MBA - אדוני ההרס, ועל בריאן ברי

יוסי דהאן

Philip Delves Broughton הוא בוגר בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרוורד, ומחבר הספר What They Teach You at Harvard Business School , במאמר בעיתון Times האנגלי הוא כותב: אם רובספייר היה עולה מהגיהנום בלווית הגיליוטינה, הקורבנות הראשונים שלו היו אלה המחזיקים בתואר MBA, (Master of Business), אותם אנשי פיננסים ההורסים כל דבר בעל ערך ושתרומתם ליצירת המצב הכלכלי האיום שאנחנו נמצאים בו, רבה יותר מתרומתה של כל קבוצה אחרת.

ברוטון המכנה חברי קבוצה זו גם בכינויים נוספים: Mediocre But Arrogant,

Me Before Anyone, Management By Accident

אומר שאפשר למצוא את אדוני ההרס הללו בכל אזורי האסון ב"להמן ברדרס", הבנק המלכותי של סקוטלנד ותאגידים פיננסיים אחרים.

לדבריו, תואר מאסטר במינהל עסקים מאוניברסיטת הרוארד שהיה כרטיס כניסה למעמד העליון הוא כיום אות קלון. בוגרי תואר זה בהרורד כוללים, בין היתר,  את סטן אוניל וג`ון תיין מ"מריל לינץ"`, אנדי הורנבי נשיא HBSO, ג`ורג` בוש, הנרי פולסון שר האוצר האמריקאי עד לפני מספר חודשים ורבים אחרים.

בתי הספר לעסקים הפגינו יכולת נדירה לפספס את הקטסטרופות הכלכליות שהתרחשו מול עיניהם.

בסוף שנות התשעים, מספר מחבר המאמר, תאגיד אנרון שימש עבור המרצים בבית הספר בהרורד מודל להצלחה כלכלית שעליו התחנכו הסטודנטים. בתאגיד אנרון גם עבדו לא מעט מבוגרי הרוארד. בורטון מספר שכאשר היה סטודנט בהרורד  בין 2004-2006 אחד המרצים שלו סיפר בגאווה על הבנק המלכותי הסקוטי כמופת לתאגידים כלכליים אחרים, הצגת המודל של הבנק נפתחה עם ציטוט משפט פתיחה של פרד גודוין, מנהל הבנק, שכיום נחשב לבנקאי הגרוע ביותר בעולם, " עבודה קשה, מיקוד, משמעת וריכוז במה שהצרכנים צריכים, זו נוסחה פשוטה מאד, אולם אנחנו צריכים להיות מאד עקביים". גודוין השתמש בכל המודלים העסקיים האופנתיים, אולם התעלם לחלוטין ממרכיבים כגון: הערכת הסיכון של הבנק, תזרים המזומנים ומבנה ההון. ואת המודל הזה לימדו כמופת עסקי.

באוקטובר האחרון, התקיים בבוסטון אירוע חגיגי: מאה שנים לקיומו בית הספר לעסקים בהרורד, ראש בית הספר נשא נאום על המצב הכלכלי הקשה אולם נמנע מלקחת שום אחריות למצב, וטען שבוגרי בית הספר צריכים לתקן את המצב. בורטון כותב, כמה מוזר שאנשים שהרסו את המערכת הפיננסית טוענים שהם גם אלה שיתקנו אותה. בורטון כותב שאם נערוך רשימה של היזמים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, מלארי פייג` וסרגיי ברין מגוגל, ביל גייטס ממיקרוסופט, מייקל דל מ"דל", ריצ`ארד ברנסון ואחרים, לאף אחד אין תואר MBA. למרות זאת תעשיית ה MBA ממשיכה לפרוח, 500 אלף איש מסיימים את התואר בעולם מידי שנה, 150 אלף מהם בארצות הברית. בוגרים אלו מהווים את מעמד המנהלים בעולם.

לנוכח התוהו ובוהו הכלכלי שאנחנו נמצאים בו, שואל בורטון, צריך לשאול האם החינוך העסקי אינו אלא בזבוז זמן, יצירת מעמד שהורס את הכלכלה שלנו. אם רופאים או עורכי דין היו יוצרים הרס כזה במקצוע שלהם, אנחנו ודאי היינו עושים הערכה מחדש של מה מלמדים בבתי ספר לרפואה ומשפטים.

כאן בפרובינציה, שבה בית בית הספר לעסקים בהרוארד נחשב לקודש הקודשים, בתי ספר למינהל עסקים הם העתק עלוב של מה שמתרחש שם. בתי ספר למינהל עסקים, כפי שנכתב כאן בעבר, הפכו מרכזי רווח עבור חלק מהאוניברסיטאות, המעניקות חינוך קלוקל ותואר למרבה במחיר.

Brian Barry, אחד הפילוסופים הפוליטיים החשובים ביותר הלך לעולמו השבוע. בריאן ברי, היה כותב חכם, חד ושנון. הוא חיבר מספר ספרים, שניים מהחשובים בהם עסקו בצדק חברתי. שני הספרים האחרונים שפרסם עוררו רעש רב. Culture and Equaliy, הוא ספר עב כרס המבקר בחריפות רבה את התיאוריות הרב התרבותיות מנקודת מבט ליברלית. הספר האחרון של ברי, Why Social Justice Matters? , הוא ספר פוליטי מאד, המשלב ניתוח פילוסופי וממצאים אמפיריים ממדעי החברה, הארגומנט המרכזי של ברי בספר הוא שאם לוקחים ברצינות את עקרון שוויון ההזדמנויות, המשמעות היא שעל מנת לממש את העיקרון הזה יש ליצור מציאות כלכלית וחברתית שבה אי השוויון המוצדק מוסרית הוא מצומצם מאד. הספדים לבריאן ברי, המספרים עליו ועל תורתו אפשר למצוא כאן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ליפא העגלון

    מאשר פוסט רדיקאלי אך ענייני מבית היוצר של יוסי דהאן.
    זה אמנם חנפני, אך גם מחמאות צריך לתת לפעמים.
    שבת שלום.

  2. אלי קליר

    כל אלו מבין מקבלי ההחלטות שסרחו, שאם בגלל רשלנות ברמות שונות, או אולי בכוונה, גרמו להתמוטטות הבנקים
    ובעקבות זאת למשבר הכלכלי הקולוסאלי הפוקד אותנו היום- מה יהא עליהם? הרי בתשתית החשיבה האנושית הבריאה
    נמצאת החובה למצות את אחריותם, אם זה (לפחות) בפיטוריהם, ובהמשך, בסקאלה עולה, בהעמדתם לדין והענשתם
    בפלילים. בלי זה ניטל הבסיס המוראלי לקיומה של החברה בה אנו חיים. ואילו במקום זאת אני שומע כי ישנם ויכוחים על גובה הבונוסים המגיעים להם. והן מדובר במאות, אולי אפילו באלף או שניים, של מנהלים בעמדות מפתח בכירות.
    מעבר לזה, נניח שמהלך כזה יתחיל לפעול ברצינות, בכוונה כנה, מאין יבואו ממלאי המקום, המנהלים החדשים שיוטל
    עליהם לאייש את המשרות שייתפנו, ואשר ייהנו מבטחון סביר שהכשל שדבק בקודמיהם לא ידבק גם בם. והלא ללא "תיקון" כזה לא יהיה כאן "תיקון". המשק ימשיך להתבוסס בדמו- צואתו, בגסיסה האיטית (או הלא איטית) שלו.
    איך מתגברים על המכשלה הנוראה הזאת?

  3. עופר כסיף

    נפלו בחלקי הכבוד והמזל לשמש כעוזר המחקר של בריאן בארי ב- LSE בזמן שעבדתי על עבודת הדוקטורט תחת הנחייתו. לאחר מכן אף הוזמנתי על ידו להצטרף אליו בשנתו הראשונה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בספרייתי ניצבים בגאון רוב ספריו, חלקם עם הקדשה אישית בכתב ידו. בריאן לא היה אדם פשוט או קל, ולעתים קרובות הכעיס את חבריו באקדמיה. גם בקרב הסטודנטים לא זכה לשם טוב, אם כי שמנו תמיד הלך לפניו. עם זאת, ולמרות החתול השחור שעבר גם בינינו לפני שנים מספר, בריאן לא היה אדם רע או נבזי, אם כי לפעמים כך נראה היה. היו אלה דווקא תאוותו לאמת, תשוקתו לצדק ותיעובו לגילויי עוול שגרמו לו לעתים לגלות חוסר סבלנות וסובלנות לזולת. לבי בימים אלה נתון לאנני אלמנתו, עימה ועם בריאן זכינו ביאטריס זוגתי ואני לבלות לא מעט.

  4. נפתלי מדר

    נכון גם נכון .
    הבעיה הכלכלית העולמית זה האנשים האלה בדיוק נחרץ!.
    מה שטוענים במשך שנים בארצות הברית על שלטון התאגידים הוא נכון.
    הם ורק הם הביאו את החורבן על כל העולם.

  5. צביקה בשור

    כמי שיצא לו לעבוד עם כמה בוגרים אמביאיי מתוכניות יוקרתיות, אני חייב לציין שאין עוד זן מקצועי אחד שפועל בחלל מוסרי ריק כל כך (למרות שרוב האנשים שאני מדבר עליהם תרמו לנזקקים, עשו מילואים, כל הבלה בלה).

  6. טרזן

    הכל יודעים ש:
    כל אדם צורך תרופות.
    תרופות זה לא רק בריאות, זה גם ביזנס.
    בתהליך פיתוח התרופות מבצעים ניסויים בבעלי-חיים.

    מה רובנו לא יודעים:
    אנחנו לא יודעים למשל ש-95% מהתרופות שעוברות בהצלחה את הניסויים בבעלי-חיים, נפסלות לשימוש בשלב הניסויים הקליניים בבני-אדם! לא צריך MBA מהרווארד כדי להבין שפעילות אשר שיעור הצלחתה 5% בלבד, מחייבת לפחות בחינת חלופות – ויש חלופות לניסויים האכזריים ודלי התועלת בבעלי-חיים. לרשות המדענים עומדים היום אמצעים כגון: מאגרי-מידע, מודלים ממוחשבים, מכשור מתקדם, וביו-טכנולוגיה, המייתרים חלק (ניסוח זהיר) מהניסויים הללו.
    הניסויים בבעלי-חיים הם אורתודוקסייה, ממש כמו …אתם יודעים. הקהיליה הרפואית, התלויה באופנים רבים בתאגידי התרופות הקולוסאליים, מגוננת על הסביבה העסקית-מדעית הקיימת. שינוי המצב הקיים פירושו בנייה מחדש של תשתית החוקים, התקנות, והפרקטיקות אשר השתרשו בהשראת החבר'ה האלה ב-50 השנים האחרונות, והם לא יאפשרו לעצור את המכונה המייצרת זהב, על מנת לבחון טענות "הנובעות מבּוּרוּת".

  7. מאיר עמור

    יוסי תודה עבור הפוסט המעניין.

    נראה אבל, שבארצות הברית אחרי פרק זמן של תהייה וטעות אנשים מגיעים אל ועדת הקונגרס ששואלת אותם שאלות ממשיות. לא שתמיד הם משלמים את המחיר, אך לעיתים הם מועפים מתפקדם רם המעלה.

    בישראל, לעומת זאת, ישנה פריבילגיה מיוחדת במינה. הפריבילגיה מייחדת את מנהיגיה הפוליטיים, כלכליים והחברתיים של ישראל. מעולם בישראל אין המנהיגים אחראים לכשלים. שמעון פרס הרי כבר מנהיג את ישראל קרוב לשישים שנה. אולמרט נמצא בשלטון כבר קרוב לארבעים שנה. נתניהו בשלטון כבר קרוב לשלושים שנה בקלות. הכשל הוא תמיד של "האליטות" האחרות. אלה שבשלטון הם מעולם לא אחראים, הם תמיד מנסים לתקן את מה שהקודמים הותירו אחריהם. כך במלחמה וכך גם בכלכלה.

    איך יתכן שבמדינה ובחברה שבה ישנם כל הרבה חכמים וחכמות (על פי עדותם), פועלים ופועלות נאבקים על שכר של ארבעת אלפים שקל בחודש ? והם היחדים המחוייבים לשאת באחריות לגורלם? הם נידונים לאותה מידה של אחראיות חברתית לכשלים כלכליים ופוליטיים כמו אלה המרויחים שש מאות אלף שקל בחודש?

    לאף אחד בעולם אין פתרון לכך, רק לפריבליגייה המיוחדת ביותר בעולם. בישראל, למקבלי ההחלטות יש מגן. קוראים לו: חוסר אחריות. כך קורה, שהפערים המעמדיים בישראל, שהיו עמוקים אך נסבלים לפני כחמישים שנה, העמיקו תוך ארבעה עשורים למקום הראשון בעולם המתועש והמודרני אליו רוצים אנו להשתייך. אבל לא המנהיגים הפוליטיים והכלכליים שלנו אחראים לכך, לא המעמד השליט בישראל אחראי לכך (איך נקרא למעמד השליט הזה? האם יש לו שם פרטי? הס מלהזכיר את השד העדתי היחיד בחברה הישראלית) מי אחראי לכך? יד האלוהים. אלוהים הזה כנראה לא רואה את ילדי הגן על ילדי בית הספר הוא אפילו לא שמע.

  8. RS

    זה בגלל שהדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה של אליטות ולמענן. לכן יותר ויותר ניתן לראות כיצד אזרחים מסווגים ערכים דמוקרטיים כ-'שמאלניים'.

    ואליטות סגורות ומסוגרות שמתנתקות מהעם שלהם למעשה יוצרות ממסד דמוקרטיה צר כעולמם. אם התפתחה בחברה הישראלית תרבות דמוקרטית של אחראיות, הרי שזה קרה למרות האליטות והממסד ולא בגללן. בנוסף, האליטות הללו ממשיכות לטפח את הדור הבא מתוך עצמן, וכך הרמה של אותה אליטה נובעת הרבה יותר ממעמדן וההוד המדומיין שלהן, מאשר מאיזשהו תוכן ממשי שקשור לכישורים, הן כאנשי מקצוע והן כבני אדם.

    חוקרים שואלים את עצמם ותופסים את הראש, איך לעזאזל ישראל במהירות שיא (במונחים היסטוריים) עברה ממשק של קפיטליזם מדיני למשק מופרט? איך היא עשתה את זה כל-כך מהר? התשובה יותר פשוטה ממה שחושבים – כי כשדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה של אליטות, אזי בשביל לסובב את הספינה הישראלית, מספיק שיהיה רק מי שיאחוז בהגה, אולי עוד כמה חבר'ה שיהיו צוות שלדי על הספינה, וזהו. זה מספיק בשביל לסובב את הספינה הזו.

    לכן אתה יכול לראות עכשיו מאבק של אליטות מסויימות בפרידמן וכו', מאבק שלא מעניין בערך 90% מהעם הזה. הן יודעות שהדמוקרטיה הישראלית היא למעשה דמוקרטיה של עורכי דין ואסופה של חוקים ותקנות, ופחות תלויה בטיפוח וחינוך של תרבות דמוקרטית. הן יודעות שאותו עם שמודר מהדמוקרטיה שנוצרה בדמותן, כעת לא ניתן יהיה להישען עליו. והעם בתורו מגיב בשתי דרכים עיקריות:
    1. הוא נגד האליטה המשפטית. למה? א' – כי האליטות בעד האליטה המשפטית, ו- ב' – העם עובר ימינה בדיעותיו כאשר מערכת המשפט נתפסת כשמאלנית (בדיוק כמו הערכים הדמוקרטיים).
    2. העם תופס את החיים הדמוקרטיים ככאלה שלא ניתן לעשות בהם שום דבר. זו תחושה שכיחה מאוד ומוכרת לרבים – 'אין מה לעשות', 'אי אפשר לשנות', וכך הלאה. הוא לא תופס זאת רק בצורה סובייקטיבית, אלא הוא מוכח פעם אחד פעם שזהו אכן המצב האובייקטיבי. כך לפי שיטתו של פייר בורדיה, המצב האובייקטיבי עובר הפנמה בצורה סובייקטיבית – הפטיש הוא המצב האובייקטיבי, ואילו הסדן הוא המקום היחיד שנשאר לאזרח לישון עליו…

  9. יואל קורנבלום

    נדמה לי שגם לראש הממשלה המיועד שלנו, נתניהו, יש איזה MBA מהרווארד או לכל הפחות תואר בכלכלה מהרווארד. נראה לי שההגדרה הראשונה של MBA כפי שמופיעה בפוסט מתאימה לו מאד.

  10. מאיר עמור

    עם רוב הטענות שלך אני נוטה להסכים מבחינת הניתוח והתיאור וגם מהבחינה ההיסטורית. האם אתה יכול להמליץ על כיוון פעולה כלשהו לאזרחים – אם בכלל יש כאלה בישראל?

  11. מלי

    אני מפנה אתכם לקרוא על החדשות האחרונות על הוושינגטון פוסט:
    http://www.reuters.com/article/newsOne/idUSTRE52C5NP20090314

    בזמן ש"העיתונות" העיסקית בארץ פורחת (כלכליסט, גלובס, דה מרקר)- בארה"ב החלק העסקי בעיתונים שונים מתחיל להיעלם אל תוך החלק החדשותי. השבוע היה זה הוושינגטון פוסט שהודיע שיפסיק להפיק חלק עסקי יומי בעיתון וישלב את הדיווחים הכלכליים עם הדיווחים החדשותיים הרגילים. במיוחד מעניינת ההודעה שיפסיקו לפרסם באופן יומיומי את ערכי המניות בבורסה, ובמקום זאת יפרסמו אחת לשבוע בלבד סיכומים וגרפים שונים.

  12. זאב שפיר

    למה שכותב 'טרזן'(אולי מוטב לרדת מהעץ..) ,אני מסכים מאוד.תעשיית התרופות כמו תעשיית הטבק,היא תעשייה מניפולטיבית שיקרית ומרעילה.הציבור כרוך אחריה עקב יחסי ציבור שהיא עושה לעצמה.כולה תרמית,כמו התרמית של כל התפיסה הקאפיטליסטית(ששמשון ביכלר כתב עליה),כמו תרמית הפלואוריד במי השתיה שלנו שאינה אלא מרעילה ומחליאה אותנו.(משרד הבריאות מחייב את 'מקורות' והעיריות להכניס חומצה פלואורוסיליצית למי הבארות בתחומן.חומצה זו היא פסולת דשנים רעילה ביותר ומיוצרת ב'רותם דשנים',כתוצר לוואי של המפעל) האמיתית
    הציבור חש שמרמים אותו(כך גם בנושא הדמוקרטיה המוגבלת הקיימת בישראל),אבל הוא מיואש כיוון שאין לו המשאבים הפנימיים והחיצוניים לחשוף את התרמית ולהתגונן.
    בשביל זה הוא צריך אנשים שיציגו לו את הנתונים ברמה גבוהה של אמינות,שכן מה שלא אמין דיו -הוא דוחה.הוא כבר נכווה ברותחין.אנחנו כאן באתר מנסים לקיים דיונים("דיונים") בתוכנו.זה בסדר,אבל צריך כל אחד לפרוץ החוצה ולהביא לציבור בסביבתו את תמונת המצב האמיתית וההצעה כיצד להאבק לשינוי המצב.

  13. elini

    אין צורך לדאוג…
    מי שהרס… הוא גם זה שיהרוס שוב.
    אין חדש תחת השמש.

    העננים חולפים בשמיים, אם נרצה ואם לא…
    ועולם כמנהגו נוהג.

    בהרוורד קונים ידע.
    בהרוורד לא קונים הבנה…

  14. שוש

    הבוקר התבשרנו שביבי מבקש לזמן את 'ראשי המשק', תשובה, דנקנר, אריסון וחבריהם, לדון במשבר ובדרכי פעולה אפשריות. גם רבין ז"ל בזמנו אהב להתחכך ביפים והאמיצים. תודה ל-RS על ההסבר – דמוקרטיה של אליטות. האין זה דבר והיפוכו? נדמה לי שבפעם הראשונה הבנתי מדוע ליברמן גרף קולות כה רבים. לפחות יש בזה פן מעודד, ה'עם' אינו ימני או אנטי-דמוקרטי, אלא מצביע הצבעת-נגד, נגד בני האלים ושלוחיהם.

  15. RS

    לא צריך להגזים – מבחינה אובייקטיבית, באמת העם זז גם ימינה וגם לכיוונים פופוליסטיים אנטי-דמוקרטיים. התחושה שלך נכונה בהחלט. אני רק מפרש את זה בצורה אחרת – כתוצאה וכלא כסיבה, כתגובה ולא כיוזמה. לא עומד מאחורי זה איזה רציונל ימני ופאשיסטי מובהק, אלא רגש של דחייה, פחד וכו' – הדברים הבסיסיים ביותר.

    כמו שאמר אל גור על ההתחממות הגלובלית – אנחנו מתמודדים עם התוצאות של החברה הלא-דמוקרטית שבה גדלנו, ילדינו כבר יתמודדו עם ההשלכות.