על שלוש סוגיות הליבה התוקעות את המשא ומתן עם הפלסטינים

שלמה סבירסקי

נהוג לומר כי המשא ומתן בינינו ובין הפלסטינים תקוע בגלל שלוש סוגיות הקרויות "סוגיות ליבה" ואלו הן: זכות השיבה, מעמדה של ירושלים ומעמדם של המקומות הקדושים בהר הבית.

נכון? ממש לא! הרשו לי להצביע על שלוש סוגיות הליבה האמיתיות: גלובליזציה, דמוקרטיה ושוק חופשי.

נתחיל עם גלובליזציה. מה תוקע את המו"מ? עכשיו אפשר לגלות: העובדה שהפלסטינים נצמדים לנוסחאות של פעם, שאבד עליהן הכלח. בראשן, מדינה עצמאית. מה להגיד לכם, פשוט טמטום. היום? בשיא עידן הגלובליזציה? היום, כשגבולות בין-מדינתיים הולכים ומיטשטשים? כשממשלות מאבדות את כוחן לטובת התאגידים הרב-לאומיים? כשמדי יום קמים להם גופים על-לאומיים כמו האיחוד האירופי או ארגון הסחר העולמי? היום, כשכל העולם הופך לכפר גלובלי אחד?

איך אפשר להסביר לפלסטינים האלה שהיום איש כבר לא מדבר על כלכלה לאומית? בשביל מה צריך את זה, בעידן כלכלה על-לאומית ורב-לאומית וטרנס-לאומית ופוסט-לאומית? שילמדו ממה קורה בחצר האחורית שלהם, בעזה: הנה, אנשים שם בכלל לא עובדים, אין שם שום פעילות כלכלית, אין שם שום תעשייה, ומה? מישהו סובל מזה? מרימים טלפון ומייד משתרכות להן שיירות ארוכות של משאיות עם סיוע הומניטרי. וממי? מגופים על-לאומיים! הרבה יותר מודרני, הרבה יותר מתוחכם ממה שהיה פעם, כשכולם היו צריכים לקום בבוקר לעבודה. כושר הייצור העולמי גדול היום עד כדי כך שפשוט אין עוד צורך שכולם יעבדו. כבא עשרים שנה מדברים חוקרים ומומחים על social wage, זאת אומרת, סכום מינימלי שכל אחד יוכל לקבל גם מבלי לעבוד יום אחד. פעם זה היה בגדר חלום; היום העזתים הם הראשונים ליהנות מזה!

וצריך להסביר להם עוד שהיום לא צריך עוד גבולות לאומיים. שיסעו לאירופה, שם עוברים ממדינה למדינה כאילו כלום. בעצם, הם אפילו לא צריכים לנסוע לאירופה, כי זה קורה גם בחצר האחורית שלהם, בעזה: יש שם גבול בין עזה למצרים, אז מה? זה מפריע למישהו?  המצרים סימנו על פני הקרקע פס ארוך של גבול. אז זה אומר שלא עוברים? עוברים, אבל מלמטה. ומה זה מלמד – שהיום, מה שקובע זה כוחות השוק. אלה כוחות שאף אחד לא יכול לעצור. למה? כי הם גלובליים ולא לאומיים. אם הגבול למעלה סגור, באים כוחות השוק וחופרים מתחתיו. אין עליהם, פשוט אין.

וצריך להסביר להם שהיום גם לא צריך מטבע לאומי. מיותר ובזבזני. הנה, במחווה של רצון טוב ושל שכנות טובה אנו מציעים להם את השקל שלנו בתור מטבע משותף. זה מפריע למישהו? זה פוגע בתנועות הסחר הרב-לאומיות? כלל וכלל לא. ואם בנק ישראל והבנקים המסחריים שלנו עושים מזה כמה גרושים, זה לא צריך להפריע לאף אחד.

וצריך להסביר להם שהיום כבר לא צריך צבא לאומי. בשביל מה? הנה, קחו את הדוגמא של ישראל והרשות הפלסטינית. מה עושה ישראל בכל פעם שמתגלים אצל הפלסטינים נושאי נשק – האם ישראל מסתגרת לה מאחורי חומה של אנוכיות לאומית? לא ולא – היא שולחת את מיטב בחוריה לכל סמטה ולכל שכונה ולכל מחנה פליטים בשטחי הרשות הפלסטינית ועוצרת אותם. לא רק זאת, היא אפילו פוטרת את הרשות הפלסטינית מן העול של מימון בתי סוהר עבורם. גלובליזציה, אחי.

אז מה אפשר להגיד? חבל, חבל שעל דברים שכאלה המו"מ נתקע.

זהו. עכשיו אנו מגיעים לסוגיית הליבה השנייה התוקעת את המו"מ המדיני: דמוקרטיה.

כאן, הבעייה היא כפולה: לא רק בערותם של הפלסטינים אלא גם קיצוניותם. מישהו מכר להם את ההגדרה הקיצונית ביותר של דמוקרטיה ומאז קשה להם להשתחרר ממנה. הגדרה רדיקלית עד כדי כך ששום מדינה מתוקנת ובוודאי ששום דמוקרטיה של ממש לא תוכל להסכים לה: דמוקרטיה, אומרים הפלסטינים, היא שיטת משטר שבה העם בוחר את ממשלתו!

הטקסט ההזוי מדבר בעד עצמו. מזלנו שארצות הברית, שמזה שנים רבות היא יצואנית הדמוקרטיה המובילה בעולם, תומכת בעניין זה בישראל, שהיא כידוע הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ישראל, אומרת ארצות הברית, זכאית להתגונן מפני גילויים אלה של קיצוניות, ובעניין זה אנו ניצבים מאחוריה. מזל.

ישראל דווקא נוהגת בנדיבות רבה. ממשלת ישראל, שבחתירתה המתמדת והבלתי נלאית לשלום אינה משאירה אבן על אבן ולבנה על לבנה, הכריזה שוב ושוב כי בסוגיית הדמוקרטיה היא מוכנה לוויתורים מפליגים ובלבד שנגיע להסדר מדיני. זה התחיל מיד אחרי המלחמה ב-1967, כשלוי אשכול ומשה דיין הגישו לנכבדים פלסטינים הצעה מרחיקה לכת מאין כמותה, לקבל אוטונומיה קטנה ומוגבלת בחסות ישראל. מה עשו הפלסטינים? הם התנפלו על ההזדמנות לפספס הזדמנות – והתנגדו!

זמן לא רב אחרי זה התנדב אריק שרון ללמד אותם מהי דמוקרטיה מודרנית ושפויה: כשהוא מסתייע במלומדים רבי-תהילה בתחום המזרחנות הציע שרון לפלסטינים לוותר כליל על המוסד המיותר והארכאי הקרוי מנהיגות לאומית ובמקום זאת להסתופף תחת הגג הבטוח של "אגודות הכפרים". הפלסטינים, שקיצוניותם מעבירה אותם שוב ושוב על דעתם, לא קנו. במקום זה הם הצביעו עבור רשימות אש"ף בבחירות לרשויות המקומיות ב-1976. אש"ף!

ישראל היתה מזועזעת מכפיות הטובה. אז קמו בציבוריות הדמוקרטית הישראלית חבר`ה שהדמוקרטיה היא נר לרגליהם, הקימו מחתרת שנקראה "יהודית" – להבדילה מסתם קיצונים פלסטיניים – הטמינו מטענים במכוניותיהם של שלושה מראשי הערים הנבחרים והפכו שניים מהם לקטועי רגליים.

אפילו אז לא קלטו הפלסטינים את המסר. במקום להסתייג מראשי הערים קטועי הרגליים הם בחרו דווקא לדבוק באש"ף. לישראל לא נותרה ברירה והיא עשתה את מה שכל דמוקרטיה מתגוננת היתה עושה במקומה: החרימה את אש"ף, אסרה על מפגשים עם אנשיו, חיסלה כמה ממנהיגיו.

ותוך כדי כך, אט-אט ובלא תופים וחצוצרות החלה לטפח חלופה דמוקרטית לאש"ף בדמותו של ארגון איסלמי קטן, סימפטי ומתון לעילא ולעילא בשם חמאס. הכל – ובלבד להחזיר את הפלסטינים לדרך המוטב ולגמול אותם מן ההגדרה הקיצונית והבלתי דמוקרטית בעליל ולפיה זכותו של כל עם לבחור לעצמו את מנהיגיו.

1996 הביאה עמה עוד הוכחה אחת לקשיות העורף ולקיצוניות, כאשר הפלסטינים בחרו ביאסר ערפאת לראש הרשות שלהם. הפעם נהגה ישראל באורך רוח: נתנה לאיש להסתובב בעולם, לשגות באשליות ולטפח תקוות – עד שבטיפשותו כי רבה חשף ברגע של חולשה את העובדה שהוא בכלל לא מעוניין בשלום! וכאשר עמו המתוסכל פתח בהתקוממות שילחה בו ישראל את צבאה, הפציצה באופן יסודי ושיטתי את כל מוסדות הרשות הפלסטינית וכלאה את ערפאת עצמו במוקטעה. כך ייעשה לעם המאמץ לעצמו הגדרה מטורפת של דמוקרטיה!

אבל זה לא עזר. כי מה הבינו מכל זה הפלסטינים המוטרפים משנאת-חינם? שישראל אינה אוהבת את אש"ף ואת ערפאת. אז בבחירות הבאות הם העניקו רוב במועצה המחוקקת שלהם לאותו ארגון איסלמי קטן, סימפטי ומתון לעילא ולעילא בשם חמאס. הרי ישראל טיפחה אותו, הלא כן? אני אומר לכם, הפלסטינים האלה הם מקרה אבוד. ושמא תגידו, הכשלון כאן הוא לא של התלמיד אלא של המורה? טעיתם – שהרי מנהלת בית הספר, ארצות הברית, מיהרה לגבות את ישראל, לנדות את חמאס ולתמוך – כן, מה שאתם שומעים – באותו אש"ף שעד לאותו רגע היה מוקצה מחמת מיאוס. עם עידוד שכזה ועם גיבוי שכזה ישראל לא היססה לפעול נגד התלמיד הסורר והפעילה שוב תגובה דמוקרטית הולמת: היא אסרה את נבחרי החמאס, הטילה מצור כבד על השטח הפלסטיני היחיד בו הצליח חמאס לקנות אחיזה לשלטונו וברגעים אלה ממש היא הורסת מן האוויר את כל מוסדות השלטון שלו (נשמע מוכר?) – בתקווה שתושבי עזה יבינו סוף סוף מהי מהותה של דמוקרטיה וידיחו את השלטון שהם עצמם, באי-דמוקרטיותם כי רבה, בחרו.

זהו, נשארה לנו סוגיית הליבה האחרונה, הסיפור של שוק חופשי. סיפור דומה לזה של הדמוקרטיה: הפלסטינים טוענים, למרבה התיסכול של משלחת ישראל למשא ומתן, כי  שוק חופשי הוא שיטה כלכלית שבה אדם קונה ממי שהוא רוצה ומוכר למי שהוא רוצה, שיטה שבה והסחורות עוברות ממקום למקום באופן חופשי והמחיר של הסחורות נקבע על פי חוקי היצע וביקוש.

פלא שישראל לא מצליחה להגיע איתם לעמק השווה?

הם רוצים, למשל, שנסיר מחסומים בגדה המערבית, כי זה פוגע במסחר הפנימי שלהם ומונע פיתוח כלכלי! על מה הם בוכים, על זה שלוקח להם ימים להביא את הסחורות לנמל? על זה בוכים? ומה, המשאיות שלנו לא נתקעות בפקקים של כביש איילון? ומה הם נזכרו להגיד את זה דווקא עכשיו שצה"ל מעביר את המחסומים לידיים פרטיות? הם לא מבינים שזוהי התגלמותו העילאית של שוק חופשי? 

והם רוצים נמל ושדה תעופה כי אחרת, הם אומרים, זה לא שוק חופשי! ואני שואל, בשביל מה הם צריכים את זה? מה, הם לא רואים שאצלנו יש כל שני וחמישי שביתות בנמלים? מה הם צריכים את כאב הראש הזה?

והם רוצים שנסיר את המצור על עזה כדי שיוכלו לסחור איתנו ועם העולם. מה לא טוב במצרים? ומה לא טוב במנהרות? ארבעת אלפים עזתים מתפרנסים מהן. מה יעלה בגורלם? ולמה שלא יסחרו ישירות עם אירופה דרך הים? מה, בגלל המצור שמטיל עליהם חיל הים? מה הבעייה לעבור מתחת לסטי"לים ולספינות הדבור? תנו לכוחות השוק חופש והם כבר ימצאו את הדרך!

והם רוצים שישראל תפסיק להשתלט על הקרקעות שלהם. מצחיקים: מי צריך היום קרקעות? הם לא קוראים עיתונים? הם לא יודעים שהעתיד הוא בפיננסים ובהיי טק? כמה קרקע יש כבר לברנרד מיידוף?

ומה הם בוכים שישראל השתלטה להם על כל בארות המים? כאילו מישהו בתל אביב שותה היום מים מן הברז? 

ומה מפריע להם שהם צריכים לקנות את הכל מאיתנו? מה רע? מה לא טוב בזה שהם צריכים לקנות את כל החשמל מחברת החשמל שלנו? מה, החשמל שלנו לא טוב? מה – כי לפעמים אנחנו מנתקים להם את הזרם? זה הכל? על זה הולכים אל הרב? ומה מפריע להם שהם צריכים לקנות את כל הדלק שלהם מאיתנו? מה, בגלל שאולי היו יכולים להשיג דלק זול יותר? ומה מפריע להם שהם תלויים בנו לחלוטין בשירותי התקשורת שלהם? מה, זה שהבחורים הטובים שלנו מאזינים לשיחות שלהם? מה לא טוב בזה – והרי גם אצלנו השר אטיאס שלנו רוצה להטיל פיקוח על מה שהילדים שלנו רואים באינטרנט! ומה מפריע להם שאנחנו דוחפים להם את כל הפירות שאנחנו לא יכולים למכור לאירופה? מה, לא טעים? ומה מפריע להם שאגרקסקו שלנו היא בעלת המונופול על שיווק התותים שלהם לאירופה? זה שהיא לוקחת לעצמה עמלה קטנטנה? שוק חופשי או לא שוק חופשי?  

בקיצור, קשה. הרבה יותר קשה מהסיפור של זכות השיבה, ירושלים והר הבית. הפלסטינים מדברים איתנו באדם סמית`, בג`ון סטיוארט מיל ואפילו בקרל מרקס, בעוד שאנחנו מזמן עברנו לפוקו. איך לא ייתקע המשא ומתן?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרון לוזון

    אפשר גם וגם – עובדה.

    נהניתי לקרוא.
    וגם התעצבנתי על הדרך.

    שבת שלום

  2. סמולן

    הפוסט מודרניזם הוא חרב פיפיות, וטוב שהפוסט הזה מזכיר זאת.

  3. ע.ג

    הרי זה בדיוק מה שהש"שמאל" אומר לישראלים. לא צריך מדינת לאום, נקים מדינת כל אזרחיה שהפלשתינים יהיו בה רוב. מה זה משנה הרי ממילא רעיון המדינה פשט את הרגל ואנחנו והם אחים. גם בדמוקרטיה יש לישראלים נסיון. סבירסקי אולי לא זוכר אבל היטלר עלה לשלטון באופן דמוקרטי לגמרי. מאז היהודים בכלל והישראלים בפרט מכבדים מאד את הדמוקרטיה אבל הם ממש לא מוכנים להרצח גם אם זה נעשה באופן דמוקרטי.

  4. יואל קורנבלום

    הטעות הגדולה שלך היא שאתה חושב שיש בעיות ליבה ולוקח את הבבל"ת הזה ברצינות רבה. אין בעיות ליבה או בעיות נעליים. כל זה הוא מכבסת מילים של הערבים שפירושה בעברית פשוטה שהערבים לא רוצים אותנו כאן. כלומר הערבים לא רוצים מדינה יהודית כאן, נקודה. כמובן רוב הערבים מבינים שזה לא יפה לומר את זה ולכן הם ממציאים כל מיני מילים מכובסות אחרות כדי לממש את הרעיון שהם לא רוצים אותנו כאן.

    קח לדוגמא את מצרים. יש לנו "שלום" עם מצרים אבל מצרים נלחמת בנו באמצעות צד שלישי, קרי החמס, בזה שמצרים נותנת לחמאס להתחמש ולהלחם בנו ובעצם מעלימה עין מכל זה למרות שמצרים הייתה צריכה למנוע את כל זה. כמובן שבמצרים יכולים לטעון מה שרוצים אבל אתה בטח רואה את ההתחמשות ואני בטוח שאתה שובר את הראש כל היום בניסיום להבין איך זה הגיע לשם. לכן אתה רואה שגם אם יש "שלום" זה לא שלום.

    הצרה היא שבישראל וגם בעולם כולו יש הרבה שכן מאמינים בשטויות ובמכבסת המילים של הערבים אם מתוך פחד, טמטום, חוסר רצון להבין, חוסר אכפתיות, ניסיון למצוא חן בעיני הערבים וכן הלאה. וכל אילו שמאמינים בזה הם אלו שאחראים למלחמות הבלתי פוסקות באזור. עובדה היא שהם ממנים את הטרור, את המלחמות ואת ההסתה נגד מדינת היהודים.

    לכן במקום להתפלפל על ליבה ושטויות דומות האפשרות היחידה ההגיונית שלנו היא להלחם בערבים ולהכאיב להם עד כמה שאפשר ולהרוס את השטח שלהם עד כמה שאפשר כדי שהם יבואו אלינו בבקשה להפסיק להכאיב להם. יחד עם זה שיבואו עם רעיונות שמתקבלים על דעתנו שעיקרם הוא שיש מדינה יהודית באזור וכולם התרגלו לעניין. זה לא הפסקת אש שבה הם מתחמשים באדיבות מדינת ישראל. כל דבר אחר רק מקבע את המצב העגום ורק גורם לעוד מלחמות כפי שאתה בעצמך רואה.

    אבל במקום להלחם כל חכמי השמאל ההזוי רצים ומציעים לערבים מדינה עצמאית כאילו שלערבים אכפת אם תהיה מדינה פלסטינית או לא כי בסופו של דבר היא תבלע בין שאר המדינות הערביות.

    אז אתה יכול לראות את זה בעצמך כבר ארבעים ואחת שנים שאנחנו מציעים להם כל דבר וזה לא עוזר כי עדיין לא הצענו להם שנשמיד את עצמינו או נהפוך למוסלמים. לכן ממש לא ברור לי כל הפוסט שלך על הליבה ואיך אתה חושב שזה יכול לעזור.

    אולי תסביר?

  5. דורי

    נסבירסקי יקר, נימוקיך כל-כך משכנעים וכל-כך מדברים בלשון המוכרת של פרשנינו המוכרים והחביבים (אם כי, יש להם עוד מה ללמוד ממך) שתתפלא לראות כמה מהר ישתכנע בכך עם-ישראל-חי. מה שעשוי להתפרש בעיני סמולן אהבל כפיליטון שנון, יובן, בצדק, על-ידי קונסנסואלי שאטר כאמת לאמיתה. כן כן, כאלה הם חיינו, כאלה הן תובנותינו ונאמר אמן.

  6. איריס חפץ

    הרבה כוחות.

  7. רפי יחזקאל

    יום חורף צפוני /דליה רביקוביץ

    איך שהזמן עובר.
    לא שמעתי אותך גונח
    לא ראיתי אותך כורע
    כמו ערבי
    או גבר לבוש חרמונית עם קסדה וגרבים
    שעוד לא ממש יודע עברית,
    אבל מתחלק בסיגריה עם צד"ל
    ומצדיע למם פא,
    ונוסע במכונית ממוגנת
    לחופשה של חיל בודד
    וחוזר
    ומותח את הגרב בגומיה
    ונפגע בשעה אחת עשרה בבוקר
    שלוש וחצי דקות לפני הפסקת האש
    או הפגזת ארטילריה מאסיבית
    מה שיבוא קודם,
    ומה שנפלט למישהו מהקנה
    בפקודה או סתם בחפץ לב,
    ומישהו,לא חשוב מה שמו,
    נפרד מחייו בשעה אחת עשרה בבוקר
    שלא על מנת לפגוש בהם
    באחד מכל העולמות האפשריים.

    ובמטכ"ל היה הרבה תיסכול
    והזניקו מטוסים או לא.
    והיתה מסירות נפש גדולה
    מצד זה או אחר.

    שלוש ארבע אמהות לקו בסרטן שד
    ולפחות אם אחת לקתה בהלם
    באחת עשרה בבוקר.

    במטולה הכינו הרבה שישקבאב
    וסלט ערבי לכתבי שטח שיגיעו.
    בשעה אחת עשרה בבוקר
    מישהו די קרבי נפרד מחייו
    לא אכל צהריים לא אכל בערב
    לא כתב מכתבים ולא טילפן.
    מת כמו מת.

  8. דרור ק

    ונתחיל בדמוקרטיה –

    קצת מעייף לחזור על הדוגמה הזאת, אבל אין בררה. ב-31 ביולי 1932 נערכו ברפובליקה של גרמניה בחירות דמוקרטיות. מי שזכה בבחירות ההן הייתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר. היטלר ביטל בהדרגה את הדמוקרטיה בגרמניה והנהיג משטר דיקטטורי. בשלהי 1939 כשצרפת, אנגליה ומדינות אחרות הכריזו על מצב מלחמה עם גרמניה, איש לא טען שזו בחירתם הדמוקרטית של הגרמנים שיש לכבד. היה ברור לכולם שלא כל בחירה דמוקרטית היא לגיטימית, ויותר מכך – שהגרמנים אחראים על בחירתם הדמוקרטית. כשהסתיימה המלחמה הוצאה המפלגה הנאצית אל מחוץ לחוק בגרמניה, וכך הדבר עד עצם היום הזה. איש אינו רואה בכך הפרה של הדמוקרטיה. ברור לכולם שתנועה שמטרתה היא חיסול הדמוקרטיה ואף הוכיחה זאת בעבר, אינה יכולה ליהנות מפירות הדמוקרטיה.

    חמאס איננה תנועה דמוקרטית, וכל פלסטיני שתומך בה יודע זאת. תנועת חמאס שואפת להקים מדינת-שריעה (מדינת הלכה מוסלמית) בכל שטחי פלסטין ההיסטורית. בשלב ראשון ברצועה ובגדה כיוון שאין להם עדיין יכולת להתגבר על מדינת ישראל ולכבוש אותה. חמאס אמנם מפעיל שירותי רווחה למען הנזקקים הפלסטינים, אבל באותה מידה הוא גם מכשיר צעירים פלסטינים להיות מחבלים מתאבדים ושולח אותם אל מותם בהמוניהם. לא מדובר פה בתנועה סוציאליסטית, אלא בתנועה שמשתמשת במתן צדקה כפיתיון באופן אכזרי במיוחד.

    ישראל שפעם נהגה בשיטת האין-גבולות דווקא שרטטה מחדש את גבולותיה בצורה בולטת מאוד – גדר ההפרדה שזוכה לכל כך הרבה גינויים היא גבול שאין בולט ממנו. אם למישהו יש אינטרס בניהול כלכלה משותפת הרי אלה הפלסטינים שנהנים מהיכולת להישען על המערכת הכלכלית הישראלית. דווקא ישראל היא זו שמנסה להתנער מהפלסטינים, ומגלה לחרדתה כמה זה קשה. צריך לזכור שמי שביקש להשתמש בשקל הם הפלסטינים. ישראל באופן תמוה נענתה לבקשתם, אבל הפלסטינים יכלו בשקט לעבור להשתמש בלירה המצרית או בדינר הירדני. הכורדים בעירק הנהיגו פעם מטבע משלהם והפלסטינים יכלו ללמוד מהניסיון הזה ולעשות דבר דומה, אבל הם בחרו לבקש מבנק ישראל אספקה של שקלים.

    דבר אחד הפלסטינים דווקא כן עשו – הם הקימו צבא, או ליתר דיוק כמה מיליציות שהתחמשו היטב ויצאו לתקוף את ישראל. אלא שאז הם גילו שצה"ל עדיין מאורגן יותר ועדיין חזק יותר, ונזקו רב יותר. אי אפשר להגיד שישראל ששה אלי קרב. ישראל הסיגה את כל כוחותיה מרצועת עזה, ונזהרה מאוד שלא להחזיר אותם אליה. במהלך חודשי ה"תהדיאה" (ה"הרגעה") ישראל הביטה מנגד איך המיליציה של חמאס מתחמשת ומתארגנת אבל שמרה על איפוק, וזאת למרות שבעזה מוחזק חייל ישראלי חטוף. כעת, לאחר שחמאס הכריז מלחמה על ישראל והחל לירות טילים על יישובים ישראלים, נגמרה הסבלנות של ישראל והפלסטינים משלמים את מחיר בחירותיהם המדיניות. עצוב, עצוב מאוד, אבל על בחירות כאלה משלמים ביוקר.

  9. איזי גור

    המאמץ לעקוב אחר העקומות והפיתולים בכביש שעליו נוסיע הכותב את מאמרו, גרמו לי לטשטוש ולסחרחורת. ועדיין אני מנסה להבין מה רצה המשורר לומר.
    הבה נפנה לרגע מבט חטוף לאחור.
    מלבד המחיר הכבד מאוד בחיים שגבתה מלחמת העצמאות, הרי כל מה שבא אחריה, לרבות פעולות הפדאיון, הסתננויות מעבר לגבול, מערכת קדש וכיוצא באלו, והמחירים שנגבו מאתנו בדמים ובחיים, היו כפסיק לעומת מה ששילמנו לאחר אותו ניצחון מוחץ של 67.. היהירות הקיפאון המחשבתי שאחז בנו מאז, הם הם שהביאונו עד הלום.
    נכון הוא, שזה מכבר פסה נבואה מישראל (ראה לדוגמה הסקרים בבחירות המוניצפליות האחרונות) עם זאת אפשר להעריך מה היה יכולה לקרות אילו הייתה מששלת לוי אשכול נבונה דיה כדי להציע לשכנינו המובסים הקמת ישות מדינית עצמאית בשטחים שנכבשו / שוחררו / נגאלו (מחק את המיותר).
    ונניח שראשי אותה אותה ישות מדינית (בעצם מדינה) היו נואלים עד כדי לנסנות לפגוע בישראל. האם, לגבי תגובה על פעילות אגרסיבית, דין מדינה כדין ישויות אמורפיות השולטות בעזה ובגדה?.
    אני, כיליד, כתושב וכאזרח המגינה, מצפצף על התגובות בעולם. אבל שומר על גבריו הנבונים של בן גוריון. "לא חשוב מה יאמרו הגויים חשוב מה יעשו היהודים". מאז 1967 עשו היהודים הרבה הרבה שטויות. את מחירן שילמנו, משלמים ועוד נשלם.
    אמרנו לא נדבר עם הפלשתינאים ואנו מדברים. אמרנו שלא נדבר עם הסורים והתחלנו לדבר. אמרנו שהמצרים והירדנים הם אויבים מרים ,ומזה שנים, מכיוון שהחזרנו להם את סיני, שאנו יכולים לרכוב על גמל בצל הפירמידות ולהצטלם ליד חז'נת פרעון בפטרה. (מדוע בעצם לא עשינו זאת לפני אותו יום כיפור מר ונמהר?!) . אז מה בעצם עלול, או עשוי, לקרות, אם נודיע שאנו מוכנים לדבר עם החמאס והחיזבאללה פנים אל פנים
    יה רב יה סאטר. מי יגול עפר מעיני בגין (האב!) ורבין.

  10. דרור ניסן

    לא צריך לחנך ולא צריך ללמד ואסור גם להרעים בקולך על הילדים, כי זו כבר ממש התנשאות ואלימות. ולא צריך כמו ששלמה כותב לעבוד. כלכלה ריאלית עם תפוקות, פרודוקטים, היצעים וביקושים אמיתיים לסחורות ממשיות, זה הכל אנכרוניזם. יש שווקים, ניירות ואג"חים, רק הירחמיאלים משכימים לעמל יומם.
    בקיצור, לא לחנך, לא ללמד, לא לעבוד לחיות באוויר, בדה-קונסטרוקצייה ולהפליץ בבתי קפה על דרידה. עד הצהריים להתלפמס על שמו, אם זה בפתח או בסגול, ומהצהריים להתחיל לצטט את פוקו. הצנועים יכולים להסתפק בקריקטורות המקומיות בנוסח שנהב, אופיר ואזולאי.

  11. דרור ק

    במסגרת המו"מ עם ישראל, ועוד לפני חתימת הסכם השלום, הסכים נשיא מצרים אנואר א-סאדאת לבקר בישראל ביקור רשמי, שבמסגרתו נאם בפני מליאת הכנסת. בכך הוא הוכיח שהוא מכיר במדינת ישראל ושפניו לשלום. מצרים קיבלה את מבוקשה במו"מ במידה רבה בזכות הביקור הזה והעובדה שהציבור הישראלי השתכנע בכוונות השלום של נשיא מצרים. גם המלך חוסין, מלך ירדן, נקט בפעולות דומות לפני חתימת הסכם השלום עם ישראל. אילו חאפז אל-אסד היה מודיע על הכרה מלאה ובלתי מותנית בישראל הוא היה מגלה שהגולן קל יותר להשגה ממה שנדמה. אילו הוא גם היה מבקר בישראל או מזמין את ראש ממשלת ישראל לביקור בארמונו, הוא היה מגלה שדעת הקהל בישראל משתנה לטובה מבחינתו. חמאס, לא די בזאת שהוא מסרב להכיר במדינת ישראל, הוא אף קורא בלי כחל ושרק להשמדתה ואף מוכיח זאת באמצעות ירי טילים על אזרחים ישראלים. במצב כזה, לא ברור על מה אפשר לדבר. בראשית שנות השבעים היו גישושים רציניים מצד מצרים למו"מ לשלום. בצדק מבקרים היום את ראה"מ דאז גולדה מאיר על כך שלא התייחסה ברצינות לגישושים האלה. אני לא שמעתי על שום גישושים דומים מצד חמאס. אם כבר אז להפך – כל מה שעושה חמאס מעיד על כך שפניו למלחמה, ועל כן מוטב להקדים רפואה למכה, שזה בדיוק מה שצה"ל עושה עכשיו.

  12. נפש

    אני דווקא חושב שקריאה, ועוד כתיבה על פוקו והשאר היא עבודה קשה. לידיעתך לחלק מהכנופייה הפוסט-מודרנית באוניברסיטה יש ידע נרחב בפילוסופיה, היסטוריה, ספרות, שפות ועוד. אני לא מחבב את רוב התוצרים שלהם, אבל להגדיר אותם כפלצנים שיושבים בבתי קפה ותו-לא זה ממש מיותר.
    לדעתי זה גם מריח מאנטי-אינטלקטואליזם שמרני, הרי מה שונה פלצנות על פוקו מפלצנות על אריסטו או מפלצנות על ביאליק? הכל פלצנות וזהו.

  13. מצביע חד"ש

    במקום לבקר את ה"קריקטורות המקומיות", אולי תפנק גם את קוראי העוקץ בתובנות שחלקת עם קוראי ynet, ובעיקר הקריאה האמיצה שלך להפיל את ממשלת החמאס בעזה. חיפשתי בכל המאמר איזה משפטונצי'ק קטן של ביקורת על הממשלה, אבל כנראה יותר כיף להיות הדובר שלה מאשר דובר חד"ש.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3646357,00.html

  14. צאר התחבורה

    בעידן הפוסט-מודרנסטי, פוסט סטוקטורה, דה-קונסטרוקצייה ופוסט-תיזי, אפשר פשוט להתחיל לרחף. ההליכה כאן על פני האדמה, היא דבר מיושן לחלוטין. חינוך והנחלת יידע הם כאמור דכאנות וקולוניאליזם, על אייכיות, מידרוגים, הישגיות ועוד, אסור לדבר. נותר פשוט להפוך לבניין דה קונסטרוקטיבי על שניים, שזו בעצם מוטצייה.

  15. רמי

    זה נסיון לתסריט לארץ נהדרת או לסטנד אפ?
    מצחיק?ציני?סרקסטי?עיוות?תעתוע?

    קראתי פעם ספר שלך על מנוחשלים ומנחשלים ועוד מוזרויות הזויות וכאז כן עתה-אפילו כסלט זה מריח רע כי המרכיבים מרקיבים.

    נסה עוד.אולי בסוף משהו יצליח לך.

  16. רן הכהן

    יש להוסיף שדרישתם של הפלסטינים לדמוקרטיה היא הצביעות בהתגלמותה, מפני שהם כבר משתתפים פעילים בדמוקרטיה הישראלית. הנה, 200 ההרוגים הפלסטינים הראשונים בעזה הביאו עוד 5 מנדטים למפלגת העבודה. המודד הוא 40 פלסטינים לכל מושב בכנסת! אזרח ישראלי חי יכול רק לחלום שתהיה לו השפעה כמו לפלסטיני מת. למעשה, פלסטיני מת שקול בערך ל-1000 קולות של ישראלים. אז לא רק שהפלסטינים משתתפים בדמוקרטיה הישראלית, הם גם נהנים מהעדפה מתקנת של אחד לאלף!
    עם השפעה כזאת, הם עוד מעיזים להתלונן על חוסר דמוקרטיה?!

  17. ג. אביבי

    מאמר קולע. אפשר היה להביע את תכניו פחות בסגנון הפוך-על-הפוך (כנגד הסגנון המוכר של "פרשנינו" מטעם הימין והsmall) ויותר באמירה ישירה.
    אגודות הכפריים שהוזכרו כאן הוקמו ע"י שרון, למיטב זכרוני, בין 81 ל82 (ולא ב76). יש אומרים שמלחמת לבנון הראשונה, אותה יזם ותכנן שרון מרגע כניסתו לתפקיד שר הביטחון, נועדה להשלים המהלך של השלטת אנשי "אגודות הכפריים" (שהיו נוחים מאוד להמשך הכיבוש הישראלי) במקום אש"פ במוסדות המוניציפליים בשטחים לאחר המפלה המתוכננת לאש"פ בלבנון. כנראה שרק שרון התפלא על דחייתם ע"י הציבור הפלסטיני.

  18. מוני יקים אנטיציוני

    אם נלך לפי צורת החשיבה של דרור אז אפשר לשלול כל תוצאות של בחירות הן בצד הפלסטיני והן בצד
    הציוני. כי אם הטענה היא שהחמאס שנבחר בבחירות לגיטימיות אינו כשר לייצוגו של העם הפלסטיני
    היות ואחד מקוי היסוד שלו הוא ההמלצה להקמת מדינת שריעה בכל תחומי פלסטינה ההיסטורית אז
    אפשר לפסול על אותו בסיס את כל המפלגות הציוניות שדבקות ברעיון המופרע של מדינה יהודית
    דמוקרטית שזו למעשה מדינת שריעה רק שאינה מוסלמית אלא מדינת שריעה יהודית.
    מתעוררת השאלה באם בדמוקרטיה יש לתת חשיבות ערכית למהויות הפוליטיות המתמודדות על קולו
    של האזרח ומי יקבע מהויות ערכיות אלו או שמא עושה דרור שימוש דמגוגי חד צדדי בהתחשבנות
    ערכית עם מפלגה שעצם קיומה הוא חידוש אנטגוניסטי לחלוקות הפוליטיות הנוחות לדרור כמייצג
    מצב שלטוני כיבושי הכופה את גבולות הדיון הפוליטי.
    לדעתי החמאס ושאיפתו הפרובוקטיבית ליישום חוקי השריעה והקמת מדינה הכפופה להם היא ריאקציה
    למצב לא נורמאלי אליו נקלע העם הפלסטיני עקב הכיבוש האשכנזוציוני חסר התקדים, כיבוש שהזרוע
    הפוליטית החילונית הפלסטינית נכשלה במציאת המסגרת הפוליטית אידאולוגית הנכונה.
    גם אם זה נכון שהחמאס כמפלגה דתית זה אקט של נסיגה הרי שאין לשלול את זכותו של העם הפלסטיני
    לבחור בעצמו את האמצעים הלאומיים טותם הוא רואה ככשרים ביותר למיצוי האינטרסים המופקעים
    ע'י שלטון הכיבוש הציוני שגם הוא משתמש בפרדיגמה הדתית ככלי להשגת אחדות לאומית .
    בחורבן הציונות ננוחם.

  19. אילן

    אלו הם דווקא הפלסטינאים שמתחילים לוותר על הנוסחא של מדינת לאום עצמרית. עליית החמאס והלאומיות הערבית-ישראלית מבטאים דווקא את עליית הדרישה למדינה אחת בין הירדן לים, מדינה פלסטינאית-עברית. זו מדינה שלא תהייה עברית ולא פלסטינאית, אלא משהו שבין לבין.

  20. דרור ק

    סרקזם בצד – האם לדעתך חמאס היא תנועה דמוקרטית? האם אתה יודע מה כתוב באמנת חמאס, לאו דווקא על ישראל, אלא בכלל על האופן שבו הם רואים את סדרי השלטון במדינה? אילו רוב הישראלים היו מצביעים לתנועת כ"ך כשהיא רצה לכנסת ב-1984, האם היית רואה בכך בחירה לגיטימית של אזרחי ישראל? האם היית יוצא נגד מי שהיה מטיל סנקציות על ישראל או תוקף אותה בעקבות אירוע כזה? האם אינך חושב שהלגיטימציה שאתה נותן לפלסטינים לבחור בארגון כמו חמאס נותנת לגיטימציה מסוכנת לישראלים לבחור תנועות קיצוניות בישראל?

  21. רן הכהן

    לשאלתך: לא ולא, אני סבור שהחמאס, ש"ס, ישראל ביתנו, התנועה האיסלאמית ויהדות התורה אינן תנועות דמוקרטיות. אבל אינני בטוח שמצביעיהן זקוקים ללגיטימציה ממני בשביל לבחור בהן, מה נראה לך?
    על כל פנים, ישראל היא שקבעה שכל המפלגות הללו רשאית להשתתף בבחירות הדמוקרטיות, אם בשטחים הכבושים ואם בתוך ישראל.
    אתה אולי היית מעדיף להוציא אל מחוץ לחוק את התנועה שזוכה לתמיכת רוב הפלסטינים. לידיעתך, רק בדיקטטורות אוסרים מפלגות הזוכות לתמיכה המונית. ובכן, האם אתה עצמך דמוקרט? אם נישמע לדרישתך ונשלול השתתפות של לא-דמוקרטים בבחירות, חוששני שאתה תהיה הקורבן הראשון.

  22. דרור ק

    עצוב לי מאוד לומר זאת, אבל לפי ההיגיון שלך לא הייתה לבריטניה ולצרפת שום סיבה להכריז מלחמה על גרמניה ב-1939. מדובר היה בתנועה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות על-ידי רוב אזרחי גרמניה, והיא פשוט מימשה את המדיניות שעליה הצהירה לפני הבחירות. כיבוש צ'כוסלובקיה ואוסטריה היה בוודאי לגיטימי כי היה פרי של מו"מ, והפלישה לפולין הייתה בחירה דמוקרטית של אזרחי גרמניה, ולא היה שום מקום להתנגדות של בריטניה וצרפת (ספק אם היה מקום להתנגדות של פולין עצמה לבחירה הדמוקרטית הזאת).

    להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם התקיפה של ישראל בעזה היא לגיטימית לגמרי שכן היא מימוש מדיניות של ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, אז על מה התרעומת שלך?

  23. רן הכהן

    נראה שלא ירדת לעומקו של הסדר העולמי הקיים. הסדר הזה קובע שמדינה היא ישות ריבונית, וזכותה לעשות בתוך גבולותיה כרצונה, בין אם היא דמוקרטית ובין אם לאו. לכן, עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה לא היתה עילה למלחמה, ושום מדינה לא העלתה בדעתה להכריז מלחמה עליה ב-1933.
    (אגב: הסדר הזה הולך ומתכרסם בעשורים האחרונים, כאשר מתגבשת הכרה שהקהילה הבינלאומית חייבת להגביל מעשי פשע ועוול של שלטון רודני, גם כאשר הם נעשים במסגרת הריבונית. מכאן ההתנגדות הבינלאומית לאפרטהייד, לרוברט מוגאבה וכדומה, שלא הגיעו לידי הכרזת מלחמה, אבל כן לעיצומים. הכירסום הזה משמש גם לצרכים דמגוגיים: ארה"ב שהשתמשה בפגיעה בתירוץ העלוב של זכויות הנשים שם כדי לפלוש לאפגניסטן, למשל, ובריה"מ שהשתמשה בשעתו באמתלות דומות.)
    לעומת זאת, לשום מדינה, יהיה הריבון בה דמוקרטי (או לא) ככל שיהיה, אין זכות לפגוע בריבונותה של מדינה אחרת, וזאת חריגה מכללי הריבונות ועילה למלחמה. לכן, כאשר גרמניה תקפה את שכנותיה, הוכרזה עליה מלחמה – לא בגלל היהודים, לא בגלל שהיטלר לא היה דמוקרט, אלא אך ורק בגלל הפרת עקרון הריבונות. אין לזה שום קשר שבעולם לעניין הדמוקרטיה בתנועה הנאצית – אתה מבלבל בין שתי סוגיות נפרדות לחלוטין!
    אם אתה רוצה לטעון שישראל פלשה לעזה כדי להגן על זכויות התושבים מפני הדיקטטורה של החמאס, הייתי רוצה לשמוע מי עוד טוען כמוך, ואיך בדיוק האמצעים משיגים את המטרה הנשגבת. אבל אם אתה מאמין בפיקציה שמייחסת לרצועה סוג של ריבונות (כלומר, אם נדמה לך שנגמר הכיבוש), אזי עצם היותה של החמאס אנטי-דמוקרטית לא מצדיקה שום פלישה לעזה (להבדיל, למשל, מירי הקרטות, שעשוי כן להצדיק פלישה כזאת – לא כי אינו דמוקרטי, אלא כי הוא פוגע בריבונות ישראל). הרי לשיטתך, לישראל יש זכות לכבוש גם את ירדן, מצרים, סוריה, סודאן, סעודיה ועוד, כי שולטים בהם רודנים לא דמוקרטיים…

  24. יריב מ

    היטלר לא עלה לשלטון באופן דמוקרטי. לא בצורה ישירה בכל אופן. אם כי ניתן בהחלט לטעון שהצירים הרבים שהשיגה מפלגתו לפרלמנט סייעו בפוטש – בתפיסת השלטון.

  25. דרור ק

    שאתה תאמר שמדינה יכולה לעשות בתוך שטחה הריבוני ככל העולה על רוחה? לשמוע דברים כאלה ממך? אז באמת, מה אנחנו מלינים על השמדת יהדות גרמניה? הרי מדובר היה באזרחים גרמנים שממשלת גרמניה הריבונית החליטה להשמיד. ומה לנו כי נלין על דארפור? הרי מדובר בהשמדת אזרחים סודנים בידי ממשלת סודן הריבונית. ומה בדבר קמבודיה? ומזרח טימור? גם במקרים האלה אפשר לטעון שממשלה ריבונית החליטה החלטה ריבונית להתעלל באזרחיה. בדרום אפריקה אמנם לא השמידו אזרחים, אבל נקטו נגדם אפליה קשה, וגם שם היה מדובר בהחלטה של ממשלה ריבונית לגבי אזרחיה בשטחה הריבוני.

    אגב, ארצות הברית לא טעתה כשטענה שסדאם חוסין מתעלל באזרחי עירק באופן בלתי נסבל, באופן שמצדיק התערבות זרה. היא נהגה בחוסר יושר, ואפילו בנבזות, כשהעלתה את הטיעון הזה בשעה שבפועל היא נלחמה כדי להגן על אינטרסים של אמריקנים מסוימים על חשבונם של אזרחי עירק. כלומר, הממשל בארה"ב השתמש בטיעון נכון, אבל בצורה צינית ולא-ישרה כדי לקדם מטרות לא-נכונות.

    עכשיו בחזרה לעזה – ישראל לא נכנסה לעזה כדי "לשחרר" את תושבי עזה משלטון חמאס. עם כל הכבוד למדינת ישראל, זה לא התפקיד שלה, בשביל זה יש גופים אחרים ערביים ובינלאומיים. ישראל נכנסה לעזה אחרי שחמאס, ששולט דה-פקטו ברצועת עזה, הכריז עליה מלחמה ושיגר טילים על יישובים ישראליים. לאור התמשכות ההתקפה מצד חמאס על אזרחים ישראלים, הפרת הריבונות של ישראל, סירוב חמאס להיכנס למו"מ על הפסקת אש ועל שחרור החטוף הישראלי ברצועת עזה והצהרות מפורשות מצד מנהיגיו שאין להם כוונה לחדול מההתקפות בזמן הקרוב, ישראל הייתה חייבת לתקוף את רצועת עזה. זו אפילו לא מהלך טקטי – לאור הנסיבות, כל החלטה אחרת הייתה הזנחה והפקרה של אזרחים ישראלים.

    הטענה שלך כאילו ישראל צריכה לכבד את "הבחירה הדמוקרטית" של הפלסטינים היא מגוחכת. קודם כול, ישראל לא צריכה לכבד את החלטתם "הדמוקרטית" של הפלסטינים לחסל אותה (זו המשמעות של אמנת חמאס). לא כל הכרעה שמתקבלת ברוב צריך לכבד, אדרבא, יש הכרעות מסוג זה שחובה להילחם בהן. שנית, ישראל לא צריכה להשלים עם התקפה עליה, גם אם נעשתה על-ידי ממשלה דמוקרטית.

    הערה ליריב מ – ב-1932 זכתה המפלגה הנאצית בשליש מקולות הבוחרים והפכה למפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג, מה שאפשר להיטלר להתמנות לקנצלר. מכאן והלאה היטלר ביטל למעשה את הדמוקרטיה, והשיא היה שרפת הרייכסטאג. אז נכון, רוב הבוחרים הגרמנים לא תמכו בהיטלר, אבל הוא עדיין נבחר בבחירות דמוקרטיות והתוצאות ידועות. בעקבות האירועים האלה נלמדו הרבה מאוד לקחים לגבי מה מותר ומה אסור בדמוקרטיה.

  26. סינדי.י

    ראה (העתק/הדבק)דבריך הבאים:

    "ומה מפריע להם שהם צריכים לקנות את הכל מאיתנו? מה רע? מה לא טוב בזה שהם צריכים לקנות את כל החשמל מחברת החשמל שלנו? מה, החשמל שלנו לא טוב? מה – כי לפעמים אנחנו מנתקים להם את הזרם? זה הכל? על זה הולכים אל הרב? ומה מפריע להם שהם צריכים לקנות את כל הדלק שלהם מאיתנו? מה, בגלל שאולי היו יכולים להשיג דלק זול יותר? ומה מפריע להם שהם תלויים בנו לחלוטין בשירותי התקשורת שלהם? מה, זה שהבחורים הטובים שלנו מאזינים לשיחות שלהם? מה לא טוב בזה – והרי גם אצלנו השר אטיאס שלנו רוצה להטיל פיקוח על מה שהילדים שלנו רואים באינטרנט! ומה מפריע להם שאנחנו דוחפים להם את כל הפירות שאנחנו לא יכולים למכור לאירופה? מה, לא טעים? ומה מפריע להם שאגרקסקו שלנו היא בעלת המונופול על שיווק התותים שלהם לאירופה? זה שהיא לוקחת לעצמה עמלה קטנטנה? שוק חופשי או לא שוק חופשי? "

    אנסה לענות על שאלותיך הציניות והדמגוגיות משהו.

    חשמל-כאן קבור הכלב.במקום לבנות ולייצור הם מתחמשים ויוצרים רק הרס ומוות.הרי מדינות הקולוניאליות וגם אחיותיהם מוכנות להשקיע ולהשקיע רק שיהיה שקט.
    אבל היכן יקימו תחנת כוח רצינית,מודרנית כשהשטח כה קטן?
    הנה חתיכת היסטוריה שמראה שאצל הערבים(ותומכיהם)לא השתנה דבר.
    כבר בתחילת הכיבוש הבריטי בארץ פנה המהנדס רוטנברג לבריטים וביקש זיכיון ל"חשמל" את הארץ.
    בין השאר הוא הקים תחנת כוח בצפון הרחוק והלא מיושב של ת'א.
    הוא הציע לערביי יפו להתחבר לחשמל היאהודי הלא טוב.
    הלאומנים הפנאטים סירבו.
    אבל החיים חזקים ורבים הבינו איזו ברכה יביא להם החשמל היאהודי ולבסוף הסכימו להתחבר.
    אבל זה כמובן לא עבר ללא קצת הרס ונזק.
    בהתחלה חובלו עמודי חשמל.

    וכן,מדוע אף ערבי לא ביקש זיכיון?

    דלק-היכן בדיוק יקימו בית זיקוק?היכן בדיוק תעגוננה המיכליות?מה יביאו במיכליות?דלק או "דלק"?
    שיניחו צינור ממצרים.הם אחים לא?מדוע אנחנו יכולים לקנות מהם גז ולהעביר צינור או להתחבר לצינור שמוביל גז אלינו.

    תקשורת-יש להם שרות טלפון עצמאי חלקית.מה מפריע להם להקים בזק משלהם?
    באשר לערוצים אלחוטיים-כאן חייב להיות תאום בגלל המרחב הקטן.
    אבל זה לא בראש שלהם במיוחד שהם מצפים לרשת מאיתנו את הכל.אז בשביל מה להתאמץ?

    פירות-הסוחרים העזתים קונים את מה שיש בשוק הישראלי.יש פירות גדולים יפים ויקרים ויש קטנים עם פגמים בקליפה וזולים.אין לי ספק שרוב התוצרת שהם קונים הינה הזולה אבל העשירים קונים תוצרת יקרה.
    אנחנו לא דוחפים להם שום דבר שהסוחרים שלהם לא רוצים.
    תוצרת מיוצאת הנה משובחת והפחות יפה נמכרת בארץ גם לך ולי.

    אגרקסקו-בבקשה,שיקימו נמל או שדה תעופה,יקימו חברת יצוא חקלאי עם כל המערכים הדרושים וייצאו בעצמם.

    סבירסקי,קצת הגינות וידיעה והבנה ושכל טוב ךא הזיקו לאיש.

    תהיה בריא.