כמה חשובים איגודים מקצועיים?

איציק ספורטא

בשעה שמעבר לאוקיינוס מתחולל מהפך אידיאולוגי ומעשי שיש טוענים שיהפוך את ארה"ב למדינה סוציאל-דמוקרטית, או לפחות למדינה הדומה יותר למדינות אירופה, בישראל עדיין מדובר על אחריות פיסקאלית, על קיצוצי תקציב, על הפחתות מס, על הפרטות ועל רפורמות מהדור הקודם. בסוף נשאר המדינה היחידה בעולם שמקדשת את השוק ונהיה נאמנים למקור יותר מהמקור עצמו.

לא רק זאת בעוד שבארה"ב מבינים רבים שללא ארגוני עובדים חזקים הכלכלה נדונה לחזור ולהיכשל, כאן התארגנות עובדים הופכת לקשה יותר ויותר. באתר של המכון למדיניות כלכלית (EPI), פורסמו כמה דברים בנושא. הראשון, מציג תמונה המראה שארגוני עובדים חזקים אינם פוגעים בתחרותיות של המדינה ואולי אף תורמים לה. השני, מאמר המראה שהבעיה של ארה"ב אינה ארגוני עובדים חזקים מידי אלא דווקא היותם חלשים מידי. המבנה המוסדי בארה"ב גורם לכך שעבודתם של עובדים על אף הפרודוקטיביות שלהם אינה מתוגמלת הראוי, שהעלות הגבוהה של ביטוח הבריאות, השכר הגבוה של מנהלים, ועוד, הם הגורמים לחולשה הכלכלית בארה"ב.

הפרסום השלישי הוא עצומה של כלכלנים אשר טוענים שיש לתמוך בחוק שנועד להקל על עובדים להתארגן, משהו שדומה לחוק בקנדה. ארגון עובדים יוכר בחתימה על הצטרפות בלי תהליך ארוך של בחירות, מניעה טובה יותר של פגיעה בעובדים הרוצים להתארגן, ובוררות לאחר 120 יום אם הצדדים לא הגיעו להסכם קיבוצי במהלך הזמן הזה.

בפסקה לפני האחרונה בעצומה נכתב: "גאות מעלה מעלה את כל הספינות  

 (a rising tide lifts all boats)   רק כאשר המו"מ בין עובדים למנהלים נעשה כאשר יחסי הכח ביניהם דומים. בעשורים האחרונים, רוב הכח במו"מ היה בידי מנהלים. המשבר הנוכחי יחליש עוד יותר את יכולתם של העובדים לנהל מו"מ באופן אישי. יותר מאי פעם יהיה על העובדים לפעול ביחד". 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דב בינדר

    קודם כל לחוקק חוקי מדינה להגנת העובד,יש לקבוע חוקים מסוימים להגנת העובד שמעביד העובר עליהם עובר עבירה פלילית שיש בה קלון כמוה כגניבה לכל דבר.במאה ה-19 בגרמניה קמו איגודים מקצועיים ומפלגות סוציאל-דמוקרטיות שהשלטון לא רצה בקיומם וניסה להוציא אותם אל מחוץ לחוק,אבל ראש הממשלה דאז אוטו פון ביסמרק פייס את העובדים והנהיג בגרמניה חוקים ממשלתיים להגנת העובד שהיו מתקדמים מאוד לזמנם,בין השאר הוא הנהיג ביטוח לאומי,ביטוח בריאות ממלכתי,פנסיה לכל עובד ויום עבודה בן שמונה שעות,בכך הוא הצליח לדחות בכמה שנים את הקמת האיגודים המקצועיים כי לא כל כך נזקקו להם.צריך ללמוד היום מנסיונו מאז ולהנהיג חוקי מדינה להגנת העובד,יחד עם זאת יש לקבוע כי לכל עובד יש את הזכות המלאה להיות חבר באיגוד מקצועי ולכל קבוצת עובדים יש את הזכות המלאה להתאגד על מנת להשיג ביחד את מה שכל עובד לחוד יתקשה מאוד להשיג,אבל לא לשכוח שועדי העובדים והאיגודים המקצועיים אמורים לדאוג לזכויות העובדים ותו לא,איגוד מקצועי וועד עובדים לא אמורים לשלוט על מקום העבודה,הם אינם הבעלים אבל כאן בארץ יש מספר אירגוני עובדים עם היד על השאלטר או על העוגן והמנוף שבעצם שולטים על מקומות עבודתם ובאמצעות זה גם על כולנו,וברור לכולם למי כוונתי,עובדי חברת החשמל והנמלים השולטים באמצעות אירגוניהם בנעשה במדינה,זה מצב בלתי נסבל,על העובדים צריך להגן מפני מעבידים נצלנים אבל לא לתת לעובדים לשלוט על המעבידים ובשום אופן לא על המדינה.

  2. דב קולר

    אידאולוגית, הרכישה של וורן באפט את להבי ישקר ב – 4 מיליארד דולר, נתפסה כנצחון האולטימטיבי של הקפיטליזם הבין לאומי.
    היום איתן ורטהיימר אומר ל"גלובס" שיתכן וישקר תעבור ל – 3 ימי עבודה בשבוע, בגלל צימצום הזמנות ענף הרכב מאירופה וארה"ב.
    אני אומר, והמחקרים של הסוציאל דמוקרטיה מראים, כי רק התארגנות דמוקרטית וחופשית של עובדי ישקר – תיתן עתיד חיובי לתעשייה המפוארת הזז שסטף בנה.
    ההון האנושי של 12,000 עובדי ישקר, אשר עשרות שנים עובדים תחת מסגרת דכאנית שמנעה התארגנות עצמאית של ועד עובדים – הון אנושי זה יכול לפרוץ קדימה, בהינתן לו, או בהשיגו במאבק, את העוצמה המעצימה של הדמוקרטיה המחשבתית, הארגונית, המפעלית.
    המצב השורר כיום בתאגיד ישקר, מבחינת בריאותם הנפשית והגופנית של העובדים – הוא בלתי נסבל, אינו הולם את מגילת העצמאות, ועומד בסתירה לחוקי היסוד של כבוד האדם וחירותו.

  3. זאב שפיר

    ב'פורום' זה ,יש מעט מקום לויכוח על נחיצות לכוח עובדים מאוגד/מאורגן.לטעמי עקר הדיון צריך להיות מופנה לעיון בשאלת יכולתה של ההסתדרות הקיימת בהרכבה(האנושי,המקצועי ורמת מחוייבות) היא המענה הנכון לדרישה ההכרחית? אני חושב,שההסתדרות ה'חדשה',אינה ערוכה ולא מתאימה למתן תשובה הולמת ,ראויה ואמינה לציבור העובדים.זה חלק מהבעיה.הלווי שיכולתי לומר שזה חלק מהתשובה או אף כל התשובה. לפיכך בפני הפעילים(והפועלים) יש שני מחסומים(!) גם להתארגן על צפני כל הקושי הטכני והאירגוני וכן לצלוח את הנסיון למצא גורם מייצג מוצלח יותר.ההסתדרות ,היא אינטרסנטית ולא תתן,אל נקלה, לכל גורם אחר להיות מייצג והיא חושבת שענין היצוג הוא מונופול בלבדי שלה.זה מכפיל את הקושי למענה ראוי לבעלי ההון והמעסיקים.

  4. מיכאל לינדנבאום

    וייצוגיים,זאת בעיית הבעיות של העובדים במדינת ישראל.לחסל כלכלית אנשים ,מהיום למחר,מתאים לתקופה הניאנדרטלית.

  5. עמי וטורי

    החיים של עובדים מתארגנים אינם קלים. לא בעבר ולא בהווה. אולם יותר ויותר עובדים מתגברים על הפחד ומגלים כי כקבוצה הם חזקים יותר מהמעסיק, רודני ככל שיהיה. "כוח לעובדים" שקם רישמית בינואר 2008 ,(והחל לפעול עוד בקיץ 2007), מונה כבר למעלה מ 2150 חברים משלמי דמי חבר, יש לו למעלה מ 15 וועדים, 5 מטות איזוריים, צוותים מקצועיים ומוסדות ניבחרים. "כוח לעובדים" מהווה את ארגונם היציג של למעלה מ 4000 עובדים.
    האינדקציות שיש לי ולפעילים נוספים מראות שקצב ההתארגנות והצמיחה הנוכחי צפוי להמשך גם בשארית השנה הנוכחית.
    יש גם שינוי מסוים לטובה בחלק מדרגי השטח בהסתדרות. אם בראשית תקופת כהונתו של עייני עובד היה צריך לשכנע את ההסתדרות מדוע עליה לעזור לו להתארגן, הרי שכיום נסיונות להתארגן דרך ההסתדרות יתקבלו על ידה לרוב בברכה. הבעיה היא כמובן במה שיקרה אחר כך כאשר הניהול הפטרוני יוציא בעצם את ההחלטות על דרך המאבק ואופיו מידי העובדים ויעבירם לפקידות ההסתדרותית.
    מיתון יכול לגרום לעליה במיספר המתארגנים עקב התגברות הצורך ויכול גם לפגוע בארגוני העובדים עקב החשש מאבטלה. בעולם יש עדויות אמפיריות לשני סוגי התופעות. מה שקובע במידה רבה הוא אופיים של ארגוני עובדים והאווירה הציבורית.
    החוק הקנדי בהחלט חסר בישראל במצבים שבהם קיים חוסר פרופורציה בין כמות המתארגנים לגודל הגוף שמולו הם ניצבים. עם זאת אפילו בגן המדע הושג בנתיים שיפור בתנאי העסקה והפסקת "ההסגר" lockout של מכון ויצמן הגם שהדבר הוא תוצר של צו בית משפט ולא של הפנמה של זכות ההתארגנות ע"י המעסיק. כרגע אנו חופשיים לפעול במקום ללא סכנה של שבירת ברכיים והעובדים המאורגנים חזרו לעבודה. סיכסוך העבודה ביננו ובין מכון דוידסון נמצא כמובן עדיין בתוקף.
    במקומות אחרים שבהם גודל הקבוצה שהתארגנה דרכנו היה משמעותי ביחס לגודל המעסיק, די היה בכוח הכפייה של איום השביתה הפוטנציאלית על מנת להושיב את המעסיק לשולחן המשא ומתן. אם כי מאבק נחוש הכרחי גם במצבים אלו.

  6. שור

    ולכן עדיף שיעסקו בעיקר ייצוג עובדים ולא יפריעו מדי לתחרותיות,
    כמו האיגודים בצפון אירופה – מדינות עם איגודים מקצעיים חזקים, שיעור גבוה של עבודה מאורגנת ובמקביל רמה גבוהה מאוד של תחרותיות ושווקים גמישים .

    שור

  7. דלית

    צר לי , אך נתקלתי , ראיתי וחוויתי כיצד האיגודים המקצועיים הגדולים אינם מאפשרים לועדים הקטנים לפעול , בועטים בהם ברגל גסה , "רק שלא יהיו " כי הם "מפריעים " .

  8. מיכאל לינדנבאום

    ולכן קם ארגון מקצועי כמו "כח לעובדים" שמייצג את העובדים ולא את המנגנון המפלגתי.ההסתדרות היא קריקטורה של האיגודים המקצועיים בצפון אירופה.