דברים לזכרה של גלית סעדה-אופיר

יובל עברי

רק לפני שבועיים אכלתי צהריים עם גלית בקפטריה בבניין נפתלי באוניברסיטת תל-אביב. דיברנו הרבה על תוכניות לעתיד. היא סיפרה לי באופטימיות רבה על הסיכויים שלה לקבלת משרה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, על הקורסים שהיא אמורה ללמד בסמסטר ב`, היא סיפרה לי על המאמרים שהיא פירסמה ועל אלו שנמצאים בתהליך, דיברנו על החוויות מהשהות באוניברסיטת טורונטו. העסיק אותה באותם ימים מציאת מטפלת לתאומים שיוולדו ואיך יקבל הילד הראשון את התוספת החדשה. כל כך מאושרת הייתה באימהות שחיכתה לה כל כך הרבה שנים. היא סיפרה לי על ההחלטה של משה, בן זוגה, להשהות את כתיבת הדוקטורט על מנת לטפל בילדים. קבענו שנלך עם הילדים לגן חיות אחרי הלידה ואולי גם נפגש בגן משחקים אחר הצהריים. כרגיל התעניינה במחקר שלי, והציעה לעזור כפי שעשתה בעבר במקרים רבים.  מי היה מאמין שזו תהיה הפגישה האחרונה שלנו.

גלית הייתה חברה, מורה, שותפה לדרך ומודל לחיקוי. היא הייתה בשיא העשייה האקדמית שלה. אחרי פוסט דוקטורט בטורנטו וקבלת מלגת ות"ת באוניברסיטת תל-אביב. העשייה האקדמית שלה התאפיינה בשילוב נדיר בין מצויינות אקדמית ומחקרית ובין מעורבות חברתית ופוליטית. היא הייתה מרצה אהודה ובולטת והייתה ידועה ביחס האישי והחם שנתנה לכל סטודנט. המחויבות שלה לשוליים החברתיים והתרבותיים  השפיעה על המחקר וההוראה שלה. המחקר שלה על צמיחת להקות הרוק בשדרות הוא ללא ספק המחקר החשוב ביותר על מוסיקה, מרחב ואתניות שנכתב בהקשר הישראלי. מאמר שמבוסס על המחקר פורסם בכתב עת אקדמי יוקרתי וזכה להדים רבים בשיח הציבורי והאקדמי בישראל.  עבודת הדוקטורט שלה שכותרתה "האוניברסיטה העברית כזירת פעילות סטודנטיאלית" הוגשה בשנת 2007 באוניברסיטה העברית.

גלית, במהלך שנות ההוראה באוניברסיטה העברית ובמכללות, ליוותה סטודנטים רבים בצעדיהם הראשונים באקדמיה. ביחס אישי ובהקניית כלים לחשיבה ביקורתית היא עודדה סטודנטים, במיוחד מהפריפריה, לכתיבה מחקרית ולתארים מתקדמים. סטודנטים רבים סיפרו לי שהשיעורים שלה שינו את תפישת עולמם והניעו אותם לעשייה חברתית ולכתיבה אקדמית ביקורתית. 

לצד הפעילות האקדמית הפורייה היא הייתה מעורבת מיומה הראשון באוניברסיטה העברית בפעילות חברתית ופוליטית. היא הייתה חברה פעילה בארגונים חברתיים רבים במהלך השנים: פעילי ציבור, צ"ח-צדק חברתי, אייס"ף, ממזרח שמש,"אחותי" ועוד. הזהות שלה כאישה מזרחית שגדלה באשקלון הניעה אותה בפעילות שלה לשיוויון וצדק חברתי.

קשה מאוד לכתוב על גלית בלשון עבר, הכל עוד מוקדם מדיי וקשה מאוד לעכל את הכאב והאובדן העצום. יהי זכרה ברוך.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. צבי בן-דור

    יהי זכרה ברוך.

  2. שרון

    ניחומים למשפחה ולאוהביה.

  3. רובי

    כסוציולוג בעצמי ובנשמתי, התחקתי אחר המחקרים של גלית סעדה אופיר. היה לי גם קל להזדהות עם נושאי כתיבתה. לאורך כל דרכה האקדמית, הקצרה יחסית, לוותה אותי תחושת החמצה של דרך, אותה דרך אקדמית מופלאה שהיא בחרה, ועשתה בה חייל. אני לומד עתה מדברי ההספד אחרי לכתה, מה גודל האבדן. מה גדול הכאב. הנסיבות הקשות.

    קשה לקבל, קשה להשלים. בעת הזו, אין גם במילים שום כוח מרפא.

    ובכל זאת, מי יתן ותלמידיה, אותם אלה שזכו כבר לקלוט מאישיותה הקורנת, ידעו להנחיל את דרכה בעתיד. אני כבר מחכה למחקר אקדמאי ראוי, שיכתב לזכרה אולי כזה שישלים את החומרים שהיו על שולחנה וטרם זכו להסתיים.

    ולמשפחה.
    אין מילים
    מי יתן ולא תדעו עוד דאבה

    ובתאומים המקסימים תבוא נחמתכם. בדיוק כמו שיהודי מאמין לוקח בתפילתו, ה' נתן ה' לקח ויהי שם ה' מבוךך.

    המתנה של הילדים הרכים תקרין לכולכם אור גדול בעתיד

  4. ג. אביבי

    ובפועלה ומחקריה ננוחם

  5. חזי מחלב

    אתמול כששבתי מבית המשפט המחוזי בירושלים למערכת, לצורך הכנת כתבה על היורה היהודי מבית המריבה בחברון, שאלה אותי העורכת יעל קאשני, אם ראוי להכין כתבה על אישה שילדה תאומים וזמן קצר אח'כ נפטרה. השבתי לה בוודאי, איזו שאלה,שהרי מדובר במקרה נדיר, אחת לעשרת אלפים לידות בערך, ומי יודע אם לה היתה כאן רשלנות רפואית.
    בסיום הכנת הכתבה, בשעת ערב ,התקשרתי לחברי יוסי דהאן, והוא סיפר לי כי הוא בדרכו עם ד'ר נסים מזרחי להלוויה של מי שילדה זה עתה תאומים ומתה כמעט מיד לאחר הלידה ושמה גלית (השניים היו יחד איתה חלק קבוצת חקורות וחוקרים במכון ון-ליר). רק אז קישרתי בין שתי הסוגיות,והייתי המום מכאב ומצער.

    לצערי הרב לא הכרתי את גלית באופן אישי. מיד בבואי הביתה חיפשתי כאחוז תזזית פרטים עליה באינטרנט. וממה שקראתי התרשמתי כי מדובר באישה ייחודית, חוקרת מעולה, אשת ספר, פמיניסטית ומחוברת כל כולה לעניין החברתי.

    מדובר איפוא באבל כפול. קודם כל לבעלה לבנה ולתאומים הרכים, להוריה ולאחיה. אישה אמיצה ולבבית, כך הבנתי, שהיתה בראשית דרכה, ושהחברה הישראלית יכולה היתה להנות עוד שנים רבות מעץ הפרי המניב הזה שנגדע בגיל 37 בלבד.

    האבל השני, שהוא משני בחשיבותו, הוא האבל על לכתה של עוד פעילה מזרחית, רדיקלית ומודעת. כמה לעזאזל יש כאלה, שהם נלקחים מאיתנו אחד אחרי השני, בהפרש של כארבע שנים בלבד. קודם היתה זו ויקי שירן הדגולה, אחר-כך אחי דודי נוחו עדן , ועכשיו התוספה לרשימה הטרגית גם גלית סעדה אופיר. הלב בוכה והעיניים דומעות.
    אוי לנו כי הושברנו!

  6. אילן תלמוד

    יהי זכרה ברוך.

  7. שיקו

    את תדהמתי על מותה בטרם עת של גלית כבר הבעתי אמש באתר קדמה.
    כאן בהעוקץ ארצה לזכור את גלית גם דרך המילים הבאות (ולא רק דרך מאמריה האקדמאים):

    ==========
    אינתיפדה כלכלית-חברתית
    7\1\2004 [גלית סעדה-אופיר]

    הערכים ההגמוניים כיום מייצרים כל מלחמה לאומית כאמצעי להשגת שחרור אישי וקולקטיבי על חשבון זכויות יסוד אחרות, כמו הזכות להתקיים בכבוד. גם בקונטקסט המקומי מהווה הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסך עשן המסתיר את המלחמה המעמדית ומעכב את האינתיפדה הכלכלית-חברתית.

    ============

    על גלית אין צורך לומר "*תהא* נשמתה צרורה בצרור החיים". כצדקת הומניסטית, אוניברסלית, פמניסטית ומזרחית ה"מילה "תהא" במשפט הזה מיותרת.

    חוזק ועוצמה למשפחתה כולה אך בעיקר לבן זוגה ושלושת ילדיהם.

  8. מוטי גיגי

    בארוחת הצהריים של יובל עם גלית גם אני נוכחתי והייתי חלק באותה שיחה שגולל יובל… אני עדיין המום מהאובדן…היינו עמיתים בקבוצת מעמד וזהות שוהבילו לקשרים אישיים ועבודה משותפת.
    דיברנו על כך שזה כיף שהיא עכשיו נמצאת באוניברסיטת תל אביב..ושזו הזדמנות טובה להיפגש יותר לארוחות צהריים ובכלל…מי היה מאמין שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותה..
    משתתף בצער המשפחה,הבעל משה והילדים
    אובדן גדול ברמה האישית,האקדמית והחברתית.

  9. ציונה עזרא

    בעתון ידיעות אחרונות של יום שישי היתה גלית הכשרונית והיצירתית כל כך למרצה באוניברסיטה. העתון בחפשו אחר כותרות שנשמעות טוב כתב שהיתה מרצה באוניברסיטה. אבל מה האמת מאחורי הכותרת הזו? האמת היא שאף אוניברסיטה בישראל, אף מחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בישראל, לא פתחה את שעריה בפני גלית!
    בזאת הפנתה האקדמיה הישראלית גב להזדמנות פז נדירה לקלוט מרצה על בסיס merit וללא שום פשרה. פרסומים בכתבי עת יוקרתיים, ניסיון בהוראה, תחומים מרתקים ויוק! אף דלת לא נפתחה. יומיים לפני שהלכה לעולמה קיבלה גלית תשובה שלילית מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית.

    גלית לימדה באוניברסיטה העברית ובמכללות במשך שנים כמתרגלת וכמרצה מן החוץ. מה היתה משמעות הדבר מבחינת תנאי ההעסקה שלה? מבחינת תנאי ההעסקה השמורים למורים מן החוץ? מה משמעות הדבר מבחינת הסיכוי כי נצברו עבורה כספי פנסיה באיזשהו חשבון? סבירות גבוהה היא שלמרות שהלכה לעולמה בגיל 37 אחרי שנים בהם התפרנסה ופירנסה מעבודה באקדמיה, אגורה אחת שחוקה לא נותרה עבורה בחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה. גורלם של עבדי האקדמיה הגזענית והנצלנית.

    בשנים שבהם אף אגורה לא הועברה לחשבון פנסיה על שמה של גלית סעדה-אופיר אהובתנו, הועברו מדי חודש מיליוני שקלים בסכומי עתק לחשבונות הפנסיה של פרופסורים ופרופסורים בדימוס ברובם המכריע גברים אשכנזים שהמציאות המעמדית והכלכלית בישראל לא נגעה בהם. להיפך. הם שיצאו נשכרים מהמאבק האחרון של המרצים באוניברסיטאות שהותיר בחוץ את המורים מן החוץ, את מרצי המכללות ואת הסגל הזוטר. במקום להפוך את הפירמידה ולהבטיח השקעה ראוייה בכשרונות האינטלקטואלים הצעירים, דוגמת גלית, העמיקה השביתה האחרונה את הפער האדיר בין שכבה מדושנת של משפחות מבוססות שינקו כל ימיהן את לשדו של הממסד האקדמי לבין אלו המתדפקים על דלתו.

    פרנסתם של שלושה יתומים מאם עומדת תלוייה. מחכה שהאקדמיה בישראל תיקח אחריות על שנים של ניצול מחפיר.

  10. ע.

    שולחת תנחומים למשפחתה של ד"ר סעדה-אופיר, אני קוראת עליה וכולי התפעלות מחד והרגשת החמצה מאידך שעל שלא הכרתי אישה שיכולה היתה להיות אחותי לדעות ולדרך האקדמית, שתינו אמהות לתאומים. כולי צער על התאומים של זכו ללויווי הצמוד של אימם, וכולי ידיעה פנימית שהאב יקדיש את כל מרצו לילדיו. אם יש ניחומים, דיברנו על גלית כל השבת, עם חברה, עם גיסתי, אין אדם שלא שואל, שמעת מה קרה ומייד מתמלאים כאב ותקווה שהילידם יגדלו בודאי בידיים אוהבות.

  11. אירית

    השבוע מתפרסם בהארץ משהו מעניין בקשר להשתלת הלב הראשונה בישראל, ע,י מוריס לוי. מסתבר שמתחת לסיפור היפה מסתתר סוד מכוער ואופייני. הלב נגנב מחולה, לא ברור אם הוא "קיבל סיוע" לעבור לעולם הבא, בטוח שחייו לא היו שווים הרבה, מעבר ללב שהיה דרוש לניתוח המיוחצן. בית החולים ניהל קרבות דמים נגד משפחת החולה בניסיון להכחיש ולהשתיק את גניבת האיבר. זה קרה בשנת 1968. הרבה מה"קידמה" המדעית בישראל נחרשה על גבם של מתים אלמונים. האקדמיה הישראלית הורגת.

    הסיפור קפץ לעיני כיון שבשנת 1968 שלח מוריס לוי את אחותי ז"ל, לניתוח לב פתוח במיו קליניק באמריקה. הילדה עברה גם כן את הניתוח "בהצלחה" אך נפטרה ימים ספורים לאחר מכן. התברר שבטיפול בביילינסון "לא גילו" שהיה לה שרשור אימתני, והוא מנע ממנה להתפתח וגם להחלים כדבעי מהניתוח. מדובר היה בימיה הראשונים של רפואת הלב הפתוח בישראל, וניראה לי שדרסו אנשים וילדים בלי חשבון כדי להשיג כותרות וקדימות בפתרסומים מדעיים, בבחינת זקיפת האיבר הלאומי. הימים , סמוך לאחר 67.

    לפני חודש, באורח סינכרוני, כתב לי רע לאינטרנט מבריטניה (לא מכירה אותו למעט באינטרנט) שהוא חבר אישי של בנו של מנתח לב ישראלי ידוע. אמרתי שלמיטב ידיעתי יש רק מנתח אחד מפורסם, ואכן מדובר היה בבנו של מוריס לוי שחי בכלל באנגליה. ככל הניראה פרופסור לוי לא התגורר בישראל בשנתיו האחרונות אלא חילק זמנו בין בולגירה מלודתו ובין מדינות מערב שונות…

    מוריס לוי היה כניראה איש חביב, בולגרי, ותורם לקבוצת הכדורגל של יפו, אבל ההיסטוריה הציונית בודאי הובילה אותו למעמד של "גיבור לאומי" וזה לא תמיד מציאה גדולה. בעיקר למי שיש לו גם קצת מצפון.

    זו אולי סטיה מהשרשור המקורי. משתתפת בצער המשפחה.

  12. עמוס

    …כדי שיגיעו למה שיותר אנשים. אם תחשבי לעשות כך, אשמח לתרום

  13. סמדר נוי (קניון)

    אני מצטרפת לתחושת הכאב האיום על מותה של גלית. גלית היתה עמיתה שלי במכללה האקדמית אשקלון. היא היתה אהובה על תלמידיה ועלינו עמיתיה. היה מרתק להקשיב לה. היה כיף להיות איתה. חשבתי שתחזור אלינו. הייתי בטוחה. הרי היא אשקלונית. ממש. עם מחוייבות חברתית וכ"כ הרבה רצון לתת ולהשפיע. צר לי על משפחתה, על חבריה ועל תלמידיה.

  14. נפתלי שם טוב

    גלית ואני הכרנו בשנים האחרונות במרוץ לקבלת הדוקטורט דרך קרן איס"ף ולאחר מכן בקבוצת מחקר בון ליר. שיחות של תמיכה ועידוד האחד כלפי השני ברגעים הקשים בעיקר לקראת הסוף לקבלת התואר. במאי האחרון נפגשנו בניו יורק בכנס של לימודי ישראל [יחד עם עוד הרבה חברים טובים] והתחושה היתה שעל אף כל הקשיים בדרך לקבלת פוסט ומשרה ניתן להתקדם ולהצליח. בכל שיחה איתה היה משהו מעודד ואופטימי, גם אם דיברנו על המורכבות בתיקון עולם ואדם.
    התחושה שלי כל כך קשה שאני מסרב לקבל את הבשורה המרה הזו. המילים שבדרך כלל משתמשים בהם באירועים כאלה חלשות, שחוקות ולא מסוגלות לשאת את החוויה הנוראה הזו. תחושת זוועה, צער, כעס, וחוסר הרצון לקבל את האפשרות שהיא איננה.
    חסרונה למשפחתה לבן זוגה ולילדיה הוא פשוט בלתי נתפס.
    אני מחבק את משה, זוהר והתאומים.

  15. מאיר בביוף

    תהי מנוחתה עדן.

  16. שור

    יהא זכרה ברוך

  17. האפגני

    לא זכיתי להכיר את גלית אישית, רק מקריאה, אבל אני חש שותף לאבל.
    אדלג על מילות התנחומים ואפנה את תשומת הלב לשלוש נקודות:
    1. העיתונות הכתובה והמקוונת התעלמה מתפקידיה ומהישגיה האקדמיים של גלית, דבר המנוגד לאופי הסיקור הצהוב וסוחט הדמעות הסטנדרטי. כנראה שזה לא הסתדר להם עם השם סעדה.
    2. ממה שהבנתי, יש מצב שיפילו את התיק על מתמחים שלא נתנו להם לישון כבר שבוע, והבכירים, אם הם אחראים, אם באמת מישהו אשם, יצאו נקיים.
    3. מניסיון – בהדסה עין כרם מעדיפים את התינוקות במחלקת יולדות חיים (טפו טפו וחמסה). יש טרגדיות וטעויות אנוש שהן בלתי נמנעות.