פרצופה של שררת הכיבוש, ביקור בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה

מירון רפפורט

בניין ג`נרלי בירושלים, משרד הפנים, ריח השלטון. עובר מדור לדור, מהמנדט הבריטי למנדט הציוני. ישיבה של הוועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה. אולם מרופט, שולחן ארוך נטול הירארכיה ברורה. ערבוביה של חוטי מיקרופונים, אין שמות, לא ברור מי הדוברים, איזה גוף הם מייצגים, אבל ברור שכולם, מהראשון עד האחרון, מייצגים את השררה. פרצופה של השררה מפואר כמו תור בקופת חולים.

בקצה השולחן יושבת רות יוסף, הממונה על מחוז ירושלים מטעם משרד הפנים. אשה נעימה, מרכלים באוזניי במסדרון שבחוץ. בפנים, בדיונים, היא מרושעת. קוטעת את דבריהם של מציגי התוכניות בגסות, בהערות קטנוניות. מעוותת את דבריהם ואז שמה אותם ללעג. במיוחד כאשר הדובר הוא ערבי. עו"ד דכוואר, נציג תושבי שכונת אל-בוסתן, מספר על ניסיון של השר ראלב מג`אדלה להתערב למען תושבי השכונה. "חבר הכנסת מג`אדלה", מתקנת אותו רות יוסף, לא מסוגלת לעכל את העובדה שמג`אדלה היה ועודנו שר. זה לא התפקיד שערבים אמורים למלא בעולמה של יוסף. כשדכוואר  מתבלבל בדבריו, חברי הוועדה פורצים בצחוק. מול פרצופו. בְּיחדְנֶס  מערכניקי-מפדלניקי-ליכודניקי שאינו מאשר כניסה לשום זר, ביחדנס חזק יותר מכל פתק שהם מטילים בקלפי.

על הפרק שתי תוכניות שהגישו תושבים של שתי שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים – ולאג`ה ואל-בוסתן. בוולאג`ה כ-300 משפחות, באל-בוסתן – כמאה בתים.  השכונות קיימות, ולאג`ה (יותר מדויק לכנות אותו כפר) כבר כשישים שנה, אל בוסתן (שכונה של סילוואן, כמה מאות מטרים מהעיר העתיקה) כשלושים שנה. מדינת ישראל שולטת בשטח הזה כבר 42 שנה, אבל מעולם לא טרחה לתכנן את השכונות, ולכן כל הבתים, הבנויים על אדמה פרטית של אותם תושבים פלסטינים, היא בלתי חוקית. מעל לראש כולם מרחפים צווי הריסה. אנחנו מפחדים לצאת לחופשה, אמר לי פעם תושב אל-בוסתן, חוששים שנמצא בית הרוס כשנחזור.

לפני כמה שנים החליטו התושבים לשחק לפי הכללים של הכובש הישראלי ולהגיש תוכניות מסודרות. גם העירייה עודדה אותם בכיוון הזה. לנו, לעירייה, אמרו לתושבים, אין כסף. אתם תתכננו, אנחנו נקדם. יותר ממאה אלף שקלים הוציאו התושבים, העניים בתושבי המזרח העני של העיר הענייה בישראל. אדריכלים יהודים מלאי אמונה ורצון טוב שרטטו תוכניות יפות, מלטפות-נוף, עם ניחוח ים-תיכוני. האדריכלית של אל-בוסתן, אילה רונאל, סיפרה לחברי הוועדה שבמאמץ מועט אפשר להפוך את אל-בוסתן לאחת מאותן שכונות-פנינה שאנחנו מרחיקים לתייר בהן ביוון או בספרד. רק שייתנו לתושבים לגיטימציה לחיות בבתיהם. היא לא דיברה על מרקש או על דמשק. לא צריך להגזים.

חברי הוועדה משחקים את המשחק. שואלים את נציגי התושבים שאלות תכנוניות לכאורה. מה עם ערכי הנוף, איפה השטחים הפתוחים, היכן מוסדות הציבור? אבל לכולם ברור שהכל חארטה-ברטה. שאין שום סיכוי. רשות הדיבור עוברת לנציג העירייה. אנחנו מתכננים שם שטח ירוק, הוא אומר, אין לנו כוונה לאשר את התוכניות.  אבל כדי שהשטחים האלה יהיו "ירוקים", כדי שולאג`ה ואל-בוסתן ייצבעו בירוק, צריך להרוס מאות בתים של מאות  תושבים, צריך להשמיד את מפעל חייהם. רק אז יעמוד לרשות תושבי ירושלים שטח ירוק לתפארת.

זה הכיבוש, זה הנישול, שם הוא מתגורר. בוועדה האפרפרה, העייפה, הדהויה הזו. קיר הברזל של ז`בוטינסקי התחלף בגוש מהודק של ז`קטים בלויים, של מפת שולחן  מוכתמת. התוצאה היא אותה תוצאה. לכל יושבי האולם הזה ברור מי בפנים ומי בחוץ, מי שייך ומי לא. ולאג`ה ואל-בוסתן לא שייכות. גם כפר שלם לא, דרך אגב.

נ.ב.

שתי התוכניות נדחו

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    באומרנו "הכיבוש" הכוונה אינה רק לצבא – שפעם ייעודו היה הגנה ועתה ייעודו הוא לתחזק את הכיבוש – אלא גם לכל המערכות האזרחיות המשתפות פעולה, בששון ובשמחה, בכיבוש הפוגע בזכויות אדם, חברה, וקהילה. תודה לכתב שטרח לחשוף לנו אך דוגמה לכך.

  2. עפרה רכטר

    הלוואי היה כמו תור בקופת חולים. אם כי חלק מהקרחון שנושא הערה חשובה ונדירה זו הוא אחד מקצותיו הדוקרים, המפוזרים בצפיפות והמטושטשים בכל זאת, כרוך בשימור ההאסוציציה של הזנחה עם תופעות שתור בקופת חולים מזכיר. רצח בהזנחה הוא אפקטיבי ומצוי ביותר, ונוח במיוחד להלבשה אפקטיבית. מה יותר אפקטיבי ונוח למערכת השולטת ללא בקרה או עניין ציבורי במנגנוני התכנון והבניה מאשר עידוד אקטיבי של סירוסם מלהפעיל שיקול דעת רציני או אחראי, והבלטת הפנים שאמצעי הסירוס ותוצאותיהם עוטים? מי כבר יבחין בעלטה, הכבדה, השוררת?

    אי אפשר להפריז בחשיבות מתן תשומת לב למערכות התכנון והבניה, או לדרכים בהן משרתים ועדות התכנון והבניה, והמנגנונים שאליהם הן שייכות את ההדרה של הקהיליה המקצועית המבולבלת, הפחדנית והמסובכת ממילא. הדיון הרפלקטיבי המתעורר, גם בהקשרים של מחשבה גיאוגרפית, או בפעילות של "במקום" ו"גישה" מראה עד כמה, ועד כמה הוא לא מספיק ולא יכול לבד.

  3. דוד

    היהודים מפוצלים בין חילונים וחרדים והערביים לוקחים.

  4. אבו טור

    אפליה היא עסק חמקמק, לא תמיד ברור היכן הדברים באמת נמצאים, במיוחד שרבים וטובים מנסים לטשטש ולהסיט את המבט אל עבר התפל (במיוחד התקשורת הממוסדת, שכבר זמן רב אינה אלא מדור רכילות אחד גדול).
    כל הכבוד לעיתונאים ולעורכים אשר מפרסמים וחושפים את הצדדים המטואטאים של השטיח.

  5. אירית

    סצינות דומות התרחשו בקשר להתיישבות הבדואית בדרום. הבעיה היא שאת הרעיונות הרעים, כמו הכנת תוכניות יקרות וסרק כאלה (בדרך כלל השכ"ט הולך למתכנן כביכול נאור ושמאלני), מובילים ארגוני זכויות אזרח חסרי אחריות. לא היה מקום לסחוט מאה אלף ש"ח בשביל מהלך שסופו ידוע מראש, זה נראה רע, גם אם זה נעשה כביכול מתוך תקווה שיקרה נס, ופתאום יאשרו תוכניות בניה במקומות כאלה. מר"צ ושלוחותיה התמחו בקומבינות האלה, שצינרו הרבה כסף לכל מיני מקורבים. זה סוג של פרנסה לא ממש נקיה, בעיני.
    יש מקרים שבהם ההגינות מחייבת לא לעשות כלום אם אי אפשר. אגב, כמעט בכל המאבקים האלה גם בית המשפט הישראלי הפסיד לרשות המבצעת שפשוט מתעלמת מפסקי דין, צווים, ורמזים עבים כאלה או אחרים. משהו אחר ? אולי לעודד מכירה של דירות ונדלן לערבים, כולל מהשטחים, כאשר מדובר באדמות טאבו. אני רואה שכאשר עושים זאת אנשים ממערכת הבטחון, כלומר מוכרים לערבים פה בגליל או לנציגים של נסכויות המפרץ, זה עובר בשקט, כולל את בגצ. הערבים משלמים יותר, כך שזה אפילו לא הפסד כלכלי לאף אחד. כל שמאלני לכאורה שקונה "בית ערבי" ביפו, עין הוד או ירושלים, שימכור את הדירה הישנה שלו לערבי, עדיף תושב חוץ או מזרח ירושלים.

  6. יעקב

    יושבת על אוצר ארכיאולוגי. אני מציע לבנות לתושבים בתים חלופיים בקיסריה במקום האמפיתאטרון.

  7. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    פס"ד פרדס דאקה קבע חובת תום לב של הרשויות. אם הרשויות פועלות בחוסר תום לב, האם אין כאן מקום לבג"צ?

  8. שור

    הגישה בוועדות תיכנון לבנייה בישובים ערבים אינה טובה בלשון המעטה,
    וזה נכון לא רק בשכונות מזרח ירושלים אלא גם בערים וכפרים ערביים ברחבי מדינת ישראל.
    חוסר תוכניות מתאר הביא לבנייה לא חוקים של אלפי בתים בעשרות ישובים ולפגיעה קשה ברמת ואיכות החיים.

    יחד עם זאת, בשנים האחרונות משרד הפנים הכין עשרות תוכניות מתאר לישובים ערביים ויש לציין זאת לטובה.

    קיר הברזל של ז'בוטינסקי נוגע לכוח מגן בלבד.
    בכל הקשור לזכויות אזרחיות תורת ז'בוטינסקי מציעה שיוויון מלא.
    היחס המפלה לערבים הוא כל כולו מפא"יניקי מהתחלה ועד הסוף.

    שור

  9. ראובן מירן

    רשימה מבריקה, מאלפת וכואבת מאוד על פרצופה הנחשל, החשוך, המכוער והמטומטם של מדינה והחברה המתיימרות להיות נאורות ושוחרת שלום.
    אפשר לדמיין שכך נראו ישיבות של גופים דומים בתקופות ובמדינות שבהם היהודים היו קורבנות הציניות ה"ציונית" המרושעת ונוטפת האיוולת הזאת, שעכשיו ה"ישראלים" כה מיטיבים ליישם על גב נכבשיהם הצבאיים, הפוליטיים והחברתיים.
    התנהגותה של הוועדה המתוארת ברשימה היא מסמר נוסף בארון המתים שלנו.

  10. נפתלי מדר

    אין ספק יש להשקיע מיליארדי שקלים לאורך 5 שנים לישובים הערביים בצפון במרכז ובנגב.
    וזה כולל .חינוך.מים.ביוב.חשמל.כבישים מדרכות.וכמובן בתים.
    נ. ב
    בת זוגתי עובדת מדינה במשרד השיכון והיא מאוד נחמדה!!!

  11. ירדנה אלון

    התיאור של כותב הרשימה למרבה הצער הוא לא איזו אנקדוטה יוצאת דופן שאפשר לכל היותר לעשות ממנה סצינה סאטירית ב-"ארץ נהדרת,"המצב הזה כבר עבר מזמן את גבול האנקדוטה של סיפור יוצא דופן ועל כן מגוחך,זוהי שיטה שמנהלים אותה ביורוקראטים מינהליים ,ממשלות קמות ונופלות,מדיניות חוץ ופנים משתנה (לפחות ברמה ההצהרתית) והביוקראטים עם דעותיהם הגזעניות לעולם נשארים ומנציחים את מדיניות ההפליה,כל אחד והמגזר שהוא שוטם .ועל כן בהינתן הכוח בידיו הוא מתעמר בו, וכך נוצר פער עצום בין מה שהפוליטיקאים מבטיחים לציבור לפני הבחירות ומה שקורה לאחריהן בפועל,מתי יקום אני שואלת את עצמי שר שיכון (לא משנה מאיזה עדה ואיזו מפלגה) שבהיכנסו לתפקיד יבדוק גם אל מול אילו ביוקראטים הוא עומד? ועל פי ההחלטות שלהם להבין איזה נזק הם גורמים, מה שנעשה לאוכלוסיה הערבית לא רק בירושלים, אלא לאורכה ולרחבה של המדינה בנושא של מתן רשיונות בנייה והרחבה בשל גידול אוכלוסיה,לא רק מביש,אלא מביא נזק למדינה. בעצם לכולנו ,יהודים, מוסלמים ,נוצרים כאחד,שכן השינאה המובנת בהחלט שהתייחסות מעין זו שהרשימה מתארת יוצרת לא סתם כלפי השילטון אלא כלפי המדינה והמגזר היהודי שגם הוא דרך אגב לא מלקק דבש,בסופו של יום תביא להתלקחות זעם שכולנו נצטער עליה, אני לא נוגעת בהיבט המוסרי או האדאולוגי של העניין מפני שעבורי זה טריוויאלי וברור לי לחלוטין. אבל ייתכן שמה שנחשב לא מוסרי, ולא צודק, וחסר ערכים בעיניי ,יראה בעיני מישהו אחר כמוסרי וראוי, מאחר ואין לי קושאן על המוסריות אני לא מוצאת לנכון לטעון טיעונים שעניינם מוסרי או ערכי בנושא זה, ועל כן כל שנותר לי זה להאיר את הנושא מהמקום הפרגמאטי של העניין, יחס כה מפלה ,כה בוטה, קשוח ,ומדכא ,בסופו של יום יגרום להתפרצות של כעס ואלימות שיצאו מכלל שליטה, ועל מנת למנוע זאת אני סבורה שעל השר הבא שיקבל את המינוי של משרד השיכון ,לבדוק הייטב את ההחלטות ואת הפרוטוקולים של ישיבות ועדה מעין אלה שמירון מתאר לנו .ולהתערב ולהיכנס בעבי הקורה של השיקולים ,ההחלטות ,ודרך קבלתם ,האם הן ענייניות או שהן באות משיקולים לא ענייניים ולהפעיל את סמכותו בנידון ,ואולי את זה צריך לנסות כדרך מאבק,פשוט להביא לשר השיכון החדש שיכנס לתפקידו את האינפורמציה הזאת ולראות איך וכיצד הוא פועל ועל פי זאת לשקול דרכי מאבק, שכן המצב הזה מן הראוי לשים לו סוף הוא נמשך יותר מדי זמן.

  12. דב קולר

    א.
    עיתונות של "תיקים באפלה" במיטבה-
    כמה מעט מאמץ צריך להשקיע, כדי למקד את הראיה ואת תשומת הלב,
    בחשיפה ובגילוי של מה שמתרחש במרתפי השב"כ, בבתי המשפט, בועדות לתכנון ובניה –
    בכל אותן מקומות בהן מרוכז כח להשחית, וסמכויות תכנון – להפלות.

    חברה אזרחית, קבוצות מגדריות –
    חייבים להתארגן עכשיו – בקואליציה של מוחלשים-
    ולהפוך למתקיפים-יזמים.
    קואליציה שתלחם על כבוד האדם וזכותו לשיוויון, להכרה, לשיתוף, להזדמנויות.

    חברי הכנסת של השמאל – חייבים לגבש תוכנית עבודה אסטרטגית למהלכי חקיקה ומשפט –
    אשר כמו אינסטלטור בביבים, כמו כלכלנים במדינת רווחה, וכמו נביאים בשער העיר –
    יזכירו למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל, שיש פרדיגמה חברתית אחרת, סולידארית, אנושית.

    ההתארגנות של "מוסאווה" בוועד נגד גזענות ופאשיזם – היא עוד פאן של המהלך הפוליטי הזה:
    יש לחשוף, להוקיע ולשפוט את הגזענים.
    גזענות היא אלימות, אפליה היא פשע.

  13. ענתבי

    האם בתקופות השלטון של בגין, שמיר ונתניהו הופנו יותר תקציבים למגזר הערבי ואושרו יותר תוכניות מתאר?

  14. יריב מ

    תמיד מעניין ומזעזע לראות איך הגזענות וההתחסדות נפרטות לפרוטות קטנות, לסצינות יומיומיות בהן רמזים דקים-עברים משדרים לאיש המיעוט שהוא מבחינת אנשי השררה שקוף יותר מפיסת אוויר.

  15. שור

    לצערנו לא באופן משמעותי

  16. ענתבי

    אז בבקשה אל תכתוב ש "היחס המפלה לערבים הוא כל כולו מפא"יניקי מהתחלה ועד הסוף." היחס המפלה לערבים הוא נחלתה של כל מפלגה ציונית, בין אם מהימין או מהשמאל. אם אתה תומך בשוויון אמיתי – הצבע למלפגות שאינן ציוניות.

  17. סמולן

    נמאס לי מהאנטי מפאיניקיות. של נעליך, תקים יישוב אחד לפחות, או עשרה, ונדבר. אין לי בעיה עם ביקורת, אבל לא עם השימוש ב"מפאיניקים" כחיווי – דוגמאטי – לרוע וטיפשות.

  18. שור

    אתה מתכוון לישובים שנבנו על חורבות כפרים ערביים שגורשו ??

    שור

  19. ענתבי

    כן, בדיוק לזה הוא מתכוון.

  20. ליאור גלסמן

    ון – 02:53 03/03/09

    נדב שרגאי | מאחז בגנו של דוד

    תגיות: פלסטינים, ירושלים

    הקידמה הביאה עמה צרות לעמק המלך. מאות בשנים נקוו מי השיטפונות אל הגן של מלכי יהודה, מזרחית לבריכת השילוח. בחורף הוא היה לבצה. בקיץ נהפך לבוסתן פורח. עם מעט דמיון ובעזרת מקורות היסטוריים מגוונים ניתן היה לדמיין את דוד המלך מטייל בגנו המלכותי השופע מים וירק, בינות לעצי הזית, התאנה, הרימון והשקד ובפיו מזמורי תהלים. על פי אחת המסורות כאן גם חובר ספר קהלת.

    לפני כ-20 שנה הסדירה עיריית ירושלים את הניקוז במקום, ובשטח הפתוח הירוק ("אל-בוסתאן" בשמו הערבי), שהטורקים והבריטים הקפידו מאות בשנים לשמור עליו כשטח ציבור המיועד לשימור ופיתוח של פארקים ותיירות, צמח מאחז פלסטיני לא חוקי. בתוך 18 שנה הוקמו שם 88 מבנים, מתחת לאפם של ראשי העיר טדי קולק ואהוד אולמרט. אצל אורי לופוליאנסקי נבלמה העבריינות, לאחר שהעירייה החרימה לעבריינים טרקטורים וכלים כבדים.

    הבנייה בגן המלך, ציין בקיץ האחרון מנכ"ל רשות העתיקות שוקה דורפמן בסוג של "פוסט מורטם", גרמה לנזק משמעותי ולפעמים בלתי הפיך לעתיקות. נציגי העירייה ודורפמן הודו, שאין להם הסבר טוב למה שקרה בגן החמד הזה, שאותו מתארים ספרי נחמיה, קהלת, מדרשים ומקורות היסטוריים רבים. דורפמן הדגיש, שביחד עם תל דוד מהווה הגן יחידה ארכיאולוגית שלמה בעלת חשיבות ראשונה במעלה.

    היועץ המשפטי של העירייה יוסי חביליו מסר אז לח"כ זבולון אורלב (באותה עת יו"ר ועדת הביקורת של הכנסת), שהעירייה הרסה שבעה מתוך 88 הבתים, וכי 67 מבין ה-81 שנותרו מטופלים משפטית באמצעות צווי הריסה, כתבי אישום, ועל פי סעיף 212, שמאפשר לבקש הריסה, אף שלכאורה חלה על העבירה התיישנות.

    כשהחל מבקר המדינה לבדוק את הפרשה, בסתיו האחרון, כבר התגלגלה בוועדות התכנון תוכנית שיזמו התושבים, גורמי שמאל וארגוני זכויות אדם להלבנת הבנייה. לפני כשבועיים נדחתה התוכנית ומאז השטח תוסס ובעיקר מותסס. הרשות הפלסטינית, ומנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שייח ראאד סאלח, הזעיקו למקום דיפלומטים זרים, יזמו הפגנות והקימו קול צעקה. בשבת האחרונה התרחבה המחאה "על הכוונה לממש את צווי ההריסה בגן המלך" עד לכדי שביתת מסחר כללית ביו"ש ובמזרח ירושלים.

    הניסיון להכשיר את הבנייה הלא חוקית ב"גן המלך" היה טעות קשה, וטוב שנכשל. עם זאת, מימוש הצווים כלשונם, כמעט 20 שנה לאחר העבירה אולי צודק, אבל לא חכם. הפתרון שהציע יקיר שגב, מחזיק תיק מזרח העיר בעיריית ירושלים, לפנות את העבריינים ולהעניק להם פיצוי וקרקע במקום אחר, הוא יותר מהגון. מי שהעלה אותו לראשונה היה מהנדס העיר לשעבר אורי שטרית. שטרית, שאינו חשוד כאיש ימין, הציע לתושבים קרקעות חלופיות במזרח העיר.

    הסירוב הפלסטיני היום אינו ענייני, אלא פוליטי ומקורו במידה רבה בגורמי חוץ או במחרחרי ריב כמו סאלח. גם את עשרות הבתים של שכונת שמעה היהודית (באזור הסינמטק) הרסו בירושלים, אמנם לפני 60 שנה ובנסיבות שונות, אך למען הכלל. באותה מידה – לא רק מתחת לבתי התושבים בסילוואן חופרים הארכיאולוגים – אלא גם מתחת לבתי הרובע היהודי. ההיסטוריה של ירושלים גובה לפעמים מחיר אישי. במקרה הזה הוא מוצדק לגמרי.

  21. איתי

    אני מבין שהימין הקים יישובים רק במקומות מהם הערבים ברחו ולא גורשו.

    האמת היא שהימין הקים יישובים בודדים,ניתן למנותם על אצבעות יד אחת, לפני העצמאות,וכך גם אחריה. הוא כן הקים יישובים חדשים אבלרק בשטחים הכבושים.
    וכמובן ששם המקומיים הזמינו אותם לבנות על השטחים שלהם.

    אבל מה שור,הם ממזרים.הם עשו זאת כמלכודת דבש לטיפשים מסוגך.הם יודעים שבסוף זה יהיה שלהם.כך שלמעשה נוצר כאן שילוב מעניין.
    ערבים בונים בתים ויישובים עבור יהודים במימון של יהודים כשלמעשה הם בונים בסופו של דבר בתים עבור עצמם.
    על המישקל של הסיסמה של ערוץ 8 (אין סוף לסקרנות)ניתן לומר על ההתנחבלות "אין קץ לאינפנטיליות הימנית".

    יום טוב.