הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
לך לעזאזל, עמוס עוז
היסטוריון של סין וראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון ולימודי אסלאם באוניברסיטת ניו יורק
"על השולחן שלי יש שני עטים, אחד שחור ואחד כחול. בעט אחד אני משתמש כשאני רוצה להגיד לממשלה ללכת לעזאזל. ואז אני כותב מאמר: 'ממשלה יקרה, לכי לעזאזל'. אז הם קוראים את המאמר ולא הולכים לעזאזל, אני לא יודע למה. בעט השני אני משתמש כשאני רוצה לכתוב סיפור, ואני לא מערבב בין שני העטים". (עמוס עוז בסלון הספרים הבינ״ל בפאריס, 2008)
לך לעזאזל, עמוס עוז. לך לעזאזל עכשיו, מהר. מוטב תישאר בגרמניה כדי לחסוך את את הזמן ואת כספי הטיסה לפרס הבא. מה יהיה הפרס הבא, עמוס עוז? פרס שילר? פרס לסינג? קיבלת כבר ״פרס קורינה על מפעל חיים״ בגרמניה, את פרס גיתה קיבלת לפני כמעט שלוש שנים. את פרס היינה עכשיו. נשארו עוד כמה ענקי רוח מן הנאורות הגרמנית שעל שמם בטוח יש איזה פרס או שניים ששמך כבר כתוב עליהם. הישאר בגרמניה, עמוס עוז. שלא יסתחרר ראשך מן הטיסות הלוך ושוב בין טקס גיתה לטקס פרס דן דויד, בין דן דויד לבין היינה, בין ״אות הלגיון הצרפתי״ לפרס ״חופש הביטוי הנורווגי״, בין ״המדליה הבינלאומית לסובלנות״ לבין שלש מאות אלף דולר- סתם ככה על הדרך- ממלכת ספרד. הישאר בגרמניה עמוס עוז, זה קרוב לסטוקהולם. בעצם לא! לך, לך לעזאזל.
האמת, חשבתי שתאוורר קצת את טיעוניך החבוטים. אותם טיעונים נגד ״הקיצונים משני הצדדים״ שכיכבו בנאום שנשאת בטקס קבלת פרס גיתה. הרי יש לך עכשיו אפילו חבר איש רוח מזרחי חדש צעיר ממך בדור וחצי. וחוץ מזה חשבתי לעצמי שכסופר בטח תתבייש למחזר את עצמך, אבל לא. השינוי היחיד הוא שאז לפני שנתיים וחצי, אצל גיתה, דיברת ב״גנות הקיצונים״ ועתה אצל היינה דיברת בגנות ״הפנאטים. ״משני הצדדים״ כמובן. הגרמנים בטח אהבו את זה מאוד, ולא שמו לב שאתה עושה מהם ומכל העולם צחוק. הם מאוד אוהבים לדבר שם בגנות קיצונים, במיוחד אם הם משני הצדדים. לולא אותם פנאטים, היית היום כמעט חסר כל. לפחות חסר פרסים. טוב שהם ישנם, הפנאטים. וטוב שהם, כמה טוב שהם, תמיד תמיד מ״שני הצדדים״. שהרי אם לא היו ״משני הצדדים״ לא היית יכול לרחוץ ידיך שוב ושוב כאותו פונטיוס (פוניטיפיקוס?) של ״אמצע רציונאלי״ קדוש, ששום טיפת דם, לא מכאן ולא מכאן, לא ניתזת על מדיו. שזיעת המעוול לעולם לא ניגרת על מצחו. שחמת זעמו ויאושו של העשוק לעולם אינם מעוותים את פניו.
מי הם אותם פנאטים וקיצונים משני הצדדים עליהם אתה מדבר כל הזמן עוז? האם הם המתנחלים? הרי רק לפני שבע שנים אישררת, בתור ״הרב הראשי של השמאל״ [האשכנזי, הרב המזרחי הוא, מסתבר, א.ב. יהושע] – כפי שקראה לך אז ענת גוב – את המסמך המביש המכונה ״אמנת כנרת״ שנוסח בידי ראשי חסידיך יחד עם ראשי המתנחלים. מי הם הפנאטים עליהם הצבעת מעל הבמה בדיסלדורף, עמוס עוז? האם הם אנשי בית שמש: החרדים, המזרחים, מצביעי הליכוד? המישל סומואים? אוהדי בית״ר ירושלים? מי הם אותם פנאטים, עוז? אולי הם בעצם חבריך מאתמול ומהיום: שמעון פרס אבי ההתנחלויות שמתנאה בך כבר שנים, שרצה בך פעם בראש מפלגת העבודה, שהיה מריץ אליך נאומים שתעבור עליהם. אולי הוא הפנאט? אולי זה אהוד ברק הקיבוצניק, ש״קרע המסיכה מעל פני הפלסטינים״? אולי יולי תמיר, מראשי שלום עכשיו שהסבה לשבת עם ישראל הראל ואפי איתם על שפת הכנרת לפני כמה שנים וכמה נהרות דם?
אולי בעצם הפנאטים הם בני קיבוצך, עמוס עוז. אולי הפנאט הוא פנחס לבון ששלח צעירים יהודים מצרים להרוג ולהיהרג וסיכן בכך קהילה שלמה. אולי הפנאט הוא רון חולדאי שאמר ש״הומואים מתנשקים מגעילים [אותו] כמו ג’וקים״, שרדף וחיסל את בית הספר ההומניסטי המזרחי ״קדמה״ בתל אביב, שהביא את רוח המיליטריזם לבתי הספר של העיר ושתחת הנהלתו בגימנסיה הרצליה נערכה סלקציה בין מזרחים ואשכנזים בני כיתה י״ב. אולי הוא, בן משפחתך המאמצת, הפנאט? אולי מדובר בחברי הקיבוצים דהיום, שיושבים על חורבות פלסטיניות ובשטחים כבושים, שאבותיהם אחראיים להריסת כפרים רבים והגליית תושביהם הפלסטינים לפני שישים שנה. אולי הם הפנאטים? נימים ומיתרים רבים קושרים בינך לבין הפנאטים – למעט אלה המזרחים – בישראל: היסטוריים, תרבותיים, מוסדיים, אישיים, משפחתיים. איך אתה מתנער מהם בקלות כזאת? מיהם התמימים שקונים את החלילות הזאת פרס אחר פרס, טקס אחרי טקס. אולי אתה הפנאט? פנאט אנטי פנאט.
ומיהם הפנאטים מן הצד השני, עמוס עוז? אוכלוסיית עזה הדוויה, השרויה במצור כבר שנה שנייה? האם אלו תושבי חברון הכלואים בכלובים? נשות הגדה היולדות/מפילות ולדיהן במחסומים? תושבי בילעין הנאבקים על אוויר לנשימה, פשוטו כמשמעו? אולי הם הפנאטים. או שמא מדובר בהנהגה הפלסטינית המוכה והרפוסה שמתעקשת על עוד שני אחוזים מכבשת הרש שהותירה לה ממשלת ישראל. הרי הם אלה שמסרבים לחתום היום על הסכם, לא החמאס. אולי הם הפנאטים?
"אם נצליח לרסן את הפנאטים משני הצדדים, המזינים את הסכסוך במזרח התיכון, נמצא את עצמנו מיישבים סכסוך נדל"ני, ולא נלחמים מלחמת קודש", אמרת מעל הבמה בדיסלדורף. איך ״נרסן את הפנאטים״, לא אמרת. יוסי שריד כבר רמז, רמז דק מן הדק אמנם, בשבוע שעבר על האפשרות של מלחמת אזרחים. אבל לא אתה. אבל בעצם אולי נעשה עוד אמנת כנרת אחת? ״היינה לימד אותנו שהומור ואירוניה הם התרופה הטובה ביותר לקיצוניות ולצרות מוחין,״ אמרת. יכול להיות שזה רעיון טוב. במקום לזעוק ולירוק דם על העוול המתמשך, על הסבל הרב, נספר לפלסטינים בדיחות ונקרוץ להם עין. כמה חכם. כמה פשוט!! אולי לכבוד קבלת פרס לסינג יכתבו מחדש את ״נתן החכם״ ויקראו לו ״עמוס החכם״. לך תדע. בעצם לא. לך לעזאזל.
ובתוך כך, עמוס החכם, הרצית לגרמנים על הנימים הקושרות אותך להיינה, היינה ״שלנו״: של החילונים, הציונים האמיתיים שאינם פנאטים, אלו הנאורים. אלה שידם אף פעם אינה במעל, שתמיד היא מושטת לשלום. אלה שניהלו את המדינה והעם היהודי בימי ״מיכאל שלי״ ויצאו לשבתון קריר בחו״ל כאשר הגיע מישל סומו ותפס נתח בנחלתם. "היינה היה יהודי חילוני", אמרת, ״וגם אני יהודי חילוני״. נו כמובן. זה הכל הדת והדתיים אשמיים. מעניין שלא הזכרת שהיינה נטבל לנצרות. ״יהודי חילוני״ נשמע יותר טוב. אולי כדאי לדעת שהיהודי החילוני הזה כתב את המשפט המפורסם לפיו ״במקום שבו שורפים ספרים, שם יישרפו בסוף גם בני אדם״ בתוך מחזה שעוסק בכיבוש גרנדה בידי פנאטים נוצרים ששורפים את הקוראן (אלמנסור, 1820). אני לא יודע אם אתה יודע שזה ההקשר, אבל אני כמעט בטוח שלא היית מזכיר את הנקודה הזו בפני קהל נוצרי העסוק כבר שלושה עשורים ״בהתגוננות״ מפני האסלאם שבתחומו. זה לא. יותר טוב לדבר על היינה ה״פרוטו-ציוני״ זה שלפי דבריך ״ראה ביהדות תרבות ועם, והאמין כי עם מודרני יכול ואף צריך להתעלות מעל למיסטיות של תיאולוגיה עתיקת יומין״.
לא חשוב שבהבל פה הפכת כל מניח תפילין למכשף. לא חשוב שמבלי משים גם ניגנת על נימה נסתרת המדמה לעצמה את היהודים כאותם כוהנים צמאי דם שצעקו לפונטיוס- כמו פנאטים – ״צלוב״, צלוב״. מה שבאמת מזעזע הוא ששכחת לספר לקהל שמי שהפכו את ״התיאולוגיה עתיקת היומין״ לתיאולוגיה פוליטית מודרנית לאומית-קולוניאלית היו יהודים חילונים ציוניים כמוך. ואולי גם כמו היינה. אם כי משהו מפריע לי לחשוב כך על האיש, על היינה של ״אלמנסור״.
היינה של ״אלמנסור״, היהודי שנטבל לנצרות, ראה מתוך המצב היהודי הפראדוקסלי של אירופה הנאורה דווקא את הספר המוסלמי הנשרף. הוא הזדהה דווקא עם הקהילה המוסלמית האחרונה של אירופה שנמחצה ונטבחה עם בוא הכובשים הנוצרים. האם אתה רואה אותם ואת הספר שלהם כך, עמוס עוז? האם תשוב לישראל מדיסלדורף כ״עמוס עוז של אלמנסור״. זה שקורא לממשלתו להסיר את כתם המחסומים והחומה. זה ההולך בראש הצועדים מידי שישי בשישי לחומת בילעין – אל מול העשן וכדורי הגומי – כיאה למי שזכה יותר מכל ישראלי אחר בפרסים שעניינם שלום, חמלה וזכויות אדם. התקרא לבני הקיבוצים להכות על חטא בדרך לקראת פיוס בין העמים?
היינה ביקר את ״התיאולוגיה עתיקת היומין״, אמרת. התבקר אתה את התיאולוגיה הפוליטית בת ימינו שהולידה אותך? אולי יקום אמן השפה העברית בדורנו ויברא לנו חזון דו-לאומי במקום הלאומיות המיסטית בת מאת השנים הממיטה עלינו אסון?
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
תפסיקו להיות כאלה צפויים כאן
אדון בן דוד.
קודם כל של נעליך ואח"כ תראה לעמוס עוז את הדרך
האיחוד בין מרצ לבין עמוס עוז והחבריה החדשים שלו פשוט מחזיר את מרצ עשור וחצי לאחור. מרצ של שולמית אלוני של הכנסת (להבדיל משולמית אלוני של פוסט-כנסת) שטורפת דתיים ומזרחים מסורתיים, מרצ של שנאה לכל דבר שנמצא מחוץ לריבוע של שינקין-קינג ג'ורג' גם אם זה כפר ערבי במשולש, מרצ של בוז לכל זרם פוליטי שנמצא מחוץ לשמאל הציוני של רבין-פרס.
דווקא עם תוצאות הפריימריס המלהיבות, ששמות את גלאון הסוציאליסט במקום הראשון ולא את גילאון הצפונית הבורגנית, בא האיחוד הזה ומאיים לקחת את מרצ לשלהי שנות ה-90, וחזרה לקיטורים על "הישראלים הפרימיטיבים שלא מבינים כלום".
לכל המגיבים שמעליי , תפסיקו להיות כ"כ מגוננים
זה תפקידו של אתר העוקץ ,לעקוץ
אין לפהירתע מביקורת גם אם היא בוטה .
לפעמים רק כך מבינים את המסר .
לא יודעת למה למישהו איכפת מה עמוס עוז אומר.
סתם איש נפוח ומרוכז בעצמו
כמה כעס, כמה בורות, כמה רשעות לשמה. הרי היית יכול לצייר את הקיצונים משני הצדדם בצורה יותר מאוזנת אבל לא. קיצונים הם תמיד קיצונים. לא משנה אם הם עסוקים בלהרוג במטענים ורובים או במלים בוטות (כן… כן… משני הצדדים)
צבי, כל מילה בסלע.
רק שבמקום לעזאזל, הייתי שולחת את עוז לעזה. לרצועת עזה. שיבלה כמה ימי חורף בעזה הרעבה, החשוכה והקודרת (עיתונאי גרמני שחזר משם לפני כמה ימים סיפר לי איך המכונית שלהם נתקלה בחמור בערב כי הרצועה נתונה העלטה מוחלטת), בלי חימום, בלי גז לבישול, בלי תחבורה, בעזה שבה "הסתיים הכיבוש" שהרי נסוגנו משם בנדיבותנו הרבה, ואז יספר לנו על "הקיצוניים משני הצדדים" ועל תרבות במדינה שמשחררת לביתו אדם שירה בפלסטינים לא חמושים כיוון ש"פעל מתוך הגנה עצמית".
עוז, על התנשאותו הבלתי נסבלת, התחסדותו הדוחה וגזענותו המיופייפת הוא פניה המובהקות ביותר של מדינת ישראל כיום, ולכן הוא צריך מכאן ואילך לקבל את פרס ישראל אוטומטית, כל שנה. אין כמוהו ראוי לפרס.
נראה לי כי העובדה לפיה עמוס עוז מטיל את האחריות, באופן הדדי ושווה, בין ישראל – מדינה המחזיקה עם תחת כבוש קשה במשך 41 שנים – לבין הקיצוניים הערבים, מצביעה על חוסר נכונות לקבל אחריות על המצב הקיים שמדינת ישראל, בעלת הכוח והעוצמה, הייתה יכולה לשנותו. חסרה ביקורתו הנוקבת ווהמתמדת של עמוס עוז על מצב דברים זה.
עמוד עוז הוא גדול הסופרים העבריים בני זמננו,
הלוואי שיקבל פרס נובל לספרות.
וזאת, ללא קשר לדיעותיו הפוליטיות השמאלניות-קיצוניות.
אני חושב שלמדוד כל דבר (כמו ספרות) לפי היחס לשטחים זה סוג של פשיזם חולני.
שור
מאמר מצוין שחושף עוד נדבך במסכת הצביעות, של הטהרן,והצדקן המתחסד עמוס עוז
עמוס עוז , בוקר טוב.
כל משפט של בן-דור מחייב התייחסות אמת. שאלה נוקבת נוסח יוסף חיים ברנר.
בהמ צודקות הטענות?
איפה צריכים אנו לבקר את עצמנו?
הקבוצניקים החילוניים הנאורים?
היכן דעותינו הקדומות?
מהי הביקורת העצמית שלנו, המתמדת? היא הבסיס המוסרי לחיינו.
ואיפה שיש לסתור – סתור!
ואיפה שיש לחדד עד זוב דפ – לחדד.
ואיפה שיש לומר אמת מרה- אמור.
הבא נא את האמירה הפוליטית שלך לרמה הנהדרת של "סיפור על אהבה וחושך"
צור בסיס אמיתי לדו קיום.
הכשר את הקרקע לצמיחה חדשה של דו-קיום ופתיחות רב תרבותית של אמת.
אדון בן- דור, אף כי התמונה שציירת מתארת ביב עכור היא מאירה ומדוייקת
דברים שאי אפשר לסתור. בן-דור מתמצת את מסיכות הצביעות של פרס,עוז ברק ורבים ממנהיגי תנועת העבודה ונספחיהם הקרויים אנשי רוח.
דווקא תזכורת חשובה למיהו האדם שנערץ על ידי רוב השמאל כמנהיג רוחני ואמן גדול.
אני דווקא מתרשם מכנות הזעם ומזדהה איתו.
התהפנטתי מהשטף הצונמי הצהוב של הפנאטיות שבה הוטחו המילים.
לצבי בן-דור, יישר-כוחך ותבורך על דבריך האמיצים, החודרים, הכנים, ההולמים כפטיש ברקות, בעוצמה אדירה ובקול גדול ורועם, ועל עוז- רוחך להביע ולתאר, ללא כחל וסרק, את הוויית חיינו האומללה, בארץ דוויית ייסורים וכיבוש אכזר, מתמשך, מתועב, מלא-סבל ומרורים, שסופו מי ישורנו!
תחזקנה ידיך!
עמוס עוז הוא סופר מוכשר גם גבלס היה עתונאי מוכשר
כל עוד עוז נשאר בתחום הספרותי עוד ניתן היה לומר דברים
לזכותו אך הוא מינה עצמו למטיף בשער ולמורה הלכה פוליטי
המייצג את הימין הקיצוני המתיימר להיות שמאל.
טוב מאד שלמרות שטיפת המוח הטוטאלית המציגה את עוז
ומשנתו כשליח האלים מייצגו של האדם הלבן העליון יש עדיין
אנשי כתיבה וחשיבה המסוגלים לחשוף את ערומו של המלך.
הייתי מציע לעוז שיסתגר בוילה שלו בערד וינהג קצת צניעות
לאור הנזקים הציבוריים שהעיט על החברה בישראל.
מי אמר פשיסט, לאומן-ימני, גזען-חולני, שעיניו סומות, אוזניו אטומות, פיו מפיק חרפות וגידופים וידיו מקלידות דברי הבל ורעות-רוח, כמוך – ולא קיבל?
אבל גם כתיבה תשמש לזה, בהעדר פורקן אחר.
צבי בן הצליח לתאר בקצרה את האישיות הספרותית הראשונה במעלה של מדינת היהודים. אדם שהיום מניח את אישיותו הנפוחה על ערשה של מפלגת שמאל "חדשה" שכל מטרתה שמירה על אופיה היהודי של מדינת ישראל וחזונה אפרטהייד – הפרדה בין יהודים וערבים לשם שמירת היהודי החילוני – עוד אוקסימורון ממכבסת המילים של הציונות השמאלית.
הנטיה להאליה ולקדש אישים אכן מסוכנת גם אם הם "חיוביים יחסית". צריך לבחון אותם באותן שבע עיניים בהן צריך לבחון את כולם תמיד. אכן נהייתו של ה"שמאל" למצוא לו "נבחרת כוכבים" כמו הליכוד וישראל ביתנו מבישה וראויה להוקעה. ונפיחות והתנשאות ראויות תמיד לסיכה אמיצה להוצאת האויר. יחד עם זאת אסור לשכוח שעוז, בשונה מ"כוכביהן" של הנבחרות האחרות, עם כל הנפיחות והמלל, לפחות דוחף בכיוון הנכון. אז לפני ששוחטים אותו צריך להסתכל ימין ושמאל ולהזכר עם מי נישאר בלעדיו…
על פי עוז, פאנט ערבי הוא זה שלא יכיר בשום תנאי בקיום מדינת ישראל, פאנט יהודי הוא זה שלא יסכים, בשום תנאי, לקיום מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל. הצביעות של עוז מתחילה כאשר הוא אומר שהפנטים גורמים לכאוס.
הכיבוש הוא הגורם לכאוס ולאכזריות, ואחראים לו רוב האזרחים.
יש מגיבים שרק רואים מאמר המבקר את עמוס עוז, הגדול מבן אנוש בעיניהם, וכבר מבקשים מכולנו להשתחוות אפיים ארצה. שימו לב, עמוס עוז לא קיבל פרס נובל לספרות, זה לא פרס על כישוריו הספרותיים. אלא הוא מוסיף ומקבל בשמו (ולכיסו) ובשם איזה "ציבור נאור" ישראלי פרסים על סובלנות ושלום. שימו לב למלים של צבי, ולמה שהן מספרות.
שור, מה נרעשת? עוז קושר את דבריו לכיבוש, לא צבי. עוז רואה עצמו כמבשר השלום, ובו בזמן מצדיק את שרץ המלחמה והדיכוי. לך, שקע לך בספריו, תמשיך לחשוב שהקפיטליזם עושה לכולנו חיים נפלאים כאן, ותתבשם בהצלחתו הועלמית של עוז.
והאחרים, מגיני עוז לוחם השלום, ספרו לנו מדוע עוז ראוי לכל הפרסים האלה? (שאותם, בו בזמן, לא מקבלים אנשים אחרים, למי שלא הבין את זה עד עכשיו).
מסע -צלב של שנאה.הנ"ל לא מוצא קמצוץ של חיוב בעמוס עוז(או אולי בסתם אדם),חובט בו וממסמר את ידיו ורגליו בצלב של שנאה וקורא כמו הכוהנים הרשעים לפונטיוס פילטוס ועושי דברו:"צלוב","צלוב"!
"נספר לפלסטינים בדיחות ונקרוץ להם עין. .." את זה עושה השלטון הישראלי כבר הרבה שנים. מספר לעצמו ולעולם סיפורים על שיחות שלום ומחוות בזמן שבגדה ילדים ומבוגרים לא יכולים לישון בלילה ללא פחד של פלישות פתע, "תפיסת" בתים, מעצרים, ולמחרת בבוקר מחסומים, השפלות, נביחות, הושטת פיתה לבדיקה של חייל, ועוד מעצרים, "עיכובים" , ירייה בקשורי עיניים, קצת גז מדמיע, קצת דריסת עיתונאים מאירופה וכו' ועל עזה לא אוסיף כי אורלי כתבה מעלי. איזה שיחות שלום נהדרות. הלוואי על כל עם
בינתיים יקירנו מערד יכול לארח סופרת ולוחמת באפרטהייד כמו נדין גורדימר בבית בערד, ולספר לה כמה אנחנו כולנו נהדרים, הדת שנהיתה לאום. טוב שיש "העוקץ"
את עמוס שלחת לעזאזל, את ברק אתה שונא, את יעל תמיר מתעב -מזלזל, את חולדאי מה"משפחה המאמצת" של עוז אתה מוכן לרמוס, פרס הוא אבי אבות הטומאה, המתנחלים ה"פאנאטים" הם בני הברית של עוז מאמנת כנרת. נשארו עוד כמה שלא שרפת ולא ברור מדוע, איך שרון, ביבי, אולמרט, ה"אחות הרחמניה" וייס מהשטחים, נערי הגבעות העולזים על עצים כרותים, רבנים מסיתים לדין מוסר וכו וכו. האם נגמר לך האויר לשנוא כל כך מהר?
ואת מי אתה אוהב אם בכלל? את מפגיני הגדר מול בילעין? ולהבדיל את המוני העזתים ה"מורעבים" שהתכנסו לעצרת המונים של החמס והציגו את בן דמותו של גלעד שליט השבוי המוסתר מאור יום ומזכויות שבוי, כשהם גועים בצחוק?
לטעמך מנהיגי החמס הנייה, משעל ואחרים הם סמל ההומניות והראציונליות באזורנו. הללו שאפילו אמירה הס היתה "יותר מדי אמת " לטעמם. היית מעדיף שעמוס עוז יצעד אל מול הגדר בבילעין, שלא יקבל פרסים על יצירתו ויהיה לוחם מן השורה בחיל השלום הדו-לאומי שטרם נולד?
שנאה מיטיבה כנראה עם האדרנלין בדם ומחדדת את הכתיבה. כנראה שההנאה מהשתלחות כשלך מוציאה ממך את המיטב, אבל מכך לא יצאו נשכרים כל אלו שסבורים שהמצב שלנו מחורבן, שיש בינינו יותר מדי קיצוניים ושאנו נמצאים כבר בשלב מתפתח של מלחמת אזרחים. מוטב לך צב"ד לשמור כוח למלחמת האזרחים הזו ולא לפספס אותה.
מי שמבקר אחרים, מוטב לו שלא יחשוף שנאה אישית, שכך הולכת לאיבוד הביקורת, אפילו יש בה נקודות צודקות.
קוממת אותנו כל כך, שהפסדת את מה שבאמת רצית לומר, ואף זה מעמיד בסימן שאלה ביקורות רבות אחרות שלך שהתייחסו לאנשים, או נושאים שפחות הכרתי, ולכן חשבתי שהצדק איתך..
חכמים הזהרו……… אמרו חז"ל
הלהט של צבי במאמר הזה הוא בדיוק מה שחסר לשמאל הישראלי. כיבוש לא מסיימים עם כוס קפה ודיבור ישנוני בכנסים בחו"ל. רק על זה – הרבה כבוד ממני.
אומר פה מגיב אחד, ג.לוי,שכדאי לשים לב שהמדובר הוא במאבק על נציגות. כלומר, צבי בן דור חושק בפרוסה מן העוגה הוינאית, וזה לב הענין. אחר מאבק בן דורי או בין דורי, כאשר ה"צעירים" שכבר כהו שיניהם והלבין שערם, לא יכולים להמתין לחילופי הגברי. ואכן, גם זו בעיה , בעיקר בשמאל "הצעיר" לכאורה, שבו שימון פרס הוא אובמה הצעיר, את הכל עושים "כאילו כזה", עוז עם הבלורית כבר מזמן קרח, וצבי בן דור לא טוב ממנו, אלא אומר אני חיקוי לא פחות טוב, גם לי מגיע דויטשה מארק וכבוד ייקי. אני אובמה, לא אתה. אני קצת שחור, ואתה בלונדיני. אני "הנאור" של הגרמנים ה"נאורים" באמת, ואתה לוקח לי את הכסף.
טפוסים כצבי בן דור ודומיו עלולים לא ללכת לקלפי כיוון שמר"צ איננה ב-ד-י-ו-ק 100% מה שהם היו רוצים. משמעותה היחידה של התנהגות מסוג זה היא הגדלת הסכון שתקום קואליציה ימנית-דתית. כבר ציינתי בתגובה קודמת, כי בפוליטיקה אנו עוסקים וזו רחוקה מלהיות הסימפוניה השלישית של בטהובן. יש להגמל מ"אם לא פרפקט – אני לא קונה".
"מהי המטרה הגדולה של תקופתנו? האמנסיפציה. לא רק של האירים, היוונים, יהודי פרנקפורט, השחורים, באיי הודו המערבית ןעמים מדוכאים אחרים. האמנסיפציה של העולם כולו ושל אירופה במיוחד. אירופה הגיעה לגיל בגרות וכעת היא נחלצת ממוסרות הברזל של המועדפים והאריסטוקראטיה." (היינריך היינה).
עמוס עוז לא קיבל פרס על עבודתו הספרותית בדיסלדורף. אלא על עמדתו הכוללת בשאלות של תרבות, מוסר, יהדות, נאורות, ושלום. הוא אדם פוליטי (הנחשב, בצדק רב, לאדמו"ר השמאל הציוני) שיוקרתו הספרותית והפוליטית מזינות זו את זו שנים. לכן אין להתמם עכשיו ולדבר על גדולתו הספרותית בנפרד ממעמדו הפוליטי. הוא אינו מפריד, חסידיו אינם מפרידים, מדוע נפריד אנחנו. קבלת פרס כמו פרס היינה, היא אירוע מחייב. חסידיו בהארץ דיווחו על כך וציטטו את הנאום. חסידי היינה בישראל הקריאו (כך על פי מר חגי חיטרון) את הנאום של עוז בתל-אביב. עוז עצמו קשר בינו לבין היינה. כיוון שכך, הוא מזמין בחינה מדוקדקת ונוקבת של תכונת "היות היינה" שלו. עוז מבסס כהרגלו בקודש את מעמד העל המוסרי שלו על גינוי של קיצונים מ"שני הצדדים" הוא עושה זאת כבר שנים. אין תופעה דומה לזו בנוף האינטלקטואלי הבינ"ל בשום מקום. סופרים ואנשי רוח, נוקטים עמדה, לכאן או לכאן. כאשר עוז מטיף לשני הצדדים הוא מתחמק מאחריות. ראשית הוא מעוות את המציאות ע"י הצגת הפלסטינים כשווים לישראלים. שנית, הוא מתנער מאחריותו וחלקו ההיסטוריים כחבר מן השורה הראשונה באליטה האשכנזית, ציונית ,סוציאליסטית שהקימה ישראל. הוא נחשב לבחיר בניה. אני מבקש לראות בכך סטאטוס מחייב. ביחוד בימים כאשר האיש מקדיש את עיתותיו ויוקרתו להקמת מפלגת שמאל "חדשה". השאלה היא היכן אחריותו של עמוס כלפי העם שלו. לא העם הפלסטיני.
יש משהו מעורר שאט-נפש בגינוי של "שני הצדדים" גם מבחינה לוגית פשוטה: אדם המציב עצמו בין "שני צדדים" אינו נוקט עמדה. הוא כמו שופט כדורגל שרק בין שתי קבוצות: לזה מוציא כרטיס צהוב, להוא שורק לעבירה. התוצאה לעולם אינה משפיעה עליו אישית, והוא תמיד יוצא מן המגרש נקי וללא רבב (אין הדברים אמורים בשופטי כדורגל ישראליים, אלא בשופטים אידיאלים). אני מצפה מעוז שיחדל לשמש כשופט כדורגל וניקוט עמדה. מעמדו מחייב אותו. אם הוא היה מבין את זה היה נוטל את הפרס של היינה (ואת כל השאר) בדחילו ורחימו, אולי היה מסרב להם בטענה שאינו ראוי.
עוז הביך את עצמו בנאום היינה. היינה נקט עמדה: הוא הגיב על שריפת ספרים בלייפציג ב1817 בכתיבת מחזה שחיבר את האירוע הזה שריפת הספרים האסלאמיים, ביניהם עותקים של הקוראן, בידי הכמורה הספרדית לאחר כיבוש גרנדה (על פי עדויות הכמרים עצמם מאות אלפי ספרים נשרפו, יתכן שהגזימו, אבל זה מספר עצום). היינה לא "גינה" את שני הצדדים. הוא גינה את השורפים. כיהודי הוא ראה דווקא את המוסלמי. נראה לי זה מעשה קצת יותר אמיץ מן נאום של יורשו לפני שלושה ימים בדיסלדורף.
עוז גם טרח להסביר כי הוא וחברו היינה שניהם יהודים חילונים המה. יפה. אלא שמה לעשות: כך גם היו אבות הציונות כולם: הרצל, וייצמן, בן-גוריון, בגין, כולם כולם חילונים כשרים. את תנועת ארץ ישראל השלמה ייסד אלתרמן החילוני וחלקם של יהודים חילונים בנכבה של 1948 הוא לא קטן, בלשון המעטה. ממתי הפכנו את כל הענין ל"מלחמת קודש"? רק משעה שהשתלט הימין הדתי על מורשת החלוצים?
היינה לפחות לא היה כזה צבוע הוא כתב:
אף על פי כן, על אף כובע הפרווה הברברי המכסה את ראשו והאידיאות הברבריות עוד יותר הממלאות אותו, מעריך אני את היהודי הפולני הרבה יותר מאשר רבים מיהודי גרמניה, החובשים בוליבאר לראשם ונושאים את ז'אן פול בתוך ראשם. …היהודי הפולני בפרוותו המלוכלכת, בזקנו המאוכלס [כינים? צ.ב.], ריח השום הנודף ממנו ולשון היידיש העילגת שבפיו עדיין חביב עליי יותר מיהודים רבים אחרים השרויים בכל מעלות התפארת שבניירות-הערך של המדינה".
ניראה לי כי לאחרונה יש איזו שיכחה בקרב "האחראים" לאתר ביחס למה ראוי לפרסם פה ומה לא.
המון שינאה המון קיפוח מעט מידי מיד טקסטים עמוקים רצינים אומנותיים. ומעט מידי טקסטים של אשכנזים…. כי אצלכם לאחרונה יש תחושה שמי שאשכנזי עדיף לו שלא יהיה מנוי באתרכם…
צריך לטפל בקיצוניים בשני הצדדים. כמה שנאה יש בטור הזה שלך, לא יאומן שמפרסמים דבר כזה. כמה הבנה יש לך לקאסמים, לפיגועי ההתאבדות. זה לא שמאל זה שנאה עצמית. ולמה הקיבוצים צריכים להכות על חטא ?
מה הקיבוצים אשמים שהערבים לא קיבלו את החלטת החלוקה ב47'. בקיצור, עמוס עוז הוא אחלה גבר. צריך לבנות גדר הפרדה, לפנות את ההתנחלויות ולהשאיר שם את הפלסטנאים שיקימו מדינה . מצידי שיפלשו למצרים . הם לא כל כך מעניינים אותי. הסבל של העם שלי יותר מעניין אותי מהסבל של העם שבוחר את החמאס ושזורק עליי קאסמים.
כל התגובות הראשונות היו סתם לא מנומקות, אבל שלך מנומקת ככה שאחרון האנטישמים היה חותם עליה. שמעת יותר מדי "מתיאוס פסיון" לאחרונה? מה זה הדבר הזה?
צבי בן דור נימק את הטיעונים שלו.
יכול להיות שאתה רואה בעמוס עוז משיח שלך. זה עוד לא עושה מהמבקרים שלו צולבים.
חוץ מזה שאת עמוס עוז מאוד קשה לצלוב: הוא טיפס על הצלב (החילוני, בטח החילוני) שהוא בנה לעצמו ומטייל איתו בעולם כמו קורבן סוג א' ומספר לגרמנים כמה הוא סובל, אבל יוצר. כי יהודי טוב לסבל נולד. ממש כמו נוצרי. אבל יורה ובוכה, סובל וכותב, טס וקוצר. והגרמנים כמובן מאוד מרוצים. יש לדעתי עוד איזה פרס או שניים שעוז לא קיבל, אולי בשנה הבאה את פרס השלום של העיר אאכן? הכל יכול להיות. עוד מלחמה אחת בלבנון והוא נהיה למועמד מוביל.
לא לגמרי ברור מה עניין שנאה לביקורת המנומקת היטב של בן דור. השאלה גם אינה "ספרותית" (בה, כנהוג לומר כאן, "אינני מבין", אבל מבין מספיק, נניח, כדי לדעת ש"קופסה שחורה" הוא ספר של גזענות אנטי-מזרחית גלויה ובוטה, הפוסלת את דוברהּ מיומרות להומניזם. אבל נעזוב זה…). השאלה היא, או צריכה להיות, על האופנים הערמומיים, המתוחכמים, המניפולטיביים והצבועים שבעזרתם מכוננים עוז ודומיו דימוי עצמי וציבורי, גם בישראל, אבל בעיקר ב"חוגים נאורים" (ונדיבים בהפרסת פרסים!) באירופה ובעולם כולו.
כי האנשים שמחלקים לעוז פרסים, כמו שותפיו לפרס, מאמינים, כנראה, לפוזה המיוחצנת היטב והמזוייפת של לוחם לזכויות אדם ו/או מחנך לסובלנות וקירוב לבבות. "ידידתו" נדין גורדימר, נניח, שסבורה שמדובר באדם הגון, כמוה: מישהו שצעד בהפגנות מול שוטרים וכלביהם, כמוה, מישהו שהסתכן בתשלום מחיר אישי כבד למען ערכיו, כמוה, מישהו שפעל ("פעל", "עשה", הדבר הזה שהוא הופכו המוחלט של "גילגל עיניים באולם הרצאות ברלינאי") במרץ נגד עוולות ואי צדק, כמוה, מישהו שהטיל את כובד משקלו הציבורי, או תרם אגורה אחת מהמיליונים שקיבל כפרסים, לטובת עשוק אחד, חף מפשע אחד – בכפרי הבדואים, בשכונות העוני, במסדרונות בתי המשפט והמעצר, בכרמי הזיתים העקורים, במערות דרום הר חברון, אצל קורבנות של אונס או אלימות משטרתית, בצל חומת ההפרדה הנוראה – כמוה…
כשאתה מספר לאנשים כמו גורדימר שעוז לא פצה פה, לא הפגין, לא חתם, לא פעל, לא מחה, לא תרם, לא סייע, לא היטה אוזן, לא נתן כתף, לא צעד – אפילו בנושא הומניטרי הגון אחד, הם פשוט לא מאמינים. כשאתם מגלה להם שעוז, חביבו של שמעון פרס, היה עד לא מזמן חבר מפלגת העבודה שבשלטון, ותמך ללא תנאי בכל מלחמות ישראל ופעולותיה הצבאיות, הם פשוט לא מאמינים. שאתה לוחש להם, כשאף אחד לא שומע, שספר של עוז נתפש כגזעני בעיני יהודים מזרחים (ולא מזרחים) רבים, הם פשוט לא מאמינים. כשאתה מבהיר להם שעוז הוא תוצר של אליטה אגררית מרובת זכויות יתר, אליהן מעולם לא התייחס, הם פשוט לא מאמינים. כשאתה מבאר להם, שפעולתו היחידה של עוז בתחום זכויות אדם היא לקטוף עוד ועוד פרסים בנושא (ולנאום במסיבות הקוקטייל שלהם), הם פשוט לא מאמינים.
כי אנשים כמו גורדימר מכירים היטב שני סוגים של בני אדם: המיעוט ההגון, כמוהם, והרוב החזירי, כמו מושאי מאבקיהם. את ההמצאה הכל כך ישראלית של עוז ושות' – חזירים המתחזים לאנשים הגונים – הם מתקשים לעכל…
כל הכבוד לך על שהסרת את אחרונת המסכות מעל פניו של הגרפומן הזה, שלא חדל מליילל ולמלא כיסיו במרשרשים, תוך שפיכת מלל צפוי, חלול והיפוקריטי, כפי שהיטבת לבטא.
המוטו של המאמר הוא "כסף הוא האלוהים" – מה הקשר ? אלוהים יודע.
אח"כ סדרת לקיטורים על הכבוד והפרסים שעוז מקבל . מגיע לו … כנראה שכן
אבל מה זה משנה כל עוד אפשר להשתלח ושלוח מישהו לעזאזל
שמתם לב שכל התוקפנים/בכיינים הם אנונימיים מפוברקים.
אתם (או את/ה? שמתחזה לרבים) מדגימים בפרקטיקות האלו בדיוק את אותו סוג הפרקטיקות שמשתמש בהן עמוס עוז ופרופ' בן דור חושף.
הכל נכון חוץ מהצגתם של הזרים, בין אם זה נותני פרס היינה או גברת גורדימר, כצדיקים ובעיקר כתמימים או מעין "תמוי" שאפשר לעבוד עליו. אנא ממך, מעט כבוד עצמי לך, וגם כבוד לאינטליגנציה של הקוראים. זהו טנגו מרצון, ואם כבר מישהו מרומה הרי זה הצד הישראלי.
חבל מאד שחלק מן הביקורת המזרחית לאחרונה נוטה לאמץ את הנוכלות של מבוקריה, בסך הכל כדי לרשת את תפקיד ה"ישראלי הנאור", שיש בו הכנסה נאה, וחיבתו של הפריץ, שהוא כידוע המוציא והמביא.
הרי משחק המסיכות סביב "הכיבוש" הוא קופרודוקציה אירופאית (ואמריקאית כמובן) עם הציונים. אלא מאי ? השותף הזוטר משלם בדם ילדיו, והאירופאי מחלק פרסי נאורות. אנא, פסטיבל ברלין לא זקוק לחושפי שחיתויות ישראלים, אמיצים במרכאות, שיגלו להם ש,היהודי זיס-עוז, עבד עליהם והוא בעצם איש דמים להתרועע. רב לנו מן הצביעות הזו, במתכונתה האשכנזית וגם בחליפתה המולאטית, המאד טרנדית.
זו הפקה שלמה ורבים רבים מאותה קבוצה אתנית חמסנית משתפים פעולה (תקשורת, רשויות וכו').
"The Torah lights, the Torah shines, but only money warms."
Yiddish folk saying
Kumove, Shirley. A Collection of Yiddish Folk Sayings, Schocken Books, NY, 1985
“I know the blasphemy of them which say they are Jews [ie, Judeans descended from Judah], and are not, but are the synagogue of Satan.” –Revelation 2:9
אכן, סיכום מבריק ומלומד של כל מעללי עמוס עוז וחבריו בשמאל הציוני-ישראלי. אף על פי כן, כאן ועכשיו, אסור לשכוח את המצעד הפשיסטי המאיים עלינו מצידם של הקנאים הדתיים הלאומיים השולטים בשטחי הגדה הפלסטינית. לפיך, במאבק נגד המצעד הפשיסטי, עמוס עוז וחבריו ברשימת השמאל ניצבים היום בצד הנכון.
לא שקודם לא היה, אבל עכשיו אתם פורחים. תמשיכו 🙂
צבי בן דור, אתה טהרן ונזקך גדול בהרבה מאמירותיו הנבובות של עוז.
אותך לאודי מנור.
בלי שום קשר לעמוס עוז וליתר אינסוף המלכים העירומים
שהתקווה שלנו היא בחזית משותפת כנגד הקיצוניים משני הצדדים? זה בדיוק מה שהסברתי לילד שלי. קשה להבין על מה יצא קצפו של הכותב. הקיבוצים צריכים להתנצל בפני הערבים על הניצחון ב-48', עד אז עמוס עוז, שאחראי על כל עוולות ממשלות ישראל לדורותיהן, (כמשל למה?) צריך לעמוד בפינה? תמוה.
עוד יותר תמוהה מקהלת המעודדים הקבועה של סוג הכתיבה המשתלח הזה. מה מבריק בטיעונים כמו: 'ישראל עושה עוול לפלשתינאים – נו נו נו לך על כך שאתה מקבל פרס.' העובדה שישראל אחראית להסלמה לא פותרת את הפלשתינאים מהחלק שלהם בטנגו. ועל כך נאמר – קיצוניים, או רשעים, בשני הצדדים.
המסקנה של הכותב שאנחנו צריכים להתנצל על הקיום שלנו היא דיאגנוזה שאינה מקובלת על רוב הישראלים. לא מתחשק לנו ללכת לעזעזל (לפחות על זה הגרמנים צריכים לסבסד לנו פרס – לא כבוד גדול, אבל זו בעיה שלהם.)
צבי בן דור מציב רגל גאה ואמיצה בתחום הבקורת הספרותית הרלוונטית
למציאות המדינית חברתית ולא לבועת הצפונופובים ומקובעותם המחשבתית.
שאפו מכל מי שנקעה נפשם מהמיין סטרים האשכנזי המשמים.
היינה שנא צבועים ומתוך העמדה הביקורתית שלו הוא בוודאי לא היה ציוני. בוודאי הוא הוא מתנגד לכל מלחמות ישראל ובזמן אמת, זאת להבדיל מאופורטוניסט מצוי שמתחרמן על מילים כמו עוז.
מעניין שמחקרו של אלון גן על "שיח לוחמים" האב של "היורים ובוכים" מבית מדרשו של עוז לא זכה לתהודה ציבורית רחבה. גן בעבודת הדוקטורט שלו, שתום שגב כתב עליה, הוכייח שחברי מערכת "שיח לוחמים" עליהם נמנה גם עוז, צינזרו וזייפו עדויות של חיילים כדי לא ללכת רחוק מדי.
בין השאר הם טשטשו עדויות על כל מיני מעשי טבח!
אהלן צביקה. חיננית היציאה שלך נגד עמוס עוז. אם יורשה לי הערה אחת מתפרצת לתוך הדיון: פרסים זה אכן שטויות, כבוד זה הבלים ובכלל כל האינטרקצייה הזו בין פרסים למקבליהם ובין מלגות למקוששיהן, הוא שיבוש אחד עמוק.
בכלל, הפילנטרופייה היא מסך עשן שמאחוריו מסתתרת חברה שהתעוותה.
אגב, עמוס עוז עצמו הבין זאת. הוא היה חבר קיבוץ רוב ימי בחרותו ובגרותו (חולדה), שימש מורה בברנר והקפיד לא לעשות עניין מופרז מעצמו, דווקא בשל שהיה ער למרכולתו. אלא מה, שהכל בוער, אזיי גם בארזים נופלות שלהבות.
בואו לא נשכח שזו הפקה שלמה של רמאות מסביב לעמוס 'עוז' וכל אלו משתפים פעולה, אנשי תקשורת, פונקציונרים במשטר וכו'.
ואין בעיני מקום לזעזוע מעוצמתה של הביקורת ומהטון שלה – גם ביקורת בעוצמה כזו ובטון כזה לא תוכל לבטא את העליבות, הצביעות והאכזריות של העאלק-שמאל הישראלי/ציוני, שעוז הוא גדול מבטאיו. סימן קריאה.
עד כה לא השקעתי מחשבה רבה לגבי עמוס עוז, אבל הטיעון של צבי בן דרור לגבי העמימות הערכית שבה נוקט הסופר הוא טיעון מבוסס. לגבי האופן והניסוח, חשבתי לעצמי שאם נשים את בן דרור ובובליל על מעין ספירלה לשונית, נגיע למסקנה שבן דרור ממוקם באותו "מיקום שפה" של בובליל, רק בכמה דרגות גבוה יותר. "הניסוח השחור" אפשר לקרוא לאופן ההתבטאות הזה, ומשום מה כשאתה מתנסח שחור – כולם מבינים מה אתה אומר. אין אפשרות לעמימות בשפה הזו.
צבי בן-דור, מאיר בביוף, עמוס נוי לא עוז, אירית חפץ ואחרים, משתלחים בעמוס עוז בכל עוז עיטם, ומאשימים אותו בכל תחלואי האומה כשליה ודו-פרצופיותה. הגדיל בכך עמוס נוי לא עוז כשגילה את אזנם של אנשי הרוח האירופאים שעוז המוכר לו הוא מסוג ה"חזירים המתחזים לאנשים הגונים". השאלה העולה מכל הביטויים רוויי השיטנה הללו היא האם המזרחיות לא סיחררה את ראשכם והאם היא נטל כה כבד שאינכם יכולים לשאת בו בלי להעלות קרבן אדם מעת לעת?
צבי בן-דור, תודה. דווקא חשוב לי לציין שאני יהודי שומר מצוות, אשר גילה לפתע עד כמה המלך כאן עירום, ועד כמה הציונות של היהודים הנאורים המיטה אסון על התרבות היהודית ועל התרבות המוסלמית במרחב בו אנו מצויים. אבל העיוורון הוא כ"כ עמוק, הן אצל הציונים הדתיים והן אצל הציונים המנצלים את הדת כדי להצדיק את קיומם במרחב, כמאמרו של אמנון רז קרקוצקין "אין אלוקים אבל הוא הבטיח לנו את הארץ". אינני יודע כלל מה והאם ניתן לעשות משהו. מי באמת מסוגל להבין את הטיעונים שהצגת כאן? אוי, אוי ואבוי..
תודה לך בן דור.
כלכך קל לזעום על הימין הפנאטי. כל הבורגנות הקיבוצניקית והעירונית… שעמוס עוז הוא דברה.
הבורגנות השבעה הזו ששה להשליך על הימין "הקיצוני" את אשמתה (שלה)היסודית. המתנחלים עושים עכשיו את מה שהציונות עשתה מראשיתה… ואנחנו …בשינאת הימין הקיצוני ננוחם, בהאשמת מתנחלי חברון נצדק… ועוד נעז כמו עוז להשוות בין קיצונינינו שלנו וקיצוניהם שלהם.
לא עמוס עוז אלא ס. יזהר שראה כבר ב-48 את גודל הכיעור הפלמחניקי. ס. יזהר מכל סופרינו הוא שכתב מתוך מרחב אתי אנושי ראוי….
המתנחלים אינם הבעיה… הבעיה היה היתה תמיד אותה מפלגת עבודה מגובה במפם המיוסרת – כאז(48) כן עתה (מאז 67) הם איפשרו להתנחל בכרמים ושדות לא לנו. להקים קיבוצים וערים על חורבות כפרים פלסטינים שרוקנו מיושביהם….
רק הכרה בעוול ההוא (של חירבת חיזעה ואח'), רק לקיחת אחריות על תוצאותיו -תאפשר אולי מדינה דו-לאומית נוסח בובר וברית שלום.
מטייחים כמו עמוס עוז, (שבאמת נפקד מקומו , למשל בהפגנה, במוצ"ש מול משרד הביטחון אחרי הפוגרום בחברון)
שמעמידים פנים שה"בעיה" התחילה עם ההתנחלויות, פשוט מתעלמים בעורלת לב ממה שכל-כך ברור- מדינת ישראל סירבה -מראשית כינונה -לשלום משום שהוא חייב את החזרת הפליטים של 48. החמאס ניצח בבחירות כי הוא אינו מוותר על "גזל-48"
תודה לך. שחשפת את קלון "השמאל" המתון.
תודה לך בן-דור על המאמר. תודה לך על הלהט.
לך לך מארצך!
לך לך ואל תשוב.
לך וקח את כל השנאה והמשטמה שאתה נושא עמך.
אין אתה יוצא נגד עמוס עוז או נגד מישהו אחר, אתה יוצא נגד
עצמך ומבקש לקחת אותנו בטרמפ יחד אתך.
אינני יודע מניין השנאה הנוראה שאתה נושא עמך ואין הדבר מעניין
אותי יותר מאשר המסה שנכתבה על איוב עם כל הצרות שנפלו על ראשו.
ואתה שואל בהיתממות מי הם אותם פנאטים? האם הם אותם מסכנים
מעזה? אותם נפשות טובות שהנחנו אותם לנפשם והם מתעקשים
לירות טילים על שדרות?
האם ילדיך גרים בשדרות? האם ילדיך רצים למקלטים עם כל זמזום אדום?
או האם אתה וילדיך נמצאים במקום מוגן ואתה יכול ללהג כאוות
נפשך על הקיצונים רק מהצד היהודי, על הגנום היהודי הקיצוני.
ואם כן מדוע שלא תבחר לך עם אציל עם נפשות תואמות לשלך?
מדוע שלא תחבור אליהם ותניח אותנו לנפשנו?
תניח לנו, ותאפשר לנו להתמודד, עוד כמה שנים במצב הבלתי אפשרי
שבו אנו נתונים. באזור הזה המזרח תיכוני הרווי שנאה שאינו שואף לקידמה,
שיש טוענים שדווקא שנאת ישראל היא השומרת על יציבותם של משטרי האיזור.
לך לאן שתחפוץ ובחלל הגדול שיווצר בלכתך, נשאף למלא באנשים אופטימיים
אוהבי אדם, אנשים מפרגנים ותורמים לקהילה ולסביבה.
אני מסכים עם הנאמר במאמר. צריך גם לציין שברגעי מפתח יודע עוז לשבור את הסימטריה בין "הקיצונים בשני הצדדים" ולהדגיש כי אצלנו המתונים רודפי השלום הם אלו שמנהלים את העניינים ואילו בצד השני הקיצונים מחרחרי המלחמה הם המשפיעים. ראו לדוגמה: http://www.guardian.co.uk/world/2000/jul/25/israel1 או http://www.guardian.co.uk/world/2002/apr/07/israel3
עמוס עוז סופר ענק.
אני מקווה שיזכה בפרס נובל.
עמוס עוז מציג את פניה המאירות והתרבותיות של ישראל.
את הפנים המגעילות שטופות השנאה והגזענות של ישראל מציגים אוהדי בית"ר ירושלים, איתמר בן גביר, ומעריצי גיידאמאק לסוגיהם.
זה הדהים אותי לקרוא את דבריו של עוז בטקס קבלת הפרס, ובייחוד את הדברים שאמר על התרבות האירופית: "המורשת האירופית היא שהפכה אותנו לחברה אזרחית מודרנית, ואת הסכסוך היהודי-ערבי אפשר ליישב דווקא בעזרת ערכים אירופיים: רציונאליות, פרגמאטיות וסובלנות." האם עוז בעל זכרון קצר? הרי המדינה שבה קיבל את הפרס זממה רק לפני 70 שנה לחסל את היהודים באירופה, ואולי בעולם כולו, תוך שימוש בשיטות הכי מודרניות ורציונליות שהיו בנמצא. אינני מתכוון לצמצם את ההיסטוריה הגרמנית כולה לפרק אחד נתעב בתולדותיה, אבל דבריו של עוז מעידים על נטייתו האנכרוניסטית לנתק ערכים מההקשר החברתי, התרבותי והפוליטי בו צמחו, התעצבו וקיבלו ביטוי. זאת גם הסיבה שהוא מרשה לעצמו לנפנף את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כ"סכסוך נדל"ני" לא פחות ולא יותר. התייחסות כזו – המזלזלת בעוולות ההיסטוריות שנעשו על ידי התנועה הציונית ומדינת ישראל כלפי הפלסטינים ולמעשה מונעת דיון מעמיק ובונה בהשכנת צדק היסטורי – מרחיקה, ולא מקרבת, את השלום שהוא כל כך מייחל לו. אבל זה לא מפתיע כאשר מדובר בעמוס עוז, האדמו"ר של מחנה "השלום" בישראל. לפני מספר שבועות פורסם בהעוקץ פוסט שעסק בקריסת מחנה "השלום" בישראל. אין פלא על כך שמחנה זה קרס בצורה כל כך קולוסאלית. לדעתי, הסיבה לכך נעוצה בכך שמחנה "השלום" היה מבוסס על תפישה שלילית, ולא חיובית, של שלום. על מנת להבהיר מה זה אומר, אביא ציטוט ממכתב שכתב (מהכלא) ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור ב- 1963 לראשי קהילות נוצריות בארה"ב לאחר שאלה זעמו על הקמפיין הלא-אלים שהוביל קינג יחד עם אחרים בבירמינגהם, אלבמה: I have almost reached the regrettable conclusion that the Negro's great stumbling block in his stride toward freedom is… the white moderate, who is more devoted to "order" than to justice; who prefers a negative peace which is the absence of tension to a positive peace which is the presence of justice. משנתו של מחנה "השלום" בישראל מעולם לא חתרה לצדק ולשוויון בין העמים. הסיסמה "אנחנו כאן, והם שם" מצאה לה כל כך הרבה קונים משום ש"שמאלנים ליברלים" בישראל לא באמת מעוניינים לפתור את שורשי הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, אלא רק מעוניינים שהערבים האלה כבר יניחו להם לנפשם ויאפשרו להם ליהנות מימי שישי החמים בשינקין או בנחלת בנימין. צדק? מה פתאום. הציונות צדקה, צודקת ותמיד תהיה צודקת. הם בסך הכל רוצים שקט. לפיכך, אם הסכסוך הוא בסך הכל "נדל"ני", אז השקט המיוחל הוא רק מאחורי הפינה. עם הבנה מעוותת כל כך של יחסי הכוח בין ישראלים ופלסטינים בעבר ובהווה, אין פלא שהיסודות עליהם היה מבוסס מחנה "השלום" הישראלי קרסו כערמת קלפים עם משב הרוח הראשון.
אנחנו אנשי בסדר, בסדר גמור
התברכנו באליטה שמדי פעם זורקת "פנינים" להמולת הרחוב. לא מזמן ראינו את פרופסור קלדרון ,שבמסוה של איש שמאל אינטלקטואלי שימש זונה פוליטית של ההון המנאף בהתקפה שלוחת רסן על על "האדם המסוכן ביותר" – דב חינין. ממרומי הקתדרה זורק הסופר עמוס עוז לעברנו" פניני לשון" יפה עשה כותב המאמר , ויפה עשתה מערכת האתר שהחליטה שהגיע הזמן לעקוץ את משפריצי המלים הריקות , שלעתים מידת הנזק שבהן עולה על התועלת. ויפה עשה הכותב שביקש לשלוח אותו לעזאזל.
תמשיכו לשנוא לגדף לשלוח לעזאזל.
תמשיכו להאשים את עמוס עוז האשכנזים והציונות בבחירות של הפלסטינאים.
תמשיכו להתעלם מהיתרונות המובהקים של התרבות והמשטר האירופאי שלאחר מלחמת העולם השניה על משטרי הדיכוי הערביים.
נראה לי ראוי יותר שתצביעו על יצירות נפלאות בספרות ושירה עברית המשרתות את טעמכם.
נראה שהקנאה פשוט מעבירה אתכם על דעתכם.
ואולי זו חלוקה טובה: עמוס עוז יכתוב וידבר נפלא, וצבי בן דור ישלח אותו בהעוקץ לעזאזל ויזכה למחיאות כפיים מ17 המעריצים הקבועים.
אם לא הייתם מיעוט צודק ונרדף שראה את האור זה הרי לא היה שוה, נכון?
מצפה למאמרים נוספים פרי-עטך, צבי.
עמוס עוז יודע לנהל פרשיית אהבים מתמשכת עם הספרות העברית, הוא לש בלשון ויוצר ממנה דימויים עזים ויפים. יש כאלה שאוהבים את ספריו, יש כאלה שמעדיפים דווקא את לשונו הרזה והתמציתית של יהושע קנז. עוז וקנז הם חברים טובים אבל אין שונים מהם. קנז נחבא אל הכלים, כמעט ואינו מתראיין, מפרסם כל שלוש-ארבע שנים ספר, וממשיך במפעל התרגום שלו (הוא מגדולי המתרגמים בצרפתית, ע"ע סימנון וסנד).קנז מעולם לא עסק בפוליטיקה, הוא העדיף לטפל, למרות המשכורת הזעומה שקיבל מעיתון "הארץ", בשכניו הקשישים. עוז, לעומת זאת, נהפך עם השנים לפוליטרוק, שנוהג לכתוב על ענייני דיומא, מעין מטיף בשער שבניגוד לנביאי ישראל איננו באמת מזהיר אותנו מפני הבאות או פועל כדי לשנות את המציאות, אלא מעניק לחסידיו מדי פעם סיכום קצרצר, מעין סינופזיס, של חוות-דעתו על המציאות. תמיד, אבל תמיד, מדובר בסיכום שמרני וצפוי למדי, המקושט בציטטות של גדולי הסופרים וההוגים ומגונדר בשפה עשירה.
עוז אכן מזכיר את גתה, שזכה לתהילה בחייו, הגיב על עניניי דיומא ותמך בנפוליאון גם כשזה קם על ארצו שלו כי ראה בו את נציג הקידמה, ההומניזם והמהפכה הצרפתית הנעלה, גם לאחר שנפולאון ערף את ראשה של המהפכה בגליוטינה,בעזרת צבאו.
ובאותה תקופה כתב היינריך פון-קלייסט שרשרת של נובלות, בשפה שעוד לא נראתה כמותה: כמעט ללא שמות-תואר, ללא קישוטים וסלסולים, רק שורה של פועל רודף פועל. "מיכאל קולהאוז" שלו, המספר כיצד אדם שנעשק נהפך לטרוריסט, הוא אחד הספרים הנפלאים והחכמים ביותר שקראתי בחיי. פון קלייסט תעב את נפולאון ואת כל מה שהוא ייצג, אך היה הומניסט לא פחות מגתה. הוא לא זכה לתהילה, רק לקריאות בוז, ואף מספרים שגתה זרק את כתביו של פון קלייסט בזלזול לאח הבוערת בטירתו.
ולכן אפשר לשאול היכן מסתתר פון-קלייסט שלנו, היכן הסופר שאיננו חושש להתרחק מן הקונסנזוס של שכבת המיין-סטרים הישראלי, ודבריו כמו ספריו רחוקים מן הגנדרנות, משמות התואר וכל שאר קישוטי הלשון, והוא אומר אמת פשוטה: הנכבש נהפך לכובש והכובש נוהג כמו אחרון הטרוריסטים. והוא אינו מפחד, כפי שכתב צבי בן-דור, לצאת נגד המחנק, העוני, הרעב ושאר מחזות הזוועה ממחנה הריכוז בעזה, להופיע בכל בימה, להכיל את קריאות הבוז ולספוג אותן, ולומר את האמת. לדבר נגד הפרטת משאבי המדינה לשלטון ההון של המשפחות, ולדעת שאם צריך הוא ישלם את המחיר על כך בנסיגתם של הספונסרים ממנו. לנו יש את עוז ואת א.ב. יהושע, כמו שניים סינים עם כינור גדול. שני אורים ותומים, שנהפכו עם השנים לשני רבני השמאל הציוני. הבלחה קטנה של סמי מיכאל פה, הבלחה של דוד גרוסמן שם, וכשתווך יהושע סובול. אך עדיין לא נמצאה האלטרנטיבה עם אותה מידה של אפקטיביות של התאומים השמרנים הללו.
וגם לאחרים/ות
"(לפחות על זה הגרמנים צריכים לסבסד לנו פרס – לא כבוד גדול, אבל זו בעיה שלהם.)" נכון, נכון, רק שמה שיצא זה שאת הבעייה של הגרמנים, אחרי המלחמה וההשמדה הנוראה מעבר למילים, הגרמנים ל א פתרו.
הפיתרון , נעבעך, יצא על חשבון הפלסטינים. אם הגרמנים ועמי אירופה היו רוצים לפתור, גרמניה היתה צריכה לתת 22,000 קלומטר מרובע משטחה למדינה יהודית, רצוי בדרם גרמניה. אני כותבת לך על זה ברצינות רבה.
נסי לחשוב על זה פעם. למה מדינה יהודית על חשבון הפלסטינים? למה דווקא? אם זה קשור לגרמנים, למה לא באירופה?
שפו !!!!! סוף סוף אדם שרואה מעבר לכל הפרסים. אז מה אם עמוס עוז, וירטואוז בכתיבה (והוא כזה!!), לא צריך לקבל כל דבר ממוצא פיו או פרי עטו כיצירת מופת.
עמוס עוז, אולי כדאי שתעשה בדק בית פנימי.
הגיע הזמן לחשוף את פרצופה האמיתי של הנאורות האשכנזית ואת שתיקת הכבשים של האינטלקטואלים שלה מול כל פשעי הציונות נגד הפלסטינים, המזרחים והאתיופים.
ממש לא תזיק.
האום החליט שיהיו כאן שתי מדינות: ליהודים ולפלסטינאים.
הפלסטינאים לא קיבלו זאת והחליטו בהתחלה בלדם ואחר כך בעזרת מדינות ערב להמשיך את מפעלו של הרייך השלישי והלמדי את היישוב היהודי בארץ ישראל.
אז בדרך פלא. הכל מתיישב: הפלסטינאים בחרו במלחמה ולכן "על חשובנם" זו הגדרה לא שייכת, ושנית הנסיון שלהם היה להשלים את ההשמדה, ולכן הצדק ההסטורי הוא כפול.
אבל למה לך ללמוד הסטוריה? תמשיכי לפלוט סיסמאות.
פוסטמודרניזם לא? כל אחד כותב מה בא לו בלי שום קשר למציאות ההסטורית.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532077,00.html
מיכאל שלי, ארבעים שנה אחרי, ציטוט ממאמר של א. מלמד:
הזמן החולף שינה לא רק את דרכי ההתבוננות שלנו בגיבורים, אלא גם את מה שאנחנו יודעים על אוריינטליזם וגזענות, וכאן הבעיה הגדולה של הקריאה המחודשת. כי חליל ועזיז, תאומי הפרא, זאבים אפורים, משרתים צייתנים לנסיכה מבולבלת ועריצה בפנטזית ילדות, שחומים ושותקים ושריריים ועזי-מבע, הופכים לדמויות החלום האירוטיות של חנה וגם למהרסים והמחריבים הגדולים של סוף הספר.
ב– 2008 אנחנו קוראים הצגה די דיכוטומית ודי בנאלית של דמויות הגברים בספר: מחד יהודי אשכנזי משכיל, מאידך שני ערבים שחיים בלי מלים כמעט, דרך הגוף, משפילים ומושפלים כאחד, מעוררים בדמיון חזיונות של און נכרי פרוע. "פרוע", אגב, היא אחת המלים הטעונות ביותר בספר הזה – מושא כמיהה ופחד של חנה, מילה נרדפת ל"ייצרי", ואולי לפעמים גם לחיים עצמם.
הפנטזיה האוריינטליסטית של חנה משותפת לעוז לא רק כאן, אלא גם במקומות אחרים בספר. היא ממציאה את עצמה בדמותה של איבון אזולאי, בלתי אשכנזיה בעליל אבל גם ייצרית מאד. רק היא
"זורמת" בעוד חנה "מונחת". והיא אחוזת קנאה בגופה של פורטונה העוזרת שהיא "חרוצה, ישרה, צרת מוח", והיא מדווחת על כל גבר כהה שמתבונן בה בעוברה ברחוב, על כל פועל ערום עד מותניו שעורו בוהק כנחושת ועל כל חייל שחום שקורא לעברה "בובה".
וכל הערבים והמזרחיים האלה, כל "אשה מזרחית" שחנה שומעת רק את בכיה ומתוכו יודעת מהו מוצאה, כמו שהיא יודעת שהאינסטלטור הוא "בחור ספרדי יפה תואר" – כל אלה לא מדברים בספר ולו במילה אחת, לא קיימים אלא כהד לפנטזיה גדולה ומאכלת על אודות המזרחי-ערבי-יצרי-מאיים. קשה לקרוא ולהשעות את הספק, קשה עוד יותר שלא להיזכר ב"קופסה שחורה" ובחטא הגזענות הכבד של עמוס עוז בדמותו של מישל סמו, המורה המזרחי.
בזמן-הסיפר של חנה, בזמן הכתוב שלה ובזמן הכתיבה של המחבר לא ידענו מהו אוריינטליזם. עכשיו אנחנו יודעים. כדי לאהוב את "מיכאל שלי" כאילו קראנו אותו לראשונה, כדי לקרוא אותו לראשונה, צריך איכשהו לנטרל את הידיעה הזאת: ולוואי וידעתי איך עושים זאת.
את האתיופים לא קלטו האשכנזים. את האתיופים קלטה מדינת ישראל. מדינה שהמזרחים הם רוב בה. מזרחים שלא מפסיקים לבכות על קליטת העלייה בשנות ה-50. ומה למדתם? מה שיניתם? מה שיפרתם?
מדינת ישראל כבר קמה, ומי שמגדיר את הסכסוך כמשחק-סכום-אפס הוא לא הצד הישראלי. הנרטיב הפלשתיני מקובל עלי עד לנקודה שבה שוללים את קיומי. למעשה אפשר לומר שהטיעון שלך מחזק את עמדת ה"קיצוניים" הישראלים, שטוענים ש"יש"ע זה כאן" במובן שכל שטחי ישראל בעלי אותו מעמד.
להזכירך, יש יהודים בכל הגלויות, אפילו בגרמניה. זה לא כזה רדיקלי, ואפילו דתי, לשלול אפשרות של מדינה יהודית. את הדת שלי אני מעדיפה לפתוח כל בוקר ב'מודה אני'.
על הביקורת על עמוס עוז ועל צביעות השמאל, על הפרגמטיזם מול האתיקה שבשדה המעצב של התודעה הישראלית.
ככל שאני יכול לדעת מוסיף לדעת ומיטיב לדעת, צודק מר בן דור בביקורתו. דבריו חושפים את השקר לא רק בעמדתו של עמוס עוז, לא רק בעמדת "השמאל הציוני" (ביטוי מזיק ורע, שכן הוא מדיר את כל ההשקפות האחרות על הבית הלאומי לעם היהודי, כפוסט, או אנטי ציוניות) אלא בכל תכתיב המציאות, שמתכנת אותנו במישרין ובדרכים נסתרות, מאז קום המדינה ואולי מלפני שקמה. תגדל יכולת ההקשבה והקבלה של בן דור אם יציג זאת כך. כפי שהוא לא אוהב שעוז מסיר את האחראיות לעוול מן "המתונים" טוה יעשה אם לא יסיר את האחראיות לעוול ממפגיני בילעין, מאלה שמגדירים עצמם פוסט ציוניים, אנטי ציוניים, וכולי…… כולנו אחראים לעוול הזה, ועל כולנו לפעול לתקן אותו.
אני מגדיר את עצמי, יהודי, ציוני, ישראלי, שמקבל את העוול שבכיבוש, את העוול שהבתנכרות למחויבות ולזכויות השוות, שהם אפילו זכויות קודמות, הזכויות של העם הערבי שזו היתה וזו עודנה אדמתו. אני מבין שרק פיתרון אמת שהוא ללא מנצחים וללא מנוצחים, רק פיתרון של שווים בין שווים לא חזקים וחלשים, יביא לפיתרון הסכסוך. זכויות שוות לאדמה, לריבונות, לכלכלה לרווחה, ולהגנה עצמית. בין אם זה יהיה במסגרת של מדינה אחת שתי מדינות, קונפדרציה, העיקרון הזה חייב להתקייים.
בנוגע ליחסי הפרגמטי להשקפה השמאלנית שמכונה ציוניות שמסבירה שהסכם יכול להיות רק במתווה 67 והוא קבוע וברור. אם שוויון אפשרי לאורך זמן אם "יבשילו התנאים". אני מתנגד עקרונית לתפיסה הזו, אני חושב שהיא זורעת שנאה, קנאה ולא תספיק לתקן את הסכסוך. תיקון העוול הוא המהלך, ואם מרגיזה הפטרונות שבהתיחסות האדנותית המרומזת שבמילים "יבשילו התנאים", נקווה שגם היהר הנאור בזמן יבשילו התנאים, תבשיל בו ההכרה שכל פיתרון חלקי שאינו פיתרון שווה וצודק לא יעריך ימים. בנושא זה כתבתי גם תגובה לאודי אדיב שאדביק אותה כאן:
פניה לאודי אדיב.
ודי אז איפה אתה עומד מבחינה ערכית? שהשמאל הציוני הוא שותף למאבק רק כל עוד יש רעה גדולה ממנו? ומה יהיה אח"כ? ולמה לא להתנגד למונח שמאל ציוני, שמדיר מהציונות את כל אלה שהם שמאלה ממר"ץ? ברית שלום לא היו ציונים? אחד העם לא היה ציוני? וודאי שהם היו ציונים: ציונות היא האמנוה שלעם היהודי מגיעה בית לאומי בו הוא יהיה אזרח מזכות ולא מחסד, בין אם בית לאומי זה יהיה מדינה לצד מדינה אחרת, בין אם זה יהיה ריבונות מדינית בתוך מדינה לצד הפלשתינאים.
אודי אני מעריך אותך מאוד אשמח אם תענה לי. תודה לך.
לגבי הטענה שתפיסה זו מכירה בעוול שנעשה לערבים ולא לזה שנעשה ליהודים, אין זה נכון. הפיתרון השווה והצודק, הינו פיתרון פיתרון שמכיר בזכותנו לקבל מדינה ולקבלה פה, ועמידה על כך שזכות זו תוכר. ההכרה בכך שליהודים כפרטים וליהודים כקולקטיב נגרם עוול ונגרמו עוולות כתוצאה מהסכסוך נראית לי ברורה ואמיתית, ואין הכרה בקיומה בכדי לגזור אותה גזירה שווה עם העוול הפלשתינאי.
לגבי האפשרות שהעוול המתמשך והאיבה המתמשכת לא יאפשרו לפיתרון זה לקרות, והמלחמה תחזיק רק שיהוהדים יאבדו את עליונותם, אם האפשרות זו היא נכונה, עלינו לדעת שכל עם, ואחת כמה וכמה העם שלנו, לא יכול לחיות על עוול מתמשך, שכן אין בידיעה שכבר יותר מדי דם נשפך ויותר מדי עוול נגרם, מכדי להניא אותנו מלפעול ולתקן את העוול. ארצנו ההיסטורית מוקפת ומלאה בערבים, כך זה היום, כך היה לפני קום המדינה, וכך היה מראשת התיעוד ההיסטורי של שני העמים. מי שרוצה לפעול ולהסתכן למען קיום צודק ושווה לצד הערבים מקומו כאן. מי שרוצה בחמס וברצח, למחוק את הזכות של העם השני גם על ארץ זו שלנו, ורוצה שבמדינה של עמו לא יהיה ערבים, יצטרך להקים לעמנו עוד מדינה אחרת, או למצוא לעצמו עם אחר.
בפברואר 1966 קיבל עמוס עוז את פרס חולון לספרות. בעת נאום קבלת הפרס, סיפר עוז את הסיפור הבא::
יש בלונדון ימים עכורים שבהם העיר נעטפת חושך מלוכלך, שהוא תערובת פיח, ערפל ועשן, ושום איש אינו מעז לצאת מביתו: אפילו לאור פנס חזק לא תוכל לראות את קצות אצבעותיך מול עיניך. והנה, ביום כזה נקרא אדם אחד בטלפון לחוש אל ילדו החולה בבית חולים שבסוף העיר. פתח האיש את הדלת ויצא ועמד בחושך העבה וקרא בקול, אולי תבוא עזרה. ואין מכונית נוסעת ואין עובר ושב. פתאום נחה יד זרה על כתפו ואיש, שאת פניו הסתיר החושך, אמר לו: 'אני אוביל אותך'. ואכן, הוליך הזר את האב הדואג מקצה העיר ועד קצה אל מחוז חפצו בלי היסוס, ורק כפעם בפעם אמר בביטחון: 'כאן שמאלה'. 'כאן מדרגות'. 'כאן שיפוע'. כשהגיעו אל פתח בית החולים, שאל האיש את הזר המכוסה חושך, איך מסוגל הוא לעבור ולפלס דרך בתוך האפילה הזאת. 'החושך והערפל", אמר הזר, "אינם נוגעים בי, מפני שאני עיוור'".
מה עושה את צבי בן דור לאיש יותר ראוי ערכית, מוסרית, אנושית ופרטית מעמוס עוז שאותו הוא שוטם?
הנטייה היהודית לפלפול, התבדלות, התקהלות תחת כנפי חצרות אדמורים לסוגיהם: דתיים,חילוניים אשכנזים, מזרחיים, ספרדיים, מחלקי קמעות, מחלקי כסף, רושמי עתידות וכו', נטייה זו נותנת גם אפשרות ביטוי למין צבי בן-דורים המקווים ש"מצדקתם יצא אורם" ואולי יקימו גם הם חצר משל עצמם.
האם מישהו מקוראי העוקץ מאמין שבחצרו של ה"אדמור החדש צבי בן דור" יסתופפו גדולי היהודים של זמננו ויביאו את הגאולה לעמינו הדווים בפלשתינה?
יואש יקר, חוץ מן ההיא למעלה שהציעה שאני זועם כיוון שאני לא קיבלתי את פרס היינה התגובה שלך היא הכי מגוחכת כאן.
לתשומת לבך: אני, או כל אחד אחר כאן, נהפך לאדמו"רים אחרי הפרס הרביעי, אחרי ששיא המדינה יריץ לנו נאומים, אחרי שמדינה שלמה תחכה למוצא פינו בכל הקשור למלחמה כלשהיא, אחרי שנקבל משכורת מכתר בלי קשר לכתיבה, כאשר אהוד ברק יבכה שאנו מעליבים אותו, כאשר כל אמירה חלולה שנאמר תחולל סערה תקשורתית. עד שכל זה יקרה, עוז הוא האדמו"ר.
צבי בן דור, כפעיל מזרחי אתה בודאי מבין שהמאבק הוא על חלוקת העוגה. לפחות אחד אצלכם, בן הראש הגון מספיק כדי לאמר שזו תמציתו של כל מאבק פוליטי, והוא שמח לקבל נתח לאחרונה מפרס ראש הממשלה ליצירה. כל מה שאתה יכול לייחל לו הוא שפרס היינה או שמיינה ינתן למישהו שלדעתך ראוי יותר, ואני מבינה – וכמו אחרים – שלעניות דעתך, הראויים יותר מצויים במחניך. ההצטנעות מיותרת וחושפת אותך, לא את המבקרים אותך. האם אתה מציע להוציא להורג את ע.עוז ? לא, אזי הטרוניה היא על מקומו המופרז לדעתך בכיבודים הלאומים והבינלאומיים. תציע בבקשה ראוי ממנו ונמק. הבעיה עם ההצטנעות זה שהיא חושפת יהירות דוקא.
אני לא יודעת באמת אם מישהו כמו בן הראש או סמי שטרית (או צבי בן דור ?) יביא בשורה גדולה יותר לתושבי ישראל או פלסתין מאשר עמוס עוז, אולי כן ואולי לא, ואולי גם לאנשים אחרים מגיע קצת כסף על כתיבתם. אני שותפה למרבית הביקורת שלך על עוז, אבל לא הייתי רוצה לראות אותך מייצג אותי בתור מוביל דעת קהל בישראל. עד כה, במעט המקרים שנתקלתי בסגנונך האישי, הרעיון הזה מבהיל אותי. קראתי את חילופי הדברים בינך ובין סמדר לביא ונתקלתי גם אישית באלימות מילולית שלך נגדי בשרשור שטיפל בהטרדות המיניות באוניברסיטה העברית, והלגלוג לכאבו של האחר שאינך בנעליו (נשים מוטרדות). יחסך לנשים ולבעיותיהן לא משכנע אותי, כך שלהחליף את עוז במודל דומה (בגוון אחר של האדרת) לא ממש מרגש אותי, ואולי גם אחרים. אז שאפו על התעוזה להיכנס בעוז בגלוי ובפורום נכבד כזה, אבל לא מעבר לכך.
נניח שעמוס עוז מתחרט על הכל ורוצה לתת את הפרס למישהו אחר, או להימנע מלקבל כל פרס בעתיד, מי לדעתך צריךך לקבל את הדויטשמארק במקומו על תקן "המצפון של המדינה" באמות המידה התמוהות והמגונות בפני עצמן של גרמניה ? אודה על תשובה ישירה.
אה, אז אנחנו עכשיו בקטע של לשחוט פרות קדושות?
זו לא סיבה לתקוף אותו בכזה להט ובכזו חימה. עוז הוא נציגה המוצהר של "ישראל העובדת", החילונית, הלבנה, הפלורליסטית כביכול, היהודית כמובן. לדידו של עוז ההסטוריה תמה וכל "הפנטים" האלו רק רוצים להעלות אותה בחזרה לבמה. עוז לא אומר שום דבר חדש. קשה לגלות התפתחות ושינוי בדעות שהוא מביע. הוא מתמלא בכעס כאשר מנסים לנתח את ספרי הפרוזה שלו תוך שימוש בטרמינולוגיה פוליטית, משל היו סיפוריו אך ורק בדיות, לא השקפות ותפיסות, חברתיות ופוליטיות. עמוס עוז הסופר אינו האדמו"ר של הדור שלי. יתכן שהוא אכן הרב האשכנזי של הדור הקודם, של ילידי שנות ה- וה-60. ילידי שנות ה-70, בוודאי אלו שנולדו בשלהי העשור, אינם סבורים שהוא רלוונטי. לכל היותר אקרא בספריו בשביל לנסות להתחקות אחר איזו "ארץ ישראל יפה"- ומדומינת- ב"מיכאל שלי" או ב"מנוחה נכונה". בספרו האחרון, "סיםור על האהבה וחושך", הוא מתמזמז עם העברית בצורה מבישה, בפרהסיה. עוד בפרהסיה עוז עשה הכל בפרהסיה. הוא מין נסיך כזה, אחד שלא יצא מן הים אלא נולד בגלות (ירושלים) ופרח בארץ החדשה (הקיבוץ) כיהודי מגזע אחר, לוחם. מוטב שנניח לו לקטוף את כל הפרסים בגרמניה וללהג אודות מותה בטרם עת של מפלגת העבודה. עוז משתמש עתה בקלפיו האחרונים. זה לא יפה ולא מנומס לחשוף את הקלפים האחרונים שלו.
הרבה בריאות ופרסים.הרבה פרסים.
למה מגיעה לי תגובה כזו?
הצביעות היא נחלת בעל האינטרס, ולא חסר מה להוסיף לכך,הבעייה שרבים נוהגים כך ומהסיבות שלהם בלבד ללא התחשבות בכלל שבו הם חיים ובתוכם.