דיני מלחמה

הטלוויזיה החברתית

כדי להגן על זכויות אדם ולאזנם בין צרכים צבאיים בעת מלחמה ובמצבי כיבוש – יצרו אומות העולם נורמות וחוקים בינלאומיים המכונים כללי המשפט ההומניטרי. במהלך כיבוש השטחים, באינתיפאדה ובמלחמת לבנון, הפרו הצדדים לסכסוך כללים אלו. הטלוויזיה החברתית והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, יוצאים בסדרת סרטונים בנושא המשפט ההומניטרי, סרטונים שנעלה אחת לחודש. הסרטון השני – דיני מלחמה בהשתתפות: פרופ` נעמי חזן, עו"ד מיכאל ספרד, פרופ` ירון אזרחי, דר` ישי מנוחין, דר` יהודה מלצר, עו"ד דן יקיר, עו"ד באנה שגרי-בדארנה, עו"ד חסן ג`בארין, שלי הופמן, עו"ד אליהו אברם.

לצפייה בסרטון לחצו כאן

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רן הכהן

    לסופר א"ב יהושע (מרצ) יש דיני מלחמה משלו. תזכורת, מתוך ראיון עם ארי שביט, הארץ, 19/03/2004.

    -מה שאתה בעצם אומר הוא שהנסיגה החד צדדית מוצדקת גם אם היא תוביל למלחמה.

    יהושע: "זו תהיה מלחמה לגמרי אחרת. היא תהיה הרבה יותר קשה לפלשתינים. אם הם יירו טילי קסאם על אשקלון אנחנו נפסיק את החשמל בעזה. נפסיק את התקשורת בעזה. נמנע מעזה דלק. נפעיל את מלוא כוחנו כפי שעשינו מול המצרים בערי התעלה ב-1969. ואז, כשהסבל הפלשתיני יהיה לגמרי אחר, הרבה יותר חמור, הם בעצמם יחסלו את הטרור. העם הפלשתיני עצמו יכבוש את הטרור. לא תהיה לו ברירה אחרת".

    -תיווצר קטסטרופה הומניטרית.

    יהושע: "אז שיפסיקו. שיפסיקו את הירי. לא משנה אם זו תהיה הרשות או החמאס. מי שייקח אחריות לדלק, לחשמל ולבתי החולים ויראה שהם לא מתפקדים יפעל בתוך ימים ספורים כדי להפסיק את ירי הקסאם. המצב החדש ישנה לחלוטין את כללי המשחק".

    -כשאני מקשיב לך נדמה שאתה חושב על מלחמה עתידית כזאת כמלחמה כמעט רצויה. מלחמה מטהרת.

    יהושע: "לא מלחמה רצויה, אבל בהחלט מלחמה מטהרת. מלחמה שתבהיר לפלשתינים שהם ריבונים. הסבל שהם יסבלו במצב של אחרי כיבוש יבהיר להם שהם חייבים להפסיק את האלימות כיוון שכעת הם ריבונים. כי מרגע שאנחנו ניסוג אני לא רוצה לדעת בכלל את שמותיהם. אני לא רוצה שום מערכת אישית איתם. אני כבר לא במצב של כיבוש ושיטור ובצלם. אלא אני עומד מולם בעמידה של עם מול עם. מדינה מול מדינה. ואני לא הולך לבצע פשעי מלחמה לשמם, אבל אני מציב כנגדם את כל כוחי. אם יש ירי על אשקלון אין חשמל בעזה".

  2. איזי גור

    כמי שתומך בכל צעד ופעולה שיהא בהם כדי להפסיק פגיעה בחפים מפשע , הייתי תומך בהצעתו של א.ב. יהושע להטיל מצור כלכלי. אלא שאליה זו לפחות קוץ אחד בה.
    כשם שלא יכולנו למנוע הברחת אמל"ח אל תוך הרצועה, כך גם לא היה בידינו למנוע הברחת מצרכי מזון, דלק וכיוצ"ב..
    אוסיף ואודה כי בזמנו תמכתי בכל לב ביציאה מכל השטחיםן ובמתן אפשרות להקמת מדינה שכנה. הנחתי הייתה כי במקרה שהמדינה העצמאית השכנה לא תשמור על שקט , תהיה מתקפת תגמול-הגנתי מצדנו מובנת גם בעולם הרחב.
    והנה, יצאמו מן הרצועה ( בטיפשות וללא הסכם הדדי), איפשרנו לחמאס להגיע לשלטון מבלי שהרגנו את הממזר הזה כשעדיין היה קטן והנחנו לו לרכוש כלי לחימה ולהפוך לצבא התקפי.
    מתברר כי במקרה אשר זה, צדקו בזמנו בזמנם אש ממשלתנו הראשון כאשר טבע את מטבע הלשון הנהדרת "מו"ם שמו"מ" ונציגנו באו"ם חיים הרצוג כאשר קרע לגזרים את החלטת העצרת המאשימה את ישראל בהתנהגות לא נאותה- לשון המעטה-.
    אי לכך ולמרבה הצער אין הצעתו של יהושע יכולה לעמוד במבחן המציאות ומסתבר כי היה עלינו להכניס את העזתים להריון מלא.
    ובנוסף על כך יש לציין כי עד כה נוהג אהוד ברק בשום שכל ובתבונה. כדאי שימשיך להורות על
    כתישת ממלכת החמאס מן האוויר ובאמצעות תותחים ויעכב ככל האפשר את הכניסה הקרקעית של הצבא.
    שיהיה בהצלחה.
    ואיחולי שנה אזחית טובה, שלווה ובטוחה לכל העומדים בקו האש, חיילים ואזרחים כאחד. אמן.
    .

  3. סמולן

    האם יש התיחסות לשריעה ?

    האם יש התיחסות לשיטות ודיני מלחמה איסלמיים כלשהם ?

    האם יש התיחסות לדיני מלחמה ביהדות ?
    (איך לא ? היהודים לא לחמו במשך הרבה שנים, ולכן דיני המלחמה שבדת משקפים פרימיטיביות שאפשר לבצע בגינה הלקאה עצמית, חבל על הזמן)

    האם יש התיחסות לדיני מלחמה במשפט הישראלי ובמורשת הישראלית ?

    האם מישהו יטרח לבשר לאומה, שמייקל וולצר כתב את ספרו רק לאחר מלחמת ששת הימים ? כלומר, שבאותם ימים, היה נחשב כאפשרי לחלוטין, שהציונים האשכנזים ידעו מה לעשות יותר טוב מהפילוסופים ? מוסרית, כמובן.

    או שמא מדובר בחימום מחדש של מונחים לטיניים, המסתירים מאחוריהם – כרגיל – שלל הנחות ארכאיות, כמו למשל ששני הצדדים הם, כך או אחרת, נוצריים ?

  4. ע.ג

    קודם כל יפה שהסרט מגדיר גם את החיזבאללה כמי שבצעו פשעי מלחמה. הגיע להוסיף גם את החמאס. אבל חלק מדוגמאות עורכי הדין הן הולכת שולל. למשל, כאשר מעמידים את הברירה בין צלף לבין בית ספר על הילדים שבו. האם ישראל ירתה פעם ואפילו לא בכוונה על בית ספר? התשובה היא לא. אבל הרי לא זו הברירה. יספר לנו עו"ד ספרד על סיטואציות יותר גבוליות – בית הספר משמש מחסן לעשרות קסאמים שיגרמו למות פציעה ובהלה של ילדים ומבוגרים רבים בישראל, הוא ריק מילדים אבל לידו מתגוררת משפחה שעלולה להפגע להפגע כמעט בודאות לא מהטיל הישראלי אלא מפצוץ הקסאמים המוחבאים. לירות או לא לירות? חיי משפחה אחת שקולים כנגד חיי עשרות ישראלים? עו"ד ספרד נמנע גם לציין כי אמנת ז'נבה הרביעית מתירה במפורש ירי על מקום בו נמצאים אזרחים כולל בית חולים אם יש בו נשק. ישנם דברים ישרים עוד פחות. בירי בשבוי בנעלין נכתב כי חיל יורה בשבוי ומראים את השבוי נופל. נוצר רושם שהחיל הרג את השבוי מה שכמובן אינו נכון. זה מקרי או מכוון? או השבויים מובלים רק בתחתונים והדובר מדבר על זכותם לכבוד בלי להגיד מילה על כך שהם הופשטו כדי לודא שאין עליהם חגורות נפץ ולא כדי להשפילם. לו היו הדברים מאוזנים והגונים יותר לא היו הדברים הנכונים שנאמרים בענין זוכים למשיכת כתף אדישה.

  5. אוליביה מועלם

    הבעיה שלו היא שכל חייו הוא משרת,סמרטוט של האשכנזים. אם מאיר בביוף דיבר לא מזמן על מזרחי מוכחש אחר, הרי שהבולי הזה ,הוא הנרצעות בהתלגמותה. וזכורה לטוב איריס מזרחי שכתבה בזמנו על כך ב"הארץ". יהושע מהווה למעשה דוגמא ומופת להצלחה של ההגמוניה האשכנזית בהשתקתו הכמעט מוחלטת של השיח המזרחי. אני אפילו מתחילה לחשוב, שומו שמיים, כי הכיבוש והמלחמה הנוכחית, כמו גם כל המלחמות הקודמות משרתות היטב את העניין האשכנזי. אני בהחלט מסכימה עם יהודה שנהב שאמר בזמנו בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי הכיבוש מיטיב עם האשכנזים.
    לכי תדברי עכשיו על עניינים חברתיים, והלא יחשבו שאת מטורפת!

  6. סמולן

    1. לא מדובר במשהו שהוחלט על ידי אומות העולם, אלא על ידי הסדר המערבי השליט.

    2. המרכיב התרבותי העקרוני הזה, אינו בא לידי ביטוי כלל.

    3. וכך, גם לא נידונה בשום צורה העובדה הפשוטה והמוחלטת, שהכפפת מדינת ישראל ל"דין הפלילי הבינלאומי" הופכת מניה ובי את מלצר, ספרד ושות' לסוכנים של קולוניאליזם תרבותי. היות והמהלך שלהם, נסמך באופן מוחלט על קיומן של "אומות העולם" (כאמור, אומות המערב, או ביתר דיוק: השליטים הקולוניאלים), שקבעו משהו שעלינו לציית לו ללא היסוס.

    4. אחד מהדברים המרתקים הוא נוכחות של חברי סגל, שהם מומחים לפילוסופיה. אם כן, ניתן להעלות כמה שאלות מהזן חובב החכמה. האם באמת "אסור באיסור חמור" לירות על ישראל טילים, כדברי עו"ד ספרד ? מהתרשמותי הכללית, אין שום איסור כזה. היורים מקובלים בקהילה הבינלאומית, ואם נחדד, הרי שמפעילותו של עו"ד ספרד עולה כי אם יפגוש אותם, יש מצב שהוא יחבק אותם חיבוק אמיץ.

    5. "איסור הירי על ישראל": מדובר כככל הנראה בדרך לחבב את הדין הבינלאומי הזה על הישראלים. מהלך רטורי, טקטי, ואמיתי ככל אמיתות השמאל החדש, כלומר שקר.

    6. שכן איך אפשר לטעון שדין כלשהו תקף, כאשר אף אחד לא נשפט בגינו, וכאשר כולם יודעים שאם מישהו ישפט בגינו, יש מצב שהוא ישוחרר עבור שתי אלפיות של שבוי ישראלי ? תקדים קונטאר מדגים היטב, שהמשפט הבינלאומי אינו חל על רוצחי יהודים, אם כי כמדומה שהוא חל על יהודים. המשפט היחידי החל על רוצחי יהודים, הוא משפט ישראלי. למשפט הבינלאומי יש מקום מוסרי, אם כן, אם ורק אם הוא מקובל על מדינת ישראל: על האלקטוראט ועל הכנסת.
    ניתן אולי להמחיש על ידי דוגמה: היה היה משחק כדורגל, שהוכרע על ידי דייגו מראדונה בנגיעת יד. בכך, מראדונה לא רק הביא לקבוצתו זכיה בגביע העולם, אלא הדגים מהפכה תיאורטית בכדורגל: זהו משחק שבו מותר להשתמש בידיים. השימוש של מראדונה ביד התרחש לנוכח הסנקציה השיפוטית הסבירה: במצב עניינים רגיל, הוא היה מורחק, קבוצתו נענשת, ובקיצור, לא היה כדאי להם לעשות את זה. אבל בדקה האחרונה של אליפות העולם בכדורגל, הדגים מראדונה, הכלל הזה לא תקף. באותו מובן, אין שום סיבה לדבר על פשעים בהקשר של אנשים שהדוברים וכל העולם רואים בהם לוחמי חירות לגיטימיים. אין שום דין שבולם, בלם, יבלום אותם.

    7. נקודה מעניינת, אם כי טכנית, היא של "לוחם", כדברי עו"ד ספרד, היורה על אזרחים מבין אזרחים. האם מדובר באפשרות תיאורטית ? לא… אבל, במצב מעין זה, כמדומה שמה שנטען כאן שמשקף את הדין הבינלאומי יאסור על הצד שלנו לירות בתוקף, אם הוא מוקף במספיק אזרחים. הבה נתפלספה: יכול "לוחם" לירות בעיר ישראלית קטנה, נאמר ששמה שדרות, אם הוא מוקף, נאמר, בפי עשר יותר אזרחים. למעשה, כל עוד ה"לוחם" מוקף בכמיליון וחצי אזרחים התומכים בו, אסור לירות בו, אלא אם הוא מסכן במוות, כמיליון וחצי אזרחים. לא מדובר בשאלה תיאורטית, אלא במדיניות הרשמית של החמאס, ושל קבוצות ישראליות שתומכות בו, בפועל (או למעשה, בעזרת תיאוריה מדומיינת).

    8. אומות העולם, גם במובן הנרחב יותר מאשר רק המעצמות הקולוניאליסטיות, לא עשו את מה שמיוחס להן בסרט. כך למשל, במלחמה הקרה, יצאו שתי אומות עולם חשובות למדי, והחליטו שהן מעדיפות להכחיד לחלוטין את כל החיים על כדור הארץ (טכנית, גם כל החיים ביקום: אין לנו עדויות לחיים במקום אחר…), ובלבד שלא תיפגע ציפור נפשן, שיטה מסויימת לקביעה של תנאי שכר במשק מתועש. קפיטליזם וקומוניזם. קשה לדמיין באיזה עולם חיים ליאת רוזנברג, ומה מידת הבלונד הנדרשת כדי להתעלם מקיומה של המלחמה הקרה, ושל המשמעויות מרחיקות הלכת של שיטת הלחימה המרכזית שאומצה על ידי אומות העולם הללו. אולם ברור שהאפשרות שיש הקשר פרשני מורכב למשפט הבינלאומי, היתה יכולה להיות מובהרת, או ביתר דיוק, היתה חייבת להיות מובהרת. זאת, היות והדיון בטרור ב"שיח" מקבל כמעט תמיד את זכותו של ה"חלש" להרוג כמה אנשים שבא לו, ואיך שבא לו. זהו סוג של הקשר. מתברר שהחזק בדרך כלל מוגן, על ידי יכולתו להחריג את עצמו מהדין. ישראל, כמדומה, מתבקשת להיות חזקה כדי לא להשתמש בטיעון הראשון, וחלשה בכדי לא להשתמש בטיעון השני. מחד מעצמה, מאידך תלויה באופן מוחלט בעולם.

    9. אפרופו יהודה מלצר, אנצל את ההזדמנות למחות על פרסומת שיטתית שהוחדרה לטקסט של "יש אלוהים ?". בין עשר לעשרים פעמים מוזכרים תרגומים אחרים של ספרי עליית הגג, שלא נכללים בשום צורה בטקסט המקורי של דוקינס. הערות מועילות נמצאות בצמצום ניכר (וכך פרשת טמרין כמעט ואינה מובהרת), ואוסף סיפורי מורשת קרב על תרגומים לעברית, מופיע הרבה יותר ממה שסביר.

  7. בר און

    אולביה ערב טוב.
    אולי פעם אחד יהיו תגובות עניניות שישקפו את כל הקשת הפוליטית מבלי שנכניס בכח ולא לעניין את הנושא העדתי. מזל שלא ייחסת לאשכנזים יותר פשעי מלחמה מאשר למזרחים או להיפך.לידיעתך, בזכותך ובזכות העסקונה העדתית שמתפרנסת בזכות הפלגנות, ההסתה והבכינות, רבים נשארים תקועים עם תסכולים ורגשי נחיתות. להיות חברתי ולעשות למען האחר אפשר וצריך בשם כולם ולא רק בשם מגזר כזה או אחר.
    שיהיה ערב טוב בלי מלחמות ועדתיות.

  8. ראובן מירן

    "ידוע לי שקצינים רבים, ובמיוחד בדרגות הגבוהות, מנסים להוכיח לעצמם שפעילותם הגיונית ומועילה, ושאין בה מרכיב כלשהו שאינו מוסרי. הם עושים זאת בעזרת נימוקים שונים הקשורים באדיקות, אוטוקרטיה, שלמות המדינה, ההכרח הנצחי להילחם, חיוניות הסֵדר, חוסר עקביות בדברי הטירוף הסוציאליסטיים וכן הלאה. אך בעומק נשמתם גם הם עצמם אינם מאמינים בדברים היוצאים מפיהם, וככל שהם אינטליגנטיים יותר וככל שחולפות השנים והם נעשים מבוגרים יותר, כך הם מאמינים בהם עוד פחות.
    אני זוכר את ההפתעה המשמחת שנכונה לי כאשר חבר ועמית ותיק שלי, אדם שאפתן מאוד שהקדיש את כל חייו לשירות הצבאי וזכה באותות כבוד ובדרגות גבוהות ביותר (שָליש אישי ואלוף) סיפר לי שהוא שרף את ה"זיכרונות" שכתב על המלחמות שבהן נטל חלק, מכיוון ששינה את השקפתו על הפעילות הצבאית, וכעת כל מלחמה היא מעשה מושחת בעיניו, ואין לעודד את קיומה על ידי נטילת חלק בה, אלא להפך, יש לערער את האמון בה בכל דרך אפשרית. קצינים רבים חושבים בדיוק כמוהו, אף שאינם אומרים זאת כל עוד הם משרתים בצבא. האמת היא שלא ייתכן קצין נבון שחושב אחרת. די בכך שניזכר בדברים שמהם מורכב עיסוקם של הקצינים כולם, מהזוטר ביותר ועד הבכיר ביותר – מפקד כוחות הצבא. אני מתייחס לקצינים בשירות פעיל, שלהוציא תקופות בודדות וקצרות שבהן הם יוצאים למלחמה ועסוקים ברצח אמיתי, פעילותם מתחילת שירותם הצבאי ועד סיומו מורכבת משתי מטרות שעליהם להשיג: ללמד חיילים את השיטות היעילות ביותר להרג בני אדם, ולהרגיל אותם לצייתנות שמאפשרת להם לבצע כל פקודה של מפקדם באופן מכני וללא ויכוח. בתקופות קדומות יותר נהגו לומר "הַצליפו בִּשניים עד מוות, וכך תאלפו אחד", וכך נהגו לעשות. וגם אם כיום ההצעה להצליף עד מוות מצומצמת יותר, העיקרון נותר בעינו. אי אפשר להביא בני אדם למצב שפל כזה – לא של חיות אלא נורא מזה, של מכונות – מצב שבו הם יבצעו מעשה איום ונורא מבחינת טבעו של האדם ואמונתו, כלומר רצח, וזאת רק משום שמפקד פוקד עליהם לעשות כן. וכדי שיבצעו מעשה כזה לא די בהונאה מתוחכמת, אלא יש להפעיל נגדם אלימות אכזרית. והדבר אכן נעשה הלכה למעשה.
    לא מזמן התפרסמה בעיתונות הצרפתית סנסציה עצומה, לאחר שעיתונאי חשף את העינויים הנוראיים שעוברים חיילים בגדודי המשמעת באי אוֹבְּרוּ, במרחק שש שעות מפריס. העונשים הם קשירת הרגליים לידיים מאחורי הגב, ולאחר הקשירה השלכת החיילים על הקרקע; התקנת מכשירים על אגודליהם בזמן שידיהם מעוקמות מאחורי גבם, והידוק המכשירים כך שכל תנועה גורמת כאבי תופת; תלייה כשהרגליים למעלה ועוד.
    כאשר אנו רואים בעלי-חיים שמאולפים לבצע פעולות המנוגדות לטבעם, לדוגמה: כלבים הולכים על רגליהם הקדמיות, פילים מגלגלים חביות, נמרים משחקים עם אריות וכדומה, אנו יודעים שכל הביצועים הללו הושגו באמצעות עינויי הרעבה, הצלפות וברזל מלובן. אותו דבר ברור לנו כאשר אנו רואים חיילים במדים שאוחזים ברובים ועומדים דום, או נעים ופועלים כאיש אחד בתיאום מושלם – רצים, קופצים, יורים, צועקים וכו', בדרך כלל במִסדרים או בתמרונים שקיסרים ומלכים אוהבים כל כך ומציגים זה בפני זה. אי אפשר לצרוב ולהוציא מאדם את האנושי שבו ולהוריד אותו לדרגת מכונה בלי לענות אותו תחילה; והעינוי חייב להתבצע לא באופן פשוט אלא באופן המשוכלל והאכזרי ביותר – חייבים לענות ולהונות אותו בעת ובעונה אחת.
    את כל הדברים האלה אתם, הקצינים, מבצעים, ומהם מורכב השירות הצבאי כולו, להוציא אותן תקופות קצרות ונדירות שבהן אתם נוטלים חלק במלחמה אמיתית.
    צעיר שהורחק ממשפחתו והועבר לקצה העולם מגיע אליכם במצב של צייתנות מושלמת, לאחר שלימדו אותו כי השבועה השקרית שהוא נשבע – שבועה שהבשורה הנוצרית אוסרת – מחייבת אותו באופן בלתי הפיך. בכניעותו הוא דומה לאותו תרנגול שמוצב על הקרקע וקו משורטט על אפו ולאורך הרצפה, והוא מדמה כי הוא קשור בחוט. הצעיר הכנוע מקווה שמפקדיו המבוגרים ממנו, שהם אינטליגנטים ומשכילים ממנו, ילַמדו אותו מה טוב. ואתם, המפקדים, במקום לשחרר אותו מן האמונות הטפלות שהביא איתו, מחדירים בו אמונות שווא חדשות, נטולות היגיון, גסות ומשחיתות: על קדושת הדגל, על מעמדו האלוהי כמעט של הצאר, על תפקידה של צייתנות מוחלטת לבעלי סמכות. ולאחר שאתם מצליחים לשים את החיילים ללעג בעזרת שיטות שפותחו בארגון שלכם, אתם משפילים אותם לרמה נמוכה מזו של בעלי-חיים, למצב שבו הם מוכנים להרוג כל אדם שיורו להם להורגו, גם כשמדובר באחיהם הלא-חמושים. אתם מציגים אותם בגאווה בפני המפקדים שלכם, ואף זוכים בתודה וגמול. נורא הוא להיות רוצחים, אך להביא את אחיכם, שנותנים בכם אמון, למצב שפל כזה בערמומיות ובשיטות אכזריות, זהו הפשע הנורא מכול. וזהו בדיוק הדבר שאתם עושים, וזהו עיקרו של שירותכם הצבאי כולו.
    לכן אין זה מפליא שדווקא אצלכם, יותר מאשר בכל מעמד אחר, פורח כל דבר שמדכא את המצפון: עישון, קלפנות, שתיינות, שחיתות. ואין זה פלא שמקרי התאבדות שכיחים אצלכם יותר מבכל מגזר אחר.
    "אי אפשר שלא יבואו המכשולים, אבל אוי לאיש אשר על ידו יבואו."
    פעמים רבות אתם טוענים כי אתם משרתים בצבא משום שלולא נהגתם כך הסֵדר הקיים היה מתמוטט, ותחתיו היינו מקבלים תסיסות ואסונות.
    אולם ראשית, אין זה נכון שאתם דואגים לשמירה על הסדר הקיים: אתם דואגים לרווח וליתרונות שלכם עצמכם, ותו לא.
    שנית, גם אם הימנעותכם משירות צבאי אכן הייתה הורסת את הסדר הקיים, לא היה בכך בשום אופן כדי להוכיח שעליכם להמשיך לבצע מעשים נלוזים, אלא רק שאת הסדר ההוא שהתמוטט משום שלא שֵירַתם בצבא, היינו חייבים בכל מקרה להרוס. אילו היו המוסדות המועילים ביותר – בתי חולים, בתי ספר ומוסדות סיעודיים שונים – תלויים בתמיכה שמקורה ברווחים ממוסד ששמו יצא לשמצה, שום שיקול בדבר הטוב שנובע מאותם מוסדות פילנתרופיים לא היה גורם לאישה שרוצה להשתחרר ממשלח ידה המביש להמשיך בדרכה המחפירה.
    "אין זו אשמתי," הייתה האישה טוענת, "שבניתם את המוסדות הפילנתרופיים שלכם על בסיס של רוע. אינני רוצה להמשיך בדרך הרע. ובאשר למוסדות שלכם, הם אינם מענייני." ולכן, כאשר מציגים לפני חייל את ההכרח להשתמש בנכונותו לרצוח כבסיס לשמירת הסדר הקיים, עליו לומר, "אַרגנו את הסדר הכללי בצורה שלא תדרוש מעשי רצח, וכך לא אהרוס אותו. אני פשוט לא רוצה ולא מסוגל להיות רוצח."
    רבים מכם טוענים גם: "כך חונכתי. אני מחויב לתפקידי ואין לי דרך מילוט." אך גם זהו טיעון מופרך. תמיד יש לכם אפשרות לברוח מתפקידכם. אם אינכם עושים כן, הסיבה היחידה היא שאתם מעדיפים לחיות ולפעול בניגוד למצפונכם, כדי לא לאבד יתרונות ארציים מסוימים ששירותכם הנלוז מעניק לכם. כל שעליכם לעשות הוא לשכוח שאתם קצינים ולזכור שאתם בני אדם, ומיד תתגלה בפניכם הדרך להימלט מתפקידכם. בריחה כזאת, שהיא הדרך הטובה ביותר והישרה ביותר, תבוא לביטוי בכינוס החיילים שתחת פיקודכם, התייצבות מולם ובקשת מחילה מהם על כל הרע שעוללתם להם בכך שהולכתם אותם שולל. ומיד אחר כך תעזבו את השירות הצבאי. צעד כזה נראה נועז מאוד, ונדמה שדרוש לביצועו אומץ רב, אך למעשה דרוש לכך הרבה פחות אומץ מאשר להסתערות על ביצורים או להזמנת גבר לדו-קרב בשל ביזוי המדים, דבר שאתם, כחיילים, מוכנים תמיד לבצע, וגם מבצעים הלכה למעשה.
    וגם אם אינכם מסוגלים לפעול בדרך זו, בידכם עדיין האפשרות לעזוב את השירות הצבאי – אם הבנתם את הנפשע שבשירות זה – ולתת עדיפות לכל פעילות אחרת, גם אם יש בה פחות רווח.
    אך אם אינכם מסוגלים לכך, כי אז הפתרון המתאים לכם, בהתלבטות אם להמשיך בשירות הצבאי אם לאו, יידחה למועד אחר שיגיע בקרוב אצל כל אחד ואחד מכם. יהיה זה ביום שבו תעמדו פנים אל פנים מול המון לא חמוש שכולו איכרים או פועלי בית חרושת, ותקבלו פקודה לירות בהם. ואז, אם יוותר בכם עדיין ניצוץ אנושי כלשהו, יהיה עליכם לסרב פקודה ועקב כך לעזוב את השירות הצבאי.
    ידוע לי שישנם עדיין קצינים רבים, מהדרגות הגבוהות ביותר ועד הנמוכות ביותר, שהם כה בלתי נאורים או כה מהופנטים עד שאין הם רואים את ההכרח לבחור בפתרון הראשון, השני או השלישי, והם ממשיכים לשרת בצבא בשתיקה, גם בתנאים הנוכחיים, נכונים לירות באחיהם ואף מתגאים בכך; אך, למרבה המזל, דעת הקהל מענישה אנשים כאלה בדחייה ובהתנגדות הולכות וגוברות, ומספרם של אלה הולך וקטן בהתמדה.
    לכן בתקופתנו, שבה ברור כי הצבא מופקד על רצח אחים, קצינים אינם יכולים להמשיך עוד את המסורת הצבאית הקדומה שכולה נועזות ושביעות רצון עצמית. הם אינם יכולים להמשיך במשימתם הנפשעת ללמד חיילים פשוטים, שנותנים בהם אמון, לרצוח המון פשוט ולא חמוש, וכל זאת בלי להיות מודעים לשפלותם האנושית ולבושה שבמעשיהם.
    את הדברים הללו חייב להבין ולזכור כל קצין חושב ומצפוני בימינו."

    "תזכורת לקצין" מתוך "על הפטריוטיות" מאת טולסטוי, נהר ספרים, 2008

  9. לע.ג.

    ירי על תחנת טלוויזיה, כמו שצה"ל ביצע בתחילת המבצע הוא ירי על חפים מפשע ולא על לוחמים במכוון.

  10. ע.ג

    הטלויזיה משמשת את החמאס לצורך תקשורת בין מחבלים והעברת הוראות לביצוע פשעי מלחמה ולכן תקיפת תחנות טלויזיה רדיו ומרכזי תקשורת היא חלק מפגיעה בתשתית לחימה ולא ירי על חפים מפשע. זה ירי על חפים מפשע כאשר הטלויזיה ממלאת את תפקידה – דיווח ולא כאשר היא מסיעת ללחימה.

  11. אוליביה מועלם

    תסכולים,בכיינות ורגשי נחיתות יש ובשפע לך. אתה גזען, משום שאתה קובע כי כשמדובר במזרחית או אז מדובר א-פריורי בבכיינות, בתסכול וברגשי נחיתות. מקומך לא יכירנו ברשת. מה הקשר בין הדברים שכתבתי על העבד האולטימטיבי של האשכנזים-בולי-לבין התגובה המועררת שאט נפש שלך?אדרבא תתייחס לדבריי על הבולי הזה (אפילו הכינוי האינפנטילי הזה הוא אשכנזי למהדרין), ואז אואיל להתייחס אליך בכבוד. עד אז אתה ראוי לכל הגינויים האפשריים, חתיכת גזען שכמותך, תתבייש לך!