הליברמנים

אילנה ברנשטיין

אחרי הבובלילים והפרידמנים הגיעה שעתם היפה של הליברמנים. יותר מ-400,000 מקולות הבוחרים שמו את מבטחם באביגדור ליברמן וחבר מרעיו. לא קומץ אנשים שאבדה להם הדרך, לא עשבים שוטים, לא נשמות ערטילאיות או הזויים למיניהם; כולם כאחד אזרחים נאמנים שבדיוק כמו ליברמן רוצים להבין ערבית.  

אבל אלה המקדשים את ערכי האזרחות והנאמנות הם האחרונים לדעת זכויות אדם וזכויות אזרח מהן. לא זכויות טבעיות, לא זכויות חברתיות ובטח שלא זכויות פוליטיות. אך יותר מכל זרה להם הזכות הדמוקרטית שלא לומר החובה האזרחית להבעת עמדה ביקורתית.

תופעת הגזענות שעל פי רוב מוכחשת בישראל (הכחשה שתורמת להשתרשותה), על בסיס התובנה שיהודי אינו יכול להיות גזען, זוכה בימים אלה לנדבך נוסף ונהפכת, לנגד עינינו המשתאות, לחלק מהשיח הלגיטימי. שיח מסוכן שסופו מן הסתם לשלול גם את עצמו.

אבל עם כל הכבוד לליברמן נצחונו לא בא לו אך ורק בזכות עצמו. בדומה לסיפור מהמיתולוגיה היוונית על המלך אבגיאס שאורוותיו העזובות והמושחתות לא זכו לביעור במשך שלושים שנה עד שהגיע הרקולס, הטה אליהן את שני הנהרות וניקה אותן למראית עין; כך גם אולמרט, ברק ולבני עזרו לליברמן לנקות את אורוותיו בגייסם לא רק חיילים אלא גם את דעת הקהל לטבח בעזה. באותו אופן גם המריבה בין לבני לנתניהו על השותפות באורוות הללו מחזקת את הליברמנים. לבני בהיותה מוטציה פוליטית בדמות יונה שחורת כנף ומסוכסכת מקור, ונתניהו שהוא, כזכור לכולנו, האב הקדמון, מולידה של המפלצת האזרחית הקרויה ליברמן.

אין זה משנה אם תקום ממשלה ימנית צרה או ממשלה ימנית רחבה (כך או כך לא תהיה לה אופוזיציה אמיתית), בגלוי או בסתר הבוחרים בישראל הצביעו בעד הגזענות. אין דרך לייפות את הבחירה הזאת. החל בחיים אורון שהסתדר בשלשות עם ברק ולבני עובר דרך נתניהו בהיותו שש אלי קרב וכלה במה שעד כה היה נהוג לכנות "הימין הקיצוני" שעמד והריע בקולות שנאה: "עוד… עוד…". לכל הפחות הציבור הזה עשה את המצופה ממנו ובניגוד ללבני הוא אינו מתהדר בנוצות זרים.

מה חשבו לעצמם כל אותם מצביעי השמאל כשהצביעו ללבני, שהיא באמת "אחרת"? שהיא פחות גזענית מנתניהו? פחות ימנית ממנו? וכי מדוע לא תשב איתו בממשלה אחת בשעה שהיא יושבת במפלגה אחת עם צחי הנגבי למשל, שקריאת העליהום שלו על הבדווים עוד מהדהדת באי-אלו אוזניים ("חברים, קומו באלפכם, קחו מקלות וגרשו את העבריינים הבדווים." מעריב, אוגוסט 2003) או עם גדעון עזרא או שאול מופז והרשימה עוד ארוכה. האם באמת האמינו לעצמם כשאמרו זה לזה: "ציפי לא תשב עם ביבי, בטח שלא עם ליברמן…". וכי ממתי לבני הפכה לנביאת השמאל?

הקמתה של מפלגת קדימה, מפלגת המרכז כביכול, היא אירוע טראומטי בפוליטיקה הישראלית ומאז כינונה כל ימני מתון מתקרא שמאלן או שמאלן-ציוני אם צירוף לשוני כזה אפשרי עוד. ההבדלים, אם ישנם, בין ליברמן לבני, נתניהו וברק הם באופי השיח אך לא בתכניו, בסגנון אך לא בעיקרי הדברים. לכן ברק יכול להגיד שליברמן הוא לא כוס התה שלו, אבל עם עוד כפית סוכר ואפילו חצי כפית הוא ישתה אותו כמו ילד טוב. ואם היה ספק בלבו של מישהו הרי שהמלחמה בעזה הסירה אותו – כולם ליברמן. אם לא בפרהסיה אז בחדרי חדרים. מצקצקים בלשונם ואומרים: טוב שיהיה אחד כזה בממשלה, גם אם לא בחרו בו. שליברמן יעשה את העבודה השחורה למען ישראל נקייה יותר ולבנה יותר. שכן החלומות על ישראל יהודית (ודמוקרטית) משותפים לרבים בחברה בישראל וחוצים את כל שדרות הציבור וגם הפנטזיה על מדינה אירופית בלב האוריינט לא נגוזה.

לפיכך יש להניח שאחרי הערבים יבוא תורם של "אוהבי הערבים", "השמאל הסהרורי", ו"עוכרי ישראל" למיניהם, אחריהם או במקביל להם מהגרי העבודה, ובסדר יורד, אתיופים, מזרחים ולבסוף ייתכן שגם בעלי עיניים חומות, דקי גזרה, ג`ינג`ים, מי יודע, כל מי ומה שאינם ליברמן.

אבל הליברמניות אינה תופעה טבעית כשם שערבי אינו מחבל ורוסייה אינה זונה ואין אנו מוכרחים להסכין איתה. ודאי שלא להופכה ללגיטימית ולמובנת מאליה. את הליברמניות אפשר לעצור וצריך לגנות. הליברמניות היא זו שמוטל עלינו כחברה למוטט.

שאל ירון לונדון (בתוכנית הטלוויזיה "לונדון וקירשנבאום") את חברי הכנסת גדעון סער וחיים רמון, מדוע אינם מוקיעים את ליברמן. האומנם יכול אדם להוקיע את עצמו?! אבל לא רק סער ורמון אינם מוקיעים. רבים אינם מוקיעים, לא מהימין ולא מהשמאל (כביכול), אף אחד לא מחפש צרות ובסתרי לבו הוא אפילו תומך. המגנים הנמרצים הם קומץ חברי כנסת ערבים, אבל הם הרי בדרך החוצה ולא רק מהכנסת ומפנקס הבוחרים אלא מהחברה כולה, מהמדינה. ודור חדש יגדל בצִלם הנורא של הגזענות, הדה-לגיטימציה של האחר ושלילת זכויותיו, וכאילו לא די בכך כסייען של משטרת הנאמנות, מבלי להעלות על הדעת שנאמנות אזרחית היא דווקא הוקעה של תופעות חברתיות בזויות, של עיוות הצדק, של עשיית עוולה ולא רק התמיכה בהן.

כך או כך, כעת לאחר שמשגיחים מכל המפלגות הציוניות העניקו לליברמן תעודת כשרות הוא כבר ילמד את החברה בישראל שיעור באזרחות. וכל הדיבורים התומכים על ישיבתו בממשלות ישראל בעשור האחרון בטלים בשישים שכן מעולם, עד כה, ליברמן לא עמד במרכז המפה הפוליטית (גם לא קודמיו ודומיו לדרך) ולא "זכה" להיות לשון מאזניים. מעולם לא היו רבים כל כך שחפצו ביקרו והצדיעו לדרכו.

אילנה ברנשטיין היא סופרת ומחזאית

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דבורה זילברשטיין

    מסכימה בכל ליבי -ליברמן הוא ה"אנימה" של ה"פרסונה" הציונית. הוא המשכה הטבעי, שאחר קצת להבקיע.

  2. אורה אביב

    מאוד מצער מה שקרה לנו. השאלה היא : מה עושים ? האם עוד אפשר לשנות משהו ולחזור להיות ישראל היפה של פעם?

  3. שבתאי לוי

    כאשר הנאצים תפסו את השלטון, ליפני שרצחו את היהודים, רצחו קודם כל את השמאלנים הגרמנים, מתנגדי המשטר הנאצי. וזה מה שיעשו האולגרכים הימנים
    שבתאי.

  4. אילן

    הליברמניות היתה כאן מאז ומתמיד, גם בימי שלוט מפא"י, הכאילו שמאלית. הליברמניות הובילה את בן גוריון לחוק את חוק נישואן וגרושין, שקבע חלוקה ליברמנית בין דתות. כך שהכוכב החדש לא מחדש, הוא רק מוציא את הליברמניות מן הארון.

  5. משה לופיאנסקי

    שלב א': לפסול את בל"ד ורע"מ.
    שלב ב': לפסול את חד"ש.
    שלב ג': לפסול את מר"צ.
    שלב ד': לאסור את "שלום עכשיו" ודומיה הבוגדניים.
    שלב ה': לפסול את העבודה.
    שלב ו': לסגור את "הארץ".
    שלב ז': לפסול את קדימה.
    שלב ח': לסגור את "ידיעות אחרונות ו"מעריב".

    .
    .
    והעיקר שכחתי – לבטל את בית המשפט העליון.

    מזכיר לכם משהו משנות השלשים, אי שם במרכז אירופה?

  6. איריס חפץ

    והזכיר לי ראיון שקראתי עם פליציה ומיצ'ו לנגר לעיתון בגרמנית. הכתבת שאלה את מיצ'ו מי הוא היה מעדיף שיבחר, הליכוד או קדימה, והוא ענה, שזה לא מעניין אותו, כי ההבדל בין הליכוד לקדימה או בין ביבי ללבני הוא כמו ההבדל בין מרלבורו ללאקי סטרייק.

  7. איילה סבאג

    ליברמן הוא האיש האמיץ בלבבות נסתרים רבים של הרבה מהחכ"ים שלנו הוא אשר מעיז לומר בקולי קולות ובמבט מחריד את אשר על ליבם . הפוליטיקאים עושים חושבים קדימה מאות צעדים ומה יצא להם מליברמן "מימוש הגזענות" תחילה נגד הערבים מיד לאחר מכן נגד השחורים היהודים מזרחים ואתיופים מיד אחרי השמאל גם הנכים והמעוותים וכמובן המפגרים יושכנו בשערי העיר כמו המצוערים של פעם. ואז נגד כל מי שלא עומד בקצב הטכנולוגי … בגדול מי שישארו לחיות בכבוד במדינה יהיו אלה הבריאים, המשכילים, העשירים והמתנשאים..

  8. דוד

    אפילו בשנות השלושים כשהשמאל שיתף פעולה עם הפשיזם – מישהו הזכיר הסכם רובינטופ- מולטוב? – השמאל צעק פשיזם, אבל ליברמן מזכיר תקופות אחרות ודמויות אחרות בהיסטוריה. דמויות כמו מרא במהפכה הצרפתית או מקארת'י בארה"ב בשנות החמישים. תקופות של היסטריה לאומית שהובילו בתורן לציד מכשפות לאומי. כמו שמרא אמר: "כשהאויבים בפתח צריך קודם לטפל באויבים שבפנים" וכך החל את הטרור הגדול של המהפכה הצרפתית. "האויבים שבפתח" הם תמיד הגורם למלחמה באויבים שבפנים.

    ההיסטריה הלאומית מתחילה בחוסר ביטחון קולקטיבי. אצל צרפת המהפכנית זה פרוסיה ואוסטריה הפולשות יחד עם המהגרים המלוכנים, אצל הולנד במאה השבע עשרה זה היה פלישתו של לואי הארבע עשרה שהובילה לקריעתם לגזרים של ראשי הרפובליקה האחים דה ויט, ואצל מקארתי זאת היתה מלחמת קוריאה. בישראל אלו שתי המלחמות של אולמרט, שהסתיימו שתיהן בחוסר הכרעה ובהמשך איום הטילים על ישראל. וכפי שאייזנהאואר סיים את מלחמת קוריאה וכך איפשר את חיסולו הפוליטי של מקארתי כך גם בישראל איום הטילים צריך להיפסק לפני שהציבור ירגע וליברמן ייעלם. לכן הדבר שנדרש מהשמאל איננו צקצוקי שפתיים, וצעקות שמטרתן אופנתית לשים את השמאל בצד הנכון (ומרבית התמיכה בשמאל במשך מרבית המאה העשרים נבעה מטעמים אופנתיים כפי שטענו אורוול ואחרים) אלא פתרון מעשי לבעיית הביטחון של ישראל. רק לאחר שאייזנאואר השתלט על מלחמת קוריאה יכל השמאל בארה"ב לחזור ולהופיע ולייצר את התנועה לזכויות האזרח על הישגיה המפוארים.

    מדינת ישראל צריכה פתרון מעשי. פתרון מעשי שכזה יהיה מערכת הגנה נגד טילים. המבצע האחרון בעזה שליבו לבני וברק רק הגדיל את הלהבות במקום להשקיט אותן. נקווה שביבי למרות התיעוב אליו בחוגי השמאל יצליח להשיג פתרון טכנולוגי וכך יחזיר את השקט לישראל.

  9. מיכה רחמן

    אהבתי מאוד את הפתיחה של הפוסט על העדר הבנת זכויות האזרח של ליברמן. לא נראה לי נכון ומועיל לכרוך את כולם, ממר"צ ועד קדימה בחבילה אחת כאילו כולם ליברמן. כשאנחנו טוענים שכל מי שאיננו מגנה את ליברמן הוא ליברמן אנחנו מקהים את העוקץ של הגזענות וסכנת הפשיזם שיש בגזענות נוסח ליברמן. חייבים להבדיל. מר"צ אמנם תמכה במלחמה בראשיתה אבל התנגדה התנגסות חריפה לליברמן. גם העבודה גינתה את הקשר בין קדימה לליברמן. ההבדלים האלה חשובים. המצב מספיק רע, ויש מספיק ביקורת כלפי העבודה ומר"צ גם מבלי להאשים אותם בליברמניזם.

  10. עמית

    נכון שליברמן הוא אנטי נאמנות לדמוקרטיה אבל לא נכון שכולם כאן ליברמן.
    אני לא יודע מי הרוב אבל ישנם כאן המון אנשים הומניים במובן החיובי של המלה.
    הקושי בקבלת האחר מגיע לפעמים עד כדי שנאה,
    אבל אלו שמתגברים על הקושי הזה מעוררים תקוה לעתיד טוב.

  11. סמולן

    ליברמן מגלם יותר משנאה לערבים. לדעתי הסיסמה מגלמת בתוכה שילוב די גאוני של שנאת ערבים מחד ודיון בזכויות עולים מרוסיה מאידך. שלא לומר רוסים גויים.

    הם נמצאים במדינה שאין להם שום חלק בה על פי המיתוס והאתוס. במיתוס ובאתוס, יש פה עם יהודי ויש פה עם פלסטיני, והם במצב של סכסוך על זכויות\הגמוניה\שרידות, בחר את הנראטיב האהוב עליך. אבל אין כאן גויים מרוסיה. הגויים מרוסיה אמנם מאד בעד לגור פה, אבל הם לא עם יליד, הם לא יהודים ששבים לביתם, הם לא יהודים-ערבים, הקונץ החדש. הם אף אחד. אין להם זכויות, כי תורות הזכויות שלנו מתמודדות במגרשים אחרים לגמרי. יצאו הגויים הרוסים, ויצרו להם תורת זכויות משלהם. מאד נוצרית אגב, שבה צריך להביט אל הלבב פנימה, לראות מי בעד המדינה. בערך כמו שאלוהים רואה ללבב בנצרות. ושם, הנאמנות היא הקריטריון האמיתי, כמו שהמושיע בחן נאמנות לאישה על פי מה שמתרחש בלב. במובנים האלו, הם יכולים, בקלות רבה, לא רק לעקוף בסיבוב את הערבים, אלא גם ובקלות את היהודים. אגב, הם תמיד יוכלו לעשות כך, שכן גם הערבים וגם היהודים קשורים לארץ דרך מסורות, ופחות דרך בחירה חופשית לגמרי. בקיצור, אנחנו רואים את קצה קצה של תפיסת עולם חדשה לגמרי שמגיעה לארץ, ולפיה המדינה שייכת לא לערבים ולא ליהודים, אלא לאנשים שנאמנים לה, יהיה המובן אשר יהיה.

    אני מציע לכל מי שבוכה על התופעה לחבק דוב צעצוע, ולהתחיל, אולי, לעבוד. הבעיה היא כפולה: מחד יש בעיה מסוימת שיש לפתור ומיד לעולים מרוסיה, ולגויים מרוסיה. מאידך, יש הכרח גמור לשים בצד את הקשקושים החביבים כל כך על פשעי מלחמה בעזה, ולהתחיל להסביר שדרישת נאמנות למדינה היא דבר אבסורדי, שמגלם בורות ובוסריות.

    כלומר, אני חושב שאין טעם לנסות להפוך את הדיון, כמו שנדמה לי שהוצע פה, לכיוון של "שהמדינה תהיה נאמנה לאזרחים". אלא ההיפך. שלילת אזרחות היא סנקציה די פעוטה. המדינה הזו, כמו כל מדינה, מגדירה נאמנות באופן מאד משוכלל, דרך ספרי חוקים. והיא מסוגלת בוודאי לשלול אזרחות במקרים מסוימים, והיא בוודאי מסוגלת לשלוח לכלא במקרים אחרים. עזמי בשארה לא ברח סתם, הוא ברח היות וחשש שיכלא, בגין מה שהוא בסופו של דבר אי נאמנות. באותו מובן, גם עבריינים רגילים אשמים בבגידה מסוימת באתוס הישראלי. הם גונבים, אונסים, רוצחים. כל אלו, הם דברים שהחברה מפעילה נגדם סנקציה, במובן שבו הם יוצאים כנגד החברה כולה. אם כן, הם פגיעה בחברה, ועל כן אינם נאמנים לה. על כן הם גם (לא רק) פגיעה בנאמנות.

    את המסר הזה, של שרשרת הוויה גדולה של נאמנות, הנאצלת מהכנסת ומטה, ופועלת כאן בדיוק כמו שהיא פועלת בשלל פרלמנטים בעולם, יש (לדעתי…) להעביר באופן ברור, ממוקד, ובלי שטויות אנטי-ציוניות. מהר, לפני שיהיה בעייתי.

  12. נקד

    ליברמן או בן ארי ממשיך דרכו של כהנא או נתניהו לא משנה השם כבר כי האמת לי ולהרבה מחברי זיהנו הכתובת על הקיר עוד מסיסמת ארץ בלי עם , וטבח כפר קאסם , יום האדמה , " וארנון סופר הערבים " רצח 13 הבחורים במאורעות אקטובר ולפני זה שזאבי כהן כשר במששלת ישראל אז מה הפלא שלברמן או בן ארי כבר במרכז ההחלטה במדינה .
    האידיאולוגיה הגזעית לא נולדה היום הכהנסטים ו הטרנספריסטים משורשים חזק בציבוריות הישראילת כל עוד הערבי הוא " פצצה מתקתקת " הציבוריות לא נגועה או מוכתמת היא כבר חולה לא יודיע אם סופנית אבל מחלה קשה .
    לכן זה העת למאבק אמיתי בלי חשש ולהסיר כל הכפפות ולצאת ולהלחם על החלקה האחרונה הטובה והיא שיש אינטרס קיומי לאזרחים בישראל ערבים ויהודים למען עתידם שהברירה כן לחיות ביחד ולא אותן מלים שאין ברירה צירכים לחיות ביחד הריקה מתוכן .

  13. גיל

    קראתי בעניין את נקודת המבט שלך, ודבר אחד עלה בראשי. הרוסים לא באמת צריכים להמציא יותר מדי אתוסים, כבר מזמן הסכסוך הזה הפך את האתוס היהודי על ראשו. נדמה לי שישעיהו לייבוביץ' היה שחזה לראשונה שהתשובה לשאלה "מיהו יהודי" תהפוך עם השנים והכיבוש ל"מי שאוחז בנשק אמריקאי ויורה על ערבים". אין לנו שום בעיה להביא הנה גויים כל עוד הם מקודשים בדם ומוכנים להילחם בצד הנכון.

  14. שי

    בקיצור הפאשיזם כן יעבור. בישראל.

  15. זאב שפיר

    ליברמן מייצג היטב חלק מהציבור שעלה או היגר לכאן.הם חפצים בהשפעה,בכוח.ליברמן מבטא את רצונם בהשפעה ובמשמעות.אין בכך הכרח שהם דווקא מאמצים קול פשיסטי.חלקם בהחלט כן.

  16. ירדנה אלון

    צר לי ששוב אני מחרבת את המסיבה,אבל קשה לי למחוא כפיים בהתלהבות כשאני קוראה רשימות כאלה,שבאות כביכול להעיד על כותב הרשימה עד כמה הוא מתעב גזענות, ולראייה יש לו קולב נהדר לתלות עליו את תדמיתו, איזה כייף שיש אחד כמו ליברמן שאפשר לגנות ולשנוא עם כל הלב ולצאת אחלה שמאלני יפה נפש שנלחם נגד גזענות,אבל הרשימה מתחילה במשפט הזה"אחרי הבובלילים והפרידמנים הגיעה שעתם היפה של הליברמנים". מה לעשות? אני אינני עושה הפרדה בין המאבק ה-"בובלילי-פרידמני"מפני שבובליל את פרידמן בע"מ,זה שם חדש לאחד המאבקים הכי גזעניים שמתחוללים כבר שנים בין המזרחים והאשכנזים, מי שמדלג על המאבק הזה ומתייחס אליו כאל עוד תוכנית ריאליטי "רדודה"ו-"שיטחית" שהוא ברוב אנינותו סבור שלא מן הראוי להתייחס אליה בכלל,לעולם לא יצליח לשכנע אותי שהוא באמת בכנות נגד גזענות, במאבק נגד גזענות אני לא רוצה למצוא את עצמי ביחד איתו באותה שוחה הוא/היא ואני לא brothers in arms,ואיתו/ה אי אפשר "לגנוב סוסים" מבחינתי,אם המאבק נגד גזענות,זהו מאבק נגד ליברמן וגזענותו המופנית כלפי ערבים ישראלים, והוא לא כולל את המאבק נגד הגזענות המופנית כלפי המזרחים,מאי נפקא מינא כמזרחית?
    השמאל הפסיד בבחירות האחרונות,הוא הפסיד כי במאבק שלו נגד גזענות יש רק סקטור אחד שהוא included וסקטור אחר שהוא excluded.אז מהמקום שלי כמזרחית,ימתיכונית,ההלעגה ,וההגחכה,והבוז האנין המופנה כלפי ליברמן מתפרש כעוד "טרנד" של השמאל,זה שיק לנאץ את ליברמן כדי להרוויח תדמית של "לוחמי חופש "ואף אחת שתבוז לליברמן בפומבי ותגנה את גזענותו לא תשכנע אותי. אם נאבקים נגד גזענות נאבקים כנגד כל גילוייה בכל הספקטרום החברתי ששם היא מתגלה. לא תופסים סקטור אחד ומרימים את נס המאבק אך ורק עבורו ומותירים את האחרים שסובלים ממנה לא רק נטושים לצד הדרך,אלא מגלים אדישות,ניכור ואף הכחשה גורפת לנוכח זעקתם.
    אותי הרשימה הזאת לא שיכנעה.

  17. ירדנה אלון

    לסמולן – יש דברים בגו בתגובתך האחרונה,כי רבים מן המהגרים מרוסיה (ואני בכוונה נוקטת בביטוי מהגרים ולא עולים חדשים)אינם יהודים,אכן רובם הגדול הוא ממוצא סלאבי נוצרי, אולם לא רק מאחר ולא מעטים מהם היגרו לכאן מארצות חבר העמים ,ששם רוב האוכלוסיה מוסלמית, הרי שלא מעטים מהם הם גם מוסלמים. מה שהופך את כל הראציונאל של ההגירה לשמח ומבדח,הכוונה הייתה לייבא כמה שיותר מהגרים מרוסיה וחבר העמים(שני דברים שונים בתכלית) בשל החשש מפני גידול האוכלוסיה במגזר הישראלי ערבי (בעיקר המוסלמי) וקובעי המדיניות קיבלו ההפך,מה שמראה עד כמה קובעי המדיניות לא מבינים מהחיים שלהם.בזמנו כשש"ס שלטה במשרד הפנים הם התריעו על כך והוקעו כגזענים ,נתן שרנסקי הקים מפלגה שסיסמתה הייתה כזכור לא ש"ס קונטרול אלא נאש קונטרול)
    השמאל הישראלי תמך בעליהום שנעשה בזמנו על ש"ס והטיח בהם שהם חשוכים וגזענים, משרד הפנים הוצא מידיה של ש"ס,ועכשיו קיבלנו את ליברמן, הייתי מוציאה בקבוק וודקה מהפריזר (שם מקומה דרך אגב אם רוצים לשתות וודקה כמו שצריך)עם כוסית קטנה וקפואה (גם כן מהפריזר) שותה ויוצאת במחול קאזאצ'וק סוער אלמלא הבדיחה הייתה על חשבון כולנו.
    דרך אגב – מעניין הגידול הזה בפסולי החיתון מבחינת הרבנות. המספרים שמדברים עליהם ב- "ישראל בייתנו" זה משהו כמו 300,000 איש,אינני יודעת אם המספרים האלה נכונים וכמה מתוך אלה שנחשבים לפסולי חיתון בשל אי-יהדותם הם מהגרים מארצות חבר העמים ורוסיה, וכמה מהם ממוצא אתני אחר כמו האתיופים (שלא מלקקים דבש ולא שותים חלב,מכל הבחינות,הן מן המימסד הרבני והן מהמימסד החילוני)או קהילות אחרות מאסיה כמו הקהילה ההודית,
    האם מכון אדווה חקר נושא זה ויכול לתת נתונים ?.