טיהור בעיתון "הארץ"

שי כהן

רותי סיני, כתבת הרווחה של עיתון "הארץ", פוטרה אתמול מעבודתה. אור קשתי, כתב החינוך של העיתון, זומן אף הוא לשימוע לפני פיטורים. השניים פעילים בוועד עיתונאי "הארץ", שהכריז לאחרונה על סכסוך עבודה בעיתון. לטענת ההנהלה, הפיטורין הם על רקע השינויים במערכת החדשות של העיתון, וכן על רקע הקיצוצים הנובעים מהמשבר הכלכלי.

סיני, כתבת העיתון מזה 13 שנים, מסקרת את תחומי הרווחה מאז 2001 ואף זכתה בפרס סוקולוב ובאות עמותת אומ"ץ לעיתונות כתובה. בעבר כבר זומנה סיני לשימוע לפני פיטורים אצל העורך הראשי דב אלפון, לאחר שבכנס במכון ון ליר מתחה ביקורת (מנומקת) נגד העיתון. האפשרות שסיני תפוטר עוררה סערה רבה, בין השאר גם כאן. לבסוף בוטל השימוע שתוכנן לה והיא נשארה לעבוד בעיתון.

אור קשתי, כתב החינוך של העיתון, שהחל את דרכו העיתונאית ב"הארץ" בתפקידי עריכה שונים, זומן לשימוע לפני פיטורים שצפוי להתקיים בימים הקרובים. קשתי חזר ל"הארץ" לפני כשנתיים לאחר שנתיים כראש דסק החינוך ב"מעריב" ותקופה קצרה בערוץ 10.

ועד עיתונאי "הארץ" שוקל לפנות לבית הדין לעבודה על רקע זימונו לשימוע של אור קשתי. נציגי הועד רואים את מהלך ההנהלה כחמור במיוחד וטוענים כי נראה כי זימונו של קשתי לשימוע נעשה ממניעים שאינם מוצדקים, בייחוד לאור העובדה שלא עלו בעבר טענות לגבי תפקודו המקצועי. לטענת הוועד, "יש חשש כבד שההחלטה לזמנו לשימוע קשורה לעובדת חברותו בוועד ולסכסוך העבודה שהוכרז לאחרונה בעיתון". ביום שלישי יסתיימו חמישה עשר הימים מאז הכריז ועד עובדי הארץ על סכסוך העבודה, ובשבוע שעבר החליטו העובדים לנקוט צעדים ארגוניים נגד הנהלת העיתון, עם תום תקופת הצינון, במחאה על פיטורים וקיצוצי שכר.

ועד עיתונאי "הארץ", שסיני הייתה ממקימיו לפני כשנתיים, קיבל לאחרונה ייפוי כוח מעובדי העיתון לכנס אסיפות הסברה ולפתוח בעיצומים או אף בשביתה במערכת. על פי מייל שהופץ בין העיתונאים, מטרת הצעדים היא להפעיל לחץ על הנהלת העיתון לדון "ברצינות ובתום לב בדרישות העובדים". עובדי "הארץ" מבקשים בין היתר להחזיר לעבודה עיתונאים שפוטרו ועדיין מעוניינים לעבוד, לעצור את הליכי הפיטורים המתנהלים בימים אלה, ולהבטיח פיצוי מוגדל לכל עיתונאי שיפוטר.

סיני וקשתי אינם העיתונאים הבולטים שההנהלה הראתה להם את דלת היציאה מ"הארץ" ומגרורותיו בשבועות האחרונים. לאחרונה עזב את העיתון כתב התחקירים הבכיר גיא לשם, וכתב תחקירי הבריאות, רן רזניק, נמצא אף הוא במו"מ על המשך דרכו בעיתון. גם לשם ורזניק, כמו סיני, הם זוכי פרס סוקולוב. גם דנה גילרמן, כתבת האמנות של העיתון ב-11 השנים האחרונות, עזבה בעקבות חילוקי דעות עם עורכת "גלריה" החדשה, ליסה פרץ. הוא הדין גם לגבי מספר עורכים בכירים וכתבים אחרים ובהם סגניות העורכת מור גורדון ואדר זאבי וכתב התקשורת אסף כרמל. למעשה, מאז כניסתו של אלפון לתפקיד התחלפו כמעט כל העורכים הבכירים בעיתון הארץ. בין העוזבים: עורכת "גלריה" איריס מור, ראש מערכת החדשות רונן זרצקי ועורך מוסף הספורט, איתן מרקוביץ`. רק בדצמבר האחרון התבשרנו כי אחרי 30 שנה בעיתון, תעזוב גם תמי ליטני, סגנית העורך ועורכת עמודי הדעות, ומי שמילאה שורה של תפקידים בכירים אחרים בעיתון.


לפרסומים בנושא הפיטורים והעזיבות הרבות באחרונה, מגיבה הנהלת הארץ בעקביות יחסית בניסוחים כלליים אודות "קיצוצים ושינויים במבנה העיתון".

המגמה המסתמנת מעלה את השאלה – אולי בעצם כל העניין הוא מגמת חיסול כללי של עלויות ואיכות לטובת מטמורפוזה סופית של "העיתון לאנשים לחושבים" לטבלואיד מצוי לאור לחצי השוק, החינמונים והאינטרנט? והאין הדבר נראה מוזר לאור זאת שככל הידוע, ל"הארץ" הייתה שנה רווחית מאד ב2008? הצגתי שאלה זו למספר עיתונאים הקשורים היום או בעברם לעיתון – ותשובה מצוינת קיבלתי השבוע מעיתונאי המעדיף (די ברור למה) להימנע מציון שמו.

"זה לא יהיה טבלואיד מצוי. זה יהיה יותר כמו הדה מרקר. וכמו הדה מרקר, הכתבים יהיו בחצי שקל ויתחלפו כל הזמן ואף אחד לא יכיר אותם. והמשבר פשוט נתן לעיתון הזדמנות נפלאה לעשות במכה אחת את מה שהיה לוקח לו שנה-שנתיים. הועד הציע קיצוץ שכר רוחבי כמו במעריב. ההנהלה דחתה את זה, כי לא מדובר רק בחיסכון. מדובר במעבר מעיתון תפירת יד לעיתון בסרט נע. הכל בנוי על ההנחה שלקוראי הארץ אין אלטרנטיבה, וזו כנראה הנחה נכונה".

כדאי להזכיר כאן שהמו"ל עמוס שוקן החל בתהליכים אלו עוד בזמן "חדשות" ז"ל. עיתון שובב ופורץ-דרך זה מנע מעובדיו להתארגן ופתח את עידן החוזים האישיים בקרב עיתונאי ישראל. לאחר שעשה זאת, ניתן היה לסגור אותו. המגמה חילחלה הלאה, לשאר העיתונים.  

 כמי שמחויב קודם כל לזכותם של העיתונאים ב"הארץ", כמו כלל העובדים במשק, להתאגד ולהיאבק ליחסי עבודה הוגנים המעוגנים בהסכם קיבוצי- הציבה המגמה הרחבה יותר דילמה. האם בציון של התהליכים הרחבים של רידוד וקיצוץ, של מה שנראה כאובדן הדרך שאפיינה את העיתון לטובת שיקולים עסקיים (שלדעתי גם הם סופם להתברר כמוטעים) אני מחליש את האמירה הברורה על ההתנכלות לוועד ומאבק העובדים?

אחרי הרהור בנושא החלטתי שדווקא ההתלכדות של מגמות השוק הנפסדות – מבית – ביחס להתארגנות העובדים ולמעמדם, ומחוץ – הזחילה לעבר עיתונות זולה וצהובה תוך חיתוך בעלויות והאיכות – היא המבהירה את הדרך בה בחר שוקן להוביל את עסקיו. התנועה במקביל למטה ביחס לעובדים, למטה באיכות העבודה העיתונאית ו"המוצר" חייבת להיבלם – וכאן גם ברורה השותפות בין עיתונאים המתארגנים לשמור על מעמדם לבין ציבור שה"מוצר" של שוקן הוא גם (או שמא היה?) חלק מהתרבות שלו.

מוזמנים להגיב, אבל הפעם זו גם עצומה- לא נקנה עיתון המפטר חברים בוועד העיתונאים שלו בעיצומו של סכסוך עבודה! הצטרפו גם ב facebook.

אורן פרסיקו פרסם שתי כתבות ב"עין השביעית" על המתרחש בעיתון בתקופה האחרונה. על טבלואידיזציה של "הארץ"  לחצו כאן, על הפיטורים והקיצוצים בעיתון לחצו כאן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור ק

    קודם כול, נראה שיש עילה להשבתת מערכת העיתון ולמנוע את הפצתו. אפשר גם לסרב לעדכן את אתר האינטרנט של העיתון כחלק מהשביתה. אם יש ועד עובדים – הרי זה בדיוק הזמן להראות שיש לו כוח. לא מדובר בעובד אחד או שניים, מדובר בשורה שלמה של עיתונאים בכירים שפרנסתם בסכנה, קל וחומר שהעיתונאים הפחות-בכירים לא יכולים להרגיש בטוחים. מדוע אם כן להמשיך לעבוד כרגיל?

    שנית, אני הייתי פעם מנוי על הארץ. אחרי שחנוך מרמרי ויואל אסתרון ספק התפטרו ספק פוטרו ירדה רמת העיתון בצורה דרמטית, ומאז אני קונה אותו רק בסופי שבוע. בזמן האחרון נרשם שיפור מסוים, אם כי הוא לא חזר לרמתו בתקופת חנוך מרמרי ויואל אסתרון. מעבר לעניין העקרוני של פגיעה בזכויות העיתונאים העובדים בעיתון, נראה שהעיתון הזה הולך מדחי אל דחי, ועוד מעט לא יהיה טעם לעיין בו אפילו בסופי שבוע. נראה לי שבסוף השבוע הקרוב אני כבר לא אקנה "הארץ". חבל, דווקא היה לעיתון הזה עתיד.

  2. מאיר בביוף

    בפיטוריה של רותי סיני ובפיטוריו הצפויים של אור קשתי – עם כל הצער הכרוך בכך – יש גם דבר חיובי אחד: היומון האולטרה ימני הזה (במובן האמתי, החברתי-כלכלי) יחזור למצבו הטבעי, היינו – המייצג של הדארוויניזם החברתי-כלכלי נטו. מעתה, בימת הארץ תעמוד לרשותם הבלעדית של השטרסלרים, ללא הקמופלאז' המטעה והמכשיל שסיני וקשתי סיפקו לו שלא בטובתם. וכשהכל חוזר למקומו הטבעי יש לקוות שמעז ייצא מתוק.

  3. לינה

    שימו לב לשמות המפוטרים: מדובר בעיתונאים מבריקים שעושים עבודה נהדרת אבל חטאם היחיד שהם אינם משחקים מספיק במשבצת של עיתנאים "ענקי" דור כגון גדעון לוי ו עמירה הס.
    טיפ קטן לעיתונאי הארץ: אל תזוזו ולו מילימטר מהקו המדיני השמאלני רדיקאלי שמוביל העיתון (וזה בניגוד גמור לקו הקפיטליסטי חזירי שמוביל העיתון – ע"ע יקיר המערכת מר שטרסלר. שמעתם על עיתון "שמאל" כזה בעולם ?). גברת סיני כותבת מאמרים מצויינים בנושאים חברתיים אבל כנראה נכשלה בדחיפת נושא ה"כיבוש" בכל חור ובכל פיסקה ולכן הראו לה את הדלת. רזניק – עיתונאי נהדר, משכמו ומעלה מחבורת מלכחי הפינכה הרידקליים ש"הארץ" עשיר בהם, כנראה כתב יותר מדי על תקלות ובעיות במערכת הרפואה בישראל ולא מספיק על בתי החולים בעזה ולכן גם הוא ככל הנראה יראה את הדלת.
    ומי שלא מאמין שיבדוק בעצמו את פרופלי המועמדים לפיטורים ואלו שכבר פוטרו.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    צודק לגמרי. צריך להפסיק לקרוא אותם, גם באינטרנט.

  5. אהרון תמוז

    דרושה מפלגה קומוניסטית חזקה

    הצביעו חד"ש

  6. סרבנית

    הגיע הזמן שכל המכבסות יעזבו את עתון הארץ.

    הארץ מתגולל בימים אלו תחת לוגו כותרתי ולוחמני מעוצב שכותרתו "מלחמה נגד החמאס." הבה נניח לעובדה שאין שום מלחמה בדרום (אלא התקפה של צבא קוזקים ברברים שנלחם בעיר עם מטוסים, אניות, טנקים ותותחים). נניח לפארסה הזו ונתמקד בעניין אחר. בלוגו יש טעות תחברירית שרק צנונים זרים לאזור לא שמים לב אליה: לא אומרים "מלחמה מול הש"ס" נכון? אז מה פתאום "מלחמה מול החמאס"? ה' הידיעה בלוגו המווביל של העיתון שגוייהו ומיותרת. כך או אחרת, כל המכבסות של עיתון הארץ, בעיקר גדעון לוי ועמירה הס, שהם, המכבסות העיקריות על עיתון הארץ בחו"ל, צריכים לעזוב את העיתון. אנחנו כבר לא בשנות ה-90 העבשות בהן איכשהו הייתה הצדקה כלשהי להיות חלק מהמנגנון הקפיטליסטי-ציוני-אשכנזי של הארץ. אנחנו ב- 2009 עם אינטרנט ואינסוף במות תקשורתיות. כולם יכולים לעבור לבמות צנועות יותרכולל ההומנטאר הדגול גדעון לוי (שתמך בברק אגב!). יש להפסיק ולתת לגיטימציה לפשע המאורגן הקאפיטליסטי-ציוני של עיתון הארץ.

  7. אירית

    בהצלחה לעובדים העשוקים. מבחינה פוליטית טוב שהעגל הזה מתנתק מהפטמה הלא כשרה הספציפית הזו. להגיד על שוקן שומר סף בתגמול, זה יהיה בנאלי מידי.

    לשים לב לנשירת המסיכות ולמועד שזה מתרחש, בעאלק "סמול" של עשרים השנה האחרונות.

  8. ניצן אביב

    יישר-כח לשי כהן על מאמרו ולמאיר בביוף, ולאהרון תמוז על תגובותיהם.
    אכן, דרושה לנו מפלגה קומוניסטית חזקה!
    הצביעו חד"ש בבחירות הקרובות!

  9. יעל

    כשהדעת מוסחת למקום אחר, ובמיוחד ש"הארץ" היא הבמה היחידה כמעט להתנגדות למלחמה מי ירצה להיכנס לעימות איתם כעת על פיטירי עיתונאית חברתית? כמו כן, נדמה לי ששכחת ברשימת המפוטרים את מרון רפופורט, שהיה אחד הראשונים בטיהור.

  10. שי כהן

    אני לא בטוח שמצבנו טוב מספיק בחזיתות החברתיות השונות בכדי לשמוח על תלישת "עלי תאנה" מה גם שהעשייה של העיתונאים בעלי המודעות והמחוייבות מבין הכותבים בהארץ היא בעיני יותר מכך

    לגבי מירון רפפורט- מדובר בפיטורים מגעילים לא פחות, אבל בעיתון ידיעות אחרונות…

  11. שור

    חבל שעיתון "הארץ" מצטמצם.
    לפי כתבה גדולה בדר-שפיגל ל"הארץ" קשיים כלכליים,
    לפי הניתוח בעיתון הקשיים נובעים מירידה בתפוצה כי העיתון נתפש כשמאלני מדי ע"י קוראיו.
    ייתכן שהמערכת מנסה לאזן קצת.

    לינק –
    http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=7946&cat_id=3

    שור

  12. אירית

    הגישה שלך מזכירה את הפתגם הידוע שמי שמתפשר על חירות בשביל בטחון לא ראוי לשניהם. בהפוכה.
    הפשרות בעבר הובילו לשוקת השבורה היום. אין כל טעם בפעלה של עלי תאנה התלויים על בלימה, ומכשירים שרצים בסוף גם אוכלים דגים מסריחים, גם הלקאה וגם גירוש מהעיר. זה מה שקרה לא ?

    הארץ לא מתנגד למלחמה, כי הוא תומך במנגנון הכלכלי והפוליטי שמתפרנס מהמלחמה. זה שהוא כאילו מביע דעה אחרת, זה מחמם את הלב אבל לא משנה כלום כפי שאתה רואה.

  13. אוליביה מועלם

    יש ידיעה המאששת את זה במעריב מהיום. מעולם לא התקבצו גזענים נאלחים רבים כ'כ במקום קטן כ'כ כמו הארץ.(ואין הכוונה לאור קשתי ולרותי סיני). אדרבא הגדעון לוי הזה, שהגזענים מרבים לנפנף בו הוא גדול הגזענים. הוא נמנה עם נערי פרס המאוסים (האולטרה-קפיטליסטים). בכתבה ששודרה בים שישי האחרון בערוץ עשר, הוא התעמת עם רוכלים בשוק הכרמל כשהבעה של סלידה,שחצנות והתנשאות מבחילות על פניו.

    זאת ועוד,אחרי שהחלאה שכתב את "אין לי אחות" המפורסם, הוא כתב שבוע אח"כ מאמר חצי מתנצל, כשהוא מכוון את דבריו, לאחד בשם נ. יקירי, (הדברים כוונו לנסים משעל ,סמרטוט ידוע של האשכנזים, והכתב הכי צהוב ומגעיל בארץ, שנזכר בפעם הראשונה אז במזרחיותו). כשהוא סיפר על כך לשוקן הזקן, גוסטב, הלה אמר לו: מה אתה בכלל מתנצל בפניהם (הכוונה למזרחים א.מ.) והרי הם באמת ונדלים וברברים כפי שהיטבת לעמוד על כ ך במאמרך-הדברים מסופרים בספרו של סמי מיכאל "אלה שבטי ישראל".ואלה רק שתי דוגמאות קטנות, ועוד אפילו לא הזכרנו את אריה גלדבלום ימח שמו.

    מוטב איפוא שהעיתון הזה יקרוס, ובבך יקרוס עוד אחד מעומדי התווך של הגזענות האשכנזית הממאירה.
    אני מסכימה עם דבריו של הכותב המחונן מאיר בביוף, אנו חיים ב-2009, ויש לנו מאלאיין מקורות אינפומציה חלופית.
    אני אישית אצטער רק על מותו של מוסף "ספרים" , אף על פי שמאז עזיבתו של דרור משעני הוא היה לדל יותר, ועל המוסף הספרותי השבועי, שם אפשר היה לקרוא מדי פעם פניני ספרות מפרי עטו של אלמוג בהר למשל או של אריאל הירשפלד המרשים.ואולם כאמור אנו חיים בעידן של זרימת מידע אינסופי כמעט, ולא אלמן ישראל.

  14. אסתר עילם

    לפני כחודש הפסקתי מינוי בן 18 שנה לעיתון "הארץ". הן מטעמים של תוכן: גישה אליטיסטית, מצ'ואיסטית, וניו-ג'ורנליזם פורנוגרפי אצל כותבים מסוימים, והן מטעמים של מחירו הגבוה. לגבי המחיר ניסו לפתות אותי במחיר הרבה יותר נמוך ובהטבות. נדהמתי לדעת שמדובר במשא ומתן אישי ולא במחיר שווה לכולם/ן – מסימני ההפרטה/תחרות "אגרסיבית".
    אני לא מצטערת על הפסקת המינוי. במיוחד עם סילוק הכותבות/ים ה"חברתיות/ים". כמו-כנ, נקעה נפשי מכך ש"הארץ" מקדם כלכלה קפיטליסטית דורסנית, ושמחה שנפטרתי מכל המלל בנושא זה.
    אסתר עילם, ד"ר לשם כבוד.

  15. יניב ר.א

    מצטער, אבל כבר מזמן אין לי מנוי על הארץ על מנת שאוכל לבטלו. הפיטורים של רותי סיני הם מכה קשה לא רק לקוראי העיתון, אלא לכל מי שמתעניין וחרד לעתידה החברתי של ישראל. אגב, מדוע אין עצומה?
    אני מציע בנוסף לכל מי שקורא את הכתבה להציף את אתר "הארץ" בטוקבקים בסגנון "תוחזר הכתבת רותי סיני". מי יודע, אולי זה יעזור.

  16. עירית ליפשיץ

    בחסות המלחמה הגדולה שעין כל נעוצים בה, ומשכיחה את חיי היום-יום. ויחד עם תיפקודה ה"מדהים" של התקשורת בתוכה.

  17. דרור ניסן

    רותי סיני, איננה רק קפטנית, שחקנית נשמה שליחותית, טמונים בה גם אייכויות עיתונאיות נדירות, והיא נותרה בשנים האחרונות למעשה כתובת יחידה לחסרי מנוח על רקע אי-הצדק החברתי ששורר כאן.
    בתקרית הקודמת שלה עם העורך, דב אלפון, שנגמרה בשימוע והישרדות, הערכתי ביני ובין עצמי ובין חברים, שתפוטר בטווח הקרוב (אינני מציין זאת בבחינת "אמרתי לכם"). סברתי ש"הארץ" במתכונתו הנוכחית, אינו זקוק עוד לעלי תאנה ולמראית עין של מיגוון דעות.

    משעה שה"דה-מרקר" והסיקור הכלכלי במירעו (האדרת הפיננסיים), הפך לאדן המרכזי של "הארץ", נגזר על ציר הזמן, גורלם של כל השאר בעלי הערך המוסף שאינו כלכלי-פיננסי.

    כמה הערות פרסונאליות כביכול, אבל אולי גם מהותיות:

    דב אלפון: דב משוכנע שהיותו ממוצא מרוקאי, יליד אשדוד ובעל פרק פריזאי, אלה פרקים אוטוביוגרפיים שהינם בבחינת אליבי וחומת מגן להתנהלותו. אבל דב, מוצא וביוגרפייה אינם פרנסה ואינם אליבי לדבר. הערכים וההתנהלות והאנושיות או העדרה, זה מה שקובע. אז מה אם אתה יודע מיהו פוקו ומהו דירדה? אלה שני גאונים שאחריי שתרמו ותרמו, החלו להרוס. ואתה? מה אתה עושה? למה ובשם מי? איפה אתה ואיפה חנוך?

    יבי: יבי המנוח (יונה בן-יהודה), היה בנערותו פעיל בלח"י ולימים משורר רחוב עצמאי, המפיץ לבדו את ספרוני השירה שלו. יבי היה איש חם וחכם שפירסם שירים קצרים על אהבת אדם ואנשי עמל ב"הארץ".
    הוא נתפס, שלא בצדק, כמשורר סוציאליסט נלעג ושיכור. "הארץ" העניק לו במה כי כך "הארץ" רצה לראות ולמכור את הפינה הסוציאליסטית. אבל זה הדימויי בלבד, המהות שונה דרמטית.
    פעם שאלתי את יבי, למה הוא חם כל כך לשטרסלר ואז השיב לי שאביו של שטרסלר היה פועל נמל. ואז אמרתי ליבי, אבל שטרסלר לא פועל נמל והוא אף נגד פועלי נמל, זכותם להתאגד ולהיות בעלי עוצמה. יבי השיב לי: "זכות אבות".
    יבי לא הקים בית ומשפחה. הוא הבין שבמקום הזה ובאטמוספירה הזו, אסור לעשות את זה. צריך רק לשתות לדעת.

    איציק לאור: איציק תמיד אהב לתקוע וחזק את כל השמאלנים שעמדו רק טיפה ימינה ממנו. לא בכדי עמוס שוקן ועוד טרם, אביו, טיפחו אותו. כך הם רוצים את המחנה הסוציאליסטי: מפורק ותוקע אחד למשנהו כל הזמן.

  18. מוני יקים אנטיציוני

    הארץ מלא גזענות במסוה של אנשים לבנים חושבים והצנזורע לחם חוקם,
    צנזורע שמופנית בעיקר נגד מזרחים בעלי אג'נדה מזרחיתולא משת'פית
    בא הזמן להלאים עתון זה ולהפכו לעתון של כותביו וקוראיו ולא עתון של
    איזה שוקן שירש מאביו,
    דרור ניסן אהבתי את דבריך על ייבי שאותו הכרתי לפני 40 שנה והיה
    השיכור החביב והחכם ביותר שהכרתי בחיי תנצ'בה.
    בחורבן הציונות ננוחם.

  19. שירה

    אומרים לנו העובדים שאסור לשבות ולהכריז סכסוכי עבודה בזמן מלחמה, שצריך לגלות אחריות. להסתדרות יש מחוייבות פוליטית למפלגת העבודה, קרי, לתת גב לברק . אבל למה לעזאזל זה צריך לעניין אותנו העובדים?
    לא ראיתי שפמעלים ומעסיקים מגלים התחשבות בזמן מלחמה ונמנעים מלפטר עובדים, נהפוך הוא בזמן מלחמה
    מנצלים המעסיקים והממשלה את הנסיבות כדי להחריף ולפגוע בזכויות העובדים ולחסל את התארגנויות העובדים
    אני מזכירה לכם שבזמן מלחמת המפרץ השניה, כשעיני כולם נשואות לעיראק ולהפלת סדאם חוסיין
    שמט ביבי את הקרקע מתחת לרגלי האמהות החד הוריות, ביטל כמעט את כל ההטבות שניתנו עד אז
    (מענק לקניית דירה, סיוע בדיור ועוד וריסק את כל השכבות המוחלשות.
    כל ההפרטות הגדולות ומכירת החיסול של נכסי המדינה בזול בזול לחבריו בעלי ההון, נעשו תחת ערפל הקרב,
    כשכולנו עסוקים באיטום חדרים ובהתגוננות מפני הנשק הוירטואלי שהמציאו עבורנו גופי המודיעין הישראלים/ ואו האמריקאים .
    בחסות המלחמה, כשכולנו נדרשים להטות שכם ולהשתתף במאמץ הלאומי
    אלפי אנשים מאבדים את מקומות עבודתם ועסקים קורסים בזה אחר זה כמגדל קלפים.
    ושילכו לחפש אחר כך את המדינה שתפצה אותם , כמו שפיצתה את תושבי הצפון, כמו שפיצתה
    את מפוני גוש קטיף, כמו שפיצתה את ילדי הגזזת…
    מדינה מפקירת החינוך של ילדיה, מפקירה את שבוייה וחייליה , מפקירה את תושבי הפריפריה ושכונות המצוקה לשמש כבשר תותחים
    פעם מול הליגיון הירדני, פעם מול הקטיושות מגבול לבנון וכעת מול החמאס.
    בלי לדאוג להם לחוסן כלכלי או למיגון הולם.
    בכל העולם מהדקים חגורה לקראת המיתון ורק ישראל מרשה לעצמה לבזבז מיליארדים,
    בלי לדפוק חשבון, על שעות טיסה אינסופיות מעל שמי עזה ועל טונות של פצצות כבדות , טילים
    פצצות תאורה , זרחן ואולי שוב נהנה במפגן הזיקוקים הזה גם הפעם כמו בלבנון, מפצצות מצרר.
    שלא לדבר על העלויות המטורפות של ימי עבודה ונזקי הרכוש, הגוף והנפש שנגרמו עקב הקסאמים והגראדים.
    את המחיר הפעם, לא האמריקאים ישלמו. להם נמאס לממן את ההרפתקאות המיליטריסטיות שלנו.. את המחיר נשלם אנחנו
    האזרחים, בעיקר המוחלשים.
    מדהים איך סידרו להם הפוליטיקאים האלו תעמולת בחירות בפריים טיים בלי כל ההגבלות של ועדת הבחירות.
    יולי תמיר, רונית תירוש, סטנלי פישר והנואם הגדול מכולם ביבי נתניהו: "לומדים יחד", ערוץ 2. מי בכלל צריך תשדירי בחירות יקרים כשיש כזאת
    תוכנית מרגשת? סוף סוף אפשר לפרוש את כל המשנה הקפיליסטית הניאו-ליברלית בנחת, במסווה של שיעור בכלכלה,את הדמגוגיה
    המופלאה מבית מדרשו של הימין במסווה של שיעור ביחב"ל ובהמשך השבוע אולי נקבל
    שיעור בהגנה עצמית מליברמן, ושיעור בחקלאות ובהתיישבות מפייגלין. ואיזה תלמידים נפלאים ומנומסים,
    מביאים מאשדוד ומשדרות. לא כמו הכתבים המטרידים שנכנסים וקוטעים את דבריך בשאלות מעיקות על כשלונות העבר וההווה..
    אף אחד מהתלמידים החמודים האלו לא מתחצף למורים, לא זורק גירים, ובטח שלא מפעיל חשיבה ביקורתית או עצמאית
    על הרג הילדים והנשים בעזה, על פקודה בלתי חוקית בעליל או פקודות "שדגל שחור מתנוסס מעליהן". מי בכלל צריך כל
    כך הרבה בתי ספר: ניסויים, דמוקרטיים, אומנויות ומדעים אנטרופוסופי ומה לא, כשיש לנו בית ספר אחד נפלא כזה
    מסרים אחידים וברורים לכל האומה מפי גדולי הדור: צריך לקצץ עוד כדי שתהיה צמיחה, כל העולם נגדנו,
    אין לסמוך על הערבים, אין פיתרון חוץ מהציונות, אין לנו ארץ אחרת, תנו לצה"ל לנצח, אין עם מי לדבר ועוד ועוד…
    ולמי שפיספס יש שידורים חוזרים גם בערב ובלילה….אפילו לא צריך מחברות, ישר בהזרקה אל תוך המוח.
    אין כמו זקפה לאומית בגיל ההתבגרות.
    שיהיה לכולם לילה שקט
    שלכם מאשדוד, עיר בהפסקה
    שירה

  20. איתן ואסתר קלינסקי

    אנחנו מתכבדים לשלוח העתק המכתב ששלחנו היום לעיתון הארץ.
    לכבוד הנהלת "הארץ" שלום
    אנחנו החתומים מטה ,קלינסקי אסתר ואיתן ,מבקשים לבטל את המנוי על עיתון "הארץ" כבטוי של מחאה על פיטורי גברת סיני.

    אסתר ואיתן קלינסקי

  21. יעקב לקס - ערד

    כשהארץ התחיל במסע אל הטבלואיד – בצמצום עמודי הדעות, למרות מחאות הקוראים – ביטלתי את היותי מנוי.
    מהלך ההדרדרות הנוכחי היה צפוי.
    ולרשימת הנגרעים ממצבת עיתונאי הארץ יש להוסיף את מיכל גרינברג שנמוגה (לאן?).

  22. רתם

    ומוסיפה: רק חסר איזה כתבת מזון ומסעדות שתספר על מעבד מזון שעולה 4000 ש"ח, רק בגלל שהוא…בצבע כתום קלמנטינה. מי שקראה אז את הארץ, יכלה להבין שעיתון "שמאלני" הוא לא.