כיצד הצליח ברנרד מדוף לרמות אותי ולקחת את כספי

יוסי דהאן

סטיבן גרינספן הוא מומחה שתחום המחקר שלו הוא רמאויות והונאה, המחקר שלו מנסה להסביר כיצד אנשים מאמינים בתיאוריות מופרכות לחלוטין, או מפקידים את מיטב כספם בידי נוכלים. גרינספן, שהוא פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולורדו, כתב לאחרונה ספר על הנושאים הללו בשם Annals of Gullibility. עובדה מעניינת נוספת אודת גרינספן היא שהוא עצמו קורבן של הונאה, פתי שהשקיע את כספו בקרן גידור שהשקיעה את כספיה אצל ברנרד מדוף. לכן אין אדם ראוי יותר ממנו לנתח כיצד אנשים אינטיגלנטיים נופלים קורבן למעשי הונאה של נוכלים דוגמת מדוף. וזה מה שהוא עושה במאמר באתר Skeptic.  

ההונאה של מדוף מבוססת על מודל הפירמידה או מה שמכונה מעשה ההונאה של פונזי Ponzi Scheme. הונאת הפירמידה מבוססת על הרעיון שאתה משכנע אנשים לתת לך את כספם תמורת רווח שהם לא יכולים להשיג בשוק, בעקבותיהם אתה מגייס אנשים נוספים ששומעים על הרווחים הנאים שהמשקיעים הראשונים הרוויחו ואף הם מעבירים אליך את כספם. בכסף החדש הזה אתה משלם למשקיעים הראשונים וכך הלאה. התרמית עובדת כל עוד זרם המשקיעים ממשיך לזרום, הבעיה מתחילה כאשר חלק גדול, או כל המשקיעים, רוצים את כספם בבת אחת. זה מה שקרה במקרה של הונאת ברנרד מדוף, המצב הכלכלי הקשה בסוף 2008 גרם להרבה לקוחות שלו לדרוש את כספם והפירמידה התמוטטה.

המכניזם המסביר את ההצלחה של הונאת הפירמידה הוא הנטייה של אנשים לחקות, בעיקר בעניינים שבהם הם לא מבינים, את התנהגותם של אנשים אחרים. המכנזים הזה מכונה על ידי הכלכלן רוברט שילר, "התלהבות בלתי רציונאלית" – "Exuberance Irrationality", כלומר, העובדה שמספר רב כל כך של אנשים עושים רווחים על ההשקעה שלהם ומספר על כך לאחרים, הופכת את ההשקעה בעיני רבים לבטוחה. הם אומרים לעצמם "אם כל כך הרבה אנשים עושים רווחים נאים כל כך על השקעה כזו לא ייתכן שהיא מסוכנת ובלתי בטוחה". זה מה שמסביר לדעת שילר את בועת הדוטקום בשנות התשעים ואת בועת הנדל"ן היפנית בשנות השמונים. מעשה הונאה הדומה להונאת הפירמידה הוא הונאת העוקץ הניגרי. רבים מכם קיבלו אי מייל מנשים זרים המספרים לכם  שיש ברשותם סכום כסף גדול מאד והם צריכים את עזרתכם ואת מספר חשבון הבנק שלכם, ותמורת הפרטים שתמסרו להם הם יעבירו לחשבונכם בשלב מאוחר יותר סכום כסף אדיר.

אולם מעבר לגורמים החברתיים המסבירים את מעשי ההונאה הללו, יש לדעת גרינספאן לבחון את התנהגותם של האנשים המרומים עצמם על מנת להבין כיצד הם נפלו קורבן לתרמית. לדעתו יש ארבעה גורמים שיכולים להסביר התנהגות כזו, או התנהגות שהוא מכנה גם התנהגות טפשית. כלומר התנהגות מסוכנת שאדם דבק בה למרות שהוא מודע לסימנים שהיו צריכים להעלות אצלו תהיות ושאלות ולהוביל לכך שינהג בזהירות רבה יותר. על פי גריספאן ארבעת הגורמים הם: הסיטואציה, ההכרה, האישיות והרגש.

באשר לסיטואציות, אנשים יפלו קורבן למעשי תרמית במצבים בהם הלחצים החברתיים לאמץ התנהגות מסוכנת הם חזקים. במקרה של הונאת מדוף הלחצים החברתיים היו חזקים. מאמר ב"ניו יורק טיימס" סיפר כיצד גמלאים יהודים בפלורידה הצטרפו לקאנטרי קלאב של מדוף רק על מנת להכירו ולזכות בהזדמנות להשקיע את כספם אצלו. רוב המשקיעים של מדוף היו יהודים. מדוף היה נדבן יהודי ודמות מרכזית בקהילה, והתחושה של המשקיעים הייתה שלא יכול להיות שאדם רם מעלה כזה ירמה את חבריו לקהילה היהודית או קרנות צדקה יהודיות. גורם נוסף בסיטואציה שגרם לאנשים להשקיע את כספם אצל מדוף, הייתה העובדה שהרווחים היו צנועים יחסית, עובדה שמנעה את התעוררות חשדם של המשקיעים. זו העובדה שגם גרמה לגרינספאן עצמו להשקיע את כספו אצל מדוף. עובדה נוספת הייתה שמשקיעים רבים לא השקיעו את כספם ישירות אצל מדוף, אלא בקרנות גידור אחרות, שנחשבו בעיני אותם משקיעים, למוסדות פיננסיים אחראיים, מקצועיים ומעוררי אמון.

הכרה, הכוונה כאן לליקויים הקשורים למידע וחשיבה. זה לא קשור לאינטליגנציה. אנשים אינטליגנטיים מאד יכולים להתנהג בצורה טיפשית ולא אחראית בעניינים יומיומיים. במקרה של גרינספאן הוא מודה שהבורות שלו בענייני פיננסיים ועצלותו מנעו ממנו לערוך בירור עמוק יותר והובילו להתנהגותו הכלכלית הטיפשית. הוא הסתפק בכך שהוא סמך על אנשים שהוא סבר שהם בעלי ידע ומקצוענים, עובדה שגרמה לו להפסיד את כספו.

באשר לאישיות. כאן העניין נוגע לאמון. היכולת לדעת במי להאמין ובמי לא להאמין.  יש אנשים שנוטים להאמין לכל אדם. לסוג זה של אנשים להם מאד לומר "לא" ולסרב לאחרים. הם מעוניינים להקרין דימוי של בחורים טובים ויש להם נטייה לרצות אנשים אחרים.

רגש – הרגש שמניע אנשים להיכנס למשחק הפירמידה הוא הרצון החזק שלהם להגדיל את עושרם. זו לא חייבת להיות תאוות בצע, אלא הרצון לעשות רווח גדול יותר מזה שבו הם היו זוכים בהשקעה בטוחה יותר.

על מנת להמנע מלהפוך קרבן תרמית, אומר גרינספן, אדם צריך לפתח את היכולת לזהות סיכונים חברתיים וכלכליים, להימנע מלאמץ אמונה כמעט דתית באדם אחד או במוסד אחד. להיזהר מלהשקיע את כל כספך במקום אחד, מה שקרה לחלק ממשקיעי מדוף.

באתר Skeptic, גם מוקרן סרט וידיאו המדגים את הונאת מונטי, הונאת שלושת הקלפים, הידוע גם בכינוי "היכן המלכה". הונאה שגרמה לי להפסיד לפני שנים רבות 20 דולר ברחוב 14 בניו יורק.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אירית

    בתור אדם ששמו האמצעי
    gullible
    אני אוסיף שני פקטורים נוספים. האמון שנותנים בני מיעוטים בנוכלים "משלהם" המבטיחים להם ניסים ונפלאות הוא תופעה מוכרת, לא רק אצל יהודים באמריקה, אלא גם פה בישראל, ומאותן סיבות.
    קולקטיבים במצור, חרף העובדה שהם דוקא צריכים להקפיד בבחירת ההנהגה בדיוק באותה עת, נוטים ליפול לידיים של נוכלים גמרים, ש"עולים" על הפוטנציאל הקיים בסיטואציה. תמיד עובד.

    אוקסיטיצין.

    זה הסבר נוסף.

  2. יואל קורנבלום

    יתכן שמה שסטיבן אומר זה נכון עבור סוג מסוים של משקיעים אבל נראה לי שהרבה אחרים משקיעים בגלל שכל השקעה כנ"ל פטורה ממס הכנסה. כלומר יש אפשרות להרבה עובדים להקציב עד רבע ממשכורתם עד לגג מסוים לתוכנית פרטית שבעיקרה היא חיסכון לפנסיה שבה כל מה נכנס מהמשכורת פטור ממס ורק כשמוצאים את הכסף משלמים מס. כמובן ההיגיון והתמריץ הוא שבגיל מבוגר כשתוציא את הכסף תהיה במס שולי נמוך ממה שאתה היום וכמובן מספרים לעובדים שגם ירוויחו הרבה כסף כשערך המניה יעלה כך שיהיה לעובדים הרבה כסף כשיצאו לפנסיה

    חה חה חה חה חה חה חה חחחחהההה.

    הכסף הזה מושקע בכל מיני מניות, אג"ח, קרנות גידור וכן הלאה שאולי משקיעות אצל מיידוף או חבריו. הרבה משתמשים בשיטת החיסכון הזאת כי כמובן יש רווח מיידי והוא החיסכון במס וגם המעביד מוסיף כמה אחוזים כתמריץ לעובדים לחסוך. מצד שני יש בעיה כי כל פעם שהשוק נופל גם ערך החיסכון לפנסיה של העובדים נופל.

    ובכן זאת צורה אחת שבה מנהלי ההשקעות מקבלים כסף ולכן נראה לי שכל זה בעצם הוא מיסוי מוסווה. אני מתפלא שאף אחד מהכלכלנים לא שם לב לזה או לכל הפחות התחיל לעשות כל מיני חישובים בעניין.

    דרך אגב, יוסי, אם היית צופה בתכנית "משפחת סימפסון" היית רואה באחד הקטעים הסבר יפה מאד ל"הונאת מונטי" כשמרג' חושפת את התרמית. התרמית הזאת עבדה יפה מאד גם לאורך הטיילת בתל אביב לפני הרבה שנים. ראיתי את זה במו עיני אבל לא השתתפתי בזה.

  3. מודי תולשששש

    או לכל הפחות, לא יותר רמאי מבנקאים אחרים. ומי שנפל ברשתו אינו יותר פתי ממי ש'סתם' משקיע בבורסה, או פותח קרן פנסיה.

  4. דרור ניסן

    שני דחפים עזים מניעים את המהמר. הראשון הוא בצע, אותו רצון חזק להרויח כסף קל, גדול יחסית ותוך זמן מאוד קצר וכמובן לא מעמל ממשי. תמוה קצת שיסוד התנהגותי זה נפקד מהניתוח של גרינספן.
    הדחף השני (שהוא למעשה הראשון), מופיע בניתוח בשם רגש. ראויי לחדד מעט עניין זה ואולי אף לדבר על הצורך של המהמר בריגושים עזים ומתגברים.

    מי שביקר בבתי קזינו, יכול להבחין על נקלה בכל מקבץ ההתנהגויות הבלתי-רציונאליות של המהמר:
    ראשית, אנשים משתתפים בהמוניהם בהימורים מכל הסוגים, חרף ידיעתם למפרע, שיפסידו.
    שנית, גם כאשר המהמר מרוויח בטווח הקצר, רוב הסיכויים שלא יימלט עם הרווח שעשה, אלא יוסיף לשחק עד אשר יאבד את רווחיו ואף את הקרן ועוד ועוד. זאת משום שהוא רוצה עוד, אבל בעיקר הוא רוצה להמשיך לשחק ולהתרגש.

    לעניין הפרמידה: במידה גדולה, גם מבלי לגנוב אף אחד ולגלוש לפליליים, כפי שנהג מאדוף, צריך לומר שהשווקים הפיננסיים בכללותם מכילים בתוכם את עיקרון הפרמידה. שתי דוגמאות קצרות: גם במניות סחירות של חברות טובות, הראשונים לפדות את כספם עם שוך העליות, ירוויחו ואילו השאר ירוויחו מעט ו/או יפסידו. הרוב יפסידו.
    בטווחים הארוכים, כולם מפסידים, אף שהמחקרים שהשווקים עורכים על עצמם, מתעתעים ומנסים ל"שווק" את האפיק המנייתי כבעל התשואה הגבוהה ביותר במאה שנים האחרונות.

    דוגמה נוספת: בנקים. לו רוב הלקוחות של בנק מסויים יבקשו לפדות את כל כספם ביום מסויים הבנק קורס.
    ללמדנו שכסף שמקורו בשווקים הפיננסים הינו ונטליטיבי וטיבו להתנפח ולהתכווץ. בעיקר להתכווץ.

  5. דב בינדר

    ובכלל לא התכוונתי להשקיע אצלו אפילו רבע אגורה,היתה לי קופת גמל במשך שנים רבות בבנק לאומי,יום אחד קם לא אדם ושמו ביבי חזיריהו והתמנה לשר האוצר,אחת הפעולות שהוא עשה ככזה היתה הוצאת קופות הגמל מידי הבנקים והעברתן לבתי השקעות ואלו התחילו לשחק עם כספי המבוטחים בבורסה,בורסה היא כמו קזינו אפשר לפעמים להרויח אבל לרוב מפסידים וזה מה שקרה למיליוני אנשים בישראל,אלא שהכסף הזה הוא לא כסף שנועד לפינוקים ולבילויים אלא כסף שנועד לפרנס את החוסך הקטן לעת זקנה,וכסף כזה אמור להיות מושקע באפיקים סולידיים ולא לרוץ בקזינו.בנק לאומי לא היתה לו ברירה והוא העביר את קופת הגמל לבית ההשקעות פריזמה וכך עברו כספי הפנסיה שלי ללא ידיעתי וכמובן מבלי לבקש את רשותי לקזינו שמצידו הימר על כספי ללא רשותי בכל מיני מקומות מפוקפקים שמצידם שיחקו איתו במקומות עוד יותר מפוקפקים וביניהם גם אצל מאדוף שרימה את כל העולם במשך שנים.

  6. חזי מחלב

    לדרור ניסן,
    ההסבר הטוב ביותר על אופיו של המהמר, מצוי לעניות דעתי בספרו של דוסטויבסקי "הקוביוסטוס". כידוע הסופר הדגול בעצמו היה מהמר כבד, ונסע תכופות לבאדן-באדן בגרמניה, שם היה הקזינו המרכזי באירופה, עוד לפני מונטה קרלו. המהמר הכבד ע'פ הסופר, מצוי בטראנס של ממש, ואינו יכול לחדול ממלאכת ההימור. בשלב מסוים בתהליך ההימור, שאלת ההפסד או הרווח הופכת להיות משנית, ועצם הריגוש שבהימור הופך להיות בראש מעייניו של המהמר.
    אפשר שמדובר בסוג של חומר המופרש מהמוח, אולי אדרנלין .

    דוסטויבסקי עצמו, שהיה מפסיד את כל כספו בן לילה , חתם עם מולי'ם רוסים על כתיבה מראש של רומנים עבי כרס, ואת המקדמות שקיבל היה מפסיד שוב ושוב.

    פועל יוצא מכך הוא כמובן הרווח נטו שלנו, של קהל הקוראים.אני חוזר על דבריי, למי שהפסיכולוגיה של המהמר, מעניינת אותו, הספר הזה הרבה יותר ממומלץ.

  7. נעמה

    לא קראתי, מודה.
    אבל ה-2 סנט שלי הם שבמובן מסויים אנשים נופלים להונאות מפני שהם תאבי בצע.

    מי שמפיל אותם הוא תאב בצע יותר מהם, לכן הוא לוקח את כל הקופה.
    בגיהנום אין כניסה לדולרים, כמובן.

    *לא שדולרים זה רע כשמשיגים אותם ביושר.

  8. שגית

    שמאפשרת להעלים מס על ההשקעה

  9. "יהודית ודמוקרטית"?

    מישהו מאמין לזה באמת? אבל נורא כף וחם בפנים ביחד עם כולם.