בחירות 2009 – האופציה הראויה היחידה

יעל לרר

ב"העוקץ" ובבמות שמאל אחרות מתנהל בשבועות האחרונים דיון ערני על "האופציות הראויות" להצבעה בבחירות 2009. באופן מפתיע, רבים מאלה הרואים את עצמם "אנשי שמאל" פוסלים על הסף את "המפלגות הערביות", חד"ש (שבעברית מגדירה את עצמה יהודית-ערבית), בל"ד ורע"מ-תע"ל. לצערי, גם מפלגות אלה לא השכילו להציב את האופציה המתבקשת – רשימה משותפת לשלושתן, שתציב אלטרנטיבה לקונצזוס "היהודי-דמוקרטי" כפי שהיטיבה לבטא אותו, למשל, ציפי לבני. רשימה כזו תהפך לאופציה הראויה היחידה עבור כל אזרח שוחר שוויון ודמוקרטיה – ערבי כיהודי.  

המכשול העיקרי לרשימה משותפת כזו היא התנגדותה של חד"ש. כך, למשל, צוטט בוואלה ח"כ דב חנין, מקום שלישי בחד"ש: "אין שום בסיס אידיאולוגי לאיחוד. אנו רשימה יהודית-ערבית וסוציאליסטית. כמו שאין בסיס משותף בין מר"צ לליכוד, גם אין לנו שום בסיס משותף עם איסלאמיסטים. הפער האידיאולוגי גדול מאד".

ואכן, יש פער אידיאולוגי בין קומוניסטים לאיסלאמיסטים. אך בחינת מדוקדקת של מצעי שלוש הרשימות, בל"ד, חד"ש, ורע"מ-תע"ל (בינתיים אלה של הבחירות הקודמות), כמו גם של מטרות המפלגות כפי שנרשמו אצל רשם המפלגות, מגלה שהבסיס המשותף הוא רחב. אם עוקבים אחרי פעילותם של חברי הכנסת שמייצגים רשימות אלה, נגלה שהבדלים ביניהם, למשל בהצבעות, קטנים מההבדלים שנמצא בתוך כל מפלגה אחרת. בניגוד למרצ ולליכוד, הדוגמא שהביא חנין, הרי ש"המפלגות הערביות" מצביעות יחד כמעט תמיד (כאשר במרצ, והרבה יותר מזה בליכוד, פעמים רבות חברי אותה סיעה מחזיקים בעמדות מנוגדות בחלק מהסוגיות – ומשם הצורך ב"משמעת סיעתית" בהצבעות מסוימות).

נכון, יש הבדלים. בין מטרות המפלגות, נמצא אצל מק"י (שהיא המפלגה שמאחורי חד"ש) "לפעול להבטחת עצמאותה המדינית וכלכלית של ישראל" ו"לפעול לכינון חברה סוציאליסטית בישראל", מה שלא נמצא בבל"ד, למשל. שמבקשת מצידה "חקיקת חוקה אשר תבטיח דמוקרטיה, פלורליזם פוליטי, צדק חברתי, שוויון, זכויות האדם והאזרח, חופש דת ואמונה ללא כפיה, וביטול כל סוג של אפליה".

במטרות כל אחת משלוש המפלגות יש סעיף מיוחד שמבקש שוויון לנשים (משום מה, בעוד שבל"ד מבקשת "קידום מעמד האשה, והבטחת שוויון בין נשים וגברים", מסתפקת תע"ל ב"העלאת מעמד האשה הערביה". מעניין גם, כי הבטחת שוויון לנשים מופיעה במטרותיהן של כל המפלגות הערביות לגלגוליהן, בעוד היא נעדרת ממטרותיהן של רוב "המפלגות היהודיות"). אך בסוגיה זו יש הבדל ניכר בין המפלגות: חוקת בל"ד (היחידה במערכת הפוליטית בתוך הקו הירוק) ששונתה לקראת הבחירות הבאות לאחר מאבק פמיניסטי ממושך בתוך המפלגה, מבטיחה כי מתוך כל שלישיית מועמדים לפחות אחת תהיה אישה. חנין זועבי, מנכ"ל מרכז אעלאם, נבחרה למקום השלישי הריאלי ברשימה. ב"מפלגות הערביות" האחרות "שוויון לנשים" נותר כסיסמא ריקה (עם הצדקות מביכות, כמו הפסקה על פמיניזם חברתי בשו"ת של חד"ש).   . 

כשמגיעים למצעים המפורטים של המפלגות ההבדלים מצטמצמים עוד יותר. הקומוניסטים לא מבקשים דיקטטורה של הפרולטריון, ה"איסלאמיסטים" לא מבקשים מדינת הלכה אסלאמית. מצעיהם של בל"ד וחד"ש כמעט זהים בשאלות הכלכליות-חברתיות ומשקפים אג`נדה סוציאל-דמוקרטית שמאלית: הגנה על העובדים, מיסוי על ההון, התנגדות להפרטה וכיו"ב. כל נציגיהן של המפלגות האלה בכנסת מצביעים באופן עקבי, יחד, נגד תקציב המדינה, למשל, ובכל סוגיה כלכלית-חברתית אחרת.

בשאלות המדיניות ההבדלים ניכרים. בעוד שבל"ד מחזיקה בעמדה עקבית המבקרת את מה שמכונה "תהליך השלום" ואת הסכמי אוסלו (והיתה, היחידה, למשל, שהתנגדה לשיחות "קמפ דיוויד" שעזרו לאהוד ברק לחסל את ההזדמנות לפשרה היסטורית), הרי שחד"ש ורע"מ-תע"ל תומכות בתהליך הזה בעקביות. לאחר הבחירות ברשות הפלסטינית, חד"ש אף בלטה בתמיכתה במחמוד עבאס ובהגמוניה האמריקאית. אך גם כאן – להבדלים יש משמעות בזירה הפוליטית הפלסטינית והערבית. בזירה הישראלית, בכנסת ומחוץ לכנסת, שלוש "המפלגות הערביות" פועלות יחד ובקול אחד. הן עקביות בהתנגדותן לכיבוש, בהתנגדותן לטרור על כל סוגיו, בהתנגדות לגזענות, לאפליה, לדיכוי. הן גם פועלות יחד: בהפגנות, בפעילות הומניטארית, בוועדי פעולה משותפים.

על הספינה שעמדה לצאת לעזה לשבור את המצור (ושהמשטרה "סיכלה") היו גם קומוניסטים וגם "איסלאמיסטיים". גם קומוניסטים (ואפילו כמה ציונים קצת פחות גזענים) נענו לקריאת עיריית אום אלפחם והתכוננו לבואם של הכהניסטים (שהמשטרה דחתה, בינתיים). הבסיס המשותף היה ברור לכולם בשתי פעולות ההתנגדות האלה, אליהן היו שותפים גם פעילים יהודים נגד הכיבוש.  

ההבדלים בין המפלגות הערביות צריכים להתבטא בזירות אחרות, ולא בבחירות לכנסת. מול קונצנזוס המדינה היהודית של ליברמן ולבני, ההבדלים האלה הם זניחים. מול איומי שלילת האזרחות של השניים, החלטת הכוחות הפוליטיים העיקריים הפלסטינים בתוך ישראל להשתתף בבחירות נראית לי הכרחית (בבל"ד, לפחות, שאלת ההשתתפות בבחירות עולה שוב ושוב מחדש) ובדרכה, היא מהווה סוג של התנגדות – כיוון שמקומם של נציגי "המפלגות הערביות" הוא תמיד מחוץ לשלטון, ותוך התנגדות עקבית למדיניותו, כמעט בכל תחום.

רשימה משותפת תוכל להגביר את הייצוג הערבי בכנסת, ואת המחאה. כך, ב-1996, כאשר הסקרים ניבאו לחד"ש שלא תעבור את אחוז החסימה, הרשימה המשותפת חד"ש-בל"ד הביאה 5 מנדטים! כרגע, נראה ששלוש הרשימות יעברו את אחוז החסימה, ויכניסו יחד 10 או 11 חברי כנסת (אחוז החסימה עומד על 2%, כך שבפועל לא נמצא מפלגה של פחות משלושה חברי כנסת). בחודשיים שנותרו עד לבחירות הדברים עשויים להשתנות. לו יעלה אחוז ההצבעה הכללי במידה ניכרת – עשויות כל "המפלגות הערביות" למצוא עצמן מחוץ לכנסת. ריצה משותפת תמנע את הסכנה הזו, ואף תיצור "אפקט מכפיל" שיגדיל את הייצוג הערבי בכנסת. ההתנגדות לרשימה משותפת בנסיבות האלה מבטאת עמדה פוליטית חסרת אחריות.

ורשימה משותפת כזו תהווה כתובת טבעית, ואופציה ראויה יחידה, לכל אשת שמאל, לכל מי שמתנגדת לכיבוש ולאפרטהייד, לכל מי שמבקשת שוויון והפרדת דת ממדינה, לכל מי שרואה את הסכנה הממאירה שבאידיאולוגיית המדינה היהודית-הדמוגרפית אליה שותפות כל "המפלגות היהודיות".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ע.ג

    הסיבה היחידה שישראלים שפויים לא מצטרפים למפלגות ערביות היא שכל השלוש הן מפלגות ערביות לאומניות. חלק לאומניות ימניות וחלק אבוי לאומניות שמאליות (נציונל סוציליסטיות?). רק יהודי לא שפוי מצטרף למפלגה כזו. אולי כשראשי מפלגות אלה יתחילו לדאוג לאינטרסים של הערבים הישראלים במקום להגן על ארגוני הטרור גם שמאל ישראלי יצטרף אליהן.

  2. שרון לוזון

    הכותבת מציגה את ההבדלים האידאולוגיים המהותיים בין הרשימות, אך ממהרת לפטור אותם כפחות רלוונטיים.
    אני אציג כאן תפיסה אחרת, ברשותכם.
    תפיסה של סוציאליסט.
    בשלוש מערכות הבחירות הקודמות לכנסת תמכתי במפלגות שהיו קרובות לתפיסותיי מבחינה חברתית.
    שלוש פעמים תמכתי במפלגות שבראשן עמד עמיר פרץ.
    פעמיים ב"עם אחד" ופעם במפלגת העבודה.
    במערכת הבחירות אוכל להצביע רק למפלגה אחת – חד"ש.
    שמי שזכויות העובדים והשאיפה לשוויון כלכלי היא הדגל העיקרי שלו (מבלי לקפל דגלים נוספים, כמובן) חד"ש היא האלטרנטיבה היחידה שלי.
    לא רק כבית הטבעי (והאחרון, לשיטתי) לסוציאליסטים, סוציאל דמוקרטים וקומוניסטים. אלא גם כמפלגה היחידה שמתעקשת לקיים חזון של שיתוף ערבי – יהודי ומפלגה שמצעה המדיני השפוי אומץ לאורך השנים גם על ידי מפלגות אחרות.

    הרעיון שהוצע כאן לעיל משול בעיני לחבירה מקבילה של מפ"ם ההיסטורית, ש"ס, והמפלגה הליברלית (או אולי אפילו גח"ל). כלום מישהו היה מעלה על דעתו חיבור שכזה?

    חבירה של חד"ש לאיחוד עם מפלגה איסלמיסטית או מפלגה לאומנית-בורגנית (או גם וגם) יותיר אותי נטול אופציה – חד וחלק.
    לא רק אותי, אלא ישראלים סוציאליסטים וסוציאל דמוקרטים רבים, שנותרו ללא בית פוליטי, עם התזוזה של המערכת הפוליטית עוד ועוד אל תוך התחום של הימין הכלכלי.

    טוב תעשה חד"ש אם תדחה את נסיונות האיחוד מצד גופים פוליטיים שיגרמו למסר הייחודי והבלעדי שלה להטשטש.

  3. ידיד

    נדיר למצוא אוסף סתירות כזה במאמר אחד. חד"ש מוצגת לגנאי כמי שמגדירה עצמה יהודית-ערבית, אך חיבורה לבל"ד והרשימה האסלאמיסטית הופך אותה לאלטרנטיבה גם ליהודים שמאליים. איך?
    חד"ש מואשמת בהזדנבות אחרי אבו מאזן – סעיף אישום חמור מאוד – אך עדיין איו הבדל בינה לבין בל"ד "הרדקאלית" כביכול?
    הכותבת מחפשת את האנטרס האלקטוראלי של בל"ד – מפלגתה – ותו לא. זו זכותה בהחלט, אך ראוי לא לנמק זאת בנימוקים שקופים. בבחירות המקומיות האחרות פעלה בל"ד נגד חד"ש בנצרת וקראה לתמוך במועמד האסלאמיסטי. האם זה משקף ליבראליזם ורדיקאליזם? לא. זה משקף אופורטוניזם שמתחדד לאור החיפוש אחרי קרש הצלה בבחירות הפרלמנטריות.
    צר לי, המאמר רחוק מלשכנע.

  4. דוד

    ציונות היא גזענות.

  5. איזי גור

    שאלות:מדוע פונה הכותבת רק אל הנשים? האם כגבר אסור לי לתמוך בעמדתה?.
    הערה:על ההתייחסות וההצעות במאמר הייתי מוסיף שהיה רצוי מאוד כי מרץ, מפלגות השמאל למיניהן והמפלגות הערביות יתאחדו ולפחות שיפעלו במשותף.

  6. יונתן

    ליעל שלום

    עם כל הערכה למאמרך, הקריאה לאיחוד המפלגות הערביות והשמאל הסוציאליסטי טובה היתה אולי לבחירות 99'. מאז אוקטובר 2000, לצערי אין טעם לקרוא לערביי ישראל להצביע.

    שתי אלטרנטיבות אני מציע:

    1) קריאה להחרמה מוחלטת של הבחירות לכנסת על ידי הציבור הערבי, כך שכנסת ישראל תהיה מה שתמיד היתה דה-פקטו: פרלמנט יהודי. שכל העולם ידע שלמדינה היהודית שחזה הרצל, ושזה בסיס הרעיון הציוני, למדינה יהודית זו יש בית מחוקקים ובו 100% חברי כנסת יהודים. זה יקרע אחת ולתמיד את מסכת השקרים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. יהודית אולי כן, דמוקרטית? רק ליהודים.

    כל החלטה, מאפליית קרקעות ועד ליציאה למלחמה – תדווח בעולם כהחלטה של הכנסת היהודית, או של הממשלה היהודית שמקבלת את כוחה מהפרלמנט היהודי.

    2) כל השיטה של משטר נציגים, ויהיו אלה הנציגים המוכשרים עלי אדמות, מבשארה, דרך עגרביה ועד חנין, אינה מתפקדת יותר: אינה מוסרית וכל כולה מכוונת בכדי להיבחר ולשמור על הכיסא. ומכיוון שהשיטה רקובה, ולא האנשים, יש להחליפה. אם מספיק אנשים יחרימו את השיטה, יהיה אפשר לקרוא להחליפה: למשל – בשיטה של דמוקרטיה ישירה בה כל האנשים מצביעים על מדיניות ולא לנציגים.

  7. עידן כספרי

    עם תרוץ ואסמה אגבריה בראשה

  8. שרגא עילם

    לא נראה הגיוני למה יהודי הדוחה לאומנות יהודית יתמוך בלאומנות ערבית ולמה רשימה לאומנית ערבית מאוחדת תציב אלטרנטיבה מתקדמת.
    הלאומנות ואחותה הגזענות הן משורשי הבעיה ולמעשה אין אפילו מפלגה אחת, יהודית או ערבית שהיא חפה מהן. הגזענות של הקורבן מבחינה מוסרית אינה עדיפה על זו של המקרבן (סליחה על הדימיון למילה אחרת. זוהי העברית). דבר זה הוכיח בצורה בוטה הניסיון הציוני. קרבנות העבר הפכו לקמקרבני ההווה מכיוון שבחרו בפיתרון גזעני.
    הפרספקטיבה היחידה המשמעותית היא זו המראה עד כמה הלאומנות נוגדת את האינטרסים של הסובייקטים לכאורה של הלאום. הציונות, כפי שמראה גם הניסיון המזרחי, אבל גם זה של קרבנות ומנוצלי השואהף נגדה ונוגדת לא רק אינטרסים פלסטיניים אלא גם יהודיים. הוא הדין גם לגבי הלאומנות הפלסטינית. מנהיגים מושחתים שולחים צעירים כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים שלהם (פוליטיים ו/או כלכליים) למשל למות מות "שהידים" (עקדת יצחק הפלסטינית). המנהיגים של ערביי 1948 לא יותר טובים.
    כמו בסרט הישן "מאחורי הסורגים" יש מקום למאבק משותף תחת הסיסמא "מושחתי האזור נמאסתם"

  9. סלים בריק

    היה רצוי ששלוש המפלגות ירוצו בבלוק משותף (כמו מרצ בשנת 1992, אשר הגבירה את כוחה מ-10 ל-12 מנדטים ואיפשרה את התהליך המדיני).
    חד"ש היא האופציה הטובה ביותר לכל שוחר שלום ושוויון, וגם לכל מי שמאמין שרק עבודה יהודית-ערבית משותפת תביא מזור לבעיות החברה ולקידום השלום.
    זאת ועוד, לחד"ש יש גלריה של פרלמנטארים רציניים ופעילים מאוד. רע"מ-תע"ל היא איחוד של שתי רשימות בעלות אוריינטציה דתית, ואילו בל"ד היא רשימה פרסונלית של עזמי בשארה (שלא ברור אם תצליח לעבור את אחוז החסימה, שזה נראה בלתי אפשרי כמעט).
    יש לחד"ש שתי בעיות: האחת, שבש ביטחונה בכוחה ויכולתה להיבחר לא מתאמצת להביא להקמת בלוק שכזה (שוב, הכוונה לשמר את השונות האידיאולוגית בין מרכיבי הגוש מבלי שיתמזגו). השנייה, שגם היא מאכזבת, כמו שתי הרשימות הערביות הנ"ל, בכך שאינה מצליחה או שאינה מתאמצת מספיק לשלב נשים ברשימה במקום ריאלי. לי, זה המבחן האולטימטיבי לרשימת שמאל: האם היא מבטיחה ולו ראשיתו של שוויון מגדרי. לזכות חד"ש נזכור תמיד את שירותיה של ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, שהייתה מהפרלמנטארים הטובים ביותר ששירתו בכנסת.

    כקורא, אינני מעידף להטיף להצביע למפלגה כזו או אחרת (גם אין לי השפעה). אולם לדעתי לכל שוחר שלום ושוויון יש שתי אופציות: או שמאל יהודי-ערבי או (ובמיוחד אם הוא ערבי) פשוט לא לטרוח ולהגיע לקלפי. תוצאות הבחירות יהיו מאכזבות ותקווה כלשהי אינה באופק.

    סלים בריק

  10. יונתן פלד

    הצעתה של יעל לרר למפלגה "ערבית" מאוחדת, לוקחת בעצם את המרכיב הלאומי כבסיס יחיד להקמת רשימה לכנסת. לדעתי לאומנות פסולה מעיקרה, אם היא ערבית ואם היא יהודית. יתרה מכך: מפלגה שהמכנה המשותף העיקרי בין חבריה הוא שייכותם הלאומית, תהיה מעצם הגדרתה חד-מימדית. כמו שיעל ציינה במאמרה, בעמדות העקרוניות ישנו פער גדול בין שלושת המפלגות הנקראות "ערביות", גם אם בהצבעות בכנסת לעיתים קרובות (לא תמיד), הן מצביעות באופן דומה. תופעה זו היא יותר תולדה של דחיקת המפלגות הללו לשוליים על ידי הרוב היהודי, מאשר הסכמה על עצם נושאי ההצבעות.
    וישנה גם הנטיה האנושית לבידול, תוך הדגשת הייחוד: ליד המאמר הנ"ל מופיעה בצד ימין רשימת "אתרים מומלצים".
    ברשימה זו ישנם 80 ארגונים. לפי כל היגיון של יעילות ויכולת השפעה, מספרם היה יכול להצטמצם ל – 20 – 30 על ידי איחוד ארגונים בעלי מטרות דומות, אפילו זהות. למרות זאת הדבר לא נעשה. מסתבר, שמעבר להבדלי דעות וגישות, קיים גם הרצון לבידול ועל כך קשה מאוד להתגבר. ואולי בכלל לא צריך לעשות זאת? אולי בעולם הממשי יותר ארגונים, כל אחד עם הייחוד שלו יוכלו להגיע ליותר תומכים ומזדהים? בכל מקרה להצעה של יעל אין כל סיכוי להתממש בעולם האמיתי – מעבר לעצם סימני השאלה שניתן להציב מעל ההצעה עצמה.

  11. ד. ש. יובל

    מי ביקש מבל"ד לרוץ לבד? מי בכלל ביקש מעזמי בשארה וג'מאל זחלקה לעזוב את חד"ש ולהקים מפלגה משלהם? מי ביקש מתומכי בל"ד הפמיניסטים, המודרניים ואפילו קומץ ה"חברתיים" להפסיק להצביע חד"ש? אל דאגה, משטים משותפים והפגנות מגוונות עוד יהיו לנו בלי ריצה משותפת, שאתם בחרתם בה, לא אנחנו.

    האיסלמים, אגב, אינם רדיקלים כלל וכלל, ותמיכתם בחמאס על פני אבו מאזן אינה מבטאת שום אנטי-אימפריאליזם ושום ראייה פוליטית מפוקחת יותר מזו שהביאה אותם לתמוך בממשלת שרון. אחמד טיבי הוא חבר כנסת חרוץ וישר, שהמתמודד עד כה בכל רשימה אפשרית ונכנס תמיד. אני לא דואג לו וליצוגו הפרלמנטרי, ואני חושב שגם לו לא אכפת באיזו רשימה הוא יקבל את המקום הראשון.

    לגבי תחילתה של הידידות הנפלאה בין הפמינסטיות של בל"ד לאבירי שוויון האישה של רע"ם-תע"ל, נותר רק לברך: ברוך מזווג זיווגים.

  12. נ.א

    לנו היהודים יש את הפריבילגיה להגיד "הלאום אינו מדבר אלינו", מפני שאנחנו חיים במדינה שלנו שמגשימה את לב לבה של לאומיות זאת.
    ומי שרוצה, מפלגה ערבית – יהודית, או חזון שוויוני, אז הוא צריך להכיר בזכויות הלאומיות של הערבים אזרחי המדינה (אגב, הכותבת צדקה כשאמרה שאין הבדלים בין המפלגות הערביות, ובפרט חד"ש ובל"ד בעניין הקריאה לזכויות לאומיות לערבים), כי אם לא, אז אין ערבים "אין את הישות הפוליטית" שנרצה להיות "ביחד" איתה, או שתהיה שווה "ביחס אלינו".

    אם תהיה רשימה כזאת, אני בוודאי מצביע…..

  13. דרור ניסן

    ראשית, מצע בל"ד שולל מדינה יהודית בהגדרתה, כלומר את האופצייה שלאחר השואה ולנוכח נצחיותה של תופעת האנטישמיות, תהייה ליהודים דירת חדר משלהם בטאבו ההיסטורי (גבולות ה-4 ביוני 67' , ללא מימוש זכות שיבה בפועל). רובה המוחלט של הציבוריות היהודית לא יכול ולא יוכל לחיות עם מצע בל"ד ובצדק.

    שנית, מנהיגה הגולה /אלילה/ענק הרוח של בל"ד, עזמי בשארה, סליחה, הד"ר עזמי בשארה, הוא אדם שגלש מזמן לטעמי ללאומנות בוטה ואף לאנטישמיות.
    זאת ועוד: מדובר באדם רע, נפוח, דוחה ובעיקר מושחת עד היסוד. הסיפורים על הסטפות עם הכסף מסתדרים לי מצויין. אני מאמין להם לחלוטין. עזמי תמיד חי בכמה ספירות מעל מה שמאפשרת משכורת של ח"כ.
    סיפורי הריגול מעט תמוהים בעייני ונשמעו לי קלושים ואף מקושקשים, אם כי, לא אפול מהכיסא אם יתחוור שגם בהם יש ממש.

    שלישית, בל"ד היא סוג של אולטרא ימין, התשובה הערבית-ישראלית לליברמן.
    מה שהחל כנסיון ראויי לזקוף את קומתם ולשקם את זהותם של פלסטינים אזרחיי מדינת ישראל, גלש חיש קל לאולטרא-לאומנות. להטוטי המילים של יעל, לא יועילו. הפרוטוקולים של הכנסת וארכיבי מערכות העיתונים מלאים בהצהרות של עזמי וג'מאל, המתאפיינות במשטמה עמוקה למדינת ישראל.

    בל"ד היא בלם רציני בפני תהליכים של אינטגרצייה בתוככי מדינת ישראל, בין ערבים ויהודים, וכן בפני שלום עם עמי האזור.

    יש לקוות ולייחל להתאדותה של התופעה הדה-קונסטרוקטיבית הזו ששמה בל"ד מהמפה הפוליטית.

  14. אדי

    זה מתועב מכל כיוון שזה לא יבוא וים של מילים לא יכסה על זה.

  15. מאור

    רק בנקודה אחת צודקת יעל לרר. אם אכן יועלה אחוז החסימה, יכול להיות שמפלגות
    חד"ש, בל"ד ורע"ם באמת יאלצו לרוץ ברשימה משותפת, כברירת מחדל מול איבוד מוחלט של ייצוג
    למגזר הערבי בכנסת.
    בכל קונוטציה אחרת אין שום הגיון באיחוד כזה. אני מתקשה להבין למה יעל לרר לא מצליח
    להבין את ההבדל בין חד"ש, שהיא מפלגת שמאל, והייתה נחשבת לכזאת בכל קונסטלציה פוליטית,
    לבין בל"ד לדוגמא, שהיא מפלגה לאומית ערבית, שערכייה הגרעיניים מתאימים למפלגת מרכז ימין.

  16. נער הייתי וגם בגרתי

    המורשת האידיאולוגית של האיסלמיסטים היא סברי אל באנה
    לחד"ש אצביע כדי לרסק את ראש הנחש הקפיטליסטי ועבור שויון בין יהודים לערבים

    הקומוניסטים הערבים ב 48 סיכנו את ראשיהם כאשר צעדו יד ביד עם הקומוניסטים היהודים

    בל"ד מביאה כנדוניה את המופתי ועבדול נאצר. נאצר מעולם לא זנח את הרעיון של חיסול מדינת ישראל וזריקת היהודים לים ואת התהלוכות שאירגן עם הסיסמאות איטבח אל יאהוד אני זוכר היטב

  17. קישקע

    זה באמת לא יפה מצד הערבים שהם מתפצלים לכל מיני מפלגות לפי ה"אידיאולוגיה" שלהם, במקום לתת לנו היהודים השמאלנים אלטרנטיבה אחת ברורה להצביע עבורה. מה זה משנה, סוציאליסטים או לא סוציאליסטים, לאומנים או לא לאומנים. כולם ערבים, לא? שלא יבלבלו אותנו עם ההבדלים ביניהם.
    בשורה התחתונה, אני לא מבינה מה הבעיה בלבחור במפלגה שהכי מדברת אליך וולהצביע עבורה. בסוף בין כה וכה יהיה הסכם עודפים, כך שאף קול לא יאבד.

  18. פאטמה נסראללה

    איך יודעים שיעל לרר צודקת, פשוט מאוד, לפי קצף העולה ממקלדת המגיבים הציונים למיהם באתר זה. האם זו אמרה שחוקה, אולי? אבל היא מאוד נכונה.
    ובכן, מה הכי מבטא את היחס של המדינה היהודית כלפי התושבים המקוריים, כלומר כלפי הפלסטינים ? ההדרה! אכן מאז הוקמה ישות קולוניאלית זו תוך אנס המולדת, הרס, מעשי טבח וטרנספר, דאגה המדינה היהודית להדיר את התושבים המקוריים מכל נוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות, ומכל אפשרות להתחלק עם המהגרים הזרים בסך הטוב ובמשאבים.
    מאז הקמתה ובעידוד אותם קומוניסטים (שומרי הסף, או אם תרצו המג"ב, של הציונות והמדינה היהודית) קיבלו עליהם התושבים המקוריים את האזרחות המדומה והמאד מרוקנת מתוכן, והשתתפו בבחירות. דבר זה מספק לנו בוודאי מספיק חומר כדי לשאול: על מה המהומה ובשביל מה כל הריב הזה?
    האם המפלגות הערביות (כולל חד"ש עם היהודי התורן שלה, גם אם הוא ידיד וחבר טוב של אנשי קק"ל) משתתפות בבחירות בתקווה להרכיב את השלטון או להיות חלק ממנו? האם הם עומדים, אפילו בחלום הרטוב של מוחמד ברכה, להיות אחראים על תיק הכלכלה או משרד הרווח? האם יש מצב שהם יהיו חלק ממקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות? התשובה די ברור, לאאאאאאאאאאאא.
    כל ההישגים שהשיגו הפלסטינים בישראל (מלבד כמה תחומים כמו ביטול המס על המקרקעין, חיבורי החשמל לבתים קיימים שלא קיבלו היתר, השוויון בקצב ילדים שלאחר מכן בוטל, שיתוף ערבים בחברות ממשלתיות,) הושגו בעזרת מאבק ציבורי ולא פרלמנטרי.
    ולמרות כל האמור לעיל, ישנה חישבות – ולא רק סמלית – להשתתפות הערבים בבחירות. אגב, לאורך כל ההיסטוריה של הכיבוש הישראלי, לא היה אפשר להקים תנועה פוליטית רחבה מבלי ייצוג בכנסת- דבר שמספיק בפני עצמו כדי להצדיק את ההשתתפות בבחירות.
    ובכן, המפלגות הערביות רבות בבחירות על כמעט "לא כלום". אפילו מצבם של הפלסטינים בשטחים הכבושים מאז 67 טוב יותר, מהבחינה הזו.
    יתרה מזו, מאז הקמתה של בל"ד, והשפעתה המכרעת על השיח הפוליטי, ולאחר שמפלגות וסיעות כמו חד"ש ורע"ם, אימצו את השיח הפוליטי והאזרחי שלה (בהרבה מקרים אימצו את הסיסמאות מבלי להבין את התוכן) נעמלו כל ההבדלים, – לפחות בעיני האזרח הפשוט, כלומר בעיני הרוב המוחלט של המצביעים.
    ואכן בפעילות הפרלמנטרית יהיה מאד קשה להבחין בהבדלים ובמטרות המאבק.
    אז על מה נזעקו הציונים ולמה הם נבהלים מרשימה ערבית משותפת? במיוחד שידוע וברור לכולם כי גם רשימה כזו לא תאיים אל סדר השלטון הציוני-קולוניאלי? ועל מה נזעקים אנשים כמו דב חנין, תמר גוז'נסקי ודומיהם?
    שומרי הסף של הציונות (גם כשהם מתחזים לסוציאליסטים) מפחדים מכל אפשרות שהרשימה המשותפת תשים את היד על הדופק ותחזיר לתודעת כולם שמדובר במדינה קולוניאלית המבוססת מאז הקמתה על הכיבוש והנישול וההדרה וההרס והגירוש.
    למה זה מפחיד את החנינים והגוז'נזסקים? כי כל הקיום של מק"י וחד"ש מבוסס על האשמת ישראל בהכשלת השתלובתם של הפרטים הערבים במדינה היהודית (בדיוק מכאן נבעה הקריאה של מק"י בשנות החמישים לגיוס הערבים לצבא). הם ולא אחרים אשר הכשירו את השרץ הקולוניאלי במערב ולאחר מכן בעולם הערבי. מעט מאד מדינות היו מכירות בישראל ללא התרומה הגדולה של הקומוניסטים (זה מבלי לדבר על התרומה הגדולה שלהם בהקמתה של ישראל ובתרומה שלהם לטרנספר ולטבח הגדול ב-48 באמצעות נשק סובייקטי שיובא דרך צ'כיה)..
    שיקום אדם שפוי אחד וינסה באמת לבחון את ההבדלים הפוליטיים בין המפלגות הערביות, במיוחד שחד"ש משתדלת לטשטש את ההבדל דרך העתקה מדויקת של השיח של בל"ד.
    גם אדם שפוי יודע שההבדלים בתוך חד"ש למשל, בין הקומוניסטים לבין אנשי חד"ש, הרבה יותר גדולים מחלוקי הדעות בין חד"ש לבין בל"ד.
    ברור שחד"ש והשב"כ והציונים מעוניינים בהכשלת כל אפשרות כזו , אך מעוניינים במיוחד בחיסולה של בל"ד. כלול החיסול הפיזי של מנהיגים אם צריך כפי שראינו בהתנהלות המוכאבראתית המבישה של חד"ש במהלך פרשת עזמי בשארה.
    למרות כל התעוב שיש לי כלפי אלה שעזרו לציונות בטרנספר הגדול ובהרס מאות היישובים, עדיין יש מקום לסתוף את האף , לקחת כדור נגד בחילה, ולקרוא לרשימה משותפת.
    ולכל השפווים היהודים הישראלים (האלף וחמש מאות שספרתי לפני עשר שנים ולא ברור כמה מהם נותרו), רק תמיכה ברשימה כזו ותמיכה בלתי מסויגת ממאבקם של הפלסטינים בישראל, יכול לתרום לתהליך הדה-קולוניאליזציה שלכם. זאת במדה ואתם באמת מעוניינים בזה.

  19. יוסי ברנע

    מימין ועד שמאל, אין במדינת ישראל הטוענת לא רק שישראל אמורה להיות מדינה דמוקרטית.ולא רק דמוקרטיה של כל אזרחיה, אלא גם מדינת לאום של כל אזרחיה הישראלים.
    אין אפשרית רק מדינה דמוקרטית, כי לכל מדינה דמוקרטית יש זהות, ואף אחד לא מצדד בתפיסה שתחפוף את המדינה
    כפי שמקובל בדמוקרטיה המודרנית.

  20. דרור ק

    איך יודעים שמדינת ישראל היא מדינה חופשית ודמוקרטית? פשוט – את יכולה לכתוב את הדברים שכתבת בלי שום חשש. בכל אחת מהמדינות השכנות לנו (אולי למעט ירדן, גם זה לא בטוח) כבר היו שולחים שוטרים כדי למנוע ממך לכתוב דברים כאלה. אצלנו סומכים על השכל הישר של האזרחים שיידעו לדחות את דברייך בבוז, וטוב שכך. בכל זאת אני מקווה שאת מברכת את מזלך הטוב על כך שלא נולדת בסוריה, למשל. שם היית מקבלת הרבה גאווה לאומית אבל גם היית צריכה להסתכל תמיד ימינה ושמאלה שמא מישהו מאזין לדברייך. להתראות בקלפי. אל תדאגי – במדינה המשותפת שלנו יש יותר ממועמד אחד, אפשר לבחור.

  21. דן

    לא הבנתי – חד"ש הם "שומרי הסף" של הציונות, ולפי התיאור שלך גם יותר גרועים מהציונים עצמם – אבל בו בזמן גם יש להם בדיוק אותו מצע כמו בל"ד, ואת כל כך רוצה שהם יילכו ביחד?

    אני לא מנסה להיות ציני, אני באמת לא מבין את ההגיון: אם את כל כך שונאת את חד"ש את צריכה להיות שמחה שבל"ד רצה בלעדיה, ויש לך את האפשרות לבחור למי מבין השניים את מעדיפה לתת את הקול שלך.

    דן – יהודי שבעצמו מתלבט בין בל"ד לחד"ש.

  22. רתם

    ייתכן שיש לך ניסיון וידע, אבל האם הכרחי שתדבר ותכתוב כך על בשארה האיש (במקום לדבר נגד הדרך או האידאולוגיה)? שאלתי את עצמי, ואין לי תשובה, מה עומד מאחורי המילים הכל כך קשות, אישיות ולא אידאולוגיות שכתבת כאן. אני חושבת, שאם תסתכל אחורה ולרוחב, תוכל לראות תהליך ארוך וישן וידוע, ומאד עצוב, בו ישראל דאגה להעלים מהנוף מנהיגים פלסטינים שקראו לדיאלוג, גם אם קשה ונוקב, וחיזקה והצמיחה מנהיגויות ומנהיגים שקוראים למאבק מזויין. כך תמיד ולנצח אפשר יהיה לטעון שאין עם מי לדבר. חלק מהדברים התרחשו על ידי משפטים והגליות, חלק על ידי פעולות יותר דרמתיות. בכך שאתה אומר ש"לא תתפלא אם יוודע שבשארה עסק בריגול…" אתה תורם את חלקך למנגנון הזה. כל מה שבשארה, שאיני תומכת או מעריצה שלו, אמר, אמר בגלוי. הדברים שהוא הציע אותם כרעיונות והצעות לחיים כאן, קראו ל ד י א ל ו ג עם הציבור היהודי, לא למאבק מזוין. אבל, הנה, הוא איננו כאן.
    כל זה, ועדיין חשבתי לא להגיב. שיניתי את דעתי, כשהגעתי למשפט שלך : "בל"ד היא בלם רציני בפני תהליכים של אינטגרצייה בתוככי מדינת ישראל, בין ערבים ויהודים". באמת? איזו איטגרציה?
    אני לא שמעתי שיש כאן אינטגרציה. דווקא שמעתי על סגרגציה. על מערכת שבנויה כך שיש צעירים יהודיים שראו ערבים רק דרך מחסומים או כוונות רובים או קני תותח. ואחרים ראו ערבי שוכב מתחת למנוע של המכונית או מגיש חומוס. ואחרים שמחפשים קניונים שבאים אליהם "מעט ערבים"…
    הסגרגציה, היא במערכת החינוך ובמגורים. אתה יודע, כדי שילדים יהודים וערבים יכלו כאן יחד לביס, צריכות לקום עמותות שמגייסות כסף מנדבנים. אחרת, ברירת המחדל היא בתי ספר נפרדים.
    אני חושבת שחוקי הקרקע, חוק השבות, הקצאות תקציבים מקטבות בין יישובים ערבים ויהודים, "העלאת" יהודים מפינות שונות בעולם לכאן והכנסתם לתוכניות בעלות תקציבים רבים לחינוך, השכלה, דיור וכו, ועוד ועוד, תורמות להמשך הסגרגציה יותר מאשר בל"ד. הייתי אומרת שיחסת לבל"ד עוצמה רבה יחסית לחלקה המציאותי בסגרגציה בין יהודים לערבים בישראל.

  23. דרור ק

    אמנם פנית לדרור ניסן ולא אליי, ובכל זאת אני רוצה לענות לך. עזמי בשארה היה חבר כנסת ישראלי (מרצון, אף אחד לא הכריח אותו להציג מועמדות) שניהל שיחות ארוכות בטלפון עם נציגי חזבאללה בזמן שישראל ניהלה מלחמה קשה עם הארגון הלבנוני הזה. הוא לא ניהל עם חזבאללה שיחות על הפסקת אש, אלא ניסה לייעץ להם איך להמשיך את המלחמה. בשארה התחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולקיים באמנונה את תפקידו כחבר כנסת, ובמקום זאת הוא התנדב לייעץ לחזבאללה איך לנהל את מלחמתו בישראל. אמנם נזקו לא היה גדול, אבל יש גבול גם לעזות המצח. חזבאללה הוא ארגון איסלמיסטי שיעי. בשארה הוא לאומן ערבי נוצרי. האידאולוגיות של בשארה ושל חזבאללה רחוקות מרחק רב זו מזו, והנה בשארה מרגיש לפתע קרבה לחזבאללה כשמדובר במלחמה בישראל, וכל זה אחרי שהוא התחייב לשמור אמונים למדינת ישראל. הסיפור הזה הוא כתם רציני מאוד על מפלגת בל"ד, והיא לא ממש טרחה להתנער ממנו. אכן, בל"ד נראית כמו המקבילה הערבית של ליברמן, ואני באמת לא מבין מה יש לאיש שמאל לתמוך בה.

  24. אביעד

    דווקא אני, בתור מאוכזב מרצ רציני לא מבין את העליהום הנוכחי עליהם פה, בייחוד ביחס לחד"ש.
    אולי מגיע למרצ, אבל אני לא מצליח להבין איך יש כל כך הרבה מה לאמר על מרצ, ואף מילה לא פה ולא בגדה (ובכלל) על חד"ש שכנסת שלישית ברציפות מריצה רשימה בלי אישה במקום ריאלי, ועוד מוסיפה חטא על פשע ומחמיצה את ההזדמנות לנצל את המומנטום שיצר חנין בתל אביב בציבור היהודי.

  25. פנתרה על גג פח לוהט

    אח, דרור, דרור
    איך נהניתי לקרוא את התגובה שלך. מי היה מאמין. רק לפני שבוע היית תומך מר"צ והסמרטוט האדום (או לחילופין "סדין אדום"?) הוציא ממך מייד את החד"שניק הנאמן, כאילו לא היה ג'ומס מעולם. כאילו אין לך חברים משכונה ד'.
    מקווה שאחרי שגידפת את בשארה וסיפרת לנו על תכונותיו האישיות הלא מעניינות, קינחת גם בגרעפס טוב.
    תגיד, בחייאת זומזום: את מי זה מעניין מה התכונות של פרלמנטר זה או אחר? נראה לך שאני הולכת להתחתן עם הבן שלו ושוקלת איך הוא יהיה בתור חם? האם שווה להחתים אותו על ערבות למשכנתא? פרלמנטר, כולה.
    יכול להיות שהוא כל מה שתיארת, עדיין הוא אחד הפוליטיקאים הכי משפיעים בישראל. כל כך משפיעים, שישראל דאגה להקיא אותו. הבן אדם אינטלקטואל ברמה שמעטים הגיעו אליה בפרלמנט הישראלי עם כל הציונות שלך. בלי קשר אם מסכימים לדעותיו או לא:
    א. יש לו דעות (נדיר בישראל)
    ב. יש לו יכולת לנמק את הדעות שלו.
    ג. הוא הצליח להקים מפלגה ששינתה את סדר היום בישראל, גם אם היא פרשה מחד"ש.
    אז מה אכפת לציפור?
    ומה שלום מר"צ הדנדשה שלך? אומרים ישנה מר"צ שטופת שמש? איה אותה מר"צ איפה אותה פרץ?
    ומדרור לדרור חוזר המזמור:
    יאללה פאטמה, אורזים. דרור ק. מעביר אותך לדמשק. לא מספיק שאבותייך טרונספרו מציון באכזריות, עכשיו תגידי יפה תודה לדרור. תפתחי פה גדול: אחד לאבא, אחד לאמא ואחד אחרון ל……..דרוררררררקה

  26. שרון

    מה עם דעם? הם לא רצים לבחירות הפעם? דווקא הם אופציה רצינית

  27. מוני יקים אנטיציוני

    מתי פאטמה מתי יבוא היום הגואל וניצור את הברית הערבית הפלסטינית
    שתכלול את כל העם הילידי המזרח תיכוני בעל הזכות והחזקה לחיים
    שיוויוניים ומשותפים בין הערבים המוסלמים הנוצרים והדרוזים והצ'רקסים
    והיהודים הספרדומזרחים. שעד לבוא הציונות הכוזרואשכנזית חיינו חיי
    שלום ושלווה תוך סובלנות ואהדה הדדית.
    עד אז עלינו לפרום את שלשלאות השנאה והלאומנות החשוכה שיובאה
    ממרכז ארופה ושיצרה משטר מפלגתי ללא מוצא.
    לדעתי מפלגה שתהיה מקובלת עלי ועל כל שוחר שלום וצדק צריכה לאמץ
    כלל יסוד שהרכב רשימתה חייב להיות על בסיס פרופורציונלי סקטוריאלי
    ולפיו הרשימה תורכב משליש ערבים שליש ספרדומזרחים ושליש כוזרואשכנזים
    רק נוסחא שכזו יהיה בכוחה לשבור את המונופול שרכש מיעוט קטן השולט
    במוסדות המדינה מערכותיה וכלי התקשורת כדי לתרגמו ביום הבחירות
    לשליטה פוליטית של מיעוט ברוב הציבור.
    בחורבן הציונות מייבאת האפרטהייד ננוחם.

  28. רתם

    תודה על המענה המנומק.
    שוב, אני איני תומכת בשארה/בל"ד, אבל, לומר שיש בישראל אינטגרציה בין ערבים ליהודים ובשארה ובל"ד מפריעים לה, זה כבר דורש מענה, מה שניסיתי לעשות. אני איני מתעלמת משאר דבריך, אבל הפעם רק בקצרה.
    אתה יודע, כשטננבאום היה בלבנון, הרבה הרבה ישראלים דברו עם חיזבאללה.
    וראה זה פלא, חיזבאללה דברו אתם, ותוך זמן לא ארוך, איש העסקים המופלא הזה היה בחיק משפחתו בישראל.
    בחייך, דרור, אתה באמת מאמין שבשארה יכול "לייעץ" לחיזבאללה איך להלחם בישראל?
    איך?
    ואיך ידוע לך מה הוא דבר?

    או שזה עוזר לך לחיות עם העובדה שישראל, המעצמה הגרעינית של המזרח התיכון לא נצחה במלחמה שכולנו, כאן ושם, שילמנו עליה מחירים יקרים מאד?

  29. פטמה נסראללה

    עד כה הצבעתי בל"ד, הפעם טרם החלטתי, אם בכל זאת אגיע לקלפי אז אין ספק שאצביע בל"ד או לרשימה המשותפת אם תהיה כזו.
    כן, למרות התפקיד ההיסטורי שמלאו הקומינסטים כאן בהכשרת השרץ הציוני קולוניאלי, עדיין חושבת שיש ללכת לבחירות ברשימה ערבית אחת משותפת וזה מכמה סיבות:
    1- במצב הקיים, ונוכח העדר מקור סמכות לאומי לפלסטינים ב-48, הפנטיות המפלגתית שמאפיינת את רובנו בתקופת הבחירות, דומה יותר ויותר לנאמנות שבטית – מחיר כבד מדי למיעוט לאומי החי במשטר אידיאולוגי גזעני.
    2- הפיצול מחליש את הייצוג ופוגע באפשרות להשיג משהו רציני מהפעילות הפרלמנטרית שגם ככה גובה מאתנו מחיר גבוה מדי, כמו הענקת סוג של לגיטימציה המשטר הקיים.
    3- בפעילות הפרלמנרטית קשה להבחין בהבדלים משמעותיים בין המפגלות הערביות.
    4- רשימה כזו מוסכמת יכולה להוות את אותו מקור סמכות דרך המצע המשותף שלה ולהוות עוד מוקד התנגדות לפרויקט הציוני
    המפגלות הערביות מתחרות על הקול הערבי בלבד (כמה מאות של קולות מצביעים יהודים לא ישנו את המצב). אבל אינן מתחרות על השלטון או על תיקים בממשלה או על חלוקת משאבים ותקציבים.
    5- הפיצול, העדפת הנאמנות השבטית המתלהטת עם כל מערכת בחירות, מאיימים על כל אפשרות להשיג משהו מהפעילות בפרלמנט.
    6- מה עוד שהמצב הזה של פיצול מתסכל את הציבור, מעודד את האי אפכתיות שלהם, ומצייר תמונה כאילו מדובר בתחרות על הכסאות ולא למען אינטרס הלאומי.

    אם הייתה כל ערובה שאי השתתפות בבחירות לא תחסל את הפעילות הפוליטית שלנו, ולא תחסל את התנועות הפוליטיות הקימות, הייתי תומכת בזה ללא כל בעיה.

    ולבסוף עוד משהו: בשארה ממשיך להפחיד את הדרורים ודומיהם גם כשהוא נמצא בגלות הכפויה, וזה טוב. אנשים המעתיקים את הנאמנות שלהם מתמר גוזנסקי לעמיר פרץ וליוסי שריד, אין ראויים לתגובה רצינית.
    למעשה עוד הערה לפני הסיום, בל"ד היא המפלגה היחידה שקוראת למעשה למען אומה אזרחית אחת משותפת במולדת הזו. תקראו קצת במצע שלה ובעיקר את כתביו של בשארה. אני יודעת שאנשים כמו בשארה האינטקטואל גורמים לדרורים להרגיש נחותים (כי איך יתכן שלעם הנבחר אין חבר כנסת בשיעור קומה כזה ואיך יתכן שהערבי השחור עם השפם מצליח להשפיע על כל השיח הפוליטי ולא מסתפק במושבו המרפוד באקדמיה, אלא מעז להקים תנועה פוליטית ולנסות להשפיע).

  30. דרור ק

    מאנשים כמוך ומעזמי בשארה שבסופו של דבר רוצים לשעתק את המשטר הסורי למקומות נוספים, למשל ישראל. אם ליברמן שמטיף לשינוי שיטת המשטר עוד מדבר על משהו שמזכיר איכשהו דמוקרטיה (גם אם בקושי), הרי עזמי בשארה מתבשם מנפלאות המשטר הסורי. לא תודה, אני מעדיף שהוא יישאר בגלות ויחדל לסכן את החירות שלי וגם שלך.

  31. דרור ניסן

    אני מניח שקיימת זיקה בין המגיבה, הגב' נאסראללה, למזכ"ל החיזבאללה, נאסראללה. לפיכך, זה אך טבעי שתתמוך בעזמי. עזמי להשקפתי הוא מין נאסראללה פוסט-מודרני כזה: את הגלימה החליף בחליפה יוקרתית ובמקום עבייה בא סיגר משובח, אבל הקנאות, השנאה והדה-קונסטרוקטיביות, כל אלה בעיניהם עומדים. נאסראללה=עזמי וגם להיפך.

  32. שולה, תל אביב

    אני מסכימה עם יעל, לא רק בגלל שהיא חכמה, היא פשוט צודקת. ידוע לכל, שהפיצולים בין המצביעים טובים רק למפלגות הגדולות. כדאי שציבור המקופח תמיד, משום שהוא מאמין להבטחות סרק של מפלגות "ציוניות" , יפקח את עיניו והסתכל אחורה 60 שנה ויראה שהעדר איחוד בין המפלגות הקטנות גורם להפליה ממושכת של המקופחים תמיד וחבל.
    האם באמת באמת כתוב במגילת העצמאות "המפוארת" של מדינת ישראל שכל האזרחים שווים? כן? זה אמיתי?
    תמיד האמנתי כי אני מבינה את הנקרא. ואולי לא? הבנתי נכון מה שכתוב במגילת העצמאות?כנראה שלא!

    לדעתי, אף על פי כן ולמרות הכל כדאי שחד"ש תשנה את עמדתה, ואם היא באמת באמת באמת דואגת לציבור הערבי המקופח תמיד שתצטרף למפלגות הערביות לרשימה משותפת ויחד יוכלו לשנות משהו במדיניות הקיפוח המתמשכת בארץ הזאת. אני, יהודיה המון שנים, נכדה ליהודים ילידי הארץ, אצביע כמובן לרשימה המשותפת!

  33. רמי הוד

    רק אוסיף דבר אחד- לגישה של יעל אין מינימום של סיכוי להתקבל על ידי 15 אחוז מהאוכלוסיה בישראל. לא עכשיו ולא לעולם. אפשר לכתוב בספרי רסלינג עד מחר שאין מקום ללאומיות יהודית, שהיא מומצאת( מה שכמובן נכון- בדיוק כמו הפלסטינית), שהיא גזענית מטיבה כו' וכו' וכו' אבל כל פתרון שלא יכיל ביטוי פוליטי לשאיפות הלאומיות של שני הצדדים זה פיתרון חסר סיכוי. האזור הזה כולו הוא אזור לאומי, אפילו טרום לאומי וכאשר הפרויקט העיקרי של השמאל הישראלי הוא לקדם את כינונה של מדינת לאום פלסטינית מצד אחד של הקו הירוק אין שום סיכוי לקדם את ביטולה של הלאומיות השנייה. שום סיכוי. אני תומך בביטול כל אפלייה בתוך ישראל בביטול חוק השבות כחלק מתהליך נורמליזציה מוחלט באזור אבל לתמוך בהתארגנות פוליטית כזאת הזויה, חסרת סיכוי, חסרת שיניים זו פשוט התאבדות. למה היא יכולה להוביל. בוא נדמיין מצב שהתארגנות כזו זוכה ל-15 מנדטים! ואז מה? אפס השפעה תהיה לה. זה ימרק את מצפונם של שוחרי האיחוד הערבי וביטול כל גישה סוציאליסטית למצב הלאומי העגום ותו לא.

  34. סמולן

    אחותי: , דיברנו עליך בפורום "פורשי מחסום" בתפוז, ומזמינים אותך להצטרף.

  35. ירדנה אלון

    לא כל כך מבינה את כותרת הרשימה, ולא את הלך הרוח הנושב מן הרשימה,
    ממתי אנשים עושים מה שראוי? לוא בני אדם היו נוהגים ע"פ מה ש-"ראוי" היה השלום נוחת על העולם?מה זה חזון "אחרית הימים?
    מי קובע מה ראוי ומה לא ראוי?,השמאל הרדיקלי היהודי?השמאל הרדיקלי היהודי-ערבי?השמאל הרדיקלי הערבי?המועצה לשווק פרי הדר?
    ואם לא נצביע על פי מה ש-"ראוי" לדעתה של כותבת הרשימה האם זה הופך אותנו ל- "אנשים לא ראויים?"
    כרגיל מהשמאל מרכז הישראלי ומן השמאל הרדיקלי הישראלי,נושבת הרוח של האדנות וההמעטה בערכו של האחר כלפי כל מי ומה ש- "ראוי" בעיניו ומה ש-"לא ראוי" בעיניו משל הם נושאי הלפיד ויש להם מונופול או האוטורטיה על המוסרי וה-"ראוי".(עד שזה מגיע תכל'ס לשטח וזה נוגע למזרחים,אתיופיים,דתיים,וכל מי שלא נראה ונשמע והולך ומתלבש ושייך למילייה ה -"ראוי" שלהם).
    ולכן למרות שהמצע החברתי כלכלי תרבותי פוליטי שלהם נשמע באמת "ראוי" ואפילו "הגיוני" ו-"הגון" הם נשארים במיעוט,לא בשל אייכות הרעיונות אלא בשל איכות הבצוע והפער הגדול שבין מה שהם אומרים ומה שהם עושים בפועל
    אני באופן אישי מאוד "ראוי" לי להצביע לא על פי מה שאנשים אומרים על עצמם שהם, או מפלגות טוענות שהן, אני מה שמגדיר בעיני בני אדם ומפלגות כראויים בעיני לפחות זה מה שהם עושים,העשייה מגדירה לא המילים,ומבחינת העשייה עד היום(בעיני לפחות) השמאל מרכז,והשמאל הרדיקלי,יותר משהביאו והשכינו שלום,גרמו להתבדלות,בדלנות,שינאה,ופירוד בין חלקיה השונים והמגוונים של החברה הישראלית.
    נדמה לי שבני אדם באופן כללי מצביעים על פי מה שהם מרגישים שיהיה להם נכון וטוב ויעשה אותם מאושרים , רגשות,הן לא עניין של ראוי או לא ראוי(יש רגשות שראוי להרגיש? ויש רגשות שלא ראוי להרגיש? מה עושים עם הרגשות האלה ואיך מתרגמים אותם לעשייה בונה של שיתופי פעולה גם עם קצוות סותרים,אחרים, ושונים זה מה שקובע בסופו של יום.

  36. יוסי שורץ

    בחירות אלו נערכות בעיצומו של המשבר הגלובלי של השיטה האימפריאליסטית, פרי חוסר אפשרות המימוש של ההון הצבור בידים כה מועטות. משבר המשקף את הסתירה שבין החברות האדיר של תהליך הייצור עצמו בצורת מפעלים ענקים ורשתות מפעלים הקשורות אלו באלו בתהליך הייצור של המוצר המוגמר, לבין הבעלות הפרטית של אמצעי הייצור הנמצאת בידים של מספר מאות משפחות השולטות על כל העולם.

    המשבר הנוכחי דומה למשבר היותר עמוק של שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, אשר העמיד באופן החד ביותר את שאלת המהפכה הסוציאליסטית לעומת פשיזם ומלחמה אימפריאליסטית. מדיניות החזית העממית של המפלגות הרפורמיסטיות היא שהביאה למפלות של מעמד הפועלים וכתוצאה לעליית הפשיזם ולמלחמת העולם השניה.

    המשבר העולמי אינו פוסח על המזרח התיכון. ארה"ב ואנגליה מבקשים להחזיר את השליטה הישירה של האימפריאליזם על חלקים גדולים של העולם כפי שהיה לפני מלחמת העולם השניה ולפני שהתנועות לשחרור לאומי השיגו לפחות עצמאות נומינלית.

    קריסתה של ברה"מ משום חניקת כוחות הייצור המולאמים על יד יחסי הייצור והשליטה הפוליטית של הבירוקרטיה הסטליניסטית, ובסופו של דבר משום שלא ניתן לבנות חברה סוציאליסטית במדינה אחת מפגרת או במספר ארצות אלא על ידי החלפת השוק הקפיטליסטי העולמי על ידי מהפכה סוציאליסטית עולמית, היא מאחורי הורדת המסכות הרדיקליות מהפנים של הבורגנות המקומית החושפת עצמה כבעלת ברית של האימפריאליזם כנגד ההמונים. בורגנות המוכנה לשתף פעולה עם האימפריאליזם כנגד העם העיראקי.

    המשבר המיידי של החברה הציונית, הוא משבר של חברה בה הייצור העיקרי הוא חיילים ונשק לטובת הסדר האימפריאליסטי, חברה בה אמהות יולדות בנים למולך המלחמה של המונופולים. חברה בה בעוד ההכנסה הממוצעת של ישראלי היא כ-18,000 דולר לשנה (מרבית כסף זה מקזז העשירון העליון), כל אדם חמישי ו-28% מהילדים חיים מתחת לקו העוני, דבר המלמד כי לשליטים הציונים אין כל עניין בעתיד של החברה אותה הם מרוששים.

    בארץ זו המשבר מעלה את האפשרות מחד של טרנספר המוני של העם הפלסטינ חזרה על הנכבה, אך מצד שני מאבק ערבי-יהודי של ההמונים שיקשור את המאבק על הלחם עם המאבק כנגד הדיכוי הלאומי למהפכה של מעמד הפועלים בתמיכה של הפלחים, הפליטים, הזעיר הבורגנות המתרוששת והמוני העניים שנזרקים מהייצור. מהפכה שתתחיל בתביעות דמוקרטיות כנגד הכיבוש, האפרטהייד והחזרת הפליטים אך כאשר יגיע מעמד הפועלים לשלטון הוא לא יעצור כאן אלא ימשיך בבניית חברה סוציאליסטית שהקצב שלה מותנה בהתפתחות המהפכה העולמית, בעיקר בארצות המתועשות.

    משבר זה מעלה מחד אפשרויות נוראות של החזרת האנושות אחורה לחברה ברברית אך מצד שני מעלה תקוות ריאליות למהפכות חברתיות בעולם. כפי שלנין אמר זאת: התקופה בה אנו חיים, תקופת האימפריאליזם הנה תקופה של מהפכות, מהפכות נגד ומלחמות

    אחת השאלות בהן מתווכחים בחום רב היא שאלת הבחירות לכנסת. מחד גיסא עומדת ההנהגה הרפורמיסטית של חד"ש הטוענת כי הצבעה לכנסת היא עקרון וכי מי שלא מצביע מבודד עצמו מהתהליך הפוליטי. מאידך גיסא עומדת הנהגת השמאל הרדיקלי וטוענת כי החרמת הבחירות לכנסת היא עקרון משום אופייה הגזעני של הכנסת. מנקודת ראות מרקסיסטית מהפכנית שני הצדדים טועים משום ששאלת הבחירות לכנסת היא שאלה טקטית ולא עקרונית. הכנסת היא אכן מוסד גזעני ויש להחליפה במוסדות דמוקרטים של ההמונים למשל אסיפה מכוננת. מבחינה זו צודק השמאל הרדיקלי, אולם לא ניתן לעשות כן כל עוד רוב ההמונים אינם מוכנים להחרים את הכנסת (ובארץ זו קנה המידה היותר חשוב הוא האם ההמונים הערבים הפלסטינים רוצים להחרים את הכנסת) כאשר הרוב אינו מוכן להחרים, מיעוט המתעקש שכעקרון אסור להצביע, מבודד עצמו מההמונים ומאפשר להנהגה הרפורמיסטית והבורגנית הנוכחית של רוב ההמונים לבודד את השמאל הרדיקלי. מצד שני ברור שהטיעון שההצבעה עבור כנסת גזענית היא עקרון, אינו אמת אלא טיעון אידיאולוגי רפורמיסטי משום שהכנסת היא חלק מהמדינה הציונית ומדינה זו לא רק שאינה שייכת לפלסטינים אלא גם לא לרוב היהודים. מדינה על כל מוסדותיה היא חלק ממנגנון הדיכוי של ההמונים השייכת למעמד השליט. המדינה הציונית כולל הכנסת למעשה שייכת לחמישים משפחות. המרכזות בידיהם את מרבית העושר בארץ זו.

    אין ספק שהרפורמיסטיים כרדיקלים מאמינים במה שהם אומרים והם אומרים מה שהם רואים ממקום הוויתם המעמדית. הרדיקלים המשקפים את השכבות היותר מדוכאות רואים באלו הקוראים להצביע לכנסת חלק הקושר את ההמונים למנגנון הדיכוי. ההנהגה הרפורמיסטית רואה בעמדה הרדיקלית סכנה שתבודד אותם מהתהליך הפוליטי אותו היא מציגה כתהליך פרלמנטרי. האמת היא שללא קיום בכנסת הרפורמיסטיים לא יוכלו להוות גורם באוסלו 2, התוכנית החדשה שנועדה להכניע את המאבק המהפכני הפלסטיני. הפיתוי הוא גדול עבור מנהיגי שני המחנות להאשים אחד את השני כפעילים של השלטון ולסכסך את ההמונים זה בזה.

    ברור כי הפתרון של הוויכוח בין שני מחנות של חרשים הוא בהקמתה של מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים אשר תשתמש בבחירות לכנסת כמסע תעמולה לרעיונות מהפכנים ותשתמש, אם תיבחר, בכנסת עצמה כדי לחשוף לעיני ההמונים כי באופן מהותי, גם אם פה ושם ניתן להשיג הישגים כל שהם דרך הפרלמנט הציוני, אין מה לחפש בכנסת הגזענית אלא יש להקים מוסדות דמוקרטים של ההמונים עצמם כאסיפה מכוננת ובסופו של דבר של מועצות פועלים פלחים ופליטים

  37. גלעד

    כתבתי עכשיו הרבה מילים על הפרטה, אבל מחקתי אותן ואני רוצה במקום להציב 2 שאלות ליעל. (יעל, אף שלא טרחה לציין זאת, היא חברת בל"ד ומועמדת שלה לכנסת):

    1) למה לא הצלחתי למצוא באתר בל"ד את רשימת המועמדים בעברית? למה ככלל החומר בעברית כ"כ דל?
    2) אם שאלת הייצוג של נשים בכנסת הוא עניין מהותי — ומכאן החשיבות של מקומן ברשימה לכנסת — היכן נמצא היהודי הראשון ברשימת בל"ד?

    (עוד אני אשמור לאח"כ)