הגלגול הקפקאי של ההומלס העברי

יזהר באר

"משכנתי את הבית, משכנתי את האוטו, משכנתי את הרהיטים, המחשב האישי, הטלוויזיה, הווידאו, המקרר, המיקרו, משכנתי את קרן הפנסיה, את ביטוח החיים ואת ביטוח הדירה. לא נשאר לי יותר מה למשכן. ממילא לקחו לי את הכל…מה בעצם נשאר לך למשכן? שאל המשכונאי בתמיהה. את עצמי, השבתי ביאוש".

לא. אין מדובר בעוד כרוניקה עיתונאית המדווחת על עוד אומלל שנמעך בצבת כוחות השוק העכשוויים בעקבות קריסת המערכות הכלכליות, אלא בחסר בית ספרותי שמצטרף בתזמון מדויק אל אלפי המפוטרים החדשים, שחלקם יגיע מן הסתם אל הרחוב. קשה להאמין שירון אביטוב, מחבר "הומלס" (הוצאת כרמל, 2008), צפה את התמוטטות שוק הסאב פריים באמריקה ואת אפקט הדומינו שייגרם לכלכלות העולם. בהסתמך על הכרות רבת שנים עם המחבר, ידוע לי שבכלכלה הוא לא מבין גדול, אבל את הנעשה בביבי המדרכות של הערים הגדולות ואת מגוון חסרי הבית המאכלסים אותם הוא מכיר היטב אחרי שחרש אותן לאורכן ולרוחבן, מהפבלות של ריאו דה ז`נרו, דרך השווקים של סנטיגו דל קובה עד הסימטאות של קיטו וערי השדה של אקוודור. הגלוי הנאות מחייב לומר כי לפני שנים חצינו ביחד את קובה לאורכה. אחת התמונות שנותרו בזכרוני מאז קשורה למקבצי הנדבות הקובניים, הפזורים ברחבי הערים באופן לא ליגאלי, שכן "גן העדן" הקובני לא מכיר בקיומם, אך המציאות חזקה, כידוע, מכל שיטה חברתית. ירון אביטוב, לא פסח על אחד מהם והקפיד לתקוע בידיו של כל הומלס אותנטי מטבע עובר לסוחר.

באחד מביקוריו האחרונים בארץ, כשחזר משהות ארוכה בחו"ל, מספר אביטוב באחרית דבר, הוא נדהם מכמות דרי הרחוב שבה נתקל. אולי הם היו הסנוניות שבישרו על המשבר הגדול שעוד יבוא. כך, בתזמון מקרי, אך מושלם, יצא לאור רומן סיפורים סוריאליסטי זה, המתאר את עלילותיו של חסר בית, שנזרק מסיטואציה מטורפת אחת לאחרת בתוך עולם גלובלי חזירי וחסר מעצורים, שבו רק הדמיון המשתולל של המחבר, שמותח את גבולות המציאות למרחבי תודעה חדשים, חזק מכוחות השוק. האני של אביטוב הוא ההומלס הנע ממצב ביש אחד למשנהו כשהוא מייצר בעזרת דמיונו המוטרף פתרונות דיור אלטרנטיביים בלילות הקור והבדידות. במציאות חסרי הבית המוטלים על המדרכות או בגנים הציבוריים כמעט ואינם מורגשים. הם לא יותר מחפצים ישנים, חסרי ערך, שקופים. אביטוב מצליח להפוך את ההומלס שלו לחפץ של ממש. טכניקת ההחפצה מעניקה לחסר הבית כוח הישרדות דמיוני, הנה הוא קופץ לתוך האסלה ונשאב פנימה אל תוך הביוב, שם יעביר את הלילה בין גושישי הצואה, הנטושים וזנוחים בעצמם. לילות אחרים הוא מבלה מכורבל בתוך המקרר הישן, או בתיבת הדואר. הקנסות, החובות וההודעות ממשרד הפנים יגיעו אליו הישר לביתו החדש. הדיור הזמני הבא שלו יהיה על מדף במשרד לשמירת חפצים ואח"כ בתוך חפיסת תרופות, בקופסת סרדינים, בתוך בית מנורה, בשובך יונים, במכונת כביסה, בהר של זבל, על רפסודה בים, בתוך רחם של לוויתנה, בתוך תוף, בתוך מכשיר טלפון נייד, במזוודה, בתוך ארובה. לאחר שצפיפות חסרי הבית ברחובות הפכה בלתי נסבלת, שימש במשך חודש  דחליל. "ניצבתי זקוף, מתריס כלפי השמיים: שמיים בקשו רחמים עלי!" מעל לכל מרחפת ההומלסיות כמצב קיומי מתריס עד לשיא הדמיוני המפר את חוקי הפנטסיה עצמם. כמו בגלגול הקפקאי של גריגור סמסא גם ההומלס העברי של אביטוב משנה את מצב הצבירה שלו ומפסיק להיות אדם בסופו של דבר. הוא מתכלב. במובן מסוים כל הומלס מפסיק להיות אדם, רוצה אביטוב לומר.

 גם בספריו הקודמים מטפל ירון אביטוב בנדחי החברה, נוודים, משוטטים, באסטיונרים, עבריינים וחולי נפש. "הסתכלות", "פתק מאמא", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי" ואחרים זכו לשבחי הביקורת ולפרסים, ביניהם פרס ראש הממשלה לספרות. ה"הומלס" שלו רצוף באבני דרך, הרומזים על הבית שהיה פעם שלו; בית אמא ומכונת התפירה הישנה, חוף הים של חיפה והרפתקאות אהבה חולפות בארץ מולדתו. שנים רבות שהוא חי מעבר לאוקיינוס, מין נווד נצחי, חסר בית מבחירה, שמחפש את הבית שאותו הוא יודע שלא ימצא אף פעם. ההומלס הוא כל אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש, אומרת עורכת כתב היד שלו, יעל ישראל. "הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שמצוי בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שינטשו אותנו".

הומלס בפוטנציה הוא כל אחד מאיתנו.

* ירון אביטוב: "הומלס". הוצאת כרמל, 2008 (208 עמודים). פרק מתוך הרומן "הומלס" אפשר לקרוא באתר של ירון אביטוב לחצו כאן

יזהר באר הוא מנכ"ל "קשב-מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אירית

    לא נעים להווכח שרק חמישים יום לפני בחירות, שבהן צפוי השמאל העברי להתרסק סופית, נזכרים כמה מבכיריו ומפרנסיו להתייחס לעוני שהם יצרו כשותפים מלאים בעשור האחרון. זה אותו שמאל שיושב על משרות "דלת מסתובבת" של מינכו"ל עמותות במימון אמריקאי, העוסקות בזוטי דברים במשך עשר שנים תמימות, בכל מיני זכויות של נכים למעלית שבת בבית התרבות הנידח, כדי להסיח הדעת מכך שבאותו זמן הנכים נשללים מקצבאותיהם. וכך לגבי זכויות העציר הפלסתינאי בבית הכלא המסויים, לעומת המאסות האדירות של ניחשול ונישול כלכלי הן בציבור הפלשתיני ויותר מכך (לא מבחינה כמותית, אלא מבחינת הרלוונטיות) במגזר היהודי שאליו שייכים אותם "מנכלים מקצועיים".
    רק כאשר מאיים הכורת ממש על שכרם, נזכרים כמה מהם בשבוע האחרון (האם זה בעצת משרדי פרסום יקרים?) להידרש למקרר הריק, שלא לאמר הגג הקורס מעל בני אדם, כולל מבין "אנשיהם".
    לפני עשר שנים בדיוק פתחתי פרוייקט קטן לייצוג "דיירי רחוב" מול עירית ירושלים, תחת חסות האוניברסיטה. הדבר היה לצינינים בעיני אותם מקצוענים, והפרויקט (ביחד איתי ופרנסתי) חוסל ועבר לכיס העשיר ממילא של אותה כנופיה שתמכה בהקמת "ידיד" הקיום של "גרילה" חברתית, העוסקת ממש בהשגת ההטבה דה פקטו למנוחשל ולא ב"ניירות עמדה" רצופי ציטטין אמריקאים והמופנים לשופטי בג"צ (שהם הם ליב ליבו של ההון שלטון המנחשל).
    אותו שמאל מקצועי ולבן חש שהקרקע רועדת תחת המשכורות שלו, ונזכר שיש רעבים. מנערים את האבק מספרים מלומדים על "הזכות לדיור" כדי להוכיח שלא התנכרו להמונים. אלא מה ? שום צריף ואף לא אוהל יצא מהניירות האלה, אלא משרות ומנעמים לכותבים, ששימשו כלי מרכזי להשתקת המחאה החברתית בזמן ההפרטה הגדולה.

  2. עידן סובול

    הקפיטליזם החזירי לא התחיל בביביזם של ביבי ולא ייגמר בברקודאיזם של ברק; הוא ייגמר בפיצוץ ענק כשמיספר הילדים המתרוצצים מתחת לקו העוני יעבור את המיליון, וכשמיספר ההומלסים יגיע למיספר פקידי מוסדות השילטון.

    http://www.2all.co.il/Web/Sites/idol/PAGE27.asp

  3. ראובן מירן

    "הומלס" הוא ספר מעולה. כבספריו הקודמים של ירון אביטוב, גם כאן משחק הגורם האנושי תפקיד מרכזי. האדם שהחברה האדישה והמנוכרת דחקה לשוליים מובא למרכז התמונה. אביטוב מיטיב לתאר את גיבוריו האנטי-גיבורים ומכוון את המצלמה שלו אל ההיבט האֶתי של החיים. זאת האסתטיקה שלו. אביטוב פותח את עצמו לנוף האנושי שבלעדיו נופי הטבע היפים ביותר הם עצמים דוממים, עקרים ומתים. בניגוד מוחלט לישראלי המצוי, הנהנתן והאדיש לזולתו – אביטוב קולט בעין רגישה את האדם. כשהוא נמצא בקובה או באקוודור – הוא רואה בני אדם שחיים במצב חברתי מסוים. את הרגישות הזאת, הנובעת מתחושת סולידריות כלל-אנושית, הוא מצליח לתרגם למילים שנוגעות בלב ויוצרות אצל הקוראת והקורא תחושת הזדהות. מומלץ בכל לב.

  4. חזי מחלב

    תתקשר אלי בבקשה 0522-600098 אני רוצה להציע לך ספר לתרגום בהוצאת הספרים שלך. אם אמנם תוכל לרכוש את הזכויות לספר ולתרגמו ,ירווח לך מאוד מן הבחינה הכלכלית, וקהל הקוראים יעוט על הספר. רמז: מדובר בביטלס.
    בתודה מראש חזי.

  5. איזי גור

    שום פיצוץ ושום ציפורים. או שבחלקים גדולים של העם הזה טבועה העבדות עוד מימי גושן, או שהגלות בת 1900 השנים היא שטבעה בהם את תכונת ה"אהבתי את אדוני".
    כך או כך. אם גם כיום, מריעים נפגעי ביבי לסוגיהם ובהמוניהם לאיש שהשתין עליהם, אז אין ולא יהיו שום פיצוצים. הם -ואנחנו- נוסיף לאכול את החרה.
    אלא אם כן יקום ברק ויניח על הביביון את ידו. ואני מתכון לאובמה ולא לאודי.

  6. אוליביה מועלם

    לפני שעה קלה נודע כי הוא יוצב במקום ה-12, הלא ריאלי בעליל. במקום השביעי מתלבטים הגזענים בין טליה ששון לבין הנקניקיה מגל'ץ (המקום הגזעני והמחליא ביותר בארץ) מירב מיכאלי.במקום השלישי כבר הובטח מקומו של ניצן הורוביץ, ולמקום התשיעי דאג נציגם הבולט של עיירות-הקיפוח ושכונות המצוקה, המיליונר צלי רשף להציב את עצמו. למעשה עד למקום ה-12 אין אף מזרחי.

    אני תמהה עליך דרור ניסן היקר. אתה, כמי שמלא רצון טוב, כיצד לא שמרת על חברך ולא הזהרת אותו מבעוד מועד, מפני אוכלי הנבלות הללו?והרי כל קשר בינם לבין שמאל הוא מקרי בהחלט, ולעולם הם לא יוותרו על הפריבילגיות שלהם מתוקף היותם אשכנזים .

    כיצד אתה מר ניסן היקר, הניחן בתבונה ובחריפות שכלית והמכיר לעומק ומבפנים את הזירה הפוליטית, כיצד לא הזהרת את חברך הטוב, כי זה מה שאמנם צפוי לו מחבורת האשכנזים הגזענים האלה. את הדברים הללו, אני כותבת מדם ליבי. אין בי שום רצון מר ניסן לסנוט בך חלילה.שכן באמת חבל לי על מי שגדל בשכונה ד' בב'ש הידועה בעונייה הרב, והגיע להרווארד. כיצד האיש הזה לא פיתח לו, נוסף לידע האקדמי הרב, גם חכמת רחוב פשוטה. שהרי לא צריך היה להיות גאון גדול כדי לדעת שכך יתפתחו העניינים.

    ושוב,ועוד פעם, וביתר שאת: מתי לעזאזל יבינו המזרחים כי הם יכולים לסמוך על כוחותיהם שלהם בלבד?

  7. דוד

    הוא זה שמונע את המציאות שלנו מלהפוך לקובה. כי 'חברתיים' תמיד יודעים לדבר על צד ההוצאות, אבל על צד ההכנסות אין עם מי לדבר.

  8. הומלס/ הומלנד/ אטרף-לנד

    זה לא גליק גדול להיות מוטל ברחובות עם וודקה זולה, בגדים מלוכלכים ועוברים ושבים עוד יותר מלוכלכים שחולפים על פנייך מבלי לספור אותך. מאידך, כאשר פניה של החברה הושחתו ללא הכר, אולי המדרכה והמילוט לירכתיו של המקום, מובנת ואף עדיפה. חסרי הבית, חולי הנפש וכל מי שאינו מוצא עצמו במקום המגעיל הזה, הרבה יותר אנושי, רגיש וחכם, ממי שהצליח לשרוד את חוקי המשחק הנוכחיים. על-כן, לפי שעה אני מעדיף להעביר את רוב עיתותיי ברחוב.

  9. רתם

    מהסיבה העיקרית שהרוב המכריע של הילדים החיים בעוני הם ערבים. היי חבריה, באמת, נדמה לכם שזה משהו מקרי?
    הרי קיימת ועומדת מדיניות שדואגת שערבים לנצח ירדפו אחרי הלחם.
    והמיעוט של הילדים החיים בעוני הם חרדים.
    נקודה נוספת למחשבה,(ואני כבר שומעת את המגיבות הנזעמות מגיבות עליה בזעם): בישראל, תוכנן מבצע הגירה ענק, יחסית לגודל המדינה הזו ושטחה, של אזרחי ברית המועצות לשעבר, לכאן, רק, ואך ורק, כדי ליצור מה שנקרא כאן (ללא תיעוב וסלידה) "רוב דמוגרפי". הרי למדינה הזו אין חוקי הגירה, אלא רק חוק ששמו חוק השבות.
    בחסות ההגירה המסיבית הזו, הגיעו לכאן גם (מעט יחסית לארץ המוצא, אך לא מעט יחסית לארץ ההגירה)א/נשים שהיו
    מועדים באופן לגמרי ברור להיות אנשי רחוב, אבל למי איכפת כשיש "רוב יהודי" , אם על הדרך התגלגלו לכאן כמה מוכי גורל, מוכי אלכוהול וקבצנים?
    כל זה לא נאמר משום כוונה להתעלם ממצוקות של מי שחייו כל כך קשים, ולא כדי להתעלם מחובת במדינה לדאוג לאזרחים לפרנסה , דיור, חינוך וכו' בכבוד. ממש לא. רק להזכיר הקשר נוסף, המתייחס לשאלה מה קרה שברחובות מוקדי הכוח של ישראל, ברחובות תל אביב ומרכז הכרמל ישנים קבצנים או מתים בלילה משתייה בקור, ולא רק במרכז שכונה ג' בבאר שבע.
    דרך אגב, נדמה לי שחולדאי שלנו ניסה לפני כמה שנים לשלוח כמה חסרי בית באוטובוס לבאר שבע, והם חזרו מהר מאד כי הם מכירים את המטריה: תל אביב פחות קרה, והעיקר, מתגלגל בה יותר כסף. בתל אביב יש סטטיסטית יותר אנשים שיוציאו 300 ש"ח על ארוחה במסעדה, וביציאה, ימרקו את המצפון בנתינת כמה מטבעות לאומללים.
    וביציאה מהמסעדה, שם ישב חסר הבית לחכות לכסף.

  10. yaron avitov

    ירון אביטוב
    מודה לכם וליזהר באר על הרשימה היפה מאוד, שקולעת ללב המאפלייה של הספר. סמלי בעיני, שאתר המניף את הדגל החברתי הכה חשוב, הוא הראשון שטורח לפרסם מאמר מסודר על רומן, העוסק בנושא שאמור לבעור בעצמות של כולנו, אך כמדומה שרבים (כולל הפולטיקאים) מעדיפים לטאטאו מתחת לשטיח, כאילו אין משבר כלכלי. זה נראה לי כמו עיוורון פוליטי-חברתי, וכמו המשך המדיניות בעניין אחר של גולדה מאיר שטענה שאין עם פלסטיני. אין עם פלסטיני, אין משבר כלכלי, אין הומלסים. אבל יש ספר על הומלס, ואני מקווה שגם כלי תקשורת אחרים יתפנו לרגע מהזחיחות היאפית השבעה מעצמה שלהם ויעסקו בהרחבה בנושא ההומלסים.
    ואם זה לא נורא מכביד על מצפונם, אשמח אם יזכירו גם את ספרי, שבמודע או שלא במודע (אפשר לדון בזה בפורום אחר) חזה את העתיד לקרות. כדברי יזהר באר, הזוכר אותי מלקט הומלסים בסימטאות ירושלמיות צדדיות, הומלס בפוטנציה הוא כל אחד מאיתנו, אז הכתובת היא על הקיר (וגם בספר).