• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

איך אפשר להמשיך? ניתן רק להמשיך ולבכות!

יונה ברגור

מאז אותה שעת צהריים, בשבת ה-27/12/2008, שבה החל המבצע ה"מבריק", לשחרור יישובי עוטף עזה ודרום הארץ מאימת הקסאמים, הגראדים ושאר ירי תלול מסלול, מדינת ישראל, צועדת במדרון החלקלק של הוצאתה ממשפחת העמים התרבותיים, של המאה ה-21, עמים שחיי אזרחי האויב-ילדים ונשים, אינם שווים בעיניהם ואין לה שום מעצור לגביית מחיר ההגנה על חיי אזרחיה. שיפוע המדרון הזה הולך ומזדקר ולא ניתן לעצור, בצעידה הרהבתנית בו, מפני ההידרדרות לתהום פשעי המלחמה, שאנו היהודים כל כך חייבים להיות נגדם. זה שיפוע שתלילותו אינה מאפשרת כמעט, לחזור ולטפס כלפי מעלה, אל אותה נקודת המוצא שממנה אנחנו יכולים להשקיף אל שר ההיסטוריה, מבלי להשפיל עיניים.


הזכות להגן על אזרחים, מפני אימת הטילים, שמשוגרים, ע"י אויב אכזרי, ששנאת עם ישראל חרותה על דגלו ומטופחת בספרי הלימוד ובפרשנות של ספרי הקודש שלו, אינה נותנת לנו זכות, לעשות ככל העולה על רוחנו ולעשות מלחמה שאין בה כללים של הגינות וחמלה אנושית, המשמשים את עמי העולם. כללים אלו הם קודם וראשית לכל, של אבחנה מובהקת, בין פגיעה בלוחמים לבין פגיעה באזרחים; פגיעה במשפחות המנהיגים, בילדים, בנשים, במתפללים במסגדים ובפליטים המחפשים מקלט בבתי ספר. הכללים האלו הם גם מחייבים מידתיות בנקיטת אמצעי תגובה, מידתיות שלא תשייך אותנו לרוסיה במלחמתה נגד השצצנים; בסרבים במלחמתם לשימור יוגוסלביה ולארה"ב הזורעת הרס בעיראק ובאפגניסטן.


עם ישראל, בימים אלו, מתאפיין ע"י מספר אוכלוסיות עיקריות: אוכלוסייה המונית של טוקבקיסטים, הממלאים את טורי התגובות ברשת בדברי שטנה ונקם שאינם ראויים לבני תרבות; לפרשנים בתקשורת, שרואים את תפקידם בשימור המורל ובטיפוח הפטריוטיות שאינה מאפשרת זיק של ביקורת, והם מתעכבים רק על החשש שהקהילה הבינלאומית תעצור אותנו לפני שכל תאוותנו התמלאה; המנהיגות הביטחונית והמדינית וכל שוחרי הפיתרון הצבאי, הבטוחים שהם קונים את עולמם הפוליטי, באמצעות מלחמת חורמה והשמד של העם הפלשתיני המתגורר בעזה; וכמה צדיקים, חסידי ההומניזם היהודי, בהם אחינועם ניני; פרופ` זוהר שביט; חבורת הקצינים הסרבנים ועיתונאים בודדים, כמו גדעון לוי, עמירה הס ועקיבא אלדר, שאינם נרתעים שהם יוקעו בפומבי, על משת"פיות, בגידה ויפהפיות נפש.


ואל תספרו לי שהם הרעים. אכן הם הרעים ואנחנו הטובים. אבל להיות טובים זה מחייב ועלינו להמשיך להיות טובים, לא רק כאשר אנחנו מותקפים אלא גם כאשר אנחנו מתקיפים. אנחנו צועדים בבטחה, למקום שאיני רוצה להיות בו- מקום שבו אנחנו מקדשים חיי ישראלים ויהודים בלבד, ללא התחשבות במאות הרוגים בצד החמאסי בעזה; מקום שחמלה והשתתפות בצער של משפחות נפגעים בצד השני נחשבים כבגידה; מקום שבו מתקיימת הנהלת חשבונות של מספר הרוגים פלשתינים לעומת מספרם של אזרחי המדינה; מקום שבו עוצמת הצדק נמדדת במספר הקורבנות שלהם, מבלי ליצור את אותה אבחנה הכרחית בין פגיעה באזרחים לבין פגיעה במחבלים/חמושים/פעילי חמאס/מתאבדים ושאר מיני תוארי שם, המשמשים אותנו למתן הכשר להטלת מאות טונות של פצצות אל תוך מרכזי אוכלוסייה.


איך ניתן להמשיך כך, מבלי כאבי בטן; מעיים חמרמרים; עיניים דומעות ולב מפרפר?
איך אפשר להיות יהודי בארצך שלך, ולהצביע על שמונה שנים של ירי טילים, על יישובי הדרום, פשע מלחמתי בפני עצמו, כאליבי להרג של עשרות ילדים, נשים ומשפחות שלמות, שכל פשעם הוא העובדה שהם חיים, מזה עשרות שנים, בבית הכלא, תוצר ישראל, ששמו עזה.
נכון, ש"אין מדינה בעולם היכולה להשלים, לאורך זמן, עם מצב שאזרחיה מופקרים" ומצויים תחת איום פגזים וטילים רצוף. אבל גם נכון, שאין מדינה בעולם, במאה ה 21 המקיימת שלטון כיבוש על עם אחר במשך יותר מ 40 שנה. אכן, שלטון החמאס בעזה, לא ניצל את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לו עם ההתנתקות. אולי, אולי זה בשל העובדה שלא ניתנה לו הזדמנות; שהטלנו מצור כלכלי, מדיני ובטחוני על הרצועה, על מנת לחסל את הממשלה שם. לפני 20 שנה, ישב אייבי נתן ז"ל בבית סוהר, על פגישות ומגעים עם אש"ף. בשנים האחרונות אש"ף הוא יקיר ישראל; הוא הקונצנזוס; לפני 20 שנה דיבורים על שתי מדינות לשני עמים, היו בבחינת בגידה בעם ישראל. אז היינו עבריינים " שונאי ישראל". היום דיבורים כאלו, הם נחלת הכלל, כולל מנהיגינו מן הימין המתון. מדוע עלינו להתנסות בעוד שתי מלחמות ומאות או אלפים של הרוגים משני הצדדים, על מנת שנסכים להידבר עם החמאס?


רק שלא ניווכח שהאמרה העממית, שנוסחה ע"י Dear Abby, לפני שנים, עומדת להתאמת, גם כיום: People who fight fire with fire usually end up with ashes. , או "אלו, הפועלים לכבות שריפה באמצעות אש, עלולים לסיים כאפר".

דר` יונה ברגור
פורום משפחות שכולות, ישראליות פלשתיניות
למען שלום פיוס וסובלנות

כנראה שיעניין אותך גם: