כולם חברתיים ועוד ספרים

איציק ספורטא

בזמן האחרון קשה לי לכתוב בנושאים חברתיים כיוון שכולם חברתיים וכולם חוזרים בתשובה אפילו התאצ`ריסט מרחוב עזה. הנה היום קראתי שתועלנה קצבאות הילדים בעשרות אחוזים, בעיקר לילדים הראשון  השני והשלישי. כמו שכתבתי בעבר חלק ניכר מהמשפחות העניות הן משפחות שבהן עד שלושה ילדים. אנו גם מתבשרים שתקופת העבודה המזכה בדמי אבטלה תופחת מ-12 חודשים במשך השנה וחצי האחרונה ל-9 חודשים, מה צריך יותר מזה? קראנו גם שיהיה קיצוץ בתקציב, כיצד שני אלו מתיישבים? קראנו גם שתקציב הביטחון יגדל ב-2.5 מיליארד שקלים בעיתון אחד וב-3.2 מיליארד שקל בעיתון אחר, טוב מה זה 700 מיליון שקל כאשר מדובר בביטחון.

כל הכתבות הללו נראות כקומוניקטים לעיתונות כדי לבדוק את התגובה הציבורית או בכדי לשלוח מסרים פומביים למפלגות שאמורות להיות חברות בקואליציה. בכדי לשפוט האם באמת יש שינוי במדיניות הכלכלית ולא מס שפתיים נאלץ להמתין להצעת התקציב ושם נגלה עד כמה מה שנכתב בימים האחרונים היה באמת שינוי מדיניות.

בהמשך לאתמול רציתי להפנות את תשומת הלב לשלושה ספרים שעניינו אותי.

האחד שנכתב על ידי Gar Alperovitz and Lew Daly נקרא:

are Taking our Common Inheritance Unjust Deserts:  How the Rich, בספר נמצא שחלק גדול ממה שיש לנו היום הוא תוצר של ירושה מדורות קודמים. הידע שנוצר בעבר מהווה בין 80 ל-90% מהעושר שנצבר היום. טענה זאת יוצאת כנגד הטענה שאנו תלויים ביזמים בכדי לייצר עושר. בספר גם נבחנים החידושים בנושאים רבים, למשל, תרופות ועד כמה ידע ומשאבים ציבוריים הם האחראים ליצירתם. זה מזכיר לי ראיון שראיתי בטלוויזיה לפני שנים רבות שבו טען ארכיאולוג נורבגי (את שמו שכחתי) שבני האדם היום אינם שונים באום מאלו שחיו כאן לפני 8000 שנה, מה ששונה הוא שבני האדם בניגוד ליצורים אחרים מעבירים ידע מדור לדור כך שנראה שאנחנו היום הרבה יותר מפותחים מאשר בעבר אף שאין זה כך.  

כיון שהעושר שלנו התקבל בירושה אין שום סיבה שיהיו אנשים שמתוגמלים מעל ומעבר לתרומתם, ושהעושר לא יתחלק באופן שוויוני יותר בין כלל בני האדם.

ספר נוסף: Plunder: When the rule of Law is Illegal שנכתב על ידי Ugo Mattei and Laura Nader , מתאר את הדרך בה מדינות מפותחות עושקות את המדינות העניות יותר באופן שמהווה המשך לקולוניאליזם של העבר. באשר לכיבוש הבריטי באסיה התפיסה היא שהמערב הביא קידמה ושגשוג למקומות העניים, אלא שמתברר שדאקה בירת בנגלדש הייתה ב-1757 מרכז מסחר וייצור כותנה והייתה עשירה, פורחת וגדולה כמו לונדון באותה תקופה.

עם שינוי הזמנים גם שיטות הניצול הולכות ומשתכללות גם באמצעות השימוש בחוק המקדם את הגלובליזציה ומחליש את כוחה של מדינת הרווחה בעיקר במדינות העניות ומאפשר ביזה של המשאבים שלהם.

ספר שלישי ועניין אותי מאוד בשל ההתעניינות שלי בארגוני עובדים דן בשאלה למה אין מפלגת עבודה בארה"ב )Why there is no Labor Party in the United States , אולי צריך גם לכתוב ספר על למה אין מפלגת עבודה בישראל,. הספר נכתב על ידי  Robin  Archer. בכדי לבחון את הנושא המחבר משווה בין שתי מדינות שיש ביניהן דמיון, אוסטרליה וארה"ב, הממצא העיקרי שלו הוא שהאלימות הממוסדת והדיכוי בארה"ב כנגד שביתות וארגוני עובדים הייתה קשה הרבה יותר בארה"ב בהשוואה לאוסטרליה. הוא מתעד שביתות דומות בהיקפן אשר בארה"ב הסתיימו בהרוגים ועצורים רבים בעוד שבאוסטרליה לא היו כמעט נפגעים. הממצא הזה אינו חדש אבל ההשוואה מראה עד כמה לאלימות כנגד עובדים היית ההשפעה על היווצרותן של מפלגות עובדים.  כמו כן הוא מתעד עקב כך את החשש של ראשי האיגודים מפני דיכוי חמור יותר מה שגרם להם להימנע מעימותים, נמצא גם שהאוכלוסייה בארה"ב דתית הרבה יותר מאשר באוסטרליה.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אזרח.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/994392.html

    העולם על פי מאטיי

    "איננו יוצאים נגד שלטון החוק, אלא נגד השימוש במושג כדי למסך את מה שאנו באמת עושים: ביזה. משתמשים בשלטון החוק כדי לייצר אצל בני אדם צרכים לא אמיתיים, מעוותים, שהם בעצם צרכים של תאגידים". הפרופ' למשפטים אוגו מאטיי משרטט ניצול חוצה גבולות.

    סיפור מוסרי שנגמר בביזה

    מאטיי וניידר טוענים כי למשפט יש תפקיד מכריע בהפיכתה של ארה"ב למובילת הקולוניאליזם של שלטון החוק. לדבריהם, הקולוניאליזם האמריקאי לא מתאפיין בדרך כלל בניצול שליטה פיסית בקרקע, אלא בכפיית עקרונות של שלטון חוק תוך ניצול יחסי כוח. כך למשל, התנו האמריקאים את קבלתה של סין לשורות ארגונים בינלאומיים בכך שתכיר בעקרונות ליברליים של סחר בינלאומי. עקרונות אלה לא תאמו את הגישה הסינית, אך עלו בקנה אחד עם אינטרסים של תאגידי הענק האמריקאיים.

    את עיראק אמנם כבשה ארה"ב באופן פיסי, אך בעיני מאטיי וניידר הכיבוש הוא באותה מידה גם כלכלי. בספרם מצביעים השניים על כך שצווי ממשל הכיבוש האמריקאי, שפורסמו ב-2003 ו-2004, הפכו את כלכלת עיראק מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק.

    כלפי העולם הוצגו הדברים כהליך של דמוקרטיזציה: הטמעה של שלטון החוק בדיקטטורה המשוחררת. בפועל, מכרזים לבנייה מחדש של המדינה נפתחו לחברות זרות בלבד, החוקים שונו כך שהמשפט האמריקאי ולא העיראקי יחול על החברות הזוכות במכרזים, הנכסים המרכזיים במדינה – כולל מערכת הבנקאות הריכוזית – הופרטו ונמסרו לחברות זרות, וחברות עיראקיות קרסו ונדחקו מהשוק. לדעת מאטיי, מדובר בקולוניאליזם במסווה של דמוקרטיה.

    לדברי מאטיי וניידר, בתי המשפט האמריקאיים הפכו את עצמם לבתי המשפט הגלובליים – והם מכריעים בסכסוכים שהתרחשו הרחק מהם.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P200608/info2.jpg

  2. דב קולר

    בדיון על ירושה כלכלית משמרת, לעומת שיוויון הזדמנויות בחינוך ובעבודה ככלי לשינוי,
    על הקולוניאליזם הכלכלי המערבי בעולם השלישי והנצחת תופעות הדיכוי,
    ועל אלימות כלפי התארגנות עובדים, אלימות המשמרת עבדות מודרנית –

    אני מבקש להמליץ על 3 ספרים מסוף המאה ה-20 שממש פתחו לי את הראש:
    1. הרברט מרכוזה – האדם החד מיימדי – ספריית פועלים.
    2. פאולו פריירה – פדגוגיה של המדוכאים – הוצאת מפרש.
    3. ג'ין שרפ – התנגדות לא אלימה – הוצאת מפרש.
    (הוצאת "מפרש" הוקמה בזמנו ע"י שלמה וברברה סבירסקי – כיום מנהלי מרכז "אדווה").

    יחד עם זאת, את התחקיר העתונאי, או את כתבת התחקיר, או את הספר,
    צריך לכתוב על מה שמתרחש במפעלי ישקר בתפן:

    12,000 עובדים, בשכר מינימום בסיסי, ללא ועד עובדים, בתנאי הנדסת אנוש ובריאות בעייתיים –
    וזהו קצה הקרחון.

    תרבות הפחד המושרשת שם נגד התארגנות עובדים – היא מדהימה.

    היא מצדיקה חקיקה, מצדיקה התקוממות, מצדיקה חרם, מצדיקה משפט.

    וזהו רק קצה הקרחון.
    הפרשה המזעזעת הזו היא אתגר לחכי"ם ולפעילים חברתיים.

  3. אילן תלמוד

    זה מזכיר את החיבור "מדוע אין מעמד עובדים באמריקה?" שחובר בתחילת המאה ה20 בגרמניה בידי זומברט, כמדומני.
    הסוציולוג השבדי גונאר ט'ירבורן פירסם מאמר עידכון בנושא בשנת 1990.

  4. איזי גור

    אנשים רבים מקרב השמאל האמיתי משוכנעים כי את הערכים הכלכליים-חברתיים שישראל התברכה בהם עד מלחמת ששת הימים, חיסלה ממשלתו של בגין.
    אורשה לקבוע כי הנחה זו לא לגמרי נכונה. נכון הוא ששרי האוצר הראשונים של הליכוד פתחו את הפתח לכלכלה האנטי-סוציאלית, אך מי שלא זו בלבד שלא עיכב את התפשטותה וכי בעצם עודד והתפיח אותה כמו כעכים בתנור,היה שר מטעם מפלגתה ה"עבודה". היה לו כינוי חיבה "בייגה".
    מי שיעקוב אחר התנהלותו של אותו שר, ימצא אל נכון, כי שיר המוטו שליווה את מדיניותו ההרסנית היה שיר ידוע מאחד מסרטי הוליווד. "כל מה שאתה יכול לעשות אני יכול-ה לעשות טוב יותר". אתה רבינוביץ נתת להם אפשרות להחזיק אלף דולר. אתה מרידור הוספת להם כך וכך, אז שופוני יא נאס, איך אני נותן יותר. את ים המלח -לזה – את הפוספטים – לההוא., את בתי הזיקוק לשלישי ואת המוני העם ל…. משיסה.
    איז מין מפלגת עבודה היא שראשה מתגורר במגדלי שן ושעילג לשון בעל כרס קובע הלכות. אז מה שקרה לעבודה האובדת, הגיע לה בדין. אךמה שעדיין איני מבין מה עושים שם אופיר פינס ושלי יחימוביץ.כשם שאיני מבין מה עדיין עושה מופז בקדימה.
    ואם יש בי עדיין הערכה לאי מי. חוץ מלמרץ הפגועה, אז תרועות הידד לציפי לבני. ויהיו מניעיה האמיתיים אשר יהיו.

  5. דר

    שם החיבור למיטב זכרוני הוא "מדוע אין סוציאליזם בארה"ב". המחבר מסביר עד כמה התרבות האמריקאית פשוט לא מתאימה למהפכה סוציאליסטית כזו או אחרת, בגלל "הצלי ופאי התפוחים" שמונח על שולחנה של כל משפחה. הבעיה היא כמובן שמאז נכתב החיבור בעשור הראשון של המאה ה-20, עברו על ארה"ב מספר משברים כלכליים רציניים, כולל התמוטטות כלכלית טוטאלית אחת (שתיים?), שבהחלט סילקו את פאי התפוחים והצלי משולחנן של משפחות רבות ממעמד הפועלים. אז אולי דווקא הגיע הזמן לסוציאליזם, לתשומת לב הקורא זומברט.

  6. ראובן מירן

    בהקשר לרשימתו המאלפת (כרגיל) של ספורטא, הנה עוד ספר בנושא – רק שהוא נכתב לפני כמאה ועשרים שנה…עוד הוכחה לכך שהעתיד נמצא ככל הנראה אי-שם בעבר…

    מדריכון למעמד התחתון מאת אוגוסט סטרינדברג
    הקטֶכיזם של אוגוסט סטרינדברג לשימוש המעמד התחתון

    לא לגמרי סוציאליסט, לא ממש אנרכיסט, ללא ספק ניהיליסט ומעל הכול אדם מוטרף הכואב את כאב ההשפלה והאי-שוויון שהם מנת חלקם של מיליוני בני אדם המשתייכים ל"מעמד התחתון" – המחזאי, הסופר והמסאי הגאון אוגוסט סטרינדברג (1912-1849) השכיל לגעת ברוב רגישות בנקודות הבסיסיות של המצב החברתי-פוליטי.
    בטקסט זה, שנכתב לפני יותר ממאה שנה, הוא מתאר בסגנון אירוני-סרקסטי חד כאיזמל את המצב ששרר באירופה בסוף המאה ה-19 והמַכֶּה בפנינו ממש בימים אלה, בתום העשור הראשון של המאה ה-21 עת שוטף את העולם כולו משבר כלכלי שהוא תוצאה של שבר מוסרי.
    "כאשר העשיר אינו גונב, לא מדובר במידה טובה. העושר שלו נובע מגניבות העבר שנעשו חוקיות, ואין לו עוד צורך לגנוב. לא להזדקק לגניבות, הרי זו המידה הטובה. העני שגונב מתוך צורך אינו אלא ממלא את חובת ההישרדות הבסיסית והולך בעקבות אינסטינקט השימור העצמי. העשיר, שגנב כדי להשביע את צימאונו לתענוגות, פושע בלי להיענש על כך כהוא זה. יתרה מכך, הוא אפילו זוכה לשכר ולגמוּל. וסוחר שהתעשר מניצול אומללותם ועליבות חייהם של האחרים זוכה לעיטור כבוד על 'השירות שעשה למען הכלל'. (מתוך הספר שראה אור בפברואר 2009 בהוצאת נהר ספרים.)

  7. איתן

    מעניין מה סבתי שעלתה מעיראק,משכילה ואליאנסית הייתה חושבת לו היו מחשיבים אותה "פרימיטיבית",על ידי פולנים שקילפו תפוחי אדמה וגידלו אווזים מילמו שפה לא ברורה והיו בורים, בזמן שהיא שלטה ב 4 שפות,שתיים מהן מערביות לעילא.