ישראל והמשבר הכלכלי: אפשר גם אחרת - מבוא

דני פילק שלמה סבירסקי

ערב כינונה של הממשלה החדשה מפרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הפיננסי/כלכלי.

הכותבים/ות הם: עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ` יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ` אורי רם, פרופ` מיכאל שלו.

במהלך הימים הקרובים נפרסם את המאמרים הללו באתר "העוקץ". היום אנו מציגים את מאמר המבוא לקובץ שכתבו דני פילק ושלמה סבירסקי.

מבוא

המשבר הכלכלי העולמי הגיע לחופי ישראל. ברבעון האחרון של 2008 נרשמה צמיחה שלילית, לראשונה מאז המיתון הכלכלי יציר האינתיפאדה השנייה; הייצוא קטן; השקעות של זרים קטנו; הצריכה הפרטית קטנה; מספר המפוטרים והמובטלים גדל; הכנסות המדינה קטנות; תקציב הסיוע למגזר העסקי צפוי לגדול בעוד שתקציב המדינה לחינוך, בריאות ודיור צפוי לקטון.  

כל זאת עקב משבר פיננסי רחב היקף, שגלש והציף גם את הכלכלה הריאלית והתפשט מארצות הברית לכלל ארצות תבל. 

על רקע המשבר החליט מרכז אדוה לפרסם קובץ מאמרים זה, במטרה לפתוח בדיון ציבורי בשאלה, כיצד ראוי שאנחנו, בישראל, נעצב את המדיניות החברתית והכלכלית העתידית, על בסיס הלקחים שניתן להפיק מן המשבר הנוכחי.

אין אנו תמימים לחשוב שניתן לעצב מדיניות שתמנע באופן מוחלט משברים עתידיים.

הכלכלה הקפיטליסטית מאופיינת במשברים תקופתיים, והקפיטליזם הבלתי מרוסן מאופיין במשברים עמוקים במיוחד. דווקא אלה אשר קידמו את המדיניות הניאו-ליברלית, בעולם ובישראל, הם גם אלה שהבטיחו לנו כי השגשוג הכלכלי של השנים האחרונות מבשר על שלב חדש בהתפתחות האנושית, שבו אין עוד מקום למשברים ואף טענו כי הבועה הפיננסית, שהיתה גלויה לעין כל, אינה טומנת בחובה סכנות כלשהן. שכן, כך טענו, הכלכלה בת זמננו פיתחה מוסדות יציבים ומתוחכמים המסוגלים למנוע מצבי משבר. רבים אף העזו לקבוע כי מיתון גדול כמו זה של שנות ה-30 של המאה הקודמת לא ייתכן עוד.

עתה מתברר לעין כל כי המודל הכלכלי הניאו-ליברלי, ששלט בכיפה בשלושים השנים האחרונות, תחילה בארצות הברית ובאנגליה ומאוחר יותר בארצות רבות ברחבי העולם, כולל ישראל, הוביל, למרות כל ההבטחות המרגיעות, למשבר החמור ביותר בשמונים השנים האחרונות. מה שחמור עוד יותר הוא העובדה שבמהלך שלושים השנים האחרונות הצליח הניאו-ליברליזם להנהיג מדיניות חברתית וכלכלית שהסיגה לאחור שורה ארוכה של הישגים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים שאיפיינו את התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. המודל הניאו-ליברלי היה מושתת על התפתחותו הבלתי מבוקרת של המגזר הפיננסי, הצטמצמות מעורבותה של המדינה בפעילות הכלכלית, מסחור חיי היום יום, הסגת מדינת הרווחה, דה-רגולציה של השווקים, הפחתת מסים לעשירים ולתאגידים ופערים חברתיים-כלכליים הולכים וגדלים, הן  בין מדינות עשירות ועניות והן בין מעמדות שונים בתוך כל מדינה.

עד המשבר האחרון רווחה אצל קובעי המדיניות ברוב המדינות אמונה מוחלטת ב"יד הנעלמה של השוק". על פי תפיסה זו, בסופו של יום השווקים מאזנים את עצמם כך שלכל קונה יש מוכר, לכל דורש עבודה יש מקום עבודה, כל פרט וכל תאגיד ניזונים ממערכות מידע עשירות ומדויקות וכתוצאה מכל אלה, מערכת השוק יעילה הרבה יותר מאשר המנגנונים המדינתיים. אם יש תפקיד למנגנונים אלה הריהו בעיקר להבטיח שהמדינה לא תתערב בפעילות ה"חופשית" של השווקים. ואם יש פערים, הרי זה משום שהעשירים הם המנוע לצמיחה – צמיחה אשר תוביל, בסופו של דבר, לשגשוג כללי דרך "אפקט חלחול העושר כלפי מטה".

המשבר הנוכחי מראה עד כמה הנחות יסוד אלה היו מוטעות ועד כמה היה הסבל שהושת על העובדות והעובדים ברחבי העולם, בשם צמיחה עתידית, בלתי הכרחי. התברר שהמידע אינו זורם בחופשיות לכל הסוכנים, ואפילו פרשנים וכלכלנים ניאו-ליברליים מודים שהיה כאן משבר ידע. אפילו נגיד הבנק הפדרלי האמריקני לשעבר, אלן גרינספן, שהיה אחד מאלילי הניאו-ליברליזם, הודה לאחרונה שהוא כלל לא הבין את שוק הנגזרות של המשכנתאות. התברר עוד, כי הפערים המעמדיים והתעשרותם השערורייתית של העשירים, היו בבסיס המשבר, בדומה למה שקרה במשבר של 1929. היום, כמו אז, חוסר הבקרה והעושר המרוכז בידי מעטים, הביאו לקדחת ספקולטיבית, שבסופה מיתון כלכלי.

בישראל, ממדיו של המשבר, בינתיים, מצומצמים יחסית למתרחש בארצות רבות אחרות. אולם ההשוואה אינה מנחמת, בייחוד לאור העובדה שהחברה הישראלית עדיין לא התאוששה כליל מן המיתון הכבד של שנות האינתיפאדה השנייה. אבל ישראל, כמוה כאנגליה וארצות הברית, נתונה מזה למעלה משני עשורים להגמוניה ניאו-ליברלית החוצה מפלגות. מאז הנהגתה של מדיניות החירום לייצוב המשק ב-1985 אנו מצויים בתהליך של הסגת המדינה וקידום האינטרסים של קבוצות ההון. בתמורה להבטחה מעורפלת ש"בסופו של דבר העושר יחלחל כלפי מטה" אנו נתונים למשטר פוליטי-כלכלי המחליש את הכוח המאורגן של העובדות והעובדים, מקטין שכר, מרחיב  פערים, מצמק את המעמד הבינוני, מרכז את העושר בידי מעטים, מדלדל את השירותים הציבוריים ומצמצם את אפשרויות הקידום של קבוצות רבות באוכלוסייה.

 

שעת משבר היא שעת כושר לחשיבה מחדש. דבר זה חשוב במיוחד על רקע העובדה שחלק גדול מן הצעדים הננקטים עתה כדי לצאת מן המשבר מקורם בבית היוצר של המודל הניאו-ליברלי, בבחינת "יותר מאותו דבר": הצלה (בידי המדינה) של התאגידים הגדולים, הפחתת מסים וצמצום נוסף של מדינת הרווחה כדי לאזן את הוצאות הממשלה.

אצלנו נשמעים כבר עתה קולות הדורשים קיצוץ נוסף של מערכת הביטחון הסוציאלי – דווקא כאשר ההזדקקות למערכת זאת גדולה במיוחד. פוליטיקאים, כלכלנים ופרשנים ניאו-ליברליים קוראים להפחתה נוספת של המסים, המשך תהליך ההפרטה (תחת הכותרת "רפורמות מבניות") ודה-רגולציה מוגברת. ואל נוכח ההפסדים של החוסכים לפנסיה מציעה הממשלה רשת ביטחון שאינה משנה את מבנה הבעלות של קרנות הפנסיה.

אל נוכח תפיסות שכאלה אנו מבקשים להניח על שולחן הדיון הציבורי ניירות עמדה והצעות מדיניות שמבוססות על ראיה שונה של הטוב החברתי, של תפקיד המדינה ושל מעמדם של "כוחות השוק".

  ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי, מרכז אדוה.

   ד"ר דני פילק, המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ניסני

    השורה התחתונה במאזנים דוחות רווח והפסד שלטה בניאוליברליזים הכלכלי –
    כל אותם מקורבי שלטון זכו מבלי להתאמץ וללא כל כישורים מוכחים להיות טייקונים על הפאדי .
    הם ביקשו וקיבלו נוסחאות חכמות מספרים וסכומים מכלכלנים ככל שרחוקים טובים יותר ככל שקרובים לחדר הסגלגל נאדרים יותר העיקר היה ועודנו להציג אוטופיה כלכלית
    הכלכלנים הללו כמו כוהני הבעל והעשתורת הקריבו אותנו למולך החמדנות
    ואני אינני מאמין להם .

  2. א בן דוד

    נראה כי טוב עושה מכון אדווה בעיצומו של משבר כלכלי וחברתי , בנסיון לרכז מאמץ אינטלקטואלי
    לשנות את ההגדרות המקובלות בכלכלה ובחברה ואת תפיסת מוסדות המדינה ואחריותם למתרחש בה.

    נראה לי כי יש לרכז מאמץ על מנת להוכיח כי "כלכלת השוק החופשי" היא מנטרה אשר מאפשרת למוכשרים
    וליזמים בחברה לפעול כלכלית ופיננסית בעיקר לצורך הגדלת הונם האישי.

    על המדינה והחברה ובראשם המפלגות הפוליטיות להגדיר מחדש את מהות אחריותה של המדינה לאזרחיה
    כמדינת רווחה סוציאל דמוקרטית כדוגמת ארצות סקנדינביה , אשר משכילות לשלב בין כלכלה נאורה
    למדינת רווחה לטובת כל אזרחיה , ולא רק לטובת בעלי ההון , היוזמה, והיכולת הכלכלית פיננסית.

    נראה כי הקפיטליזם ה"חופשי " ממגבלות דוגמת הקפיטליזם האמריקאי היא דוגמא רעה איך מנצלים
    בעלי ההון והמקורבים את מקורות המדינה לתועלתם הפרטית. תוך כדי התרוששותם של מליוני אזרחים
    הנותרים ללא עבודה, ביטוח רפאוי , ותנאים סוציאלים מינימליים.

    יש לדעתי לקעקע ולהוקיע את יסודות המשבר הנוכחי ולוודא כי אנו במסלול אקדמי ואחר של בנית
    תורה כלכלית אשר בסיסה איננו השוק ה"חופשי" , והבורסה המייצרת ניירות ערך והנוהגת מנהג קזינו
    כלכלי ופפיננסי לכל דבר.
    בגדול צריך להכיר בכך כי הכלכלה איננו מדע מדויק ולכן ונובע מכך יכולות וצריכות להיות תשובות שונות
    ואחרות מאשר ה"שוק החופשי" המקודש .

    יש להציב גם ערכי חיים נאורים בכל פעילות כלכלית אשר יאירו ויאמרו מה היא כלכלה נאורה
    ומה הוא ניהול טוב ואיכותי .
    הניתוק הטוטלי בין כלכלה ומוסר וערכים צריך להפסק . וזה מחייב מציאת בנית כלכלה לטובת
    כל אזרחי המדינה. ולכן חשוב לצמצם פערים קיצוניים ולדאוג לכך כי גם לשכבות העניות תהיה רמת
    חיים נסבלת.

    צריך לחזור לדעתי ולנסות להגדיר את "כלכלת השוויון" קרי שוויון בהזדמנויות, שוויון בהקצאת משאבים
    ןומתן שרותים בסיסיים לכל על חשבון משלם המיסים והמדינה.

    כמו כן חובה על המדינה לעזור ולסבסד מפעלים התורמים לאזרחיה – עבודה ופרנסה .

    ולכן יש לעשות על מנת לפתח מקומות עבודה גם על ידי מפעלים ציבוריים וגם על ידי הון פרטי.

    מדיניות ההפרטה לכל דבר ועניין צריכה להשקל בעיניים של כלכלה שוויונית ולטובת אזרחי המדינה.

    ההון הפרטי הוא רק פתרון אחד ולפעמים נראה כי ההון הציבורי קרי מקורות המדינה הם אשר צריכים
    לבצע ולארגן את כלכלת המדינה .

    למשל ברור לכל כי על המדינה להחזיק ולממן צבא וצבא מודרני ומשוכלל אשר יגן על אזרחיה מכל
    מתנקש וצבאות זרים .

    ובהקבלה לצבא צריך להגדיר מחדש את תחומי אחריותה של המדינה והממסד.

    ודוגמה נוספת היא תחום הפנסיה בישראל . נכון להיום כל קרנות הפנסיה הוותיקות הולאמו על ידי
    המפקח על שוק ההון באוצר . ואף קרן הפנסיה העל הולאמה לאחרונה . והיא מנוהלת על ידי יעל אנדורן
    בנסיון לייעל את המערכת אוחדו כל תקנוני קרנון הפנסיה לתקנון אחיד .

    ונעשה כאן נסיון לשפר את ניהול קרנות הפנסיה אך תוך כדי גריעת זכויות הפנסיה של הפנסיונרים\
    ושל העמיתים בקרנות כולם.

    לפני כחצי שנה קיבלתי הודעה מקרן העל כי זכויות הפנסיה שלי יגרעו בשני אחוזים כל חודש
    וכי העמיתים בקרן ינזקו בשעור שמונה אחוז !!!! מהקרן הצבורה להם.

    כל זאת בהוראת המפקח על שוק ההון באוצר ובעזרת מנהליו החדשים אשר לא מהססים לפעול לרעת
    עמיתי הקרנות על מנת לצמצם ולהפחית את הגרעונות האקטוארים שהקרנות צברו בניהול כושל לאורך שנים.

    האם פנסיונר צריך לממן את הגרעון האקטוארי של קרן הפנסיה ???

    והאם המנהלת המורשית רשאית לגרוע מזכויות עמיתים שנצברו בהתאם לתקנות הפנסיוניות לאורך שנים ??

    כל זאת כי עשו בפיקוחו ובעידדו של משרד האוצר אשר ניסה להפריט את הקרנות ולהוליך אותן לבורסה
    על חשבון העמיתים.

    יתכבד המפקח ויטול עליו את האחריות למצב אך לא על חשבון העמיתים והפנסיונרים .

    בפועל כאמור המדינה מנהלת את השוק הפנסיוני . אך נחוץ כאן ניהול רגיש ביותר המכבד זכויות
    והסכמים היסטוריים אשר היו נוהגים בתקנות הפנסיה.

  3. סם יוטיקה

    המונח "יותר מאותו דבר" נשמע קצת מאולץ מתרגום. יותר נכון לטעמי לכתוב "עוד מאותו דבר", אם תחשבו על פירושה של המילה more.
    חוץ מזה אני מברך על הפרוייקט, למרות שאני חושב שבמסגרת ההפרטה המחלחלת לשפה/תפישה/חשיבה גם המושג "דיון ציבורי" הוא קצת סיקסטיז.

  4. עדה

    הדברים מאד משכנעים.
    הבעיה היא שלא ברור לי איזו השפעה יש למה שנכתב פה, על מה שקורה שם בחוץ, במציאות, במקומות בהם נחתכים דברים ומותווית המדיניות.
    מה אתם עושים כדי להגיע לקהל קוראים רחב יותר, ולעמדות השפעה על קביעת המדיניות הכלכלית?

  5. moti

    כמעט כל מרצה בכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה לא הפסיק לשבח ולהלל את הניאו-ליברליזם ולא אחת אף נהנה לקשרו באורח פלא לפוסט-מודרניזם. אז לכל אלא שחשבו כך בא המשבר העולמי ואומר לכולם: חברים, זו הייתה בועת סבון מלאכותית, תתעוררו בבקשה וחזרו מהר כמה שאפשר למציאות העגומה ואיתה תתמודדו במשאבים שלכם ולתוצרים שתקצרו במו ידיכם וטובה שעה אחת קודם.