אֵבֵל ביפו

יוסי לוס

מאז החלה המתקפה הישראלית על עזה, ערביי ישראל מצויים אף הם במתקפה. ככלל, הם במצוקה רבה לנוכח הפגיעה הקשה שלא נראתה מאז 1948 בבני עמם, שלעתים הם גם בני משפחתם. מצוקה זו מתבטאת בהפגנות רבות משותפות עם יהודים נגד המתקפה. אולם, הם גם מצויים במתקפה פופולארית גזענית נוראה שבאה לידי ביטוי באלימות פיזית ובהרבה איומים באלימות.

ככלל, ההפגנות המשותפות לערבים וליהודים נגד המלחמה מניחות את ההנחה הפוליטית שהרוב היהודי בישראל אינו מניח והוא שכוחה הצבאי העדיף של ישראל ברור לכול, ואין צורך להפגין אותו שוב ושוב, ובטח שלא בעוצמה כה הרסנית כמו שראינו עד כה במלחמת לבנון השנייה וב"מבצע" הנוכחי. מן הראוי להשתמש בו למטרות הגנה, אבל המתקפה בעזה אינה הגנה אלא פעולה שנועדה להשפיל, להרוס, לחסל ולכפות. היא לא נועדה לייצר פרטנר למשא ומתן, אלא לכפות על הצד הפלסטיני את הייצוג הנוח לישראל. כמו כן, ברור למפגינים שהסכסוך לא ייפתר דרך הרתעה של הצד הפלסטיני שכן לעם הפלסטיני לא נותר עוד הרבה מה לאבד והפחד מישראל הוא כבר גדול ממילא. כמו כן, ברור שכשהחיים אינם חיים, גם המוות הוא כבר לא ממש מוות. לכן, דומה שההפגנה החוזרת ונשנית והמחריפה מעת לעת של הכוח הצבאי הישראלי מנימוקי הרתעה מלמדת בעיקר על תחושת חוסר הביטחון של מרבית היהודים בישראל. הרוב היהודי בישראל אינו מסתפק בידיעה המובנת מאליה שצבאו הוא חזק לאין שיעור מכל כוח שעומד מולו כיום והוא זקוק מפעם לפעם להפגנת כוח. למעשה, רוב זה אפילו לא בוטח בכושר השיפוט שלו עצמו שכן הוא יודע ידיעה מוצקה וברורה שצבאו חזק עד מאד, אבל אין לו די בידיעה זו. הוא זקוק מעת לעת לאישור מאחרים על כוחו, ובאופן מעניין הוא זקוק לכך דווקא מאויביו. הוא זקוק כמו אוויר לנשימה שאויביו יכירו בכוחו ויודו בכך בפה מלא. שום דבר פחות מזה לא יספיק. יתירה מזאת, רוב זה חי תחת הצל המאיים של אובדן היותו רוב, מה שקרוי בשפה מדעית גזענית – "האיום הדמוגראפי". תחושות חוסר האונים וחוסר הביטחון נראות כאבסורדיות על רקע הכוח העצום שישראל מחזיקה בו ומפעילה את חלקו כעת בעזה, אבל למעשה בדיוק תחושות אלו של חוסר בטחון וחוסר אונים מולידות את הצורך בעוצמה מופרזת.

החולשה המנטאלית של מנהיגי ישראל וחוסר האונים שבו הם מצויים כמו גם רבים מאזרחיה היהודים של ישראל גורמים להם לראות בכל המתנגדים למתקפה כמי שכובל את ידיהם לחלוטין ותובע מהם להשלים עם האלימות הפושעת של החמא"ס שמופנית נגד אזרחי המדינה. במציאות כזו, כאשר ערבים ישראלים מפגינים נגד המתקפה עם יהודים, הם מחליקים במהירות בצינור המשומן מראש בתודעה היהודית הישראלית אל עבר הקטגוריה של "גיס חמישי" והיהודים המפגינים מוגדרים כבוגדים. כולם תומכי חמא"ס. אין אפשרות בתודעת הזרם המרכזי הישראלי-יהודי אלא להיות מתנגד לחמא"ס שתומך ב"מבצע" לחיסולו או תומך חמא"ס. אין מקום בתודעה כזו למי שרואה במעשי חמא"ס פשע מלחמה וכך גם במעשיה של ישראל, אם כי בקנה מידה עצום יותר. אין מקום בתודעה כזו להבנה של חלקה של ישראל ביצירת החמא"ס והתמיכה הפופולארית בו.

אפילו אם מקבלים את ההיגיון היהודי-ישראלי ולפיו החמא"ס משתמשים באזרחים פלסטינים כמגן חי (מה שנראה מגוחך לנוכח העובדה שרצועת עזה היא מהמקומות הצפופים בעולם, ומה שנראה כצביעות לנוכח כוחה הצבאי העדיף של ישראל והעובדה שמרכז הצבא שלה – הקריה – נמצא בלב תל אביב), הרי שהקורבנות העיקריים של מתקפה זו הם האזרחים הפלסטינים ולא האזרחים הישראלים. האזרחים הפלסטינים נפגעים בגופם (באלפיהם) וברכושם (במאות אלפיהם) על ידי ישראל, מנוצלים על ידי החמא"ס ונחסמים על ידי מצרים. כולם פוגעים בהם. אין להם לאן לברוח אלא מאתר הפצצה אחד למשנהו. הם לא יכולים לצאת מהרצועה. אין להם היכן להתחבא. אין להם מקלטים. אין רשות מדינית וחברתית שיכולה לדאוג להם כי ישראל הרסה את הרשות הפלסטינית של הפת"ח ב"מבצע" הקודם והרסה את שלטון החמא"ס ב"מבצע" הנוכחי. חסרים להם אוכל, חשמל, מים, טיפול רפואי, ומה לא. לעומת זאת, האזרחים הישראלים של דרום הארץ, שאף הם קורבנות של פשעי מלחמה, סובלים מהפגזה יומיומית של רקטות שמיעוטן פוגע באנשים וברכוש ומותיר פצועים, הרוגים ובעיקר חרדים. אולם, להם יש מקלטים (אם הם לא בדואים) ואספקה של כל הדברים הנחוצים ויותר מכך. הם יכולים לברוח לצפון הארץ ואף לצאת לחו"ל (אם יש להם כסף כמובן). הם אזרחי מדינה חזקה מאד. על אף פערים עצומים אלה בין מציאות חייהם של תושבי דרום הארץ לבין מציאות חייהם של תושבי רצועת עזה, תומכי המתקפה משתמשים בלשון מוסרית כדי להגן על עמדתם. באופן אבסורדי, הם מאשימים באטימות את אלה שמזועזעים מהסבל הנורא של אזרחי עזה הפלסטינים ולא מתעלמים מהסבל של תושבי דרום הארץ היהודים והערבים. מי שמכיר בסבל של שני הצדדים הוא אטום. לשיטתם, יהודי רגיש הוא זה שמתעלם מהסבל של תושבי עזה ומתייחס אך ורק לזה של תושבי דרום ישראל. כך, בעיניהם רגישות לקורבנות העיקריים היא אטימות, והתעלמות מהקורבנות העיקריים היא רגישות.

מאז תחילת המתקפה התקיימו הרבה מאד אירועי מחאה ואבל ביפו. לאחר הפגנה ראשונה ביפו שבסופה היו אירועים אלימים של פרחחים ונבלמו במהירות על ידי המשטרה, זומנו רבים מהמנהיגים המקומיים לחקירה על לא עוול בכפם כדי להזהירם ולהפחידם. זאת, במקום פשוט להעמיד לדין את העבריינים ועל אף שמנהיגי ההפגנה התאמצו כדי למנוע את האלימות. התוצאה היתה שבפעם השנייה שהתקיימה הפגנה ביפו, המוני שוטרים, מג"בניקים ויס"מניקים הקיפו את ההפגנה וצרו עליה. מאז, מזה שבוע מקיימים פעילים מקומיים ואורחים, יהודים וערבים, גברים ונשים מדי יום בשעות הערב המוקדמות משמרת אבל שקטה עם נרות ולפידים ולעתים גם תהלוכות אבל שקטות עם נרות ביפו. אין קריאת סיסמאות, מעט שלטים, כמה תמונות, הרבה שקט, הרבה אבל.

למרות זאת, ארנון גלעדי, חבר מועצת העירייה וסגן ראש העירייה לשעבר מפיץ שקרים ומסית לאלימות נוספת. אין זו הפעם הראשונה שאדון גלעדי מסית נגד ערבים. בעוד המנהיגות הערבית ביפו פועלת על פי חוק ומממשת את הדמוקרטיה הישראלית ולמעשה מגינה על הדמוקרטיה הישראלית אל מול קריאות ימניות לחסלה, ובעוד שהיא מנסה למנוע בכל מאודה אלימות של פרחחים מתוך הבנה שהאלימות רק מזיקה לעניינם של ערביי יפו ובכלל, ולכן מייצרת פעולות מחאה ואבל שקטות כדי לאפשר ביטוי דמוקרטי במרחב הציבורי, נבחר הציבור גלעדי מסית לאלימות.

ביפו יש אלימות באופן יומיומי, אלא שאין בכך שום דבר מיוחד. בכל מקום מוחלש (קרי, כזה שהשלטון מחליש אותו על ידי אפליה ודיכוי מגוונים), מה שפורח הוא פשע ואלימות. כך בשכונות מזרחיות מוחלשות וכך בשכונות ערביות מוחלשות. בתי הכלא בישראל מאכלסים מזרחים וערבים באחוז גבוה יותר מחלקם באוכלוסייה. אין זה בגלל הטבע האלים של קבוצות אלה, אלא באופן ברור תוצאה של החלשתן המכוונת של שתי האוכלוסיות. מי שרוצה לתעל אלימות זו לערוצים גזעניים ולעודד מגמות גזעניות יכול למצוא לכך כר פורה במקומות מוחלשים וזה בדיוק מה שעושה גלעדי. בשונה מגלעדי, תושבים אחרים משכונתו שבדרום ת"א, מזרחים כמוהו, דווקא מצאו שפה משותפת עם ערביי יפו במאבקם על בתיהם אל מול עירייה ומוסדות שלטון אחרים אשר ביחס לערבים הם גזענים וביחס למזרחים הם מקדשים את ההון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. גלעד

    מאמר יפה, אין ספק שהמלחמה חשפה שוב שהדמוקרטיה הישראלית אינה דמוקרטיה אמיתית
    כלל, אין ספק שהשיח הציבורי והפוליטי בארץ מוגבל מאוד והשמעת דעות החורגות במעט בקונצנזוס
    יתייגו אותך כבוגד או מחבל. אבל בנוגע למבצע עצמו ספק אם הפלסטינים יכולים לבוא בטענות למישהו
    חוץ מעצמם, עמים רבים נלחמו על עצמאותם בעולם, חלקם הגדול בתנאים נוחים הרבה יותר מהעם הפלסטיני
    ועם זאת הפלסטינים יורים לעצמם ברגל (או בראש כפי שהתברר בשנה האחרונה בעזה), המודעות העצמית שלהם
    כעם מקבלת ביטוי רק כשישראל הורגת בהם, ללא הנהגה סדורה המבקשת מדינה בגבולות שאיתם ישראל יכולה
    לחיות אין להם סיכוי להשיג שום הישג מדיני, "ההתנגדות" שבה מתגאים כלכך הפלסטינים אינה אלה בדיחה עצובה
    השוגה באשליות ואינה מכירה בכוחה שלה, תוכניות שלום רבות הובאו לאזור מאז תחילת הכיבוש ואילו הפלסטינים
    לא שיתפו פעולה אם אף אחת מהם ולטובת מה? ירי צינורות ברזל המביא לאלפי הרוגים פלסטינים?

  2. יואל קורנבלום

    לא היה אבל בגדה אז למה שיהיה אבל ביפו במיוחד שרוב אילו שלפי דבריך צריכים להיות באבל הם בכלל נוצרים. מה שכן מתקבל על הדעת הוא שיש כמה מחרחרי ריב ומדון שמנסים לארגן כל מיני מהומות כדי להרוויח איזה הון פוליטי על גבם של המסכנים ביפו. אז באים אלהם ומשכנעים אותם שמפלים אותם ובכלל מתנהגים לא יפה אלהם ואומרים להם לצאת להפגנה שכאין להם שום סיבה לעשות את זה. ברור שיהיו כאלו שקשה להם והם יאכלו את סיפור האפלייה. זה כמובן יעמיק את הקרע עם המדינה ועוד פעם יתחילו לבלבל לנו את המוח עם מדינת כל אזרחיה ועוד שטויות דומות.

    ברור הוא שחייהם של הערבים בישראל טובים יותר מאשר בכל מדינות ערב ולא נראה לי שיש להם על מה להתלונן.

    באותה צורה אותם מחרחרי ריב ומדון עובדים על המזרחים כדי לספר להם שיש אפלייה ממסדית נגדם כשאין. כל זה נעשה אך ורק למטרות הון פוליטי של אותם מחרחרי ריב ומדון על גבם של אותם מסכנים.

    בקשר לקטע "… הם במצוקה רבה לנוכח הפגיעה הקשה שלא נראתה מאז 1948 בבני עמם…" אז אין עם פלסטיני ואף פעם לא היה. יש כמה פליטים שעזבו את ישראל בזמן מלחמת השיחרור ועד היום תקועים במצבם העגום בגלל כל מיני מחרחרי מלחמות, דיקטאטורים ואנרכיסטים למיניהם שמנסים לעשות הון פוליטי על גבם ולא מאפשרים להם להתיישב בצורה קבועה. העובדה היא שאותם פליטים שהתישבו בירדן הם לא חלק מהעניין ויש להם אזרחות ירדנית. אותו הדבר אפשר היה לעשות עם הפליטים בעזה ולבנון.

    לכן אני לא רואה שום אבל ביפו או בכל מקום אחר חוץ מאשר קטעים שבהם האוכלוסיה הוכרחה לצאת ולהפגין.

    ההתקפה ברצועה היתה בגלל שהיא הפכה להיות מצבור תחמושת גדול ובעצם שמו את התחמושת בין האזרחים. ברור הוא שכשתתחיל ההתקפה יפגעו אזרחים כי הם ליד התחמושת המתפוצצת. מדוע לא קמת אתה במשך השנים האחרונות למחות על התחמושת הזאת? למחות על זה ששמים את זה ליד אזרחים? בעצם אולי אתה יכול לפתח כאן דוקטורינת מלחמה חדשה. במקום טנקים לפני הכוחות תשלח נשים וילדים לפני הכוחות להתקפה. כמובן שהצד השני לא יוכל לירות כי הוא עלול לפגוע באזרחים. לכן הנצחון מובטח. תציע את זה למטכ"ל.

    בקשר לפלסטינאים הכלואים כפי שאתה כותב מדוע לא תבוא ותציע למצרים לאזרח כמה מהם ואז בעיית הפליטים תגמר. בערך כמו שעשו הירדנים. מה רע בזה? לא יהיו פליטים ולא תהינה מלחמות. מדוע אתה לא מציע את זה? ברור הוא שלישראל לא יחזרו ולכן למה להחזיק אותם בצורה הזאת?

    אני חושב שהפיתרון הוא די פשוט וזה לאזרח את הפליטים במדינות שבהם הם יושבים. זה היה יכול להגמר מזמן אבל כאמור להרבה מחרחרי מלחמה זה לא נוח.

  3. הכי-תופל

    אתה מעמיק בכעס ומרדד בתוכן..
    אין לי מושג מי זה ארנון גלעדי ואיזה שקרים הוא מפיץ?
    מסכים איתך לחלוטין שהשפלה ומפגן כח מיותר כמו שבצעה ישראל בשבוע האחרון בעזה יביאו את התוצאה ההפוכה וזו טעות שעוד נשלם עליה.
    יחד עם זאת החיבור שאתה כ"כ סלחני לגביו ביפו בין פשע ללאומנות הוא בעיה אמיתית שמדרדרת כל סיכוי לסולידריות, ביפו נוהגים באין כניסה בגלל הכיבוש בעזה? נו באמת..
    אני מניח שכל פושע הוא תוצר של "אוכלוסיה מוחלשת" ולפיכך יש להבין אותו.. אבל תזכור שזו גם התזה הישראלית של עם סובל ומסכן שצריך להבין אותו..
    בקיצור ..אולי די עם המסכנות היצוגית הזו?

  4. חנה זהר

    בהמשך למאמרו של יוסי, אני מציעה להעלות דרישה מהממשלה לגביית היטל מבצע הרס עזה מכל תושבי ישראל – בדומה להיטל מבצע "שלום הגליל". הכספים שייגבו יועברו לשיקום עזה.

  5. ע.ג

    כן היהודים בישראל מרגישים מאוימים. הערבים בארץ ישראל מעולם לא השלימו עם קיומה של ישראל ומעולם לא הסתירו את כוונתם להשמידה ולכן נרגשה זו צודקת. יותר מכך, כוחם המשולב של הערבים גדול מכוחה של ישראל ובשלוב עם נסיונותיהם הבילתי פוסקים להשמידה החשש אינו משהו אקדמי אלא דבר פרקטי לחלוטין. בנסיבות האלה קורים בישראל שני דברים. האחד, היא נוטה להגיב, בהפרזה לעיתים, על כל מה שנראה לה איום על קיומה. השני, היא רואה בכל מי שמתנגד להפעלת הכח בוגד ומבחינתה בצדק – מי שמתנגד להסרת איום ההשמדה מבחינת היהודים הוא בוגד. למען האמת אזרחי ישראל הערבים הרוויחו את האיבה והחשדנות כלפיהם בצדק.לא, הם אינם צריכים להיות ציונים ואף אחד לא מצפה מהם לכך אבל אם בכל פעם שישראל במצוקה (ולא משנה אם היא אמיתית או מדומה) הם מתיצבים נגדה, אם נציגיהם מכריזים בגלוי שהם רוצים להשמיד את ישראל כמדינה יהודית, אם הם מסרבים להתגיסות למען עצמם בטענה שזה מחזק את ישראל, אם במסמך העקרונות הם דורשים אוטונומיה לאומית ולא שיוויון זכויות אזרחי אין שום סיבה שיהודי ישראל יבטחו בהם. אז זה לא מצדיק התנגדות להפגנות שקטות ולא מצדיק התלהמות נוסח ליברמן או אריה אלדד אבל כדאי וראוי שהערבים אזרחי ישראל יבדקו גם את עצמם ולא יאשימו רק אחרים

  6. נחמן

    עם הנושא שלפי מספר השורות שהקדשת לו הוא השני שלך למרות שלפי הכותרת היה אמור להיות העיקר, אני מסכים לחלוטין. אני בהחלט מבין ובאופן מסוים מזדהה עם אנשים שחושבים שההיקף והאופן בו בוצעה הפעולה מרחיקה מאיתנו את השלום (אני אישית לא יודע, הפסקתי לנהוג מהמושב האחורי ולנבא נבואות). התיוג האוטומטי של מי שמתנגד לאופי הפעולה או אפילו לעצם הפעולה כתומך חמאס (מה זה חמא"ס? יש להם ראשי תיבות בעברית?) מפלג, שגוי ומזיק. במיוחד בהפגנות שקטות של ערבים ישראלים צריך לנהוג בכל הכבוד הראוי במפגינים ולתת להם לממש את זכותם החוקית. הברוטליות שמגלים לפעמים השוטרים והגזענות של אנשי עיריה ומועצות מקומיות, לפעמים מתוך רצות לרכב על גלי אהדה "עממיים" ולפעמים סתם מתוך גזענות ורצון לפרוק תסכולים, היא בלתי-נסבלת ומפוררת את שרידי דו הקיום המקרטע ממילא.

    בקשר למה שכתבת בהקדמה שהשתלטה לך על המאמר – התחלת עם אוסף הססמאות הרגיל, ספירת גופות היא חזות הכול, והישראלים תוקפנים בגלל בטחון עצמי רעוע ולא כי חס וחלילה יש להם איזושהי מחויבות לבטחון אזרחיהם. לשמחתי והפתעתי עשית משהו שרבים לא עושים, והמשכת עם הססמאות עד כדי הדגשת האבסורד שבהן באופן שמפתיע אותי שהשארת על הכתב. מה עוזר לי שיש לי את הצבא הכי חזק במזרח התיכון אם במשך 8 שנים "זורקים חתיכות ברזל" על נשים, זקנים וילדים בשדרות ועוטף עזה (ובלי סיכוי להגיע לקריה), אחרי התנתקות, לפני התנתקות, אחרי הסכמים, לפני הסכמים, ולא קורה כלום? מה הקשר לבטחון עצמי רעוע? אהבתי במיוחד את "הם יכולים לברוח לצפון הארץ ואף לצאת לחו"ל (אם יש להם כסף כמובן)". כמובן, אנחנו מדינה חזקה, לא יקרה כלום אם כל המזרחים המוזרים האלה יעזבו את שדרות ויעברו לתל-אביב, המדינה מספיק חזקה לדאוג להם שם, נכון? וברור שאם זה יקרה החמאס יפסיק לירות, כי כל מה שהוא רוצה 8 שנים זה רק שנפנה את שדרות ואת עוטף עזה, נכון? בכל מקרה הצבא לא צריך לפעול בעזה, כי בגלל שהוא הכי חזק הוא כבר לא קשור להגנה על אזרחים, הוא סמל סטאטוס. אם עכשיו בעקבות הפעולה הלא כל-כך מוצלחת וההסכם הלא כל-כך מוצלח שמסתמן הם יקבלו פאג'רים מאירן ויגיעו לתל-אביב זה גם בסדר, נכון? מי שיכול יברח לחו"ל, ומי שלא לא נורא, יש לנו עדיין את חיפה וחדרה, לפחות עד שנאסרללה ימלא את מחסניו וישלים את ההשתלטות על לבנון, ואת הידיעה שהצבא שלנו הכי חזק, וזה מספיק. נראה לי שהממשלה תיקח את העמדה שלך בשתי ידיים, יש לנו עורף חזק, צבא חזק, אז לא צריך לעשות כלום. שטויות.

  7. דוד

    שלפני כמה שנים הסתובב בצה"ל שיר שאחת השורות בו הייתה:
    "אלחם למענך בצבא הכי חזק בעולם"
    לא היית מאמין ששורה כזו הסתובבה שם. ואני חושב לזכותן של המלחמות האחרונות שאולי השיר הזה יעלם מצה"ל, אולי השחצנות הישראלית תרגע, ותחזור לשקט הציוני הקדום של הציונים הראשונים שבאו מחוץ לארץ, שלא היו שחצנים ולא גאוותנים, והבינו את המטרות שלהם ומימשו אותן.

  8. אירית הלפרין

    מאמר חשוב. ההסבר לפתולוגיה הלאומית מעניין ורציני. הייתי בהפגנה ביפו בשבת והתרשמתי מהאיפוק של המפגינים. מסכימה איתך גם בשאר טענותיך לגביי ההחלשה של יפו והגזענות שפרצה ומתפשטת לכל עבר- מילים שלי.

  9. אירית

    הכל נכון, כדאי גם לחשוב קצת קדימה. מה רוצה הממסד הזה שיוסי כותב עליו ? מה מטרותיו ? ואיך נערכים. למחות זה טוב, אבל לא מספיק. ניראה לי שזו תנועה לכיוון שינוי כללי המשחק, כלומר אי הכרה בתביעות שוויון קולקטיביות, תמורת הכרה בשוויון אזרחי יחידני, "נאמנות" תמורת "לייפסטייל" מערבי כביכול לאלה שיוותרו על חלום פלשתין שלהם. היהודים יכולים לבלום את זה רק על ידי יצירת שיתופים איתנים שלא יאפשרו לממסד לתקוף רק ערבים, בזירה מסויימת. כלומר התקרבות.
    לגבי עזה, אם היו מגיעים כמה אלפי יהודים מישראל לעזה, זו היתה מחאה אפקטיבית, אבל מצעדים שקטים לא ממש משפיעים על עירית תל אביב אפילו. ובטח לא על צה"ל. המטרה בגדול היא לשבור את הציר שבין האסלאם ה"קשה" ובין הפלשתינאי "הטוב", או "הערבי הטוב" המערבי וכולי. זה נעשה בהצלחה מרובה בארצות הברית ביחס לשחורים ומיעוטים אחרים שנקלטים תמורת ויתור על תביעות קולקטיביות וקבלת שוויון הזדמנויות יחידני באוירה קפיטליסטית.
    זה נעשה בהצלחה גם כלפי היהודים בישראל, למשל.

  10. יוסי לוס

    להכי-תופל
    ארנון גלעדי הוא חבר מועצת עיריית ת"א – יפו ובקדנציה הקודמת הוא היה סגן ראש העירייה. הוא עומד בראש סיעת הליכוד והוא מתגורר בכפר שלם.
    מה שכתבתי אינו מלמד על השלמה וקבלה של אלימות כדבריך, אלא על ניסיון להבין אותה. כמו שאני סבור שהאלימות היומיומית ביפו היא בעיה, אני חושב שגם האלימות של ישראל היא בעיה. העובדה שאני חושב שתחושת חוסר האונים וחוסר הברירה של יהודים-ישראלים רבים היא אותנטית ולא העמדת פנים שקרית שמסווה בטחון עצמי, אינה אומרת שאני מצדיק, משלים או מקבל את האלימות של ישראל. אלימות היא בעיה בעיני, אחת היא מה הסיבות שהובילו אליה. בדיוק משום שאני רואה אותה כבעיה, הרי שאם ברצוני לפתור את הבעיה עלי להבין את הסיבות שהולידו אותה ואת המניעים של מחולליה. אם מבינים שהחלשת קבוצות אוכלוסייה מסוימות (מזרחים וערבים במקרה הישראלי) מולידה באופן מבני אלימות, הרי שלאיים ולהפחיד את המנהיגים שמנסים להתמודד בשטח עם האלימות, אינו יכול להיות פתרון לבעיה. לכן, הצגה של איומים והפחדות אלה כניסיון להתמודד עם בעיית האלימות היא הרבה דברים רק לא פתרון אמיתי. היא התחמקות מפתרון ומאחריות. היא הטלת אשמה באנשים חפים מפשע. היא זריית חול בעיניים לאזרחים שמוטרדים מהאלימות. והיא הסתה לאלימות כנגד אותן אוכלוסיות שהפכו אותן לאלימות. אם רוצים יפו בלי אלימות, צריך חינוך ראוי ומכובד (dignity ולא honor), צריך אפשרויות תעסוקה, צריך פתרונות מגורים, צריך ליצור תחושה של שייכות, קרי של אזרחות ממשית ולא רק פורמאלית, כזו שמתממשת במרחב הציבורי במגוון של אופנים.

    לנחמן,
    חמא"ס הוא חַרַכַּת אַלמֻקַאוַמַה אלאִסלאמִיָה (حركة المقاومة الإسلامية), כלומר תנועת ההתנגדות האסלאמית.
    אני לא חושב שהפתרון הוא לא לעשות כלום. רק ציינתי את ההבדלים בין הסבל של הקורבנות הישראלים לזה של הקורבנות הפלסטינים כדי לדבר על העיוורון המוסרי של היחס הפופולארי למתנגדים למלחמה בישראל.

    לאירית,
    הלוואי והתושבים הערבים ביפו ובישראל בכלל היו נהנים מרמת חיים אישית שווה לזו של יהודים. אני לא יודע אם הם היו מוותרים על זכויות קולקטיביות בתמורה, אבל גם את זה אין להם. כידוע אחוז העניים בקרב הערבים בישראל הוא גבוה לאין שיעור מחלקם באוכלוסייה. כיום, מאות משפחות, קרי אלפי בני אדם עומדים בפני סכנת אובדן בתיהם ביפו באמצעים פסיאודו חוקיים וכאילו נייטרליים. זאת, בזמן שמתנחלים מהגדה המערבית מנסים להשתלט על נכסים ביפו כדי להקים התנחלות בעיר ולתרום את חלקם בהסתה לגזענות ולאלימות. הכל כמובן בשם אלוהים, התורה, אחדות העם ומה לא.

  11. אירית

    גרתי ביפו 3 שנים, עזבתי לפני שנה וחצי, מכירה את החיים שם די טוב. צריך לאמר עם זאת שיש אוכלוסיה עשירה ערבית גם ביפו וגם יותר מכך פה בגליל (מקום מגורי הנוכחי), וכניראה שהם לא מוטרדים ולא משקמים את מי שצריך. כנ"ל אצלנו !. ברור שהפשיעה ביפו היא בעידוד "מלמעלה", באפליה ובמדיניות של קיפוח שאינה מותירה אפשרויות לא פליליות להתקיים, וגם זה נוח שיש ,ארגוני פשע ערביים, למי שזה נוח, ביצועית. אבל אותו דבר באמת נעשה למזרחים, ובאופן כללי המדינה כולה מתנהלת כך, אין תימה איפוא. גם המתנחלים הם שלוחת פשע מסוג מסויים…
    אני חושבת שאי אפשר להלחם ראש בראש נגד הממסד בתחום הזה, אבל אפשר גם אפשר לבנות שותפויות יותר אמיצות וכנות ממה שרואים היום בשטח. הפעילות ביפו מלאה במשת"פים וחדירה של הממסד. מן הצד הערבי, כצפוי, מי שמסיע לשלטון להכיל את המחאות מקבל יתרונות נדלניסטיים וכלכליים, ועולם כמנהגו נוהג.
    אני מסכימה איתך בגדול, רק שלא ניראה שיש פה חידוש, וגם שהנדל"ן ינצח, גם בצד היהודי וגם הערבי. יפו היא יותר נדלן מאשר "בעיית מיעוטים", כלומר זה תהליך גנטריפיקציה בעיקר שיש לו צד לאומי. דחיקת התושבים למחאה פוליטית משרתת במידת מה את הכרישים. אלה תמיד שמחים שצה"ל עוזר להם לקבל קרקע חצי חינם. וזה עוד ניקרא "ייהוד" או "גאולה" ולא עסקת המאה.

    ציינתי את כל זה, כדי לאמר שאדם הגון באמת צריך להזהר בימים אלה מכל הספינים על טוב ליבו, ובמקום להצטרף לעגלות פוליטיות מפוקפקות כדאי לפעול בזירה הפרטית קודם כל. אין הגנה כמו חברות אמת, או נוכחות אמיתית. לעומת זה, מעשים פוליטיים ומחאות ליום סגריר, איך לאמר, זה הממסד יודע כבר לנצל לטובתו.
    המלחמה חידדה את מה שהיה קיים, וזה המגמה של המדינה להוציא בסופו של דבר את המיעוט הגדול – כקולקטיב בעל תביעות אוטונומיה קיבוצית, לא כפרטים – הזה כדי "לשמור על רוב יהודי" בסגנון ליברמן שגם מרצ מסכימה לו (למרות הרוח והצלצלוים של תלונות על ליברמן לאחרונה, זה בשביל הבחירות).
    זה המשך המדיניות מארבעים ושמונה, שום דבר לא השתנה, חוץ מזה שהדברים עברו מן הנסתר לגלוי, מן הצביעות וכפל הלשון למדיניות לא מתנצלת.מי שזה בעיניו נורא ואוים, לדעתי, יתקשה להמשיך. האופציה של עלה תאנה, לדעתי, כבר לא ממש הגונה, וגם די נעלמה לאחרונה. כלומר, האופציה המר"צית של ללכת עם להרגיש בלי, ולשחק אותה נאור ביד אחת, כדי להסתיר את האמת שנעשית ביד השניה. תשים לב שבין נהני הנדלן ביפו יש הרבה עורכי דין פרסומאים ממרצ ואפילו די הרבה מחוגי ה"רדיקלים" לכאורה שסביב מע"ן דעם ולאור למיניהם. כלומר, הסוג החדש של יושבי "עין הוד" או צבועי "יפו העתיקה". וזה אפילו לא סוד. ברגע שקנית "זולה" במציאה ביפו, בבניין ערבי, נידמה לי שהמאמרים שאתה כותב או ההפגנות, איך לאמר…לא מריחים כל כך טוב. ומצד שלישי, שיתוף הפעולה של הארגונים הערבים והפעילים שלהם עם סוג הזה של "שמאל" מלמד שגם הם לא ממש ישרים. זו סימביוזה לא הכי כשרה, ברוח הימים הקפיטליסטים שאנחנו חיים בהם.

    בשולי האריכות הזו, אני חייבת לציין שהנאקות המגיעות מחלק מאנשי סמול מקצועי, לנוכח זוועות עזה, נובע מכך שלראשונה מתברר שהם כבר לא ממש דרושים לביצוע העבודה המלוכלכת, ויש חשש שמקומם החביב בתור "נחמדים מתוגמלים" העוצמים עין היכן שכדאי, ייעלם מן המפה הפוליטית. אחרי שזרו הטעיות והיסטריה, מתקפלים בשקט עם הגובות ושוקלים לעקור ללונדון או פריס, ולהותיר את העבודה המלוכלכת יותר לאחרים, מרחוק. זה בעיני מנהיגות דה לה שמעטה, אני לכן חושבת שמלהיטים וזועקים צריכים לחשוב שלושה צעדים קדימה ואם הם נשארים עם מה שהם עושים, או שזה קרש קפיצה אישי.
    כפי ששמנו לב צה"ל והממסד וסגני ראשי ערים למיניהם כבר לא עושים כאילו יש להם סובלנות לזכויות וכולי, והפגנות לא עושות עליהם רושם גם כן, וכל שיח הזכיות נעלם בעשן הנדלן ועזה.

  12. נפתלי אור-נר

    הן הניתוח והן המסקנות נכונות בהחלט. אין מנוס ממאבק מתמיד ועקבי בגזענות הלאומנית הפושה בחברה היהודית הנוטה ל"התבכיינות" מגוחכת.

  13. מרדכי כהן

    אבנר בן זקן הוא חבר קרוב, כל מי שהכיר את אבנר יודע שהאיש מונע מרצון עמוק ומתשוקה להיות שותף להובלת שינוי עמוק בחברה הישראלית. את אבנר היכרתי בימים שערך את עיתון הינשוף באוניברסיטה העברית ולימים הקמנו יחד מספר חברים ( אבנר, אלי ברקת,נטע עמר,ואחרים)את תא צ"ח במהדורתו החדשה ( 1995/6). אבנר כמו קודמיו היה חצוי בחבירה למרצ. הרי הניסיונות בעבר הוכיחו כי המהלך נועד לכישלון ( ויקי שירן,עמיר פרץ, צ'רלי ביטון ואחרים). הסיכוי ליצור כוח פוליטי מוגבל היה שיקול שהוא עתיד להיות פלטפורמה לשלב הבא . אבנר נדחה על ידי מפלגת השמאל התרבותי ( בוטיק בהסברו היפה של דלומי)אבל מיד קמו אחים לדרך והחלו לשסע, לקרוע, לנשוך… אבנר הפך לבוגד. אני מציע חברים נוסחא פשוטה – כל עוד לא קם כוח פוליטי עצמאי המקדם את סדר היום עליו אנו מדברים, עלינו לרסן עצמנו. כדאי שנשאל את עצמנו בכנות למה לא קם כוח פוליטי כזה? אבנר בחר דרך שלא הוכיחה את עצמה, אבל היתר בוחרים לשבת בטריבונה ולהמתין לראשון מתוכנו שבודק אפשרויות אחרות ושוחטים אותו.הגדילו לעשות צביקה בן דור ושיקו בהר שהיו עסוקים רק בשאלה אחת האם אבנר דייק שטען כי הקים את תא צ"ח או שלקח מהם את הבכורה( פוליטיקה עלובה)דרך אגב הם הקימו את תא צ"ח הראשון ששרד שנה ב90/91 ואבנר הקים יחד עם חברים את צ"ח במתכונת החדשה ששרד שנים רבות.ועכשיו להצעה – בעוד מספר שנים שוב יהיו בחירות ועד אז יש זמן להתארגנות האם נעשה מעשה או נשתעשע במילים?

  14. נחמן

    אני חושב שאתה מתכוון לשיר של עמיר בניון "כשאת עצובה" עם השורה "בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך".
    זו שורה שאומרת שבין שאר הדברים הבלתי סבירים שמוכן הבחור לעשות כדי שיקירתו תפסיק להיות עצובה הוא גם מוכן לצאת לקרב נ ג ד הצבא הכי חזק שבעולם. זו בטח לא שורה שאומרת "אצטרף למענך לצבא הכי חזק בעולם", ואין סיכוי שמישהו בצה"ל אימץ את השיר במשמעות הזו, אז כנראה שלא הבנת. בטח סתם כמה חיילים שרו את זה כמו שחיילים שרים הפרח בגני כששמים להם מיקרופון.
    מסכן בניון, בחור דתי, עם נטיה לימין אבל כזה שיוצא נגד מסגרות מקובלות בלי לעשות חשבון, והינה בא טומי לפיד ומתלונן שצריך להפסיק להשמיע ערבים ברדיו, והינה בא דוד ומתלונן שמספיק עם המיליטריזם הזה.