פנינים לפני ארוחת בוקר

יוסי דהאן, איציק ספורטא

הקטע המעניין הזה נשלח לאתר על ידי קורא של האתר בשם מכלוף.

אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר.
הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה.
שלוש דקות חלפו, ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו.
כמה דקות אחר-כך הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.
כמה דקות אחר-כך מישהו נשען אל הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה.
מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר, היה ילד בן שלוש. אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר.
לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים.
כל ההורים ללא יוצא מן הכלל אילצו אותם להמשיך לנוע.
במשך 45 הדקות שבהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים. לא ניתנה שום הכרה.
אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג`ושוע בל, אחד מגדולי הכנרים בעולם.
הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים.
יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג`ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון.
כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע.
זה סיפור אמיתי. ג`ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת, והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם.
הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת – האם אנו שמים לב ליופי?
האם אנחנו עוצרים להעריך אותו?
האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי?
אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות:
אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?

למטה קישור לסרטון בתחנת הרכבת

http://vodpod.com/watch/61439-joshua-bell-no-metro

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אביעד

    מעורר מחשבה

  2. זהר

    באמת יש מקומות שבהם יש לנו פנאי מוגד לדברים מוגדרים. כמו שקשה לכתוב מאמר (לרוב האנשים) או לארגן את החשבונות בתחנת רכבת הומה.
    רוב האנשים באמת היו בדרך לעבודה, לכן קצת מתבקש שזו תהיה התוצאה. אם הוא היה עומד בפארק או אפילו ברחוב די בטוח שהיה מתאסף קהל.

    לא מזמן, כשהייתי בניו-יורק, דווקא נתקלתי בכמה הופעות-סאבווי עם התקהלויות שבהן אנשים עמדו לא מעט זמן, וגם אני, להסתכל על ההתקהלות וגם על ההופעות.

    כדי להקשיב למוזיקה קלאסית באמת דרוש לרוב המאזינים, גם המנוסים- פנאי. לרוב האנשים היום ההרגל של מוזיקה כזו לא קיים, או שהם מרגישים שאין להם מושג בזה ובצדק. זו ממש האזנה נרכשת.

    לא במקרה, כמובן, הילדים היו אלו שעצרו.
    מעבר לזה שקוונטין בל הוא פלוץ ומנגן בבינוניות קיטשית.

    יש לנו מספיק על מה להרגיש רע גם מבלי למצוא עודפי תימוכין לכך שרע, בכל מני ניסויים מפוברקים מסנטימנטליה עודפת ופסאודו-מדעיות- חברתית.

  3. מוטי רגב

    המסקנה היותר חשובה היא שהדבר רק מחזק את התובנה שיופי באמנות ובכלל אינו דבר מהותני או אוניברסלי, אלא תלוי הקשר תרבותי ומצב חברתי. אנו מזהים את היופי באמנות ונהנים ממנו בעיקר (אם כי לא אך ורק) במסגרת טקסים ופולחנים של צריכת אמנות אשר מכוונים את תשומת הלב שלנו למקום הנכון ומחלצים מתוכנו את הידע והרגישויות הרלוונטיים.ה"נסוי" אינו מעיד על הפספוס מצד הקהל אלא על חוסר ההבנה של מי שארגנו זאת, שסוברים לתומם שיופי באמנות הוא מין מהות יציבה וקבועה בכל מצב.

  4. יסעור

    מן הסתם זה רק מוכיח שרוב האנשים (וגם אני ביניהם) לא ממש מבינים במוזיקה קלאסית איכותית.

  5. מוכיח

    זה מוכיח שרוב בני האדם אבדו את היכולת הספונטאנית לזהות יופי, והם זקוקים למכווני דעת קהל שישטפו את מוחם לקבל או לדחות אותו – את היופי. אלפי אנשים עוברים על פני האמן ורק שישה מזהים את יופיה של המוסיקה? אומר דרשני.

  6. גיל

    מעתה נאזין לתזמורת העירונית ונצא לקונצרט בשעה 2015 כי ההיכל קרוב, החנייה בחינם ובשפע והנגנים לא רעים. הפילהרמונית דורשת עבור הכרטיס הזול ביותר מעל 30 דולר ובמחיר זה נאזין לשני קונצרטים. גם חוסכים וגם משפרים איכות חיינו.

    תודה לגושוע בל ולעורכי האתר על ההארה..

  7. כנרת

    נכון, חבל שאנשים לא עוצרים ומקשיבים, אבל בגלל באך. מה הקשר לג'ושוע בל?
    מי קבע שבל הוא אחד המוסיקאים הטובים בעולם? לדעתי הוא דווקא מנגן בחוסר טעם ושטחיות.
    ומה ההבדל אם יושב אקורדיוניסט מופלא בתחנת סאבווי ואיש אינו עוצר? רק בגלל שלא קוראים לי ג'ושוע בל, הניסוי לא רלוונטי? שמעתי מוסיקאים גדולים מנגנים ברחובות, ואיש משהועברים לא מקשיב ולא יודע את שמם.

  8. משה נגבי

    לידיעתכם – הכתבה על ה"ניסוי" המרתק הזה שזכתה בפוליצר פורסמה במלואה ב"הארץ" באחד ממוספי החגים ובטח ניתנת לאיתור בעזרת הגוגל. היא מומלצת ביותר!
    משה

  9. אורנה

    מי קבע ש"אחת היצירות המסובכות שניכתנו" היא מוסיקה לטעמי, היא מוסיקה יפה ומעניינת ושווה שאעצור ברחוב, אאחר לעבודה ואקשיב לה ארבעים וחמש דקות.

  10. הילה

    לא ברור לי למה כל התגובות כאן הן תוקפניות או מתנצלות/ מתרצות; "הוא בכלל לא נגן כזה טוב.. המארגנים לא הבינו.. אני בכלל לא אוהב מוסיקה קלאסית.."
    זה הרי בכלל לא העניין. הניסוי מראה לנו את חשיבות ההקשר. הוא מטיל בספק את המובן מאליו, ומראה לנו כי גם דברים שהם לכאורה מוחלטים או אישיים כמו טעם ויופי, הם הרבה פעמים תלויי הקשר. אם דוגמת המוסיקה הקלאסית אינה מספקת עבור הקוראים אפשר גם לחשוב על סוגי אמנות אחרים כמו אמנות מודרנית בציור, פיסול וכד'. ואם כבר בניו יורק עסקינן, הגלריות בה הן דוגמה מושלמת, שכן ניתן לראות בהן יצירות אמנות כגון: קרן לייזר על דלי מים, או נקודה אדומה באמצע קנבס לבן, תמונות ויצירות הנמכרות במאות ואלפי דולרים ונחשבות שיא היצירתיות והגאוניות. עבורי דווקא יצירות אלו העלו את השאלה- ואם זה היה באמצע הרחוב, האם זה היה נחשב יצירת אמנות? אם מוציאים את היצירה מההקשר של אולם ענק עם קהל נלהב וכרטיס יקר.. מי מחליט מהי יצירת אמנות? מהו ריקוד גאוני, ציור מדהים או מוסיקאי מחונן..?

  11. מירי דהאן

    גוני מיטשל כתבה שיר, בשנות ה-70, על נגן רחוב מעולה שהאנשים ברחוב חלפו על פניו בלי להתייחס כי מעולם לא ראו אותו על מסך הטלויזיה שלהם. הבית האחרון –

    Nobody stopped to hear him
    Though he played so sweet and high
    They knew he had never
    Been on their t.v.
    So they passed his music by
    I meant to go over and ask for a song
    Maybe put on a harmony…
    I heard his refrain
    As the signal changed
    He was playing real good, for free.

    כל המילים-

    http://www.lyricsfreak.com/j/joni+mitchell/real+good+for+free_20075395.html