תפישת הביטחון של ישראל: על "דוקטרינת הדאחייה" והצורך בשינויה

יניב רון-אל

לכנסת ה-18, שהושבעה השבוע, ולממשלה שתקום בקרוב יהיו משימות רבות וחשובות גם בתחום הכלכלי וגם בתחום המדיני-ביטחוני. אחת החשובות שבהן, שספק אם הכנסת או הממשלה הנכנסות יידרשו לה, היא עדכון תפישת הביטחון של ישראל, והתאמתה למציאות הביטחונית הנוכחית, שבה מתנהלים העימותים הצבאיים המשמעותיים בקרב אוכלוסיה אזרחית. הדבר ניכר במיוחד בסיבוב הלחימה האחרון, מבצע "עופרת יצוקה", שבו נהרגו ברצועת עזה מעל ל-1,300 בני-אדם. מעל למחציתם של ההרוגים – כלומר למעלה מ-650 איש(!) – היו אזרחים חפים מפשע. מעל ל-400 מההרוגים, על פי הדיווחים, היו ילדים. כשליש מן ההרוגים מצאו את מותם בימי הלחימה הראשונים.

ואין זו הפעם הראשונה. במלחמת לבנון השניה נהרגו בלבנון מעל ל-1,100 בני-אדם, מתוכם כמה מאות בימים הראשונים שלאחר חטיפת חיילי צה"ל. אפילו לפי ההערכות הגבוהות ביותר של הצבא, קרוב למחציתם של ההרוגים במלחמה היו אזרחים חפים מפשע. לא למותר להזכיר, שגם במבצע "חומת מגן" בשנת 2002 היה אחוז האזרחים מקרב ההרוגים הפלסטינים גבוה מאוד, לא ברור עד כמה.

המספרים הללו, מטרידים אף מעבר לצער ולכאב הכרוכים בכל אובדן של חיי חפים מפשע, מכיוון שהם אינם מקריים. מדובר בתפישת ביטחון ישראלית חדשה, לא פחות, הדוגלת ביודעין בשימוש בכוח ברוטאלי והרסני ובאלימות מסיבית בקרב אזורי מגורים של סביבה אזרחית. בעקבות מלחמת לבנון השניה, אף גובשה בצבא כותרת צבאית תיאורטית להפעלת הכוח המסיבי בקרב האזרחים: "דוקטרינת הדאחייה" שמה (על שם השכונה הדרומית בבירות, שכמעט נמחקה מעל פני האדמה), והיא יושמה במבצע האחרון בעזה, במידה זו או אחרת, גם בשכונות ג`באליה, סג`עיה וזייתון.

בעשורים האחרונים נעשו שני ניסיונות לעדכן את תפישת הביטחון של ישראל, אך הם נסתיימו בקול ענות חלושה. אלא שמתברר שהצבא כבר עידכן תפישת ביטחון חדשה, מבלי משים – ולפחות, מבלי תשומת לב מספקת מצד החברה האזרחית וקובעי המדיניות הממשלתית. מתפישת הביטחון הבן-גוריונית, המבוססת על הרתעה ושואפת להכרעה מהירה בשטח האוייב, עברנו לתפישה המנסה לבסס את ההרתעה באמצעות שימוש בכוח מסיבי, מבלי בהכרח להגיע להכרעה, בלב שטחה של אוכלוסיה אזרחית.

תפישת הפעלת הכוח הזו קשורה בטבורה לשינוי הפרדיגמה של המלחמה המודרנית למלחמה המתנהלת בקרב אזרחים. הארגונים האסלאמיים הנלחמים בישראל פועלים מקרב האזרחים, בהתבסס עליהם ותוך שימוש בהם, ומדיניות הפעלת הכוח החדשה נגזרת מכך. ייתכן שמימדי ההרג וההרס הקשים הללו הם אמנם הכרחיים במאפייני הלחימה החדשים. ייתכן שהכוח הברוטאלי שמפעילה ישראל הוא בלתי-נמנע מעצם הילכדותה בעימותים צבאיים המתנהלים באזורים צפופי-אוכלוסין. אולם אסור לנו, כאזרחי המדינה וכבני-אדם, לקבל כמובן מאליו שהפעלת הכוח בממדים שנראו בעזה בלחימה האחרונה היא מחוייבת המציאות.

יש לקוות ולהאמין כי ישנן חלופות, ויותר מכך – יש לפעול ולגבש חלופות למדיניוּת הפעלת הכוח הזו, ולא רק חלופות מדיניוֹת (שהן כמובן, המועדפות ביותר), אלא אף במסגרת של הפעלת כוח צבאי גופא. על מדינת ישראל לחולל תהליך חקירה וחשיבה שבו ייבחנו חלופות כאלו ויילקחו בחשבון השלכותיה של המגמה הנוכחית. שכן אלו חורגות בהרבה מן התוצאות הטקטיות של ההכרעה הצבאית המקומית. הן נוגעות, בין היתר, לאופיה ולצביונה המוסרי של החברה בישראל פנימה, לרקמת היחסים בין מרכיביה – בפרט ליחסים שבין אזרחיה היהודים לאזרחיה הערבים-פלסטינים, לאפשרות להגיע בעתיד לפתרונות של שלום ודו-קיום עם שכנינו ובתוכנו, וכן למעמדה הבינלאומי של ישראל, כמו גם לעליית האנטישמיות בעולם.

על חקירה מעין זו לבדוק את ההיבטים השונים של הפעלת הכוח וניהול האש, עוצמתם ומידתיותם, החל מרמת הוראות הפתיחה באש ועד לניהול האש הארטילרית והאש מן האוויר; החל מן הנורמות הבלתי-כתובות בקרב היחידות הפועלות בשטח ועד לרמת האסטרטגיה של צה"ל, ותפישת הביטחון הישראלית בכלל. מן הראוי שחקירת מדיניות הפעלת הכוח הצבאי בקרב אוכלוסיה אזרחית תיעשה על ידי הגורמים המומחים הרלבנטיים – ולא רק הצבאיים, אלא גם, בין היתר, משפטיים, מדיניים ודיפלומטיים (וברמה הטקטית, גורמי תכנון עירוני ומינהל אזרחי). בפרט, מן הראוי שיבוצעו על-ידי גוף עצמאי שמנותק מהגורמים המבצעים – צה"ל וכוחות הבטחון – ושאינו כפוף לו, ושילֻווּ בדיון ציבורי-אזרחי ער ומעורב.

באופן עקרוני, במדינה מתוקנת שיש בה מועצה לביטחון לאומי מתפקדת, היה ניתן לחשוב שמקומם של דיונים כאלו במועצה זו, או בבית המחוקקים, או בשילוב של שני הגורמים. באופן מעשי, הכלי המתאים ביותר ליישום חקירה כזו במדינת ישראל דהיום הוא ועדת חקירה ממלכתית, אשר נהנית מעצמאות יחסית ומיוקרה ציבורית. ועדות כאלו מופעלות לא רק לבחינת אירועים קונקרטיים, אלא גם בנושאי מדיניות. הקמתה של ועדה כזו יכולה להוות גם מסר חשוב מבחינה סמלית לגבי יחסה של ישראל לפגיעה באזרחים חפים מפשע. מסר זה חשוב שבעתיים לציבור הערבי-פלסטיני בישראל, שהושפע בצורה קשה מן הלחימה בעזה, ועל כן ראוי הוא כי תהיה לו נציגות בועדה שכזו. אולם מעבר לשאלת הועדה וההגוף, חשובה עצם החשיבה והחקירה.

למען ההבהרה, אין הכוונה באמור כאן לקריאה לחקור משפטית אם נעשו בעזה פשעי מלחמה או מעשים אחרים בניגוד לחוק הבינלאומי. חקירות כאלו, לדעתי, הן מבורכות ויש לקדמן, אולם הן ממוקדות משתי בחינות – הן מבחינת התמקדותן באירועים בעזה, והן מבחינת צמצומן להיבטים המשפטיים הצרים. כוונתי כאן לחקירה רחבה בהרבה, שתתמודד עם נושא הפעלת הכוח הצבאי בקרב אוכלוסיה אזרחית בכלל, על מלוא היבטיו.

יש לקוות שבתקופת הכנסת והממשלה הנכנסות, ולאחריה, לא נידרש עוד לעימותים צבאיים ומן הראוי, כמובן, לפעול דיפלומטית ומדינית כדי להימנע מכך (עד כמה שהסיכויים לפעולות כאלו מצד הממשלה הנכנסת נראים נמוכים). אולם לצד זאת, על ישראל להיות מוכנה לכך שעוד נכונו עימותים שכאלה, בפרט עם ארגונים הפועלים מקרב האוכלוסיה האזרחית. יש לפעול באופן מדיני כדי לנסות למנוע זאת. יש להיערך, בד בבד, גם מבחינה צבאית למקרה שלא נוכל למנוע זאת. אולם בתווך, יש לערוך גם חשיבה אסטרטגית, ולהיערך גם מבחינה אתית ומוסרית, באמצעות בחינה מחודשת של מדיניות הפעלת הכוח הצבאי בקרב אוכלוסיה אזרחית. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נפתלי אור-נר

    אולם ראה את האנוכיות הישראלית במיטבה. לרובו המכריע של הציבור בישראל הרג האזרחים המיותר במלחמות המיותרות אינו אומר דבר. ועל כל אחר המצר על כך, יש בתוכנו שניים שחושבים שהיינו צריכים להרוג יותר. רק ההרג של אנשים מתןכנו נחשב. ה"אחרים" חשובים כ"קליפת השום"

  2. איזי גור

    הנקודה המהותית החסרה במאמר המאלף היא "מסקנת התוצאה המעשיית" לאמור- האם הפגיעה באזרחים, קשה ככל שתהיה, עשויה, או עלולה, להביא לידי איזו תוצאה מקווה?
    המסקנות העולות מהמלחמות האחרונות הן הפוכות לגמרי. החיזבאללה מזה והחמאס מזה מחפשים כל דרך כדי לנקום במי שפגע בהם.
    אותן תגובות יצריות ממש קיימות גם אצל שלנו . האם עשתה פצמ"ר אחת או גראד אחד כדי להניע אזרחים ישראלים נפגעים לבקש כניה ולהעינות לתביעות החמאס או החיזבאללה. ואל תאמרו שיש הבדל. ההבדל הוא בעיני המתבונן.
    מה שאנחנו רואים אלו קבוצות של טרוריסטים מנוולים השואפות למרר את חיינו ולהביא לחיסולה של מדינת היהודים.
    מה שהטרוריסטים המנוולים רואים אלו המוני מהגרים שהגיע מאי שם, התשלטו על בתיהם ועל נכסיהם, גרשו אותם מעל אדמתם והפכו אותם לפליטים. אחר-כך כבשו גם את מה שנותר, השליטו שם משטר צבאי, מצרים עת צעדיהם ומתעללים בהם, מקימים שם ישובים פורחים ועוקרים את עצי הפרי שלהם וממררים את חייהם.
    פעם, גבירותיי ורבותיי, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, ניתן היה לשבת איתם ולהציע להם הצעות שהיו מתקבלות. כיום – תשכחו מזה. הסיכויים שישראל וישמעאל יוכלו לחיות זה בצד זה אי יום- אפסיים עד אפסיים. הסיכוי ש"ביצים"רעשניות מתוצרתו של פני עכבר האיראני ינחתו בחוצותינו וכי "ביצינו" אנו יחסלו כמה כמה מאות אלפים, או מיליונים, במה שהייתה פעם מולדתם של פירדוסי ושל עומר כייאם – רבים יותר מהסיכויים שרבים מאיתנו ישובו להינות ממטעמי "אל באבור" בואדי ערה או מהחומוסים המצוינם בעאבו ע'וש..
    ואם משהו עדיין לא ברור, בואו ונמתין למה שיקרה בכנסת החדשה ובמממשלה החדשה.
    מי יתנני עוף כנף ואמתחת מלאה דינרי זהב ואעופה לי אל זילנדיה החדשה, או למדבר הקרח באנטארקטיקה. לשם יגיעו החורבן וההרס בסוף.

  3. עודד אפרתי

    הציבור בישראל, כולל כל הגורמים שהוזכרו בכתבה, הינם בית הגידול של הדוקטרינה שהוזכרה בכתבה ובכל הזדמנות חיזקו אותה, גיבו אותה ודחפו אותה לעוד ועוד.
    התיקשורת עסקה בראיונות יומיומיים של מקהלת החיזוק.
    גם גורמי משפט זימרו את המנגינה.
    התגובה צריכה ליהיות יותר רדיקאלית

  4. בנר

    אין ספק שיש להמנע ככול האפשר מהרג אזרחים,כדי שהדיון יהיה בעל סיכויים לזכות בתהודה ציבורית עליו להכנס לפרטים הבאים.
    1.להעזר בקציני צבא לשעבר מהשמאל לשם דיון בשאלה ,האם יש דרכי פעולה קרביות שיאפשרו לצבא להשיג את משימתו מבלי שחיסכון בהרוגי אוייב אזרחיים יהיה על חשבון הרוגים לכוחות צה,ל,
    2.כיצד מתמודדים עם הטקטיקה של ארגוני חזית ההתנגדות שבאה לידי ביטוי בראיון שערכה הטלויזיה הצרפתית עם האימאם השיעי של כפר קאנה בלבנון,לשאלה מדוע משגרים רקטות מתוך הכפרים?ענה בכדי שהמטוסים הציונים לא יפציצו אם יפציצו יהרגו אזרחים ואז יהיו לנו שהידים ורגשי הנקם של קרוביהם יוסיפו לנו מתגייסים וכן העולם יגנה וישנא את הישראלים.

  5. ענתבי

    אנא ממך, שלח/י קישור לכתבה שאת/ה מזכיר/ה אם אכן מדובר בכתבה אמיתית.

  6. יהושע רוזין

    זאת איננה קונצ פציה חדשה,. בתחום של בט"ש-בטחון שוטף דהיינובשנות החמישים וראשית שנות הששים הסתננות אח"כ פח"עז.א פעילות חבלנית עוינת-יש גם פעילות ח, ידידותית? התגובות לאירועים אילו היו לרוב תקיפת אזרחים לא מעורבים. ע"ע פעולת קיביה, הפעלת לחץ מאוד לא מתון עםאלפי קרבנות אזרחיים הופעלה גם במלחמת לבנון הראשונה.

  7. ד"ר ה.

    של קבוצה נכבדת מהצמרת הבטחונית-מדינית של ישראל יתן פתח של סיכוי לחשיבה אחרת בצמרת הזאת, ובינתיים מאמרים כמו המאמר הזה הם בזבוז יקר של אנרגיית מקלדת על ציבור שרבים בו הם המשוכנעים בצדקתו אך הם חסרי אונים.

  8. איתי

    כתבת שאינך מציע ועדת חקירה אלא דיון באסטרטגיית המלמה העתידית של צהל שנכון שתיקבע ע'י אזרחים ולא ע'י אנשי הצבא.
    היה מעניין, ונכון,לו אתה היית פותח ומציע אסטרטגיה שונה שתתאים לדעתך,כאזרח אני מבין,למציאות בה ישראל מצויה.

    מה לא ראוי ונכון ורצוי לטעמך הבנתי.

    לא מצאתי בדבריך מה אתה מציע.

  9. איתי

    לקראת הבחירות איימו על הציבור שבהתחלה ליברמן יבטל אזרחות לערבים ואח'כ לשמאלנים.
    ומה אתה מציע?

    אתה תשליל של ליברמן.