הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מה שלא תביני אם את לא טייסת
אתמול בערב התקיימה ישיבת מועצת העיר תל אביב -יפו מס` 5 בה העלתי הצעה לסדר בשמי ובשם אהרון מדואל יו"ר סיעת עיר לכולנו.
שלושה חודשים וקצת מאז הבחירות. כשביקשתי באחת מישיבות התקציב לבחון את תקציבי התרבות של העיריה וחלוקתן ההומוגנית משהו נאמר לי, ש"יש לנו מדינה מסוימת עם ערכים מסוימים – מה את רוצה כאן אום כולת`ום????" (מנכ"ל העיריה…)
אתמול בערב כשחבר המועצה ויסנר שאל מי זו ההגמוניה הלבנה שאני מדברת עליה ואמרתי לו שזה הוא, הוא צרח עלי שאני גזענית. בסוף הנאום עלה לענות ראש העירייה רון חולדאי וסיפר שמדובר בשקרים ויש חשיבות לסמלים ושיש הרבה בתי ספר עיוניים בדרום. שום מילה על תרבות מזרחית ובטח לא ערבית.
שלושה חודשים זה נראה לפעמים הרבה זמן אך כנראה שזה לא מספיק זמן כדי להצליח להסביר מה זה בית ספר עיוני, בטח אם את לא טייסת.
הצעה לסדר: תיקון עוול הסטורי לרגל חגיגות המאה לייסוד שכונת אחוזת בית
לרגל חגיגות ה- 100 לעיר תל – אביב יפו ברוב פאר והדר ובהוצאות כספיות חריגות, אנו מבקשים להפנות את תשומת הלב למסכת הבלתי נדלית של העוולות העירוניות שתחילתן בניסיון לעוות את העובדות ההיסטוריות בקביעה כי תחילתו של הישוב היהודי במרחב העירוני הוא אותו רגע מכונן של הקמת שכונת `אחוזת בית` בשנת 1909.
איננו תובעים את עלבונם של היוצאים את חומות יפו בשנת 1887 לייסד את נווה צדק, או של תושבי שכונות נווה שלום, מחנה יהודה, מחנה יוסף, שערי אחווה ואוהל משה. ואפילו לא של שכונת מחנה ישראל, לימים כרם התימנים, השכונה שנוסדה ב 1904 כחמש שנים לפני אחוזת בית, והייתה למעשה השכונה הראשונה שבאמת התנתקה מיפו*.
איננו תובעים את עלבונם כי לא בעלבונות עסקינן.
ברצוננו להאיר את הכרוניקה של הניכור, של הדיכוי והקיפוח ההופכת את צאצאיהם של בני שכונות אלה לבניה של "העיר השחורה"- החצר האחורית של העיר תל אביב.
האמת ההיסטורית מצביעה על כך כי העיר תל אביב התפתחה מיפו שייסודה לפני למעלה מ 3000 שנים והשכונה הראשונה מחוץ ליפו נוסדה לפני 105 שנים.
למעשה, הציון החגיגי על פי מניינן של 100 שנים הוא מעשה נכון על- פי לוגיקת "העיר הלבנה", הלוגיקה של האפליה וההדרה שמאפיינות את החשיבה התכנונית של העיר בכל הרמות ובכל התקופות. לצורך הדגמה פשוטה מן הימים האחרונים די אם נמנה את מאבקם של פעילי שכונת שפירא לקבלת תקציב להפקת פסטיבל שכונתי כחלק מחגיגות המאה הנוכחיות.
קביעת נקודת האפס של תל אביב כשנת 1909 המצוינת כיום הולדתה של העיר היא רק הסעיף הראשון, אך הסמלי ביותר במסכת ההתנהלות הכושלת של הרשות מול תושביה בני השכונות. שיכתוב שמות דרכים ורחובות מחד, והתעלמות מסמטאות עלומות שם וממוספרות מאידך, הוא עוד נדבך סמלי נוסף בתהליך שכתוב ההיסטוריה בידי ההגמוניה הלבנה בעיר הלבנה המסבירה לעצמה את ריבונותה המוחלטת כלגיטימית מול ההומו סאקר מנושל הזכויות. לבן על גבי שחור.
למהלכים סמליים אלה יש השלכות מעשיות חמורות והיא זו שמכוננת את תודעתו של הדור הצעיר ומשעתקת הלאה את אי- השוויון הלכה ומעשים.
על רקע זה אפשר להסביר גם את המחיקה של תרומת יהודי תימן בייסוד העיר תל- אביב מתוך האתוס הנחגג בימים אלה.
זהו מהלך מתבקש על- פי הגיון ה `עיר הלבנה` המפנה את גבה ל `מזרח התיכון`,
עיר שרוב תושביה המזרחים והערבים מתגוררים באזורים מוגדרים ושמוסדות התרבות שלהם הם בית מעצר, מכון פתולוגי, מרכז לחלוקת אדולן ואסון אקולוגי אחד המוכר בשמו `התחנה המרכזית החדשה` שבאופן ציני הוא משמש גם מקלט אטומי וגם מרכז קניות ענק. אך אין שם גבירותיי, אף לא תיכון עיוני אחד.
אנו מבקשים בהזדמנות טרום חגיגתית זו להפוך עוד דף בחוברת הבלתי רשמית של תכנית ה- 100 ולהצביע על בתיהם ההרוסים של המפונים מכפר שלם ואת תושבי יפו הנלחצים משפחות משפחות במבנים לא חוקיים פרי מדיניות דרקונית של `שחוק וזרוק`, אליה מתגייסות בחירוף מערכות המשפט ואכיפת החוק.
אנחנו מבקשים להצביע שוב על הגיון שהפך לנקודת מוצא אידיאולוגית המשתקפת גם בחלוקת תקציבי החינוך והתרבות, בהקצבה בלתי שוויונית לתלמיד, בהיעדרו של מוזיאון או של מרכז תרבות המייצגים את ההיסטוריה של שכונות דרום תל אביב מנקודת המבט של תושביו. אנחנו מבקשים לאפשר לתושבי העיר השחורה מעמד שווה כשאר תושבי העיר.
כאשר מנכ"ל העירייה מכריז בסלידה על אום כלת`ום כ `פרסונה נון גרטה` בעיר הוא בעצם משעתק את אותה גישה של ביטול וזלזול בתרבויות של תושבי העיר, הוא ממשיך באותה גישה גזענית המסווגת תרבויות באופן המאפיין משטרים דכאניים.
כך גם כאשר מצהירים על תכנית פעולה עירונית לייבא מה שמכונה "אוכלוסיות חזקות" לשכונות, תוכנית שמושתתת על רעיון גזעני ומהותני; רעיון שבבסיסו ההנחה כי רק אוכלוסיות אשכנזיות יוכלו לשפר את מצבן של השכונות, כאילו מצבן של השכונות נוצר יש מאין ושורשיו הפוליטיים והחברתיים טמונים בתושבים עצמם. תפיסה מעוותת זו מתנערת מהאחריות המוסדית המארגנת משאבים על פי היררכיות אתניות מאוסות ותולה את השינוי המיוחל בכוחן התרבותי של אוכלוסיות חדשות אלה. זאת, במקום להשקיע באוכלוסיה המקומית.
קוראים לזה ג`נטריפיקציה ואי אפשר לנתק אמירות אלו מהאידיאולוגיה הגזענית הרחבה שהיא הקו המנחה הלאומי. כאשר הורסים בתי תושבים מזרחים בכפר שלם, האידיאולוגיה הגזענית שם, כאשר מגרשים תושבים ערבים מבתיהם האידיאולוגיה הגזענית שם, כשמתעלמים מסיכויי החיים של ילדים במערכת החינוך הממסללת היא שם גם כן.
השינוי התודעתי אינו פשוט ואינו מיידי, אך שנת המאה היא הזדמנות של פז לתיקון.
תיקון שיאפשר סוף כל סוף חיים בעיר רב- תרבותית אמיתית, כי "לבן הוא הצבע שרואים כשלא מספיקים להבחין בכל הצבעים האחרים"*.
השינוי המיוחל יגרום לכך שתלמידי בתי ספר בעיר יוכלו ללמוד היסטוריה שהיא קרובה יותר לאמת. תלמידי שכונות הדרום, יוכלו שוב להתגאות בשורשיהם ולא לחוש נחותים אל מול הסיפור שגיבוריו הם תמיד זרים להם והם נושאי שמות משפחה אירופאיים שהתגוררו ומתגוררים בשכונות אחרות.
ילדי הדרום יוכלו לבחור באמונה שלמה בתי ספר בשכונות שלהם ולא לכתת רגליים לצפון, עם או בלי הסעות. זה יחזק את הקהילה וזה מה שימנע את האיום הציני לביטול ההסעות המרחף מעל ראשי הילדים בכל תחילת שנה.
ההצעה שלנו כוללת הכרה היסטורית וכן פעולה אופרטיבית לשוויון וצדק חלוקתי ברמה התרבותית, החינוכית והתקציבית.
- הכרה בספרי ההיסטוריה ברמה העירונית והארצית לרגל החגיגות.
- הכרה בשכונות הדרום כמרכז תרבותי וחינוכי.
- הקמה של בית ספר עיוני המלווה את תלמידיו לבגרות מלאה המובילה ללימודים אקדמיים.
- הקמתו של מוזיאון ומרכז תרבות לשכונות הראשונות של העיר תל אביב יפו.
- הקצאת משאבים לאירועים בשכונות הראשונות של העיר.
- על מנת לא לקפח את הרצון לערוך מסיבות ברחבי העיר, לקיים מופע הצדעה גדול עם מוזיקה מזרחית קלאסית בפארק דרום להנצחת מורשתן השכונות הראשונות של תל אביב.
- ולבסוף, יוקם צוות בדיקה של התקציב העירוני עם מטרה לעשות צדק חלוקתי עם דגש על תקציב החינוך, התרבות והתשתיות.
בגלל חשיבותו, דחיפותו וציבוריותו של הנושא אני מבקשת לערוך דיון רציני כאן במליאה.
* שרון רוטברד "עיר שחורה, עיר לבנה", שחשבנו שכדאי לרכוש אותו לכל חברי וחברות מועצת העיר ולראש העירייה.
יעל בן יפת היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם סיעת "עיר לכולנו".
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
הייתי רוצה לקרוא מדי פעם באתרכםהצעות לסדר ונאומים של אנשי עיר לבולנו. אין לי מושג על מה הם נאבקים בישיבות מועצת העיר. האם יש אתר אחר שבאמצעותו אוכל ללמוד על פעילותם? יש כל כך הרבה עוולות העיר ולאו דווקא על רקע מזרחים-אשכנזים. למשל, בעלי המכוניות הגוזלים מאיתנו, נטולי המכוניות, את כל מדרכות תל-אביב.למשל, העדר חדרים בשכירות זולה לילדינו החייבים לגור בתל=אביב ועוד המון המון דברים
שלום ליעל, תקני בבקשה את הכתוב כך שיצויין שליד התחנה המרכזית החדשה דווקא יש יופי של תיכון עיוני-שבח מופת. מוניטין בית הספר הזה מושך תלמידים מקרוב ואף מרחוק 🙂
אי-אפשר להפריז בחשיבות נוכחותך ונוכחות החברי האחרים מ"עיר לכולנו" במועצת העירייה, ולו בשביל תיעוד ופרסום התבטאויות גזעניות וחשוכות כמו זו של מנכ"ל העירייה, אשר כפי שאני מבינה גם הוא חושש, כמו אביו הרוחני, להיות כבוש על ידי טול-כרם.
תודה על הקטע מאיר העיניים (שכירושלמית גרם לי לצביטת לב נוספת על אי-כניסתם של הפנתרים השחורים למועצת העירייה), ובהצלחה גדולה בעבודה הרבה והקשה שמחכה לכם שם.
כל הכבוד ליעל ולאהרון על העבודה החשובה. השאלה היא איך ממשיכים את התסיסה מלמטה שהחלה בבחירות לעירייה ואיך מייצרים שיח רחב של צדק חלוקתי בעיר שהשאלות בה לרוב נסובות על ציר של ליברלי-שמרני ותו לא.
במובן מסוים ההתארגנויות הפוליטיות והחברתיות בתל אביב עד לעיר לכולנו וגם כעת הן דוגמא מצוינת לזניחת המושג מעמד כבסיס למאבק ולהתארגנות רחבה. זה קיים גם בחיפה בה אני מתגורר- קבלה מוחלטת של עקרונות השוק החופשי במערכת החינוך המופרטת, הפרוצה והמפלה.
המשימה לדעתי היא מאבק נגד אזורי הרישום הפרוצים, בתי הספר הייחודים ונהירתו של הציבור הליברלי לזירות חינוכיות מבודדות מזה אל מול מדיניות התת-תקצוב וההזנחה של הדרום מזה. זהו בעיני, ואת זה חוויתי על בשרי, התהליך המשמעותי ביותר שמתרחש בעיר החל משנות ה-90 והוא מבנה את אי השוויון באופן העמוק ביותר. יש כאן בעיה של הכרה בתרבות- אני לא אומר שלא אבל כדי ליצור מאבק רחב יש לטפל בבעיה מהשורש- ארגון מערכת החינוך העירונית על בסיס פרמטרים אחרים. זו משימה קשה כיוון שהשמאל הליברלי שמעוזו הוא תל אביב רגיל להצביע נגד הכיבוש מצד אחד ולשלוח את הילדים שלו לבתי ספר אנתרופוסופים תוך כדי שיתוף פעולה עם ההפרטה ועם יצירת האי שוויון אך זהו גם המבחן של עיר לכולנו- האם היא תצליח ליצור שיח ומעשה פוליטי על בסיס של צדק חברתי. מהיכרותי עם האנשים בעיר לכולנו אני בטוח שזהו הכיוון ועל כן יישר כוח ובהצלחה.
ככל שהדרום שחור יותר ככה הבתים בצפון יקרים יותר-הם רוצים לשמור את הדרום,נחשל, כי ככה העיר הלבנה היא יותר יקרה.
תמשיכו בפעילותכם למען העיר, השוויון, הצדק ההיסטורי. אני תומכת ותמכתי ב"עיר לכולנו" מאותן סיבות. עיר רבגונית ולא הומוגנית היא תל אביב וזה מה שעושה אותה למה שהיא, ויקפצו כל החולדאים.
ציטוט -הנלחצים משפחות משפחות במבנים לא חוקיים פרי מדיניות דרקונית של 'שחוק וזרוק'-לידיעתך כאן טמונה ההאפליה וזה כלל מדינתי ,אזרח כמוני הנאבק בדמי שכירות דרקוניים,איו לו גם את הזכות המינימלית אפילו למגורים בסגנון-הנלחצים משפחות משפחות במבנים לא חוקיים פרי מדיניות דרקונית של 'שחוק וזרוק'-זו זכות השמורה לערבים וחרדים,לי ולשכמותי אם נכרע תחת עול השכירות נהייה ברחוב,
נא להשתחרר מסטיגמוות ישנות ולא רלוונטיות,המאבק כיום הוא כנגד רמיסת שומרי החוק מהמעמד הנמוך,מתן לגיטימציה מכל סיבה שהיא למגזרים שלמים להפר את החוק בטענה של אפליה וקיפוח, מהווה פשע כנגד מליוני חברי המעמדות העובדים בשכר נמוך השומרים על החוק וגם החוק מצידו כופה עליהם את מרותו ביד ברזל.
הגיע זמן המהפכה הדרום תל אביבית
מהפך בסדר העדיפויות של תל אביב
חינוך אירועי תרבות והקמת מרכז תרבות ברמה הגבוהה ביותר בדרום העיר
הפיכת התחנה המרכזית החדשה למרכז הקהילה הדרום תל אביבית אשר משלבת בתוכה תחת גג אחת בתי ספר לאומנויות , היכל תרבות של דרום העיר , ואטרקציות לכל המשפחה לדוגמא סינימה סיטי בתחנה המרכזית החדשה
אני גאה בך יעל
ששון משפירא
תקראי, תקראי
http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/830/706.html
הצעה לסדר עבור מפלגת הלווין של חד"ש:
לרגל חגיגות ה- 100 לעיר תל – אביב יפו ברוב פאר והדר ובהוצאות כספיות חריגות,יהיה מן הראוי להחרים את החגיגה הציונית הזו,מן הראוי יהיה גם להפריד בין שני סוגי הקיפוח,המזרחי והערבי,פן יבוא מי ממצביעיכם ויפנה אצבע על עוול אחר,חמור לא פחות,והוא החנייה על המדרכה ברחובות ת"א,(והיכן יחרבנו הכלבים אם לא על המדרכה?-אם כבר מדברים על לא אשכנזים).
חשוב להלחם על צדק חברתי,הן כערך מוסרי עליון והן כאמצעי למגר את הגזענות בישראל.מאבקים על כתיבת ההסטוריה הציונית בכלל,והקיפוח של עדות המזרח הציונים בידי האשכנזים הציונים בפרט,אינם מעניינם של רוב מצביעי חד"ש.סלחו לי על נטיותי הגזעניות,אך לפי דעתי זה רק בגלל שהם ערבים.
אורלי שלום
אורלי , את מבקשת לתקן את כותבת המאמר בשם החתירה להעמיד את העובדות על אמיתותן.
אם כן כאשר ביקשו בשנות התשעים שוחרי החינוך הטוב ליוצאי ברה"מ שהתארגנו בעמותה בשם "מופ"ת" מבנה לבית ספר , נמצא להם במקרה בית ספר "שבח" לא רחוק מהתחנה המרכזית , שהתרוקן כמעט מתלמידיו , שלמדו במגמות של מכונאות ומסגרות.
בשנים הראשונות שמרו על מגמות אלו , ותלמידי הדרום למדו באותו בית ספר שאיכלס במהירות רבה למעלה מאלף תלמידים יוצאי ברה"מ מתל אביב רבתי ורבים מאוד מערי הסביבה.ילדים יוצאי ברה"מ למדו בכתות העיוניות וילדי הדרום למדו בכתות המקצועיות הנחותות . אחרי מספר שנים נסגרו הכתות המקצועיות , שתחמו ב-ד אמות של חינוך כושל לילדי הדרום.
אורלי, פרנסי העיר לא הקימו בית ספר תיכון תיכון עיוני בעל רמה , שפניו לילדי הדרום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אורלי, פרנסי העיר נגררו אחרי יוזמה מבורכת של אנשים שאכפת להם מחינוך בקהילה של יוצאי ברה"מ וסיפקה להם מבנה גדול כמעט ריק מתלמידים . יאמר לזכות העיריה שהענקיה משאבים לא מבוטלים לצד משאבים רבים מאוד שהעמידו קרנות מחו"ל לפיתוחו של בית הספר.
אך אינך יכולה להתעלם מהעובדה שהעיריה לא יזמה (!!!!!!!) הקמת בית ספר תיכון עיוני לילדי הדרום, שיהווה גם מקום מרכזי בחיי הקהילה של תושבי הדרום.
אני אישית מצטערת , שכיום בית הספר סובל מתהליך של דלדול מסוים במספר התלמידים ממזרח אירופה.
אני מקוה, שעירית תל אביב תתקן את המעוות ותהפוך את בית הספר הזה כבית ספר תיכון עיוני שפניו לדרום ויהווה עמוד תווך חינוכי בחיי הקהילה.
אורלי, אי אפשר להסתפק במקריות , שבדרום העיר יש בית ספר , שפניו הופנו על ידי יוזמיו בראש ובראשונה ליוצאי ברה"מ, ושזו בהחלט יוזמה מבורכת וחשובה. אבל יש חשיבות להקים צומת חיים חינוכי לימודי גבוה שכל כולו עם הפנים לשכונת התקוה , לסלמה ולכל שכונות הדרום.
ברוכה היוזמה. כן תרבינה יוזמות שכאלה. היות שאונסק"ו חידש זה מכבר את חברותה של ישראל בו, אני תקווה ש"עיר לכולנו" תיידע את הארגון על "העיר השחורה" שמדרום ל"עיר הלבנה" עליה הכריז כשמורת טבע אשכנזית.
חשוב רק לציין את קיומם של מספר תיכונים עיוניים ביפו, ביניהם כמה תיכונים כנסייתיים, תיכון י"ב (ערבי) ותיכון ז' (עברי, אך קרוב לחצי מהתלמידים פלסטינים).
עצרו לרגע אתם חייבים להבין את מידת החומרה של הגזענות והדיכוי במיוחד בעיר תל-אביב . ראשי העיר וסגנייה הבינו ומבינים שתהלוכת ההומו-לסב פעם בשנה תתקיים ויהי מה (ויפה שכך לקהילה) אבל ראש העיר וסגניו ועוזריו לא יבינו את הבעיה החברתית העגומה, המפלא והמדכא, ז"א בעצם שהם לא ממש טיפשים והם מודעים וכו' וכו' אזי הם גזענים במכוון בגלוי בפנים שונאי מוחלשים ונזקקים..
כל הכבוד יעל! חפשי את העמדה שממנה תוכלי "לירות" היישר אל הלב הגזען האשכנזי הציוני.
וזהו רק קמצוץ מן הזוועה החרישית והמושתקת המתנהלת בתל אביב כמשל למדינת ישראל כולה.
על מנת לראות שינוי של ממש יהיה צורך בשינוי מן היסוד של משטר הרשע הנוכחי המובל בידי חשיבה קולוניאלית אשכנזית אירופאית לבנה.
עד אז, המשיכו לזעוק במלוא גרון.
ותבורכו על ההצעה לסדר שהוגשה על-ידכם כחברי תנועת "עיר לכולנו", במועצת העירייה. חיזקו ואימצו!
כל הכבוד לך, תמשיכי לעמת אותם ישירות ובפרצוף. שלושה חודשים זה לר הרבה, והטענות שלך בפרצוף מול הבן אדם כן עוזרות.
הראשונים שהתישבו במה שנקרא היום תל אביב הם התימנים, ורצוי שזה יירשם.
והראשונים שחשבו על הקמת עיר יהודית (דווקא בגלל מגבלות של המוסלמים כלפי היהודים) היו המרוקאים שחיו ביפו.
את כל זה צריך לומר בריש גלי.
את העיר האשכנזית בנו המזרחים!!! לא יודע מה יישאר לאשכנזים מהציונות בישראל, אבל משהו בטח יישאר תמיד. מצד שני לשקר אין אף פעם רגליים וככול שמסתירים יותר את האמת כך היא צועקת יותר לשמים.
העיוות ההיסטורי , החברתי והכלכלי שמביאה בפנינו יעל הישר מלב השלטון המקומי איננו עיוות מקומי בלבד אלא עיוות ברמה ארצית. תקציב התרבות כולו של מדינת ישראל משרת בעיקר את ההגמוניה האשכנזית והרוסית ואינה נותן ביטוי לתרבות מזרחית וערבית, החל מחלוקת התקציבים לתזמורות, שהיום עם הפסקת תקציב מנהל תרבות לתזמורת האנדלוסית מופנה אך ורק לתזמורות ולקונסרבטוריונים למוזיקה מערבית קלאסית, למעט תזמורת ערבית של נצרת שמתוקצבת אף היא ע"י המדינה. כנ"ל לגבי התיאטראות הרפרטוארים שמתוקצבים במיליונים ועונים בעיר לצרכים התרבותיים של אשכנזים, רוסים וחובבי אידיש למיניהם. התיאטרון המרוקאי שיש לו קהלים רחבים והצלחה אדירה בשנים האחרונות אינו מתוקצב כלל ע"י המדינה והמדינה מסרבת להכיר בו כתיאטרון לכל דבר (הוא נחשב לבידור ולפולקלור בניגוד לתיאטרון האידיש). כל ועדות הפרסים למיניהם מורכבות בעיקר מאשכנזים שמחלקים לעצמם פרסים ומילגות. כל תקציבי 60 שנה למדינה, 40 שנה לאיחוד ירושלים ו 100 שנה לת"א מוקצה בעיקר למוסדות וליוצרים ואמנים ממוצא אשכנזי וקהל היעד שלהם אף הוא אשכנזי במהותו, שלא לדבר על תכני הלימוד בבתי הספר. נדרש תיקון כללי לעיוות הזה בחלוקת משאבי המדינה שיפסיק את האפליה כלפי אזרחיה המזרחים והערבים.המימון לכל אירועי התרבות ומוסדות התרבות מגיע בין היתר מכספי המסים שאנו משלמים ולכן מגיע לנו גם ליהנות ממשאבי התרבות של המדינה הזו.
בעניין החינוך, בשנת 1994 הוקם בשכונת התקווה תיכון עיוני ע"י עמותת "קדמה" שנסגר לאחר כמה שנים, איך לא…ע"י ראש מנהל חינוך רונית תירוש ורון חולדאי. מאז חזר המצב לקדמותו וילדי הדרום שרוצים ללמוד לבגרות נאלצים לנסוע לצפון העשיר והמנוכר להם כל כך. .
ברמה העירונית צריך לדאוג שבבחירות הבאות לעיר לכולנו יהיה רוב במועצה.
השינוי והתיקון לא יבוא מעצמו ואין פה שום תהליכים אבולוציונים. השינוי אם יקרה יבוא רק בכוח: פוליטי, משפטי וחברתי.
אני מקווה שלא תרפו מהמאבק להשגת שוויון חלוקתי בת"א, או לפחות לצמצם את האפלייה הגזעית הנהוגה בעיר הלבנבנה כבר 100 שנה. אני מקווה ש'עיר לכולם' היא רק התחלה של שתוף פעולה בין יהודים מזרחים לתושבים הפלסטינים בכל הארץ.
יעל תבורכי וכל שותפיך לעשיה במועצה גם כן.רציתי להציע,שמול כל חגיגה של ראש העיר בתל אביב לציון "יום ההולדת" ,נעמוד תומכי "עיר לכולנו" ונקלקל את החגיגה ב"מסיבה" משלנו,כשהם ידברו עלהשגי העירייה,אנחנו נדבר על..
ונשמח גם להשמיע את אום כולתום.
השאלה מי קורא את זה ואיך זה מגיע לאוזני ועיני "נהגי המכבשים" והערה קטנה לאור כל מה שסיפרת שאפילו אני כתימניה לא ידעתי (הפלא ופלא…) כל פעם שמופיע חגיגות "המאה" צריך לשיים במרכאות כי בעצם כמו שהסברת מעולה מדובר ב"מאה" שלהםם ודבר נוסף – כל מה שהסברת וההסבר להקמתו של האתר עצמו מתחבר למה שאמרתי – צריך להבין שמערכת החינוך היא היא הכלי לשינוי חברתי – וליצור שם כלים שיפתחו את זוית השיח הציבורי גם בצפון וגם בדרום! וצריך להשריש את הרב תרבותיות לעומק בבתי הספר החל מהגיל הרך
צריך לחשוב איך מתעלים את האנרגיה הזאת לארגון אירועי תרבות מחאתיים שבהם ישמיעו את אום כולתום בפול ווליום!!
ראשית אני מבקשת להעמיד דברים על דיוקם,בסמוך למתחם התחנה המרכזית החדשה (שאבא שלי היה בין הקבלנים שבנו אותה,אבל אז תכנית המתאר הייתה שונה וכידוע הייתה פיל לבן במשך למעלה מעשרים וחמש שנים) יש בית ספר תיכון עיוני וגם יסודי שנקרא "קמפוס ביאליק-רוגוזין") ביאליק הוא היסודי ורוגוזין הוא גם חטיבת ביניים וגם תיכון עיוני שמכין את תלמידיו לבגרות, הבן שלי לומד שם.
לדאבוני הרב מפני שאני גדלתי והתחנכתי דווקא בצד הצפוני של העיר,ועל כן יש לי מקור של השוואה מבחינת המבנה של בית הספר והסביבה של בית הספר אני למדתי בבית הספר" יהודה המכבי"ואחר כך נבנה בית ספר יסודי בסמוך לבית שבו התגוררתי ונקרא "ארנון" אין לתאר את ההבדל העצום והרב מבחינת האסתטיקה של שני בתי הספר האלה לעומת בית ספר ביאליק שבו למד הבן שלי החל מכיתה ב',(עד לפני זה מצבי הכלכלי היה מצויין ולכן יכולתי להרשות לעצמי את בית הספר הפרטי הצרפתי בנווה-צדק "מארק שאגאל" ששם למד בני מגיל שלוש עד כיתה ב' וגם שם אין להשוות מבחינת האסתטיקה של המקום ושל המבנה לביאליק או לרוגוזין)אני מציינת ראשית לכל את האסתטיקה של המקום והמבנה מפני שאני רואה חשיבות רבה לאיך נראה בית הספר,איך נראות הכיתות,האם יש חצר מוצלת (כפי שהיה ביהודה המכבי למייטב זכרוני וכפי שנראה ארנון למייטב זכרוני),האם הכיתות גדולות ומרווחות עם אור שמש שנכנס מבעד לחלונות וגם האיורור שלהן,שכן לאסתטיקה של מבנה יש השפעה גדולה על האוירה ועל הרצון להגיע למקום,אף אחד לא אוהב להיות סגור במקום אפרורי,מט לינפול,ללא ירק,ללא עצים ,ללא מדשאות(ראו לעומת זאת את גימנסיה הרצליה) כשבית ספר נראה כמו בית סוהר לעבריינים צעירים(ובהתאם גם היחס לתלמידים)אפור,משמים, מסורג,עם כיתות קטנות,לא מאוררות כראוי,אסתטיקה גברותי ורבותי משפיעה על מצב רוח של מי שאמור לשהות במקום שעות רבות יום אחרי יום,שנה אחר שנה. אז כן, לדאבוני הרב מצבי הכלכלי היה ביש(עודנו) ועל כן נאלצתי לרשום אותו לבית ספר שליבי נחמץ בקירבי כל יום ויום שהוא הלך אליו,
ביאליק שנמצא ברחוב לוינסקי נהרס כידוע, אולם עד שנהרס והועבר לרוגוזין היה מקום מטונף למדי,בחצר האחורית התגודדו נרקומנים וזונות,הילדים היו מוצאים בו כל יום מזרקים משומשים ,ולחצר בית הספר האחורית ואף בקידמתו היו מושלכים תדיר קונדומים משומשים ושאר דברי זוהמה.אמנם בתוך כתלי בית הספר נעשו מאמצים מרובים מצד ההנהלה והמורות לשפר את החזות הפנימית,אבל לא כך היה מבחוץ,עד שהמבנה הוכרז כמסוכן וכאמור נהרס.
באשר לרוגוזין, בשל קירבתו לתחנה המרכזית החדשה רוב הלומדים בו הם ילדי מהגרי עבודה וילדי פליטי דארפור,וילדי עולים חדשים ממדינות חבר העמים ואף ילדים מהעלייה הרוסית (כן,אני עושה הבחנה,לא כי אני סבורה שיש חס וחלילה הבדל איכותי,אולם יש הבדל מנטלי ויש אף חיכוכים על הרקע הזה,וכמו כן לומדים ברוגוזין ילדי משתפ"ים – עוד סיבה לחיכוך) אחוז הילדים הצברים ילידי הארץ שגם הוריהם ילידי הארץ נמוך מאוד,
מישהו יכול לומר ,"הו איזו אינטגרציה נפלאה" ,הנהלת בית הספר וצוות המורות/ים אכן מנסה לעשות כל שביכולתו וזה לא קל ולא פשוט,אבל אינטגראציה אמיתית אין שם,פשוט דחסו למקום מכל מה שיש ומכל הבא ליד ואמרו לילדים "תסתדרו" אבל יש מספר בעיות אותן אני רוצה להעלות כאן בהזדמנות זו שיעל בן יפת מעלה את הבעיות של בתי ספר בדרום העיר.
א.- בעניין ילדי המהגרים- החוק אומר שחייבים לתת להם חינוך,אז כך שזה לא עניין של נאורות ולא של ליבראליות בזה שפותחים את שערי בית הספר עבורם, זה החוק ואם הוא לא ימולא זאת עבירה על החוק אז כך שכל מי ששולח משאית עם מדליות להנהלת בית הספר או למחלקת החינוך של עיריית תל אביב שיעצור אותה.זה לא מנדיבות,ולא מהבנה,ולא מאנושיות, זה פשוט מאוד זה החוק ומערכת החינוך מחוייבת בזה על פי חוק.אבל ילדי המהגרים ברובם הגדול אינם דוברי עברית(בעיקר בכיתות של היסודי וגם ילדי מהגרים שזה מקרוב באו) אז כך שלימוד השפה העברית שעליה אחר כך נבחנים לבגרות יוצר בעיות וחיכוכים ומסיג את התלמידים הישראלים שהם ילידי הארץ)
מאחר וישנם רבים ממהגרי העבודה שהם שוהים בלתי חוקיים הרי משנעשות פשיטות של משטרת ההגירה הם נאלצים לעזוב ועימם גם ילדיהם, מצב שיוצר חוסר רצון מצד הילדים הישראלים להתחבר אליהם ואני אומרת זאת על סמך מה שסיפר לי הבן שלי, היו לו חברויות נהדרות ומרגשות והדוקות מאוד עם ילדי מהגרי עבודה, ואני זוכרת את שברון הלב ואת המשברים הרגשיים שהוא חווה בכל פעם שנאלץ להיפרד מחבר טוב ולהתנתק ממנו עקב גרוש ההורים מהארץ, איש ממערכת החינוך מעולם לא נתן דעתו על כך, מה עוברים הילדים הישראלים,איזו חוויית ניתוק מכאיבה הם חווים בכל פעם שזה קורה, עד כי הם נואשים ומפחדים לקשור קשרים עם ילדי מהגרי עבודה כי לעולם אינך יכול לדעת מתי החברות הזאת תיתנתק ,ואינך רוצה לשוב ולחוות את כאב הפרידה,ויש כאן כאב עמוק, אינני יודעת מה הפתרון, אני יודעת שאיש מעולם לא נתן את דעתו על הטראומה הריגשית שהישראלים חווים.(רובם גם ילדים ממוצא מזרחי מפלורנטין יפו ושפירא אז אולי מישהו סבור שלילדים האלה אין רגשות בכל מקרה?).
סיפרתי שזה גם בית ספר שמאוכלס ברובו מילדי עולים חדשים מרוסיה וחבר העמים ורובם הגדול דוברי רוסית – מצאו לכך פיתרון הביאו מורות רוסיות, דא עקא שהן מסבירות את החומר בשפה הרוסית,כן אני יודעת מייד תקפצו ותאמרו אבל זה בניגוד לנהלים של משרד החינוך ושחובה ללמד בשפה העברית. אז מה? מישהו באמת בא ובודק?מישהו באמת מקשיב לתלונות של הילדים הישראלים? ועל כן לא ייפלא שהמורות הרוסיות שמלמדות מתמטיקה בשיטה הרוסית,ובשפה הרוסית, מקדמות את ילדי העולים מרוסיה את הישראלים הן מסיטות הצידה כי זה לא מעניין ובין כה וכה הם רובם "אסיאתיים", ושום דבר טוב לא יצמח מה-"אסיאתיים" כן, כן,גבירותי ורבותי ,מדברים על גזענות?מדברים על אפלייה?מדברים על קידומה של אוכלוסייה אחת על גבה של אוכלוסייה אחרת? כאן זה מתחיל.כאן בדיוק זה מתחיל. ואחר כך מספרים סיפורים שלרוסים יש ראש למתמטיקה,בטח שיש להם ראש למתמטיקה מפני שיש מישהו שדואג ומשקיע כדי שיהיה להם ראש למתמטיקה , ומזניח את הישראלים(האסייתיים ?)
והרוסים גבירותי ורבותי לא מעוניינים בכלל להתערבב עם הישראלים, בהפסקות הם מתגודדים בחבורות שלהם,מדברים רוסית בינהם,מסתכלים מגבוה על הישראלים (כבר מגיל צעיר, מעניין מי הכניס להם לראש עוד בטרם הספיקו ללמוד את השפה ולמקם עצמם הם כבר באים "מוכנים מראש", שהם הנאורים והתרבותיים והישראלים בעיקר המזרחים הם פרימיטיבים והבורים) , וכן המורים הרוסיים וגם הבית מכניסים להם לראש שהם יותר טובים ושהם יהיו האליטות של העתיד.
אני מודה יחד עם זאת שהבן שלי מקבל יחס נהדר מצד הנהלת בית הספר ושהנהלת בית הספר מאוד קשובה לו ולצרכיו וזאת לאחר איבחונים שנעשו לו שבעקבותיהם התגלה כי האיי קיו שלו והיכולות המנטליות שלו הם מעל הממוצע על פי כל קנה מידה ושכל הזמן מדרבנים אותו ומחמיאים לו ואומרים לו שהשמיים הם הגבול עבורו וכל פעם אומרים לי שהציפיות לגביו מאוד גבוהות.
כן, יכולתי להסתפק בכך ולומר לעצמי התברכתי ולא להגיב כפי שאני מגיבה כאן, אבל מה לעשות שאינני יכולה שלא לראות גם את התמונה הגדולה והכוללת, ושלא להיות מודעת גם לצדדים אחרים ולהבטים אחרים שלא נוגעים לי אישית אינני יכולה להתכחש לאשר רואות עיני ואינני יכולה שלא להתריע על כך או לפחות לשים זאת על השולחן
יש לי עוד דברים לומר אבל אני סבורה שכתבתי מספיק עבור תגובה אחת.