גברים נמאסתם

מראם מסארוי

מראות הזוועה על מסכי הטלוויזיה השאירו חלק מאיתנו המומים. מה שקורה בעזה זו טרגדיה אנושית ופשע מלחמה שהדעת אינה יכולה לסבול. עוד מבצע הרג יוצא ממפעלו של ברק: "עופרת יצוקה", נראה שאצר ביטויי הגבורה בשירי המכבים לא הספיק לברק, שנאלץ לפלוש ביד הפסנתרן שלו לשירת הילדים של ביאליק המתהפך בקברו על הבוטות הברוטאלית שבשימוש של שיר ילדים קלאסי לצורכי מאבק דמים. הפלישה הגסה מעולם המבוגרים – עופרת יצוקה – לעולמם התמים של הילדים הוא רק חלק מהשיח הגברי שאינו יודע גבולות טריטוריאליים או לאומיים. ואולי חשב ברק על נקמה שלא ברא השטן. אם פעם אמרו עין תחת עין, ברק, אולמרט ולבני אומרים 300 פלסטינים תחת שיבוש חייהם של תושבי הדרום.

ואמנם אם במלחמה עסקינן אז הגברים שוב צועדים בראש, הן בשדה הקרב והן במצעדי הפרשנים מעל מסכי הטלוויזיה. ושוב הנשים – אמהות ורעיות – מודרות באופן בוטה מתהליך קבלת ההחלטות ומנושלות מהיכולת להשפיע על המציאות הבלתי נסבלת הנחשפת למול עינינו. הרי בסוף אף אחת מאיתנו לא מפציצה בשמי עזה ובטוח לא מכוונת טילים לשדרות. פעם נוספת השיח הגברי המתלהם משני הצדדים הופך את הקונפליקט הזה למאבק בין קבוצות גברים, ומצליח לטשטש את המציאות של כיבוש אכזרי ואת חלוקת התפקידים בין גברים לנשים, כפי שהיא מובנית בשיח הלאומי הישראלי והפלסטיני.

אנו שוב נחשפים לגישה שעל פיה גברים מזוהים עם התפקידים הקדמיים, תפקידי הלוחמים – הדורשים אומץ, רציונאליות, יכולת קבלת החלטות ותעוזה, לעומת הנשים המזוהות עם תפקידי עורף, כלומר תפקידים שאינם מסייעים להעצמת כוחן הפוליטי ומקבעים אותן בספירה הפרטית-ביתית. תפקידים עורפיים נשיים ותפקידים קדמיים גבריים – משרתים את הגברים ומבטיחים  שגם בתקופות של מלחמה הם לא יאבדו את השליטה שלהם, ואולי זוהי המלחמה שבאמצעותה הם משמרים את שליטה זו. כן – גם בעת שהתותחים רועמים והמטוסים מפציצים, יש למחות על כך שהרצון להבטיח שליטה זו הובילה להלאמת הרחם האימהית והפיכתה לרחם מיליטנטית. החובה הלאומית הנשית כלפי הטריטוריה כרוכה בהקרבת  בניה. הניסיון מלמד שבמקרים רבים לאומיות ומסורת תרבותית מונעים מהנשים לצאת נגד המסורת ונגד הלאום  .    

      

וכך, וכמו תמיד בשעת מלחמה, אנו נוטות לרגרסיה בחוסר היכולת שלנו לסדוק את ההגמוניה הגברית, דוגמת הניסיון הפתטי של לבני להישמע גברית מברק ונתניהו כך "שזה לא יהיה גדול עליה". אז מה גדול על ציפי לבני אם לא היותה אישה שאיננה יכולה להתמודד ולפתור "בעיות גבריות קשות", ולהשמיע קול יותר שפוי ופחות מתלהם, אבל בבחירות כמו בבחירות הולכים עד הסוף גם אם המחיר הוא כמה מאות פלסטינים.

בימים אפוקליפטיים אלו של כאוס וחרדה כלכלית וביטחונית אין יותר טעם להיאחז בתקווה המתרפסת שהשיח הנשי יתקבל. לנו כנשים שמייצגות מספרית חצי מהאוכלוסייה של העולם חייבת להיות אג`נדה אלטרנטיבית שצריכה להילקח בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות המידיינים והפולטים שמנוהל על ידי גברים או דימויי גברים. כנשים ואמהות  יש לפעול מתוך האג`נדה והשיח הנשי האלטרנטיבי כדי לשנות את המציאות ולפעול בלי בושה להטמעה של חמלה והכלה מול הטבח שמתרחש היום בעזה. זאת יש לזכור, אישה שמביאה חיים לעולם הזה צריכה לשמור עליהם גם תמורת ויתורים טריטוריאליים. אז גברים איך אגיד לכם את זה נמאסתם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אילן

    זה אפילו לא עין תחת עין, אתה אומר – 300 הרוגים תחת שיבוש חייהם של תושבי הדרום.
    ונדמה שלפי הנוסחה הזו במלחמה אסור לנצח, רק להגיע עד למקום בו תקף הצד השני.

    לא התחלנו את המלחמה הזו, ותגיד מה שתרצה על אהוד ברק – ויש הרבה דברים להגיד עליו – הוא דחה את המבצע הזה עוד ועוד, והיה הקול השקול היחידי כשכל השרים סביבו צווחו כמו מטורפים.
    בדיוק בגלל זה – בגלל המחיר האנושי המזעזע של הלוחמה הזו, שעלתה לעזתים במחיר נוראי, ולתושבי הדרום כבד.

    אבל העזתים הם לא ילדים קטנים, והם לא יכולים שלא להיות אחראים לבחירות שלהם.
    סיבוב האלימות הזה התחיל ביוזמת העזתים. לא ביוזמתנו. ביוזמתם.

    וכמו שזה נראה כרגע, הם לא נשמעים כאילו הם להוטים להפסיק אותו.
    בעוד ברק ואשכנזי (ותתעלם מדעתם של מתלהמים כמו לבני או דליה איציק ומופז) מחפשים את התירוץ להפסקת האש, נדמה שהחמאס מחכה למתקפה קרקעית בה הוא יוכל לצבור נקודות.

    זה לגיטימי, הם רוצים לנצח במלחמה הזו – אבל לבחירה שלהם יש השלכות ואי אפשר לפטור אותם מהאחריות אליהן.

    משכל זה נאמר, חשוב גם לשים לב איך אנחנו מנהלים את המלחמה, ולשמור על ערכים םשנדמה והולכים ונעלמים לנו, ערכים שהולכים ודוהים ככל שאנחנו הופכים יותר ויותר דומים לשאר בני המקום.

  2. סינדי י.

    בסייפא של דברייך כתבת כך:

    "זאת יש לזכור, אישה שמביאה חיים לעולם הזה צריכה לשמור עליהם גם תמורת ויתורים טריטוריאליים. אז גברים איך אגיד לכם את זה נמאסתם".

    כלומר,הישראליות צריכות בשם האג'נדה הפמיניסטית לתבוע מהזכרים הישראלים שיעשו ויתורים טריטויאליים לפלסט'.

    ואני סברתי שהגון ויפה ונכון וראוי היה להפנות תביעה זו גם כלפי הנשים הפלסט' שיתבעו מהזכרים הפלסט' שיוותרו על טריטוריה.

    טוב ,אז סברתי.

    אין עם מי ועל מה לדבר כבר אמרנו?

  3. Gil

    Writing from London after watching the TV where they show the poor children from Gaza.
    I can tell you that most people do not give damn and agree that no Government would tolerate continuous shelling of its citizens.
    Hamas is seen as Taliban El Qaida and Hizbolla even by muslims living here
    Hamas acted foolishly as most people celebrate and refuse to buy their shit about blokade and occupation that does not exist after the pullout from the area
    Londoners do not accept getting qasams from Wembly on a daily basis
    Some politicians talk about the disproportion in the death toll but have not the slightest idea what is going on and when being reminded about the chidren of Dresden killed by British pilots they claim that there are no records of the event.

  4. איזי גור

    מעבר לשאלה הבסיסית המתייחסת למדוע רוצים שם בחמאס, בג'יאהד ובדומיהם להביא על ישובים ואזרחים ישראליים הרס ומוות, ניצבת שאלה מתמיהה נוספת.
    מהי מידת התבונה שבהתנהגות ם של אותם ארגונים . אם תכלית פעולות הטרור היא להכניע את ישראל עד שתעלם מהשטח, הרי שמי שמאמין בכך אינו אלא שוטה גמור. האם הנייה ומשעל הם שוטים גמורים? נראים הדברים שכן.
    אסביר.
    הבה נתאר לעצמנו מצב לפיו החמאס, לאחר שזכה בשלטון, היה מציג עמדות לפיהן הוא מוכן להכיר בישראל ומצהיר על נכונותו לחיות אתה בשלום.
    א. מיד היו מוציאים אותו מכלל ארגוני הטרור.
    ב. היה זוכה להכרה עולמי כארגון וכממשל לגטימי.
    ג. היה נהנה מכל ההטבות הכלכליות והפוליטיות שישראל והעולם היו מרעיפות עליו
    ד. התפתחות אשר כזו הייתה מעודדת את כל שוחרי השלום בישראל ומקדמת את הצעדים המעשיים להקמת מדינה פלשתינית ריבונית.
    ה. ונניח שאותה הכרה מצד החמאס וגרורותיו במדינת ישראל לא הייתה אלא אחיזת עיניים ותרמית וכי כל הכוונה הייתה להרדים את הממשל והציבור בישראל, כדי לאפשר להם צבירת כוח צבאי, פוליטי וחברתי רציני ביותר. האם המצב המתואר לעיל לא היה מקדם את מזימות החמאס ומטרותיו האמיתיות?!
    המסקנה. היצריות הגועשת וההתלהמות הסוערת בקרבם של שליטי עזה היא המדריכה אותם ולא השכל הישר. אז נכון שהם טיפשים?!
    ואם אפשר, אולי נמצא שם מישהו שידע להשיב על התמיהה.

  5. דרור ק

    1. המאמר מכיל הנחה סמויה, שהיא לצערי נפוצה מאוד, שהפלסטינים והפלסטיניות אינם בני-אדם ממש, או לכל הפחות אינם בני-אדם מבוגרים. בשעה שהישראלים והישראליות נדרשים לשיקול דעת, מימוש ערכי מוסר, מודעות פוליטית, הפעלת לחץ על ממשלתם וכיוצא באלה, הפלסטינים והפלסטיניות פטורים מכל הטרחה הזאת. כשנהרג ישראלי או כשנהרגת ישראלית, הרי זה בגלל שהוא או היא לא הפעילו די לחץ על ממשלתם כדי שתפעל בשיקול דעת ובמוסריות. כשנהרג פלסטיני או נהרגת פלסטינית, הרי זו אשמת הישראלים והישראליות שאינם מקיימים את כללי המוסר. ובכן, כדאי לזכור שהפלסטינים והפלסטיניות הם אנשים מבוגרים ובעלי תושייה. אם אישה פלסטינית שולחת את בנה או את בתה להיות מחבלים מתאבדים, או אם הם אינם פועלים כדי למנוע ממשלתם לחרחר מלחמה, הרי הם נושאים באחריות לתוצאות.

    2. רקטות קסאם וטילי גראד אינם רק שיבוש של החיים. הם יכולים להרוג. העובדה שהם בדרך-כלל אינם הורגים נובעת מכך שהם אינם די מדויקים ומכך שממשלת ישראל דואגת למגן את בתי אזרחיה (על אף כל התלונות, בכל זאת יש מיגון). הבעיה היא שחמאס צובר עוד ועוד נשק יותר ויותר משוכלל, והוא אינו מהסס להשתמש בו. ממשלת ישראל לא צריכה לחכות עד שייהרגו עשרות מתושבי באר שבע או רהט כדי לתקוף את משגרי הטילים. תושבי אשקלון ותל-שבע לא אמורים לחיות באופן קבוע מתחת לאדמה. אגב, כשהפלסטינים הרגישו מאוימים, הם לא היססו להרוג באכזריות נשים וילדים ישראלים באמצעות מחבלים מתאבדים, והם גם התגאו מאוד בכך. אני לא חושב שממשלת ישראל צריכה לנהוג באותו אופן, אבל תקיפת אנשי חמאס ברצועת עזה היא לא רק לגיטימית, במצב הנוכחי היא הכרחית.

  6. אירית

    קראתי בתדהמה את הכתבה ב"הארץ" על המנשר והקריאה שהוציאו כמה ארגוני נשים, למען הפסקת האלימות. קשה להתייחס לזה כעת, כיון שזה נשמע קצת כמו קמפיין שנועד לגייס כספים מאיזה קרן מחו"ל. רבות מן הפעילות בארגונים הללו מתפרנסות מבני זוג ומשפחה בצבא, בתעשייה הצבאית ובכלכלת המלחמה. איזה אמינות יש לקריאה זו ? במקום להוציא מנשרים ולתרגם בשביל התורמים לקמפיין, שידרשו מבני משפחה וקרובים להם לא לצאת לקרב או להפסיק לעבוד בתע"ש או בבואינג. נו באמת.
    אני יכולה להבין את הצד הפלשתינאי בקריאה הזו (המובאת כאן) אבל אני לא מייחסת אמינות יתר לקריאה מצד הפעילות היהודיות-ישראליות בארגונים האלה. נשמע כמו יציאה חייזרית שההסבר היחיד שיכול להיות לה זה גרנט חירום.

    התפיסה של פמיניזם ושלום מקובלת עלי מאד, וישנו קמפיין בינלאומי של ארגוני נשים להוצאה מחוץ לחוק של המלחמה, כפי שנעשה בעניין עבדות למשל ועינויים וכיוצב. אלא שבישראל, לפני שעושים קמפיינים רדיקלים כדאי להזכיר שללא מלחמה, הפעילות האלה שיזמו את המנשר היו מקבצות נדבות ונזקקות להבטחת הכנסה. נידמה שהעקרונות שלהן לא היו עומדים במבחן הזה, ועוד הרבה לפני כן.

  7. משה כץ

    אני ממש לא מבין מדוע את יוצאת בקריאה נרגשת אלינו.
    את מגדירה עצמך כפלסטינאית, פני אל עמך הפלסטינים בקריאה לחדול מאלימות, גם אלו המתגוררים בשטח מדינת ישראל עסוקים בעצם ימים אלו באלימות.
    אינני מבין מה מנסה החמאס להשיג במעשי אלימות אלו הנמשכים 8 שנים מעבר למעשה אורווליסטי שנועד רק לשמר את מצב הלחימה לצורך הגנה על שלטונו הוא.
    אני מקווה שעמך יענה לקריאתך ומניח שאם החמאס יודיע על הפסקת מעשי האלימות מצידו הפעולה תפסיק כמעט מיידית.
    תודה מראש

  8. מוני יקים אנטיציוני

    לבין הנושא הפוליטי. ישנשים פמיניסטיות רצחניות בימין הקיצוני ולא אזכיר את שמותיהן והן
    קיצוניות ובזויות בעיני כמו אחרון המתנחבלים והפאשיסטים של הימין ויש בסמול נשים
    שמגלות אומץ רב בביקורתן על עוולות הכיבוש ורצח העם המתבצע בעזה.
    והייתי אומר שלמרות הבדלי המינים עדיין הסולידריות האשכנזית או המגדר הפוליטי הם חזקים מן הסולידריות של נשים כנשיםואשה מתנחבלת תרמוס בחדווה כל זכות אנושית של אשה פלסטינית שאת אדמתה היא חומדת
    כמו שאשה אשכנזיה תשכח את הפמיניזם הלוהט שלה כדי לשמר את זכויות העל שלה על אשה מזרחית.
    לכן ובעיקר בימים טרופים אלו שבהם החונטה האשכנזית על גבריה ונשיה המטורללים/לות מבצעים
    אקטים ניפשעים נגד האנושות אז על כל שוחר שלום צדק ושיוויון להיות מאוחדים בדחיקת גל הצונאמי העכור
    של שנאה קמאית לעם הפלסטיני הילידי "אדון הארץ" שנדחק לחיי עוני והשפלות בגטאות דחוסים
    כשגברים ונשים ציונים/יות חוגגים על אדמתם הכבושה, בימים אפלים כאלו על כולנו להיות מאוחדים במאבק
    נגד המלחמה הבזויה הזו "מלחמת הבחירות" שמיעוט גזעני קטן כפה על הציבור כולו.

    בחורבן הציונות ופלגנויותיה ננוחם.

  9. ע.ג

    כל ארגוני זכויות האדם מתעוררים רק כאשר הפלשתינים נפגעים. לא שמענו אותם כאשר ילדים נהרגו בשדרות ורגלי ילדים נקטעו בשדרות. לכן אמור מהיום לא שוחרי שלום וארגוני שלום אלא תומכי טרור וארגונים תומכי טרור. למעשה אלה ארגונים מאותו סוג של הליגה להגנה יהודית אלא שהם הליגה להגנה פלשתינית – ארגונים גזענים שמצדדים במתן זכויות רק לפלשתינים/יהודים.

  10. סטודנט מזרחי

    "مجدي كركوك وخنجر بحزامه"

    פירושו, מקבץ נדבות ופגיון בחגורתו.

    זהו פתגם המתאר שודד שמקבץ נדבות לכאורה אבל מבליט
    את הפגיון שתקוע בחגורתו.

    קשה להבין את הארגומנט של כותבת המאמר, האם על ישראל
    לספק את צרכי האוכלוסיה המסכנה בעזה בעוד המסכנים הללו
    יורים עלינו, מפציצים אותנו ומשלחים אלינו ואל ילדינו רקטות
    שמטרתן להרוג?

  11. אחד

    מראם, אני חייב להגיד לך שבתור גבר שלא משרת את מכונת המלחמה, ונאבק להפסקתה – קריאות כאלה כלליות של "נמאסתם" גורמות לי להרגיש שמרוב הדרה נשמט לנו הבסיס לדיון. אולי שווה יותר לדבר על כך שנמאסו מי שמחזיקים ב… ומתנהגים על-פי תרבות כוחנית ואלימה, במקום לבטל את כל הגברים (או הנשים, או הערבים, או היהודים, או האשכנזים או המזרחים…וכו'), באשר הם שם. תיקון עוול בעוול בדרך כלל מוביל לדרך ללא מוצא

  12. איריס חפץ

    צודקת. נשים, בכל המלחמות, נקראו לגייס את הרחם שלהן. כשלא היה נוח לשמוע את דעתן – אמרו להן לגדל ילדים ולשתוק. כשהיתה מספיק עבודה – אמרו להן שאין כמו להיות עקרת בית. וכשכל הגברים העובדים גויסו – סיפרו להן כמה הן יכולות לעשות הכל. כל זה עד שהמלחמה נגמרה. אז שלחו אותן בחזרה להסיע ילדים לחוגים.
    המחאה שלנו צריכה לפחות להתחיל במקום שבו לא נסכים לגיוס הרחם שלנו. לא נסכים לשלוח את הילדים לצבא, לא נסכים לתת חיים ולגדל ילדים רוצחים.

  13. ירדנה אלון

    וגם השיח הפסאודו פמיניסטי הזה נמאס עלי לפחות,החלוקה הזאת לשחור ולבן, כאילו כל הגברים באשר הם מחרחרי ריב ומלחמות והנשים באשר הן, הן קורבנות חסרות ישע, זוהי חלוקה דיכוטומית,קטגורית שמביאה את התוצאות ההפוכות במקום להתקרבות ,הבנות,ושיתופי פעולה,בין המינים, לפרוד והתבדלות,יצירת אוירה עויינת בין גברים ונשים או בין הגבריות והנשיות,אינני יודעת מדוע כל מי שהשיח המתלהם שלה כנגד גברים או העולם הגברי מחשיבה עצמה לפמיניסטית או סבורה שזה פרוש ההגדרה פמיניסטית,ככל שתדברי סרה בגברים או בעולם הגברי כך תחשבי בעיני עצמך או בעיני חברותייך ל- "מהפכנית פמיניסטית"
    אז ראשית לכל, אטריח מעט את הקוראים/ות במעט היסטוריה,היו תקופות בהסטוריה האנושית שגם נשים היו לוחמות וידוע שבט "האמזונות" שהיה שבט של לוחמות שכל עיסוקן היה במלחמה, ועל מנת להייטיב להילחם ולהשתמש בקשת ובחץ אף כרתו את שד ימין שלהם על מנת שלא יפריע להן בקרב.(שבט האמזונות משוייך לעם החיתי שחי לא רחוק מאזורנו הן אף השתתפו במלחמת טרויה.
    הנשים הספארטאניות – אולי לא יצאו לקרב באופן פיסי אולם תמכו בגברים תמיכה פעילה וידוע המשפט המפורסם של האם הספארטנית בשולחה את בניה לקרב "מוטב כי תחזור על המגן מאשר בלי המגן".
    אחת הלוחמות הידועות והמפורסמות (יש הטוענים הנועזות) בהיסטוריה של האיים הבריטיים היתה המלכה בודיקה, שאספה את לוחמי ולוחמות השבטים הבריטיים למלחמה אכזרית ועקובה מדם כנגד הפולש הרומי מלחמות שהסתיימו בטרגדיה נוראית לתושבי האי.
    ההסטוריה האנושית ידעה לא מעט מלכות שהיו לשיליטות של אימפריות שלא היססו לצאת לקרב ולצאת לכיבושים לאו דווקא ממקום של הגנה (ולעיתים גם כהגנה דוגמא ידועה אליזבת הראשונה וגם הצארית יקתרינה שלא היססה כלל להטיל את כובד הוד צאריותה ביציאה לקרבות)
    יש עוד דוגמאות מן ההיסטוריה.
    אז כך שהחלוקה הזאת של גברים כמחרחרי מלחמה ונשים אך ורק הקורבנות שלה היא חלוקה שבאה מתוך ראייה חד צדדית לחלוטין של שחור ולבן, הגברים הם הרע המוחלט והנשים הן הטוב המוחלט , ולא היא (לעניות דעתי הבלתי קובעת כמובן)
    אין זה אומר כמובן שאין ממש בשיח הפמיניסטי של דיכוי האישה, וכשאכן יש מלחמות (בין אם גברים מחליטים עליהן או נשים מחליטות עליהן)נשים הן קורבנות של אונס ע"י הכובש אבל ראשית לכל רוצחים את הגברים,ואת הילדים הבנים, ואז אונסים את הנשים כאקט של כיבוש, אז מכאן אני מסיקה שהאנושות ככלל היא קורבן של אכזריותה שלה ,ולא רק המין הנשי.
    וכפי שמרשימה זאת נודף ריח לא נעים בעיני לפחות של ראייה קטגורית של טוב מוחלט ורע מוחלט באשר ליחסי גברים- נשים, כך גם באשר לשני הצדדים הניצים במלחמה הזאת שהתרגשה עלינו.
    ואני רוצה בהזדמנות זאת לשוב ולומר דברים שכבר כתבתי כאן באתר בעבר
    הסכסוך הישראלי פלשתיני אינו עוד מלודרמה הוליבודית שבה יש צד אחד שהוא הטוב המוחלט וצד שני שהוא הרע המוחלט, שבו יש צד אחד שהצדק האבסולוטי מונח בכיסו הקטן,
    הסכסוך הזה הוא טרגדיה של שני עמים, הוא התנגשות של ערכים כל צד יש לו הטיעונים הצודקים שלו הבעיה היא שכל צד במקום לראות גם את צידקתו של האחר וליישב את הסכסוך בדרכים של פשרות מנסה לכפות את "הצדק האבסולוטי" שלו על הצד האחר.ובמאבק שנוצר על "הצדק האבסולוטי" כביכול, לא סובלים רק גברים,או רק נשים,או רק ילדים, במאבק הזה סובלת האנושות,סובלים בני אדם,האנושיות מושלכת לביבים משני הצדדים של המתרס, ניתן לומר על פי השקפתי המאוד אישית כי האנושיות, הפן האנושי שבנו הוא הקורבן האמיתי של המאבק שני הצדדים כאחד מאבדים צלם אנוש,וזה שלצד אחד בסכסוך יש יתרון צבאי על פני צד אחר, לא ממעיט בערך הסבל האנושי הנגרם לשני הצדדים, כלי משחית ניתן לכמת,ולמדוד (לנו יש נשק יותר מודרני,יותר מתוחכם,יותר אפקטיבי) זה דבר אחד, סבל אנושי הוא סבל אנושי ואי אפשר לכמת אותו,לשקול אותו,למדוד אותו וזאת גם לא תחרות מי סובל יותר.ועל כן זה הופך אותו לצודק יותר, סבל וצדק לא הולכים ביחד כמו סוס ועגלה.

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    בעד

  15. סטודנט מזרחי

    גם אני בעד דבריה של ירדנה אלון.

    מצטער שהפתגם הערבי שכתבתי יצא בג'יבריש.