תמונת מצב חברתית 1998-2007

מרכז אדוה

השנה, תמונת מצב חברתית בוחן את המגמות החברתיות והכלכליות בעשור 2007-1998 וזאת לרגל מלאת עשור לדו"ח השנתי.

העשור 2007-1998 הצטיין בנסיגה בחזית השוויון והצדק החברתי בישראל. זאת, למרות שרוב שנות העשור היו שנים של צמיחה כלכלית. 

אלא שגם תמונת הצמיחה אינה ורודה: ב-5 השנים האחרונות צמחה ישראל בשיעור שנתי של יותר מ-5%, גבוה מזה של ארצות המערב. אך כשמסתכלים על העשור כולו מתברר כי המשק הישראלי צמח ב-40%, פחות מארצות המערב (60%-63%) ובוודאי פחות מסין (176%) והודו (112%). זאת, בגלל המיתון הכבד של שנות האינתיפאדה. יוצא, כי הסדר מדיני הוגן עם הפלסטינים הוא לא רק אינטרס מדיני של ישראל אלא גם אינטרס כלכלי וחברתי.

בשנים שבהן היתה צמיחה, היא היתה בלתי שוויונית והשפיעה באופן שונה על כל אחד מאזורי הארץ ועל כל אחת מהקבוצות בחברה. הצמיחה התמקדה באזור המרכז ובמספר ענפים: ענף הבנקאות, ביטוח וקופות גמל, למשל, גדל ב-102% וענף תעשיות ההיי טק ב-47%, בעוד שתעשיות טכנולוגיה מסורתית צמחו ב-6% בלבד.

פירות הצמיחה התחלקו באופן בלתי שוויוני. במהלך העשור, ההכנסה החודשית של משק-בית  בעשירון השני גדלה ב-507 ש"ח; זו של משק-בית בעשירון השישי – ב-1,486 ש"ח; וזו של משק-בית בעשירון העליון ב-5,522 ש"ח. הסכום שנוסף לעשירון העליון מספיק למימון כמחצית שכר הלימוד השנתי באוניברסיטה; זה שנוסף לעשירון הששי מספיק לרכישת מספר פרטי ביגוד נוספים; זה שנוסף לעשירון השני מספיק לרכישת מעט מזון נוסף.

פערי השכר בין נשים וגברים לא השתנו – לא בשכר לשעה ולא בשכר לחודש.

שכרם של שכירים עירוניים אשכנזים נותר גבוה בכ-39%-37% מהשכר הממוצע; שכרם של שכירים עירוניים מזרחים, שהיה בתחילת העשור מעט נמוך מהממוצע עלה אל מעט למעלה ממנו, ואילו שכרם של שכירים עירוניים ערבים נותר ברמה של 30% פחות מהממוצע.

המעמד הבינוני המשיך להצטמק במהלך כל העשור, הן במספר המשפחות הכלולות בו והן בחלקו בעוגת ההכנסות של משקי הבית.   

בתחום השכר, השינוי הדרמטי ביותר נרשם בשכר המנהלים בחברות הבורסאיות: עלות השכר של מנהל בכיר בחברות הכלולות ברשימת "תל אביב 25", שעמדה ב-1998 על 4.5 מיליון ש"ח, קפצה ל-8.43 מיליון ש"ח ב-2007.

בצדו השני של הסולם נרשם בעשור 2007-1998 גידול בתחולת העוני, מ-17.4% ב-1998 ל-19.9% ב-2007, לאחר ירידה קלה מ-20.6% ב-2005.

לא רק השוק תרם להרחבת האי שוויון, גם הממשלה: הפחתות המסים הוסיפו סכום חודשי נטו של 2,000 ש"ח ומעלה לשכירים ששכרם החודשי הוא מעל 50,000 ש"ח.

פגיעה חמורה במיוחד בשוויון נרשמה במשבר הכלכלי של האינתיפאדה, כשאותה ממשלה שהיטיבה עם בעלי הכנסות גבוהות באמצעות הפחתת מסים ערכה קיצוצים חסרי תקדים בתקציב ופגעה בכמה מן ההסדרים החברתיים-כלכליים הבסיסיים ובהם רשת הביטחון הסוציאלי, מערך החסכון הפנסיוני, החינוך הציבורי, ההשכלה הגבוהה הציבורית ומערכת הבריאות הציבורית. להלן מספר דוגמאות:

תקציב שעות התקן (המממן את שעות ההוראה) ירד מ-8,920 ש"ח לתלמיד ב-2001 ל-7,553 ש"ח לתלמיד ב-2006, ורק ב-2007 חזר לרמתו ב-2000.

התקציב הממשלתי של ההשכלה הגבוהה, בחישוב לסטודנט, ירד מ-44,721 ש"ח ב-2000           ל-38,326 ש"ח ב-2007, לאחר שב-2004 כבר הגיע לשפל של 34,071 ש"ח.

בעקבות שחיקתו של תקציב סל הבריאות, נטל התשלומים על משקי הבית גדל, מממוצע של 436 ש"ח לנפש מבוטחת ב-1998 ל-894 ש"ח ב-2006. כולם שילמו יותר – אבל משפחות שהכנסתן גדולה יכלו להרשות לעצמן לרכוש ביטוחי בריאות רבים ויקרים יותר. ב-2007, למשל, משקי-בית בעשירון השני הוציאו, בממוצע, 70 ₪ לחודש על ביטוחים משלימים ופרטיים, בעוד שמשקי-בית בעשירון השישי הוציאו 163 ₪ ומשקי-בית בעשירון העליון – 313 ₪.

ב-2003 הופרטו קרנות הפנסיה החדשות והועברו לחברות ביטוח פרטיות. בנוסף, הממשלה שינתה את כללי  ההשקעה של כספי הפנסיה: עד אז, רוב הכסף (70%) היה מושקע באג"ח ממשלתיות עם ריבית מובטחת; החל ב-2003 הורד שיעור ההשקעה באג"ח ממשלתיות ל-30%, כאשר היתרה מופנית לשוק ההון. משמעות השינוי התגלתה במשבר הפיננסי הנוכחי כאשר החסכונות הפנסיוניים של הציבור סבלו הפסדים גדולים, דבר הפוגע בכל מי שיפרוש לפנסיה בשנים הקרובות.

התשלומים לקצבת ילדים קוצצו בכ-45%, דמי אבטלה בכ-47% וגמלת הבטחת הכנסה בכ-25%.

סך תשלומי הביטוח הלאומי ירדו מ-50.1 מיליארד ש"ח ב-2001 ל-47.1 ב-2007 – למרות שהצרכים החברתיים דווקא גדלו.

כל הקיצוצים הללו החלישו מאוד את יכולתה של ישראל להתמודד עם צרכים חברתיים וכלכליים, ובראשם הצורך בשדרוג השכלתי של האוכלוסייה:

למעלה ממחצית בני הנוער עדיין אינם משיגים תעודת בגרות. בעשור 2007-1998 נרשם שיפור בשיעור הזכאות, אך הקבוצה שרשמה את השיפור העקבי והגדול ביותר היו בני נוער ביישובים המבוססים, ששיעור הזכאות שלהם עלה מ-54.9% ב-1998 ל-68.0% ב-2007. זאת, בשעה שבעיירות הפיתוח עומד שיעור הזכאות ב-2007 על 47.8% וביישובים הערביים על 35.6%.

מקרב מי שהיו בני/ות 17 ב-1998, רק 79.9% למדו בי"ב, רק 41.4% נמצאו זכאים לתעודת בגרות ורק 26.2% החלו בסופו של דבר בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות או במכללות.  

מחברי הדו"ח מציינים כי עם פרסומה של תמונת מצב 2007-1998, ניצב העולם כולו, ובתוכו גם ישראל, בתחילתו של משבר כלכלי עמוק. על רקע זה ניתן להצטער על כך שלא ידענו לנצל את תקופות הצמיחה של העשור שחלף כדי להיטיב באופן מוחשי יותר עם כלל הישראלים. 

לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    הנתונים שהוצגו מוצגים בדרך שמעוותת את התמונה, ולצערי נראה שעד כמה שהתמונה שחורה, היא עדיין מוצגת בצורה וורודה ממה שהיא באמת…

    הסיקור מראה כיצד פירות הצמיחה באמצעות ההכנסה חלחלו בין העשירונים השונים.
    בהמשך מראים שהקיצוץ פגע בכל מיני תחומים.
    אבל כאשר יש קיצוץ, אנשים צריכים (או לפחות מנסים) אם הם יכולים, לקנות באופן פרטי את השרותים שקוצצו ו/או הופרטו.

    הייתי מאוד רוצה לראות כיצד השפיעה כלל המדיניות (תוספת הכנסה בניכוי תוספת הוצאות) לפי העשירונים השונים.
    הערכה , מבוססת על אינטואיציה שלי, שבהסתכלות כזו, ששמונת העשירונים התחתונים ואולי גם חלק מהתשיעי סה"כ נפגעו מהמידניות הכלכלית שהונהגה בשנים האחרונות.
    עשירון אחד שהוויח זה העשירון העליון.

    וכאן אני רוצה להציג קוריוז:
    הקדמה:
    "יעילות כלכלית" או "צעד יעיל כלכלית" מוגדר אם הוא משפר מצב כלכלי של אנשים, מבלי לפגוע באף אחד אחר.
    (מזכיר קצת את משנתו של רולס). אבל, מכיון שאי אפשר בכלל בלי פגיעה ואם כן זה נדיר מאוד, מוגדר המושג "יעילות פרטו" כלומר אי אפשר להשיג 100% אז אנחנו מדברים על 80% לפחות. באופן כללי המושג 80-20 מופיע בהרבה תחומים (למשל בתכנות מחשבים 80% מהפעולות של התוכנה מבוצע ע"י 20% מהתוכנה שנכתב ולהפך) ומייצג את העקרון של הבדלת העיקר מהטפל.

    והקוריוז:
    אם המדיניות הכלכלית שהנהיג האוצר פוגעת בכל כך הרבה אנשים, הרי אפשר לאמר שהיא בעליל לא יעילה כלכלית!
    (למנהלי האתר – אפשר להדגיש את המשפט האחרון?)

  2. שור

    אני חושב שהצגת נתונים על תקופה של עשור מבלי להפריד בין התקופות אינה נכונה.
    בעשור האחרון היו שלוש תקופות עיקריות מנקודת ראות חברתית-כלכלית –

    1998 עד ספטמבר 2000 –
    תקופה של צמיחה מתונה בלבד, לרבות צמיחה מאוד מהירה לפרק זמן קצר בגין בועת האינטרנט ב- 9 החודשים הראשונים של שנת 2000.

    ספטמבר 2000 ועד תחילת 2003 –
    תקופה של מיתון כבד, ירידה חדה בהכנסות המדינה שהויבלה לגידול בגרעון התקציבי, גידול באבטלה, ירידה בשכר הריאלי וגידול ניכר בעוני לפני מסים וקצבאות וגם לאחר מיסים וקצבאות. זאת למרות שבתקופה זו חל גידול בקצצאות ילדים למשפחות ברוכות ילדים.

    תחילת 2003 עד אמצע 2008 –
    תקופה של צמיחה מהירה מאוד, עלייה חדה בהכנסות המדינה, ירידה חדה באבטלה, גידול מהיר בשכר הריאלי. ירידה בעוני לפני מסים וקצבאות לראשונה זה שנים רבות, גידול מתון בעוני לאחר מיסים וקצבאות (לעומת תקופה קודמת), ובשנת 2007 אף שינוי מגמה בשיעור העוני לאחר מיסים וקצבאות לראשונה זה עשורים רבים. (חשוב להדגיש כי שינוי המגמה בא לאחר קיצוץ בקצבאות ובמסים, ובניגוד להערכת רבים).

    מדוע התקופה האחרונה אופיינה בשיפור כה ניכר ?
    לכל אדם הגיוני נטול אידיאולוגיות משיחיות, גם ללא השכלה כלכלית , ברור מדוע התקופה האחרונה התאפיינה בשיפור ניכר במדדים החברתיים-כלכליים.
    השיפור התבסס בעיקר (בנוסף על גאות במשק העולמי) על נקיטת מדיניות חברתית אחראית המבוססת על:
    – גרעון נמוך תוך קיצוץ חד בתקציב וגם בקצבאות ילדים,
    – קיצוצי מסים על עבודה,
    – הטלת מס על ריבית והון (לראשונה במדינת ישראל),
    – רפורמות והפרטות,
    – השקעות ענק בתשתיות (בעיקר רכבת).

    צעדים אלו הביאו לצמיחה מהירה ולירידה חדה בשיעורי האבטלה , וגם לשינוי מגמה בנתוני העוני (לפי דוחות העוני של הביטוח הלאומי).

    הטענה כאילו הצמיחה כולה מבוססת על המשק העולמי ולא על מדיניות הממשלה, אינה נכונה לדעתי.
    שכן מדינות אחרות צמחו הרבה פחות מישראל למרות הגאות במשק העולמי בתקופה זו.

    שור