ממי צריך ללמוד?

איציק ספורטא

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות פרסמה עינת פישביין מאמר בשם "איך פוטרו גיבורים" המביא מסיפוריהם של עובדים שפעלו בכדי לארגן את העובדים במקומות העבודה שלהם או שהיו מעורבים במאבקי עובדים במשק. שלא במפתיע הניסיון שלהם אינו מעורר תקווה ביחס לעתידם של ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים. במקום שיו"ר ההסתדרות יתחיל לעבוד לארגן עובדים ולהגן עליהם, הוא עסוק כעת בשכנוע מפלגת העבודה להיות חלק מקואליציה שרוב המפלגות בה סולדות מארגוני עובדים ומכל בדל של מדיניות שנקראת במקומותינו חברתית.  

כמו שמפלגת העבודה הפכה לאסקופה נדרסת כך גם הסתדרות, על אף עוצמתה היחסית, הפכה לגורם שאינו  מקדם את זכותם של עובדים לחיים בכבוד, אלא לגורם שבמקסימום משמר את הקיים לעובדים מאורגנים שחלקם הגדול הוא במגזר הציבורי.

שאול צפני מ"מטרודן" ועמרם בן סימון מ"חיפה כימיקלים דרום" הם שניים שעשו ניסו נאבקו ועכשיו מתפרנסים בקושי. עמרם בן סימון אומר: "עברו חמש שנים, ניסיתי להיקלט במפעלים אחרים, אבל בשום מקום לא נתנו לי להיכנס. לא אמרו מה הסיבה אבל אני ידעתי." "ניסיתי להיעזר במזכ"ל ההסתדרות עופר עיני, בכל זאת עשינו את העבודה הקשה איתם, ולא יצא מזה כלום. עכשיו אני מחפש עבודה דרך קבלנים. אפשר להגיד שאני לא עובד כמעט כרגע". כעת יש ועד ב"חיפה כימיקליים" ועד חלש, לדברי בן סימון, שהוקם על ידי ההנהלה ובשיתוף ההסתדרות". בן סימון עדיין חושב שהדרך להקטין את כוחם של מעסיקים הוא דרך סולידריות והתארגנות עובדים. המאבק הזה תועד בסרט חשוב "שביתה" וחשוב לחזור איליו מפעם לפעם כדי לראות את שיתוף הפעולה ביון כולם כדי להתנכל לעובדים אמיצים.

שאול צפני וחבריו עמדו 147 יום בשביתה כדי להחזיר קצת מכבודם של נהגים בחברת אוטובוסים שהופרטה. שלא במפתיע גם הוא אינו עובד שם יותר אומר "לא הייתי חוזר על זה היום", "שנתיים ללא עבודה, תיקים במשטרה, עוד ועוד דלתות שנטרקו" "אבל לא זה מה שהיה מרתיע אותו. הערך היחיד שחשוב היום, הוא אומר, זה לשמור על פרנסה". במקום שמתעמר בעובדיו וכל אחד לעצמו כאשר מערכת הרווחה קורסת מה שנשאר לעובדים זה להיאחז במה שיש להם אפילו שזה כמעט כלום.       

מי שהיה יו"ר הועד במספנות ישראל – מישל אלמליח- אומר: "רוב ועדי העובדים היום פועלים ללא אידיאולוגיה" הוא מצפה מועדים לא להתעסק בטיולים במתנות אלא לעמוד על כך שלא יהיו עובדי קבלן במפעל, הוא פוטר בשל התנגדות לעובדי קבלן. כעת הוא הגיש בקשה להבטחת הכנסה. אלמליח נמצא בקשר עם פיני גרוב גיבור של תקופה אחרת שעמד בראש המאבק נגד סגירת "אתא".

מי שרוצה להבין מה קורה במדינת ישראל שלא יקרא את "דהמרקר", "כלכליסט", "גלובס" או כל מוצר מדיה אחר אלא ילך ויקשיב לאנשים האלה שניסו לעשות והחברה הישראלית גמלה להם כמו שהיא תמיד גומלת למי שרק מנסה קצת לזעזע את המערכת. העובדים הללו היו אמורים להיות גיבורי תרבות ומאבק לא רק בכתבה מזדמנת וחשובה בעיתון אלא בעיני רבים, אבל זה לא יקרה כאן אלא אם כן כוחות חברתיים יבינו שהתארגנות אידיאולוגית של עובדים היא חובה בכדי לרסן את אלו שהביאונו עד הלום וימשיכו לעשות זאת גם בעתיד.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יפתח

    מהיום : נתניהו, ברק ועייני הם אויבי העובדים בישראל!!! כך צריך להתייחס אליהם כעל קבוצה אחת!!!!
    ברור שהם לא היחידים אבל הם החשובים!!!
    צריך להילחם בהם בכל דרך שהיא חוקית!!!

  2. יפתח

    מהיום : נתניהו, ברק ועייני הם אויבי העובדים בישראל!!! כך צריך להתייחס אליהם כעל קבוצה אחת!!!!
    ברור שהם לא היחידים אבל הם החשובים!!!
    צריך להילחם בהם בכל דרך שהיא חוקית!!!

  3. מאיר עמור

    איציק תודה על הפוסט. דבריך לא רק מעניינים ונכונים אלא גם מעוררי מחשבה וזכרונות.
    העובדה שפעילים חברתיים, אם בתחום הכלכלי ואם בתחום הפוליטי, נדרסים למות לאחר ובעת פעילותם אינה חדשה בישראל. מי שהעז או מי שמעז לפתוח את הפה ולהצביע על כך שאנו חיים בחברה דורסנית, רצחנית, אתנו-צנטרית ולא צודקת, משלם מחיר אישי גדול. צריך להיות מוכן לשלם את המחיר הזה. זה מה שאומץ אינטלקטואלי ויושר אישי מחייבים. האמת של פעילים בתחום העבודה ואיגודי העובדים היא אמת שניתן לראות שהיא התממשה ומתממשת בתחומים נוספים של החיים בישראל, בראש וראשונה, כמובן, בפוליטיקה, אבל גם בתיאטרון, בעיתונות ואפילו במגדל השן האקדמי. מי שנלחם ומצביע על העיוותים הגדולים, משלם את המחיר. והרבה פעמים "מנהלי המעברות" המודרניים והפוסט-מודרניים, או ליתר דיוק, האגרופנים של המעברות של שנות ה-50 וה-60 מתקדמים והופכים ל"מנהיגים". (למי שצריך פרטים היסטוריים, היא או הוא יכולים לעיין בהיסטוריה של ואדי סאליב ובקריירה של משה שחל).

    מה שמצחיק הוא, שלעיתים אנשים מצפים ממנהלי המעברות לקום וליזום מדיניות אורגינלית ואמנציפטורית, לאחר, שהם הגיעו לתפקידם רם המעלה. כמובן שציפייה זו היא עדות לניתוח פוליטי בעייתי ביותר ובעיקר קצר רואי. מי שהגיע להיות מנהל מעברה נשאר וישאר מנהל מעברה כי מעולם הוא לא ידע להיות מנהיג, גם אם הוא או היא הופכים לשר כזה או לפרופסור אחר.

    את המנהיגים דרסו ולעיתים רצחו, אך בדרך כלל סגרו בפניהם את השערים לפרנסה בכבוד ולחיים של כבוד.

    מה ניתן לעשות? כמו תמיד, אני חוזר למנטרה האזרחית הפשוטה והישירה: אין מיסוי ללא ייצוג. זה עבד בצפון אמריקה ויצר את ארצות-הברית, (שלבטח אינה חזות הכל אך, לפחות יש שם חוק שניתן להשתמש בו גם להגנה ולא רק לניצול) וזה יכול לעבוד גם פה, וליצור חברה שאינה רשאית לדרוש, בחוצפה שאין שניה לה, תרומה ללא תמורה ממרבית האזרחים שלה.

    ובנוסף, יש את האפשרות, כמו תמיד, לומר לא. יותר לעיניין שבפנינו – הפועלים והפועלות המפוטרים/ת צריכים להציב אתגר למדינה ולחברה המפטרת אותם. אתגר שהחברה לא תוכל לעמוד בפניו מבלי להשתנות. עבודה – לאלה שהשכם והערב מוכיחים שהם רוצים לעבוד – היא זכות אזרחית בסיסית. עבודה היא תנאי לתרומה אזרחית כלשהי. זהו אתגר בעל עומק וכוח שלא ניתן לבטלו באמצעות דריסה או התעלמות או אפילו רצח.

  4. דניאלה

    הסתדדרות לא הייתה מעולם איגוד מקצועי. כבר כשהוקמה, הייתה מעביד ועובד גם יחד, ובבעלותה היו מפעלים רבים
    וגדולים שהעסיקו פועלים, מה עוד שעיקר מטרתה הייתה לאגד את הפועלים העבריים בלבד, לעתים קרובות נגד חבריהם ה"לא-עבריים". זוהי המצאה מקומית מיוחדת במינה, המעמידה פני איגוד שפועל למען אינטרס העובדים, אך ראשיה אינם נבחרים וגם הארגון לא צמח מתוך מאבקים אלא מתוך היערכות לצד התוכניות של ראשי הישוב היהודי לכבוש את שוק העבודה לטובת הפועלים היהודים. המצאה מיוחדת במינה, אידיאלית לערפל את תודעת העובדים, בשעתו באו נציגי בעלי ההון מארצות דרום-אמריקאיות.ללמוד את הפטנט הזה כדי להשתלט על העובדים בארצם.

  5. מיכאל לינדנבאום

    נשחקים המוני השכירים שמקבלים גורלם בהכנעה.ועוד אומרים שיהודים "חכמים".

  6. יעל

    גם מפלגת העבודה וגם ההסתדרות לא השכילו להכשיר את דור העתיד שלהם. ניתן לומר זאת במיוחד על ההסתדרות.
    אחרי עמיר פרץ הגיע עופר עיני. שונה לחלוטין מקודמו. עיני הוא שועל ערמומי, הוא חיית טרף מתוחכמת. הוא לא מוכן ללכלך את ידיו או לעמוד בראש תהלוכת פועלים רעבה. הוא מגיע בסוף לבוש מחויט עם מבט נחוש בעיניים. כשהפועלים הרעבים עייפים, מותשי מאבק ורעבים ומוכנים לקבל כל פיסת לחם שיגישו להם. הוא לא הקים אג'נדה להסתדרות, הוא שורד את הקיים עד לתפקיד הפוליטי הבא. עיני מכשיר את הקרקע לכניסתו לכנסת. זה חשוב לו. הוא מאס במאבקים קשים. הוא מבין את השינוי שעובר המשק. כמה אפשר לעמוד, לצעוק ולאיים עם השלטר? כל הארגונים הגדולים כבר לא זקוקים לו. את הסתדרות עובדי המדינה הוא השאיר לאריאל יעקובי: איש נחמד, נעים הליכות, בחור טוב אך לא מבריק במיוחד. לא לוחם. לא מוביל דרך. חשוב לו להיות מזוהה עם אינטלקט עם רוח מנהיגות "אחרת". בינינו, כמה מנהיגים אתם מכירים שהכשירו את הדור הבא?
    את זאת אפשר לומר על כל יתר "המנהיגים" שנותרו בהסתדרות.
    עופר עיני דאג להעיף את כל מי שנראה חכם ממנו או מי שעלול להפריע לו. הוא השאיר את הפנסיונים ואלו שמוכנים לתרום קצת מזמנם כדי לתת לעובדים תחושת אשליה של הסתדרות עובדת.
    מתי לאחרונה סיירתם בבנין ההסתדרות ברח' ארלוזרוב בת"א? הוא ריק כמעט מאדם, הוא צהוב ולא רענן. עניין של 5 שנים שהמבנה יהפוך להסטוריה.

  7. מיכאל

    שאין כתובת פוליטית לכל העובדים והנזקקים בישראל מבחיל כי אפילו עובדים שנלחמו עבור הצדק התעסוקתי ועבור הסולידריות שילמו אישית .

    זה לא מקרי ויש מי שנוקם באנשים האלה הגיע הזמן שתתארגן קבוצה נגדית שתאסוף כסף ותלחם בכל מי שמנסה לפגוע בעובדים או באנשים שנלחמים עבור הזכות לעבוד ולהתאגד.

  8. moti

    ההסטוריה האנושית רצופה בסגות על התקוממויות נגד מקומות העבודה ע"י גיבורים תורנים שמישום מה נעלמו אל אפלולית השיכחה כדוגמת לך ולנסה. ריטואל זה רק מבסס את העובדה המצערת שלבוס יש בוס מעליו אשר לו יש גם בוס מעליו. שום דבר לא נעשה בואקום. הכל קומבינות והסכמים שלא תמיד נחתמים מעל השולחן. לכן על כל הגיבורים שהוצגו בכתבה אשר לדעתי הם רק קצה הקרחון, לקחת זאת בחשבון ,לפקוח את העניים ולהבין שבחברה מושחתת כמו שלנו הסיכויים להצליח נגד המעביד המקומבן שואפת לאפס. אך למרות זאת ובנימה אופטימית אוסיף שכן אפשר לשנות ולהשפיע וזאת דרך שינוי פני החינוך. תשאלו מה זה קשור לענייננו? ובכן זה כן קשור מפני שתופעות השחיתות הן תוצר של חינוך לקוי ערכים. ואם לא די בזאת הרי שכל ארבע שנים גם מתחלפת צמרת החינוך ואידיאולוגיות חדשות קמות חדשות לבקרים. תשאלו כל תלמיד תיכון האם הוא מבולבל? התשובה שלו תהיה חיובית. מעניין מדוע נבחר המאמר הזה לפרסום דוקא בתקופת משבר כלכלי בו כל הגיבורים הפוטנציאליים פוטרו ראשונים, עוד לפני שהצליחו למחות.

  9. איציק ניסני

    הייאוש נראה טוב יותר אצל הנכים
    או
    במקום בו נכה כללי נמצא גם המושפלים בשבעובדים לא היו מתקיימים
    איציק .
    מסכים שהעובד העברי שאינו נכה במאה ה21 נרמס .
    אבל
    .צא וראה היכן אותם אנשים שעקרו פרנסות והשביתו שמחת העובד הלוחם והשאירו אותו מוטל בצד החיים ללא פרנסה למשפחתו.
    אלה שמכרו נשמתם עבור חופן שקלים רצוי חי אלפים כל חודש כורים לעצמם בור ………………
    כולם מזמן בתהום הנשייה גם האכזרים ביותר
    הם סולקו מהדרך על ידי דור המנהיגים החדש שלא מעוניין שהם יסכנו אותו. .
    וזה המסר שצריך להביא להם לפני המאבק שסופם קרב
    או ….. מה שהם עושים לאחרים יקבלו גם הם במנה כפולה ..
    אבל.
    ישנה קבוצה מופרדת מפוזרת בארץ הקטנה הזו שאנשיה פוסעים או מתגלגלים לאיטם חלקם לא שומעים חלקם לא רואים חלקם חסרי חלקי גוף מי מלידה,מי ממחלה,מי מתאונת רופאים.
    כולם כאחד כלואים בבית הכלא של גוף מוגבל לכל חייהם ללא שחרור מוקדם על התנהגות טובה ……
    קוראים להם נכים או בעלי מוגבלויות הם מקבלים פי 1000 פחות ממה שנתנו
    רבים מהם זקוקים לסיעוד ונמצאים שרועים בגפם,בדרך כלל,וימים ושבועות עוברים והם לא רואים אפילו אור יום.
    אין להם פה והם לא נמנים על נכי צהל או תאונות דרכים או תאונות עבודה והם מונים מאות אלפים .
    ועליהם אין מי שירחם יחלוץ יד לאפשר להם חיים בכבוד .
    הלרון של הנכים הינו פי 1000 גרוע יותר מויסקונסין.
    אבל אותם איש אינו סופר וגם לא יספור .
    הגיע הזמן שנזכור אותם .
    גם.

  10. משה לוי

    איציק שלום
    אני מקבל כל מה שאמרת בפוסט. אתה ממליץ לא לקרוא את העיתונים המופיעים בפוסט. הייתי שמח אם היית ממליץ על עיתונים חברתיים כלכליים שכן כדאי לקרוא או שלא קיימים בנמצא כאלה.
    אני כבר קראתי בעבר כאן בבלוג, להקים עיתון שיוכל להוות תחליף לקיים .
    אין תחליף לעשייה . אני ממליץ לקרוא לעיתון ."המהפכה, עיתון כלכלי חברתי"
    אפשר להקימו ע"י הקמת חברת מניות ולמכור את המניות דרך הבלוג וכן להציע מנויים לפני שמתחילים להדפיסו.
    אפשר להתחיל עם גירסה אינטרנטית שתהיה יותר זולה.
    בהצלחה

  11. שור

    תפקיד ההסתדות להגן על העובדים החלשים ועל המובטלים ולא על שודדי המונופולים הדורסניים שגורפים עשרות אלפי שק' לחודש על חשבון מיליוני ישראלים.
    כמו בסקנדינביה.

    שור

  12. ב.א

    לדניאלה – ההסתדרות תמיד היתה איגוד מקצועי (להבדיל מוועד עובדים), והראיה היא שחלק מהישגיה מחזיקים מעמד עשרות שנים לאחר שהפסיקה לתפקד.
    התפיסה שההסתדרות היתה מעסיק וארגון עובדים כאחד, ולכן היא לא היתה ועד עובדים היא תפיסה שטחית שלקוחה היישר ממאמרי המערכת של "הארץ". גם בהיותה מעסיקה היתה ההסתדרות קודם כל ארגון עובדים לפחות בשלושה מובנים:-
    א. הכלל בהסתדרות עד משבר סו"ב היה שבמקרה של חילוקי דעות בין חברת העובדים לאיגוד המקצועי מכריעה עמדתו של האיגוד המקצועי.
    ב. משק העובדים החזיק במפעלים שהעיקר בהם לא היה שורת הרווח השנתית וודאי לא הרבעונית, אלא הערך המוסף של המפעל (מי זוכר מה זה היום ?)
    ג. ההסתדרות השתמשה בהיותה מעסיק גדול כדי לייצר נורמות ביחסי העבודה. לדוגמא: כאשר סרבה המדינה להעביר את המשק לחמישה ימי עבודה, העבירה ההסתדרות את משק העובדים הכלכלי והארגוני לחמישה ימי עבודה, ותוך שנתיים עבר רוב המשק (חוץ ממערכת החינוך והבנקים) לחמישה ימי עבודה.

    ההסתדרות הגיעה לעוצמות כאלה שוויתרה על התפקיד הבסיסי שיש לכל ארגון עובדים בעולם – לגייס חברים.
    להסתדרות הישנה היה מכשיר שיווק נפלא שקראו לו קופת חולים, היה להם מראית עין של גודל (חשוב מאד!!לא לזלזל), כוח מיקוח של הועדים הגדולים ומדיניות שתרגמה את כל אלה להישגים לכלל העובדים מאורגנים ולא מאורגנים כאחד.
    אתם מקבלים דמי נסיעות ? דמי הבראה ? הרי כל אלה הם הישגים שההסתדרות הישנה השיגה עבור כלל העובדים, ולא רק עבור חבריה – מכאן היוצא שלא היה מנוף אמיתי לעובדים להתארגן . למה להם לפרייארים לשלם 0.9% משכרם, אם הם מקבלים הכל בחינם על גבם של מי שכן התארגנו ? ועוד בדרך ליהנות מהספורט הלאומי של זריקת אבנים על הקומה החמישית של בנין ההסתדרות ?

    ההסתדרות הישנה גם חשבה שצריך לייצר רוח גבית לתהליך הזה, ועסקה במשך שנים בהכשרת הלבבות (גם בנוע"ל, גם במכון הרעיוני וגם במסגרות נוספות) לרעיון של שוויון, צדק חברתי – תקראו לזה איך שאתם רוצים
    כמה מראשי ההתארגנויות האזרחיות של עשר-חמש עשרה השנים האחרונות הם בוגרי המסגרות הללו – נכון ?

    הבעיה היחידה היא שהם שכחו שצריך לשכנע את העובדים להתארגן.
    הבעיה השניה היא שדווקא הגישה הדיכוטומית שלך ושל ראשי ההסתדרות אחרי 1995 – מניחה ומקבלת כמובן מאליו את המבנה של שוק ליברלי שרק צריך להלחם על פרור יותר גדול מהביסקויט שמקצים לאנשים עובדים. בעוד שהגישה הקודמת הניחה שיש השפעה על מבנה השוק, ונתן יותר כלים.

    לא שהכל היה נפלא ! רחוק מזה. גם אז היו אינטרסים זרים ואנשים שניצלו את המערכת וחוסר איכפתיות מוחלט כלפי מטרותיה, אבל היתה לפחות מערכת שנבנתה כדי ליצור חברה יותר צודקת ויותר שוויונית.

    אז כשנפלה ההסתדרות הישנה ובאה ההסתדרות החדשה – יחי המלך עמיר – לא עסקו בארגון עובדים. לא עסקו בהסכמים, נתנו יד או לפחות מצמצו כאשר הלאימו את קרנות הפנסיה הציבוריות ואחר כך מכרו אותם לחברות הביטוח בנוסחה שמפילה את כל הסיכון על החוסכים – היום קוראים לזה "שלחו את כספי הפנסיה לבורסה" ויש מי שקורא לזה "למזבלה".

    בסוף אין מנוס מהעבודה היומיומית של שכנוע אנשים להצטרף להסתדרות, וגם ממתן גיבוי לאנשים שעושים זאת. כאן ראוי היה לחדש את התפיסה שאם מישהו עושה עבורך עבודה בחיפה כימיקלים כמשל, אתה מחוייב לו לגמרי.

  13. מיכאל לינדנבאום

    כמו המגיב שור למשל, משמיצים שכירים מאורגנים שמרוויחים לחמם ביושר ומתעלמים מה"יד המעלימה" של כנופיית משפחות ההון.

  14. חנה טל

    מר ספורטא היקר ,מדוע שלא תקים תנועת נגד לתנועת ההון שלטון החזקה כל כך כעת במדינה.הצעתי שתפרסם בעיתונים אופציית הצטרפות לתנועה שתוקם,אופציית ההצטרפות כוללת תרומה חודשית ,במחיר מסוים (סימלי שהשכבות החלשות יוכלו לעמוד בו) ותראה כיצד העם כולו מצטרף למניעת העוול שבגזילת משאבי המדינה ע"י הצמד הון-שלטון.
    הידד לכם ואל תישברו,חיזקו ואימצו ואם אתם צריכים עזרה רק קיראו לנו ונבוא.

  15. פרלמוטר

    לא צריך להתלות באילנות זרים, מספיק שיאמצו את עקרונות התורה ביחס לחברה, לאחר, לעובד שכיר, וכד
    ספורטא אני חושב שהוריך ז"ל היו גאים בפועלך