על "הבמה החשמלית", סרטו של ניסים מוסק

חזי מחלב

אני ממליץ בכל לב לצפות ביום ראשון הקרוב בסרטו של חברי הטוב נסים מוסק שיוקרן בערוץ 1 ב-14 בדצמבר, במסגרת התכנית "הסיפור האמיתי" מיד לאחר מהדורת מבט.
להווי ידוע כי נסים מוסק הוא מגדולי הבמאים התעודיים בישראל, וכל סרטיו הרבים עד כה, נעשו מנקודת מבט חברתית וברגישות נשגבת.

הסרט "הבמה החשמלית אגדת רוק אנד רול", מספר על להקת רוק של סוף שנות השישים, אשר הקדימה במידה רבה את זמנה, ואשר בישרה את כניסתו של הזרם המוסיקלי החשוב הזה לישראל. הרוק היה בין השאר,ביטוי לזעקה ולזעם שנעו בקצב שהכתיבה הבמה החשמלית ,שביקשה להתפרץ ולהביע מחאה על הגזענות,הדיכוי,ההתנשאות והשפלות שנהגו בהם כלפי המזרחים בארץ. כל חברי הלהקה נולדו בשכונות מצוקה בירושלים. מנהיג הלהקה היה שלמה מזרחי שנולד וגדל בלב השוק של מחנה יהודה. שלמה הוא גיטריסיט מחונן ומי שמכונה ג`ימי הנדריקס הישראלי.

הבמה החשמלית סימלה תופעה ייחודית ותקווה גדולה לשינויים חברתיים.ירושלים של סוף שנות השישים דמתה יותר מכל לסן-פרנסיסקו של המזרח התיכון. למעשה ירושלים היתה התל-אביב של היום, ואולם בלא הנפיחות והשחצנות התל-אביבית.עבדכם הנאמן שהגיע לירושלים בתחילת שנות השבעים, עוד הספיק להנות מקצה זנבה של התקופה הייחודית הזאת: חופש, רוח נעורים, מרדנות וחגיגה נמשכת של מסיבות אינסופיות.

הטרגדיה של להקת הבמה החשמלית, התבטאה בכך שמרבית נגניה המהוללים ובראשם שלמה מזרחי, היו בחו`ל, בזמן שמוסיקת הרוק החלה להיות "לגיטימית" כשאריק איינשטיין ושלום חנוך אימצו את המוסיקה הזאת. מרבית עיתונאי הרוק אינם יודעים כי הראשונים לאמץ בחום רב ובלהט, את הזרם המוסיקלי הזה שמנעים את חיינו, היו מזרחים משכונות מצוקה ומעיירות הפיתוח. ודי לנו להזכיר את העיר רמלה כדרך משל. ואולם בשל הגזענות הארורה, רק כשהזמרים האשכנזים החלו באימוץ הטונים המוסיקליים האלה, התרחשה גם מהפכה מוסיקילית בישראל. עד אז שלטו ברמה הלהקות הצבאיות, או שירים בסגנון "כלבלב הו בידי בם בם" הנודע לתהילה. הבמה החשמלית ביקשה לחדש ולהתחדש ואף הצליחה בכך.

הסרט מלווה בקטעי נגינה ושירה מרשימים. ברי סחרוף הנהדר מופיע ככוכב אורח בדואט גיטרות מרשים בינו לבין שלמה מזרחי .

אנא, פנו לכם זמן וצפו בנעימים. מובטחת לכם הנאה רבה, בצד קטעי נוסטלגיה וגעגועים לשנות השישים העליזות והנהדרות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ירושלמי ממז"א

    היו מעריצים את לד זפלין, והם שסיפרו לנו על הרוק הכבד.
    כנראה גם שרידים של העידן ההוא.
    אחר כך כשהלבנים לקחו להם את זה, הם עברו ל'מזרחית'.

  2. שור

    כל חובב רוק בארץ משנות השישים והשבעים מכיר את הבמה החשמלית ושלמה מזרחי האגדי ואת תופעת רמלה.

    וגם צעירים שנולדו לאחר תקופה זו יכולים לקרוא על כך בערך "רוק ישראלי" בויקי –

    "
    להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים. תחילה ברמלה ומעט אחר כך גם במתחם המוסכים ובתי המלאכה של רחוב המסגר בתל אביב. הקהל שגדש את המועדונים היה בעיקר מקרב ילדי העולים יוצאי המעברות של שנות ה-50 ובני מעמד הפועלים, וכך גם המוזיקאים שהיו חברים באותן להקות ראשונות, שהודרו מן הלהקות הצבאיות ומהתרבות הממלכתית הממוסדת שזכתה לדומיננטיות בשיח הציבורי וברדיו של אותן שנים. להקות אלה ביצעו בעיקר גרסאות כיסוי לשירים של להקות רוק פופולריות כמו הביטלס, הצלליות ועוד. בין הלהקות שבלטו בגל הראשון של להקות הקצב היו "האריות" של האחים שוקי וחיים אלגרנטי, "הצ'רצ'ילים" עם חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, "השמנים והרזים" עם הסולן עוזי פוקס, "הסגנונות" עם הגיטריסט אבי קרפל, "הבמה החשמלית" עם הגיטריסט שלמה מזרחי, "זהר השביעי" עם המתופף והמלחין זהר לוי, וכן להקות נוספות כמו "הגולדסטארים", "הסינג-סינג", "הכוכבים הכחולים" עם גרי אקשטיין, "העכבישים" ורבות אחרות. להקות אלה מיעטו להקליט חומרים מקוריים אך קיימים מספר תקליטונים של הלהקות הבולטות של התקופה. התיעוד החשוב ביותר של סצינת הקצב הישראלית באותן שנים נמצא באלבום "פסטיבל הקצב הישראלי" (הד ארצי) המתעד מופע בהשתתפות להקות רבות שנערך בחסות השבועון "העולם הזה" בנובמבר 1968 באולם הסינרמה בתל אביב.
    "

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99

    שור

  3. צבי בן-דור

    גיטאריסט ענק! אמן גדול. המציא מחדש את הרוק בירושלים.
    1981 באולם קולנוע מיטשל. חשבתי שכבר לא אזכה. אבל זכיתי. תנו לי דרך.

  4. אילן תלמוד

    אני גם זוכר להקה ירושלמית מופלאה בשם "דובדבן" (ע"ש סוג של סולית חשיש לבנוני) עם נגן כינור.
    מישהו יודע לאן היא נעלמה ?

  5. גאיה

    עם כל הכבוד לתפקיד החברתי של המוסיקה, ולמשמעות שיש לרוק שצומח כביטוי למצוקה, מוסיקה היא עדיין קודם כל מוסיקה. ואם מישהו כתב שירים בעלי ערך מוסיקלי מאז שנות השישים ובכלל, זה מה לעשות, מתי כספי, לבן, קיבוצניק, ושוב מה לעשות, ובניגוד לאחרים, מוסיקאי. כזה שכותב מוסיקה. טובה.

  6. אייל

    שברי סחרוף שר ב"כמה יוסי"
    "ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן"
    הוא מתכוון לשלמה מזרחי .

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    איפה עוד אפשר למצוא/לראות תסרט ?

  8. סש"ש

    הרגתי אותי חזי, כשקראתי את השורות האלה יכולתי לשמוע את דודי מתפקע מצחוק.. אני מקווה שהסרט פוליטי לפחות כמו הרשימה שלך עליו.

  9. צבי בן-דור

    דובדבן האגדית נוהלה בידי איב טואטי המבריק (יליד אוזידה במרוקו) שעשה קריירה בעיקר כנגן אצל אחרים (מני בגר)ץ טואטי הוציא איזה תקליט בצרפת עם מאגמה לפני המון המון שנים אבל לא בארץ. חפש בגוגל אחר איב טואטי יש כמה קליפים איתו.

    לגאיה, תודה רבה שמצאת מקום לקלקל לנו גם רגע הזן הזה עם שלמה גיטרה מזרחי בהפצת שטויות על המוזיקה האשכנזו-קיבוצית ותולדותיה. ממש היה חשוב לנו לזכור את מתי כספי עכשיו. אגב, הוא בטוח לא חושב כמוך בעניני מוזיקה בישראל: כספי שר בעברית ומרוקאית ב"אהלן וסהלן" של שפתיים ובתקליט הראשון שלהם תרם וניגן את "טקטבקי".

    לחזי–תודה על הפוסט. לא אצליח לראות את הספרט לצערי, אבל אקשיב שלא הקשבתי לא מזמן.

  10. איריס חפץ

    על הסרט שנשמע חשוב. הגיע הזמן שנצא מהמערה החשמלית ונשמע על הבמה החשמלית…ותודה לחזי על הפוסט. האם האחים בגולה הדוויה יכולים לראות אותו באינטרנט?

  11. גאיה

    בבקשה. בכתבה מוזכר השיר כלבלב הו.. כניגוד למוסיקה של ג'ימי הנדריקס הישראלי, וזו הזדמנות לחדד את הניגוד הזה

  12. מוני יקים אנטיציוני

    כל הכבוד על הסרט החשוב שמתקשר גם למאמר שיש בקדמה פרי עטה של גלית סעדה
    על הקשר בין הפוליטיקה וההתפתחויות הפוליטיות בבולגריה.
    זוכר היטב את תקופת להקות הקצב גם שעסקתי אז באמרגנות בקפה נוגה והכרתי את מרבית האנשים
    מקווה לראות את הסרט אם לא עכשיו אז בביקור הבא במדינה הציונית.
    בחזרה בפריז בקור מתחת לאפס כשאתם נהנים בשמש…דווויזדנה

  13. גבריאל רעם

    הערה מקדימה: מילים אלו נכתבו, לאחר ותוך כדי, צפייה בסרטו הדוקומנטרי החדש של הבמאי נסים מוסק. שם הסרט: "הבמה החשמלית אגדת רוקנרול,". והוא עוסק בלהקת רוק שפעלה במשך שלוש שנים, משנת 68 עד 71 בירושלים.. ומאז כמעט ולא היו בקשר. לאורך כל הסרט מתקיים מפגש בין כל אחד מהם אז וכל אחד מהם היום. היכן היה אז והיכן הוא היום.
    —————————————————————————————————
    ישנו יופי מרתק בקיר עם טיח מתפורר.
    בטריפ ל. ס. ד. ניתן לצלול שעות לפיסת טיח מתפוררת אחת ולמצוא בה יופי מרתק ומכמיר לב.
    ואין דבר מרתק מגדולה באדם שנמצאת בתהליך של התפוררות והאדם עצמו נדחה מן המרכז שנעוריו הציבו אותו בו אל השוליים של החיים.
    מאז ומתמיד סופרים ויוצרים גדולים יצרו וכתבו את יצירותיהם הגדולות אודות דמויות שוליים מוחמצות כאלו.
    אין גדולה מעניינת יותר מאשר אדם שנותר נאמן לאהבת עברו, למרות ובגלל שעבר זמנה.
    בתקופה בה הכול קם ונהיה לפי 'כוכבים נולדים' ואלילים לרגע, בתקופה בה מה שלא מככב עכשיו בראש חוצות – לא קיים, ישנו משהו נדיר ומיוחד בנאמנות להבטחת נעורים, גדולה עתידית, שלא יצאה מן הכוח אל הפועל. נאמנות הקיימת לא בגלל ההצלחה אלא למרות חוסר התממשותה.
    נאמנות לפוטנציאל המוחמץ שהיה יכול וצריך להתגשם. זו נאמנות לא להצלחה שהזוכה לתשואות, אלא לגלעין שמעולם לא ראה אור יום.
    זו נאמנות לא לרווח באור הזרקורים של החברה המפנקת. אלא נאמנות לקוד הנפשי, לא בגלל סיכויי הצלחה אלא בגלל שזו הנפש.
    זו לא חוכמה להיות נאמן להצלחה שהתממשה, זו גדולה להיות נאמן לפוטנציאל שפוספס. כמו הנאמנות לאהבת נעורים גם כשיופיה הרחק מאחוריה ולעולם לא ישוב.
    זו אנדרטת הנצחה לאלפי כישרונות, תקוות, נפשות גדולות,– שלעולם, לעולם לא יראו אור. הם באו והלכו מבלי שהותירו חותם.
    מסתובבים בינינו מי שהיו בנעוריהם הבטחות גדולה, נפשות בוערות. בחוץ הם כמו כולם, אפילו פחות מכולם, הם הפכו לאנשי שוליים, כי הנאמנות לאש היוקדת בתוכם, לא נתנה להם להשקיע במרוץ העכברושים אל הפיסגה החברתית. (אפילו לא מקום טוב באמצע).
    החמצה, החמצה בגין תמימות, בגין אותנטיות לאמת פנימית שלא הצליחה להסתדר עם איך שהדברים מתנהלים, עם הסדר הקיים. יש אנשים שיודעים להסתדר, הם לא.
    הם היו יכולים לשכוח, למחוק, לשים פס ולהוציא את המקסימום ממה שנותר, אך הם לא, לא יכולים לשכוח, לא יכולים לבגוד בגדולה שחיה בנעוריהם גם אם לעולם כבר לא תצא לעולם.
    זו לא חוכמה להיות צעיר ושיכור מן ההבטחה והפירגון שהנעורים מקבלים בגין רעננות ובגין כל האפשרויות שפתוחות לפניהם. אך זו גדולה אמיתית לא להיות מסוגל להפר שבועת אמונים ולבגוד בחזון הנפשי של אז.
    אם משהו נעלם בגלל השנים, אז הוא לא היה אמיתי כבר אז. משהו אמיתי שורד לא בגלל, אלא למרות.
    הוא חייב לשרוד, נגד כול הסיכויים, גם במחיר הפתטיות.
    גבריאל רעם.

  14. אסף לוץ

    חיים אוליאל למשל האיש של המוזיקה המרוקאית (שפתיים) וכו' הוא איש יוריה היפ, וגרייטפול דד וכל המוזיקה מהחוף המערבי. אז מה? הוא התפרסם בגלל שהוא חובב של יוריה היפ? אולי מספיק עם השטויות? שלום חנוך לא טוב כי הוא קיבוצניק? התרונמה שלו פחותה כי לא קוראים לו שלמה מזרחי?

  15. תקוה לוי

    בקיץ האחרון הייתי בהופעה של "הבמה החשמלית" ב"צותא", יחד עם בתי בת ה- 11, שמכירה את שלמה אולם עדיין לא שמעה אותו מנגן. המקום ובעיות עם הסאונדמן, היו צרים מלהכיל את הכשרון הענק של שלמה מזרחי, ועדיין – שלמה פשוט מדהים וחבל שבשנים האחרונות הכשרון שלו בא לידי ביטוי בעיקר בפסי-קול לסרטים. השעטנז בין שלמה מזרחי – הרוקיסט הנצחי ובין דובי אלדמע סולן "הבמה החשמלית" שחזר בתשובה ממזמן, הופיע עטור בזקן ארוך ובבגדים שחורים של דוס ודבר על אהבת השם וחזרה בתשובה – לא ממש הסתדר לי בראש. רציתי שבתי תחווה סצנת רוק כמו שאני חוויתי באשקלון של תחילת שנות השבעים – כן, גם לנו היו להקות רוק (באחת מהן תופף נביל , בן למשפחה היחידה שנותרה באשקלון לאחר 1948) – אבל צותא לא מתאים ודובי לא מתאים ותל-אביב שלאחר המילניום זו לא אשקלון בעבר ובהווה. רק שלמה מזרחי נשאר שלמה מזרחי.

  16. נפתלי מדר

    מה שכתבתי פה לפני כמה שבועות על "סוף עונת התפוזים" תוכנית טלווזיה עשרה פרקים.
    שום פיפס או איזכור לא על ניסים סרוסי לא על מה שנכתב פה .
    שנים חשבתי איך אוכלוסיה שלמה לא מוזכר המוסיקה האיכותית שלה.
    התשובה פשוטה "גזענות"!

  17. א"מ

    לפני שבועיים בדיוק ראיתי קליפ מרגש שלהם ביוטיוב
    אגב, מתי כספי היהנ מעורב בהפקת התקליט