"ריהוט גן זה לכל החיים, ממשלה זה לשנה-שנתיים"

גיא בן פורת

"ריהוט גן זה לכל החיים, ממשלה זה לשנה-שנתיים", הסבירה אחת מהדמויות ב"ארץ נהדרת" את העדפותיה ליום הבחירות, קניות במקום הצבעה. סביר מאד להניח שהממשלה הבאה, שעדיין לא ידוע הרכבה, תהייה בעלת תוחלת חיים קצרה כמו אלה שקדמו לה. השאלה החשובה יותר, בהנחה שחיי המדף של הממשלה יהיו קצרים, מה יהיה אחר כך, עוד מאותו הדבר?

ישנן שלוש מחלוקות עקרוניות שעשויות או עלולות (כל אחד וטעמו) להפיל את הממשלה הבאה. ראשית, המחלוקת בנושאי דת ומדינה בממשלה בה יישבו יחד ש"ס וליברמן המחויב לברית הזוגיות. כשלעצמה, המחלוקת הזו לא צפויה להפיל ממשלה אלא אם אחד הצדדים יבקש הכרעה ברורה ומיידית. המחולקת השנייה, והגדולה יותר, היא הכלכלית. לא רק נתניהו, גם ליברמן מחזיק בעמדות כלכליות ימניות ואף הגדיר עצמו כ"תאצ`ריסט", לכך הוסיף גם חמלה בשנים האחרונות (לטענת מקורביו). עם או בלי חמלה, יהיה מעניין לראות איך יכילו נתניהו וליברמן את התביעות של ש"ס ושותפות אחרות להרחיב את השירותים החברתיים. ישנה אפשרות, שמה היה הוא שיהיה, בתי תמחוי בניהול ש"ס, והנה יחברו להם יחד הקפיטליזם והחמלה.

המחלוקת השלישית היא הצפויה ביותר, בנושא המדיני ומה שהשתנה כאן הוא לא הממשלה בישראל אלא הממשל האמריקאי. היטיב לתאר זאת דורון רוזנבלום ביום שישי האחרון שתהה אם ניצחון הימין בבחירות מעיד על כך שעד כה הייתה כאן ממשלת שמאל פעילה. הממשל האמריקאי החדש, עם שרת חוץ נמרצת ומתווך עם קבלות (בצפון אירלנד, פחות במזרח התיכון), עשויים להיות שינוי משמעותי. לכך יש להוסיף את האפשרות שיתקיים דיאלוג בין ארצות הברית ואיראן בנושא הגרעין, ואת האפשרות שמחוות רצון טוב אמריקאיות יהיו מאמץ גדול יותר בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לחץ אמריקאי ופרגמאטיות יחסית של נתניהו יקוממו עליו את האגף הימני יותר של מפלגתו ושל המפלגות מימין.

ומה אחר כך? שוב בחירות. לא מעט אנשים, באתר הזה ובמקומות אחרים, חיככו ידיים בסיפוק על נפילתה של מרצ. צריך לקוות שבבחירות הבאות תהיה אלטרנטיבה טובה יותר, אבל לא פחות חשוב גם כזו שתביא יותר קולות.  עמדתה של מרצ כלפי המלחמה בעזה הייתה שגויה, אבל לא בשל כך היא כשלה בבחירות האלה. קשה לדעת גם אם לבחירות שעשתה לגבי המועמדים ברשימה הייתה השפעה גדולה. האם הצבתו של אבנר בן זקן או אנשים ראויים אחרים הקשורים באתר הזה (לדוגמא) הייתה מביאה למרצ את הקולות בפריפריה? זו כמובן נקודת המפתח, על מנת לשבור את דפוסי ההצבעה הקיימים צריכה מפלגה לשכנע לא את קוראי אתר "העוקץ" אלא את מצביעי ש"ס והליכוד. המפלגה הזו לא תוכל להיות בל"ד (שחלק מאנשי השמאל מצאו בה תקווה) ולצערי כנראה גם לא חד"ש.

מעניין להשוות את הבחירות האלה לבחירות הקודמות בהן עמד עמיר פרץ בראש מפלגת העבודה. במאמר שפירסמנו פני יובל ואני (שעסק דווקא בניאו-שמרנות של נתניהו) מצאנו שממפלגת העבודה בראשות פרץ הגדילה את כוחה בפריפריה אבל נחלשה במעוזי הבורגנות (אני מתנצל שהטבלה באנגלית). ביישובים כמו נתיבות ואופקים הגדילה העבודה את כוחה פי ארבע ופי חמש, מה שעדיין השאיר אותה עם אחוזי תמיכה נמוכים, נתונים דומים ניתן לראות גם כשמסתכלים על אשכולות היישובים, מפלגת העבודה עלתה בכל האשכולות הנמוכים אבל ירדה בכל הגבוהים. בקיצור, יותר עניים, מזרחיים ותושבי פריפריה הצביעו לעבודה מבעבר ופחות מעמד בינוני-אשכנזי שעברו להצביע "קדימה".

     Party

      Likud

     Kadima

      Labor

         Shas

    Knesset

  16

   17

 16

    17

    16

    17

 16

  17

Settle-   
      ment

  Cluster

Netivot

     3

 23.3

    9.6

   4.5

   1.4

   9.1

  41.3

Ofakim

     3

 27.6

  10.0

   9.2

   4.0

 16.4

  22.2

Kiryat Malachi

     4

 35.9

  10.0

 13.6

   5.6

 14.9

  28.4

Ashdod

     4

 32.0

  10.1

 19.6

   6.1

 10.4

  17.1

Beth Shean

     4    

 43.1

  16.8

 12.4

   4.7

 16.3

  30.1

Meitar

     9

 31.8

    8.2

 28.6

 24.2

 26.5

    2.3

Har Adar

     9

 23.5

    9.3

 33.6

 28.5

 27.6

    0.7

Kfar Shemaryahu

     9

 21.3

    5.8

—-

 51.1

 37.0

 15.1

    0.4

  

Cluster

Perecentage decline in the vote for the Likud

Vote for Kadima in 17th Knesset

Percentage increase in voters for Labor

Percentage increase in voters for Shas.

     1

          0.7

          4.5

        2.7

     -0.7

     2

          3.1

          3.9

        2.2

      1.6

     3

          4.9

          5.9

        3.8

      1.4

     4

        20.5

        14.9

        3.7

      2.7

     5

        28.1

        22.8

        3.6

      2.5

     6

        26.8

        25.7

        1.8

      2.0

     7

        24.5

        28.8

       -1.6

      1.3

     8

        21.0

        30.5

       -3.3

      0.5

     9

        18.9

        36.3

       -7.5

      0.2

   10

        17.1

        39.0

       -9.4

      0.0

קשה לדעת מה היה קורה אילולא המלחמה בלבנון והתעקשותו של פרץ למלא דווקא את תפקיד שר הביטחון. האם כוחה של העבודה היה מתחזק בפריפריה? האם העבודה הייתה בוחרת לנקוט עמדות יוניות יותר? ניתן רק לשער.

אז מה עכשיו? האם יש מי שמסוגל לשחזר את ההצלחה הקטנה יחסית של פרץ ולהתחיל בתהליך מחדש? ללא שינוי משמעותי בדפוסי ההצבעה אנחנו נדונים לחיות את ההיסטוריה שוב ושוב (פעם טרגדיה, פעם פארסה ומה בפעם הבאה?). אפשרות אחת היא שתקום מפלגה חדשה, מה שהוא כמו "קדימה" (אולי "שמאלה") שתשנה את המפה הפוליטית, והפעם לכיוון הנכון (זו יכולה להיות המפלגה המזרחית אותה דמיין בביוף לפני שבועיים). אני נוטה להיות פסימי בסיכויים של מהלך כזה. האפשרות השנייה שאחת המפלגות הקיימות, מרצ או העבודה, תשנה מגמה ותצליח להגיע לקהלי יעד חדשים. זה כמובן לא יקרה מאליו. היתרון במפלגה קיימת הוא ברור, ישנן תשתיות ומנגנון קיים. במפלגות שעברו טלטלה כמו העבודה ומרצ הצטרפות של מתפקדים חדשים עשויה לאפשר שינויים מרחיקי לכת במפלגה ואולי להציע אלטרנטיבה חדשה.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איזי גור

    הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו ( עמוס פרק ג')
    הלך הזרזיר אצל העורב- הלך השועל אצל הזאב
    והעם בציון- עם נ ב ו ן ו ח כ ם – בחר את ביבי לרוה"מ

    וגם הגדיל לעשות העם הבוחר – זרק קוביות כמו כל מהמר
    זרק במרצ את האמת- ושם עליו גם את איווט

    הלך הזרזיר אצל העורב – הלך השועל אצל הזאב
    הזרזיר שר החוץ – העורב בביטחון
    השועל באוצר – עד שכולנו נזחל על גחון

    והם צוהלים , אוחזים יד ביד- מרזל, בן גביר, בן ארי ואלדד
    ומי שמבסוט עד הגג יה חביבי – זחלאקה ונפאע ואחמד טיבי

    כי סו סוף הוכיחו שזרזיר ועורב – שועל ושקאל וצבוע וזאב
    (וכעת זה ברור לכל עמי התבל)- הם הם נבחריו של עם ישראל

    הלכו זרזיר ועורב לפרמלנט ולמימשל – וכולנו היינו לשנינה ולמשל
    וגם חטפנו שטרונגול שלא נדע – ואולי, ישראל כבר בעצם אבודה.

  2. דרור ניסן

    קצרה היריעה מלנתח את מפלת השמאל. מכלול של סיבות, נסיבות ותהליכים חברתיים עמוקים וארוכי טווח עומדים בשורש העניין. אנסה להביא הדברים לעניות שיפוטי ב"קליפת אגוז":
    סירובה העיקש והמתמשך של "העבודה" (החל מ-84'), לשרת את הציבור באופוזיצייה, לראות בה ייעוד וכר לבניית אלטרנטיבה חברתית, פוליטית ורעיונית, עומדת בבסיס הקריסה. "העבודה" היא ששברה את הסדר הקאנוני של קואליצייה-אופוזיצייה, התמכרה למתכונת המשחיתה של ממשלות אחדות ולא איפשרה צמיחתו ובנייתו של מענה פוליטי.
    יש להוסיף על כך כמובן את המטמורפוזה האידיאולוגית שלה בתחומי הכלכלה והחברה והפיכתה לימין מובהק (החל מ"התכנית לייצוב המשק" ב-85' בניצוחו של פרס – המשחית הגדול של הפוליטיקה הישראלית).

    כישלון "קמפ-דיויד" והאינתיפאדה השנייה העיפו את הציבוריות הישראלית ימינה, לפחות אמוציונאלית.
    גם אם קיים כיום רוב בציבוריות הישראלית המכיר בצורך בפשרות מרחיקות לכת, הדבר אינו עומד בסתירה לסקפטיות של אותו רוב באשר לסיכוייו של הסדר מדיני, לחמיצות ולהעדר האמון שהציבור הישראלי יגיע, אם יגיע, לשולחן המו"מ.
    החברה הישראלית לעת הזו מתאפיינת בימניות, שמרנות ספקנות ובעיקר ייאוש עמוק. למותר לציין שעליית החמאס רק הזינה והעצימה את התהליך האמור.

    הנהירה ביומיים-שלושה שקדמו לבחירות ממרצ ו"העבודה" ל"קדימה", היא עדות לא רק לתודעה כוזבת, אלא בעצם להעדר תודעה בכלל. אם אנשים המתקראים בעיני עצמם שמאלים וליברלים מבכרים את שאול מופז וענתיאל שנלר על פני חיים אורון, סימן שהאדמה חרוכה וצריך להתחיל כאן מבראשית: מה זה ימין, שמאל, השקפה פוליטית וטרנד.
    ועוד לא אמרנו מילה על ציבור העולים מחבר העמים, עמדותיו וניכורו, ערביי ישראל, הציבור הפריפריאלי.
    אם לחזור למאמר של גיא, אף שברור כשמש שהולכים לקטסטרופה, כלל לא ברור שהנגזרת של זה היא תקומת השמאל.
    לא מן הנמנע, שבמצב של גלישה לכאוס חברתי ואנרכייה פוליטית, הפיכה צבאית תקדים את שובו של השמאל.
    לנוכח חשרת הסופה המתקרבת – כלכלית ופוליטית – לא כדאי לבטל על הסף גם תסריט אפוקליפטי שכזה.

  3. אבי

    התסריט האופטימלי לשמאל היא הקמתה של מפלגה חדשה שתורכב מיחימוביץ, גילאון, בן סימון, הורוביץ וסוציאליסטים אמיתיים אחרים (אולי אפילו חנין לאור הצלחתו בת"א). מפלגה שתתמקד בנושא החברתי.
    מטרתה הראשונית בבחירות הבאות תהיה החלפת מר"ץ בתור המפלגה השמאלית הרדיקלית. בבחירות שלאחר מכן מטרתה תהיה החלפת העבודה בתור המפלגה הגדולה של השמאל, ורק בבחירות הבאות תחשוב על נצחון כללי והחלפת הממשלה.

  4. שירה אוחיון

    תוכל להניע קולות מהימין הכלכלי והפאשיסטי של ליברמן וביבי ומש"ס המנוונת.
    המזרחים ותושבי הפריפריה צריכים לקבל מענה ממפלגת שמאל, שמצד אחד לא יזכיר להם את ימי החושך והדיכוי של מפא"י, ושלא יכלול את בעלי האחוזות הפיאודליות בקיבוצים ובמושבים – הרי זה ניגוד אינטרסים מובהק . מצד שני מפלגת שמאל אוניברסלית נוסח מר"צ שמזכירה להם את המחיקה הדתית והתרבותית הברוטלית עם סמו של עמוס עוז גם לא ממש עושה לנו טוב. רוב המזרחים ותושבי הפריפריה הם מסורתיים. לכן רק מפלגה סוציאל דמוקרטית עם גוון חזק יהודי חברתי, (לא חרדי אשכנזי ואנטי חברתי בנוסח ש"ס) יכולה להניע קולות של מצביעים ולתקן את החברה הישראלית כולה. לגבי העניין המדיני, התיקון יבוא רק לאחר התיקון החברתי. כי בסופו של דבר הסכסוך עם הפלסטינים משרת את ההגמוניה האשכנזית כדי להנציח את הפערים ולעשות סובלימציה של הכעס והזעם על העושק והעוני לכיוון הפלסטינים. הכעס הופך לשנאה צרופה כלפי האחר: הערבים. טריק מוכר וידוע מימיו של היטלר…

  5. אבי

    שירה האם את יכולה לחשוב על מזרחי/ת שיהיה מוכר/ת כריזמטי/ת מספיק להוביל את המפלגה? אחרת סופה יהיה כסופה של לחם שניסתה ללכת על הטיקט הזה ונכשלה.

  6. זאב שפיר

    זו תקופה של הזדמנות.מר"צ וחלקים במפלגת העבודה ואחרים יכולים להוציא מתוכם קריאה אמיתית לשינוי התנהלות ודגשים.כמו שהוקם הליכוד אחרי מלחמת יום הכיפורים והוקמה 'קדימה' ,יהיה זה נכון להרהר בנסיון ליצור פורמט חדש.לכאורה מר"צ צריכה להיות בעלת ענין מרכזי ואף ליזום מהלך ממשי.מר"צ נושאת על שכמה את האינטרס הקיבוצי המורכב שכמו שהוא מהווה לה משען הוא גם מכביד וכובל והיא צריכה לחשוב היטב כיצד היא מתכוונת להכריע בענין.אסור למרצ לשכוח את אחריותה ההיסטורית לקיומה של אלטרנטיבה שמאלית בישראל.מכאן שיש מקום לוותר בענין ייצוג המגזר הקיבוצי (בעיות מים,קרקע ,מיכסות וכו') ו8לתת יותר ייצוג לתפיסה השמאלית הכוללת(מבחינת מאבקי שכר,מיעוטים,סביבה,דיור ) ,אליה יכולים לחבור אנשים כמו שלי יחימוביץ ואחרים.הנסיון האחרון שנעשה של 'התנועה החדשה',לא היה משכנע ונדמה לי שגם לא היה אמיתי.נדרש כיוון מחשבה פעילות ועשיה אחרים ממה שהיו עד היום.

  7. אופיר

    לחבור לתנועה הירוקה-מימד.
    מפלגה חברתית, מסורתית, מחוברת לשטח ולא נתפסת כאשכנזית.

  8. שירה אוחיון

    בוודאי שאני מכירה. אבל לא ממאגר הפוליטיקאים המזרחים, רובם מסואבים ומושחתים המזרחים שיושבים היום בכנסת. אני מקווה שעורכי האתר לא יכעסו עלי על ההצעה, אבל בעיניי שניהם ד"ר יוסי דהאן וד"ר איציק ספורטא ראויים להוביל מפלגה שכזו, גם ד"ר מאיר בוזגלו ראוי ויכול להוסיף את הפן היהודי המתון הרצוי לנו. אגב, אין שום מניעה שיהיו גם אשכנזים בעלי מודעות חברתית ורגישות לכל סוגי הדיכוי (אתני מגדרי ולאומי) כמו למשל, ד"ר שלמה סבירסקי וד"ר אסתר הרצוג במפלגה כזו. אלה רק דמויות מפתח שאין לי ספק, שאם רק היו מאחדים כוחות ומודיעים על הליכה לפוליטיקה ילכו אחריהם עוד רבים וטובים ובהתנדבות. גם מפלגות כמו חד"ש או בל"ד לא מספקות את הסחורה. השינוי צריך לבוא מהמרכז עם מנהיגות פוליטית נקייה משחיתות ומאינטרסים אישיים צרים. העם זקוק לא רק לפוליטיקאים ולדמגגוגים, אלא למורי דרך אידיאולוגים שיתוו דרך חדשה

  9. החשוב זו תנועת מחאה חברתית

    "פוליטיקה" זה מונח רחב ועמוק יותר מ"פוליטיקה מפלגתית" – לדעתי אנחנו לא עושים מספיק כדי ליצור אופוזיציה חוץ-פרלמנטרית לשיטה הכלכלית-חברתית הקיימת. אני לא מדבר על כל מיני עמותות ומלכ"רים וטיפוסי "מגזר שלישי" מהסוג שמתחמק מפוליטיקה – אני מדבר על תנועות מחאה שיציבו סדר יום מבחוץ, שיציבו אלטרנטיבה, ואח"כ אולי תבוא המפלגה שתאמץ את סדר היום של התנועות שבחוץ. קצת כמו תנועות המחאה של האינדיאנים והעניים בבוליביה של תחילת העשור, שהקדימו ובעצם המציאו את אבו מוראלס ומפלגת MAS שבסוף לקחה את השלטון, למי שמכיר.

    היתרון של תנועות מחאה חוץ-פרלמנטריות הוא שהן יכולות להיות הרבה יותר פתוחות וגמישות ומגוונות. יהיו שם גם מזרחיים וגם רוסים וגם ערבים, גם פריפריה אבל גם דרום ומרכז ת"א, גם עניים וגם התארגנויות עובדים אבל גם צעירים שמגלים שבתור שוכרי דירה יש להם מעט מאוד כוח מיקוח ומעט מאוד השפעה על מה שקורה בעיר שבה הם גרים. יהיו כמה וכמה תנועות, גדולות יותר או גדולות פחות, ולאט לאט נחזק את הקשרים ביניהם, נייצר קואליציות אד-הוק ושיתופי פעולה לטווח ארוך. בת"א כבר נוצרה התחלה של קואליציה כזו, מכפר שלם ועד לשכונות הערביות ביפו, קווי החזית כבר סומנו והצבאות נערכות לפתיחה המחודשת של המלחמה. התאגדויות העובדים יכולות להפוך לחזית השניה שלנו. במקרה של התזמורת האנדלוסית החזית הזו היתה יכולה להצטלב עם החזית הוותיקה (והרדומה?) של היחסים בין מזרחיים לאשכנזים בישראל. זו עדיין יכולה להיות נקודת מפגש לקואליציה אד-הוק מהסוג שאני מדבר עליה, אם וכאשר עובדי התזמורת יבקשו שוב את עזרתנו.

  10. שירה אוחיון

    לא ברורה לי לי ההתייחסות שלך לתזמורת. קואליציה עם מי ? ומה הכוונה לחזית הרדומה בין אשכנזים למזרחים?.
    האמת הסולידריות שמבטאים אנשים בעצומה שפורסמה בעניין פיטורי העובדים היא מדהימה ואותי קצת הפתיעה. אפשר לראות שם מזרחים , אשכנזים וערבים, ארגוני עובדים שונים, ארגונים חברתיים ועוד. אבל זה וירטואלי.
    ארגוני עובדים זו ללא ספק קואליציה חשובה אבל נראה לי שארגוני עובדים ללא גב פוליטי מפלגתי לא שווים הרבה. צריך גם פוליטיקה חוץ פרלמנטרית וגם פוליטיקה מפלגתית רק שילוב ביניהם יכול לעבוד. גם תנועת מחאה חברתית זה דבר קצת מופשט. מה יהיה הביטוי שלה? ברחובות ? במקלדות? בארגונים? זו שאלה חשובה.

  11. נפתלי מדר

    אני בחרתי העבודה בגלל שלי יחימוביץ שהיא מזכירה מאוד את תמר גוזנסקי שחבל מאוד שהיא לא בכנסת הישראלית!

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קראתי שוב את התגובה של עצמי, היא באמת היתה קצת מבולבלת. אבל הדבר הבסיסי שניסיתי להגיד זה שלא צריך לחשוב שרק התארגנות כמפלגה – או השתלטות על מפלגה, שזה מה שהבנתי שהכותב מציע – זה הדבר היחיד שיביא לנו את האור. יש המון דברים מחוץ לכנסת שאפשר לעשות. והמון דברים מחוץ לכנסת שנצטרך להמשיך לעשות, גם אם וכאשר תהיה לנו מפלגה כלבבנו. ובכלל, בזמן הקרוב לא תהיה מפלגה שהיא גם 100% כלבבנו, וגם מסוגלת להביא יותר מנדטים מחד"ש, או בעצם לעבור בוודאות את אחוז החסימה.

    אז לא להיות נעולים על המסגרת הזו שנקראת מפלגה כי זה ממש לא חזות הכל, זה כל מה שרציתי להגיד.

    והמון בהצלחה עם התזמורת.