דיאלקטיקת החורבן

נועם תירוש

פרופסור זימר, הגיבור הטראגי של פול אוסטר ב-"ספר האשליות", מסיים את סיפורו, ואי לכך גם את חייו, בפסקה הבאה: יש מחשבות ששוברות את הנפש, מחשבות בעלות עוצמה וכיעור כה עזים, שהן משחיתות אותך ברגע שאתה מתחיל לחשוב אותן. פחדתי ממה שידעתי, פחדתי ליפול לתוך הזוועה של מה שידעתי, ולפיכך לא ניסחתי את המחשבה במילים אלא כשהמילים כבר לא יכלו להועיל לי בכל דרך שהיא."

לכשייכתבו דברי הימים של מדינת ישראל, אותו ספר היסטוריה ארור שייאלץ לסכם שנות קיום ארעי בציון, יסכמו ההיסטוריונים את טיעוניהם ויאמרו כי הישראלים פחדו כל כך ממה שידעו, פחדו ליפול לתוך הזוועה שידעו ולפיכך לא השכילו לנסח את מחשבותיהם אלא כאשר המילים כבר לא יכלו להועיל להם בכל דרך שהיא. קטע זה נכתב מתוך כוונה להקדים את המאוחר. ניסיון, אולי נואש, "לנסח את המחשבה במילים", כשלאלו יש עוד טעם.

הציבור בישראל עוטה על עצמו מסך שחור של בערות. עצימת עיניים. כל פצצה שנופלת על ראשי האזרחים בעזה, כל טיל שמרסק את שיגרת החיים בדרום, תופי המלחמה שממשיכים לרעום בחוזקה, כל אלו מרחיקים את עצמנו מתודעתנו. חוסמים את האפשרות לנסח את המחשבה במילים. מדינת ישראל צועדת בעיניים פקוחות, אך עיוורות לחלוטין, אל סופה. תהליכים הרסניים כבר החלו מכרסמים את מרקם החיים העדין של חיינו. קברניטינו המתעקשים לנתב את הספינה הטובעת בין סערות אין סופיות, נהנים בגרגרנות מתועבת מקלחי המים שהולכים ומטביעים את כולנו כאילו היו אלה מעיינות שוקקים של שיכר.

החברה הישראלית נדרשת להתמודדות אין סופית. נשיכת שפתיים עד זוב דם. לחיות רק כדי לחכות למכה הבאה. המדינה כולה היא עורף, כל העם צבא. כבר אי אפשר לדמיין את חיינו ללא המלחמה התמידית שמתלווה לנו. היחסים המתוחים כל כך בין רוב למיעוט. הדרישה ההולכת וגוברת לציות מוחלט של האזרחים- הן במימד הצבאי והן במימד האזרחי. בלשון אקדמית חברה שכזו מכונה "חברה מגויסת". כמו חיילים פשוטים הנשענים על סלע רק כדי לזכות בחמש דקות של חסד, כך חיינו מתנהלים בין הפוגה אחת לאחרת.

באותו זמן ממש מקפידה מדינת ישראל להתפרק מנכסיה החברתיים האחרונים. הסולידאריות מקבלת ביטוי רק כאשר טילים מפרים את שיגרת חיינו. הרי בחיי היום יום סולידאריות הינה תכונה נלעגת, סמל ארכאי לזמן הולך ואבוד. בשם קפיטליזם בלתי נשלט נזנחים החלשים בצידי הכביש, מופקרים לגורלם. מרכז חברתי עשיר ושבע הופך קהה חושים לכל האחרים המאפשרים את אותה רמת חיים מסוגננת : הפועל שמנקה את הרחוב המטופח. הסטודנט שמוזג את האספרסו המשובח. מחלק העיתונים אשר באישון ליל ובעיניים טרוטות מניח את מרכולתו לצד הדלת.  

אנשים מאבדים את מקור פרנסתם פעם אחר פעם ומתוארים כטפילים חסרי מוסר עבודה. יישובים שלמים מקבלים זכות קיום תרבותית וערכית רק כאשר מטחי טילים מומטרים עליהם. סטודנטים מתקשים לקיים שגרת לימודים נורמטיבית, אך בכל שנה נדרשים לשלם יותר ויותר עבור פחות ופחות. אזרחים ערבים מופלים באופן שיטתי בכל תחומי החיים. החברה כולה הופכת לאוסף של פרטים מנוכרים המתלכדים למראית עין רק בשעות משבר.

הדיאלקטיקה הנוראית הזו שבה התזה הינה הדרישה לגיוס מוחלט ובאותו זמן האנטי-תזה משמעותה התנערות המדינה מאחריותה החברתית, ממיטה אסון על מדינת ישראל. התוצר העבש של תהליך זה- הסינתזה- משמעותו חיים בלתי אפשריים שמובילים לריסוק הישות הציונית הצעירה. 

על מנת לפתור את דיאלקטיקת החורבן הזו, על מנת להציל את מדינת ישראל מהסוף העלוב הטמון בתהליך זה, יש לבצע מהפכה ציונית חדשה. כבר לא ניתן לגייס את החברה על בסיס הדרישה לבית לאומי לעם היהודי- זוהי כבר עובדה מוגמרת. אם רוצה הציונות לשמר את עצמה, להפוך שוב לרלבנטית, להיות בשנית הכוח המניע את החברה הישראלית, המטרה חייבת להיות ברורה: כינון חברת מופת שיווניות במדינת ישראל. את הבניין כבר הקימו בעמל רב דור המייסדים של המדינה, עכשיו מוטל עלינו לעצב את חלל הפנים.

אותו חלל פנים חייב להיות מיזוג מושלם בין מזרח למערב. לא עוד "חוד החנית" המערבי במרכזו של המזרח התיכון, אלא מיזוג ושילוב אפשרי כל כך בין תרבויות. מיזוג זה יאפשר חיים תקינים בינינו ובין שכנינו ויכפר על העוול ההיסטורי שנגרם על ידי האליטה הציונית-אשכנזית ליהודים בני ארצות ערב.

המדינה תצטרך לדאוג לשוויון מוחלט, הן בשירותים הציבוריים והן בנגישות אליהם, בין הרוב היהודי לבני המיעוטים החיים בקרבנו. כאשר השוויון יהיה מוחלט המתח בין אופייה היהודי של המדינה לאופייה הדמוקרטי יאבד את עוקצו.

צמצום הפערים ההולכים וגדלים בין המעמדות השונים בחברה הישראלית חייב להפוך ליעד מרכזי של השלטון בישראל. פערי שכר אסטרונומים, כפי שקיימים במשק הישראלי, יחד עם ריחוק תרבותי ופוליטי בין מרכז לפריפריה הם הכוח המניע של דיאלקטיקת החורבן. הצמיחה, שרק מגדלת עשירים מופלגים על גבם של עניים מרוטים, חייבת להפוך לכלי חברתי המקדם שוויון ולא לכלי חברתי היוצר פערים.

תפקידו של המשטר באותה חברת מופת יהיה לדאוג לחיי הרווחה של אזרחיו. לא עוד אזרחים הדואגים אך ורק לשמירת קיומו של הממשל ואינם נהנים מדיבידנד, אלא משטר השם לנגד עיניו את איכות החיים של אזרחיו כמטרה מרכזית ויחידה.

המלחמה הנוכחית, שהסתיימה לה או לא, היא רק סימפטום. תזכורת עגומה למציאות החיים הבלתי אפשרית פה. תמרור אזהרה לתוצאותיו ההרסניות של אותו תהליך החורבן.

אם תימשך עצימת העיניים הקולקטיבית של הציבור הישראלי, נמצא את עצמנו מחפשים תשובות כשהן כבר לא יהיו רלבנטיות. עכשיו זה הזמן להתחיל לעשות.

Noam_tirosh@walla.co.il

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משה לופינסקי

    תארו לכם אדם מובא לחדר מיון לאחר תאונת דרכים קשה. רוב צלעותיו, ידיו ורגליו שבורות וזאת בנוסף לחתכים ופגיעות שטח בחלקים רבים של גופו. בנוסף לכל הנ"ל אחד העורקים החשובים קרוע ומדמם.
    כיצד ינהגו רופאי חדר המיון?
    בשלב הראשוני, שלב חדר המיון, הרופאים כלל לא יתעסקו עם השברים השונים, אלא ישקיעו את כל מאמציהם בעורק המדמם המהווה סכנה מיידית לחייו של הפצוע.

    ההתנחלויות הן הן העורק המדמם של מדינת ישראל!

    כל בעיותיה האחרות של ישראל יפתרו בקלות יחסית לאחר שישראל תחסל את ההתנחלויות.
    לצערי, צבור גדול של אנשים טובים הוא בעל השקפה שמאלית בנושאים החברתיים-דתיים-ירוקים אך חסר כל השקפה בנושא העקרי – ההתנחלויות. חלקם אמנם מתנגד להתנחלויות אך אינו רואה בהתנחלויות את בעיתה מספר אחת של ישראל. בישראל של סוף 2008 הקריטריון לשמאליות הוא העדיפות הברורה הנתנת לבעית ההתנחלויות ועל כן נחמיה שטרסלר, לדוגמה, הוא שמאל ושלי יחימובי’ץ היא פרווה.

  2. מוני יקים אנטיציוני

    מאמר מצוין שיכול היה להכתב ע'י איש סמול או ימין בשינוי כמה מילים.
    בחורבן הציונות ננוחם.

  3. אורי

    אהבתי מאוד את מה שרשמת ,אתה כותב יפה מאוד ,הסגנון והמסר
    אפילו חיפשתי את השם בגוגל וזה מה שמצאתי:

    "כשהצלחתי לראות את עצמי "כפועל" בפעם הראשונה בחיי, הבנתי כי להשתייכות זו צריכה להיות גם פרוגרמה פוליטית. וישנה. אני עם דע"ם ואסמא אגברייה. אני פועל. ואתם?"

    גם שם אהבתי את הכתיבה על חיי הפועלות של כולנו
    אבל מכאן ועד להצבעה לדע"מ?

    חבל ,היינו יכולים להתאחד סביב משהו יהודי יותר,
    היה כאן פוטנציאל אמיתי לחברות נועם שלי שלך ושל עוד כמה אלפי אנשים אפילו ערבים
    אבל הרוב במדינה הוא עדיין יהודי ,וקולי לא יילך למפלגה ערבית .

  4. אליהו שם-טוב

    הציבור הישראלי לא יכול לקום,,,,,הוא מפחד,,מאוד מפחד
    האמת נשמעת,,,אבל בשקט,,,בהס( שלוא ישמעו אותי)
    אז תפסיקו להאשים אותנו ,,,אזרחי ישראל,,מתוצאות הבלתי נסבלות של שילטונכם,,
    להיות עם חופשי עלאק
    מאת :אליהו שם-טוב
    המדוכא והנרדף באכזריות,ושחי בעיר המדוכאת טבריה

  5. נפתלי אור-נר

    כל עוד כל מעייניה של ישראל הם בהנצחת הכיבוש, טיפוח והגדלת ההתנחלויות, אין כל סיכוי שישראל תתפנה לעיסוק בבעיות הפנים הבוערות. אף אני חושב שישראל צועדת אל סופה הבלתי נמנע. זו רק שאלה של זמן.

  6. ירדנה אלון

    מצד אחד אני מסכימה עם התיאור החברתי כלכלי מעמדי שכותב הרשימה מעלה כאן, ואין זו רשימה ראשונה ברוח הדברים האלה,אני סבורה שרוב באי אתר העוקץ מאוחדים פחות או יותר בדיעה כי הסולדאריות החברתית בישראל רופפת, דרך אגב הסולדריות החברתית בישראל מעולם לא הייתה רקמה אנושית צפופה, לכל אורך מאה שנות ציונות,חלוציות,שלטון תחת מנדט בריטי,עצמאות,מלחמות ישראל ,לא הייתה סולידראיות חברתית בכל שאלה ושאלה,למין קבוצת ניל"י והסגרתם של חבריה ע"י בן גוריון וחבורתו לטורקים,היחס לעלייה מארצות האיסלאם (עליית תימן וקבוצת כינרת,) וכך כחוט השני זה עובר לכל אורך ההסטוריה הציונית בארץ ישראל אז כך שהרבה לא השתנה, זה נשמע ונקרא כאילו פעם היה טוב ועכשיו לאט לאט זה הולך ונהייה רע עד כדי חורבן,ולא היא,מאבקי תרבות היו למין ההתחלה, מאבקי טריטוריה היו למין ההתחלה, מאבקי חילונים חרדים היו למין ההתחלה, מאבקי ספרדים/מזרחים ואירופוצנטרים היו למין ההתחלה,מאבק על עבודה ופרנסה היה למין ההתחלה,
    ובכל זאת אנחנו ממשיכים להתקיים,לשרוד,ולכן נבואות התוכחה ונבואות חורבן כאילו היינו בתקופת הנביאים,ירמיהו וישעיהו הם אולי חלק מן המורשת המסורתית תרבותית שלנו,אולם אני סבורה שבמקרה זה , הן נחלת העבר.
    וכל נבואות החורבן,יותר ממה שנראים לי כעובדה שהולכת ומתממשת,מזכירים לי דרשות של אנשי דת העומדים על המדוכה ומזהירים את צאן מרעיתם כי אם לא ייטיבו את דרכם אחת אחריתם, אש הגיהנום והחורבן,אמנם הדברים נכתבים ברוח החילוניות,ולתחושתי המאוד סובייקטיבית התחלפו המילים והחטאים הדתיים בחטא הכיבוש (נא לא להבין אותי שלא כהלכה,אני סבורה שהכיבוש וההתנחלויות הן רעה חולה,וכי טוב היה לולא התקיימו וטוב יהיה אם יסתיימו ויפה שעה אחת קודם ואני מאוד מייחלת כי עתה ערב הבחירות תקום המפלגה ותקום המנהיגות שחלק ממסע הבחירות שלה יהיה הצהרה על הגבולות הטריטוריאליים שאותה מפלגה מתכוונת להציג בפניינו למרות שאני לא מאמינה שיש פוליטיקאי בעל עוז רוח ואומץ לב שיהין לעת הזאת לומר דברים אמיצים מעין אלה,מפני שמדינה ללא גבולות יוצרת חברה ללא גבולות)
    אולם מכאן ועד לנבואות (או דרשות) של חורבן רחוקה הדרך (אני מניחה שיותר משזו מסקנה הנובעת מהתבוננות עמוקה בעובדות זוהי משאלת לב שאינני מבינה את פישרה)כבר ידעה ההיסטוריה האנושית מדינות שנלחמו ,שנכבשו,שכבשו,ולמרות זאת הן נישארו על תילן ,כבר ידעה ההיסטוריה האנושית חברות וקלקטיבים שבהן העוולות החברתיות והמוסריות היו נורמות מקובלות לאותה עת, הן השתנו ,משטרים השתנו,דעות וצורות חשיבה השתנו, אולם הן לא נחרבו , ישנן כמובן דוגמאות הפוכות,של חורבן והרס שלא היתה לאחריו תקומה,גם זה עבר על הציויליזציה האנושית, אפשר לראות את הדברים כך ואפשר לראות אחרת, אולם מאחורי התוצאות אם כך ואם אחרת לא עומד איזה "חטא קדמון" שתוצאתו עונש אלא אם כן אותה חברה"תחזור בתשובה",מאחורי מחזוריות הלידה,מוות,הרס ותקומה, עמדו טעויות של מנהיגות,של מדיניות,טעויות אנוש,חוסר הבנה,בערות,מצעד איוולת ,לא חטאים שגובלים בתיאולוגיה גם אם היא נאמרת בשפה חילונית.

  7. אורי עידן

    הבסיס לכל הדיון הוא שמהפכה לאומית אינה יכולה ליצור חברת מופת שוויונית, מן הטעם הפשוט שבבסיסה הדיכוטומיה שבין "אנחנו" לבין "הם", כאשר "הם" תמיד יהיו מחוץ לקולקטיב.
    זאת בניגוד למהפכה סוציאליסטית (רחמנא לצלן) שתיאורטית, מטרתה היא חברת מופת שוויונית, כאשר "הם", הקפיטליסטים, יתקיימו בתוך הקולקטיב כפרטים שווים אך לא כקבוצה בעלת זכויות יתר.
    חברה שוויונית אמיתית יכולה להתקיים רק ע"י הסרת גבולות לאומיים, אתניים, דתיים, מגדריים וכו'.
    כלומר, אם ברצוננו לכונן בישראל חברת מופת שוויונית אזי הכרח הוא שהמדינה תהיה דו-לאומית אשר שייכת לכל אזרחיה.
    בכל אופן אחר, מדינה ציונית-"הדור הבא" תהיה בסך הכל more of the same.

    ובכן, נשארנו עם לב המאפליה אליו אנו צועדים, ובזאת אני מסכים עם הכותב.
    מסקנתי האישית היא שחברת מופת שוויונית, דו-לאומית, לא תוכל להתקיים (בוודאי לא לאורך זמן) ומכאן עלינו לחפש אופציות הרחק ממוצב הקולוניאליזם הקדמי שאנו חיים בו.
    כמי שלא זכאי לדרכון אירופי או לגרין-קארד, אני מתכוון לחנך את ילדי עם הפנים מערבה בתקווה שהעסק פה יחזיק עוד 20 שנה לפחות.

  8. מרים224

    יפה שכתבת שהבית קיים, עכשיו יש לעצב את חדריו. סיסמת השיוויון וסיסמת המדינה היהודית לעם היהודי – שניהם נמצאים במגילת העצמאות. כל ניסיון לטעון ששיוויון אמור לבוא על חשבונה של מדינה יהודית לעם ישראל בציון, מקורו בהטעיה מכוונת שמטרתה לחסל את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. בניגוד למדינות לאום ערביות (ויש כאלה 40) במדינת ישראל יש חופש לכל הלאומים החיים כאן, – כל החופש שבעולם מלבד החופש לשנות את מהותה של מדינה לה מטיף המאמר בחסות הדרישה ל"שיוויון".
    עולם הטבע וההיסטוריה האנושית מוכיחים כי לא קיים שיוויון אוטופי. מה שקיים בישראל טוב עשרת מונים ממה שקיים בצרפת, אנגליה, ארה"ב וודאי מאשר במדינות ערביות שכנות ורחוקות. אנו זקוקים יותר לסולידריות בינינו לבין עצמנו, לצמצום פערי השכלה והכנסה, אצלינו – בין גברים ונשים, בין פריפריה ומרכז וכו'. אם אלה יושגו, הרי מיעוטים שונים החיים בתוכנו ישיגו אף הם את היתרונות שיוענקו לכולם.

  9. איסקנדר

    ב.ג. וכנופיתו הסגירו את ניל'י?

    בתחילת 1915 גרשו התורכים רבים מנתיניה של רוסיה ביניהם גם ב.ג. באשמת חתרנות.
    הוא נסע לארה'ב וחזר לארץ כחבר וכחייל בגדודים העבריים.

    אנשי ניל'י נתפשו ב-1917.הגירסה הסבירה אומרת שהוסגרו ע'י אנשי זכרון יעקב שלא אהבו את משפחת אהרונסון המתנשאת ובעיקר לא את פעילותם החתרנית/ריגולית שהיתה עלולה להמיט עליהם אסון.
    וכולם ידעו מה עשו התורכים לארמנים ולא רק……

    התביני שקביעות כאלו מצביעות על כך שלפחות חלק גדול מדברייך העוסקים בעובדות מתקבלים בספקנות גדולה ולכן גם מסקנות רבות שלך מתקבלות כבעלות ביסוס מפוקפק.

    לא חבל?

  10. רונן

    מה "שצריך" היא לא מהפכה ציונית חדשה אלא השתחררות מהציונות, לאומיות שהפכה לקללה. הניתוח שלך אודות העוורון הוא מדוייק, אך מחטיא את שורש העניין: אחיזה עוורת במזבח היהדות והעדר יכולת לנתץ את החלוקה האתנית הארורה בין יהודים וערבים. כל עוד בני אדם מסומנים כאן על בסיס זה, כל ציונות סופה להדרדר, בכל רגע משברי, ללאומיות רצחנית.

  11. יעל

    אהבתי את צורת הכתיבה שלך. ברורה לכשעצמה ועשירה בלשונה. אולם במאמרך מצאתי אוסף של רעיונות אשר לא בהכרח יש קשר ביניהם.

    אני מסכימה איתך כי החברה הישראלית זנחה את ערכיה, נפרדה מהאידיאליזם ואימצה בחום רב את האינדיבידואליזם. אדם קרוב אצל עצמו. התופעה נוגעת בכל מקום אפשרי: בחינוך, בבריאות, בפוליטיקה, בכביש ובכל ההוויה היומיומית שלנו. כל אזרח באשר הוא בעיסוקו המקצועי, בסביבתו הקרובה המשפחתית והחברתית עסוק בעצמו.
    יחד עם זאת איני רואה כל קשר באשר לזכות קיומנו. האם אתה סבור כי שנות קיומנו בציון הם על בסיס ארעי? חבל שכך. לצערי דווקא בשעת מלחמה העם מתאחד סביב המלחמה. דווקא בימים אלה של מלחמה האזרחים- מתעדנת רוחם, מתפייסת רוחם ולבם רחום וחנון כלפי המדינה ואזרחיה. המלחמה לצערי מאחדת את השורות.
    אני מסכימה איתך כי המשטר כלשונך או ההנהגה כלשוני צריכה להיות דוגמא ומופת לאזרחיה: בשמירה על החוק, בדאגה לרווחת הפרט, בשוויון (ככל שהוא ריאלי), בהנחלת ערכי תרבות, מוסר ודוגמא אישית אולם אין הדבר כך.
    אני חולקת עליך נחרצות בקביעתך כי הציבור הישראלי עוטה על עצמו מסך שחור לנוכח כל פצצה הנופלת בעזה. במציאות העגומה במזרח התיכון כל שנותר לעם בישראל הוא להיאבק על קיומו. על אותו משקל האם תסכים כי הציבור העזתי עטה על עצמו מסך זהב וחגיגי לנוכח כל פצצה שנפלה בשדרות, אשקלון ועוטף עזה?
    רבות המחאות של חלק קטן בציבור הישראלי בהן משלחות סיוע, הפגנות מחאה, הפגנות הזדהות וכדומה ראיתי במלחמה האחרונה לטובת הציבור העזתי.
    לא ראיתי אותם במשך 8 שנים מוחים בגבול עזה לטובת אזרחי ישראל ותושבי הדרום.
    שמא במילון השמאל יש הגדרה אחרת למילה מוסר?
    האם הגדרת השוויון לעזתים שונה מהגדרת השוויון לתושבי הדרום?

    לסיכום – אשמח אם תספר לחברים בעוקץ על פעילותך בתחום. מה עשית כדי לשנות את המציאות העגומה כפי שאתה מתאר אותה? באיזה אופן ניסית להשפיע?

  12. שלמה מיוחס

    האמת שדבריו של אורי עידן די זיעזעו אותי.
    היה דבר מה בפנאטיות והמוחלטות האוטופית שלהם דבר מה מטריד ואני עוסק כבר כמה שעות בנסיון להבין מה בדברים גורם לי כל כך הרבה אי נחת ואי שקט פנימי.

    שיוויון מוחלט???????

  13. גיורא.

    אחרי שמונה שנים ארוכות שבהן ירו קאסמים על מדינת ישראל יצאה מדינת ישראל למבצע צבאי והרסה את עזה.

    אם מדינת ישראל היתה מדינה צמאת דם ,מחרחת מלחמה, ששה אלי קרב,אלימה ,ברוטאלית,רצחנית ועוד שאר שמות התואר הארוכים שמוענקים לה על ידי כותבי השמאל(שלא לדבר על ביטויים קשים יותר שאין טעם לחזור עליהם) למה היא חיכתה שמונה שנים?

  14. ירדנה אלון

    לאיסקנדר, את נעמן בלקינד,ואת יוסף לישינסקי הסגירו אנשי "השומר" על מנת לרדת לעומקן של עובדות אני ממליצה על שני ספרים,"שבט הנועזים" אותו כתב שלמה שבא ו-""אנו עולים" אותו כתבה רחל לישנסקי לימים ינאי בן צבי כן אישתו של צבי נשיא מדינת ישראל,ולאחר שתקרא את שני הספרים האלה תגיע למסקנות שאני הגעתי אליהן,בעצם לא צריך להגיע למסקנות באנו עולים מודה רחל לישנסקי בהסגרתו של יוסף לישנסקי ואת הסיבות לכך היא מפרטת בספרה.

  15. שבתאי לוי

    חזון אחרית הימים הציוני

    מדבקות, (היום משתמשים בחותמת), מסוג זה, הנמצאת בשרות הדואר, מודבקות על דברי דואר שלא הגיעו ליעדם, משום שהנמען לא נמצא.

    אתם בודאי תאמרו, שהמדבקה המטורפת, והמזוויעה, המופיעה על גבי המעטפה הנ"ל, הוכנה בידי אדם חולה נפש, פסיכופט ופרנואיד, הסובל מהזיות ודמיונות שווא.

    יבוא יום, ומדבקות כמו זו המודבקת על מעטפת הדואר הנ"ל, המופיע בצילום, יכנסו לשימוש, כאן, במדינת ישראל, וההזיות החולניות והמטורפות של חולה הנפש, הפרנואיד והפסיכופט, ימומשו במלואם!!!.

    דבר זה יקרא, כאשר ההון הגדול והפשע המאורגן – היונקרים הציונים, והברונים השודדים, פשיסטים, מושחתים, קבלנים, נדל"ן, בנקים, חברות פיננסיות – יתפשו את השלטון, בברכת רבני יש"ע, ספסרי הדת, מתנחלים, ישיבות ההסדר, המחתרת היהודית, ו"נוער הגבעות". המצב החברתי יתדרדר לשפל, שלא היה כמוהו מעולם. יהיו פיטורים המוניים, וחלק מהמפוטרים יועסקו כעובדי קבלן, ללא זכויות. העוני, המצוקה, התת-תזונה, הבערות, הייאוש, והפערים החברתיים יתרחבו למימדים מפלצתיים. יבוטלו התקציבים לחינוך, רווחה, בריאות, שכון, וכל הקצבאות, ההטבות וההנחות לקשישים, נכים, ולחלשים. תהליך ההפרטה והגלובליזציה, יואץ ויוגבר, לפי חזונו של נתניהו, שמוכר רכוש ציבורי לחבורת הפרזיטים שבסביבתו, כרישי נדל"ן ובעלי הון שודדים וגזלנים. התקציבים למשרד הביטחון הכללי, למשרד לביטחון פנים, למשטרת פזור ההפגנות, למוסדות דתיים, לישיבות ולהתנחלויות, לקוויזלינגים משתפי הפעולה, ולמלשינים, יוגדלו בצורה ניכרת. בגלל המצב הביטחוני והמלחמות הבלתי פוסקות, יוכבד נטל המיסים, ויוארך השרות הצבאי, הסדיר ומילואים לתקופות ארוכות.

    יבוא יום, והפצצה החברתית, שפתיל ההשהיה שלה הוצת כבר מזמן, תתפוצץ בעוצמה אדירה. הפגנות המוניות של פועלים, מובטלים, תושבי שכונות העוני, ערבים, בדואים, דרוזים, קשישים, נכים, נפגעי משכנתאות, משפחות חד הוריות, וכל החלכאים והנדכאים, יצאו לרחובות להביע את מחאתם וזעקתם. עקב המצוקה הקשה והנוראית, והזעם העצום, יתנקשו המפגינים עם כוחות המשטרה והצבא, והפלנגות הפשיסטיות של בריוני הימין, ("יא ברכן", (באידיש – כן לשבור), זו הייתה סיסמתם, וקריאת הקרב של פשיסטים יהודים בשנות ה30 של המאה שעברה, שיתנפלו ותקפו איגודים מקצועיים בארץ ישראל, בשנים שליפני קום המדינה. ביריוני הימין הפשיסטים לא אהבו את ההתארגנויות של פועלים, שנאבקו והפגינו על שכר ותנאי עבודה), כשהם חמושים מכף רגל ועד ראש, ונעזרים בכלבים טורפים, ויהיו פצועים והרוגים, ואין ספור של מעצרים.

    בתי המשפט יחמירו מאוד עם המפגינים, ויוטלו עונשי מאסר ארוכים. יוכרז מצב חירום טוטלי, ויפעלו תקנות הגנה לשעת חרום 1945 (הידועות לשימצה). תוטל צנזורה חמורה, שתיאכף באכזריות רבה, יסגרו עיתונים שאינם הולכים בתלם, אתרי אינטרנט, שאינם מיישרים קו עם הממסד הציוני, וסתימת פיות טוטלית. כל צורה של בקורת, מחאה וזעקה, וסרבנות לשרת בצבא, תדוכא טוטלית. יוקמו מחנות ריכוז, ותהינה הוצאות להורג!

    בתי הסוהר (המופרטים), ישעבדו ויעבידו את העצורים המינהלים, והאסירים, ככוח עבודה זול, בעבודות כפיה מפרכות, (העבודה משחררת!), והרווחים יופנו לכיסי הבעלים.

    כתוצאה מהדיכוי האלים, המצוקה האיומה, הייאוש וחוסר המוצא, יוקמו תאים מחתרתיים, אנטי ממסדיים, שיאחזו בנשק וילחמו בממשלה הפושעת, המושחתת והרקובה.

    כי מציון תצא נבלה – ודבר תועבה מירושלים.

    אכן, חזון אחרית הימים הציוני.

    מסמך זה, ואחרים, ניתן לראות באתר http://www.cfoopalestine.org

  16. איסקנדר

    השנאות עוברות בירושה.
    לישנסקי אמנם היה מהפועלים,בניגוד לבלקינד שבא מהבורגנים,אך במושגים של היום היה ימני די קיצוני.
    הוא היה מועמד להתקבל כשומר לאירגון ה"שומר". ואכן היה שומר טוב מאד אלא שבעניין מרכזי היה בעל דעות שנגדו לחלוטין את דעות השומר ובמידה רבה חופפות דווקא את באי האתר שבכאן.
    ה"שומר" הקפיד לפגוע רק במי שפגע ביהודים ולא באיש ממשפחתו שלא לדבר כפרו.ה"שומר" השתדל לקיים,מצידו,את היחסים עם השכנים הערבים על אש קטנה ככל האפשר גם מסיבות עקרוניות מוסריות וגם מעשיות כי היה להם,כמו לנו היום,עסק עם תרבות של ניקמת דם.

    לישנסקי תמך בגישה שאולי ניתן לכנותה כניקמת דם מורחבת לעבר המישפחה ואף הכפר.מבחינה זו היה מאד קיצוני.
    על רקע זה היו עימו חילוקי דעות וויכוחים חריפים.בודאי שלא הסתמן כמי שיש לו סיכוי להתקבל לחברות ב"השומר".

    בהיות לישנסקי במנחמיה,בשעה שהיה בשמירה עם אחר/ים, נהרג ערבי.הוא הואשם תחילה אך מאוחר יותר הסתבר שמישהו אחר אחראי להרג.מכל מקום מועמדותו בוטלה.

    כולם הכירו ביכולותיו האירגוניות והשומריות אבל היו שבסתייגו מהארוגנטיות שלו.
    הוא הקים אירגון מתחרה בשם "המגן" שפעל בעיקר בדרום,בישובים בהם לא פעל "השומר".
    משהצטרף לניל'י פסק למעשה משמירה.
    על אירגון ניל'י הלשינו כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת.
    לישנסקי ברח מהתורכים ונתפש ע'י השומר שהחליטו להורגו וגם ירו בו אך הוא נמלט פצוע.כעבור זמן לא רב נתפש ע'י התורכים,הועבר לדמשק ושם ניתלה בלילה בין 15 ל-16 בדצמבר.
    מאד ייתכן שהוסגר ע'י אנשי השומר.
    במידה רבה זה מזכיר את ה"סזון"כאשר אנשי ההגנה הלשינו על אנשי אצ'ל ואף פעלו נגדם ללא קשר לבריטים.
    כשעוקרים עניינים מהקשרם החברתי-פוליטי-זמן התרחשותם מקבלים תמונה מסורסת כפי שאת מציגה.

    אנשי ניל'י,כמו האצ'ל אח'כ היו מעטים בציבור היהודי,כל אחד בזמנו.הם סיכנו בפעילותם את חיי היהודים ואת המיפעל הציוני נמאוס על רוב באי האתר שבכאן.
    אנשי אצ'ל היו בהגדרתם את עצמם "פורשים" מאחר ופרשו מהכלל ויצרו להם כלים שהיו אמורים לשרת את המטרות שלהם,שהיו שונות ואף מנוגדות למטרות ובעיקר הדרכים והשיטות שהרוב תמך בהן.

    בהמשך השנים הוא "אומץ" ע'י הימין,הן בימי הבריטים והן לאחר הקמת המדינה.
    עצמותיו הועברו מדמשק לראשון לציון יחד עם עצמות נעמן בלקינד ולאחר שהימין זכה בבחירות 1977 הוא נקבר בהר הרצל.

    מכל מקום האירוני שבמצב הוא שאנשים שנקטו בפרקטיקה הראוה והמקובלת כאן הופכים אצלך למוקצים.
    מעידך אלו שהם מוקצים באתר זה הופכים אצלך לראויים וטובים.

    אם זה מספק את שנאת המן שלך יותר משיש בך אהבת מרדכי שיבושם לך.

  17. ירדנה אלון

    בתור אחד שאין לו האומץ להופיע בזהותו האמיתית קצת משעשע שאתה "יושב לי על הזנב" ומחפש בכוח לקעקע כביכול את אמינותי,לומר שהעובדות שאני מביאה לא נכונות כשהעובדה הכי נכונה היא שאתה עצמך זהות בדוייה. איך מי שמתעקש על הדיוק בעובדות, לא מדייק בעצם קיומו העובדתי ומתחפש מאחורי כינוי וזהות בדוייה דורש מאחרים בצייקנות לא קטנה להיות מדוייקים במתן עובדות,?הרי את העובדה הכי פשוטה של שמך האמיתי וזהותך האמיתית אינך מסוגל לתת ,אבל אתה דורש מאחרים מה שאינך דורש מעצמך , ולהדביק עלי תגיות של שנאה וכדומה, רק מפני שאני רואה ומפרשת את הארועים ההיסטוריים לא על פי טעמך,מאחר והמניע שלך "לישיבה על זנבי" לא בא ממקום של טיעון מול טיעון ופרשנות על עובדות,(בוא לא נשכח יש עובדות, ויש פרשנות על עובדות,היסטוריה כידוע לך זה לא מדע מדוייק) ,ומאחר ואין לי עניין ליפול לשיח שבמהותו לא נועד להבהיר דברים ולשפוך אור על ארועים שהם נדבך במורשת ההיסטורית שלנו,זהו שיח שאני חשה כי כל כולו נועד לרמוס את הצד השני לא אתן ידי לשיח כזה, ועל כן מעתה ואילך אין בכוונתי להשיב לך,או להתייחס אליך אם אחוש שהמניע לדיאלוג לא לטעמי,לא מתאים לי לנהל דיאלוגים עם סגנון כזה, אני נוהגת לצאת נגדו כאשר הוא מופנה כלפי אחרים אז בטח שלא אסכים לקבל אותו כשהוא מופנה כלפי,חפש לך קורבן אחר לשפוך עליו את הארס שלך אותי תעזוב בשקט.למרות שהנושא מעניין ומרתק לכשעצמו,וראוי לדיון והבהרות,מפני שנושא הסגרת חברי קבוצת ניל"י ע"י ב.ג וחבורתו לידי התורכים (אני עומדת על דעתי בנידון)הוא הפרימה מאטרייה (החומר הראשוני והבראשיתי) של תחילתה של דרך התנהלות שיטתית בימי ראשיתה של הציונות,כלפי כל מי שהתנגד או הביע דעות אחרות ושונות משל אותה קבוצה,או ע"י השתקתו,או ע"י עשיית רצח אופי ורדיפה,והדרה,כל זה התחיל שם.ואני שמה את זה על השולחן ואני יודעת שרבים שמעריצים את הדור ההוא מנסים להשתיק את הקולות שמראים את הצד האפל של אותה חבורה, וזה מה שאתה מנסה לעשות לי,במקום לדבר על זה ברוח טובה ובריחוק רגשי אתה חש מאויים בדיוק כפי שחשו ב.ג. וחבורתו,ואני לא שונאת אותם,אני פשוט לא מעריצה אותם הערצה עיוורת,וזה לא חייב להיות או הערצה עיוורת או שינאה עיוורת, יש מקום לקשת רחבה של רגשות בין שני הקצוות האלה .