עצומה להתארגנות עובדי ועובדות הארגונים לשינוי חברתי ולמניעת פיטורים

רותי לביא היפנתה את תשומת עינינו ולבנו לעניין חשוב ביותר : הפרסומת המפחידה והמגעילה של משטרת ההגירה נגד העסקת עובדים זרים (בשעה שחברות כוח אדם לא חדלות לייבא חדשים ולעשות רווחים מפיטוריהם). אי-אפשר לקרוא להתארגנות נגד פיטורים ולפסוח על הציד שעורכים משרד הפנים ומשטרת ההגירה על מהגרי עבודה, שרובם היו בעלי אשרות אך נפלו קורבן לחוק הכבילה.בג"ץ הורה כבר לפני שנתיים לבטל את חוק העבדות הזה, אך מי שם לב להוראות בג"ץ? הציד על עובדים זרים עלול להסתיים בציד על עובדים ישראלים שיעזו למחות הל פיטוריהם.

רבות מאיתנו הצטרפו להנהלות ולוועדים של ארגונים מתוך רצון לתרום ומתוך נכונות להתנדב למען המטרה המשותפת שבשמם הוקמו התנועות והארגונים שלנו.
אף אחת מאיתנו לא חשבה שהיא תצטרך לדון באופן כל כך עמוק וקשה בפיטורים של חברות ושל נשים יקרות לנו. חשוב לי להזכיר שמבחינה חוקיתחברי הוועדים הנם אחראים לגרעונות שעלולים להיווצר כתוצאה ממחסור בכספים- דהיינו, גירעון של עמותות עלול בסופו של דבר ליפול כחוב אישי על חברי הועד אשר למעשה עובדים בהתנדבות גמורה וללא כל שכר או תמורה.
לכן אין זה נכון להציג את היחסים שבין העובדים בעמותות לבין הועד המנהל כיחסים של עובד ומעביד במגזר הפרטי או הציבורי, זאת כיוון שאין רווח בפעילות של הארגון (ולכן כמעט שאין דרכים לקצץ ולייעל כמו בשוק הפרטי) ומצד שני, הערבויות ותזרים המזומנים של הארגונים הם קטנים במיוחד.
אין לי ספק שהרבה מאוד עובדים עומדים בפני פיטורים. שיטת העמותות שהינה ביטוי למדיניות ההפרטה היא המקור לכך.
עלינו להחליט אם להטיל על המדינה לחזור ולהעסיק את העובדות המדהימות של הארגונים או לחילופין, האם ניתן באופן הדרגתי לחשוב על מערכת מקבילה שתאפשר שכר הוגן גם לפעילות ציבורית, קהילתית ופוליטית שאינה במסגרת הקיימת של רווחה/ מוסדות ממשלה.