משירותי רפואה פרטיים ועד תקיפה מינית

צילי פז וולק

יש משהו באוויר. בדיוק בחודש שבו חברה אחת מספרת על רופא נשים תוקפני וקצר רוח שביצע בה בדיקה פולשנית בלי הסבר או קבלת הסכמה מפורשת, חברה אחרת מספרת על מקרה מחריד של הטרדה מינית מצד רופא הנשים שלה, ושלישית מספרת על שני מקרים של מעשה מגונה על ידי רופא נשים אחר, בדיוק אז מתפרסמת בדה מרקר כתבה העוסקת בלחץ שמפעילים רופאים על מטופלים לצרוך מהם שירותי רפואה פרטיים בסכומים גבוהים.

לכאורה אין קשר בין הדברים, אולם כאשר קוראים את הכתבה מגלים, שלבד ממקרה אחד של הסרת שומה (שגם בו היתה מעורבת אשה), בכל הדוגמאות שניתנו היו מעורבים רופאי נשים ומטופלות. סביר להניח כי גם רופאים בעלי התמחות אחרת לוקים באותו פגם מוסרי ומשדלים לקוחות של קופת החולים להשאיר דווקא אצלם את כספם. מדוע, אם כך, בעלי התמחות אחרת אינם מופיעים בכתבה? לכותבת (רוני לינדר-גנץ) פתרונים. גם לי, אם יורשה לי.

ראשית, יש לתת את הדעת על הכינוי של תחום התמחות זה. בעברית זוהי "רפואת נשים". בפועל זוהי רפואה העוסקת באברי המין הנשיים ולא באשה כמכלול רחב. האשה היושבת על כסא רופא הנשים מכווצת לגודלם של אברי מין. סמנטיקה פשטנית? לא בטוח…

נוסף לצרה זו ניתן להבחין בקלות, בביקור חד פעמי אצל רופא הנשים, עד כמה מצומצם הידע הנרכש בהתמחות זו, ועד כמה הוא נוגע אך ורק למחלות הקשורות לאברי המין ולא למצבם הכללי. ניסיון לגיטימי להיוועץ ברופא הנשים בכל הנוגע לתזונה במהלך ההריון, תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, ושאר עניינים שבשגרת החיים הבריאה של המערכת הנשית, ייתקל במתן הפנייה לנשים אחרות, שלהן תחום התמחות בשאלות משניות אלו.

מכאן עולה שרופא הנשים פוגש בפועל בעיקר נשים שיש להן אי נוחות, בעיה, מחלה באברי המין. כלומר, הוא פוגש נשים שהנקודה האינטימית ביותר שלהן פגועה. במצב זה של יחסי כוחות מובנים מראש, שעליהם נוספת מצוקה רגישה כל כך, קל לרופא לעשות ככל העולה על רוחו. לכפות את דעתו, להלך אימים, לשעבד לצריכה של הורמונים (עם עדיפות לסוג של חברה מסוימת), לדרוש קבלה של שירותי רפואה פרטיים ויקרים, לתקוף מינית.

בל נשמיץ כאן את כולם, וודאי שיש ביניהם נפלאים, רגישים, עדינים, בעלי אורך רוח וסבלנות אין קץ. לשמחתי הרבה פגשתי בעצמי אחד כזה. אחד. מבין כל רופאי הנשים שפגשתי, במהלך שלושים וכמה שנות חיי ושני הריונות ושתי לידות.

כל אשה שאני מכירה, ללא יוצא מן הכלל, יכולה לספר סיפור בעל טעם רע או עילה אמיתית לתביעה על רופא נשים שהיא פגשה. כל אשה. בלי יוצא מן הכלל. חלקן מספרות את סיפוריהן בשלווה השמורה למי שמורגלות כל כך ביחס גרוע, בהטרדה, בניצול, בהשפלה או בתוקפנות במפגשים כאלה, עד שהן עצמן מבטלות את חומרת המעשים שנעשו בהן ולהן. את ההלם מבטא לעתים דווקא בן הזוג הנוכח בפגישה, אותו גבר אשר אינו מורגל ביחס שכזה, ואשר מתקשה להאמין שגבר אחר נוהג בגסות שכזו בזוגתו.

אצל רופא הנשים מפסקים זוג רגליים עירומות. ואם לא מפסקים אותן, האיום בצורך לפסק אותן מרחף תמיד כצל מעל הפגישה. השילוב הזה בין סמכות רפואית בסיסית, גוף נשי ערום וחשוף, ועיסוק פולשני באברי המין הנו בעל פוטנציאל הרסני.

בלידת בני השני אמר לי אחד מרופאי הנשים שהיה מעורב בלידה כי דרך המשקפיים הרפואיות שהוא מרכיב, בכל לידה ישנו פוטנציאל לאסון. לידה המסתיימת בשלום, ללא סיבוכים, היא בגדר נס עבורו. בראשי עברה מחשבה דומה אודות המפגש של נשים עם רופאי אברי המין שלהן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    נושא חשוב ביותר שמושתק, גם בקרב נשים, ולא זוכה לדיון הנחוץ. מהתרשמות אישית שלי עושה רושם שנשים בכל זאת מעדיפות, על פי רוב, רופאי נשים ולא רופאות נשים, ומעניין לשמוע אם החוויה שאת מתארת שונה באופן מהותי בביקור אצל גניקולוגית אישה.

  2. אשה ואם

    עם כל הכבוד לטראומות של הכותבת ושאר הנפגעות, יש פה תופעה חמורה של השמצת מקצוע שלם בצורה הסטרית לחלוטין. מאוד לא נעים לפתוח את הרגלים מול גיניקולוג. מה לעשות. אני מניחה שגם לגברים לא נוח שמחטטים להם במקומות מסויימים ובכלל רפואה מקצוע פולשני. אני מתקשה להבין איך הרופא ביצע בדיקה "פולשנית" בלי שהגברת התיישבה על כסאו המיועד בדיוק לכך.
    יש למאמר הזה ניחוח של ילד שצורח על כסא רופא השיניים. אז שהאמא תרגיע אותו. ואם את האמא או האמא לעתיד, תרגיעי את עצמך. במקרה של עבירות מין או אתיקה יש להתלונן אבל הכפשה כזאת של מקצוע היא פשוט מקוממת. משהו בין פרימיטיביות לתוקפנות שאת מקורותיה יש לחפש במקום אחר.

  3. צחי רז

    קודם כל מאמר מעניין. אני חייב להודות שבתור גבר אלו קישורים שלא באים באופן טבעי. תודה

    נשאלת השאלה לגבי רופאות נשים. האם המצב שם שונה?
    ובאופן כללי, האם נשים לא מרגישות יותר בנוח עם רופאות נשים? אם כן, מדוע לא נעשות פעולות מודעות ומכוונות כדי להגדיל את חלקן מתוך סך העוסקים ברפואת נשים.
    ודבר נוסף, בעצם הרי כל רופא נמצא בעמדת כוח בהרבה מובנים על המטופל. כאן אנו רואים מקרה שבו ישנם גורמים נוספים המעצימים את הפער ביחסי העוצמה. אבל במחשבה שניה, אנו רואים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים במובן מסויים, כאשר המטופל לדוגמא אינו דובר את השפה, כאשר מדובר במהגר עבודה וכו…

  4. שרון

    רופא הנשים שלי ממכבי זעם על שביקשתי לעבור בדיקה ספציפית אצל מומחה לנושא ממכבי, הוא טען שגם הוא יכול לעשות את הבדיקה ושאותו רופא אצלו ביקשתי לעבור את הבדיקה היה תלמידו. כשהתעקשתי הוא רשם לי את ההפניה ואמר לי שהוא לא רוצה לטפל בי יותר. האם זה היה מעליב ופוגע? ועוד איך. האם התלוננתי לקופה? לא.

    כשקראתי את הכתבה בדה מרקר נדהמתי לגלות כמה התופעה של פגיעה בחולים נפוצה.

    באופן אישי, שיניתי כמעט את כל רופאיי לרופאות, החל ברופאת המשפחה, עבור דרך רופאת הנשים וכלה ברופאת העיניים (פשוט כי היא נחמדה יותר). אני מוצאת שהמפגש של מטופלת מול רופאה הוא נינוח ונעים יותר מהמפגש מול רופא. בנוסף, אני מאמינה שקיימים הבדלים מהותיים בין הביולוגיה הנשית לזו הגברית, ומכיוון שרפואת נשים אינה זוכה למחקר ופיתוח, אני מעדיפה שתטפל בי אישה שלפחות תבין את מצבי באופן אינטואיטיבי וטבעי, וזאת בהעדר מחקר הולם, מאשר שאזכה לטיפול ותרופות הניתנים לפי מחקרים שנערכו על גברים בלבד. נכון שגם רופאות נשים אינן יכולות לתקן מקום בו המדע והמחקר מזניחים, אך היחס הטוב והחם שאני מקבלת מהן תורם לבריאותי לא פחות מהמרשמים.

  5. אחת

    גזענות צריכה להיות מכוונת נגד גזע. בפעם האחרונה שבדקתי רופאי הנשים לא היוו גזע בפני עצמו.
    אולי ראוי שיהיו?

    ולעצם העניין – כדאי אולי לחזור ולקרוא את הפיסקה שעוסקת בנשים שבכלל לא רואות את כל זה כיוון שזהו היחס אליו הן מורגלות. אגב, לא רק אצל רופאי הנשים אלא בחיים בכלל. זה רלבנטי מאוד לדברים שאת כותבת…

  6. אשה

    "כל אשה שאני מכירה, ללא יוצא מן הכלל, יכולה לספר סיפור בעל טעם רע או עילה אמיתית לתביעה על רופא נשים שהיא פגשה. כל אשה. בלי יוצא מן הכלל" –
    האמנם?
    אני אשה בת למעלה משישים, ולא נתקלתי מעולם בסיפור בעל טעם רע או בעל עילה לתביעה מרופא נשים.
    אני מקבלת שישנן תופעות כאלו, אך ההכללה הגורפת והקיצונית רק מזיקה לטיפול בהן, כי היא הופכת את הכתבה ללא אמינה, ומסיטה את הדיון מהעיקר – הצורך בהתמודדות משפטית עם מקרים כאלו, והדרך לסייע לנשים הנפגעות.

  7. צילי פז וולק

    מדובר באמת בשאלה מעניינת, האם רופאות נשים מצליחות, בעצם המגדר שלהן, לקפוץ מעל חלק מהמכשולים הללו. אני מכירה לא מעט נשים שטוענות כי התשובה על כך חיובית. אני מכירה גם נשים שבלי כל קשר לחוויה חיובית או שלילית אצל רופא נשים יעדיפו לפגוש בסיטואציה הזו אשה.
    יחד עם זאת, אני עצמי פגשתי ארבע רופאות נשים. שתיים מהן היו ענייניות (=יצאתי בלא פגע), אחת ביצעה בי סטריפינג (פעולה אלקטיבית, פולשנית וכואבת מאוד לפני לידה) ללא מתן הסבר או קבלת רשות, פשוט מכיוון שהיא כבר היתה עם הידיים בפנים. האחרונה מצאה לנכון לאיים עלי במהלך הלידה כי אם אבחר להתנהג "לא יפה", כלומר, לא אציית בהכנעה לחוקי בית החולים, אאלץ לעזוב את חדר הלידה הטבעית שבו שהיתי.
    אני חושבת שהניסיון המגוון שלי פירושו שאשה לא בהכרח תפעל טוב יותר מגבר. זה יכול להיות תוצר של הפנמת נורמות מקצועיות שליליות או של חוסר רגישות וחוסר כבוד שאנשים לוקים בהם ללא קשר למגדר שלהם.
    באופן כללי אני חושבת שפתרונות טובים לא צריכים להדיר את רגליו של מגדר כזה או אחר ממקצוע כלשהו רק עקב קשיים אפשריים. פתרון טוב קורא להסברה, פתיחות ולמידה אצל כל מי שמעוניין לעסוק במקצוע.

  8. ירדנה אלון

    בצעירותי לא היו מרובות רופאות הנשים אולם כיום אין שום סיבה למה לא להעדיף רופאת נשים על פני רופא נשים,ראשית התחושה היא הרבה יותר נינוחה,ויש תמיד מישהי שם שיודעת בדיוק על מה את מדברת כי היא מחוברת לתחושות הפיסיות לא מתיאוריה אלא ממקום של חוויה אישית,הפתרון קל מאוד כיום. יש אלטרנטיבה, זה לא כמו בימים הרחוקים ההם כאשר מקצועות נשיים כמו רפואת נשים ומיילדות הופקעו מחזקתן של נשים והועברו אל הגברים (מסיבות כלכליות כמובן). ועל כן מוזר הדבר בעיני לפחות למה ההעדפה ללכת לרופא גבר ,האם עדיין מקובע בראשינו שגבר הוא יותר טוב מאישה?עליון עליה בכל התחומים ולוא גם התחום הכי אינטימי? הבעיה היא לא ברופאים יש מהם רגישים ועדינים להפליא ויש מהם גסים ובוטים בלי שום קשר לאיזה אבר ולאיזו מחלה.זה קורה בכל תחומי הרפואה,לגבי דידי השאלה שצריכה להישאל היא למה נשים למרות הכל, כשיש להן את חופש הבחירה ויש להן אלטרנטיבה אחרת (מה גם שאלטרנטיבה כמו בחירה בנשים כרופאות לצורך ענייני גיניקולוגיה היא כאמור מאוד זמינה)עדיין מעדיפות למרות חוסר הנוחות בשל החשיפה האינטימית ללכת לגניקולוג גבר ולהתלונן על חוסר הנוחות מאשר אפריורי להעדיף אישה רופאה ובכך להעצים גם נשים אחרות מפני שברגע שנשים שבחרו במקצוע הרפואה ובחרו בתחום הגניקולוגי יראו שנשים רבות מעדיפות ללכת אליהן יהיה יותר ביקוש לנשים מתמחות בתחום הגניקולוגי וכך נחזיר עטרה ליושנה לגברים יש עדיין תחומי רפואה רבים אחרים לבחור בהם כך שהם לא יקופחו מפרנסתם.

  9. צילי פז וולק

    הסבו את תשומת לבי, ובצדק, לכך שהסיכוי למפגש לא מוצלח בין מטופלת לרופא הנשים כנראה גדול יותר ברפואה הציבורית. אלו עשויים להיות, כמובן, אותם הרופאים. ובכל זאת, כאשר המפגש הזה נערך בתשלום (לעתים גבוה) פוטנציאל הנפץ שלו קטן יותר. לרופא הפרטי חשוב יותר לשמור על המטופלות שלו והוא ינסה להימנע מעימותים או חוסר שביעות רצון. לכלל זה יש חריג – באם מדובר ברופא בכיר ומבוקש ששמו יצא למרחקים והמטופלות מתקשות להשיג אצלו תור אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה שהיא יחסי כוחות עם פוטנציאל לבעיות.

  10. איריס חפץ

    בעקבות נסיון ממושך בעבודה עם רופאים, ביניהם גם רופאי נשים, המצב בישראל הוא כזה:
    נעשים נסיונות מאוד מודעים כדי למנוע מנשים להיות רופאות נשים.
    יש בישראל כמה מקצועות רפואיים שבהם יש הרבה כסף – רפואת נשים ורפואת שיניים בעיקר. מכיוון שרוב השוק שם הוא פרטי. כמה נשים אתה מכיר שהולכות לרופאת הנשים של קופת החולים שלהן? רק בשביל דברים רוטיניים.
    בשביל בדיקת אולטרה סאונד של בדיקת מערכות משלמים באופן פרטי (המון כסף ולא ברור כמה היא דרושה, אבל זה דיון נפרד), בשביל בדיקת מי שפיר גם: לרוב אלו בדיקות שהקופה לא משלמת אם את לא בגיל המתאים (ובצדק) וכשמכניסים לך מחט ארוכה לשק מי השפיר בתהליך שיכול להיגמר במוות של הילוד או של האישה, אז זה לא הזמן לחסוך.
    ישראל היא גם מדינה צעירה עם שיעור לידות מאוד גבוה, לכן זה שוק מבטיח.
    התמחות במקצוע הגניקולוגיה היא התמחות רב תחומית: צריך לדעת רפואת נשים, מיילדות וכולי וללמוד תחום פנימי וכירורגי. יש מעט התמחויות רפואיות שדורשות ידע וכישורים רב תחומיים כאלו.
    זה אומר שאישה שרוצה להתמחות בגניקולוגיה צריכה לעשות המון תורנויות, לאורך הרבה שנים בעולם מאוד גברי ששם לה רגליים, וזה אחרי שהיא גמרה שש שנות לימודים ושנה של סטאז' שבה לרוב התייחסו אליה כשפחה חרופה.
    לגברים יש מונופול על העסק הזה, כיוון שהם גם יודעים שלנשים יש עדיפות ולו רק מכיוון שהן נשים. יש כמה גניקולוגים הוגנים שלא התביישו להגיד לי את זה. מי שבוחר את המתמחים בכל מחלקה הם מנהלי המחלקות. אולי משהו השתנה בשבע השנים בהם אני לא עובדת בבתי החולים בישראל: לפני שבע שנים לא זכורה לי מנהלת מחלקה אחת שהיא אישה.
    ממתמחה אחת, שחשבה להתמחות בגניקולוגיה (השם שמור במערכת, גם שלה וגם של מנהל המחלקה שאמר לה את זה) והגיעה לשיחה אצל מנהל מחלקה, שמעה את המשפט הבא:
    "גברת את בהריון? כי אם לא, אז אין לך מה לחפש כאן".

  11. רועי לבנה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1070651.html

    זה מה שקורה כשפסיכיאטר רושם תרופה נגד דכאון והפציאנטית שלו מתלוננת על "עקצוצים". מה חשבתן שזה? ברור שזאת אוגזמה, ולא סתם אורגזמה – שש אורגזמות ספונטאניות ביום!!

    וצילי: מאמר מצויין – תודה!

  12. צילי פז וולק

    ראשית, תודה על תגובתך. גם אני משתלדת להימנע מהכללות ולכן ציינתי במפורש שמדובר בכל אשה שאני מכירה ולא בכל אשה באופן כללי. כל כך אני נמנעת מלהכליל עד שציינתי שישנם גם רופאים אחרים (ולא כדי לשלם מס שפתיים) וגם את הרופא האחד שהיה חריג ופגשתי בעצמי.
    ובאשר להכללות באופן כללי (…) חשוב לשים לב שאם נמנע לגמרי מהכללות לעולם לא נוכל לכתוב על תופעות.

  13. יעל

    אחרי 5 הריונות ו-3 לידות, מעולם לא נתקלתי ביחס של רופא נשים כפי שאת מתארת אותו. גם היום יש לי רופא נשים מצוין, מקצועי, אחראי. יתר על כן מעולם לא שמעתי מחברה או כל אישה אחרת יחס מזלזל או פוגע מצד רופא נשים.
    התיאור שלך את המצב מאוד מוגזם. איני יודעת על מה את מבססת את קביעתך כי כל אישה תוכל לספר על חוויה שלילית שעברה אצל רופא נשים.
    מעבר לאי הדיוקים הללו, אני סבורה שיש בדברייך אמירה חסרת אחריות הגובלת בהשמצה כוללנית של הרופאים. איני סבורה כי כל הרופאים הם מלאכים בחלוק לבן אולם בוודאי לא כפי שאת מתארת אותם.
    רבות מחברותי אשר טופלו ומטופלות ע"י רופאי נשים אשר חלקם אף ליוו אותן בטיפולי פוריות ארוכים, בשמירת הריון, בלידה ובתהליכים סבוכים של טיפולים גניקולוגיים. לא הייתי כמוך ממהרת לזלזל במרחב ההתמחות שלהם וכו'.

  14. צילי פז וולק

    שלום יעל ותודה על תגובתך. ראשית, כפי שכבר כתבתי בתגובה המופיעה מעלייך, לא כתבתי שמדובר בכל אשה אלא בכל אשה שאני מכירה. יש הבדל גדול והקפדתי עליו.

    חלק ניכר מהעניין טמון בפרשנות של האשה המטופלת. אשה יכולה לבקר אצל רופא הנשים שלה ולקבל ממנו יחס מסוים ולהרגיש שהכל עבר בשלום. אני עשויה לעבור את אותה סיטואציה בדיוק ולהיות מאוד ביקורתית כלפיה. עמדתי אינה מועדפת על שלה, כמובן. מצד שני, גם שלה אינה מועדפת. כלומר, עצם העובדה שאשה לא רואה לנכון לבקר את רופאי הנשים שהיא פגשה עדיין לא מלמד אותנו שהן נהגו בה תמיד כשורה.
    חברה שפגשתי היום, ושכמוך התנגדה למסר שלי, התבקשה על ידי לפשפש בזכרונה קצת יותר לעומק. חלפה דקה לפני שהיא נזכרה שרופא נשים נכנס לחדר הלידה שלה ותוך כדי צירי הלחץ החזקים ביותר, בלי כל סיבה נראית לעין (לבד מחוסר שביעות רצונו מהעובדה שהיא בחרה ללדת ללא אפידורל) החל לצעוק עליה. היא צעקה עליו בחזרה ורק כך חזר השקט לחדר הלידה. אני חושבת שנשים רבות אינן מפרשות חוויה כזו כפוגענית או שהן נוטות, מסיבות לגיטימיות והישרדותיות, פשוט לשכוח אותה.
    דברים אלו אינם פוסלים חלילה את עמדתך אולם אני חושבת שהם מהווים חומר למחשבה.

  15. שוש

    הניסיון שלי מעיד על רופאת נשים שדרשה שאגיע אליה לטיפול פרטי יקר, ולא לרופא אחר. העובדה שהדבר קורה בתחום רפואת הנשים לא קשור לדעתי לענין המגדרי, אלא לבדיקות הגנטיות והאחרות המתקדמות שמוצעות לבחירת ההורים-שבדרך, שהמדינה אינה מממנת לכלל הציבור ולכן 'נופלות' בתחום הרפואה הפרטית, או החצי פרטית (מתקן ציבורי ,רופא פרטי וכל מיני שילובים דומים).

    לעומת זאת הנושא שלא מסבירים מספיק לנשים, והוא מסוכן לבריאותן ולחייהן הוא הסכנה הרבה שבטיפולי פוריות ובטיפולים הורמונליים בכלל (התקנים פולטי הורמונים וכדומה). במקרה זה מדובר בסכנת נפשות ועלייה בסיכון למחלות קשות שהרופאים אינם מזהירים מפניה, ונשים המבקשות להרות בכל מחיר או למנוע הריון בלתי רצוי 'בולעות' את ההורמונים כמו היו סוכריות בלתי מזיקות.

    הסיבה שלא מתריעים מספיק מפני סכנות אלו היא כפי הנראה המוטיבציה המקצועית שלרופאים למתוח את גבולות הטבע והאדם, באמצעים שהמדע וחברות התרופות מעמידות לרשותם, לעיתים על חשבון חייהן של נשים או בלי ליידע אותן מספיק על הסכנות שכרוכות בטיפולים אלו. סיבה נוספת היא הלחץ להיות אם בחברה שלנו, אשר מובן לי, אבל לא במחיר חייה של האם.

  16. יעל

    על רקע יום האישה הבינלאומי למאמר שלך יש ניחוח אחר. האם יש קשר בין היותנו נשים להתנהגותם של הגניקולוגים? האם יש קשר בין הבדיקה הפולשנית באזורנו המוצנעים לתחושות שלנו כנשים? האם התופעה הזו קיימת רק בתחום הגניקולוגיה?
    לצורך השוואה – איך חשים איש/ה אצל רופא שיניים כאשר הם שוכבים על המיטה עם פה פתוח, בלי יכולת להגיב או לדבר, להביע את דעתם או לשאול לעתים דקות ארוכות של טיפול? הם אינם רואים מה עושה להם הרופא בפה. הטעם והריח מעוררים גועל. לחולה אין שליטה על המצב. הוא "שבוי" בידיו של הרופא.
    לדעתי הידע של הרופא, היכולת המקצועית והמעמד שלו מקנים לו לעתים כוח רב מאוד. על גבול המאגיה. על גבול שכרון הכוח ויש כאלה הסבורים כי הם מורמים מעם. ראי את תגובתו של דר' ג'קי סרוב על העונש שגזר על בית המשפט. הוא מגיב כמו קדוש מעונה. אני באופן אישי, קודם שלקחתי את ילדיי לרופא ילדים או שהלכתי לרופא נשים, ביררתי היטב אודותיו אצל חברים או אנשים שטופלו אצלו. שכן אין לנו יכולת לשפוט את הידע המקצועי שלו אלא את ההתנהגות שלו בלבד ואת נסיונם של האחרים אצלו.
    לא הייתי עושה הכללה לתחום הגניקולוגיה באופן ספציפי אולם אם אכן הדברים הם כפי שאת מציגה אני סבורה שכל חולה בכלל או אישה לעניין זה בפרט, צריכים להפגין מספיק בטחון ואסרטיביות בפני הרופא ולברר היטב (ככל שזה נתון בידיו) אודות הרופא.

  17. ירדנה אלון

    לשוש – נגעת בנקודה מהותית בדיון שמתקיים כאן,למעשה ניתן לומר שנגעת בשורש של הבעייה שממנה נובעות הבעיות האחרות וזה הלחץ על נשים לקיים את הסדר החברתי ולהיות אמהות בין אם הן רוצות בכך ובין אם לאו,בין אם הן כשירות לכך מבחינת המערך הנפשי ריגשי שלהן ובין אם לאו, נשים רבות בתוך תוכן חשות התנגדות עצומה להיות אמהות,מסיבותיהן שלהן.החברה הנשית והגברית מסתכלת עליהן בעין עקומה אישה שאומרת שהיא לא רוצה להיות אם נתקלת בקשיים עצומים של הבנה מצד הסביבה הן הקרובה והן הרחוקה,את יכולה להיות אם חד הורית וזה מתקבל בסדר(כל עוד חד הוריותך איננה נטל על כספי משלם המיסים גם על זה צריך לדבר) את יכולה להיות לסבית ובכל זאת לרצות להיות אמא וגם זה מתקבל בסובלנות מסויימת.אבל הבעת אי רצון מוחלט להיות אם לעולם לא תתקבל באותה סובלנות, מייד יעוטו עלייך בשאלות משאלות שונות,תוך פלישה חודרנית למעמקי הנפש שלך על מנת כביכול לנסות ולהבין למה ,ומה "דפוק" אצלך,ואת מתוייגת מייד כאחת מטורללת ששומר נפשו ירחק ממנה כי רק מטורללת לא תסכים להיות אם וכך לערער או לחתור תחת אושיות הסדר הטוב,
    נשים רבות הביאו ילדים לעולם "בעל כרחן" מהפחד מהתיוג הזה,ונשים רבות שגם סובלות מבעיות פוריות וגם לא רוצות להביא ילדים לעולם עוברות למרות הכל את כל הטיפולים האלה כי אין להן את היכולת הנפשית והמנטלית לעמוד אל מול פני החברה ולומר "אינני רוצה להיות אם וחסל",טרם למדנו כמסתבר לכבד את רצון הזולת ועדיין אנחנו חשים מאויימים לנוכח אלה שאנו סבורים שרצונם מאיים על תחושת הסדר החברתי הקיים שאל חייקו החם אנחנו רוצים להתקבל.
    וזה כמובן מביא להתפתחותם של מיני טיפולים,ומיני נטילת תרופות והורמונים שעלולים לסכן את הבריאות וכמובן תמיד יהיו אלה ש – "יעשו קופה" הן על הרצון והמשאלה להיות אמהות, והן על הפחד של אלה שעושות זאת מתוך כפייה חברתית.

  18. דניאל

    ירדנה אלון כתבה "ויש תמיד מישהי שם שיודעת בדיוק על מה את מדברת כי היא מחוברת לתחושות הפיסיות לא מתיאוריה אלא ממקום של חוויה אישית…"

    אני יכול להבין על מה מדובר. גם כשאני מבקש להתייעץ עם בעל מקצוע שמתעסק בטיפול (החל ממסאז'יסט, דרך פסיכולוג וכלה ברופא) אני שמח לחשוב/לדעת כי הוא מבין לתחושות הסוביקטיביות שעוברות עלי. אולם, רוב המחלות אותן אנחנו חווים, ואשר אנו פונים לרופא ע"מ למצוא להן מזור – אינן מנת חלקו של אותו רופא. רופא – מכל תחום התמחות שהוא – לא עובד במקצועו כי הוא חולה. הוא עובד במקצוע משום שהוא למד תיאוריה ותו לא. ניתן לצפות כי רופאים מבינים יותר את התחושות המלוות חולי כזה או אחר – פשוט משום שהם באו במגע עם עשרות, מאות או אלפי חולים שונים שהסבירו להם איך הם מרגישם והסובלים מאינספור סוגים שונים של מחלות.
    לכן, אני מוצא בטיעון הזה טיעון מעט טפל.

    העניין עצמו – תחושת פגיעות, קטנות – אינו תחום חוויות השמור רק לנשים. הוא קשור לכל מי שנאלץ לפנות עם בעיה לאדם הנחשב מומחה בתחום כלשהו (מפקיד/ה בבנק ועד – רחמנא ליצלן – רופא). זוהי התקופה בה אנו חיים (בהקשר הזה אני ממליץ לקרוא קצת על/את מישל פוקו).
    לדעתי, תחושת הכח שיש לבעלי מומחיות אינה גלומה רק במומחיותם/ן – היא תלויה בכך שאנו מעניקים להם/ן את הכח הזה. אנו רואים בהם כברי-סמכא. המעט שאנו יכולים לעשות עם זה הוא לתפוס דברים בפרופורציה נכונה. פגשת במישהו לא נחמד – אל תפגוש/י בו יותר. את/ה נאלצ/ת לפגוש אותו/ה כי את/ה רוצה להיות בריא/ה – שלם/י את המחיר. תמיד יש ברירה חלופית. פגישת אנשים בעלי כח שמה אותנו בעמדה נחותה. אין זה אומר שיש לסבול.

    אם אדם עושה עוול/פשע, יש מערכות משפט, בלוגים, עיתונים… אשר אפשר להעלות בהם *טיעונים קונקרטיים כנגד מעשים קונקרטיים*.

    התלהמות היא חולי לא פחות חמור מאפליה/גזענות/הכללות חסרות אחריות. וכן, הכללות הן כלי חשוב שגם יכול להניב רמת דיוק מאוד גבוהה. יש כלים סטטיסטיים ומדעיים מאוד ברורים המסבירים כיצד ומתי ניתן להשתמש בכלי זה (גם אם מדובר בנושא סובייקטיבי). אני לא חושב שהשתמשת בהם. ואני לא בטוח שנופפת בקלף ה-"אם לא נעשה הכללות לא נוכל ל טעון טענות ברות משמעות" באופן כ"כ אחראי (יותר בכיוון הדמגוגי…)

    *הכותב אינו רופא (ובטח לא רופא נשים). אני ממש לא מנסה להתגונן על משהו. זו פשוט דעתי.
    סתם אם למישהו/י זה נשמע אחרת.
    חוצמזה, אין בכל האמור פה משום נסיון לפגוע או להכפיש או לתקוף אף אדם (וכמובן גם לא ירדנה ויעל) באופן אישי.
    רק כמה נק' למחשבה – אשמח לקרוא התייחסות לטיעונים שהעליתי.

    יום טוב.

  19. דניאל

    בכותבי "חולי" אני לא מתכוון ליעל או מישהו אחר.
    אני מאמין פשוט שהחברה הישראלית משתמשת ברטוריקת ההתלהמות יתר על המידה באופן שמהווה מעין נגע חברתי חולה.

  20. ירדנה אלון

    לדניאל- כשאישה באה לרופאת נשים ומדברת איתה על סימפטומים של לפני ובעת המחזור החודשי ועל בעיות נשיות רופאת נשים יודעת מהחווייה האישית על מה הפציינטית מדברת קרוב לודאי שכאישה היא גם חווה את אותן חוויות,או על בחילות של חודשי ההריון הראשוניים או איך היא חווה פיסית ורגשית את העובר המתפתח ברחמה קרוב לוודאי שרופאה תבין לליבה יותר מאשר גבר מפני שרופאה גם חוותה פחות או יותר את אותם סימפטומים או שהיא מכירה את זה מנשים אחרות בקרבתה ,אם,אחות,סבתא,דודות בנות דודות וכיוצא באלה .רופא גבר לעומת זאת מעולם לא קיבל מחזור חודשי,לא חווה בחילות בוקר או יום של חודשי ההריון הראשונים ועוד דברים מהסוג הזה הוא בהחלט שמע וקרא ולמד אותן מתיאוריה תוך לימודי ההתמחות
    ישנן בריות בעולם שדרך החוויה האישית מבינים יותר לעומק את המשמעות החבויה בתיאוריות למינהן ועל כן מסוגלים גם להתאים בשל כך את התיאוריה(עולמנו משופע בתיאוריות כידוע לך) לאדם או למטופל ולכן הקשר בינהם לבין מטופליהם הוא קשר של אמון עמוק והדדי שבין מטפל-מטופל
    הטיפלות לעומת זאת נמצאת בצד של אלה שכופים את התיאוריה על האדם,יהיו אלה רופאים ,יהיו אלה עובדים סוציאלים, או פסיכולוגיים,(או נותני שרותים מכל מיני סוגים) או סתם מגיבים שמאלילים את התיאוריה .והאדם, האינדבדואל, אוי ואבוי לו אם לא יתאים עצמו אליה.ישר ימסגרו אותו וייתייגו אותו באופן שולל ושלילי ויפטרו את טיעוניו כטפלים רק מפני שבשבילם התיאוריה יותר מקודשת מהאינדבדואל.