קמפיין הכחשת העוני של ארלוזורוב ויצחקי

יוסי דהאן

כמו תופעה מחזורית בטבע, בעבר בעיתון "הארץ" יום לאחר פרסום דו"ח העוני, היה העיתונאי אברהם טל מפרסם מאמר בו הוא היה כותב שנתוני דו"ח העוני שגויים כיוון שהעניים אינם אלא מתחזים, הם בעצם עשירים המעלימים הכנסות. לאברהם טל קמה בעיתון יורשת וולגרית בשם מירב ארלוזורוב שביומיים האחרונים חוזרת על אותן טענות ירודות וחבוטות המוכרות עוד מימי חוקי העניים מהמאה ה 18 באנגליה.  העניים הם בעצם פרזיטים החיים חיי תענוגות על חשבון הקופה הציבורית ולכן מן הראוי להענישם. כיוון שלארלוזורוב אין שום טיעון ענייני לטעון נגד מדידת קו העוני וגם שום דבר מבוסס לומר על הנתונים שמציג המוסד לביטוח לאומי היא נוקטת במניפולציה הירודה הבאה: היא מעניקה במה למנהלי עמותות הזוכים למנת חנופה ויחסי ציבור מצידה של ארלוזורוב שתמורתם הם מוכנים לספק לה את הסחורה שבה היא מעוניינת: הכחשת העוני והכפשת העניים. אחד מהם אוריאל לדרברג, מנכ"ל עמותת פעמונים שעמותתו מקבלת תקציבים ממשלתיים לסייע לעניים,  סבור שחלק גדול מהעניים שהעמותה שלו משרתת הם רמאים כיוון שהם מעלימים הכנסות ואם לא די בקביעה של בר הסמכא המדעי הזה, לדרברג מעניק לארלוזורוב כבונוס תובנה סוציולוגית עמוקה, הבעיה המרכזית של העניים בישראל, הוא אומר, היא תרבות המגיע לי. 

לפרויקט של חיסול העוני בישראל באמצעות הכחשתו הצטרף היום גם הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי פרופ` שלמה יצחקי. זו לא הפעם הראשונה שיצחקי יוצא נגד קו העוני. גם הוא כמו אברהם טל מעניק במחזוריות קבועה ראיונות לעיתונות.

כך לפני כשנה וחצי במסיבת עיתונאים לרגל פרסום הדו"ח הסטטיסטי השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יצא יצחקי בחריפות נגד מדידת העוני בישראל כפי שהיא מתבצעת על ידי מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי. יצחקי אמר: "ההצלחה והכישלון של תכניות למלחמה בעוני תלויה בדיוק הטכני של שיעור העוני". שיטת המדידה הקיימת בישראל מעניקה עדיפות למשפחות מרובות ילדים וגורמת לכך שמספר העניים רק הולך וגדל. קו העוני בישראל, צריך להזכיר, מוגדר כחצי מההכנסה החציונית לנפש. ההכנסה החציונית היא ההכנסה שהכנסת מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מעליה וההכנסה של מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מתחתיה.

מדידת עוני, אומר הסטטיסטיקן הראשי, צריכה להיות מדוייקת כמו מדידת עושר או גובה.

בכלל, יצחקי מתנגד למדידת עוני, והוא מציע כתחליף למדוד אי שוויון. ליצחקי אין שום בעייה עם אי השוויון הקיים בין עשירים לעניים בישראל. ראשית הוא טוען זו שאלה של השקפת עולם, ושנית מצבנו לא רע כל כך. בנימין נתניהו ואוריאל לין לא יכולים למצוא "לגיטימציה מדעית" נלהבת יותר לתפיסותיהם החברתיות והכלכליות.

ראשי המוסד לביטוח לאומי לא השתהו בתגובתם ואמרו " שפרופ` יצחקי מנסה לצמצם ולהפחית את חומרת התופעה של המצוקות האנושיות והחברתיות, הבאות לידי ביטוי במדידת קו העוני, באמצעים מלאכותיים של שינוי שיטת המדידה". אגב מן הראוי לציין שמדידות קו העוני נסמכות על הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפרופ` יצחקי עומד בראשה.

אמירותיו השמרניות והפשטניות של הסטטיסטיקן הראשי הם נקודת מוצא טובה לדון במושג העוני. על מנת להתחיל להשתתף בדיון כזה באופן אינטילגנטי ולמנוע מעצמו הופעות מביכות בתקשורת הייתי ממליץ ליצחקי לקרוא לעומק את מחקרה המצוין של לאה אחדות, לשעבר מנהלת מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי – "על המוחלט והיחסי בהגדרת קו העוני", המחקר שהתפרסם לפני כשנה וחצי סוקר באופן מקיף ובהיר את הטיעונים בעד ונגד גישות שונות להגדרת קן העוני.

כפי שכתבתי כאן בעבר, הגדרת העוני אינה הגדרה נייטרלית, והיא אינה יכולה להמדד כפי שמודדים את גובהו של אדם, כפי שטוען יצחקי. בעוד שעל אמות המידה למדידת גובה אין מחלוקת, על אמות המידה למדידת עוני קיימות מחלוקות ערכיות, פוליטיות, כלכליות ותרבותיות.

מחלקות מרכזית היא האם יש למדוד עוני במונחים יחסיים או במונחים אבסולוטיים. כלומר האם עוני יוגדר יחסית לתנאים חברתיים וכלכליים השוררים בחברה מסוימת ואז מצבו של אדם יוגדר כעוני יחסית למצבם של אחרים או עוני צריך להיות מוגדר באופן אבסולוטי, למשל אדם עני הוא אדם שאינו מצליח לספק את צרכיו הבסיסיים. ברוב מדינות המערב משתמשים בהגדרה היחסית של עוני. בבריטניה ובאיחוד האירופי קו העוני מוגדר כשישים אחוז מההכנסה החציונית. שימוש במדד כזה בישראל היה מגדיל מאד את מספר העניים. בהגדרה אבסולוטית של עוני נעשה שימוש בארצות הברית שם קבעו מומחים מה היא רמת הצרכים הבסיסיים: מזון, דיור, הכנסה ביגוד וכן הלאה שמתחתם אדם ייחשב לעני.

שאלה נוספת, האם אמת המידה לעוני היא אך ורק הכנסה, כפי שזה נמדד בישראל על ידי המוסד לביטוח לאומי, או שמא הכנסה היא מדד צר מידי. קיימת כיום הסכמה בין החוקרים כי אין להסתפק בהכנסה אלא יש לבחון את רמת החיים שאדם חי בה.

שאלה חשובה נוספת בהקשר זה היא האם יש למדוד רק באמצעות מדדים כלכליים צרים או אולי יש צורך לכלול במדד העוני גם אספקטים לא חומריים. אנשים עניים חווים גם בושה, השפלה, אין להם קול פוליטי והם אינם משתתפים בעיצוב החיים הקולקטיביים, הם סובלים מתיוג שלילי, היעדר עוצמה פוליטית, שלילת זכויות ופגיעה באזרחותם השווה. יש חוקרים המציעים מודל של הגדרת עוני שבבסיסו גרעין חומרי אולם הכולל גם אספקטים חברתיים ופסיכולוגיים לא חומריים.

אחד החוקרים החשובים ביותר בתחום זה הוא חתן פרס נובל לכלכלה והפילוסוף אמרטיה סן, שפיתח יחד עם הפילוסופית מרתה נוסבאום את תיאוריית היכולות המשמשת בסיס למדד הפיתוח האנושי של האו"ם.

לדעת סן, הכנסה ורמת חיים אינם בעלי ערך משל עצמם אלא הם אמצעים עבור היכולות שלנו לחיות חיים בעלי משמעות. חיים כאלה כוללים תפקודים בסיסיים שכל אחד מאיתנו זקוק להם כמו בריאות, תזונה, האפשרות להשתתף בחיים הקהילתיים תחושת ערך עצמי ועוד. מבלי לסבך את העניינים יתר על המידה, סן מציג מושג נוסף – יכולות, שמציין מה אדם יכול לעשות כלומר מרחב האפשרויות העומד לרשותו. עוני צריך להיות מגודר לדעת סן, כאי האפשרות של בני אדם לממש יכולות בסיסיות ברמה מינמאלית.

הגישה המועדפת, על לא מעט מהחוקרים בתחום וגם עליי, להגדרת העוני, היא גישה משולבת אבסולוטית-יחסית, כלומר גם בחינת סיפוק צרכים בסיסיים חומריים ולא חומריים וגם בחינת מצבו של אדם יחסית למצבם של האחרים שאיתם הוא חי. דבריו הפשטניים של הסטטיסטיקן הממשלתי בעניין זה לא קדמו את הדיון בהגדרת ומדידת העוני, הם רק חזקו באצטלה מדעית את האופנה הקיימת של הכחשת העוני ומלחמה בעניים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור ניסן

    נהוג לומר על תהליך מהפכני שהדור הראשון הוא רבולוציונרי (התפתחותי ומהפכני, שזה הסבא המיתולוגי של מירב, הד"ר חיים ארלוזורוב), הדור השני לוקה בסוג של דגנרציה וקיבעון, ונגזר עליו במידה רבה ללכת בתלם שחרשו הוריו, ואילו הדור השלישי שזו מירב, זה כבר דקדנצייה מוחלטת. ניוון, סיאוב, התבהמות והתמכרות מוחלטת לרוחות הזמן המשטות, ליחסי ציבור, לקומינקטים, לשיחות עם זוהר גושן, ידין ענתבי ועוד כוכבי זמן ומטאוריטים חולפים.
    אשר לעמותות הללו שמקבלות כסף בשם העניים, רק כדי להשתלח בהם, הרי שמדובר במיזם נוכלותי שיש לעצור אותו ואת העומדים בראשו.

    לגבי עוני, ברור שהוא יחסי. במדינות אירפה מקובל להגדיר "שכר מחייה", לאמור כמות הכסף שאדם צריך כדי לשרוד באורח אנושי את החודש: מגורים, מזון, מלבוש, מרפא, תשלומים, תחבורה), ורצויי להוסיף לזה גם הוצאות תרבות כדי לשמור על קשר עם הציוויליזצייה. הסטטיסטיקאי הראשי הוא אסון מתמשך. אם הדברים היו תלויים רק בו, העניים היו תלויים.

  2. איזי גור

    למירב ארלוזורוב, כמו לכל, ולפחות לרוב, בעלי ההשקפות הכלכליות מסוגה, (נתניהו למשל) ישנה עמדה שמטרתה לחזק את התורה של שולחיה.'שלכו העניים לעזאזאל שככל שייצאו אלה מהעיניים, כך ייטב לשבעים ולמלאים'.
    טוב. עמדה זו מוכרת וידועה מאז דפק סטחלין הדרעק את משנתו של מרכס.
    ועם זאת, קיימת בעמדתה של מירלוזורוב נקודה אחת שיש לתת עליה את הדעת. קרוב לוודאי שפה ושם קיימים אנשים המתחזים למחוסרי יכולת כלכלית ומנצלים לרעה את טוב ליבם של נדבנים ואת מוסדות המדינה.
    אז ככה.
    אם הממשלה הייתה מעוניינת באמת ובתמים להסדיר את הבעייה, כל שהיה עליה לעשות הוא למצוא ולהמציא מקורות עבודה ופרנסה ולהציע לעניים לצאת לעבודה. מי שיכול פיסית ויסרב, יוצא מכלל הנזקקים. בכסף שייחסך על ידי כך להעסיק חוקרים ובודקים לאימות מצבם של הנזקקים.
    ועדיין אין אנו יודעים מה מציעה מירב לעשות עם המוני הרעבים שאינם מתחזים . אלה המחטטים בפחי האשפה והאוספים שאריות מתחת לדוכנים בשוק הכרמל?

  3. דרור ק

    לא מערערים על מדדים בעייתיים אחרים: מדד המחירים לצרכן, חישוב התל"ג/תמ"ג (שממנו נגזר חישוב ה"צמיחה"), חישוב השכר הממוצע, ועוד כל מיני מדדים שבאמצעותם חורצים גורלות. את הביקורת על מדד העוני אפשר למתוח גם על שני המדדים הנ"ל: אנשים עלולים לשקר בדיווח על הכנסותיהם והוצאותיהם, סוחרים עלולים לשקר לגבי המחירים שהם קובעים, קשה לקבוע את משקל הסחורות והשירותים השונים במדד המחירים, ולא תמיד מעדכנים את הנוסחאות בהתאם לשינויים במציאות. אילו היינו מחילים את הביקורת של "הארץ" על כל המדדים בצורה הוגנת, היינו מגיעים למסקנה שעדיף לנהל את הכלכלה בישראל לפי תחזיות אסטרולוגיות.

  4. איילה סבאג

    מירב ארלוזורוב וחברייה שונאי העניים ומתעבי המוחלשים יש ראיה היטלריסטית: היפים והחזקים קדימה לחיים השחורים המכוערים למישרפות. אין מקורות אחרים בהיסטוריה שלנו או הסברים הגיונים שיכולים להסביר את עמדתם האכזרית כאשר עינינו רואות את המציאות המרה של העניים.
    לאיזי: כן הוכנסה תכנית למציאת מקומות עבודה למקבליהקצבאות והיא תכנית וויסקונסין שהמדינה השקיעה בה כל כך הרבה כספים וסיפקה משכורות ליועצים כלכליסטים פרי לידתם של אנשי הקפיטליזם התכנית הייתה אמורה להוציא את מקבלי הקצבאות לעבודה במקור תכניתו של ביבי נתניהו ומה קרה באמת בתכנית וויסקנסין? למשפחות רבות נשללה הזכות לקבלת הקיצבה, משתתפים רבים בתכנית נשלחו ל"מחנות עבודה" של התנדבות בקהילה והפכו לעבדים ומשרתים של בעלי עסקים וארגונים חינם אין כסף. ועבודה איין!!! אנשים המבוגרים 45-60 משתתפי התכנית הושפלו ובעיקר נשאלו בתכנית על ידי היועצים "מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים? העוני יושב על צומת דרכים אגאוגרפית ואסטרטגית מאוד בעייתית משום שכוחם הפיזי והנפשי של העניים "נסחט" והכלי החשוב שנקרא כוח לא קיים אצל העניים לכן הם לא יכולים לקום ולמחות והרי שנקודה זו משחקת לטובת הממסד.

  5. עמוס

    ב. מיכאל נתן פעם דוגמה מבריקה להטייה האידיאולוגית הסמויה (כאילו) של עריכה עיתונאית: נניח שקבצן רחוב נחשף כעשיר מופלג ובעל וילה. רוב (כל?) העיתונים בישראל יבחרו בכותרת: "הקבצן מהתחנה המרכזית התגלה כ… מיליונר". כותרת כזו מחזקת, ונועדה לחזק, דימוי לא לגמרי מודע של קבצנים (ועניים בכלל) – נוכלים, עשירים במסווה, שאינן זקוקים ו/או ראויים לנדבה או אפילו חמלה. אפשר, כמובן, לדמיין גם כותרת אחרת: "המיליונר מכפר שמריהו התחזה ל… קבצן". לכותרת כזו יש מסר כמעט הפוך: חמדנותם של העשירים מעבירה אותם על דעתם, והם נכונים לכל שקר והתבזות בשביל חופן מטבעות. בגלל המסר הזה בדיוק לא נראה כותרת כזו לעולם. בודאי שלא ב"הארץ".

    לא צריך להיות כלכלן חוקר יוצא דופן כדי לדעת שהמציאות הישראלית רחוקה מאוד ממה שנראה מארלוזורוב פינת שוקן: הצעיר המתחזה לעני, הבזבזן, הנהנתן, השתיין, העצלן, הנצלן, הבכיין, ומעלים ההכנסה הוא בדייה ספרותית לצרכי תעמולה, המזכירה, כמה מוזר, דוקא את ילדי העשירים. במציאות האמיתית (בניגוד לריאליטי הארלוזורובית) הרבה מאוד עניים הם נשים, רבים מהם עניים-עובדים (ועובדים קשה מאוד), אחרים בעלי מקצוע מיומנים אך מובטלים (מפוטרים) בגיל מבוגר, בעיקר בפריפריה. רובם המוחלט לא יודעים ולא יכולים (ולא יודעות ולא יכולות) "להעלים הכנסות", בודאי שלא בהיקף ההעלמות הכרוני של המאיונים העליונים (אם כבר מדברים על תיקון סטטיסטי).

    אינני מכיר את אדלברג והעמותה שהוא עומד בראשה, אבל עבדתי עם כמה וכמה עמותות דומות בגישתן (וגם אחרות!). התבטאותו חושף את הפן המכוער והמושחת של חרושת-הצדקה, הראויה לדיון נפרד: הבוז העמוק שהיא מייצרת כלפיה "נזקקיה", והשימוש המניפולטיבי שהיא עושה בהם לגיוס כספים ורכישת עוצמה. לא לחינם הלכה העורבת ארלוזורוב אצל אדלברג הזרזיר: לשניהם, כמו שאמר חתול האשפתות לחתולו של הקצב בשירו של אורחאן ואלי קאניק, "יש עבודה קשה", סוף כל סוף "זה לא קל ללקק את ידו של אדונך מדי יום"…

  6. גיל

    אני עוצם עיני ומפנטז שיש לנו כל הממון בעולם ומוטל על איילה סבאג לפתור בעיית העוני. הנסיון המר הוא שפנתרים כבר הגיעו לכנסת והתברר שהפכו עד מהרה לשיאני הנוכלות. מי שמתלבט היום ביחס לעבודה יודע שהוא עלול לבחור במקום ה-17 ליורם מרציאנו חביב כנופיות הפשע שתרומתו הציבורית היתה אפס (למעט השתתפותו הפעילה במועדוני לילה)כמו עמיתו צארלי ביטון שטייל בין המפלגות ולבסוף החליט לעשות לביתו במבשרת ירושלים. מתברר שבאמת ובתמים אין מגן לעניים ואם היו מטילים זאת על סבירסקי היתה פורצת זעקה על השתלטות האליטות האשכנזיות על האוכלוסיות החלשות.
    ליצחקי וארלוזורוב דעות שלהם בנושא ואין לגיטימי מכך. המתנגדים להם לא מציעים חלופה רצינית ראויה אחת וכך ביבי בקולות העניים יצעד מעדנות לשלטון וימרר חייהם האומללים גם בלעדיו. ותודה לאתר העוקץ הפועל מבלי דעת להשלטת השקר והשוד על חיינו.

  7. איילה סבאג

    בוא נכנס למציאות ונפסיק לפנטס , ביבי נתניהו גר בחרביה מקבל על כל הרצאה מאה אלף דולר אשתו מכה את עוזרות הבית שלה בנעלי עקב. אהוד אולמרט בעל חמישה וילות שדד, מעל, גנב ושיקר, נשפט ונמצא אשם! אהוד ברק בית אשר מוערך בכארבעים מיליון דולר, שר האצר גנב את כספי ניצולי השוואה והיד עוד נטויה הדף לא יכיל את הרשימה. אף אחד בממשלה לא שואל את העניים מי הם היו רוצים שינהל ויטפל בעניין העוני הם פשוט מטפלים בדרך שלהם ומי שמנהלים את המדינה והם ראשי המדינה הם האשכנזים ולא הפנתרים השחורים. המצב הכלכלי נעשה רע ומתדרדר והכסף נכנס לכיסם של הגנבים המושחתים.

  8. יונתן

    ליוסי תודה על מאמר מצוין.

    יחד עם זאת, אני תוהה לגבי עצמי: אני מרוויח מעט מאוד, ולפי המדד בישראל אני נחשב עני. ואכן, אני חי מאוד מאוד בצמצום, ויש דברים רבים שאין ידי משגת, בעיקר בתחום הבריאות, חימום הבית, ביגוד (למשל). אני מודע לכך שחלק ממצבי נובע מבחירה: אין אני רוצה שיפור במצבי הכלכלי על ידי ניצול בני אדם אחרים והרעת מצבם הכלכלי. ולכן יש אולי עבודות שהייתי יכול לבצע, אך אני בוחר שלא לעסוק בהן מהסיבה שאיני רוצה לקחת חלק בעבודות שהרווח שלי יווצר מעבודתם של אחרים שירוויחו בכך פחות.

    יהיה מי שיראה בזה פינוק, אני רואה בזה עמדה מוסרית. אני מספר לך כל זאת, כי לגבי היכולת שלי לקחת חלק בעיצוב הסביבה שלי כפי שכתבת, אני כן מרגיש מעורב ושותף, פעיל בהפגנות ובאינטרנט ומנסה להשפיע. האם בכך אני הופך מיד ל"לא עני"?

    שוב תודה על מאמר מעניין ועל אתר מצוין זה

    יונתן

  9. שור

    חשוב למדוד את שיעור העוני בישראל,
    אולם יש להבין כי מדובר בסטיסטיקה העלולה להטעות.

    לדוגמא –
    ייתכן מצב בו יש מיתון כלכלי כבד,
    האבטלה גדלה במהירות,
    השכר הריאלי והחציוני יורד דבר שמקטין את קוו העוני (50% מהשכר החציוני),
    ובגלל הירידה בקוו העוני יש במדידה פחות עניים,
    אולם כמובן המציאות היא דווקא הפוכה והמצב החברתי רק מחמיר.

    באירופה מודדים עוני באופן יחסי כמו בישראל (אם כי שם מדובר ב-60% מהשכר החציוני) וזאת נראית לי הדרך הטובה,
    אולם עדיף להבין את המיגבלות של שיטה זו.

    שור

  10. בנר

    עם רמת הכנסה של 3800 שח לחודש על עבודה בת,א ,אני בהחלט נחשב לעני,התייקרות שכר הדירה בשנתיים האחרונות ועליית מחירי מוצרי יסוד ,הביאו אותי לסף בעייה קיומית,אך למרות כל הנ ,ל ,אנני מוכן להצתרף לקלישאות המאפיינןת את הדיון בעוני בישראל,
    הדברים כפי שאני רואה אותם
    1.אין מדד אחד התקף לכל האוכלוסיה,אלמ לכל ישוב וישוב בישראל ןבמקומות גדולים לכל שכונה מדד משלהם,
    לאותם שגרים באזור המרכז והשכלתם נמוכה,מחירי השכירות במרכז דוחפים אותם עמוק לתוך העוני,אך בפריפריה באזור שכר המינימום עדיין אפשר לשלם שכירות,
    2.משתכרי אזור שכר המינימום מקרב האוכלוסיה היהודית הלא חרדית,נדרשים לשלם מחיר דיור המגלם בתוכו מחיר קרקע ספסרי שגובה מדינת ישראל,ילדיהם והם חשופים ללא הגנה למיתקפה שיווקית אגרסיבית ביותר הנשענת על כל חידושי מדעי החברה,של תרבות המותגים, דבר המכניס אותם למידרון כלכלי ללא מוצא,המערכת החינוכית גובה מהם תשלומים מןפרזים החל מגן הילדים,
    האוכלוסיה החרדית והערבית ,למרות כל רגשות הקיפוח(שכלכלית נכונים לגבי 5 העשירונים העליונים של עולם העבודה
    ולא רלוונטים לאזורי העוני)סעיףהדיור ,נמוך אצלם בצורה דרסטית בהשוואה(החרדים מקבלים מהמדינה ולהערבים יש פטור בשתיקה מקיום חוקי מקרקעין-לאי אכיפה קולקטיבית של חוקי בניה יש משמעות כלכלית עצומה, להערכתי שווי משוער של כ180,000$ למשפחה,
    עובדים זרים-בעוד שהקבלנים הערבים משיקולים שונים כולל סולידריות ,מעסיקים פועלים ערבים ישראלים,המעסיקים היהודים ,מחפשים להפטר מעובדים ישראלים ואוהבים עובדים זרים,זה גורם נוסף המביא לעוני יחסי גדול בקרב ,יהודים מהעשירונים הנמוכים,כאן יש גם דגמא להון שילטון,כאשר חברי כנסת מהליכוד בראשונה והמערך ושס,רובם ככולם
    ספרדים שהיו צריכים להיות ערים למצוקת הפועל העיברי,חברו לחברות כוח האדם ותמורת בצע כסף הציפו בשנות ה90 את ישראל בעובדים זרים מיותרים,במקום לדאוג לטכנולוגיה ושיטות משוכללות,

  11. איתי

    אלא נגד מדד שרירותי. למשל, בכתבה הוא טען שעל ידי העלאת קצבת זקנה בכמה עשרות שקלים "הקפיצו" עשרות אלפי אנשים מעל קו העוני, מבלי שהבעייה נפתרה למעשה. זה שונא עניים? זה "מכחיש עוני"?

    יש עוני ויש בעיות, ואחת מהן היא שהאמידה שלו מתבססת על מדדים שגויים. בסקרי הלמ"ס, ההוצאה הממוצעת לחמישון התחתון היא פי שתיים מההכנסה. בתוכניות ויסקונסין (עם כל הבעייתיות שלהן), אחוזים דו ספרתיים של מובטלים כביכול לא מתייצבים במרכז למרות האיום שבשלילת הגמלה (ולכן כנראה שהם כבר עובדים). המדד הכי בעייתי – "מדד חלוקת האוכל" של העמותות, שמודד כמה ישראלים מוכנים לקבל אוכל בחינם במקום לקנות בסופר (באופן די מפתיע, ככל שמחלקים יותר אוכל, כך יותר אוכל נלקח). בעצם, למרות שאנחנו יודעים שיש עוני, אף אחד לא יודע באמת כמה עניים יש בישראל.

    אולי אני תמים, אבל כשאני קראתי את הכתבות האלה, הבנתי שעל זה מדברים ארלוזורוב ויצחקי. לא תמיד אני מזדהה עם דעותיה של ארלוזורוב, אבל הביקורת על מדידת העוני אכן מוצדקת (בעצם, המחבר מסכים איתה), ולא מצאתי שם שום "הכחשת עוני".

  12. נתנאל

    חכמים הזהרו בדבריכם ובוודאי בפוסלכם אחרים.
    עמותת פעמונים מגמתה שיקום מעמד הביניים ושוליו, על ידי חינוך להתנהלות כלכלית נכונה ומאוזנת. חיים ממה שיש וללמוד לשמוח בקיים. תרבות הצריכה השתנתה בצורה כה חדה בעשרות השנים האחרונות ויש לחזור ולאזנה על ידי ניהול נכון תקציבי נכון.
    כנראה ולפחות לעת עתה נכון הוא שגזירת גורל היא, שיש עשירים ויש עניים, אם זה טוב או לא קשה לשער זוהי המציאות. מטרת העמותה היא לסייע לכל אחד להתנהל נכון עם כספו, למעמד הביניים המבוסס ולנמוך כאחד, בכדי להימנע מליפול במדרון החלקלק של הלוואות וחובות.

    עמותה זו אינה נתמכת מכספי מדינה אלא מעשרות אלפי הוראות קבע של אנשים במדינת ישראל, שיש להם עניין ממשי ולא תיאורטי פילוסופי לסייע לזולת.

    העמותה מבוססת על פעילות מתנדבים מכל הסקטורים החברתיים הקיימים חרדים דתים חילונים עולים חדשים ערבים אנשי המרכז והפרירפריה וכול' העוזרים למשפחות השייכות לכל הנ"ל.
    מגמתה היא תיקון מלמטה ולא ניסיון מלמעלה

    זכותו של מי שרוצה לשנות את המדיניות הממשלתית להיאבק בתפיסה הקפיטיליסטית וזכותו של הדוגל בכלכלה פתוחה והיד הנעלמה לדגול בכך, המחלוקת אמיתית וראויה. עם זאת שניהם יכולים למצוא את מקומם בארגון כמו פעמונים, שעניינו איננו שיטת ממשל אלא סיוע יומיומי לאנשים הנתונים בקשיי קיום, בגלל התנהלותם הכלכלית ולא רק בגלל היותם עובדי קבלן וכדומה.

    מה בין זה לבין מה שנכתב קודם לכן על ידכם? אתמהא