבות העתיקה. ממש גועל נפש.

  28. RS

    איך זה יכול להיות שהלקח שהפקנו הוא כמה חשוב צבא חזק?

    למה לא – כמה חשובה הדמוקרטיה למה לא – כמה חשובות זכויות האדם?

    המצב המתואר כאן הוא חמור, אבל מצד שני – הוא יכול להעיד על קרב מאסף של הלאומנות והמיליטריזם אל מול תהליכי איזרוח של החברה.

    והנה שני נתונים שמצביעים על המצב (מתוך סקר על יחס הישראלים לארגוני זכויות אדם בפרט וזכויות אדם בכלל):

    1. "64% מהישראלים מאמינים שארגוני זכויות אדם כגון "אמנסטי" ו"בצלם", פועלים נגד מדינת ישראל"

    2. "עם זאת, לפי הסקר, 89% מן הישראלים מייחסים חשיבות רבה לזכויות האדם ושמירתן."

    אתם מבינים מה זה אומר?

    זה אומר שישראלים מייחסים זכויות אדם לזכויות אדם של יהודים, זה מה שזה אומר. זה גם מראה על הכישלון החינוכי והבורות הגדולה.
    או שאין לאנשים מושג מה זה זכויות אדם, או שיש להם, ובניחותא הם מייחסים זאת לזכויות אדם ליהודים בלבד.

    הצלחנו בצורה אלימה וכוחנית ליצור כאן עם שחושב שהוא "עם סגולה". ברכותיי.

    זהו כישלון של עם שלם.

  29. יוסי (אחר)

    הנושאים עצמם לא ממש גרועים, ואפילו הכנה למבחנים פסיכוטכניים יכולה להיות הגיונית בהנחה שהנערים רוצים להתגייס לצה"ל. כל השאלה היא איך מלמדים את הנושאים האלו. גם דאגה לראש הממשלה הנמצא בתרדמת היא בסדר גמור ואנושית מאוד. אין שום רע בסולידריות חברתית. כל השאלה היא הערכים של החברה הזו ובנושא הזה חשוב לזכור ששמאלנים רבים גדלו במדינה הזו כשהאינדוקרינציה היתה אפילו פחות ליברלית, וגם רבים שירתו בצבא. ובכל זאת הם שמאלנים.

  30. חמור

    אפשר גם לחנך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, וגם לומר שאנחנו נאורים, דמוקרטיים ואוניברסליים. אין שום סתירה בין השניים וגם אם יש אפשר להגיד שאין. למה לא? זה נשמע ממש טוב ומשכנע וזה גם מה שערוץ שתיים ולימור ליבנת אומרים, ואם הם אומרים הם בטח יודעים.. מדינה ליהודים זה ערך אנושי שיוויוני אוניברסאלי. תראו למשל, ארבעה מיליון איש תחת שלטון צבאי; אנושיות אוניברסלית. מיליון איש תחת מצור – אוניברסליות אנושית.

    תראו מה זה, שרת החינוך מהשמאל הקיצוני וההזוי שקוראים לו "מפא"י ההיסטורית" אמרה שתלמידים בישראל צריכים לדעת שב-48' היו 700,000 פליטים פלסטינים. למה מה?? הכל צריך לדעת??? את כל האמת????
    בקרוב אזרחי ישראל ישלחו את השלטון הנוכחי לאופוזיציה והשלטון החדש דווקא יחזק את לימוד היהדות והציונות של ילדינו. ככה נוכל להמשיך לשלוח אותם לצבא ולחברון וללבנון ולעזה ולאושוויץ ובא לציון, לציונות ולציונות גואל! הללויה!

    חמור

  31. שור

    אכן מדינת ליהודים זה ערך שיוויוני אוניברסאלי,
    וכמו שיש מדינה לצרפתים ולאיטלקים גם ליהודים מגיע מקום לאומי תחת השמש היוקדת.

    ביהודה ושומרון מתגוררים פחות משני מיליון ערבים, לא ארבעה מיליון.
    ביטל ה"כיבוש" ביו"ש עלול להביא לחמאסטן ביו"ש לשפיכות דמים נוראית ולכיבוש מחודש של שטחים אלו, ולכן מנקודת ראות הומנית המצב הקיים עדיף.
    הערבים הגרים ברצועת עזה, הם לבנתיים תחת שלטון של החמאס – יישות איסלמית קיצונית.
    חמור, אני לא חושב ששלטון החמאס בעזה הוא שלטון כיבוש כמו שאתה כותב, אלא שלטון אותנטי של ערביי עזה , אשר וגם קיבל רוב ברור כמעט בכל הישובים הערביים ביהודה ושומרון.

    לרצועת עזה יש גבול משותף עם מצרים, מדינה ערבית גדולה וגאה.
    כל עוד נורים על ערינו וקיבוצינו בנגב המערבי (בקרוב באשדוד ובת"א) טילים מעזה,
    אנא חמור נכבד תבוא בטענות ליורי הטילים ולמצרים אשר מטילה מצור אכזרי על תושבי עזה.

    במלחמת העצמאות נעשה טיהור אתני טוטאלי ליהודים בכל שטח שכבשו הערבים, כמו במזרח ירושלים, בגוש עציון ובמקומות נוספים (הרג, רצח או גירוש).
    לעומת זאת, בשטחים שכבשו היהודים לא נעשה טיהור אתני טוטאלי אלא נותרו שם מאות אלפי ערבים בערים ובכפרים מהגליל בצפון ועד לנגב בדרום, וכיום יש 1.4 מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל.
    אכן חשוב שילדינו ילמדו את העובדות ולא ילעיטו אותם במסר שיקרי כאילו אנו "כובשים" ואילו הערבים הם ה"נכבשים".

    אכן השלטון החדש יחזק את לימודי היהדות והציונות,
    בכדי שילדינו ידעו טוב יותר למה אנו חיים פה בכלל ,,
    שידעו ויחושו מה קורה ליהודים כאשר אין להם מדינה,,
    שידעו ומדוע תקוע, חברון, בית אל, שכם ועמק דותן הם חלק מארצנו מצד אחד (גם אם ניוותר עליהם בעתיד),
    ומדוע עלינו לנסות לשמור על ערכים של שיוויון לכל אזרחי ישראל מצד שני.
    וגם מדוע על הימין/שמאל הקיצוני ההזוי לכבד את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות מצד שלישי.

    שור

  32. איתי

    וכמוך רוב הכותבים והקוראים באתר הזה. תן קצת קרדיט לנוער, המוח לא נשטף כל כך בקלות.

  33. ע.ג

    זה רק מוכיח שלישראלים יש הגיון בריא – הם רוצים זכויות אדם לכולם אבל רואים שהארגונים שצוינו דואגים רק ואך ורק לזכויות הטרוריסטים הפלשתינים ולכן הם מסתיגים מארגונים אלה. לעומת זאת "השמאל" לא מוכן לתת זכויות אדם ליהודים ומתעלם מהפרות זכויות אדם סיטונאיות של הפלשתינים.

  34. מאור

    הכרת הארץ דרך הרגליים
    בניית הביטחון העצמי ויכולת עבודת צוות
    מעט תכנים פוליטיים- רק היסטוריה וידיעת הארץ
    נותן הרבה תכנים שחסרים במערכת החינוך- ועל הדרך גם מכין לא רע בכלל לצבא, ולחיים בכלל.

  35. אייל ניב

    לצבא אנו מסרבים, ויש שגם מנסים לסרב למיסים. אבל המכבש *האמיתי* אשר מעודד את הילדים "להקריב" את חייהם איננו הצבא, כי אם מערכת ה"חינוך". יותר נכון "חינוך מחדש". מערכת החינוך נשלטת על ידי הממשלות (שהן מאז ומעולם יהודיות-אשכנזיות-אולטראציוניות-התיישבותיות), ומערכת החינוך היא כלי בידן להרגיל את הילדים להיות אזרחים טובים לפי הגדרתה – קרי – צייתנים(!), מתיישבים, חיילים, נוקמי גויים וכו'. גם החלוקה המגדרית הלאומית והעדתית מתחילות שם. אם כך אין לצפות שהנערות והנערים היוצאים ממנה יתנגדו אליה.

    * סרבו לשלוח את ילדיכם אל האיטליז!
    * אל תשלחו את הילדים למערכת שטיפת המוח!
    * הימנעות ממערכת ה"חינוך"…

  36. נועם

    4 בנובמבר 1993, הוא היום שבו הקיץ הקץ על החברה הישראלית כחברה בה מתקיים שיח תרבותי.
    זה היום בו הפכו שידורי הנסיון של ערוץ 2 לשידורים מסחריים רשמיים.
    מה שלא נגיד, שטיפת המוח שמגיעה מהטלויזיה על ערוציה מגמדת כל יכולת של מערכת חינוך להתמודד עם הילדים ובני הנוער שמגיעים לשיעורים בבית הספר בהפסקת הפרסומות.
    וזה עוד בלי להכנס לתכנים בבתי הספר.
    זו ממש לא מערכת החינוך בה גדלו רוב קוראי וכותבי אתר זה – בסדרי גודל.
    האלימות הסמויה והמפורשת, הפורנוגרפיה, שובינזם, פאשיזם וכל -איזם אפשרי מתחילים אפילו בקלטות ילדים לגיל שנה.

  37. גיורא.

    אין ספק ש"השואה" שנעשתה לעם היהודי היא אחד הארועים המרגיזים, המקוממים והמעצבנים ביותר את השמאל האנטי-ציוני על נגזרותיו השונות.

    עצם המחשבה שגם יהודים סבלו פעם בהסטוריה, נראית להם כאיום אולטימטיבי על המשוואה הפשוטה שהם משווקים לנו מבוקר עד ערב – ערבי =טוב ציוני =רע.

    ולכן לא מפתיע לראות איך אבירי זכויות האדם הללו, ההומניסטים הדגולים והליברלים הגדולים, אשר ידלגו בשבתות על הגבעות בסיורים של עמותת "זוכרות" לכפרים ערבים נטושים בהרי ירושליים, תוך שהם מזילים דמעות כמיים למשמע סיפורו של ערבי זקן על עץ הלימון שהיה נטוע שם, מאבדים את כל הנאורות שלהם מעצם המחשבה שיהודים יסעו לפולין לראות את המקום שבו נעשה הפשע הגדול ביותר בהסטוריה האנושית.

    וכל המוסיף, גורע.

  38. דוד

    מה הסיכוי שילד, שהמכבש התעשייתי הכבד הזה עבר עליו, יהפוך לאדם אוטונומי, ספקן, ביקורתי ומחוייב לערכים אוניברסליים, מהם הסיכויים לקיומו של משטר דמוקרטי כאן בעתיד?

    אפס.

    מה אלטרנטיבה: בתי ספר דמוקרטיים.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%9D_%D7%A1%D7%90%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99#.D7.9E.D7.A9.D7.9E.D7.A2.D7.AA

  39. האפגני

    בובליל – 39 טוקבקים
    עוז – 37 טוקבקים
    אבל הכל עדיין פתוח. סמסו בהמוניכם.

  40. אמנון

    אני חושב שהבעיה היא לא דווקא בעיסוק בשואה ובצבא אלא באופן העיסוק בנושאים אלו ובמטרות גלויות וסמויות שמעצבות את המשמעות שמנסים להעביר לתלמידים.

    הביקורת של יוסי ושל חלק מהמגיבים מוצדקת אמנם אך נראה לי שבפועל אין לצפות שלא יעסקו בנושאים אלו במערכת ממלכתית רשמית אלא שצריך לנסות להשפיע על הדרך שבה עוסקים בהם.

    השואה היא היבט מרכזי בהיסטוריה הקרובה בכלל ובפרט עבור יהודים ולא פלא שהיא מעסיקה את המערכת הממלכתית וגם רבים מהתלמידים עצמם בגילאי תיכון. בדרך כלל הרבה יותר מנושאים אחרים שקיימים בבית הספר.
    אפשר לקפוץ על ההזדמנות ולעסוק בכך לאו דווקא מכיוון של חיזוק לאומנות או הצדקות להמשך דיכוי של לא יהודים כיום.

    גם הצבא, עם כל הביקורת המוצדקת שיש עליו (ואני אומר זאת כסרבן בעצמי) הוא צבא רשמי ולכן אין להתפלא שמערכת החינוך הממלכתית תכוון אליו. מעבר לכך, הצבא מעסיק ביותר חלק גדול מאד מבני הנוער בגיל תיכון.

    אני מעריך שגם לויבוא שר חינוך שיבטל את המסעות לפולין או את ההכנות לצבא בבית הספר, תקום צעקה גדולה ותלמידים רבים והורים יתארגנו עצמאית בנושא.

    הדרך להגברת הדמוקרטיה והדגשת ערכים אוניברסליים והטלת ספק של תלמידים היא בגיבוש אלטרנטיבות לאופן שבו מתבצע העיסוק בשואה או בצא כיום ולאו דווקא בשלילה גורפת שלהם שגם אם היא נראית לעיתים "צודקת" היא לא ממש מעשית וספק אם מקדמת את מטרותיה.