במה מתעסקים ומה חשוב

היום אני ממש במתח האם יהיו 28 שרים או אולי 29 ולמה לא 30, האם סלבן שלום יהיה בממשלה או שלא, האם גם את משרד החינוך יחלקו כדי שתהיה תעסוקה לשרים הרבים, למשל המשרד לחינוך עד גיל 6, המשרד לחינוך בין גיל 6 ל-12, 12-16 , 16-18, המשרד להשכלה גבוהה לתואר ראשון, לתואר שני, ומשרד ראוי במיוחד ללימודי תואר שלישי, עוד אפשר לפרק את משרד המדע למשרד לאות מ` ובדומה לשה בכל משרד אפשרי, רק שר בריאות לא בטוח שיהיה כי מה היא בריאות לעומת כל השאר.

בעוד אנו עסוקים בבעיות הרות גורל שכאלו במקומות אחרים מכנסים כינוסים שמטרתם למצוא דרך בכדי לשנות את הדרך בה מתנהלת הכלכלה העולמית, לא לשם הכלכלה אלא לשם בני האדם שבמקרה נמצאים גם כן בעולם. למשל, בסוף השבוע נערכה ועידה של מדינות פרוגרסיביות בצ`ילה, השתתפו בה ראשי מדינה מאירופה, אנגליה, ספרד ומדרום אמריקה, צ`ילה, ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי וסגן נשיא ארה"ב. לא המדינות רדיקליות ביותר אבל בכל זאת.

חיפשתי בעיתונות הישראלית משהו בנושא ומצאתי רק כמה מדבריו של נשיא ברזיל על בעלי העיניים הכחולות ואשמתם למשבר. לא ממש על כינוס משמעותי של נציגי ציבור שמגדירים עצמם כפרוגרסיביים. אני מניח שאילו היה איזה מפגש של אנשי עסקים על הירח  היו כותבים על זה יותר. בטח אם זה היה בדאבוס היו גם כל העיתונים שולחים כתב או שניים כדי לשמוע בצמא את דברי ההבל של ראשי הכלכלה העולמית.

בלי קשר למה דווח או לא דווח בישראל לקראת הכנס פורסם מסמך שבו כותבים רבים, פעילים, אקדמאים ואחרים שדנים במקורות המשבר והדרכים לפיתרון שינצל את הגלובליזציה לטובתם של בני אדם. מרתה נוסבאום, למשל, כותבת שתיאוריות של פיתוח צריכות להפסיק להתייחס לצמיחה כאיזה מדד של הצלחה כלכלית והיא מפנה לגישה שהיא שותפה לה גישת היכולות שמדברת על פיתוח אנושי. היא אף מתייחסת לארגון  שסן והיא היו שותפים בהקמתו.

כמה ימים לפני כן היה כינוס דומה של האינטרנציונאל הסוציאליסטי למדינות דרום אמריקה והקאריביים שגם בו השתתפו רבים. גם בכינוס זה נעשה ניסיון למצוא דרך לשנות את המבנה הכלכלי הקיים. מה שמצחיק שמפלגת העבודה חברה בארגון הזה, ויו"ר המפלגה השתתף בכינוס שנערך באתונה בסוף השנה שעברה.  

אני מביא את הדברים האלה מתוך קנאה בכך שיש בעולם אנשים שחושבים מה לעשות ואף מנסחים זאת באופן ברור, בעוד כאן, מלבד הפרסום של אדווה, אין דיון ציבורי ראוי. לא רק זאת נראה גם שלא יהיה דיון כזה כיון שאין מי שינהל אותו. האקדמאים תקועים בעולם שלהם, אנשיי הכלכלה בבעיות שלהם ובניסיון לנצל את המצב לטובתם, ההסתדרות משמשת כעת כברוקר פוליטי, ועל התקשורת אין מה לומר. בכך אנו נידונים לדשדש במי האפסיים של מי יהיה ומי לא יהיה שר, או האם לחלץ או לא את הטייקונים לשעבר, או איזה תוכנית ריאליטי, או איזה משחק כדורגל ברמה של ליגת הפרברים. אין הדברים נכתבים מתוך ייאוש אלא מתוך ראייה מפוקחת של מה יש ומה רצוי וראוי שיהיה, ובעבודה נכונה זה יקרה.