בהתאם לצרכים...

ברוך לוי

"עלותו של סל שירותי הבריאות תעודכן בהתאם לצרכים ועל-פי סדר העדיפויות של הממשלה". משפט זה חוזר על עצמו בספרי התקציב מאז שחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי כמעט מדי שנה. מבלי להיכנס לשאלות החשבוניות המייגעות של מציאת נוסחת העדכון המתאימה על-פי מספרי החולים, מחירי התרופות, קצב גידול האוכלוסייה ועוד מדדים שונים ומשונים, ברצוני להעלות עניין חשוב ובסיסי יותר – העיקרון הכלכלי העומד מאחורי המשפט הסתום שמוצג לעיל. זה בעצם יותר מעיקרון כלכלי – זו דרך חיים.

ובכן, צרכים. מה הם אותם צרכים? ומהם סדרי העדיפויות של הממשלה? כל זה, כמובן, לא נכתב בספר התקציב. כלכלני האוצר מסתפקים בדרך כלל בהערות לאקוניות למה שנראה להם מובן מאליו, או שסתם אין להם חשק לפרט לאזרח מה עומד מאחורי המדיניות התקציבית. בינינו, מי בכלל קורא את מה שכתוב שם?

אולי אני באמת נטפל לזוטות? בעצם, מה לא מובן? מדובר בצרכים הרפואיים של אוכלוסיית ישראל – תרופות, ניתוחים, פרוצדורות רפואיות, כל אותם שירותי בריאות שנתמכים על-ידי מיסי בריאות והכנסה. כמובן, יש גם פעילות רפואית הולכת וגדלה מחוץ לסל, כגון ביטוחי בריאות משלימים ופרטיים וגם תשלומים ישירים מהכיס, למשל על רפואת שיניים ועל ניתוחים פלסטיים.

הרי ברור כשמש שאנו זקוקים לכל זה. בשל כך חברי כנסת, עמותות חולים, ארגוני רופאים ובעלי עניין שונים טוענים שוב ושוב, כי  כאשר מדובר בבריאות, אין סדרי עדיפויות. בריאות היא מחוץ למשחק, והסל צריך להיות מעודכן באופן אוטומטי על-פי חוק, על מנת לנתקו מהתלות ברצונה הטוב של הממשלה. אולם דרך זו מובילה לשום מקום, ולראייה הניסיונות הכושלים להעביר הצעת חוק ברוח זו בשנים האחרונות. זאת משום שכל כלכלן מתחיל, ובוודאי כלכלן באגף התקציבים של משרד האוצר, יבקר בקלות טענות אלה באופן הבא: השליטה הממשלתית על גודל התקציב מאפשרת את ריסון ההוצאות הממשלתיות, ובכללן עלות הסל. שליטה זו חיונית לתפקוד המשק משני טעמים עיקריים: מחד, צמצום המגזר הממשלתי הלא יעיל והבזבזני, ומאידך הפחתת נטל המס, המתאפשרת עקב צמצומו של מגזר זה. מדיניות זו מעודדת צמיחה, שכן היא יוצרת סביבה נוחה יותר לפעילות עסקית, כלומר להשקיע, לפתוח מקומות עבודה, לייצר, ולצרוך. כך גדלה העוגה הכלכלית, והיא זו שמאפשרת מלכתחילה תוספת תקציב כלשהי, אם לחינוך, אם לרווחה ואם לבריאות.

מכיוון שלפי התפיסה השלטת הצמיחה היא מטרתנו המרכזית, בסוף כל שנה אנו נסתכל תמיד על "השורה התחתונה", כפי שנוהגים לומר רואי חשבון ופרשנים כלכליים, ונשאל: האם גדל התוצר? האם הוא גדל ביחס לאוכלוסיה? אם הצלחנו בכך, משמעות הדבר היא שהגדלנו את פעילותנו הכלכלית בהשוואה לשנה החולפת, משמע הגדלנו את רווחתנו.

כישלונה של הביקורת הפופולארית על מדיניות הממשלה בנושא סל הבריאות נעוץ בכך שביקורת זו אינה מערערת על השיח הכלכלי הקיים. למעשה, היא מהווה חלק ממנו, שכן סל הבריאות ושירותי רווחה נוספים ניזונים מהגדלת התוצר, ולכן הם תלויים בצמיחה שאותה מנסה הממשלה לעודד. בדרך זו לא נותר לנו אלא לנסות ולהתאים את הצרכים הרפואיים ההולכים וגדלים לקצב הצמיחה במעין מרוץ אינסופי. כך נוצר דיון ציבורי המתמקד כל כולו באופן חלוקת העוגה, אך איננו טורח לבדוק מאילו חומרים היא עשויה. הוא איננו מעלה את השאלות הבסיסיות והחשובות ביותר: ממה בעצם מורכבת הצמיחה שאותה אנו מקדשים? על אילו צרכים היא עונה, ואילו צרכים חדשים היא מייצרת? האם ייתכן כי הצמיחה עצמה, או לפחות חלק משמעותי ממרכיביה, גורמים לכך שנזדקק ליותר ויותר משאבים עבור שירותי בריאות? הייתכן כי הגדלת התוצר אינה מגדילה בהכרח את רווחתנו, ואולי אף מקטינה אותה?

אמנם אינני רופא, וגם לא רוקח או אפידמיולוג, אולם נדמה לי, שגם מי שלא זכה להשכלה רפואית כלשהי רשאי להניח, כי קיים קשר הדוק בין הרגלי תזונה, פעילות גופנית, חשיפה למזהמים ומצבים פסיכולוגיים לבין בריאות הגוף והנפש. גם ללא השכלה רפואית רשמית, יש לי יותר מתחושה, שדרך החיים הנוכחית מובילה אותנו להיפגש עם רופאינו הרבה מעבר למה שהיינו מקווים.

כך, למשל, פחית הנוזל החום והתוסס של אחרי האוכל תלווה בדרך כלל בטיפול שורש, שיגיע בעתיד הלא רחוק. באותו אופן, קציצת הבשר נוטפת השומן, שאכלת היום בצהרים, הופכת לכדור יתר לחץ הדם שיגיע בעוד מספר שנים. הדוגמן החטוב שמביט אליך מפרסומת של תאגיד ידוע לרפואה אסתטית הוא ניתוח שאיבת השומן, שיסיר ממך את כל מה שעוללת לגופך, במטרה להגשים פנטזיה בלתי מושגת (אשתך כבר עברה ניתוח כזה לא מזמן. עכשיו תורך "להשתפר" מעט). עשן המכוניות שלנו הוא מכונת ההנשמה, שתחליף את ריאותיך כאשר אלה יפסיקו לתפקד באופן עצמאי. אחרי הכל, איך נגיע למקומות העבודה, שסיפקה לנו הצמיחה, ואשר בלעדיה לא יהיה לנו כסף לתרופות ולטיפולים, שירפאו אותנו מהתחלואים, הנגרמים לנו על-ידי המוצרים, שאנו מייצרים וצורכים? סבלנות, תיכף מסיימים, כי הפסולת התעשייתית של המפעלים, שמייצרים את כל הדברים האלה, היא מיטת האשפוז שלך במחלקת ההוספיס האונקולוגי הקרובה למקום מגוריך, לכשיגיע היום. ורצוי שתביא איתך לשם את מכונת ההנשמה מהסעיף הקודם.

מכיוון שהגענו לתחנה האחרונה, הגיע הזמן לעשות חשבון. אז מה היה לנו שם? כדורים ליתר לחץ דם, טיפול שורש, ניתוח לשאיבת שומן, הנשמה מלאכותית, אשפוז במחלת הוספיס (נגיד, למשך חודשיים. פשש, לקחת ת`זמן). קשה לנקוב בסכום מדויק, אבל אם נוסיף לזה את עלות העבודה של רופאים, אחיות, מנהלנים שונים ועלויות תפעוליות של קופות החולים ובתי החולים, נראה לי שהגענו לסכום מכובד של כמה מאות אלפי שקלים. המצבה – עליך. אם תרצה, נוכל להוסיף עליה את הכתובת: נפל בעת מילוי תפקידו במאמץ הלאומי להגדלת התוצר. מכיוון שהמשוואה בין הגדלת התוצר לרווחה החברתית אינה ניתנת לערעור (לפחות כך מספרים לנו), אין לי ספק שבמקביל לצמיחה הכלכלית, בין בדיקות הדם השבועיות לזריקות ההרדמה, בין עקירת השן הטוחנת לטיפול הכימותרפי, גדלה גם רווחתך האישית. אחרי הכל, איך אפשר שלא ליהנות ממגוון כל כך עשיר של פעולות קליניות פולשניות?

נדמה כי התרופה, שרוקחת עבורנו הממשלה שנה אחר שנה, בדמות הגדלת התוצר, היא בעצם המקור לתחלואינו, או לפחות לחלקם. זאת משום שהסך הכולל של העסקאות שבוצעו במשק במהלך השנה, הוא נתון החשוב עבורה יותר ממהותן של אותן עסקאות. באמצעות הפחתת נטל המס, הקטנת המגזר הציבורי ומתן מענקים ותמיכות, מעודדת הממשלה את המגזר העסקי לייצר עוד ועוד מאותם מוצרים שהזכרתי, על השפעותיהם המזיקות. מיותר לציין כי  צריכת שירותי הבריאות כשלעצמה אף היא תורמת לתוצר תרומה נכבדה.

כאן אנו מגיעים לנקודה הבעייתית ביותר בכל הסיפור: ומה בנוגע לנו, הצרכנים? האם אין אחריות אישית לכל אחד ואחד מאיתנו? הרי בסופו של דבר אנו בוחרים מתוך רצון חופשי, ולא מתוך כפייה לאכול ג`אנק פוד, למשל, בידיעה שהוא מזיק לבריאותנו. מדינה חופשית, לא?

קצרה היריעה מלדון בצורה מעמיקה בסוגיה חשובה זו. רק אומר כי עלינו להכיר בכך שחופש הבחירה של הפרט מוגבל תמיד למסגרת השיח, המיוצר סביבו על-ידי מוסדות פוליטיים וכלכליים. שיח זה תוחם את גבולות תודעתו של הפרט, ומצמצם מאוד את אפשרויות הבחירה שלו, מבלי שיהיה ער לכך כלל. כך אנו מכוונים על-ידי מדיניות ממשלתית, בעלי הון ותקשורת מסחרית להתנהגות צרכנית שמטרתה לספק רצונות קצרי טווח, מאוויים מיידיים ותשוקות רגעיות, שלעתים קרובות אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס ארוך הטווח שלנו, בו היינו בוחרים אולי במסגרתו של שיח אחר.

יחד עם זאת, אין בכך בכדי להסיר את האחריות האישית של כל אחד ואחד מאיתנו למעשינו, כלפי עצמנו וכלפי הסביבה. יש משהו לקוי מאוד בחופש הבחירה של הצרכן אם השמנת יתר (Obesity) הוכרזה זה לא מכבר כמגיפה בעולם המערבי, בעיקר בארצות הברית ובבריטניה, אך גם בישראל. יש משהו לקוי מאוד במדיניות ממשלתית שמייצרת מציאות של השמנת יתר, היוצרת בתורה צרכים רפואיים חדשים, במקום למנוע את המגיפה מלכתחילה. 

אפשר רק לדמיין, שאולי אם נעבוד פחות, נייצר פחות, ונצרוך פחות, נהיה בריאים יותר, פיזית ונפשית, ואולי אפילו מאושרים יותר. עידוד תעשייה המייצרת צרכים כוזבים, המייצרים בתורם צרכים נוספים, רפואיים ואחרים, באצטלה של בחירה חופשית, איננה מדיניות רצויה. מכאן שעל שאלת הצרכים וסדרי העדיפויות הממשלתיים לעמוד לדיון ציבורי רציני ונוקב. משמעות הדבר עשויה להיות קיצה של הכלכלה כפי שאנו מכירים אותה, או כפי שבעלי אינטרס, פוליטיקאים ופקידים ממשלתיים מנסים "למכור" לנו אותה, לטובת שיפור אמיתי באיכות חיינו. האמת, זה לא נשמע לי כל כך נורא.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רוני

    מצד אחד, המדינה חייבת לקחת אחריות על הנזקים שהיא גורמת ולפצות את הניזוקים: למשל- לספק תרופות נגד סרטן שנגרם בגלל זיהום האויר ,המים, המזון… (כן, וגם הוספיס).
    מצד שני, המדינה חייבת לפעול לצמצום הנזקים: לסגור מפעלים מזהמים, לצ'פר מפעלים ירוקים, לסבסד מחירי מזון בריא ואורגני, להגביל מכירת ממתקים רעילים למיניהם, לצמצם שימוש במכשירים פולטי קרינה…
    מצד שלישי, שירותי הרפואה חייבים להיות חינמיים ושיוויוניים. לא יתכן שמי שלא נולד להורים הנכונים (יהודים-אשכנזים-תל-אביביים-עשירים) ימות תמיד ראשון…

    המדינה חייבת לפעול במקביל ולעומק (כמו ניתוח בשיבא), אחרת היא סתם מזגזגת בשטחיות מצד לצד (כמו חובש עם ערכת עזרה ראשונה ב…) ויצא שכרנו בהפסדנו.

  2. זאב שפיר

    צודק הכותב ויש להוסיף עוד ןעוד על דבריו.מלעיטים אותנו בשטויות וטומנים לנו תודעה כוזבת בדמות של תרופות "מצילות חיים" וחשיבותו של 'סל התרופות' ומשרד הבריאות ושירותי בריאות וכיוצא באלה חצאי אמת ואמת חלקית.
    האמת שכל זה מסית את הציבור מהדבר האמיתי:לשמור על בריאותו,מבחינת "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד"(!).וזה כולל אורח חיים בריא,עבודה שאינה מרעילה ושוחקת את הגוף והנשמה,מזון בריא ללא ריסוס וכימיכלים,מזון טרי,מים ללא רעלים ואויר נקי.על זאת אמור היה משרד הבריאות לשמור ולא המניפולציה והשליטה שהוא עושה באמצעות מבנה ותכולת מה שמתקרא 'סל התרופות',שאינו אלא ,מנת סמים רעלים וכימיכלים ארוז היטב ומסוכן לבריאות הציבור.
    ועניין אחרון שמאוד חשוב לי לעניין את ציבור חבריי כאן: אני שותף כבר 5 (!) שנים בנסיון לשכנע את משרד הבריאות בהסרה של התקנה במסוכנת בחובת תוספת פלואוריד(חומצה פלואורוסיליצית) למי- השתיה בישראל בכל יישוב (מעל 5000 נפש) וכן ל'מוביל הארצי' .לא הצלחתי להזיז אותם במ"מ אחד על אף שהוכחנו להם ש98% מארצות אירופה לא מפלירים וכך ב97% בעולם ,ומחקרים וחתני פרס 'נובל' והחלטות של וועדת הבריאות בכנסת וועדת פרופ' אבנר עדין' וכו וכו'.שום דבר לא משכנע אותם.בונקר! וכל זאת רק ברכיב אחד שמוסף באופן מיותר למים ומשפיע על איכותם ..זאת חוץ מעוד תוספים רעילים אחרים שמתווספים למי השתיה (תשטיפים של ריסוסים,פסולת תעשייתית ועוד).זו דוגמא להתנהלות משרד הבריאות .אז בשביל מה צריך עוד 'סל תרופות',שאינם אלא כימיכלים בעצמם! שמעשירים את תעשיית חברות התרופות שאינן אלא העשירות בעולם ועושות כבתוך שלהם בתוך עולם הרפואה והמשרתים בו.

  3. יונתן שחם

    הביקורת על התוצר כמדד היחיד לתוצאה הכלכלית הרצויה קיימת כבר לא מעט זמן. היא מתייחסת בדיוק לטענה שהועלתה כאן – לא כל פעילות כלכלית היא פעילות טובה.
    בנוסף, יש הרבה פעילות כלכלית שלא נספרת מכיוון שאף אחד לא משלם עליה, לדוגמה עבודה (בעיקר של נשים) במשק הבית או מה שאנחנו מקבלים מהטבע "בחינם".

    בקיץ 2007, ארגון ה-OECD, האו"ם, הבנק העולמי והועידה האיסלמית הכריזו בהצהרת איסטנבול, שיש להחליף את התמ"ג ככלי המדידה היחיד. על זאת ועוד אפשר לקרוא באקו-ויקי:
    http://www.ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%AA%D7%9E%22%D7%92

  4. עמית

    כדאי להוסיף לדבריך כי: 1. ככל שההוצאה הממשלתית גדלה משתפרת הבריאות ומחירה יורד. 2. ככל שמחיר הבריאות עולה גדלה הצמיחה, כי ייקור של פרוצדורה רפואית נרשם בצד החיובי של התמ"ג.
    לקריאה נוספת
    http://redisbeautiful.blogspot.com/search?updated-min=2004-01-01T00%3A00%3A00-08%3A00&updated-max=2005-01-01T00%3A00%3A00-08%3A00&max-results=1