מי באמת נפגע מהמשבר הכלכלי?

יונתן ברזילי

"דה מרקר" , המוסף הכלכלי של עיתון השמאל הכי ימני בישראל, ממשיך בקו שבו פצח לפני כמה חודשים, אשר "חושף את "הנפגעים האמיתיים" מהמשבר הכלכלי –  מי אם לא המעמדות הגבוהים.

אחרי כמה שבועות בהם פרסם טור של איש היי-טק מובטל, בו התלונן על הצורך לנסוע באוטובוס כמו שאר פשוטי העם ועל עוד כמה צרות מכמירות לב, ולצד כותרת בה הוא מכריז כי המקצוע הכי מסוכן הוא מנכ"ל (באמת? מה עם מפעיל מנוף? מסלק חומרים מסוכנים? מפרק עופות במפעל "עוף העמק"?), מרח המוסף בראש השער שלו ביום שישי האחרון כותרת,  "תושבי גוש דן  נפגעים מהמיתון יותר מכולם". כותרת המשנה דיווחה על המספרים העגומים: מספר דורשי העבודה בגוש דן עלה בממוצע ב – 25%, בעוד שבשאר חלקי הארץ העליה היא רק של 16%. הסיבה, לפי הכתבה, היא המשבר בהיי-טק. לכתבה מצורפת טבלה, תחת הכותרת "האבטליון העליון", אשר מראה כמה ערים עשירות (קיסריה, רמת השרון, רעננה ותל אביב), אשר אחוזי האבטלה בהן עלו בצורה ניכרת (וככל שהעיר עשירה יותר אחוזי האבטלה עלו יותר), ואת אופקים, עיירה שידועה כענייה ומוכת אבטלה, שבה דווקא ירד מספר מבקשי העבודה.

לכאורה, זהו חזון אחרית הימים. המשבר הוא אות משמים, שבא לאזן את אחוזי התעסוקה. שוויונית וחברתית כאחד, "היד הנעלמה" של המשבר פוגעת בעשירים ומיטיבה עם העניים, או לפחות פוגעת בהם הרבה פחות. נראה שעכשיו, מי שיש לרחם עליו הוא לא העובדים הבכיינים מהפריפריה, אלא דווקא בני המעמד הבינוני-גבוה מגוש דן, אשר מפוטרים כפטריות אחרי גשם חומצי.

כמובן שמצג זה שמציג המוסף, אמור להביא אותנו למסקנה הניאו-ליברלית שרוב הכתבות באותו מוסף גוררות אותנו אליה. מי שנפגעים הרי אינם המוחלשים והמודרים, אלא הם תושבי המרכז הגיאוגרפי והחברתי. לכן לא פעולות לקידום שיוויון וצמצום פערים הן שנחוצות, אלא חילוץ למי ש"מושכים את העגלה".  אין להעלות את שכר המינימום ולשפר את אכיפתו, לתמוך בהתארגנויות עובדים, להגן על חסכונות  ולהגדיל את  הזכאות לדמי אבטלה. יש לערוב לטייקונים, לקצץ במס חברות ולפתוח תורים נפרדים בלשכת האבטלה למנכ"לים ואנשי היי-טק. כי בסופו של דבר, למרות כל הידוע לנו, מי שבאמת נפגע ממשברים כלכליים הוא החזקים.

הכצעקתה?

האמת, כמובן, שונה בתכלית. בניגוד למה ש "דה מרקר" רוצה שנחשוב, יש כמה סיבות מאד טובות, שלא עולות בקנה אחד עם האידיאולוגיה הכלכלית שלו, לפערי הגידול באבטלה בין המרכז לפריפריה. הראשונה היא, שבפריפריה, לאחוזי האבטלה אין כ"כ לאן לרדת. אחוזי מבקשי העבודה בפריפריה גבוהים באופן מובהק סטטיסטית מאלו במרכז. לכן, כשיש משבר, רבים במרכז מאבדים את משרתם, בעוד שמקביליהם בפריפריה אינם יכולים לאבד את עבודתם, שכן אין להם אחת כזאת.

לסיבה זו דווקא יש התייחסות בכתבה, אך היא מאד מוגבלת וחד מימדית. היא כוללת בדיוק שורה אחת, שמציינת את עובדת היות אחוזי האבטלה הכלליים יותר גבוהים בפריפריה מבמרכז, ללא כל ניתוח או פירוט. כמו כן, השורה הזו מסתתרת בהמשך המאמר בעמוד 15 (המקום אליו רוב הקוראים לא מגיעים), ולא בשער.

הסיבה השניה הנה סיבה סטטיסטית. הצגת הנתונים היא מטעה, שכן, בישובים עם אחוז אבטלה נמוך יותר, אותה עלייה תיראה הרבה יותר דרמטית. לדוגמה (הקצנתי את המספרים בכוונה, כדי לחדד את הפער, אבל העיקרון תקף ממילא), אם ברמת השרון היו לפני המשבר 2 אחוזי אבטלה, ונרשמה תוספת של אחוז אחד מתושבי רמת השרון למעגל האבטלה, כלומר ישנם כרגע 3 אחוזי מובטלים, אז העליה היא של 50% באחוזי האבטלה (3 הוא 150% מ 2). על פי אותו העיקרון, אם באופקים היו לפני המשבר 10 אחוז מובטלים, ולאחריו נוסף עוד אחוז אחד, כלומר ישנם כרגע 11%, אזי העליה היא של 10% בלבד (11 הם 110% של 10). אותו חלק יחסי מתושבי שני הישובים נוסף למעגל האבטלה (1%), אבל ברמת השרון העליה נראית הרבה יותר משמעותית. כשלא מנתחים את הסטטיסטיקה נכון, אפשר לדמיין שהמרכז נפגע הרבה יותר מהפריפריה כתוצאה מהמשבר. מתוך הערכה לכישורים המתמטיים של צוות "דה מרקר", אני מניח שהשמטת הניתוח נעשתה בכוונה.

הסיבה השלישית, והיותר חשובה היא סוג המשרות בפריפריה לעומת המרכז.

נדמיין לעצמנו שתי משפחות, מצליחי ומוחלשי. משפחת מצליחי גרה ברמת השרון, בעוד שמשפחת מוחלשי גרה באופקים. בשתי המשפחות פוטרה אם המשפחה, שהיא גם המפרנסת היחידה. האם לשתי המשפחות תהיה זו טרגדיה באותו קנה מידה? לא בטוח. לאחר פיטוריה של גברת מצליחי, היא תחפש עבודה כמה חודשים, במהלכם יחיו בני משפחתה מחסכונותיה. אולי יאלצו להצטמצם לחבילת הבסיס בלווין ולהשהות את המנוי בחדר הכושר. בנוסף ללשכת האבטלה, אליה תגיע רק כדי לקבל את דמי האבטלה, תוכל גברת מצליחי להיעזר ברשת ענפה של קשרים והיכרויות כדי לחפש עבודה. סביר שתצליח למצוא אחת  אחרי כמה חודשים מרופדים. במקרה הכי גרוע, תיאלץ להתפשר על עבודה בשכר נמוך, שעדיין יהיה יותר גבוה מהשכר אותו הרוויחה גברת מוחלשי לפני שפוטרה. יכול אפילו להיות שמר מצליחי, גנן אורגני חובב, ייאלץ אף הוא למצוא עבודה. גברת מצליחי דואגת שמא אי פעם תחזור לאכול במסעדה פעם בשבוע, אבל מעבר לכך, היא די רגועה.

לגברת מוחלשי, לעומת זאת, לא יהיה כ"כ הרבה זמן. במקום חסכונות, למשפחת מוחלשי יש אוברדראפט לתחזק. לשכת האבטלה, האופציה היחידה שלה, שכן קשרים במפעל טקסטיל לא ממש עוזרים,  לא תעזור לה, ותשלח אותה לעבודות רחוקות מדי ממקום מגוריה, ואשר אינן מתאימות לה, אם בכלל. היא תיאלץ להודות למזלה הטוב שהיישוב שלה לא כלול בתוכנית ויסקונסין, שכן אז גם את דמי האבטלה היו שוללים ממנה.  היא חשבה לבטל את המנוי לכבלים ואת חדר הכושר, אבל אז נזכרה שאין לה כאלה. במקום זה, הילדים לא תמיד לוקחים סנדוויץ` לביה"ס, המשפחה מפגרת בתשלומי המשכנתא, והרכב עוקל. מר מוחלשי היה שמח לעזור, אבל גם אם היה מצליח למצוא עבודה, מה שלא כ"כ בטוח, יש לו ששה ילדים על הראש, ככה שזה לא בא בחשבון. מיותר אפילו לציין שעוזר בית הם לא יכולים להרשות לעצמם. לעומת גברת מצליחי, הדאגות העיקריות של גברת מוחלשי הן איך היא ומשפחתה לא יפונו מהבית, ואיך הילדים יוכלו להישאר בביה"ס, במקום לצאת לעבוד. היא קצת פחות רגועה.

הפואנטה היא שהסיבה שתושבי המרכז מפוטרים באחוזים גבוהים יותר, ובייחוד בענף ההי-טק, היא שמשכורותיהם לא היו צודקות מלכתחילה. הם יוכלו למצוא עבודה תוך ימים (מניסיון), אם רק ימחלו מכבודם ויתפשרו על שכר נמוך יותר, אותו שכר שנהוג ממילא בפריפריה. מצוקת האבטלה במרכז, עם כל הכבוד, היא פיקטיבית. למרות שאכן יש השפעה גדולה לפיטורי שכיר במרכז, היא לא השפעה אקוטית. לעומת זאת, פיטורין בפריפריה משמעותם אסון כלכלי למשפחה. סביר מאד שיובילו לירידה בלתי הפיכה מתחת לקו העוני (או פשוט ירידה עמוקה יותר מתחתיו).

הכתבה, והמסקנה ש"דה מרקר" מנסה להוביל אותנו אליה מתוך הכתבה, הן עוד נדבך במפגן הצביעות הניאו-ליברלית מאז תחילת המשבר. אותם גורמים בדיוק, שלפני המשבר הוציאו את דיבתה של הממשלה, וטענו שהתערבות שלה יכולה להוביל אך ורק לכשלים ואי-יעילות, מבקשים עכשיו "חילוץ" מאותה ממשלה שהשמיצו קודם לכן. הרגולציה, שנראתה להם כמו אסון כשהם הרוויחו, ולא סתם, אלא הרוויחו כשנהגו בחוסר אחריות בכסף של חוסכים שרבים מהם ממעמדות נמוכים יותר, נראית להם כעת כמו הצלה. הדו-פרצופיות הזאת גורמת לכך שמתחשק לי להיות קצת ילדותי ולהכריז "אם השוק הפרטי כ"כ יותר יעיל מהממשלה, שיציל את עצמו מהבלגן שהוא עשה".

דה מרקר אמנם רק מדווח על נתונים, שהם בהחלט עובדתיים, אך הבחירה אילו נתונים להדגיש, באיזה אופן, ואיזה ניתוח להציע לאותם נתונים, היא שמשנה. כשהוא מדגיש נתון כזה בצורה בולטת כ"כ, ללא ניתוח שיסביר למה הנתון מטעה, הוא מבצע פעולה פוליטית ניאו-ליברלית, כזאת שממשיכה את הקו הימני של המוסף מיום היווסדו.  ככל שכוחו של דה מרקר עולה בתוך "הארץ", הן מבחינת גודלו והן מבחינת כוחו (לראיה, לאחרונה פורסם כי גיא רולניק היה זה שטירפד את המיזוג הפוטנציאלי עם "מעריב"), נראה שהאחרון, שמתהדר בדימוי של עיתון שמאל, פחות ופחות זכאי לו. הארץ, כיום, הוא עיתון ימני.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מלי

    שכחת לכתוב למי הצביע מוחלשי ולמי הצביע מוצלחי.
    תן לי לנחש – מוחלשי הצביע לליכוד. אופס.

  2. אריה בן חורין

    אותו מייך הגיע אלי שלוש פעמים !

  3. יואב

    מצליחי הצביעו לקדימה. מפלגה לא פחות ניאו-ליברלית, ואולי אפילו יותר.
    הגיע הזמן להפסיק להשתמש בטיעון של "תודעה כוזבת". הבעיה היא שאין אלטרנטיבה פוליטית משמעותית אמיתית. כל המפלגות אותו דבר מבחינה כלכלית, אבל הליכוד לפחות מבטיחים להם בטחון ו"להכנס בהם".

  4. י.ד.

    "הפואנטה היא שהסיבה שתושבי המרכז מפוטרים באחוזים גבוהים יותר, ובייחוד בענף ההי-טק, היא שמשכורותיהם לא היו צודקות מלכתחילה. "
    כאן כבר היצר הקפיטליסטי כלכלי שלי לא יכל לעצור בעצמו. הטענה שמשכורותיהם לא היו צודקות מלכתחילה היא טענה כבדה מידי. האם כוונתו שמשכורותיהם לא היו צודקות במציאות של המשבר? כך עולה מהמשך הפיסקה, או שכוונתו שמלכתחילה הם לא היו אמורים לקבל שכר גבוה והיו אמורים להסתפק בשכר מינימום של הפריפריה. וכאן עולה הבעיה האמיתית מדוע שיסתפקו בשכר מינימום אם הציעו להם יותר?
    לזאת אין הסוציאליסטים נדרשים. הם מסתפקים בטענות כי העובדים צריכים לקבל שכר טוב, אבל כאשר עובדים מקבלים שכר טוב, ולא דרך איגוד עובדים, אלא פשוט בגלל שהפיריון שלהם גבוה הם מתקוממים. הבעיה של הפערים בפריון היא בעיה חשובה וסוציאליסטים אמיתיים כמו במערב אירופה היו נדרשים לה אבל הפתרון של יונתן ברזילי הוא שונה. כמו הזונה במשפט האישה הזונה אצל שלמה הוא לא מציע "גם לי וגם לך יהיה" אלא "גם לי וגם לך לא יהיה", אותו סוג של מוסר העבדים שהוביל למציאות של רוסיה שבה לאף אחד לא היה (חוץ ממעמד המנהלים של הנקלמטורה המפלגתית וגם במונחים מערביים לא היה).

  5. גל

    אני לא מעובדי ההיי-טק המפוטרים וגם לא מאלה שמשכורתם החודשית היא בת חמש ספרות בכל זאת אני חושב שהשמחה לאיד על נפילתם של שכירים מהמעמד הבינוני-גבוה לא משרתת רעיונות של צדק חברתי.

    אני חושב שהיום יש לאנשי השמאל הכלכלי-חברתי הזדמנות טובה לחדד את ההבדלים: לא קנאה מניעה אותנו, אלא רצון לחלוקה צודקת יותר של ההון. הכלכלה האחרת שאנחנו מעוניינים בה היא לא כלכלה של נדבות למוחלשים, אלא כלכלה של אחריות כלפי כולם. כלכלה שמתנתקת מאחיזת החנק של הטייקונים שמתבטאת בין היתר בהפרטות, חוקי עבודה דורסניים, מדיניות תקציבית שפוגעת אנושות בשירותים לאזרחים ובסופו של דבר ערבויות ענק לאלה שלא חסר להם כסף. האלטרנטיבה היא עידוד של יוזמות קואופרטיביות וחיזוק מעורבות המדינה במשק.

    זה אולי נשמע יותר מורכב ופחות סקסי מעליהום אתני-מעמדי, אבל לדעתי זה גם יותר נכון מוסרית וגם יותר נכון פוליטית.

  6. משה כץ

    גם אנשי היי טק מהשורה הינם בעצם הכורים ופועלי הטקסטיל של המאה העשרים
    המעשיקים שלנו גוזרים קופון שמן על גבינו
    למזלנו כל עוד השוק הוא של קונים(יותר ביקוש מהיצע) אנחנו יכולים לקבל משכורות לא רעות(לדעתי אנחנו מצדיקים את השכר לפחות כמו עובדי חברת חשמל ואחרים)
    נכון, בתנאים יותר נוחים, אבל, בלי בטחון תעסוקתי בכלל
    כאיש היי טק אני מדבר הרבה עם חברי למקצוע, חלקם היו מובטלים תקופות ארוכות
    כולנו יודעים שיש לצבור בתקופות הטובות למען התקופות הרעות
    וכולנו מסכימים שמצבינו יותר טוב משל עבדי קבלן בפריפריה
    עדיין, כולנו יודעים שלקראת העשור החמישי לחיינו נהפוך כנראה למובטלים לתמיד, בכל אופן לא נוכל למצוא עבודה בתחום התמחותנו
    וכאשר אדם מאבד את עבודתו זה לא נעים גם אם הייתה לו עבודה טובה, בכל זאת לא כולנו מנכ"לי בנקים
    לכולנו יש התחייבויות ולא לכולנו המדינה תעזור כמו למסכן ההוא לבייב

  7. מאור מלחי

    העיתון מחמיא לקוראיו- כך הוא מעלה את הרייטינג שלו.
    אותה עיתונות כלכלית שמחה מאוד על הגאות הפיננסית לפני המשבר, ולא התריעה שזו בעצם בועה.
    הטרגדיה היא שמצליחי שמח/מתנחם בקריאת מה שהוא תופס כעובדות אובייקטיביות,
    בשעה שהוא בעצם פוגע בעצמו.
    כניראה שגם את האמת צריך בימינו להביא עטופה בניסוח מבריק ובגרפיקה טובה.

  8. רתם

    שלמש' מצליחי יש הורים מבוססים, שדאגו בשנות הקמת המדינה למשרות נוסח ח. חשמל, מקורות, סולל בונה שלא לדבר על התעשיות הצבאיות, ובעזרת הפנסיות שלהם הם מקדמים את ילדיהם לנצח לפני אלה שבשנות הקמת המדינה היו במקרה הטוב או הרע פועלים של בתי אריזה או תעשייה בקיבוצים ובמקומות אחרים.
    אחד, זה גורם לאנשי הדור ההוא להגיד שהם לא רוצים מדיניות חברתית כלכלית שתדאג לכולם, גם למוחלשים וגם לא/נשים פגועים, כי הם את עצמם ואת ילדיהם כבר הבטיחו. אז הם מצביעים בשקט רב למפלגות שלהם.
    שתיים, וזה כבר טרגי, זה מנציח את חוסר השיוויון בדורות עוקבים, מפני שילדיהם יכולים להיתמך, בזמן לימודים, בזמן אבטלה ובכל זמן, ואילו סבא וסבתא של גב' מוחלשי יכולים לתת לנכדיהם בעקר כאבי לב וכאבי גוף. אין להם דירות , פנסיות ונכסים. גם לא ממש קשרים.

  9. איתי

    יונתן,
    אנא כבד את העובדות.
    לא רציני לכתוב שדה מרקר קורא לערוב לטייקונים, שעה שהעיתון מנהל כבר
    מזה מספר שבועות קמפיין ענק נגד הכוונה לחלץ את הטייקונים.
    בדוק את העובדות לפני שאתה כותב.
    איתי

  10. טלי

    "הפואנטה היא שהסיבה שתושבי המרכז מפוטרים באחוזים גבוהים יותר, ובייחוד בענף ההי-טק, היא שמשכורותיהם לא היו צודקות מלכתחילה. "
    התרעמו כאן מעליי על המשפט הזה ואני רוצה להגיד מה עמדתי עליו ועל שאלת הפריון בכלל –
    קודם כל, משכורות לא צודקות זה לא קשור רק לכמה מרוויח הפועל באופקים, אלא לכמה הן מבוססות על כסף דמיוני שהוא בדיוק זה שהתנפץ לכולנו עכשיו בפנים. אופציות ואגרות סל, השקעות אצל מאדוף – כל הדברים האלה הם מה שמימנו בעשורים האחרונים את התפתחות בועות הטכנולוגיה והנפילה שלהם היא מה שפוצץ אותם. משכורות לא צודקות הן משכורות שמבוססות רק על היכולת לשלם החודש ולא על היותו של מוצר בר קיימא בשוק מסובך והפכפך. טוב היו עושים עובדי הייטק אם במקום להרוויח משכורות לא סבירות חצי מהזמן ולהיות מובטלים בחצי האחר היו משתדלים לעבוד בחברות שמבססות את ההון שלהם על תכניות עסקיות ולא על הנפקות הירות, אקזיטים מופרכים ותרבות הייטק שבה כמעט הכול קורס בשלב זה או אחר והשאלה היא רק מי כבר עשה רווח ומי נשאר עם המוצר גם כשהוא כבר לא שווה כלום

    מעבר לזה ובאופן כללי על שאלת הפריון, אני לא מבינה איך מישהו מודד פריון של שני אנשים אחד מול השני, באיזה מונחים מודדים את זה? האם מחשבים הון חברתי? נתח בייצור התל"ג? (כי אז הפריון הגבוה ביותר השנה שייך לגלעד שליט) האם מחשבים פריון כתרומה לאיכות החיים הכללית של תושבי ישראל? האם מסתכלים על אדם פורה בחישוב גם של הטוב שהוא מייצר וגם של הרע שהוא גורם? (ילדים מוזנחים להורים הייטקיסטים למשל צריכים להפוך פריון של אנשי הייטק רבים לשלילי)
    הרי המשבר הנוכחי מוכיח יותר מהכול ששיטת החישוב שלנו של מה רווחי, מה משתלם, מה פורה, מה תורם – היא שגויה, היא התבססה על מדיניות צמיחה אינסופית, על בועות אמונה, על הונאות, אולי נתחיל לחשב פריון בצורה אחרת ונגיע למסקנות אחרות על דרכי חלוקת השכר שלנו

    הפתרון לא חייב להיות שוק קומוניסטי רעב, הוא יכול להיות שוק סוציאליסטי שמבוסס על סולידריות חברתית, הבטחת אכנסה ודמי אבטלה ראויים, שכר מינימום שמאפשר אורח חיים סביר, מיסוי גבוה של הון, אבטחת זכויות יסוד כמו חינוך רווחה ובריאות והפסקת ההפרטה של המשק הישראלי.