היד הנעלמה בעבודה

יוסי דהאן

אני קורא את סיכום הדיון המיוחד שהתנהל בוועדת הכספים של הכנסת בנושא המשבר במפעל "פרי הגליל", לאחר שאלות חוזרות ונשנות של חברי הכנסת, מודה עודד גרוס, המנהל החדש של "ויטה פרי הגליל";

"המפעל עדיין מרוויח ואחת הבעיות היא, שבתחום הניהול אפשר היה לעשות דברים שונים. החברה הציבורית מכילה 3 חברות שהסינרגיה ביניהן לא מושלמת".

אני נעצר בביטוי  "הסינרגיה ביניהן לא מושלמת", איזה עידון פואטי, איזו יצירתיות לשונית מפגין המנכ"ל, יצירתיות המסתירה את העובדה שניהול החברה הוא כישלון מוחלט ושהעובדים קשי היום בחצור הגלילית הם הקורבנות שמשלמים את מחיר כשלון הבעלים ומחדלי המנהלים. הלשון הכלכלית היא לעיתים חזיון תעתועים, להטוטי כזבים, מופע אקרובאטיקה ונשף מסיכות שנועד להסתיר את המציאות, היא הופכת נבלים לגיבורים ותמי לב לרשעים. לצד החידוש "סינרגיה לא מושלמת", אפשר למצוא את "הבראת המפעל" תחבולה לשונית שמטרתה הסתרת העובדה שמדובר בפיטורי עובדים, ואת "גמישות תעסוקתית", מושג אלסטי שמשמעותו פגיעה בזכויות עובדים ומתן אפשרות להיפטר מהם בקלות.

בקריאת הדברים אני שם לב לעובדה נוספת, נציגי משרד האוצר, שליטיה הכל-יכולים של המדיניות הכלכלית בישראל, נעדרים מדיון החירום הזה בכנסת. ההיעדרות אינה מקרית, זו היעדרות דתית אידיאולוגית. בעוד נשיאים וממשלות ברחבי העולם יוזמים ממש בימים אלה בקדחתנות תכניות חירום לטפל בתוצאות אחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר שפקד את העולם במאה השנים האחרונות, באמצעות הגדלת הגירעון בתקציב, הזרמת כספים למוסדות הפיננסים, הלאמת בנקים, יצירת מקומות תעסוקה במימון ציבורי, הרחבת הזכות לדמי אבטלה והשקעה בהכשרה מקצועית של עובדים ומובטלים, אצלנו מנהיגי המדיניות הכלכלית שאננים ואדישים לחלוטין. כאן נותרו אחרוני החסידים השוטים של כנסיית השוק החופשי, אלה המאמינים באדיקות שלמדינה אין אחריות לגורלם הכלכלי והחברתי של תושביה, שבטוחים שבטווח הארוך, היד הנעלמה והמופלאה של כוחות השוק תדאג לעתידם של פועלות ופועלי "פרי הגליל" וילדיהם.

אולם "פרי הגליל" הוא רק קובייה אחת באפקט הדומינו הזה. על פי עדותו של יונה פרטוק נציג ההסתדרות בגליל העליון, מצפון לחצור הגלילית, בקרית שמונה, עבדו עד לאחרונה במפעל הטקסטיל  "גיבור ספורט" 450 עובדים, עתה נותרו שם רק 70 עובדים, שם גם נסגר לאחרונה מפעל "אטמור" שהותיר 45 עובדים ללא פרנסה. לפני שבועיים הודיעה הנהלת מפעל "חנית סיבית" המייצר חוטים שהיא עומדת לסגור את המפעל ולפטר את 23 העובדות והעובדים.

הקריסה הזו מתרחשת גם באזורים אחרים בפריפריה, מהטעם הפשוט שהקורבנות הראשונים של המשבר הכלכלי העולמי הם העובדים המוחלשים, עובדי התעשיות המסורתיות, עובדי הטקסטיל והמזון, מפעלים ששוכנים בישראל בפריפריה, בעיקר בעיירות הפיתוח. אותן Company Towns, שהן בעצם מפעלים שיש להם יישוב, כשאשר המפעל קורס, קורסת איתו העיירה. ועם הקריסה מתרחש הריטואל הקבוע והטרגי של זעקות השבר, שריפת הצמיגים והעלייה לרגל של פוליטיקאים חנפנים. אולם הפריפריה מעולם לא עניינה את המנהיגות הכלכלית והפוליטית הישראלית, אם בוחנים את הקצאת המשאבים הממשלתית לאזורים שונים בארבעים השנים האחרונות מגיעים למסקנה שהפריפריה היחידה שעניינה את מקבלי ההחלטות בישראל הייתה יהודה ושומרון ורמת הגולן.

"יצירת תעסוקה", "בניית תשתיות חינוכיות" הן קלישאות חבוטות בנאום הבחירות של כל פוליטיקאי מתחיל. במקרה הטוב כשהפוליטיקאים לא עומדים בלחץ הם מקימים ועדה "ליצירת תעסוקה בפריפריה", ועדה אחת כזו שהקים משרד התמ"ת לאחרונה, ועדת בראשות התעשיין דן פרופר שהגישה את מסקנותיה לפני מספר חודשים, אני מניח ש"דו"ח פרופר" כבר מצא את מקומו בפסגת ערימת כרכי הועדות הבין משרדיות שעסקו במצב הפריפריה. חוק עידוד השקעות הון שמטרתו להעניק העדפה להקמת מפעלים בפריפריה באמצעות מענקים ממשלתיים והטבות מס,  הזרים, על פי מחקר של בנק ישראל ומחקרים אחרים, הון רב לכיסיהם של המשקיעים בעלי ההון ולא לתושבי הפריפריה. מפוטרי מפעל "פולגת" בקרית גת, שמומן במשך שנים בכספי ציבור, יכולים לספר על העסקה הפיננסית הסיבובית של צמד הספקולנטים צבי ברנבוים ועופר גלעד  שרכשו את המפעל משכו לכיסם  34 מיליון שקל דיבידנד מקופת המפעל, פיטרו 300 עובדים סגרו את המפעל ונעלמו לאחר זמן קצר מקרית גת. גם אז, כמו השבוע וכמו בשנים קודמות, הצמיגים בערו, הפוליטיקאים נאמו והיד הנעלמה של כוחות השוק פעלה את פעולתה.

גרסה שונה מעט של המאמר פורסמה היום ב"מעריב".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיכל סלע

    קטונו כולנו מהתמודד עם מדיניות משרד האוצר, שאינו אלא מבצע את מדיניות הממשלה. אך אפשר, אולי, לסייע מעט לתושבי חצור הגלילית ולתושבי טובא-זנגריה, אם רק כל אחד מאתנו יקנה מעט ממוצרי המפעל (או המפעלים המשולבים תחת קורת גג אחת).
    תוצרת פרי גליל מצויה בכל מרכול, בכל מכולת, גשו למדפי השימורים וראו, מותגים שונים שמיוצרים כולם בפרי הגליל. התוצרת טובה, אפילו מצוינת. התגייסות לרכישת המוצרים תעשיר, אמנם, את הבעלים. קשה להניח שתעלה באגורה אחת את שכר המינימום של העובדים. אבל יהיה בכך כדי לשמר את השכר, את מקום העבודה, את הכבוד הבסיסי של האדם. אמרו לכל מכריכם: קנו את פרי הגליל.

  2. מאיר עמור

    תושבי חצור הגלילית מוכרים לי מפעילות חינוכית ארוכה שעשינו ביחד בוועד הציבורי למען החינוך בעיירות פיתוח ושכונות (הל"ה). היכרותינו, של תושבי חצור ושל הפעילים בהל"ה נמשכה קרוב לשנתיים. הפעילות הניבה פירות. מעורבות ההורים בחינוך גברה וניתן היה לדבר שם ואז על הישגים לא מבוטלים וזאת על פי הערכת ההורים הפעילים של אז. זה היה לפני קרוב ל-20 שנה. אחד מהויכוחים שנהגתי, אז, להתווכח עם ההורים הפעילים בועד ההורים הישובי והבית סיפרי היה שהחינוך לילדיהם הוא זכות אזרחית ממדרגה ראשונה שמדינת ישראל חייבת להם ולילדיהם בתוקף חוק חינוך חובה. מול הזכות לחינוך איכותי שעל ההורים לדרוש נהגתי להציב את הדרישה לשירות חובה בצבא ההגנה לישראל. דרישה שהמדינה מציבה כמובנת מאליה. כיום וכעת, נלחמים בחצור גם על הלחם ולא רק על החינוך לעתיד. השירות של האזרח את מדינתו, הוא רחוב דו-סיטרי. גם על המדינה למלא את תפקידה כלפי האזרחים. הצגה כזו של המשוואה עשויה להעניק משנה כוח לדרישה הדמוקרטית של אין מיסוי (או חובות אזרחיות) ללא ייצוג (או מילוי תפקידה של המדינה כלפי אזרחיה). על האזרחים של חצור הגלילית להציב את המשוואה הזו בכניסה לעיירה. אין יוצא (מיסוי) ללא תנאי הדו-סיטריות (ייצוג). המדינה המבקשת להיכנס דרך שירות החובה צריכה להציג קבלות מפורטות על השירות והזכות לעבודה ולחינוך המוענקים לתושבי חצור.

  3. אלי

    על ההשקעות בשטחים הכבושים?אינך דורש שתחוסל ההתנחבלות?
    ממה את מפחד שאינך "עוקץ"?ממי?
    ככה לא עושים מהפכה.

  4. יורם גת

    משום שגם אם נכיר בברור מאליו – לבעלי השררה (חברי הכנסת, הממשלה, הפקידים וכו') אין כל עניין ממשי באיכות חייו של הציבור הרחב – עדיין נשארת השאלה "מהו הפתרון?". מבלי להציע פתרון מערכתי קונקרטי, בר מימוש ובר קיימא (גם אם לא בטווח המיידי), הכעס המוצדק אינו מתועל לשום פעילות קונסטרוקטיבית.

  5. אלי

    כל הסיסמאות שציינת יוסי,כמו יצירת תעסוקה וכד' מתנפצות גם על צוק ההתנהגות של הישראלי שמעדיף לקנות תוצרת חוץ במקום תוצרת האקץ.
    זה ביטוי לסולידריות,לא?או שזו פטריוטיות פאשיסטית?
    איני יודע מה מידת ההשפעה של ההנהלה כאשר הציבור פשוט לא קונה.
    האם הוזלה משמעותית היתה גורמת לישראלי לקנות תוצרת הארץ?
    הערכתי שרבים קונים בהתאם למחיר.אחרים המחיר לא חשוב להם,לפחות עד לא מזמן.

  6. אלי קליר

    לפני שעה קלה צפיתי בכתבה בערוץ 10 על המשבר של פרי הגליל. בעצם העולה מהכתבה די תואם את המאמר
    הפותח של יוסי דהאן. הפוטנציאל של המפעל הוא ריווחי למהדרין, אלא שההנהלה, לא רק שהיא כושלת, המניפולציות הכספיות שלה הבאות לחפות על חטאיה יחד עם תאוות בצע המוכרת לנו היטב ממקרים אחרים. את ההנהלה הזאת חובה להחליף. אלא מאי? שכרה ההנהלה אנשי יחסי ציבור מחופשים לאישי ציבור, כמו אברום בורג (שהריח ממנו נודף למרחקים), או שהצליחה להעלות בחכתה את מזכיר ההסתדרות, עופר עייני, שכל פעם שהוא
    מתערב באיזה עניין אני מקבל את הרושם ששיקולים זרים- הפוליטיקה של הקריירה שלו ולא טובת העניין,
    הם שמנחים אותו, ובעזרת הרעש שההנהלה הזאת גורמת אנחנו מוצאים את התיקשורת צווחת "געוולד", יש
    להציל את המפעל, קרי- לארגן ממקורות ממשלתיים את תשלום חובותיו. (שיתכן, איננו יודעים, איזה חלק מהם לקחו המנהלים- בעלים לכיסם).
    בקיצור- המקרה של פרי הגליל הוא מקרה קלסי של החלפת בעלות- הנהלה , כשאותה בעלות חייבת לשאת
    בהפסדיה. ואיך עושים זאת? די פשוט, בדרכים שקובע בחוק למקרים כאלו, אם ע"י כינוס נכסים ובדרך זו העברת
    המפעל לבעלות (פרטית) אחרת, או במסלול קצת פחות פורמלי אך הנועד לאותה מטרה, של מציאת משקיעים
    שישלמו לבעלים הכושלים את המגיע להם, לא יותר, וימנו הנהלה חדשה למפעל.
    אל נהפוך את פרי הגליל לאבן בוחן של מדיניות כלכלית המיועדת להציל מפעלים קורסים, כאלו שקריסתם נובעת
    מהתנאים האובייקטיביים של מצב המשק.

  7. RS

    ההצבעות בחצור הגלילית – שתי המפלגות המובילות:

    30% – ליכוד

    17% – ישראל ביתנו

    והם עוד חושבים שהמצב שלהם ישתפר? ממש עולם הפוך לתודעה מעמדית.

  8. ניצן אביב

    הסתדרות הכללית החדשה סייעה בשעתו לעובדי ממפעל אריחי קרמיקה בדרום הארץ שבעליו סגרוהו מחמת ניהול כושל, להקים במקום קואופרטיב של העובדים והנה קרה "נס". המפעל כקואופרטיב השתקם, עלה ושיגשג.
    האם אין כאן המקום לפעול בצורה דומה גם במפעל "פרי הגליל", כקואופרטיב בניהול העובדות/ים, בתמיכת ובסיוע ההסתדרות ולבצע "סינרגיה מושלמת" [עוד ביטוי מכובס, אומלל ומחפיר המעיד על הזניית השפה העברית].

  9. יצחק ג'קי אדרי

    מפעלי ים המלח מייצרים לערמות ענק בשטחי המפעל אין כמעט יצוא.

    מפעלי הברום כמעט ואין יצוא.

    מפעל חיפה כימיקלים סגור אין יצור.

    מפעלי רותם אמפרט הוציא לפני כחודשיים את העובדים לחופשה מרוכזת ובימים אלו מתכננים להוציא 1,100 עובדים לחופשה נוספת של כחודש ימים- היצור מופסק המחסנים מלאים.

    מפעלי תובלה המוביל העיקרי של המחצבים הפסיקו לעבוד עם מאות מובילי משנה, מספר נהגים קבועים הועברו לעבודת אבטחה בכימיקלים לישראל.

    מפעל פריקלאס במצב גרוע על סף סגירת היצור.

    מפעל וישיי דימונה פיטר כ 100 עובדים.

    בתוך כל התהליכים הללו עובדי הקבלן, עובדי הניקיון ומאבטחים נמצאים או בחופשה ללא תשלום, או עובדים יומיים בשבוע, או מפוטרים! (מה לעשות וכרגע האייטם התקשורתי סובב סביב מפוטרי ההייטק)

    למעט מפעל וישיי רוב התעשיה הכימית קורסת בדרום.

  10. אלון

    לRS
    מאז ומעולם הצביעו האוכלוסיות המזרחיות המוחלשות בישראל לאלו שחבטו והשפילו אותם.

  11. בני

    הגוש הדתי קיבל בחצור 37%.

    ש"ס-16%
    יהדות התורה-14%
    הבית היהודי-4%
    האיחוד הלאומי-3%.

    מכאן שגוש הימין/הדתי קיבל כ-74%.

  12. נקד

    עוד מעט הולכת לקום ממשלה שהעומד בראש פרי המדיניות הכלכלית החופשית " הרזה ו והשמן " לפני יומים נועד עם יו"ר ההסתדרות " נחמן שי " המרגיע הלואמי של המשק וסכוסכי העבודה מה אפשר עוד לצפות לצערי לכן מוטלת על העבודים המעמסה לצאת למאבק ותקיף כי אחרת הם יהפכו מנחלת העבר כמו הרבה עובדים אחרים שהאמינו בתמימות שיש להן ארגון עובדים מיצג כי אני לא תולה תקוות בממשלה החדשה בשום תחום לא בשלום ולא בכלכלה וכאן מוטלת על כתפי כלל הועבדים לא משנה היאטיק או אחרים מתעשיות הטכנולוגים לתת כתף ולהיות שותפים נאמנים למאבק העובדים המוחלשים כהגדרתו שלי יוסי ומסכים אני להגדרה כי החרב המאימת לא רק עליהם על כולם

  13. אירית

    אל תייחס טפשות לתושבי חצור הפלילית, כך היא מכונה באזר…כמובן בצחוק. מר"צ לא הועילה להם יותר, ואל תשכח שהמתחרים הרציניים ביותר של העובדים מצויים בירדן, ובקרוב במצרים, כך ש"השלום" ומחנותיו לא בדיוק הועילו לפועלי הדחק של הפריפריה. המפעלים פה כבר עוברים בהדרגה לירדן מזה כמה שנים, אולי בהייטק המעבר הוא להודו אינני מכירה את דפוסי ההגירה הגלובליים של מפעלים ישראלים, אבל מפעלי העבודה השחורה מסוג פרי גליל וקונפקציה עברו לירדן. שלום קפיטליסטי לא ייטיב את מצב השכבות החלשות בישראל, מבחינה זו עדיף להם משטר ימני קפיטליסטי שלפחות מוכן לבזוז ערבים בשביל לחלק קצת אדמות בזול, ולייצר פועלי דחק פלשתינאים המשרתים גם את עניי הפריפריה בכל זאת. אין לי שום ספק שאם היה כוח פוליטי המייצג את האינטרס הכלכלי של תושבי חצור, הם היו בוחרים בו. ישראל ביתנו מבוססת למדי על פריפריה ולכן יש סיכוי רציונאלי שמנהיגיה ירצו להביא "הישגים" לבוחריהם, בכל מיני צורות. מרצ ועבודה מיצגות את רמת השרון.
    הסכמי שלום ללא שינוי מהותי של האמנה החברתית כלכלית בישראל יכולים להוביל לאסון כלכלי למי שמתחת לחציון, ולהשוות אותם למצב של פועלים מצריים בכפרי הדלתא של הנילוס. מצרי מצוי משתכר כמאתיים ש"ח בחודש, ובמצב של גבולות פתוחים זו התחרות שתהיה. לעומת זה, אם ישראל תשנה לחלוטין את המדיניות הכלכלית, ותלך נאמר על מודל סקנדינבי היא תיאלץ לסגור את הגבולות לחלוטין, ולצמצם את זכויות האדם בכל מיני צורות.
    זה לא בדיוק מצב שלום, או בוא נאמר ששלום לא משרת את המגמה הזו. חוזרים לבעיה שאהוד ברק סיכם בביטוי הנצחי "וילה בגונגל", אי אפשרמצד אחד לצעוק שלום ומצד שני להתעלם מהתחרות הכלכלית של כוח עבודה זול במדינות השכנות. כמובן ישראל יכולה תיאורטית לשנות את מדיניותה ולתמוך בהפכה חברתית במדינות ערב, במקום לחבור לשליטים המושחתים והנצלנים "בובות המערב" או השייכים שגוזלים את הנפט מעמם, אבל במקרה כזה, לא ממש ישרור פה שקט, לפחות לא במאה השנה הקרובות.
    זה מזכיר שוב את המודל של דרום אפריקה, כאשר ההתפרקות מהאפרטהייד היתה מלווה בפתיחה כלכלית לתוך אפריקה, ומכאן לבריחה מואצת של הלבנים, ולמעשה כל שכבת הביניים דאז, לחו"ל. מצב שעלול להתרחש כאן. אולי זה לא אסון, בטווח ארוך, אבל האינרציה מתנגדת להפיכות כאלה, אנשים לא אוהבים רעידות אדמה.

  14. נפתלי מדר

    כואב הלב כמה אתה צודק.

  15. RS

    * לאירית: את עושה כל מיני אקסטרפולציות שלא ברור לי איך את מגיעה אליהן. ניתוח כל-כך קוהרנטי וברור של מציאות מדומיינת, וכל חלקי הפאזל נופלים למקום – אחלה של מודל בנית לך.

    טפשות היא לא רלוונטית במקרה הזה. מדובר פשוט בסדר עדיפויות של התאבדות עצמית.

    אני כבר לא מדבר על ערכים – זו משאת נפש. אני מדבר על אינפנטיליות לגבי התועלתנות העצמית. העדפה של הדגשת תפיסת ה- 'הם' ו- 'אנחנו' אפילו על שרידות עצמית. יעני, אני מוכן להקריב את עצמי גם אם זה יהרוס את שכניי.

    אם לוקחים את העובדים האלה והמפעל הזה ומחזירים אותם בזמן לתקופת מפא"י מהומשמצת (ומושמצת בצדק רב), הרי שהתמונה הייתה נראית שונה לגמרי.

    אפשר אפילו להקביל את העניין הזה לכאלה שמצביעים בעד חרם שפוגע בהם. כשמאל מסוים תומך בחרם על ישראל, אז אפשר להגיד שהוא מזדהה עם הערכים של אותו שמאל אוניברסלי. באותו האופן (הנה, לא טפשות) גם תושבי חצור הגלילית 'מקריבים' את עצמם למען סוג של הזדהות ימנית. אולם כאן בדיוק נכנסת המציאות לתמונה: מדיניות הליכוד משרתת בראש ובראשונה את העשירון העליון. וזה לא על סמך איזה מודל שבניתי, אלא על סמך העבר כשאותם אנשים ממש נפגעו מזה, עבר שלא היה כל-כך רחוק.

    בקיצור, מדובר בעולם הפוך לאינטרס מעמדי – יצירת אינטרס מדומיין ווירטואלי של ימין שאין לו כל אחיזה במציאות. והרי אינטרס מעמדי נובע מהמציאות ולא מתוך איזה מודל רעיוני-אמוציונלי. הוא תוצאה של ההוויה. ההצבעה של תושבי חצור הגלילית משקת את התוצאה של התודעה הוירטואלית שלהם, כשהם חושבים שיש להם אינטרס ימני משותף, כשבפועל יושבים פקידים של ההון וחושבים איך להציל את הטייקונים.

    אז אין לי בעיה שיהיו נגד השלום – זה ברור. העם הזה הוא נגד השלום. אבל לפחות שיהיו בעד עצמם.

  16. RS

    תראה, גם המפא"יניקים השפילו אותם, פשוט זו הייתה השפלה מסוג אחר – in your face. לפחות היה להם את ההגינות לעשות את זה. במקרה הזה, מדובר בשקר כל-כך גדול וכל-כך מוחלט, שהוא פשוט יוצר תודעה מדומיינת לחלוטין שחוסמת את האופן שבו ההוויה יכולה לקבוע את התודעה. על המשפט הזה צריך לשאול – איזו הוויה קובעת את התודעה? כי מסתבר שיש כאן במקום הזה הוויות שונות לחלוטין.

    אני באמת באמת חושב שלא מדובר בהצבעה למי שדופק אותך, אלא בהתעלמות מוחלטת מהשרידות הבסיסית, כדי לדפוק אחרים במן אחדות רחבה אך פריכה מאוד. וכעת, במשבר הכלכלי, המציאות המדומיינת הזו תקרוס לחלוטין כי היא נשענת על אוויר – אין באמת אחדות אינטרסים בין מייצגי הימין ומצביעי הימין במדינה הזו.

  17. זאב שפיר

    לענין "היד הנעלמת" פקידי האוצר וחבר החסידים השוטים עדיין מצהירים על אמונתם בה,כל עוד העניין לא נוגע להם,לקריירה המתוננת שלהם שאוי אם איזו "יד נעלמת" תתערב לה (תיגדע היד הזו-אמר מי שאמר).
    העניין של ההצבעה לכנסת והתודעה הכוזבת(תודעה כוזבת"),המצב הוא מורכב יותר מתאור שבלוני שיוצא מאיזה ספר בעל משנה סוציאליסטית:יש תודעה כוזבת,יש אמונה בבורא עולם("תודעה כוזבת"?),יש סתם אדישות ובורות ויאוש והבנה מציאות באורח מגוון. לכן,ההסבר של אירית יש לו בסיס(הציבור למד לדעת שפרי השלום אינו חלקו ואותו שלום מאיים עליו ולא משרת אותו).כמו שהגלובליזציה היא אוייב לו ומרת בעל ההון או בעל המפעל,כך "השלום"(הצפוי) לא משרת אותו,מה גם שהוא גובה קורבנות אדם ולא רק מקומות עבודה.
    לסיום,ניצול ציני של מצוקת התעסוקה,יחד עם תאוות בצע ויומרנות עיסקית צינית ,הביאו את מפעל "ויטה"-פרי גליל למקום שהוא נמצא.
    שורה אחת לסיום ובה ביקורת נוקבת על וועד העובדים ובעקר על ההסתדרות שלא חשפו קודם את המצב והתריעו. זה מחדל שנציגות עובדים ובעקר ארגון עובדים היה צריך להיות עירני ולהבין מה קורהץ הייתי,בתפקיד באיגוד מקצועי מקומי וידעתי מה מצב ההזמנות,מה קורה עם חומרי גלם,תזרים מזומנים(נכנסים ל'בורסב',למאזנים,לרשם החברות-הכל גלוי אפשר לחשוף את המצב חודשים אם לא שנה קודם).זה לקח חשוב.צריכה להיות ביקורת נוקבת על ארגון העובדים/האיגוד המצועי שגילה רשלנות וחןסר תיחכום ולפיכך גם הוא נושא באחריות ושלא ייצא עתה רק ב'אני מאשים' ויפנה אצבע מאשימה לעצמו!

  18. RS

    "אפילו על שרידות עצמית" => אפילו על פני שרידות עצמית

    "מהומשמצת" => המושמצת

    "כשמאל מסוים תומך…" => כששמאל מסוים תומך…

    "משקת את התוצאה" => משקפת את התוצאה

    "היה להם את ההגינות" => היתה להם את ההגינות

    סליחה על הטעויות.

  19. כלכלן

    כל מי שראה את הדוחות הכספיים של החברה הזו כבר לפני שנתיים ושלוש ידע שהיא תיפול, בגלל מבנה ההון שלה- פשוט לא יכלו לעמוד בהחזרי האשראי שלהם. וזה בלי קשר למשבר הנוכחי. כאשר חברה לא מצליחה להגיע לרווחיות שתספיק לעמוד בהוצאות המימון שלה, הפיתרון הוא הגדלת המכירות ו/או חסכון בעלויות. במקרה הזה חייבים לקצץ בעלויות. חשוב לציין כי שכר המנהלים יחסית לעלויות שכר העובדים בטל בשישים ולכן אין פיתרון אלא פיטורי עובדים וקיצוץ עלויות דרמטי.
    המצב הזה דומה גם בחברות רבות אחרות במשק היום. הפיתרון חייב להיות קיצוץ בחלק מעלויות העובדים כי האלטרנטיבה היא שכולם ילכו הביתה. אני חושב שברור שעדיף שחלק ילכו הביתה מאשר כולם.
    גם אי אפשר לצפות שהממשלה תתגייס להציל כל מפעל כושל- מאיפה יביאו את הכסף, במיוחד היום כאשר גביית המיסים ירדה ועוד צפויה לרדת? ובכלל, האומנם לכל מפעל יש זכות קיום?

    התקופה הנוכחית מחייבת התגייסות של המעסיקים, הממשלה והעובדים וכן שוק ההון והבנקים לבניית תוכנית הבראה למשק, שתכלול התערבות ממשלתית בצד הסכמת העובדים לפיטורים חלקיים ופריסת אשראי ע"י הבנקים ושוק ההון.

  20. אלון

    לRS
    ובכל זאת אלו אנשים שמצביעים עבור הליכוד שגרם וגורם להם נזק הישרדותי, שבמובן הכי פרקטי גורם להם למות קצת יותר מהר, אפילו מהסיבה הפרוזאית שאין להם ולילדיהם כסף לתרופות כמו למי שמרוויח פי שתיים מהם.
    הם לא טיפשים בעיני אלא פשוט שטופי מוח.
    אני לא חושב ששלטון מפאי גרם להם מוות איטי כמו הליכוד אלא בעיקר השפלה שממנה לא מתים כל כך מהר או לאט.

  21. ספינולוג

    לא יודע, לא בקיא בפרטים הקטנים – אבל עד כמה שאני יכול לשפוט היה פה ספין ענק, משותף לכמה גורמים שונים.

    קודם כל, אף אחד אף פעם לא הציע לסגור את המפעל – הבנקים רק התעקשו לקחת אותו מידי ההנהלה הקיימת. לא שהבנקים כאלה סוציאליסטים ו/או חסידי אומות העולם, אבל במקרה הזה יש להם כמה הצעות מלפחות 2 גורמים (בעיתונות הכלכלית דיברו גם על קבוצה שלישית, אבל לא ציינו שמות) שמוכנים לקנות את המפעל על עובדיו. לפחות אחד הגורמים גם מוכן להתחייב שלא ייערכו פיטורים. אז למה בעצם זה עלה לכותרות? כדי להגן על הבעלים הקיימים?

    הבעלים הקיימים הם בהחלט חלק מהספין. היה להם אינטרס מובהק לנסות להאשים את הבנקים. אבל ככל הידוע לי, אין להם כבר יותר מדי מה לומר בעניין. אם הם ציפו לראות את המדינה עורבת לחובותיהם, הם היו צריכים לפעול מוקדם מדי. באשר לי, לא נראה לי שאני תומך בזה שהמדינה תערוב לחובותיהם של בעלי הון. אם מי שקנה את המפעל לא יכול לעמוד בחובות לבנקים, אז שהבנקים יקחו מידיו את המפעל וימכרו אותו למרבה במחיר. אין לי עמדה בסכסוכים הפנימיים בין בעלי ההון – אני שם רק כשזה נוגע לעובדים. וזו היתה צריכה להיות העמדה של השמאל החברתי – לתמוך בהעברת המפעל לגורם אחר, אבל להקפיד שלא יפוטר ולו עובד אחד. או לחילופין – להציע, כמו שהציעו מעליי, שהמפעל יהפוך לקואופרטיב בבעלות וניהול העובדים עצמם.

    אבל לשאלת המעורבים בספין: נראה לי שהמעורב העיקרי היה האדון עיני עצמו, ששמח על האפשרות להציג את עצמו בתור נציג הפריפריה, ולא בתור נציג הועדים החזקים והעשירים, כמו שהוא באמת…

  22. אירית

    הכל נכון אבל אתה עושה השוואה בין משהו שקיים בהווה למשהו שהיה לפני חמישים שנה ולא עומד על הפרק כיום. פירוק מפאי , לא בא מהפריפריה של חצור, וגם הריסוק של הסוציאליזם לא בא מחצור. אפשר לייחס את ,המהפך של 77 גם להצטרפות של המזרחים לבגין, אבל אנחנו עוסקים בספקולציה. לדעתי מפאי היתה מתרסקת עם או בלי המעבר של המזרחים, והראיה שהיום מפלגת העבודה ומרצ, לא מציעות סוציאליזם בסגנון מפאי אלא אותו סדר כלכלי רצחני שמציע הליכוד. שום הבדל. כך שכיום, ואנחנו מדברים על היום, ההצבעה היא הגיונית כיון שאין חלופה כלכלית-חברתית, משפילה או לא משפילה.
    ההשוואה לחרם על ישראל מעניינת, אני צריכה לחשוב עליה, אבל נכון שעל פניו יש דמיון. זה רק אומר שאנשים מייחסים חשיבות להשרדות רוחנית שלהם, יותר מאשר פיזית, זה לא בהכרח גנאי בעיני. זה סוג של הרואיות, אולי אוילית בעיניך, אבל כל אדם עושה את החישובים שלו, ורצונו של אדם, או קבוצה, כבודו. לטווח ארוך, השיקול ההשרדותי דוקא תומך בהחלטה עקרונית לדעתי, כיון שאתה מנסה לחשוב לטוח ארוך גם בשביל הצאצאים שלך. ולא רק לטווח המיידי. כמובן, לפי שיטתך, לא היו מהפכות בעולם, כולל המהפכה הציונית, כי אנשים היו עושים רק מה שנוח להם באותו רגע. זה לא עובד כך, לטוב ובעיקר לרע. ראה השהידים והמנטליות השהידית בכלל או "קידוש השם". בכלל ההשרדות של היהודים כקבוצה מובחנת היא התאבדותית. זה לא מייחד את התופעה של מצביעי הליכוד המזרחים.
    אתה לא מראה כרגע, בהווה, מה היה משרת אותם יותר טוב. קדימה ועבודה זה אותו דבר. רק חד"ש מציעה משנה סוציאליסטית לא מגומגמת, אולי היא מפלגה שתעלה, אין לי מושג.תלוי מה הלכי הרוח בעולם, כי מכת המחץ לסוציאליזם באה ממקום הרבה יותר עוצמתי מחצור, וזה האינטרס האמריקאי, באמצעות המתווכים היהודים המיליונרים שהטביעו אותנו פה בקפיטליזם החזירי שלהם.אני לא יכולה לייחס לעשירון התחתון מהפכים כלכליים כלל עולמיים שנבעו מאינטרסים עצומים של תאגידי נשק ונפט. זה לא הגון בעיני וגם לא ריאלי. שטיפת מוח כבר יותר הגיוני, כלומר היגררות לפוליטיקה של שינאה ונקם במפאי, אבל אם אכן כך, זה נעשה בעידוד של גורמים בעלי עוצמה. כפי שהיום אני ואתה די חסרי אונים מול אדלר. גם היענות לשטיפת מוח היא אקט הישרדותי ולא סימן לחולשת דעת. לכן, אין טעם לדעתי לנתח את דפוס ההצבעה הזה בלי לבחון את ההקשר הרחב יותר ולתקוף את מבני הכוח ולא את הסרדינים המתאבדים לשיטתך, אם בגלל טפשות או שטיפת מוח.
    אני בעד התחלה של דיון רציני בתודעה מעמדית. אבל אני חושבת שאתה לא יכול להתעלם מעוד משתנים, כמו למשל התודעה המעמדית הבורגנית של יהדות המזרח שעלתה לכאן, לא בטוח שהיא השתנתה בגלל הנפילה כתוצאה מההגירה לכאן. אני גם חושבת שמנטליות הגולה גוברת, כלומר הידיעה המובנית, שתמיד יש "אחרים" שיהיו המעמד התחתון, שואבי המים והעצים, כי אתה אף פעם לא חווית חברה שכולה יהודים. ועוד ועוד. הייתי גם נננתחת את ההשפעה העצומה של רבנים ו"קדושים" למשל מן עדה המרוקאית בהכתבת דפוסי הצבעה, וקשרי ההון שלטון בין רבנים כאלה ובין יהלומנים ובעלי הון המקורבים לנתניהו. הדברים לדעתי כבר תלושים מעניין מפאי. או שצמחו דפוסים חדשים

  23. RS

    שטיפת מוח זה עניין של פרספקטיבה, בטח כשהאלטרנטיבה היא ההשפלה המפא"יניקית, או האדנות הקבועה של מרצ.

    אתה יודע, ישנה דילמה מאוד ידועה בתחום שנקרא שיפוט וקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות:

    מה תעדיף: שבר ברגל או ברך בעייתית? לכאורה התשובה הרציונלית היא – שבר ברגל, כי שבר כזה מתאחה, ואילו ברך דואבת ובעייתית זה לכל החיים. ולמרות זאת, ניסויים שעשו בקטע הזה הראו ששוב ושוב אנשים מעדיפים את הברך הבעייתית. זה מאוד אנושי, בטח כשזה יורד לקרקע המורכבת של המציאות ורבדיה.

    ולכן המסקנה שלי, היא שכל הבחירה הזו לא הוגנת מלכתחילה. עובדים במעמד הזה לא צריכים לבחור בין יריקה בפנים ליריקה בעורף. הם צריכים לדעת שיש אלטרנטיבה, שאינה קלה, ובנוסף, היא גם תאלץ אותם להתמודד עם הפחדים הבסיסיים שלהם. אולם ייתכן ובמקום הזה בפעם הראשונה תוצע להם שותפות אמיתית בקביעת גורלם. מקום כזה לא קיים מבחינתם – בעיקר (באופן פרדוקסלי) בשמאל הציוני (לפי הסטיגמה, כי יש בחד"ש גם ציונים, אבל זה נושא אחר).

    תראה, יש כאן אלמנט של אמונה, וזה אלמנט מאוד מאוד מורכב שאין לזלזל בו. בבחירה של האופציה הגרועה לטווח הארוך (הברך הבעייתית) קיימת אמונה ש- 'יהיה בסדר' (תהיה ישועה מאיזשהו גורם – גשמי או אחר), והרי זה מאוד ישראלי לחשוב שיהיה בסדר ולהתפלל לאיזה משיח.

  24. מיכאל

    או אם נרצה הבה נבדוק בנתונים מה קרה לתעשיית הטכסטיל שבהסכם אוסלו הושלכה לפח מפעלים עברו לירדן מפעלי דחק עבורו לירדן ומצרים אבל לא רק זו היתה פעולת ממשלת רבין- כזכור הביאו בהחלטה מטומטמת ונפשעת לפתיחת השערים לאלפי עובדים זרים זה פגע בפלסטינים ובערביי ישראל וזו הייתה המטרה העיקרית.

    אבל מוזר בכל דיון עולה הטענה שלעומת הליכוד ממשלות העבודה ומרץ עשו חסד עם פועלי הדחק, כמה שקרים אפשר לשקר בלי למצמץ?

    טענת אירית נכונה , מרץ והעבודה דואגות לרמת השרון ולא לשדרות ולא לחצור , מספיק לספר ספורי שקר, אולי המצב הנכון הוא שלכל ממשלות ישראל אין פתרון לתחרות עם העובד הסיני במפעלי הדחק , אפילו הסבה מקצועית אין , אין לפועל ועובדת בחצור שום סיכוי למצוא עבודה באיזור הגליל – או בנגב, אין שם שום התיחסות .

    ובכלל השר הרצוג לא מנסה אפילו להתמודד עם המציאות בממשלת אולמרט לא כיהן שר רווחה במשך כשנה פלוס והרצוג הוא אדם הלא נכון במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, איש לא חרד לפריפריות מדינת תל אביב מושלת על כל עשר חברי כנסת כמעט שמונה או אולי תשעה הם מאיזור המרכז , לכן אין בכלל רצון להיות קשוב לפריפריה אין נציגיות בשלטון, הליכוד לא טוב יותר אבל בטח שאינו רע יותר , מי שדאג למחוץ את השלום בעיני העובדים זו ממשלה שהביאה לפה מאות אלפי עובדים זרים מתיחסת אליהם כאל עבדים והם בכלל הורידו את הערך של העבודה ושל עבודת הכפיים לכלום .

    הבורגנות של מדינת תל אביב כשלה לא רק בעשיית שלום אלא פשוט חיסלה את הכבוד של עשרות אלפי פועלים הבוז כלפי עובדי כפיים הרי נשמע באופן ברור ע"י רוב הדוברים ממדינת תל אביב שטענתם שרק מהיי טק אפשר להתפרנס אבל מפעלי ההיטק עצמם סגורים בפני רוב בני האדם וגם מגיל מסויים אין לאנשים מה לחפש בהייטק כי מגיל 35 בערך אדם הוא קשיש , ומצב האנשים הפריפריות גרוע שבעתיים.

    ואם היו דואגים להכשרה מקצועית ניחא , אפילו את המעט הזה לא עשו ואין כרגע תחליף למפעלים שהעבירו לירדן מצרים וכו. ומדובר בעשרות אלפי מקומות עבודה של העמך ושל הפלסטינים תושבי ישראל .

  25. ס.ד

    השמאל לא עשה למענם דבר. חד"ש לא רלוונטית את מר"צ מענינים רק הפלשתינים והעבודה כבר מזמן אבדה כל הבדל בינה לבין הלכוד או קדימה בעניני חברה וכלכלה. לעומת זאת הם עדין זוכרים שהיחיד שהגן עליהם לפחות באופן מילולי היה בגין. אז אל תזלזלו בעניני כבוד כי כאשר אף אחד לא דואג לך באמת אתה מצביע עבור מי שלפחות נותן לך הרגשה שאכפת לו ממך גם אם זה לא נכון.

  26. מאיר עמור

    הפתרון שיכולים אנשים לא מעורבים, כמוני וכמו רוב הכותבים כאן להציע, הוא לכל היותר משאלת לב כזו או אחרת. משאלת הלב שלי לגבי המפעל בחצור הוא כל פתרון שמעביר יותר ויותר סמכויות לידי העובדים במפעל. יותר סמכות על עבודתם, על ההשקעות ועל העתיד. אני סמוך ובטוח שהסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא נמוך ביותר. הסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא לא רק בגלל תודעתם (הכוזבת או הריאלית החכמה או המטופשת) של העובדים – תהיה מה שהיא – אלא בגלל הכוחות החברתיים העומדים כנגד פתרון שכזה. מאחר והסיכוי שהעברת סמכויות והון כזו תעבוד הוא נמוך, נותרים הפתרונות שהפוליטיקאים ובעלי ההון – אלה הנמצאים בקרבתו של אברהם בורג יכולים להציע. גם מהם לא ניתן לצפות להרבה. בדיוק כפי שלא ניתן לצפות מפקידי האוצר. מסך כל הנתונים שאני יודע ומעריך על פי קריאת העיתונים כנראה שמפעל "פרי ויטה" בחצור יסגר והעובדים והעובדות יהפכו למובטלים – עד למפעל הבא של אברום בורג ודומיו.

    עכשו לדפוסי ההצבעה. אין שום ספק כי בעיירות הפיתוח ובפריפריה החברתית בישראל אנשים רבים בוחרים בניגוד לאינטרסים המעמדים שלהם כפי שניתן לנסחם בגישות היגיוניות, פוליטיות המבוססות על אינטרס אישי, גם אם אין אלא גישות בהכרח מהפכניות. הימין היהודי-ישראלי והדתיים בישראל למינהם השונים – יושבים על סוס פוליטי די בטוח. מקומם בבחירות הבאות מובטח. זהו הנס "היהודי" של הפוליטיקה הישראלית. מדוע? אני יכול לדבר על כך שעות אבל אין זה העיניין כרגע. בקיצור הימין והדת הם הקלפים המנצחים בשוליים. לעת עתה ובמשך שנים רבות בעבר , זו היא העובדה הפוליטית הישראלית מספר אחת. אין עליה עוררין עובדתית. למה זה קורה? ובכן יש הרבה פרשנויות שלא זה המקום לדון בהם.  

    אותי דווקא מטרידה יותר הבעיה הבאה. כיצד קורה שאנשים רבים כל כך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל, שהינם מעורבים, בוחרים בפוליטיקה ימנית המצליחה לשכנע אותם שחייהם (עבודה, בריאות, חינוך, שירות צבאי) אינם חלק מהפוליטיקה? זאת אומרת, אני שואל את עצמי, על מה מדברים באסיפות בחירות עם הנציגים של המפלגות הימניות והדתיות כאשר הם באים לשכנע את הבוחר או הבוחרת בעיירת פיתוח להצביע בעבורם? על מה הם מדברים איתם? איך הבוחרים מצליחים להוציא מחייהם היומיומיים כל קורטוב של פוליטיקה, כל קמצוץ של גישה פוליטית לחייהם, לביזוי, לסבל ולהשפלה בחיי היומיום שלהם? איך הם – הפוליטיקאים של הימין והדת – עושים את הנס הזה? על כך אינני מצליח לקבל תשובה.על מה חושבים הבוחרים כאשר הם שמים את הפתקים בתיבת הבחירות? הייתי רוצה לדעת זאת.

  27. סמולן

    הימין מבין מצוין במה שאתה מתאר. העליבות והחיים תחת היררכיה דכאנית הם משהו שהימין בארץ מתיחס אליו כ"מאפיה השמאלנית". אין בין המאפיה השמאלנית ובין "כח\ידע" שום דבר פרט למבטא צרפתי, ופרט לעובדה המדהימה לדעתי, שרוב מצביעי הימין עדיין חיים בתחושה שכאשר הם מבטאים תפיסות כאלו, הם מייד מתויגים כפרימיטיבים. יש כאלו שהפנימו את הדיכוי האינטלקטואלי עד כדי כך, שהם מתייגים את עצמם כפרימיטיבים גאים. לכן, לדעתי, מה שמתבצע באספות בחירות של הימין הוא בדיוק מה שמתרחש במעודכנים שבחוגים: מדברים על המצב, על הפוליטי והתרבותי והשילוב שלהם, רק בטרמינולוגיה שאתה – אולי – בוחר להגדיר כלא רלוונטית במקרה הטוב, ומטופשת במקרה הרע.

    (אם אתה נמנה על מתי המעט פה באתר שלא בזים באופן קיצוני ל"ימין", איתך הסליחה. אם אתה מין איש שמאל ישראלי ששם לב שכמו שבישראל השמאל אינו שמאל "אמיתי", כך גם – הפתעה – גם הימין אינו ימין "אמיתי", אז בכלל, סליחה כפולה)

  28. מאיר עמור

    למען האמת לא כל כך הצלחתי להבין את מה שכתבת. עזוב אותי. יש לך משהו לומר לנושא, אשמח לקרוא. אינני בא לתייג את מי שבוחר לימין. זו לא הנקודה שלי. לדעתי מי שבוחר לימין יכול להיות חכם, טיפש, רגיש ונבון לא פחות ממי שבוחר לשמאל. אני רק שואל על ההיבט הכלכלי, מדוע סוג מסויים של בוחרי ימין נעשים יותר עשירים וסוג אחר, האנשים שאני מכיר, מצבם לא משתנה למרות שהימין שלהם מנצח בבחירות כבר קרוב ל-40 שנה אם לא יותר מכך? כמובן שיש לשאול מהו ימין מהו שמאל ולבטח מהם בישראל. הויכוח יכול ללכת רחוק בכיוון הזה ולא זו הכוונה שלי. מה שמטריד אותי הוא מדוע הבוחרים בימין אינם דורשים תגמול עבור הבחירה שלהם כמו למשל חינוך טוב יותר לילדהם או עבודה עם פנסיה גדולה יותר, או שירותים טובים יותר למשל הלוואת נוחות יותר? למה הדרישות הללו צריכות להיות כלפי מי שבשלטון מוגדר כ"שמאל" אבל לא כלפי אלה שבשלטון המוגדרים כ"ימין"? האם לבנות וילה בשטחים, נניח בעופרה, זה לחיות בפחות וילה מאשר נאמר בחצור הגלילית? מדוע ההלואה בעופרה צריכה להיות גם יותר גדולה, וגם עם פחות ריבית, וגם עם מענק בשלב זה או אחר של חיי ההלוואה ולעומתה – ההלואה בחצור הגלילית יותר נמוכה, בריבית גבוהה יותר ובלי שום מענק "סיכון" של חיים בשטחים? אלה סתם שאלות שמעניינות אותי. מדוע קול בפריפריה הוא כל כך זול? נראה אותך עונה לי לשאלה באופן עינייני. עזוב מה אני ומי אני.

  29. סמולן

    אני לא מבין. למה אתה חושב שהם צריכים להיות סובייקטים כלכליים, או ביתר דיוק, סובייקטים של לא משנה איזו תיאוריה ? האנשים עצמם יכולים בקלות לחשוב שיו"ש היא בעצם כן שלנו, בגין הבטחה אלוהית, או שיו"ש היא שרשרת הרים אסטרטגית שחובה לשלוט בה (אין סתירה בין השניים), ולראות באקדמיה ובתקשורת השמאלנית מערך של ידע\כח ("מאפיה") מתייוונת (גלובאליסטית) שעושה שימוש במושגים כמו "מודרני" ו"פרימיטיבי" כדי לקדם את עצמה לכנסים בחו"ל או מה, תוך התעלמות ושלילה של חשיבות של הדת היהודית ליהודים, ותוך התעלמות מוחלטת מעקרונות סבירים של גבולות מדיניים. כל אלו יובילו להבנה שהאנשים בוילה בעופרה, בעצם מייצגים מין מרד נגד העולם הערבי, והמתייוונים האלו. אולי זו לא ה-תשובה ה-ימנית (ואולי כן, בכל זאת עשיתי מאמץ), אבל הרעיון הוא שלכל מה שהעלית – יש לימין תשובות, ושהן לא רעות בכלל, אם מנסחים אותן בטרמינולוגיות מעודכנות יותר.

  30. מאיר עמור

    ההתבוננות ארוכת השנים שלי בחברה הישראלית, ובעיקר בהתנהגות של המעמד הנמוך היהודי ישראלי שברובו הגיע מארצות האיסלם הביאה אותי למסקנה הבאה: הדרך שלהם לראות את הפוליטיקה של חייהם ושל עצמם היא דרך לא פוליטית.

    על כן, אני ממליץ – באופן ממש אישי – לאחים ולאחיות שלי במשפחתי האמיתית – לעשות פוליטיזציה של חייהם. זאת אומרת להעלות את המחיר שלהם עבור נאמנותם הפוליטית לימין או לשמאל. הנקודה היא שזה בדרך כלל לימין, אז שיהיה לימין. אני לא קונה את הטיעונים שהם "באמת" "ורק" מאמינים בהרי יהודה ושומרון ו"באמת" ו"רק" מאמינים בקדושת הארץ ליהודים. זאת אומרת הם כנראה מאמינים בזאת, אך לבטח חייהם לא נפסקים שם.

    זאת אומרת, הם עובדים – ובדרך כלל מנוצלים באופן מחפיר כבר הרבה שנים. כאשר הם חולים – והם נעשים חולים – הטיפול שהם מקבלים הוא קלוקל וגרוע וממדרגה שניה. ילדיהם הלכו לבתי הספר וקיבלו חינוך גרוע באופן בולט שהכשיר אותם לחינוך מיקצועי וכן הלאה. הם גוייסו וילדיהם התגייסו לצבא והקב"א שלהם הוגדר כנמוך. כל האספקטים הללו לא ניראים להם כחשובים מספיק להיות נושאים פוליטיים. בעבורי זוהי גם פוליטיקה.

    על כן אני קורא להם לעשות פוליטיזציה של חיי היומיום שלהם. דרך אגב, גם כהניסיטים הולכים לישון במקום כלשהו, גם הם אוכלים אוכל ודואגים לבריאותם כשהם מזדקנים. על כך, על השאלות הללו אתה לא עונה ואליהם אתה לא מתייחס. אני לעומתך שאלתי גם את השאלות הללו. אידיאולוגים עם אידיאולוגיה מושחזת – כמו אנשים בימין או בשמאל – בסופו של יום מסתכלים גם על חשבון הבנק שלהם ודואגים לעתיד ילדיהם. אני רוצה לחדד את הפוליטיזיציה של חייי היומיום אצל אנשי ימין מהפריפריה החברתית הישראלית. מה דעתך על כך?

  31. בעל עניין

    כאחד שמכיר את הנושא לעומק אני יכול להעיד שהבעלים עשו מאמצים למצוא משקיעים, והבנקים הכשילו מאמצים אלה. משכורות המנהלים היו סבירות, בעלי השליטה לא משכו כספים ואף השקיעו כספים נוספים ונתנו ערבויות, ואם הבנקים היו מסכימים למחיקת חובות קטנה יחסית הם היו מוצאים עצמם בסופו של יום עם יותר כסף בקופה ממה שהם יקבלו עכשו, אחרי ששתי "עונות" (אפונה ותירס) ירדו לטמיון, וזכיון ריץ' בוטל. אגב כל הדברים שכתבתי מופיעים בדו"חות השנתיים והכל גלוי וידוע לציבור המעוניין לקרוא אותם. הבנקים ידעו את זה וסירבו להיענות להצעות סבירות, והדבר מעורר שאלה מהם שיקוליהם.

  32. סמולן

    קשה לי להתיחס לכל העניין במובנים מנותקים ותיאורטיים. כללית, אני חושב שהתופעה מוכרת לי… בוא נאמר, שכאשר היא מתרחשת בסביבה שלי, אני מאד לא סובלני כלפיה. לפעמים זה עובד. עקרונית, לשאלתך, אני כמובן בעד. אפילו אצל ליברמן יש עיסוק ב"ברית זוגיות".

    אבל באופן יותר זהיר, מה שאתה מכנה "פוליטי" כאן הוא פוליטי מאד קונקרטי. כלומר בסך הכל השאלה בעד מי להצביע בבחירות ספציפיות, ומתוך אילו שיקולים. נראה לי שההחלטה מה פוליטי ומה לא פוליטי היא החלטה פוליטית ממדרגה ראשונה, אולי הבסיסית ביותר. ולכן, בלי קשר לסיווגי ימין ושמאל, כל פעולה פוליטית שמכבדת את הבחירות הפוליטיות והטרמינולוגיה הפוליטית וכן הלאה של האנשים שהם מושאי הפעולה הזו, בטח צריכה לכבד את הבחירה הפוליטית הזו. כך שאני לא רואה איך אפשר לפעול מתוך הפוליטיקה של אנשים שבוחרים במשהו כלא-פוליטי, ולסמן אותו ככזה. אולי במקרים נדירים.

  33. מאיר עמור

    אינני מבין מה שאתה כותב. וזה חוזר על עצמו כבר פעם שניה. כדאי שתבהיר יותר את עמדותיך.

    אחזור על שלי: יהודים ישראלים ממוצא מזרח-תיכוני נוטים בדרך כלל לא לדרוש תמורה לתרומתם המשמעותית לחברה. בחברה מודרנית התמורה הזו נמדדת באמצעות ייצוג פוליטי של האינטרסים הכלליים ביותר של הקהילה הזו. לא תיתכן תרומה בלי תמורה.

    במונחים ישראלים ולא תיאורטיים בכלל: תושבי הפריפריה החברתית בישראל – אם הם בוחרים לימין – צריכים לדרוש ייצוג פוליטי משל עצמם, תמורה פוליטית עבור בחירתם (עבודה, חינוך, בריאות, שיכון, תרבות) ובעיקר להפסיק את הזילזול בהם על ידי פעולות פוליטיות חד משמעיות ורציניות המעמידות את האינטרסים שלהם (עבודה, חינוך, בריאות, שיכון ותרבות)ואת "קדושת הארץ" וה"כבוד היהודי" על אותו מישור. יותר מפורט מזה לא צריך.

  34. קיבוצניק

    הארת דבר מעניין.
    המפעל הזה אינו משתייך לטייקונים החייבים לבנקים מיליארדים.אותו אפשר למחוץ כמו שמוחצים כינה.
    החייבים הגדולים,בעיקר חברות הנדל"ן החייבות להם יקבלו פריסת חובות ובעיקר מחיקת חובות.

    ויטה חייבת לחקלאים כ-27 מיליון ש'ח.
    החקלאים,בעיקר קיבוצים,אינם נושים מובטחים.
    הבנקים חיכו שתסתיים עונת האפונה והתירס ואז היכו.
    כל התוצרת נמצאת כבר בקופסאות השימורים ובית המשפט פסק שהיא כבר אינה של החקלאים כי עברה תהליך עיבוד.
    (בד'כ במכירת מוצר ישנה בקבלה/חשבונית הערה שהסחורה נשארת בבעלות המוכר עד שהחשבון נפרע).
    נראה מה יפסוק העליון.בודאי יקבל את גירסת הבנקים.

  35. סמולן

    פירוש והרחבה

    1) אני בעד אקטיביזם ובעד פוליטיקה שמכסה תחומים מהסוג שתיארת.

    2) אני חושב שאי אפשר להיות גם בעד הכללת התחומים הללו בפוליטיקה וגם בעד העמדה שלפיה הם מחוץ לפוליטיקה. נראה לי סתירתי.

    עד כאן הפירוש.

    לדעתי המצב שתיארת אינינו אמיתי, כלומר לא מדובר בבחירה שלמה ומלאה שלא להפעיל את הפוליטי לצרכים הללו, של חינוך ותעסוקה. אני חושב שיש קשר בין מה שכתבתי למעלה, ובין מה שתיארת. מזה דור או שנים, כל מה שהוא ימין, מתואר באופן כללי בצורה מבזה, מזוהה עם הרוע העליון, עם טיפשות קיצונית, וכן הלאה. במצב מעין זה, קשה לי לראות איך יכול לפרוח שיח מתוחכם. המאפיה השמאלנית הורגת אותו, או שמא הכח והידע. אני חושב שבלי שתינתן לגיטיציה לשפה הימנית, בלי שהיא תתקבל כראויה, נאמר, לכתיבה של עבודות אקדמיות, ניירות עמדה ( או מאמרים ב"העוקץ), היא לעולם לא תוכל להיות כלי מספיק משוכלל. ומי שרוצה לפעול מתוך עמדה "ימנית" צריך לדעתי לקבל אליו משהו ימני. או מטרות, או עולם מושגים. משהו מהימין הזה אמור להתקיים גם במצב החדש והמודע. להתקיים כי הוא טוב, חכם, ומצחיק. אחרת, אני בספק אם הקומבינה לא תיחשף במהירות מחד, ולא תעבוד מאידך. (ואני לא אומר שזו הכוונה שלך)