מותה של גלית סעדה אופיר – האישי והפוליטי

דיאנה דניאל-שרם

יצאתי ממשרדי, במזכירות ישבה דקר פלאפון ביד אחת, ראשה נתמך ביד השנייה ופניה בוערות, מה קורה, שאלתי אותה מופתעת שהיא יושבת במזכירות, נורא, היא משיבה, גלית סעדה מתה. מה אני מזדעקת והיא חוזרת גלית סעדה מתה. זה לא יכול להיות, אני אומרת, זו בטח טעות. גלית אישה גדולה מלאת חיים, חיוניות וחן עולה לנגד עיני ואני חוזרת וממלמלת זו טעות.

עוברות רק דקות ואינני יכולה להתכחש גלית מתה, זה כבר מופיע באתרים. הצפה של כאב והלם: גלית בשיא פריחתה: כאישה, כאדם, כאם, כחוקרת, כפעילה חברתית – מתה לאחר לידת תאומים. מותה, כמובן, בלתי נתפס. מותה, כמובן, חלום בלהות. מותה, כמובן, חלל מלא זעקה ודמעות.

שוב ושוב אני חושבת אם אני שהכרתי ונפגשתי מעט עם גלית ומשה – כך מסויטת מהאובדן, על אחת וכמה וכמה משה והתינוקות היתומים. כיצד יתנחמו וינהלו חיים כשטראומה של חסרון חום גופה ונפשה מלווה אותם .

עוברות רק שעות ואני מתחילה להבין מותה האישי כאוב עד בלי די לכל מי שהכירה, וכל אחת ואחד עושה ויעשה את המירב והמיטב כדי לתמוך ולסייע למשה ולבניו, אולם מותה הוא גם פוליטי.

בעיקר על סמך הפרסומים באמצעי התקשורת, אפשר לומר שכפל פנים לפוליטי.

פנים ראשונות: ללא קול. קולה של גלית לא נשמע במשך שעות ארוכות, במשך לילה שלם. אישה לאחר לידה בניתוח קיסרי מתלוננת שוב ושוב על תחושותיה ומכאוביה אך קולה לא מרעיד מיתרים בקרב הצוות הרפואי. מה הם אומרים לעצמם? נראה שהם אומרים לעצמם: נשים תמיד מתלוננות, מה היא מתבכיינת, מה היא מתפנקת, בסדר זה כואב שלא תגזים, זה יעבור. הם אומרים לעצמם כי היא אישה ואילו הייתה גבר, בוודאי, לא היו אומרים, ואילו לא הייתה אחרי לידה, אלא לאחר ניתוח אחר, לא היו אומרים. קולה לא הבקיע את השכבה המיסטית של בעצב תלדי בנים. קולה לא הבקיע את היותה אישה לאחר לידה.

פנים נוספות: ללא יד. איש מהצוות לא הושיט יד בוטחת בדאגה מקצועית לגלית. לא הושיט יד במשך שעות ארוכות, במשך לילה שלם. אישה לאחר לידה בניתוח קיסרי מתלוננת שוב ושוב על תחושותיה ומכאוביה אך יד לא נוגעת, לא מלטפת, לא מקרבת מיכשור רפואי. הם מעטים, מתרוצצים, רצוצים, עייפים ואין להם יד לכל מי שצועק: אחות, אחות בואי אצלי. ידיהם עמוסות עד בלי די עבודה, שעות רבות מדי ובוודאי להם אומרים: מה אתם מתלוננים תמיד, מה אתם מתפנקים, חייבים לקצץ בהוצאות הציבוריות, אין תקציב, אין ברירה.

לאחר שעות ארוכות של לילה חשוך במיוחד ללא קול וללא יד מתה גלית. ההחייאה לא צלחה. הכאב לא מרפה. אישה גדולה בשמלה אדומה מחייכת מתוך פנים מוארות מביטה בי בנו שוב ושוב: הנצליח לתת חיים לקולן של נשים? הנצליח להחיות את מערכת הבריאות?                                                       

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל

    זו טרגדיה למשפחה. זו טרגדיה לכל אחד ואחת מאיתנו.
    על אף שלא הכרתיה אלא רק מקריאת הכתבות כאן וכתבות העתונות בערוצי התקשורת פשוט הזדעזעתי מוגדל הטרגדיה. פשוט לא ייאמן. אישה מגיעה ללדת את פרי בטנה והולכת לעולמה. היא לא תזכה לגדל את ילדיה, היא לא תזכה להגשים את חלומותיה. הטרגדיה המיטה אסון על המשפחה. קשה להוסיף מילים.
    כל שנותר לומר הוא מילות תנחומים למשפחה – שלא תדעו צער ותזכו לגדל את ילדיה באור ולא בעצב.
    לבי עם המשפחה.

  2. רונית

    אבל מה היא הקריסה הזאת, האם היא ביטוי לחוסר משאבים כלכליים? לניהול לא טוב? בכל הזדמנות של ביקור בבתי חולים, בתקופות האחרונות, חוויתי אווירה של התמוטטות. כאילו הצוות הרפואי כל הזמן בהתמוטטות. ישנם מקומות שבהם הצוות הרפואי צועק, מבטא את ההתמוטטות כל הזמן בקול רם. לזכות בסיעוד – זה בכלל קשה מאוד. פני הרופאים והאחיות חתומים, קשים, מתגוננים. כאילו קהל המאושפזים ומשפחותיהם הם איום נורא. אולי באמת הקהל הוא איום – הקהל כבר לא מסכים לרשלנות, ותובע דיוק. הקהל עלול ללכת לבית המשפט, לתקשורת. בית החולים נמצא בהתקפה, ומגיב בהגברה של הקשיחות, בחוסר לב. בית החולים כורע תחת כמויות החולים. בונים עוד ועוד אגפים ומכונים, ובבקרים כל המרפאות מתפוצצות ממבקרים, והבדיקות המשוכללות מתרבות, אבל אין די זמן לשבת ולקרוא בשקט את התיקים הרפואיים, ומרופא לרופא מתרבות השגיאות, ומאחות לאחות מתקצרת הרוח.

  3. סטודנטית

    לעתים האובר-פוסט-מודרניזם הזה רק עושה עוול. אין עוררין על היותה של גלית סעדה אופיר אשה נפלאה, ואף יצא לי לקרוא את המאמר שלה על הלהקות בשדרות, אכן מאמר שיש בו חידוש. יתכן מאוד כי המוות שלה נגרם עקב רשלנות, אך לקשר זאת לפמיניזם נראה כמו להלביש תאוריה על המציאות, טרם נמצאו העובדות להיאחז בהן.

  4. רתם

    גם את התגובות העוינות כלפי נשים בתגובות לכתבה של רותי סיני ב"הארץ" שכותרתה "צעקי אחותי, צעקי" מאתמול. זה מחריד ומזכיר למי שלא רוצים לראות שהפמיניזם הוא לא רק באירן או אפגניסטן. הפמיניזם הוא כאן. גם כאן.

  5. דורית אברמוביץ'

    אכן קולן של נשים, ולא במקרה נשים יולדות ביניהן, לא נשמע ושקוף מהאוזן של אי אלו בממסד הרפואי.

  6. ד"ר שלגיה

    מזדהה עם הכותבת וגם עם מה שנכתב אתמול ב"הארץ". זה היה מוות נמנע אם רק היה שם משהו שהיה מגלה עניין במקורות הסבל של גלית כפרט ולא כעוד אחת בהמון של נשים שתמיד סובלות אחרי לידה, כי ככה נגזר עליהן כנאמר במקורות.
    תעשייה של בתי חולים, תעשייה של רופאים ואחיות, תעשייה של חולים שמקבלים את הדין שנכפה עליהם בהכנעה. רק איפה האנושיות בסיפור הזה, איפה הדאגה הכנה, החמלה?

  7. זאב שפיר

    עצב גדול מכסה אותנו נוכח האירוע הטרגי.אני יכול לומר שיש בי ביקורת פמיניסטית-חברתית שכל הדפוס החברתי/פוליטי של הלידה ראוי לביקורת נוקבת(גם מקצועית).עצם השיטה שכדי ללדת הולכים לבית יולדות ראויה לבחינה מחדש.נדמה לרבים שזה כל כך הגיוני ונכון ואיך אפשר לחשוב אחרת.אבל במשך דורות ילדו גם אחרת. אילו היתה תביעה יותר נחרצת לשנות את המתכונת,למתכונת יותר אישית עם מיילדת צמודה ומנוסה המלווה את היולדת לכל אורך הלידה(וההריון) ,אזי לטעמי הלידה היתה יותר בטוחה ומבטיחה.גם הצד הפמיניסטי היה זוכה להתייחסות נכונה (והוא צריך להתייחסות נשית)וגם ברמת ההצלחה של הלידה היו מתרחשות פחות תקלות וטרגדיות.
    מכאו מדובר בהחלטה פוליטית :הקצאת משאבים רבה יותר(מיילדת צמודה,לידות טבעיות,ע"פ דרישה אישית),וגם בהחלטה בעלת פאן פמיניסטי-חברתי, בנכונות להבין את התהליך העובר על נשים במהלך ההריון הלידה ולאחריו.לצערי בענין האחרון הזה קולן של הנשים(ולא מעט מהבעלים) לא נשמע ואולי אף מושתק וזאת נוכח צורכי ("צורכי")המערכת,השיטה.
    נוכח כך צריך לקוות שבעקבות האירוע המעציב יתעוררו רבות ורבים ויקימו קול צעקה(כהזדהות עם אותו הקול של הכאב והצעקה השקטה/רמה של גלית סעדה אופיר ז"ל שלא זכה להיענות מחוייבת) לבדוק את שיטת הלידה המנוכרת שלא שונתה זה כמה דורות.השיטה הזו שגויה ואינה משרתת לא את הנשים ולא את החברה.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כיצד ניתן לטעון שמותה אינו קשור לפמיניזם, לשוביניזם, למיקומה הנמוך של האישה בישראל ובמיוחד במערכת הבריאות? כל אופני החשיבה במערכת הבריאות בישראל מתיחסים אל האישה ומצוקותיה כמשניות. אין המדובר במתיחה של אידיאולוגיה, אלא במהות של הנושא. מי מאיתנו שנתקלה בגניקולוגים באופן שוטף, אם בהריונות ולידה ואם בטיפולי פוריות, לא יכולה שלא לשים לב לפטרוניות הגברית על מחושינו, זעקותינו ומורת רוחנו על הפיכתנו לכלי קיבול מתלונן. מרבית הגניקולוגים הינם גברים והשיח הגברי שולט גם אצל רבות מהנשים במקצוע. ולצערי, לרובם המכריע, אין אפילו טיפת צניעות לגבי יכולתם להעריך מהם אותם כאבים שעליהם אנו מתלוננות. המערכת אינה בנויה ללראות אותנו כבני-אדם בעלות מערכת פיזיולוגית שונה ולכבד את הכרותנו עם גופנו ומיחושיו.
    אסור לותר על הדיון הציבורי החשוב הזה סביב מותה של אישה יולדת אשר זעקותיה הושתקו והפכו למשניות. זוהי דוגמה טרגית לצורך של נשים לזעוק את עלבונן וכאבן וצורך בהמשך המאבק הפמיניסטי.

  9. אירית

    לא הכרתי את גלית לצערי, אבל לפי הרשימות שקראתי באתר הזה הפסדתי מאוד. כפמינסטית אמא ואחות שתמכה באחותה בלידה קיסרית אני יודעת שיש התעלמות ואין מספיק צוות והצוות שחוק. אני ישנתי על יד אחותי בלילה שאחרי הניתוח הקיסרי על הרצפה בבית החולים כי חששתי שלא תקבל טיפול טוב.אתמול התחלתי ללמד קורס על רב תרבותיות בחברה הישראלית והנושא הראשון שעלה היה ניצול מיני. הנשים סובלות בשקט מצד אחד ומצד שני כבר לא יכולות לשתוק.הלב כואב ובוכה על מוות טרגי ומיותר והכעס צועק בצדק : בצער תלדי בנים ולכן הצוותים צריכים להיות קשובים אנושיים ומאוד רגישים לקולה של היולדת.

  10. אילנה סוגבקר

    נורא, אכזרי, מצמרר, מזעזע, זועק לשמיים מוות ברשלנות שכזו.
    אין ספק,
    מערכת הבריאות הישראלית חולה והורגת, לא בזדון אלא כשיטה אפלה ומוטרפת: בירוקרטיה, מחסור בכוח אדם ותקציבים, תנאי עבודה קשים, תנאים פיזיים מחפירים (עדין, כן עדין), בשחיתות קבועה שמלווה את ההתנהלות. בשיקולים כלכליים ולא ערכיים של התנהלות…. כמובן שיש את הדברים הטובים והמדהימים הקורים גם כן יום יום במערכת הבריאות הישראלית והם מתרחשים על ידי אנשים נפלאים בתוכה, אולם הם לא מתקזזים ולא מכפרים על חטאי המערכ, שאיננה מסוגלת להיות ראויה למאה העשרים ואחת.

    כפעילים חברתיים, וכפמינסטיות (כי חד הםן), עלינו להפוך את המוות המיותר הזה לתגובה חדשה, כזו שלא טובעת בים ההתנהלות של מפלגת הגמלאים ורווחיה אלא כזו שמונעת על ידי פעילי חברה חכמים(כמו שאכן אנחנו), בועטים, תובענים, שיודעים שרק באמצעות לחץ ציבורי וצעקות עממיות עם דפיקה על השולחן יווצר ולובי אגרסיבי (לצד פרויקטים בחברתיים בשטח כמתבקש) – ויקום ויהיה דבר במדינה הזו, שמזניחה את חוליה לדמם…

    נו מה עם הקשת הדמוקרטית? למה שלא תיזום מיידית כינוס חירום בנושא?
    אומה עם אחותי? (ומה כל כך קשה לארגונים האלה לשתף פעולה?)
    או כל ארגון שאכפת לו מאיך שהמדינה הזו מוסרית או לא?? נגיד בצלם? נגיד מחסום ווטש?
    נגיד עדאלה? נגיד בת שלום? נגיד ונגיד???

  11. עמרם

    כל יולדת וכל חולה צריכה לדאוג שיהייה גבר ליד המיטה שלה שיסייע לה להסביר לצוות הרופאים את העובדות הידועות לה.

  12. אורלי בנימין

    את האירוע הנורא שקרה לגלית, למשה, לזוהר, לאוהד ולאלמוג אני מציעה לראות כפועל יוצא משולש של ההרסנות המגולמת באינדיבידואליזם, בניכור ובהפרטה.

    1) כשבתי החולים צריכים לשרוד בתת-תקצוב בשל ייבוש תיקצובי מתמשך שלא לוקח על עצמו שום התייחסות לגידול באוכלוסיה מבחינת הצרכים המשתנים של השירותים החברתיים אין לבית החולים כמעט שום אפשרות חוץ מאשר להגדיר יעילות במונחים של: תת-איוש; העמסת יתר על רופאים ואחיות; התעלמות משחיקה ועוד לא אמרנו כלום על תנאי ההעסקה של הצוות.
    מבחינה זו מותה של ד"ר גלית סעדה-אופיר הוא מוות מתוכנן. פועל יוצא של הדה-הומניזציה שבאומן מדבר עליה כתוצר הכרחי של התייעלות ראציונלית שמסלקת כל אופציה לשיקול מוסרי

    2) כשנשים צעירות צריכות לסלול לעצמן מסלולי קריירה מול הדלתות הסגורות של הסקטור הציבורי, הדלתות הננעלות בשל תת-תקצוב ותת-תקינה וחוסר אפשרות לגייס כוח אדם ראוי ולתגמל אותו כהלכה, האקדמיה במקרה הזה, ובתנאים של העדר משאבים והעדר גיבוי הן נדרשות לכוון את כל מאמציהן להצבר הישגים מתוך תקווה כי יצליחו בכל זאת לפרוץ לעצמן סדק דרך הדלתות הסגורות, המסלול ההישגי שלקחו חוסם בפניהם את רשתות התמיכה.
    מבחינה זו מותה הוא פועל יוצא של הקהילות הנחלשות, ההתרחקות שההישגיות מחייבת, ושל ההנחה שאפשר להישאר בבית החולים לבד ולבטוח במערכת.

    3) כשמיתוס הזוגיות התומכת והשוויונית מתחזק כאידאל וכדרך חיים, נשים עלולות לצמצם את חשיבותה של חברות נשים בחייהן. אין תחליף לחברות בין נשים ואין מושא טיפוח ראוי יותר ומשתלם יותר מחברות בין נשים. לגלית היו חברות רבות ואוהבות רבות יותר אבל ביום הקריטי, היום בו נסעה ללדת, היא לא ידעה לבקש עזרה מחברותיה. כמו ששמעתי מישהו אומר בזמן האחרון, היא היתה נחמדה מכדי לבקש או לדרוש. לגלית ולמשה היתה זוגיות נהדרת אבל מי מאיתנו לא זועקת עכשיו את נכונותה להיות שם לצידה בשעות שהוא לא יכול היה בכדי להעמיד את בית החולים על הרגליים בשבילה. מבחינה זו מותה, למרבית התדהמה, הוא פועל יוצא של אי היותנו שם לצידה.

    מכל שלושת הבחינות האלו פמיניזם הוא התשובה. לו המדיניות הציבורית בישראל היתה פמיניסטית, שירותי ליווי יולדות בבתי חולים לא היו בתת-תיקצוב מזעזע כזה. לו דלתות הסקטור הציבורי והאקדמיה בתוכה היו נפתחות קצת ויותר נשים יכולות היו להשיג לעצמן את השקט של הבטחון התעסוקתי והמשרה האיכותית, הנינוחות היחסית היתה מאפשר לקהילות סביבנו להיות קרובות יותר, מגנות יותר. לו היינו נותרות חשדניות כלפי מיתוס הזוגיות התומכת והשוויונית ולוקחות על עצמנו לטפח את רשת החברות שלנו – המשאב העומד והיציב היחיד שלנו לאורך השנים, נשים לא היו נשארות לבד בלילה בבית חולים עויין.

  13. אורית

    מותה מזעזע וכל כך מיותר, והויכוח לגבי פמיניזם בעד-נגד-רלוונטי או לא נפתר במשפט אחד: "האישי הוא הפוליטי". זה אינו סיפור של אישה אחת, זה סיפור פוליטי וחברתי על מערכת בריאות שוביניסטית וכושלת.

  14. יאיר גלזנר

    מחוויה אישית, רופא ואחות יכולים להתלוצץ לידך בחדר כשאתה שוכב בגיהנום פרטי משלך. כן. גם אם אתה גבר צעיר ולבן…כמו גם לקשיש
    .
    עומס יתר

    שחיקה רגשית

    תקצוב חסר

    וגם: מערכת הבריאות לא נועדה שתחוש טוב כבעל נפש ורגשות. השאלה המרכזית היא כגוף בלבד ומדדיו.

    די כבר עם דחיקת הפמיניזם במקומות לא לא. פשוט אמפירית בסוגיה זו זה לא רלוונטי

  15. שור

    די מוזר שגם שקורה מקרה כה מצער במערכת בריאות הציבורית (ולצערנו יש המון מקרים כאלה ) מאשיימים את ה"הפרטה" ואת ה"אינדיבידוליזם".
    למה ?
    בגלל אידיאולוגיה קיצונית אנטי אנושית ואנטי פמיניסטית.

    האמת היא שמדובר בעוד כישלון של מערכת הבריאות הציבורית,
    קולקטיביזם שבו אין אשמים,
    אף רופא/ה לא אשם,
    אף אח/אחות לא אשם.
    הנה עוד דוגמא איך אחד לא אשם במערכות הציבוריות.

    אני חושב שטוב מאוד שיש לנו במדינת ישראל מערכת בריאות ציבורית,
    אבל יש לחזק אותה בצורות שונות.
    לדוגמא, לידות עליהן המערכת מקבלת כסף עבור כל לידה ינוהלו במשק סגור,
    כך שתקבולים בגין לידות כן יגיעו רק לעובדים (רופאים, אחים ועוד) ויביאו לחיזוק הבקרה והניטור הרפואיים אחר היולדות והתינוקות.
    וכמובן יהיה מחיר אישי בגין מקרים בהם הטיפול אינו מקצועי.

    שור

  16. חופי,יצחק חפוטה

    ליום השבעה של גלית

    תִּקְוָה מִדִּמְעוֹת הֶאֶלֶגְיָה

    ‏כ"א/כסלו/תשס"ט, ‏2008–12–18

    בַּיּוֹם שֶׁשָּׁמַיִם קָרְאוּ בִּשְׁמֵךְ, נִדְרְשׁוּ לְהָכִין עֶדְנַת גַּן,

    גְּשָׁמִים לֹא הִסְפִּיקוּ לִדְמוֹעַ, טְלָלִים קָפְאוּ עַל דָּגָּן,

    צִפֹּרִים נֶאֱלְמוּ בִּמְעוּפָן, פְּרָחִים אִבְּדוּ חֵן גָּוָן,

    מַנְגִנּוֹת, תְּחִנּוֹת וְקִנּוֹת נִסְתַּגְרוּ מִכְּאֵב בְּאִבָּן,

    מַחֲשָׁבוֹת נֶעֱתְקוּ מַדַּעֲתָן, מִלִּים אִבְּדוּ אִמְרָתָן,

    רָבוּ מִסָּבִיב דְּאָבוֹת, נִגְדְעוּ חֲלוֹמוֹת וְתִקְוֹות,

    זִיו אוֹפִיר מִצַּעַר הֶאֱפִיר, בֵּית הוֹרִים נֶחֱרָד,

    עֹז פָּנִים הֶחֱוִיר, בְּאַשְׁקְלוֹן אֶבֶל כָּבֵד יָרַד,

    עַל אוֹהֲבִים וְרֵעִים לְדֵעָה, נָפְלָה בְּשׂוֹרָה רָעָה,

    נִשְׁמְעָה זַעֲקַת לֵילֵךְ הַדּוֹעֶכֶת מִקֵּץ חֶדְוַת הַחַיִּים,

    בַּעֲלוֹתָהּ מִשַּחַר תְּהוֹמַיִךְ, בִּדְמִי קוֹלוֹת נִבְלָעִים.

    בַּיּוֹם שֶׁקָרְאוּ בִּשְׁמֵךְ, נִשְׁמָתֵךְ הַזַכָּה אַתְּ מֵשִׁיבָה,

    מִתּוֹךְ אֲפִלַּת הַלַּיִל אֶל מָרוֹם נִפְתְחָה הַתִּקְוָה,

    שֶׁעִם צֵאת תְּאֹמַיִךְ לָעוֹלָם לֹא תִּכְבֶּה לְהָבָה,

    נַחֲלַת מַעֲשִׂים שֶׁהוֹתַרְתְּ, מוֹרֶשֶׁת חֶבְרָה לַדּוֹרוֹת,

    דַּעַת נָשִׁים, בְּנוֹת חַיִל, בָּהּ תִּקַנְתְּ עוֹלָם יוֹם וַלַיִל,

    הִפְקַדְּתְּ נְצָרִים לְהַחְזִיק עֵץ חַיִים, לְהַדְלִיק מְאוֹרוֹת,

    אַתְּ מֵפִיקָה כְּמַרְגָּלִית וּמְאִירָה מִשְׁעוֹלִים לַבָּנִים:

    זֹהַר, אֹהַד וְאַלְמוֹג, סַהֲדֵךְ יְקָרִים מִפַּז וּפְנִינִים,

    וּמֹשֶׁה טְהוֹר הַלֵּב סַעֲדֵךְ בְּמַטֶּה בִּשְׁבִילֵךְ כִּלְפָנִים

    בֵּית צֶדֶק יִבְנֶה בְּאַהֲבָה – מִדִּמְעוֹת הָאֶלֶגְיָה תִּקְוָה.

    למשה, ולכל משפחת סעדה-אופיר לזכר גלית ז"ל

    בשם כל החברים והאוהבים, משמים תנוחמו

    חופי

  17. שרון

    כששמעתי על מותה של גלית נזכרתי בסיפור הכאוב של אישה צעירה מנתיבות שגססה במשך שעות ארוכות לאחר הלידה, ונפטרה לבסוף בבית החולים מבלי שטופלה, וזאת מכיוון שהרופאים והצוות סירבו לשמוע את תלונותיה על חולשה ועלפון. מסתבר שהיתה לה תסמונת נדירה בשם apla שניתן היה לאתר בבדיקה פשוטה. העניין המטריד ביותר בסיפור ההוא היה שהצוות בבילינסון חשב שבגלל תלונותיה הנשנות יש ליולדת בעיה פסיכיאטרית. לאחר מותה האשים הבעל את בית החולים שבגלל שהיא תושבת נתיבות לא התייחסו באופן ראוי לתחינותיה.
    מקרה נוסף שמעורר חשד של אפליה על רקע נתונים אישיים פורסם ב"עובדה", לגבי גבר שבעקבות צנתור החל אצלו דימום פנימי, וגסס במשך שעות בבית החולים "ברזילי" כשהצוות מתייחס בביטול לתלונותיו, ואף נכתבה בגליון הרפואי איזו הערה לגבי מצבו הנפשי, וזאת בעודו מתחנן על חייו בפני הצוות הרפואי. אני תוהה אם היסטריה של חולה גוסס שמרגיש שמותו קרב ואין מי שיסייע לו זוכה לתיוג של אבחנה פסיכיאטרית או לתגובה מזלזלת גם כאשר מדובר בחולים בעלי שמות, מוצא ומקום מגורים המעידים על היותם ממעמד סוציו אקונומי גבוה.

  18. ירדנה אלון

    ראשית אני רוצה להביע את תנחומי למשפחה,ומקווה בשבילם כי לא ידעו עוד צער,ומקווה בשביל האב שיהיה לו הכוח להפוך את המשבר שפקד אותו למנוף של צמיחה הורית,וכי ירווה נחת מחד הוריותו שנכפתה עליו,וימצא בהורות הזאת טעם ומשמעות לחייו הן עבורו והן עבור כל המשפחה.
    שנית אני כאן בהחלט רוצה לצרף את קולי לקולן של שאר המגיבות בנושא הפמיניסטי, אני בהחלט רואה קשר , ידוע שהריון ולידה מעבר לשמחת ההורות טומנים בחובן הרבה מאוד סכנות הן לאם והן לעובר , שעת הלידה היא השעה הקשה ביותר,המסוכנת ביותר,לחיי הנשים ולחיי הילודים, אז כך שאין להקל ראש בנושא זה.
    מקדמת דנא היו אלה השעות הקשות בחיי כל אישה, תמיד היה האושר הגדול טומן בחובו סכנה, בימים הרחוקים ההם, היה זה תפקידן של הנשים בחברה לעזור ולסייע, קראו להן מיילדות, ונסיונן היה רב,נכון שגם אז הייתה תמותת נשים וילדים,אולם הטכנולוגיות התקדמו והתפתחו, והנשים המיילדות הודרו מתפקידן כאשר נאסר עליהן לעסוק במיילדות ואת התפקיד נטלו הגברים ובמקום מיילדת קיבלנו גניקולוג, במקצוע הגניקולוגיה עד לכמעט אמצע שנות החמישים של המאה העשרים עסקו לרוב גברים, אז הנה נקודה פמיניסטית אחת.
    נקודה שנייה – באמצע שנות החמישים יצא ספר שזיעזע את אמות הסיפים של העולם בכלל ועולם המיילדות בפרט הספר נקרא "זעקת האמהות" כתב אותו מורטון תומפסון,מספר על מה שקרה במאות השמונה עשרה ואילך(למייטב זכרוני) כאשר הגברים שלטו בכיפה בכל הקשור לעולם הרפואה והרפואה הנשית, באותה תקופה תמותת הנשים היולדות ותמותת הילודים הגיעה למספרים חסרי תקדים שלא נודעו לפני כן (בטח שלא בתקופות בהן לנשים היה חלק ונחלה במקצוע המיילדות) הספר מספר את סיפורו של הגניקולוג ההונגרי פיליפ זמלווייס,שהוכיח כי מה שנקרא באותה העת "קדחת הלידה", היה בעצם מחלה זיהומית שבה נדבקו היולדות מהרופאים שלא הקפידו על הגיינה בחדרי הלידה, באתן שנים נהוג היה לחשוב שככל שחלוקו של הרופא מגואל בדם כך עולה חשיבותו ויוקרתו,הרופא ההונגרי התחיל להנהיג דפוסי הגיינה קשוחים בחדרי הלידה וכך התמעטו מצבי "קדחת הלידה",ניתן לומר נו אז מה?זה קרה במאה השמונה עשרה ,או התשע עשרה,ואולי גם עד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים היום הכל טכנולוגי וסטרילי לעילא מה את משווה?,תשובתי לכך שמלבד הטכנולוגיה הסטרילית, גם נפשם של הרופאים והאחיות הפך סטרילי,מנופח,אדיש,מנוכר,הן למראות הפיסיים הנגלים אליהם בשעת הלידה והן לנפש של היולדת (אני בכוונה מתייחסת ליולדות ולא לחולים באופן כללי מפני שהריון ולידה זה לא מחלה, אלה מצבים מסוכנים, אולם אין זו מחלה)הפאטריארכיה שהדירה את הנשים מהמקצוע הכל כך עתיק וכל כך מכובד הזה הדירה גם את עולם הרגש והנפש ביחד איתו, מפני שלא סתם נשים לקחו על עצמן את המקצוע הזה,מי כמוהן מבין את כל החששות,הפחדים,החרדות,הבלבול,הכאב הפיסי שחשה כל אישה בהריונה ובלידתה?מי כמוהן ידע להיות ערני לכל מצוקה פיסית ורגשית של היולדת ולתת מענה? (ככל שניתן היה לתת בתקופות שהרפואה התבססה על רפואת צמחים) את הידע חמסו מהן בטענה שהן מכשפות והמרקחות שהן רקחו זה מעשה כישוף,ויחד עם הידע הרפואי והמקצועי שחמסו מהנשים שמקצוען היה מיילדות, חמסו משאר הנשים את זאת שיודעת להקשיב ולהאזין לכל מכאוב ודווי של היולדת ולתת לו מענה או רפואי, או נפשי-רגשי.
    וכך נחמסו כל הנשים כולן עד לעצם ימים אלה, לא די בטכנולוגיה בלבד ובסטריליות בלבד על מנת לעבור את הסיכונים של חדר הלידה,צריכה להיות שם גם ערנות רגשית נפשית שרק נשים מבינות אותה, כן אני חוזרת ואומרת יש דברים בעולמנו שהן עסקי נשים בלבד,
    לעיתים אני סבורה שבשל יכולתינו להרות וללדת (חוץ ממצב ההפרייה שבה נחוצים שניים),ולחוות חווייה כל כך אישית וייחודית רק לנו הנשים ,גברים מתקנאים בנו וברגעי החולשה הכי גדולים שלנו,שהם גם רגעי העוצמה הכי גדולים שלנו, הם מוצאים את הזמן להתעמר בנו במסווה של רפואה,במסווה של ידע וחכמה,
    אתן לעולם לעולם לא תעלו עלינו, גם ברגעים הכי מיוחדים וייחודיים שלכן גם במקומות שאין לנו דריסת רגל אנחנו נהייה שם , תמיד שולטים.
    אלה הם דברים קשים מאוד שאני מפנה כלפי העולם הגברי אני יודעת, ואני סבורה שגברים רבים שיקראו את דברי אלה יחושו אי נוחות רבה לנוכח מה שכתבתי למעלה.
    אולם אלה הן תחושותי,ולא יכולתי לכתוב אותן אחרת.

  19. סמולן

    יש נטיה אצל סגל של בתי יולדות להתייחס כמובן מאליו לתהליך. מניסיוני, זה התפקיד של הבעל – בן\בת זוג – להיות אחראי על תפעול הצוות הרפואי, ולמנוע את המעבר לטייס אוטומטי. וזה אכן נראה כמו מצב שהטייס האוטומטי פגש בהר.

  20. רמי

    הלידה של גלית עברה היטב ושום מיילדת לא היתה מסייעת בידה משום שהיא ילדה בניתוח.
    גלית,ככל הנראה נפטרה כתוצאה של סיבוך ניתוחי שהוא כבר לאחר הלידה.
    אז על מה אתה מדבר?
    לפי שנכתב בעתון בביקור הרופאים בבוקר שבו נפטרה אמרה גלית לרופאים שהיא חשה בטוב.

    מעניין שכולם כאן מומחים לכל דבר,תמיד.

  21. זאב שפיר

    אכן אינני מומחה.לטעמי גם לא צריך להיות מומחה ואין צורך להיות נתון לשליטת מומחים.די בנסיון מצטבר והיכרות לא מבוטלת עם הנושא.אותם מומחים("מומחים") יש להם במה מספקת לבטא את מומחיותם.(אגב,הדברים נכונים במגוון עינינים).
    גם עיון בדבריך לא מלמד אותי שאתה נסמך על היכרות אישית,אלא מהדברים שפורסמו בעיתון ,או ממה שהבנת.אין בנתון זה שלך כדי לטעון את מה שטענת כלפי דבריי. דבריי מבוססים על היכרות ונסיון ואגב,שים לב,נתמכים בנסיונם של מגיבים ובמיוחד,מגיבות ,כאן.

  22. דרור ק

    אני מוכרח לומר שאחרי ששמעתי אתמול בערוץ 10 את השתלשלות הפרשה המצמררת הזאת שהסתיימה במוות טרגי ומיותר, אני פוחד להתאשפז אם וכאשר יהיה חלילה צורך. מה שקרה כאן לא קשור בהכרח לחוויית הלידה, שהיא באמת חוויה נשית מאוד, אלא לרשלנות רפואית שעלולה להיות נחלתו של כל מי שזקוק לניתוח – נשים, גברים, ילדים, זקנים. אם יש מסקנה אחת ברורה מהסיפור הזה היא קשורה לקרובי המשפחה ולידידים – אסור לעזוב את מיטת המטופל/ת. במקרה הזה בן הזוג עזב את מיטת אשתו כיוון שהיה חייב לדאוג לילדיהם. הוא ניסה לשמור על קשר טלפוני, אבל לא הייתה תועלת בכך שכן האישה הייתה חלשה מכדי לענות לטלפון. המסקנה היא, כאמור, שאסור לעזוב את מיטת המטופל/ת על אף הקושי הרב הכרוך בכך. הרשלנות הרפואית כאן, לעניות דעתי, היא לא בעיה של רופא גרוע או של צוות סיעודי גרוע, אלא בעיה של מערכת שלא מתפקדת. הרופאים והצוות הסיעודי עובדים במשמרות ארוכות מדי, הם עייפים ומגיבים בהתאם. מספר האחים/האחיות אינו מספיק וכל אחד מהם מופקד על יותר מדי מטופלים. אלה דברים שידועים כבר מזמן אבל אף אחד לא עושה שום דבר בנידון. בינתיים מספר הקורבנות קטן, אבל הוא יגדל אם לא יטפלו ברצינות בעניינים האלה. מפחיד. באמת מפחיד.

  23. משה אופיר

    לכל החוכמולוגים בתגובות שמפנים אלי טענות בדבר יכולתי לעזור לגלית לאחר הלידה אענה באמצעות מספר נקודות:
    1. הייתי עם גלית עד שמונה וחצי כאשר הייתה זו האחות שדחפה אותי ללכת הביתה כי הילד הקטן היה עייף.
    2. לו ידעתי מה עובר על גלית הייתי פועל מיד אבל אין לי הכשרה רפואית ולא ידעתי להבין מה עובר עליה, הנחתי שאלה תסמינים שלאחר ניתוח.
    3. כמו שציינתי במקומות רבים גלית עצמה בזמן שאני הייתי איתה הזעיקה באמצעות הזמזם את האחיות פעמיים ותמיד אמרו לנו מה יש לה ושאלה תסמינים שלאחר ניתוח. אנו לא אנשי רפואה לא ידענו מה עובר עליה.
    4. גם כך לא ניתן להישאר לאחר 10 בלילה בבית החולים.
    5. כאשר הגעתי הביתה לא הפסקתי להתקשר אך גלית לא ענתה וכאשר תפסתי את המחלקה אמרו שהיא לא מרגישה טוב אבל אלא תסמינים שלאחר לידה ושרופא ראה אותה.
    נו מה אתם אומרים גם ככה אני אוכל עצמי שהיא נפטרה ולא היה בידי לעזור לה. מקווה שאף אחד מכם יעמוד בסיטואציה כזו לעולם!

    משה

  24. דרור ק

    אף אחד לא היה נוהג אחרת במקומך. ההתנהגות שלך הייתה נכונה וראויה. כל מה שאמרתי הוא שבעקבות התחקיר שראיתי אתמול בערוץ 10, תחקיר שמצטרף לנתונים אחרים על מערכת הבריאות שכבר פורסמו פה ושם, אדע לעתיד לא לסמוך על המערכת הזאת. זו לא אשמתו של רופא זה או אחר או של אח או אחות אלה או אחרים. זו מערכת שלמה שמאורגנת בצורה לא נכונה ומסוכנת. אני חושש שהלקח לעתיד לאור הטרגדיה שקרתה לך היא שלעת עתה אסור למוש ממיטת מטופל, ואסור לסמוך במאה אחוז על הפרשנות של הצוות המטפל לנתונים הרפואיים. הלוואי שהמערכת תתוקן בעקבות פטירתה בטרם עת של אשתך, אבל נראה לי שזה לא יקרה. שלא תדע עוד צער.

  25. אירית

    גם אני ילדתי בקיסרי, אם כי שלא במועד קבוע מראש אלא עקב עליית לחץ דם. קשה לתאר את המסכת המבלבלת שעוברת אשה בהריון ובלידה, הרשלנויות התכופות, המסרים הכפולים, ההפחדות של כל רופא (ואז השלילה של האבחנה שלו כ"שטויות" בידי רופא אחר), בקיצור – כמה שיותר יכתבו על זה, כך ייטב. אני מחשיבה עצמית די משכלת ומלומדת, ולא הוזהרתי מראש בספרות הפמיניסטית או באינטרנט על המצב הזה.
    הניתוח הקיסרי קיבל את שמו בימים עברו כאשר אשת הקיסר והאצולה ילדו בניתוח במקום בדרך הרגילה, מפאת כבודו של היילוד. יש הטוענים שמדובר בחוק הקיסר להוציא את היילוד מבטנה של אם שנפטרה בזמן לידה.
    אך בעברית נזכר הביטוי "יוצא דופן", (EXCEPTIONAL), ומשמעותו היילוד שיוצא בקיסרי מן הדופן. ההלכה כמדומני קובעת שהנולדים בקיסרי אינם נכללים במניין שרשרת הבכורה כלומר זו לידה "סוג ב'" הפוגעת ביוחסין.

    סתם אנקדוטה.

    מומלץ לכל יולדת להרבות בקריאת פורומי לידה באינטרנט כדי לדעת "מה באמת קורה" שם. הפורומים מחליפים בימינו את "הכפר" שהפך למנוכר מאד, איש אוחז בצואר רעהו.

  26. שיקו

    משה עשה בדיוק מה שהוא היה צריך לעשות – ובדיוק מה שאני הייתי עושה אם הייתי במקומו: אף אדם נורמאלי לא מצפה שניתוח קיסרי יסתיים במוות: עשרות ניתוחים כאלו נעשים מידי יום ביומו ויולדות לא מתות (גם א הן סובלות מאוד כמובן!). נראה לי שהחכמים הגדולים לאחר מעשה לא רק בלתי רגישים אלא גם שוגים לחלוטין מבחינה לוגית! (זה מה נקרא אגב בפילוסופיה הסבר טלאולוגי).

    מי כן היה צריך להיות ער לחלוטין לאפשרות של החמרה או של התפתחויות לא שכיחות של תופעות בריאותיות – קל וחומר לאחר השעה 22:00 – הינו הצוות הרפואי המומחה: זהו מקצועו ובדיוק בגלל זה הוא קיים מלכתחילה! טוב מאוד עשו גלית ומשה שכהורים טובים ואחראיים דאגו בראש וראשונה באותו לילה מר ונמהר לרווחתו ולבריאותו של בנם בכורם (בן הפחות משנתיים!). נדמה לי, יוסי ואיציק, שאולי יש מקום לסינון מעט מחמיר יותר של תגובות לרשימות על גלית.

    לבסוף: מה שמטריד אותי בכל השבוע האחרון מאז נודע על האסון הינה העובדה שמותה בטרם עת של גלית הינו טרגדיה שלמרבית הצער עומדת להימשך שנים רבות וארוכות: כל זוג הורים יודע כמה זה קשה כלכלית, חברתית, פיזית ומקצועית לגדל תינוק. הורים שיש להם שני ילדים שנולדו בהפרש של שנה-שנה וחצי יודעים מצויין כמה שהתהליך הגידול הוא יומיומי ובלתי נגמר. ואלו שהם הורים לתאומים ודאי יודעים זאת טוב מכולנו.

    עכשיו צאו וחישבו: מה היא המשמעות *** לטווח ארוך*** להיות אב חד הורי לילד בין פחות משנתיים ובה בעת לתאומים בני יומם?!

    משה יהיה זקוק לעזרה מאסיבית בין אם פיננסית, כלכלית, רוחנית, סיעודית ואחרת במהלך ה-10 שנים הקרובות לכל הפחות. עזרה וסיוע כאלו צריכים להינתן ע"י חברות פרטיות (לדוגמה חיתולים ואוכל תינוקות בחינם עד גיל 6), חברים, ביטוח לאומי, פיצויים ממדינת ישראל על השגיאות הנוראיות שנעשו וכו'.

    כל המשאבים החומריים והאחרים הללו אינם על מנת לפגוע בחזרה באלו שהתרשלו אלא בראש וראשונה על מנת להגדיל עד כמה שניתן את הסיכוי לחיים נורמאלים לאב החד-הורי ולשלושת בניו התינוקים. במילים אחרות, מותה הבלתי נתפס של גלית הפמניסטית האמיצה לא ייסתיים כשהפוסט הזה יעלם כאן למטה כמו אחרים. העניינים שבשגרה שיעלו בשבוע ובשנה הבאה לא יעלימו את המשך חומרה של הטרגדיה.

    נראה לי לפיכך שצריכה לקום קרן ציבורית כלשהי (שעליה יסופר גם בוואי נט, עיתונים יומיים וכיו"ב) על שמה של גלית, קרן שהכנסותיה יופנו לרווחתם של משה ושלושת בנייהם של גלית ושלו מעתה ועד לפחות עוד 10 שנים מהיום.

    אני כואב את היותי כרגע רחוק מאוד מירושלים ועל כך שתרומתי המעשית להתפתחות שכזו תהיה מינימאלית להחריד. אנא קבל משה, וקבלו כולן, את התנצלות על כך.

  27. סמולן

    אתה צודק.
    בשביל לעזור צריך להיות לידה, ואם מעיפים אותך החוצה, זה לא אפשרי כלל.

    שלא תדע עוד צער. אני מתנצל על הכתיבה החפוזה.

  28. יעל

    מקומם אותי לקרוא תגובות וביקורת כלפיך או כלפי המשפחה. זו ממש חכמה גדולה לתת עצות כלאחר מעשה.
    תקופה לא קלה מחכה לך. אני מאחלת לך שיהיו בך את הכוחות ותעצומות הנפש לכך.

  29. נירית

    לא הכרתי את גלית, אבל נתקלתי במאמר שלה פעם כשחיפשתי חומרים לאיזו עבודה. רק רציתי לומר
    שזה עצוב מאוד שאתה אוכל את עצמך ואתה אינך חייב הסברים לאיש.
    אני יכולה לאשר מנסיוני ומנסיון אחרים שתחושת חולשה נוראית אחרי ניתוח היא שכיחה מאוד, הגוף עובר טראומה. רק רופא יכול לאבחן אם מדובר בהתדרדרות או בטראומה של הגוף ורופא לא היה שם כדי לבדוק את גלית ועל כך בית החולים צריך לתת את הדין.
    קראתי ב Ynet על כך שגם באבלך אתה שומר שגרת יומו של הבן הבכור, כל הכבוד. אני מקווה שתמשיך לאזור כוחות להתמודד עם האובדן הנורא, בשבילך ובשביל ילדיך הקטנים.

  30. סיגל עוזרי רוייטברג

    למה בדיוק התכוונת בדברייך על "מיתוס הזוגיות התומכת והשוויונית", שאנחנו כפמיניסטיות אמורות להיות "חשדניות" כלפיו? האם בשם הפמיניזם, גלית אמורה הייתה להעדיף כתחליף ל"מיתוס" הזוגיות התומכת שייצג משה, אחת מנציגותיו המוחשיות יותר של העולם האקדמי-ההישגי?
    זוגיות תומכת ושוויונית כמו שהיתה לגלית ומשה, לא הייתה "מיתוס", אלא מציאות, תוצרה של בנייה משותפת, יומיומית וארוכת שנים שגם מביאה ילדים לעולם. "אין תחליף" לזוגיות כזו!
    נראה לי, שבמקום ה-sisterhood התיאורטי שבדיעבד, ואילולא, נכון יותר לדבר על sisterhood של כאן ועכשיו.
    sisterhood שאינו מציג עצמו כ-"תחליף", אלא מעודד ותומך בזוגיות כזו. התארגנות כמו זו שמובילות יוספה, חלי ויפעת (ויש בה גם גברים), מבקשת לעזור למשה והילדים להתמודד עם החלל האדיר שפער מותה של גלית בחייהם. התארגנות מעין זו, היא בעייני המענה הנכון יותר להתמודדות עם הניכור, האטימות ואובדן הקהילתיות בתקופתנו.

  31. אורלי בנימין

    התכוונתי לרעיון שהמשפחה הגרעינית יכולה לבדה.
    אני האחרונה שאבקר את גלית ומשה על משהו. אהבתי אליהם והערכתי העמוקה לשניהם לא מתיישבת עם שום מילת ביקורת.
    הצער העמוק שלי הוא על התפשטותה של האמונה ש"אנחנו יכולים לבד".
    המקרה האיום הזה בא להמחיש לזוגות שאי אפשר לבד ושחייבים להשען על רשת חברתית כל הזמן
    ולכן כתבתי את הדברים:
    זוהי לא תקופה לדמיין בה שהבן זוג שלי, נהדר ככל שיהיה, יכול לבדו לחפות עלי בכל החזיתות

  32. אנטי-חזית

    לאורלי בנימין הלוחמת הנועזת שאפילו הגבר הנהדר שלה לא יוכל כדבריה "לחפות עליה בכל החזיתות".
    כמו שאמר זך: ."…והייתי הולך ומסתבך, מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך ".
    כל תגובה שלך גרועה מקודמתה. כדאי לעצור עכשיו.