• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

ישראל 2009 - נבחנת ונמצאת חסרה

מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

אני מבקש לספר על מצוקה אישית. אני מבקש לספר זאת באמצעות הצגתה של טענה פוליטית. הטענה שלי היא כי המערכת הפוליטית בישראל אינה מותאמת ומעודכנת, אין היא כשירה והיא חסרת יכולת לענות על האתגרים החברתיים והפוליטיים העומדים בפניה. מה שאני חש הוא שבישראל העכשווית השמאל מציע את האתמול והימין תקוע בשלשום. הפוליטיקאים של שתי עמדות אלה שולטים באופק שלנו ומצירים את האפשרויות הפתוחות בפנינו כבני אדם, כאזרחים וכאנשים חושבים. אני מבקש להמליץ על מרד קטן. אני ממליץ על מרד אישי כתרופה חברתית.

אז הנה הטענה. בשמאל הקיים מדברים כמעט באופן בלעדי על השלום העתידי ומתעלמים, ולמעשה דורסים, את בני האדם האמורים לחיות את השלום ביומיום. הימין לעומת השמאל מאמץ את המלחמה והאדמה בלהט פטליסטי הנטוע בייאוש קיומי ובפחד מהחיים במזרח התיכון. לאחר הבחירות האחרונות אפשר לסכם ולומר את המתבקש: הימין הישראלי ניצח. השמאל הישראלי כמעט ונעלם. ליתר דיוק, הימין המשיך לנצח כפי שניצח בארבעים ושתיים השנים האחרונות. החברה הישראלית היא ימנית, פוליטית וחברתית. שלטונו של הימין בארבעה העשורים האחרונים הוא ללא עוררין.

כל זה נכון לעת עתה.

נכונה גם העובדה כי הימין הישראלי שניצח בבחירות ממשיך להוביל את ישראל למבוי סתום, גזעני ואלים. זוהי אלימות לשם אלימות. בלי מטרה להשיג. בלי יעד להגיע. בלי תקווה לממש. לימין – המטורף, הסהרורי והמתון –  אין פתרון רלוונטי למציאות החברתית והפוליטית של החברה הישראלית. זאת משום שלאחר שנגיע לגבול הקרוב הבא של הימין, האויב יהיה מעבר לו (מה עכשו? מה אחרי עזה?). וזו לא מאטפורה. זוהי תמצית המציאות אותה מציע הימין הפוליטי.

והשמאל? בשמאל הישראלי של היום אין את תעצומות הנפש אשר עשויות להביאו לביקורת עצמית רלוונטית. הרהור וניתוח עצמי זה דרוש למשימת שידוד המערכות המחשבתי והפוליטי מחוייב המציאות. ביקורת שכזו נדרשת על מנת להתחבר אל המוני האנשים המגדלים ילדים בארץ עושקת חיים זו. למשל להתחבר אל הגברים והנשים העושים זאת באמצעות משכורת ממוצעת במשק, או למטה מזה. ברור כי  ביקורת עצמית זו, ומעשים אלה הם צעדים נחוצים. אך, ברור גם כי בשמאל הקיים אין את מגוון האנשים המסוגלים לעשותם. זהו מחנק זכויות היתר האלימות. זהו הביטוי הקונקרטי של החוצפה עזת-המצח של הצודקים תמיד.

חוסר העידכון, העדר הכישורים המתאימים ואי היכולת של המערכת הפוליטית בולטים לאור המשימות העומדות למול החברה בישראל. מלחמות צפויות, כיבוש מתמשך, אכזרי ומתאכזר, משבר כלכלי משפיל, שבר לגיטמציוני, ופיצול חברתי עמוק על רקע דת, מוצא, מעמד ומין. במבחן הבסיסי של נאמנות המדינה ומנהיגיה לאזרחים, ישראל 2009 – נבחנה ונמצאת חסרה.

בניגוד למבחן הנפשע המוצע כנגד אזרחים (אשר זכה לתמיכה רחבה כל כך), המבחן היחיד שצריך להציב הוא מבחן נאמנות המכשיר (המדינה) לאזרחיה (שהם הסיבה, היעד והמטרה). במבחן הזה, מדינת ישראל ומנהליה (לא מנהיגיה) נכשלה. מדינה זו מנוהלת על ידי חבורה, קולנית וביריונית, אשר רובם הם פורקי-עול ופורעי-חוק שרוממות החוק בגרונם והאתנן הפוליטי בכיסם. על אלה נאמר הקוזקים הנגזלים מהמשל. חלקם גם נקראים פוליטיקאים. מדינה זו, המנוהלת על ידי חבורה שכזו, נכשלת, נכשלה וכנראה תכשל בעתיד בהענקת ביטחון, כבוד, עתיד ותקווה לאזרחיה. על כן חייב לבוא שינוי. השינוי נדרש; הוא מחוייב המציאות. שינוי זה יכול לבוא רק מבפנים, רק מאלה הקוראים את המאמר הזה ומאלה שחווים את המציאות הזו. אין אחרים. השינוי בוא יבוא. אין ברירה אחרת.

ברור לגמרי שמה שנדרש הוא שינוס מותניים על מנת לקדם בישראל מציאות אנושית יותר. מציאות שבה בני אדם יכולים לחיות. מה שנדרש, למשל ורק כדוגמה, הוא אקט פוליטי שבו פוליטיקאים של שלושת המפלגות: ליכוד, קדימה ועבודה (68 חברי כנסת) ישלבו ידיים ויעסקו בפוליטיקה של החלטות משמעותיות ומחוייבות המציאות (פתרון הבעייה הפלסטינית, התמודדות עם המשבר בחינוך ובכלכלה, עם אי השיויון החברתי, שינוי שיטת הבחירות, וכן התייצבות רצינית מול האיסלמיזציה, האינטרנציונלזציה, והגרעינזציה הפוטנציאלית של הסיכסוך הישראלי פלסטיני) על בסיס של "שקט עובדים כאן". כולם כאן זקוקים לעבודה מאומצת בארבע השנים הקרובות. זו רק דוגמה. אך, יותר מכל דבר אחר ברור כי דווקא הברירה המתבקשת, הרלוונטית, ההגיונית והאחראית, היא בדיוק המדיניות שלא תנקט על ידי הפוליטיקאים הישראלים-היהודים.

במושגים של ישראל במאה ה-21, על שמאל ישראלי לעשות פשרה עם ההיסטוריה, הדמוגרפיה והגיאוגרפיה של המקום ואנשיו. פירוש הפשרה מבחינתם של  יהודים-ישראלים הוא להכיר הכרה מלאה בקיומם של ערבים-פלסטינים בארץ הזו. הכרה ללא שיור. ערבים/פלסטינים הם עובדה קיימת. אך, שמאל ישראלי חייב לדרוש זאת גם מהשמאל הפלסטיני. אין היסטוריה בלי אחריות משותפת. עמדת הקורבן ותפיסת הקורבנות (של שני הצדדים) הן שמיכות דקות וקצרות שאינן מועילות אל מול קור האחריות ההיסטורית.

על השמאל הפלסטיני (יש כזה דבר), בתוך ומחוץ לישראל, להגיע לפשרה. פירושה של הפשרה מבחינתם של ערבים/פלסטינים/ישראלים היא להכיר בקיומם של יהודים-ישראלים. הכרה ללא שיור. יהודים בישראל/פלסטין הם עובדה קיימת. שתי עובדות יסוד קיומיות אלה לא תעלמנה, למרות איחולי הרוע.

זהו עומק הפשרה הנדרשת משני הצדדים. השאר הוא הערות שוליים. מבחינה זו, השמאל היהודי-הישראלי וכמוה השמאל הפלסטיני-ישראלי נכשלים כשלון חרוץ. בניגוד לשמאל של האתמול – השמאל אשר דרש שיויון וצדק כחזות הכל ושאין בילתו – על שמאל של היום להתגדר במסגרת הפשרה וההכרה בקיום של האחר ולא ללבוש את מעטפת האוטופיה המבטיחה הרבה ומקיימת כלום.

הימין הישראלי ממשיך להתנבא בהתרסה ובאלימות אודות עולם מדומיין של "הבן יקיר לי אפריים" ו"גוי קדוש" ב"ארץ הקודש" המתובל ב"עם לבדד ישכון" ו"בגויים לא יתחשב" בעודו מתפרנס מכספי משלם המיסים האמריקאי והישראלי. אלה הם רעיונות עיוועים שמעולם לא הייתה כוונה, רצון או יכולת יהודית לממשם. לבטח שלא בכוח הזרוע. ההבטחה האלוהית של פוליטיקאים אלה מבטיחה רק המשך, העמקה והחרפת הזוועה האנושית. ההחרפה אשר כבר עומדת לפיתחנו. הימין הוא של שלשום כי אין הוא מזהה את ההתפתחויות, אשר מדיניותו ההרסנית הובילה אליהם במהלך ה-40 שנה האחרונות.

מסיכסוך מקומי, ישראלי/פלסטיני, הסיכסוך לובש צורה של מאבק איסלמי/יהודי עם מישקעים תרבותיים לא לו. מישקעים שאינם קשורים ישירות למקום או לאנשים החיים כאן. ישראל מוצבת, מרצון ו/או מחוסר אחריות, על ידי נביאי שקר אלה בחזית סיכסוך תרבותי חובק עולם. ישראל מוצבת בצד "היהודו-נוצרי" כנגד העולם האיסלמי עם הטענה כי "ההבדלים התרבותיים" בין היהדות והאיסלם אינם ניתנים לדיאלוג ולניסיונות גישור. כאילו שהנצרות עמדה לצידה של היהדות בהיסטוריה של העבר או בהיסטוריה של הווה באמצעות דיאלוג מפרה ולא באמצעות האשמה צדקנית ואלימות אינקויזטורית ואחרת. דיאלוג הוא מתודה ודרך ארץ, וניתן לדבר עם כל אחד/ת.

מסכסוך על בית ועל חלקת אדמה ובאמצעים של אבן, צעקה, קללה, מכה קשה וירייה או פיצוץ קטלני – והן היו ועודן קשות – הופך הסיכסוך למאבק של "נביאי אמת" מול "נביאי שקר". האמצעים הם טילים נושאי הרג ואסון המוני המבטיחים להפוך לטילים כימיים וגרעיניים עם אסון סופי. האידיאולוגיה המצורפת לסיכסוך היא אנטישמיות כנגד ישראלים כיהודים וכנגד יהודים בעולם בגלל תמיכתם בישראל. באחריותו החלקית להתפתחות זו הימין הישראלי לא יודה. הכיבוש, ההתחמקות, הביטול, וההתעלמות מהסבל של האחר גם הם בין הגורמים להקצנה.

אל מול כל אלה עומדים מנהלי השקר הישראליים-היהודיים (וגם הפלסטיניים), אלה הלובשים ציציות ואלה שבלעדיהם, ומבטיחים חורבן. חורבן כיעד יהודי. ולמולם מנהלי השקר הפלסטינים המבטיחים חורבן כיעד פלסטיני. זוהי הבטחת חורבן הבית על יושביו בשם הטהרה והעליונות היהודית שמעולם לא נובאה או נדרשה על ידי נביאי הצדק החברתי היהודיים. מול הימין הישראלי-יהודי צמח ימין פלסטיני-איסלמי.

את השינוי המתבקש בישראל ניתן יהיה להביא אך ורק אם יותר ויותר אנשים יביעו את סלידתם מהמצב הקיים וישאפו לעתיד שונה ואנטי הירואי לעצמם ולילדיהם. השמאל של האתמול והימין של השלשום חייבים לצאת מחיינו. הדרך השקטה, היעילה ונושאת הפירות המיידים לממש זאת, היא ראשית, לומר "לא עוד!" ו"די סוף!" לא עוד שיתוף פעולה. לא עוד הסכמה בשתיקה.

צריך להעמיד את הפרמידה על בסיסה. משמעותו של היגיון זה הוא שאזרחים שופטים את המדינה. ההיגיון המהופך על פיו לגולם (המדינה) יש יותר כוח מהיוצרים שלו (האזרחים) צריך לעבור מהעולם. על יחסים לא-הגיוניים ולא-מוסריים שכאלה אמרו אמריקאים לפני 233 שנים: "אין מיסוי ללא ייצוג". האמריקאים סרבו לשלם ועשו מהפכה אזרחית. מדינת ה"אין אזרחות ללא נאמנות" אינה אמת אלא מת. מת המבטיח מוות. אזרחים חפצי-חיים צריכים לומר: פוליטיקאים הם שלוחינו לא אדונינו. בעבור המיסים אנו דורשים משרתי ציבור ולא אדונים פורעי-חוק. עתיד, תקווה, בטחון ושלום זהו תפקיד המדינה. זהו מינימום השירות לאזרח. על פי קריטריון זה יש לשפוט את הפולטיקאים והפוליטיקה. לא אחרת. את זה צריך לעשות. לא לקוות. פשוט אמרו לא!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רונן גז

    מאמר מצוין! ובכל זאת: מרד? אתה בטוח שזה מה שאנחנו צריכים עכשיו

  2. סטודנט מזרחי

    מי הזוי הבוחרים שנעו ימינה או הכותב?

    האם שאל הכותב את עצמו מדוע עבר השמאל למרכז וימינה? האם בגלל
    סיסמאות נבובות או בגלל המצב הקשה שאיראן וגרורותיה מובילים
    אותנו ואת האזור כולו אליו?

  3. יעל

    העם היהודי ידוע כצייתן וממושמע. זוהי המשמעות של הדת\מורשת. צייתנות עיוורת ומשמעת ללא שאלות. השאלה: האם זה טוב לי? הפך ל:האם זה טוב ליהודים? וגם השאלה הזו היא רטורית. הקונצנזוס גורם לביקורת עצמית להראות כבגידה בעדר.
    הנהירה הזו גרמה להרבה צרות ואחת המסקנות של השואה היא " לא כצאן לטבח." זאת אומרת גם אם ראשי הקהילה אומרים שאנחנו צריכים להסגיר את עצמנו לנאצים אולי השכל הישר אומר שצריך לעשות משהו אחר.
    לא הייתי שם אבל ההשלכות והתוצאות הן כאן. לימדו אותנו בבית הספר שלא הייתה פלשתין וגם לא היו פלשתינאים, ולכן מי אני הישראלי הצייתן שיחשוב שאם יש 4.4 מיליון פליטים פלשתינאים אז מאיפה הם באו? ואם כבר יש חיילי צהל לשעבר שמעיזים לספר את האמת, ומספרים שהם פינו וגרשו פלשתינאים והרסו כפרים,אז למה להאמין להם? הם שמאלנים יפי נפש.אפילו ארכיונים והיסטוריונים שמעידים על כך שמה שעשו לנו בבתי הספר הוא שטיפת המוח, ושפלשתין כן הייתה קיימת, והנכבה כן קרתה פה והיא בעצם מעשה ידינו! הרבה יותר בטוח לחשוב שכל העולם שונא אותנו, העדר מאוחד.
    האחריות האישית שלנו בתור בני אדם, מחייבת אותנו להילחם בעוולה ולנקוט מעשים כדי לשנות את המצב.
    הימין משתמש בהתכתשות עם השמאל כאילה לא להתייחס למהות הבעיה והיא: איך יכולים הישראלים והפלשתינאים לתכנן ולבנות עתיד בשיתוף ובשיויון מלא ? או במילים אחרות, האם אנחנו בני אדם שחושבים ואז עושים או שנשאר יהודים טובים שמבצעים פשעי מלחמה בשם הדת בארץ שלא יכול להיות לה עתיד.

  4. מרקו מרציאנו

    הימין הישראלי סכיזופרני ותאוות כיבוש שולטת בו. הרקטות והגראדים בדרום מדומיינים, החמאס שוחר שלום והעם היושב בפלסטין מוכן לשכנות טובה עם אחות יהודית ריבונית לצידו. כמובן שהשמאל הישראלי רואה את המציאות נכוחה ומיטיב לבחון את תקפות תפיסת עולמו.

  5. יוסף

    הבעיה שהעם הזה ציני ולא מאמין בשינוי אמיתי.כולם רוצים להיולד ככוכבים באיזו תכנית ריאליטי והמציאות לא מעניינת מזמן.

  6. קישקע

    כן, כדי שיהיה טוב הכל צריך להיות אחרת. אבל אם הכל היה יכול להיות אחרת, לא היינו נמצאים איפה שאנחנו כרגע.
    זו לא חוכמה להגיד 'השמאל והימין צריכים להשתנות', כי לאף אחד מאיתנו אין יכולת לשנות את כל השמאל או את כל הימין. תגיד מה אתה מציע לאדם הבודד לעשות, ואז אולי נוכל להתחיל לדבר.

  7. כתם שחור לתנועות הפמיניסטיות

    כתם שחור לתנועות הפמיניסטיות. הן תמכו רשמית בקדימה שתומכת בקפיטליזם חזירי ובקיפאון מדיני (קדימה לא קידמה יוזמת שלום אחת ב-3 שנות שלטונה! לא היו שום שיחות שלום רשמיות עם סוריה או עם אבו-מאזן במשך כל שלטונה!).
    נשים רבות בחרו סקטוריאלית במפלגה שבמצעה היא תומכת בהורדת המס לעשירים, בקיצוץ התקציב ובהפרטת מערכת הבריאות. במצעה של קדימה כתוב שתפעל ל"הקטנת חלקו של התקציב הציבורי מתוך התוצר". כמו כן, היא תפריט את הבריאות, ולדבריהם "יפסיק משרד הבריאות לספק שירותים באופן ישיר".
    http://www.kadima.org.il/upload/file/kalkala.pdf
    הן והתנועות הפמיניסטיות תמכו במפלגה שקידמה את הפרטת בית הסוהר ללב לבייב ושנלחמה ככל יכולתה לדחות את ההעלאות הזעירות בשכר המינימום והיא מתנגדת להעלאה בשכר המינימום בקדנציה הנוכחית.
    כל זאת רק מפני שלבני אישה. התמיכה הסקטוריאלית הזו לא שונה מהסקטוריאליות של תומכי ש"ס והליכוד שתומכים במפלגות למרות שהם מעולם לא קידמו את המגזר שלהם, רק מפני שהם "משלנו" (קדימה היא המפלגה היחידה שבין חבריה ח"כ שהורשע במעשה מגונה!). כעת, לנשים שתמכו בלבני אין שום זכות לגנות את תומכי ש"ס והליכוד על הצבעה לא רציונאלית מהבטן, שנשענת רק בגלל השתייכות החמולה.

  8. זאב שפיר

    מאמר מעניין עשוי טוב ודורש עוד עיון ודיון.