מסר חינוכי כפול

אבנר בן עמוס

כפי שטוענים המומחים הצבאיים, למבצע "עופרת יצוקה" (שהוא, בעצם, מלחמה לכל דבר, אבל יש לנו אמונה חינוכית גדולה בכוחן של המלים לשנות את המציאות) יש שלוש מטרות אסטרטגיות ברורות ומובחנות: 1. להרוס להם את הצורה. 2. להכנס באמא של`אמא שלהם. 3. לקרוע להם ת`תחת. מטרות אלה כבר הושגו בימים הראשונים של הלחימה, ועל כך יעידו מספרי ההרוגים בעזה, שמניינם עולה כבר על אלף, וגלי ההריסות הנרחבים. אבל הייתה למלחמה מטרה נוספת, בסיסית יותר, שאפשר להגדירה כמטרה חינוכית. הכוונה הייתה, ברוח דבריו הדיגיטליים של הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, "לצרוב להם את התודעה", כך שלא יעזו יותר לשגר רקטות לשטחה של ישראל, או בלשון הביטחוניסטית המקובלת, ליצור "הרתעה". 

הרתעה היא מושג מקובל בשיח של תחומים "מדעיים" כגון לימודים אסטרטגיים, יחסים בין-לאומיים ומדע מדינה, כאשר הכוונה היא לגרום לצד השני לחשוש ממך במידה כזו העולה על רצונו לפגוע בך, וכתוצאה מכך להשאיר אותו עם הידיים בכיסים. יש לכך מימד חינוכי ברור: הצד המרתיע מעוניין לשנות את התודעה של הצד השני על ידי איום ולעתים גם בעזרת מעשה. אולם בגלל שההרתעה תלויה לא כל כך במה שאנחנו עושים, אלא בעיקר באופן שבו הצד השני תופס את מעשינו או כוונותינו, יש קושי רב להעריך באופן מדויק את מידת ההצלחה שלה. כאשר מדובר ביחסים בין מדינות, אפשר לאמוד את ההרתעה במידת מה של סבירות: אנחנו מקמרים את הגב ומסמרים את שערותינו, כמו שעושה החתול השכונתי, ואם זה לא עוזר – אני מתנצל על חילופי החיות – אנו תוחבים את חוטמו של גור הכלבים בשלולית השתן שלו כדי שילמד לא לעשות את צרכיו בסלון. אם המדינה השנייה הבינה את המסר ולא התקיפה אותנו, סימן שההרתעה הצליחה; אם, למרות ההרתעה, הותקפנו (כפי שקרה, למשל, במלחמת יום כיפור), כנראה שהמאמץ החינוכי שלנו לא עלה יפה, או שלא הצלחנו לעמוד על כוונותיו של הצד השני, שרצונו לקבל בחזרה את סיני גבר בשנת 1973 על חששותיו מאיתנו. לעומת זאת, כאשר מדובר ביישות שאינה מדינה, אלא אומה המצויה במצב של כיבוש, כמו הפלשתינאים, צריך להחליף את התיאוריה החינוכית.   

   

            כפי שיודעים הורים ומחנכים רבים, החינוך נעשה, בראש ובראשונה, באמצעות תהליך המימזיס, או החיקוי. הדוגמא האישית של ההורים משפיעה על הבן או הבת, והמורה מציב בהתנהגותו מודל בפני התלמידים. כך קורה לעתים קרובות גם ביחסים בין קבוצות של אנשים. הציונות, למשל, היא תוצאה של חיקוי מוצלח של תנועות לאומיות אירופאיות ויישום הישגיהן בהקשר של החברה היהודית. הרצל, כידוע, היה בצעירותו לאומן גרמני נלהב ולקח חלק באגודות סטודנטים פטריוטיות בווינה. האנטישמיות של אותן אגודות היא שהכריחה אותו, בסופו של דבר, לפנות אל הציבור היהודי ולקדם בקרבו את הרעיון הלאומי, תוך העדפת "ציון" כיעד העיקרי למימוש החלום.

גם הפלשתינאים למדו רבות מן התנועות הלאומיות האירופאיות, אולם המודל המשפיע ביותר, אותו חיקו בצורות שונות, ניצב ממש מולם: התנועה הציונית. אם "להיות משהו" בעולם המודרני פירושו להיות לאום עם מדינה משלו, אזי גם הפלשתינאים – כמו היהודים – רוצים להשתתף במשחק. במצב שכזה, אין פלא שהם אמצו את הרעיון המגוחך כי אבותיהם הקדומים הם הפלישתים שחיו במישור החוף עוד בטרם כיבושי יהושע – רעיון שהוא תמונת ראי של הרעיון הלא-פחות מגוחך שהיהודים שהגיעו לארץ ישראל במאה העשרים הם הצאצאים הישירים של היהודים שחיו באותו איזור במאות הראשונות לספירה והוגלו ממנו בידי הרומאים. בהתאם לכך, גם השימוש באלימות על מנת "לצרוב את התודעה" מביא לתוצאה הפוכה מזו המקווה. קל לשכוח שהכיבוש המתמשך הוא כבר אקט אלים לכשעצמו, ומה שמתרחש עתה בעזה מהווה מכפלה בריבוע של אותה האלימות. מה שניתן ללמוד מכל זאת הוא שהאופן היחיד בו ניתן לשנות את המציאות הוא להפעיל כח – והרבה כח. לכן כל הדיבורים על הרתעה, בכל מה שנוגע לעם הפלשתינאי, הם דברי הבל, ומה שיש לצפות לו עתה, אחרי ההפנמה של המסר החינוכי, הוא שימוש רב באלימות נגדית. היהודים, כפי שהוכחנו לכולם, מבינים רק את שפת הכח. במקום להרוג את העזתים ולהחריב את בתיהם על מנת "ללמד אותם לקח" היה צריך לדבר איתם (כן, גם עם החמאס, והיה על מה לדבר). בוגי יעלון אוהב להצטלם כשהוא חולב את הפרות ברפת, והתיאוריה החינוכית שלו מתאימה, אכן, ליצורים שהולכים על ארבע ומעלים גרה. אולם בני אדם הם יצורים מורכבים יותר, והפלשתינאים אינם שונים בכך מן היהודים.         

פרופ` אבנר בן-עמוס מלמד היסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מרים224

    יפה מאוד. וכל מילה בסלע.
    מה שפוגם במעט – הכנסת מימד הויכוח ההיסטורי. כיוון שמדובר בשני עמים ברבריים בעיקרון, כדברי הפרופסור, הרי אין זה משנה אם האחד טוען לבכוריות על האחר. במילים אחרות: התייחסות לטענות רציונליות כאלה, פוגעת בהתייחסות הרגשית שהיא הבסיס להצלחת המודלים החינוכיים שהועלו בכתבה.
    כל הכבוד!
    ועוד שאלה: אז מדוע האתיופים טוענים שהם יהודים? וכך גם כמה תימנים, עירקים מרוקאים פולנים ורוסים החיים בינינו?ומדוע בעולם מזהים אותנו כיהודים אם אין כל בסיס לכך? – אבל, כאמור זה נושא לדיון אחר ממש.

  2. גיורא.

    הכותב טוען כי הפלשתינאים למדו מהתנועה הציונית – אם כך נשאלת השאלה למה לנו יש מדינה ואילו הם מפוזרים במחנות פליטים בכל רחביי המזרח התיכון.

    ואידך זיל גמור.

  3. זאב שפיר

    דברים סדורים עם בעיה: בעזה כמו בישראל,יש מגוון של אוכלסיה,מהמעודנת והמשכילה ועד הקנאית והבורה. השאלה מי הוא הדומיננטי ומחזיק בשלטון. ברור לגמרי שהוא ייתן את הטון ויכתיב לכל החברה כיצד לנהוג ולהתפתח.זה מה שנוצר בעזה שהחמאס השתלט על הרצועה בכוח ומכתיב לשאר האוכלוסיה את המציאות.יש לפעול מולו ע"פ ההתנהגות שלו.התנהגותו היית אלימה מתגרה שלא נכונה לפשרה.ההיה אפשר אחרת?אולי.המידע שיש לי(ולרבים אחרים),שאי אפשר היה אחרת.בהיסטוריה יש דוגמאות רבות לכך,אפילו מהעת החדשה ממש.אני ,בשונה ממך,חושב שיש קשר ורצף היסטורי ברור וחד משמעי בין התושבים היהודים שחיו ערב החורבן ליהודים באירופה,אפריקה(צפון ואתיופיה)אמריקה ועוד.קשר גנטי ,היסטורי,רעיוני,דתי וכו'.
    אגב,אני וחברים רבים כאן באתר ובמדינה עושים מאמצים ניכרים שחלילה תשתלט קבוצה קנאית או/ו בורה על השלטון ותוביל אותנו למציאות הרסנית,כוחנית.(במובן מדיני,חברתי,כלכלי ורוחני).גם מה שיש לנו היום אינו לרוחי ואני,כמו אחרים עושים מאמץ מתמיד להשתפר ולשפר.

  4. איזי גור

    בעצם ניתן לראות כאן כמה מסקנות.
    האחת: המאבק בין המוסלמים ליאהודים בארץ הבחירה הוא מאבק דתי-לאומי."אלי אלי הלוואי שייגמר לעולם"
    שתיים: כל עוד האיסלאם דבק באידיאולוגיה שעל כל עמי העולם לקבל עליהם את דת מוחמד, או להיות למשלמי מס גולגולת לאדונים המוסלמים, אין שום סיכוי לשימת קץ למאבק הדמים הזה. קודם היהודים, אחר כך הנוצרים, אחר-כך הפגנים, אחר כך חסרי האמונה ואחר כך שרידי הדובים שבקוטב והקופים באפריקה.
    שלוש: השגיאה של ראשי הציונות (בבחינת החטר הקדמון) היתה הצבת הברירה רק בין אוגנדה לפלשתינה, אם היו בוחרים בארקטיקה או באנטארטיקה, קרוב לוודאי שהינו ניזונים היום מדגים ומכלבי-ים ולוחמים בחמסינים באמצעות עורות דובים, אולם אז לא היינו מקיצים מדי בוקר לצליליי המואזין. "לא אללה אילא אללה".
    וחוץ מזה, שם, בצפון ובדרום, כל ניסיון להגיע לבית הכנסת בשעת סופת שלגים היא סכנת חיים, אז גם הפולחן הזה היה נמנע מאיתנו. איזה כיף. הללויה.

  5. איריס חפץ

    ורק הערה קטנה, למרות שאני לא משוגעת על דיונים משפטיים, אבל עושה רושם שהולכת להיות לזה השלכה מעשית:
    לא מדובר במלחמה, כיוון שמלחמה היא אקט שנעשה בין שתי מדינות עם צבאות. לכן לא מדובר בפשעי מלחמה של ישראל על חייליה.
    מדובר בפשעים נגד האנושות.
    ובענין המודל החינוכי – זו הבעיה כולה. שישראלים מתחנכים לפי המודל ועקרונותיו של בנדורה, שאתה מונה כאן:
    הגנרלים והחיילים הם דמויות מודל וגיבורים, התקשורת מהללת אותם, הם מקבלים תגמול חיובי על מה שהם עושים בתוך החברה הישראלית, יש הרבה מהם והדמויות מתחלפות כל פעם.
    הגיע העת לעבור אולי למישור המשפטי ולדאוג שהם לא יוכלו לצאת את גבולות ישראל בלי לחשוש ממשפט. זה יהיה אפקטיבי ביותר מבחינת המודל החינוכי שהצעת.
    ואגב, אני שמחה לראות כאן כותב מתוך האקדמיה הישראלית. למעט עידן לנדו, רונן שמיר, גדי אלגזי, חררדו לייבנר, רן הכהן ויוסי דהאן שכתבו כאן ובמקומות אחרים (וסליחה אם שכחתי מישהו מהקבוצה הקטנה והאיכותית הזו, ואיפה הנשים, איפה?), לא נשמע קולם של אקדמאים מהאוניברסיטאות בישראל. אתם המודל הרי לסטודנטים שלכם, אז על מי אתה מלין? אם כל אחד מאיתנו היה מודל בשביל התלמידים, ילדים, חברים שלו – הדברים היו נראים אחרת ולדיבורים של בוגי ושמוגי היו פחות משמעות. אין לנו מה לצפות מהמנהיגים שיהיו מודל הרי.
    כן ירבו כמוך, אבל מתחיל להיות מאוחר.

  6. שניר

    כל עוד מעמדו של הצבא הישראלי ניצב עליון מעל כל הערכים והמוסדות האחרים הקיימים בשוק נגזר עלינו להשתמש בפתרונות צבאיים לכל בעיה שאנו נתקלים בה. עכשיו קוראים לזה הרתעה, אבל אם זה לא יעבוד – אל תצפה להתעוררות ופיכחון – מקסימום פיתרון צבאי חדש עם הצדקות טיפשיות ואכזריות עוד יותר.

    בינתיים האנשים בעזה יתעסקו להם בקבירת מתים וחיפוש קרובים, מיד לאחר מכן המצור ימשיך להכאיב והירי יתחדש. מה יאמרו על כך חיילי המילואים הישראלים ונשותיהם (מה שקרוי עם ישראל)? הקונספציה מעולה – המידה לא כל כך. מה שלא עבד בכח יעבוד בעוד יותר כח. והתקוה בת שנות אלפיים.

    אבל תן לנו כמה ימים של רגיעה מהמלחמה. בא לנו קצת לעבוד וללמוד בלי לראות גופות של ילדות ואלופים שבוכים על אכזריות החמאס שהכריח אותם לרצוח אותן. גם זה משהו בבוקר של שבוע חדש.

  7. פרופ' אמציה ויזל

    יש להצטער על כך שהדיון שמנהל אבנר בן-עמוס ידידי כולל השוואות לחתולים, כלבים ופרות (וכנראה רק בטעות לא כולל ג'וקים מסוממים). יש להצטער גם על כך שהדוגמאות והלקחים "ההיסטוריים" אינם מכוונים לכל הצדדים המעורבים בסכסוך/מלחמה הנוכחיים.
    בן-עמוס כתב: "קל לשכוח שהכיבוש המתמשך הוא כבר אקט אלים לכשלעצמו, ומה שמתרחש עתה בעזה מהווה מכפלה בריבוע של אותה האלימות. מה שניתן ללמוד מכל זאת הוא שהאופן היחיד בו ניתן לשנות את המציאות הוא להפעיל כח – והרבה כח. לכן כל הדיבורים על הרתעה, בכל מה שנוגע לעם הפלשתינאי, הם דברי הבל, ומה שיש לצפות לו עתה, אחרי ההפנמה של המסר החינוכי, הוא שימוש רב באלימות נגדית. היהודים, כפי שהוכחנו לכולם, מבינים רק את שפת הכח. במקום להרוג את העזתים ולהחריב את בתיהם על מנת "ללמד אותם לקח" היה צריך לדבר איתם (כן, גם עם החמאס, והיה על מה לדבר). "
    אפשר לתרגם את הטקסט הנ"ל באופן הבא: קל לשכוח שהמרד הערבי (1936-1939) והחלטות ועידת חרטום והאינטיפאדה השניה וכד' היו כבר אקטים אלימים לכשעצמם, ומה שמתרחש בשנים האחרונות על ידי החמאס מהווה מכפלה בריבוע של אותה האלימות. מה שניתן ללמוד מכל זאת הוא שהאופן היחיד בו ניתן לשנות את המציאות הוא להפעיל כח – והרבה כח. לכן כל הדיבורים על הפסקת הכיבוש, בכל מה שנוגע לעם היהודי, הם דברי הבל, ומה שיש לצפות לו עתה, אחרי ההפנמה של המסר המדיני, הוא שימוש רב באלימות נגדית. הפלשתינאים, כפי שהוכיחו לכולם, מבינים רק את שפת הכח. במקום להרוג את היהודים ולהחריב את בתיהם על מנת להשתחרר מהם היה צריך לדבר איתם (כן, גם עם ממשלת הימין, והיה על מה לדבר).

    אם אמנם כולנו מסובכים ונמצאים על דרך ללא מוצא, שבמהלכה סיכוני המלחמה נראים ברורים ובטוחים יותר מסיכוני השלום ומסיכויו, יש להבחין: לדבר עם פרגמטיסטים שמחפשים פתרון סביר, ולהילחם במי שאוסרים מלחמה. כלומר – לא להתנהג כמו חיות.

  8. ליאור סוורדלו

    מדינות הם ואירגונים הם לא חיות ולא בני אדם הם מבנה פוליטי שקיים כדי להשיג מטרות

    אם הפלסטינים רוצים מדינה ולא רק בהשמדתנו, דבר שיגרום לחמאס לאבד את שליטתו ואת יכולתט לדכא את העם הפלסטיני הם יפסיקו לשגר טילים יקימו הנהגה משותפת יכירו בזכות שלנו להתקיים כדי שנוכל לסגת מהגדה המערבית

    עד אז כל היין ברוח הכתיבה ה'מאלפת'

    בסוף מלחמת יום כיפור לא פרצה מלחמה עם אחת משכנותינו עד היום 35 שנה זאת המשמעות של הישג מדיני
    שהושג במלחמה

    עוד הישג הוא שלמרות שחיזבאללה יכול וגם מאד היה רוצה להילחם בנו וגם היה לו תירוץ אידאולוגי הוא שבר את המילה שלו איים ולא קיים זהו גם הישג מדיני שקשור בהרתעה שהושג בעקבות מלחמה

    הרתעה היא שלא יהיה שווה לארגון הפוליטי שנקרא חמאס לתקוף אותנו כי אז הוא לא ישיג לא את המטרות המוצהרות ולא את הסמויות שלו

  9. יואש

    יפה הגדיר אבנר בן עמוס את המצב התודעתי של רוב הציבור בישראל או לפחות מייצגיו בפוליטיקה כלפי המלחמה בעזה.
    לתפיסתו, הנראית הגיונית וסבירה, במקום להחריב ולהרוג בצורה לא מידתית, ניתן היה לדבר (גם עם החמאס) ולהימנע מפעולה כוחנית גדולה.
    מושג "צריבת תודעת האויב" הוא מושג מהתחום הצבאי איסטרטגי שעל פיו אתה מכניס מישהו לטראומה שאותה יזכור כל חייו וילמד להישמר מפניה. אבל לצריבת תודעה יש גם אפקט הפוך לחלוטין כלומר, סילוק הטראומה הופכת למטרת חיים וליעד לאומי נשאף. כך במקום שתיווצר הרתעה ,נוצרת שאיפה ל"החזרת הכבוד הלאומי, החירות והעצמאות. אם הפלשתינאים למדו משהו מהציונות אז זהו הלקח המרכזי. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". זה לא רק מיתוס יהודי של יציאת מצרים ההיסטורית (בונה התודעה הלאומית) אלא ציווי קיומי נוכחי עבור הפלשתינאים.
    מה שהשגנו אנו על ידי הפגנת כוחנו ועוצם ידנו הפעם , עשוי לחזור אלינו ב"הפוכה" במקומות אחרים מסכני קיום יותר מהמקרה העזתי, כמו:
    חיזוק החלק האיסלמי הרדיקלי בקרב הערבים אזרחי ישראל, חיזוק התודעה הלאומית והתביעות הלאומיות מצדם, הגדלת הפגיעות של כל החברה בישראל מפעילות מיעוט חזק במדינה דמוקרטית (בפועל או לכאורה).
    התחזקות החמאס בקרב הפלשתינאים, וחיזוק קשריו על בסיס דתי אידיאולוגי לגופים דומים במרחב הערבי שבמרכזם איראן.
    חיזוק האופוזיציה למובארק במצרים, עד כדי אפשרות הפיכה איסלמית רדיקלית שבמרכזה האחים המוסלמים.
    קושי גובר למדינות איסלמיות מתונות לקיים קשרים ודיאלוג קבוע עם ישראל.
    לחץ מצד מדינות אירופאיות על ישראל בתחומים שונים וכואבים.
    הגברת המוטיבציה בקרב המיעוטים האיסלמיים במדינות אירופה ואמריקה לפעול לכרסום והחלשת ישראל והפעלת לחצים שלהם על מדינות הפזורה שלהם לנקוט מהלכים אנטי ישראלים.
    הגדלת הדחיפות האירנית להשגת יכולת גרעינית אופרטיבית.
    הבחירות לפנינו ובמצעד ה"כאילו מנהיגים" המשחקים לפנינו, אין ולו אחד שמסוגל "לדחות סיפוקים מיידיים" ולהוביל את העם והמדינה למהלך פורץ דרכים חדשות.

  10. פנסיונר

    הרתעה: הוא מושג ארטילאי ניתן לשימוש על ידי כל פוליטיקאי או עיתונאי שישתמשו במושג לפי הצרכים המידיים בהתאם לצרכים הפוליטיים שלהם בלבד.
    מצד אחד כל מדינה מסתירה את היכולות הצבאיות שלה תחת סודיות חמורה ומצד שני רוצה שהאויב ידע שלא כדאי לו לבדוק את יכולת. היכולת הצבאית של ישראל יכולה להרתיע מדינה כמו סוריה, שעברה בשתיקה על הפצצת המתקן הגרעיני שלה ולא פתחה במלחמה,אבל כל הטנקים והמטוסים כנראה אינם מרתיעים את ילדי האבנים,ולא את אנשי הטרור, כי אינו יכול להקים מוצבים שיהיו יעד קל לכיבוש על ידיצבא סדיר
    לכם חילי הצבא של החמאס הבלתי מוכרזים כצבא ינצלו את היכולות שלהם בתחומים שיכולים לתת להם יתרון מקומי אך מעשי, אשר הוכח במלחת לבנון השניה.
    בנוסף יש להם יתרון נוסף והוא בנק הרזרבה של כח אדם של מתנדבים לגיוס בטרם הגיעם לגיל הגיוס.והתהליך יחזור על עצמו עד שמדינת ישראל צריכה וחיבת להתחיל בתהליך מדיני.
    בכל מקום בעולם הצבא הוא הזרוע המבצעת של המדינה ורק במקום שאי אפשר להגיע לתהליך מדיני, ורק בישראל הצבא הוא קובע המדיניות ואיך לבצע מדיניות זו.
    תפקידו של הצבא חיב להישתנות ולהשאיר לו רק את הזרוע המבצעת.
    וזאת במסקנות שתי ועדות חקירה ממלכתיות ועדת וינוגרד וגם ועדת אגרנט

  11. יוצמך

    הנרקיסיסטי, השקול, הרציונלי, הג'נטלמני, והלא "מתלהם" – השמאל הישראלי ה"מתנגד למלחמה" – השמאל שבמהלך ההרג כולו דאג יותר לשמו האקדמי הטוב מאשר דאג לחייהם של ילדים פלסטינים. דמם של הפלסטינים בראשו של השמאל הישראלי הזה שלא היה לו העוז ל"התלהם" כמו ג'רלד קאופמן:

    http://uk.youtube.com/watch?v=qMGuYjt6CP8

  12. דרור ניסן

    ופעמים אין בילתן. מרוב צריבות תודעתיות, הלך המח מקרינה. בוגי שיתרכז בחליבות.
    מרוב שימוש מופרז וארוך ימים בכח, תוך איפסון המח, כבר קשה היה להבחין שהפעם לא נותרה ברירה אלא לשלוף את הנשק הישן והחלוד ששמו שימוש מופרז (אך מושכל), בכח מול מי ששכחו את יחסי הכח ואת תורת היחסות בכלל.
    מרוב ברוקיות סוחפת ויותר מדי ירוק בעיניים ואולי גם בריאות, שכחו בחמאס את חוקי הפיסיקה. אללה הוא באמת אכבר, אבל לא בעבור כל אחד ולא לכל מטרה שהינה מקדשת אמצעים, אולם לא את כולם.

  13. מוני יקים אנטיציוני

    כולם משתמשים באנלוגיות של מוצא היסטורי זה או אחר המקנה זיקה וקשר המצדיקים כביכול בעלות
    על האדמה. אבל מה שבטוח הוא כי אלו שישבו פיזית במשך אלפי השנים האחרונות על האדמהובמרחב סביב הם בעלי זכות הקשר והזיקה ולא בעלי הכח שבאו מיבשת מרוחקת עם טיעוני כזב ושקר על קשר היסטורי מזוייף לאילו
    שהם יהודים שחיו בארץ הזו לפני 2000 שנה…חורבן הציונות הוא שיציל את העם היהודי היחיד העם הספרדומזרחי.

  14. גיל

    הדיאלוג והניתוח שערכת הינם לצרכי פנים בלבד. החמאס, כתנועה איסלאמית קיצונית אינו מקבל את הערכים שעל פיהם מתחנכים בני ארם נורמטיביים. על ישראל רובץ חטא קדמון של עידוד הקמת ההתנחלויות בשטחים שנכבשו מירדן בעקבות מלחמת ששת הימים. זו היתה פעולה הזויה שהגו מנהיגי שמאל מובהקים כאלון, טבנקין, גלילי והחרו אחריהם פרס ורבין. בפועל ההתנחלויות בשטחים היא מורשתו האמיתית של רבין אשר נרצח פיזית ורוחנית בשל המהפך שחולל . מאז ומתמיד הקפידו ממשלות ישראל ליצור בשטחים תנועות מלאכותיות כדי ליצור תדמית בינלאומית של נסיון כן להגיע להבנה עם שכנינו הקרובים. כך נוצרו אגודות הכפרים מול הפתח והחמאס מול הפתח. אותו תהליך קרה בלבנון שבה הקמנו את החיזבאללה כתחליף הוא פנימי

  15. רמי

    אז מה לעשות?
    לדבר?על מה לדבר?ומה לעשות כאשר יתברר שלא מגיעים להסכמה?לוותר עוד יותר כדי בכל זאת להגיע להסכמה?
    על מה לוותר?על זכות השיבה?כמה לדעתך אנו יכולים להסכים שיחזרו?ומה יהיה אם הם ידרשו שכ—ו—-ל—-ם יחזרו?
    הנוותר?
    ואם הם ידרשו את כל העיר העתיקה(בהנחה שויתרנו על שאר השטח שנכבש ב-67 בירושלים שלא לדבר על כל הגדה?

    נסה לרגע להיות המנהיג שצריך להחליט מה נכון לעשות.מה יעדינו.על מה לא נוכל לוותר בשום פנים ואופן ועל מה נוכל לוותר.
    נסה לרגע להיות קונקרטי.הצע מיתווה לדיון מצידנו.

    ובאשר לשאלה אם אנו צאצאי העברים,ישירים או עקיפים או בכלל לא הרי שוויצמן נתן תשובה מעניינת לסוגיה זו.
    באחת העדויות שלו לפני אחת מועדות החקירה הבריטיות הוא נשאל על מה מבססים היהודים הציונים את תביעת הבעלות על הארץ.

    תשובתו-על הזכרון.

    ואנקדוטה אחרת מספרת על שגרירנו באו'ם שבפתח דבריו סיפר שכשמשה ביקע את הסלע ופרצו ממנו מים הוא החליט להתרחץ.פשט בגדיו,הניחם על הסלע וטבל גופו במים.
    משסיים חיפש את בגדיו והנה הם נעלמו.
    הוא אמר לעצמו שבטח הפלסט' גנבו אותם.
    קם נציג פלסטין וצעק:" אבל לא היו אז פלסט'".
    אמר השגריר הישראלי:זה מה שרציתי לשמוע.עתה אמשיך בדברי.

    ברכות לך.

  16. לוני

    שופרי שמאל פוסט ציוני (כולל כותב מאמר זה) מתקשים כנראה בעיכול הרעיון שהפעם לא משנה איך יסובבו את זה, ישראל ניצחה וכושר ההרתעה שלה הושב (אם כי במזה"ת יש לצדדים זיכרון קצר ולכן לא ניתן לנוח על זרי הדפנה).
    חמאס על זחל גחונו (למרות הצהרותיו הפומביות) כדי לקבל הפסת אש.
    עכשיו חמאס הצהיר על הפסקת אש מוחלטת לשבוע עד שצה"ל ייסוג והמשך הפסקת האש אם צה"ל לא יחזור לעזה ויתקוף שוב את חמאס. וזה בדיוק חצי יום אחרי שחמאס הכריז ש"ימשיכו להילחם ולא יינצרו אש לרגע כל עוד הכוחות נמצאים בעזה".
    וכעת אני מבקש רק כנות מהפרופסור הנכבד: האם אלו הזמירות (ויותר חשוב, המעשים בשטח) ששמענו מחמאס לפני המלחמה ?
    תשובה כנה כנראה לא נשמע.

  17. רן הכהן

    אבל נדמה לי שחינכו כאן לא רק את העזתים. במסגרת חוק חינוך חינם לכולם, הושקעו מאמצים ניכרים גם
    (1) בחינוך התקשורת (טיהור הרצועה מעיתונאים, ועוד)
    (2) בחינוך הפלסטינים בגדה (כמה מפגינים הרג שם צבא הכיבוש במהלך המבצע? אני שמתי לב לשניים לפחות)
    (3) בחינוך הפלסטינים בישראל (שמונה מאות עצורים)
    (4) בחינוך מתנגדי המלחמה בישראל, "אפילו" היהודים שביניהם (מעצרים, דרישת מעצר עד תום ההליכים,חיפוש בבתים, החרמת מחשבים, איומים מהשב"כ)
    נראה לי שהנושא הזה לא נידון מספיק. האם המשתתפים כאן יוכלו להעשיר אותנו בעובדות? התקשורת כמובן סיננה אותן כמעט לחלוטין, והיה כדאי שנחליף את המידע בינינו, לקראת שיעורי החינוך הבאים שבדרך.

  18. דני זמיר

    כפי שטעותם הבסיסית של הכלכלנים הליברלים היתה ראיית המשק הלאומי במשקפי משק הבית, כל נשיון להסיק מחינוך ביתי לחינוך לאומי מעוות את המציאות ושגויה.

  19. מאור מלחי

    בעניין המאמר: הלוואי שהפלסטינים ילמדו מההיסטוריה של הציונות ומהיהדות, שידעו לגבות את הפעולות הצבאיות בפעילות אזרחית בתחומי הכלכלה, החינוך וההתיישבות. אפילו בשיא כוחו ערפאת שמר את התנזים והחמאס ונתן להם "לחשק" אותו. הלאומיות הפלסטינית מקדשת את ההתנגדות החמושה (בניגוד להתנגדות הסבילה יחסית של האינתיפאדה הראשונה) ואינה מסוגלת למנוע פעולות מטופשות כמו ירי על המעברים שהחמאס עצמה תובע לפתוח.

    לגיל: לא ראיתי בשום מקום עדות שישראל "הקימה" או אף תמכה בחיזבאללה – הרי מראשיתו הארגון נקט בפיגועי התאבדות המוניים, כמו בצור (בניין הממשל) ובביירות (נגד הכוחות הבינ"ל). אלא אם התכוונת לעצם הפלישה הישראלית ללבנון.

    ולמוני יקים: אני מקבל את דעתו של עמוס קינן, כי ארץ שייכת למי שאוהב אותה. למי שיישב אותה, חקר את עברה, נטע בה עצים, פיתח בה תשתיות, שמר על הטבע שלה, ונשאר בה למרות מאמצים ניכרים לגרשו. ישראל של 1917 אינה עוד, וישראל של 2009 בהחלט שייכת באופן מכריע ליהודים.

  20. יעל

    בעזה – מתחת לכל בית מגורים היה מחסן נשק
    מסביב לכל בית ספר או גן ילדים היו מצבורי ענק של נשק ופצצות.
    מתוך בתי מגורים בהם התגוררו משפחות שלמות, לא של הורים, ילד וכלב אלא הורים ו-10 ילדים
    וכל המשפחה המורחבת, מתוך בתי מגורים אלה נבנו מתחת לביתם מנהרות ענק בהם נאגרו טונות
    של פצצות.
    אז מה השאלה?
    1000 התושבים נהרגו מהפצצות שהניח להם החמאס. החמאס הפך אותם לבשר תותחים, לקיר מגן חי.

    שמא לא הבנתי ואולי התכוונתם שנפנה את תושבי עזה לשטחי ישראל? אולי טעינו.
    למזלנו עם ישראל חי וקיים בזכות צה"ל: אחד הצבאות החזקים, המתוחכמים והמשוכללים בעולם וטוב שכך!!!

    אולי מישהו מכם ישכיל אותנו ויספר לנו מתי לאחרונה בהסטוריה הקרובה והרחוקה התנהל מו"מ עם ארגון טרור?

  21. דן בן זכאי

    בס"ד
    פרופ' בן עמוס היקר לילה טוב,
    אני מסכים עם האמירה שלך שאין לצרוב תודעה אלא לשמש דוגמא ומופת לפלשתינים (השאלה האם מעשינו בעזה וביו"ש מגלמים זאת היא שאלה רטורית בלבד).
    יחד עם זאת, קשה לי להסכים לאמירה שלך לגבי כך שהרעיון שהיהודים שהגיעו לארץ ישראל במאה העשרים הם הצאצאים הישירים של היהודים שחיו באותו איזור במאות הראשונות לספירה והוגלו ממנו בידי הרומאים הוא רעיון מגוחך.
    התנועה הלאומית היהודית (הציונות) הינה התנועה הלאומית היחידה אשר בניה שבו לאיזור שבו אביהם הרוחני גילה את האמונה בא-ל.

  22. מוני יקים אנטיציוני

    ארץ שייכת למי שיושב בה אוהב אותה חוקר את עברה ונלחם 60 שנה
    כדי לגרש פולש זר ומוזר שהשתלט עליה בכוח הזרוע ובתמיכת מעצמות
    המערב הנוצריות , ארץ זו לא שייכת לעמוס קינן ולא לדן בן אמוץ
    תהילים זונגר .ארץ זו שייכת לעם הפלסטיני "אדון הארץ" שהיה מוכן
    לחלוק אותה ולתת מקלט ליהודים נירדפים .
    אבל מבקש המקלט בא עם כוונות זדון ועשה כל שביכולתו לנשל
    ולסלק את "אדון הארץ" הנדיב שמוכן עד היום להשלים עם פשרה
    טריטוריאלית היסטורית אך לא עם הקנוניות המרושעות של מבקשי
    המקלט האומללים שכל כוונתם נישול וגירוש…בחורבן הציונות ננוחם.

  23. רמי

    דבר מה נוסף

    בעניין החיקוי.

    נכון שהאדם לומד דרך חיקוי וזה די ייחודי לו.
    אבל האדם גם בורר לעצמו במודע או שלא במודע את מה יחקה ואת מה לא.

    לצערי סקירה של ההיסטוריה הקצרה בת קצת יותר ממאה שנים מאז החלה הגירת יהודים לא'י מראה שהפלסט' אימצו לכצמם דרך פעולה כנגד ההתישבות היהודית והם ממשיכים לחקות אותה שוב שוב למרות שהיא נכשלת ומכשילה אותם כל פעם מחדש.
    הם לא השכילו לחקות את היהודים למרות שדרכם הצליחה,לפחות עד עתה.

    וזה מאד פשוט,במובנים מסויימים.

    ילד פסט' מחקה את סביבתן,כולל משפחתו ודפוסים אלו הופכים לדרך חייו.

    נכון שיש בציבור הפלסט' מעטים שרוצים דפוסים אחרים מסיבות של אופי ואולי מקורות חיקוי אחרים.אבל אלו קולות מושתקים.

    גם אצלנו לצערי יש קולות המעדיפים דפוסים כמו של הפלסט'.בעבר הם היו מעטים ומושתקים ובהדרגה הם הופכים להיות הדפוס המקובל והנורמטיבי.
    דוגמה יכולה לשמש האשה שהתפרצה כלפי הרופא העזתי שהתאבל על בנותיו אבל אח'כ התנצלה(לפחות כפי שכתוב בעתון)כלומר,הדפוס הכמו פלסט' צץ אבל עדיין יש כוחות חזקים המושכים לכיוון של דפוסים אחרים,כפי שנהגו בעבר.

    בטוח שהפלסט' לא מחקים אותנו בעצם העובדה שהם עוסקים רק בהרג והרס ולא בדבר אחר.