פנסיה בטוחה והשקעה "מניבה": שידוך לא מתאים

ברברה סבירסקי

 עם כינונה של הממשלה החדשה מפרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הפיננסי/כלכלי.

הכותבים/ות הם: עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ` יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ` אורי רם, פרופ` מיכאל שלו.

במהלך הימים הקרובים נפרסם את המאמרים הללו באתר "העוקץ". זהו המאמר השביעי בסדרה.

עובדה ידועה היא שהמשבר הפיננסי של 2008 השפיע לרעה על החסכונות הפנסיוניים. מוצרי החסכון שנפגעו הם קרנות הפנסיה החדשות, קופות הגמל וביטוחי המנהלים. הם נפגעו כי כספיהם הושקעו במוצרים פיננסיים שהיו אמורים להניב רווחים גבוהים. בשנות הבועה הפיננסית העולמית, מוצרים אלה "סיפקו את הסחורה". כאשר הבועה התנפצה,  נמחקו הרווחים כלא היו.

להלן אתמקד בקרנות הפנסיה החדשות, אולם חלק מהדברים נכון גם לגבי קופות הגמל וביטוחי המנהלים.

פנסיה בטוחה

ב-1995 נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות ועמיתים חדשים הופנו לקרנות חדשות. בקרנות הוותיקות, הקיצבה החודשית היתה ידועה מראש ((defined benefit  והיא הסתכמה ב-2% מהשכר (ליתר דיוק, 2% מהחלק של השכר הנחשב כבסיס לפנסיה) עבור כל שנת עבודה. (1) הקיצבה החודשית היתה ידועה מראש כי היא לא היתה תלויה בביצועי שוק ההון. בין השנים 1981 ו-1995, כמעט כל כספי הקרנות הוותיקות היו מושקעים באיגרות חוב ממשלתיות הנושאות  ריבית מובטחת.(2) ב-1995, כאשר נסגרו הקרנות הוותיקות לחוסכים חדשים ונפתחו הקרנות החדשות, שונה גם תיק ההשקעות – הן עבור הקרנות הוותיקות והן עבור אלה החדשות. באותה שנה נקבע שרק 70% מכספי הפנסיה יושקעו באגרות חוב ממשלתיות עם ריבית מובטחת; היתר יופנה לשוק ההון. עוד נקבע לגבי הקרנות החדשות, כי הקיצבה שיקבלו הפורשים לגמלאות לא תהיה ידועה מראש אלא תהיה תלויה ברווחי ההשקעות של קרנות הפנסיה. לכל חוסך וחוסכת "נפתח" תיק וירטואלי והקיצבה החודשית של כל אחד ואחת מתבססת על ההפרשות החודשיות + הריבית, פחות דמי הניהול.

דמי הניהול מהווים נושא בפני עצמו. ברבות מן הארצות שבהן שונתה שיטת הפנסיה, כולל צ`ילה המהוללת, הועלו דמי הניהול, ואלה כירסמו מאד בקיצבת הפנסיה. במקום דמי ניהול בגובה של 3.5% מההפרשות החודשיות שנגבו מעמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות, נקבע שחברות הביטוח שרכשו (ב-2003) את הקרנות החדשות יוכלו לגבות דמי ניהול בסך של עד 8% – יותר מפי 2! ההעלאה בדמי הניהול הפחיתה את הקיצבה החודשית לעת פרישה.  יחד עם זאת, עד 2003 המשיכו מרבית כספי החסכון הפנסיוני להיות מושקעים במקום בטוח: אגרות חוב ממשלתיות בריבית מובטחת של 5.57%.

ההסדר הזה החזיק מעמד פחות מעשור: ב-2003, במסגרת שינויים מבניים שנעשו בצל המיתון שהביאה האינתיפאדה השניה, הפכה ממשלת ביבי נתניהו את תיק ההשקעות של החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות: מעתה, רק 30% מכספי החסכון הפנסיוני יהיו מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות, במקום 70% קודם לכן. ועוד, הריבית שהממשלה מבטיחה על האגרות חוב שלה הופחתה מ- 5.57% ל-4.8% לשנה. ריבית של 4.8% היא עדיין תשואה נאותה – אלא שפחות משליש מהחסכון הפנסיוני מושקע מאז 2003 באגרות חוב ממשלתיות עם ריבית שכזאת. הרוב – 70% –  מופנה לשוק ההון.

וזאת לא הייתה המכה האחרונה: באפריל 2004 הועלו שוב דמי הניהול: במקום 8% מההפרשה החודשית, נקבע שמעתה ניתן לגבות דמי ניהול של עד 6% מההפרשה החודשית, בתוספת 0.5% מהחסכון הצבור. כיוון ש- 0.1% מהחסכון הצבור שווה, בערך, ל-1.0% מההפרשה, יוצא שדמי הניהול עלו, למעשה, מ-8% ל- 11% (6% מההפרשה + 5% מהצבירה). הממשלה, מצדה, עודדה את קרנות הפנסיה להתחרות זו בזו באמצעות הורדת דמי הניהול, והקרנות אכן עשו זאת. כך קרה שב-2008, דמי הניהול הממוצעים בקרנות החדשות עמדו על כ-6% (כולל הפרשה + צבירה). אלא שממוצע זה מסתיר הבדלים בין חזקים לחלשים: עובדים השייכים לאיגודים מקצועיים גדולים זכו להנחות גדולות בדמי הניהול; עובדים בלתי מאוגדים המועסקים במקומות עבודה קטנים לא זכו לשום הנחות.

השינויים באופן ההשקעה נכנסו לתוקף מלא בתחילת 2004. מה קרה בין ינואר 2004 לדצמבר 2008? לפי דיווחים בתקשורת, המשבר הפיננסי העולמי גרם להפסד של כ-25% בסך החסכון הפנסיוני של הקרנות הפנסיה החדשות ולהפסדים דומים בקופות הגמל ובביטוחי מנהלים. לצד זה התפרסמו בתקשורת נתונים שונים ומשונים על רווחי קרנות הפנסיה בחמש השנים שקדמו למשבר (דהיינו, בתקופה שלאחר ההפנייה של מרבית כספי הפנסיה לשוק ההון). במרכז אדוה עשינו חישוב משלנו; להלן התוצאות:

הנחנו שבכל אחת מהשנים 2004, 2005, 2006, 2007 ו-2008 הפרישו עמית/ה פלוני/ת והמעסיק/ה שלו/ה לקרן פנסיה חדשה סך של 1,000 ש"ח. לאחר מכן בדקנו את התשואה של סכומים שנתיים אלה, על פי נתוני תשואה שמפרסם אגף שוק ההון במשרד האוצר. מצאנו שהרווח הרב-שנתי הממוצע של קרנות הפנסיה החדשות לאותן השנים היה 299 ש"ח. אילו היו הכספים מושקעים כולם באגרות חוב ממשלתיות בריבית של 5.57%, הרווח היה 900 ש"ח, ואילו הושקעו באגרות חוב ממשלתיות בריבית של 4.8%, הרווח היה 768 ש"ח.

מה קורה כשמפחיתים מכל אלה את דמי הניהול? ובכן, הרווח מתבטל כמעט לחלוטין. ואם נוסיף לכך את האינפלציה, שלא היתה גבוהה, הרווח הופך להיות שלילי.

השקעה "מניבה"

השינוי שנעשה בתיק ההשקעות של קרנות הפנסיה לא נועד להגדיל את הפנסיה של העובדים והעובדות. השיטה שמיטיבה עם העובדים והעובדות היא זו שהיתה נהוגה בארץ עד 1995 ואשר עדיין נהוגה בשוודיה, צרפת וגרמניה והקרויה שיטת ה-defined benefit – שיטה שבה הקיצבה ידועה מראש.3  בישראל, תיק ההשקעות של קרנות הפנסיה שונה כדי להגביר את כמות האשראי העומד לרשות המגזר העסקי. כיוון ששוק ההון בישראל אינו גדול, יוצא שהשינוי היטיב עם מספר קטן של משפחות בעלות הון, בשני אופנים: הוא הזרים כספים ישירות לכיסיהם, על-ידי הסטת כספי קרנות הפנסיה מאגרות חוב ממשלתיות לאגרות חוב קונצרניות; והוא הוזיל את האשראי העומד לרשות הסקטור העיסקי.4

עד 2003, כאשר כספי החסכון הפנסיוני הושקעו באגרות חוב ממשלתיות מיועדות, הממשלה השתמשה בכסף למימון הוצאותיה השוטפות ולהשקעות בפיתוח. כאשר הכספים  הופנו לשוק ההון – לאגרות חוב קונצרניות, למניות ולמוצרים אחרים – הם משמשים לאו דוקא לפיתוח הארץ,  אלא – לעתים קרבות –  לקניית נדל"ן בחו"ל ולפיתוח תעשיה ומסחר בארצות אחרות בהן שכר העבודה זול יותר מאשר בארץ.

התחרות בין קופות הפנסיה החדשות על החוסכים פעלה לעודד את מנהלי התיקים להשקיע במוצרים עם סיכוי לתשואה גבוהה. הבעיה היא שהשקעה עם פוטנציאל לרווחים גבוהים היא גם השקעה עם פוטנציאל להפסדים גדולים. זהו כלל ברזל. יתר על כן, כפי שלמדנו מהמשבר של 2008, אפילו מוצר בעל דרוג גבוה עלול להתברר כמוצר בעל סיכון גבוה.

דמי הניהול הגבוהים מבטיחים שחברות הביטוח, המחזיקות כיום בקרנות הפנסיה החדשות, יניבו לעצמן בכל מקרה רווחים; כל שעליהן לעשות הוא לגבות את דמי הניהול על ההפרשות ועל החסכון הצבור. אפילו במקרה של הפסדים, חברות הביטוח נהנות מרווחים נאותים: אין הן נענשות על הפסדים ואין הן נדרשות להשיג רווח מינימלי עבור עמיתיהן. אם יש רווחים מההשקעות, אלה מתווספים לרווחים הבטוחים – אלה הבאים מעצם העובדה שהכספים המופרשים אליהן מחוייבים בדמי ניהול.

הבעלות

חשוב לציין כי החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות אינם הבעלים של התיקים הוירטואליים שלהם. כל השינויים שהונהגו ב-2003 וב-2004 נעשו ללא היוועצות בציבור העובדים והעובדות או בבאי כוחם – לא השינויים באופן ההשקעה ולא השינויים בבעלות על הקרנות.

הצעות תיקון

כאמור, פנסיה בטוחה אינה מתיישבת לא עם השקעות המניבות רווחים גבוהים ולא עם ויתור מוחלט על הבעלות על החסכונות. להלן מספר הצעות לתיקון.

1.       קרנות הפנסיה תבטחנה לחוסכים ריבית מינימלית של 4% + מדד לשנה, באחת מהדרכים הבאות:

·         חיוב הקרנות להבטיח תשואה מינימלית, כפי שנעשה בשווייץ. במקרה של  תשואה נמוכה יותר, על החברה המחזיקה בקרן הפנסיה להשלים את התשואה ממקורותיה האחרים.

·         השקעה של חלק משמעותי של החסכון – 70% לפחות – באגרות חוב ממשלתיות בעלות תשואה הולמת.

·         הקמת קרן ביטוח בניהול ציבורי שתמומן במשותף על ידי שלושה גורמים:      (א) המדינה, (ב) קרנות הפנסיה – באמצעות הפקדה שוטפת של 50% מדמי הניהול אותם הן גובות, (ג) העובדים והעבודות, באמצעות הפקדה שנתית של 0.1% מהצבירה.

הפתרון אינו מצוי בעיצוב תיק השקעות מסוכן לצעירים ותיק השקעות בטוח לעובדים המתקרבים לגיל הפרישה ("פתרון" שאומץ על ידי חברת "מנורה מבטחים" ואשר, לפי העיתונות, אנשי אגף שוק ההון במשרד האוצר שוקדים עליו), בין השאר משום שלעולם אין לדעת מתי יתרחש אירוע שיביא להפסקת חיי העבודה.

2.       כיוון שלא כל הקונצרנים בישראל הם אמינים דיים ולא כל השקעה תורמת לכלכלה של ישראל ולהגברת הביטחון התעסקותי בה, מוצע:

·         הקמת הנהלות ציבוריות לקרנות הפנסיה, עם ייצוג רחב של המגזרים השונים בישראל;

·         קביעת מדיניות השקעות חדשה המעניקה עדיפות להשקעות במשק הישראלי, להשקעות בפיתוח הפריפריה ולמיזמים המגבירים תעסוקה הוגנת מבחינה מגדרית, עדתית ולאומית.

פתרון סוגיית הבעלות על החסכון הפנסיוני אינו מצוי במתן אפשרות לכל עובד ועובדת לבחור את אפיק ההשקעה המתאים להם, שכן רוב החוסכים אינם מצויידים בכלים הדרושים לעשות את הבחירה – אלא בניהול ציבורי של קרנות הפנסיה ובקביעת נהלים חדשים להשקעה שהם גם בטוחים וגם מביאים להגברת הפיתוח ומידת הצדק החברתי.

3.       דמי ניהול בגובה ממוצע של 6% מההפרשה לחסכון מבטיחים רווח לחברות הביטוח ומונעים רווח מהעובדים והעובדות. על כן, חייבים להפחית  את דמי הניהול (כולל החלק על הצבירה) בלפחות 50%. כיוון שחברות הביטוח וההשקעות לא תדרשנה עוד לחפש אפיקי השקעה בעלי תשואה גבוהה, לא תהיה עוד סיבה לשלם להן דמי ניהול גבוהים.

מקורות

משרד האוצר, אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון, דו"ח שנתי, "קרנות הפנסיה", שנים שונות.

קסלמן פיננסים, 2003, ניתוח קסלמן את קסלמן ל "הרפורמה" בקרנות הפסיה.

Blackburn, Robin, 2002, Banking on Death, Verso, London and New York.

Borsch-Supan, Axel and Christina Wile, 2004, "The German Public Pension System: How it Was, How it Will Be," NBER working paper No. 10525.

Social Security Association, 2002-2003, "Pensions in France," http://www.ssa.gov/policy/docs/progdesc/sspw/2002-2003/europe/france

Ministry of Health and Social Affairs, 2001, "Pension Reform in Sweden: A Short Summary," http://www.pension.gov.se/in%20English/summary.



* ברברה סבירסקי, מנהלת, מרכז אדוה.

1. השכר שמשמש בסיס לחישוב הוא השכר הממוצע ב- 35 שנות העבודה האחרונות. בעבר הבסיס היה השכר הממוצע
  2.  בשלוש שנות עבודה האחרונות. 93% היו מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות ו-7% באופן חופשי.

3. בשוודיה, 13.5% מכספי הפנסיה מושקעים בשוק ההון. בגרמניה יש לעובדים אופציה – לא חובה – להשקיע חלק
    מההפרשה הפנסיונית שלהם בשוק ההון.

4. זאת כי ההפחתה בכספי הפנסיה שהושקעו באגרות חוב ממשלתיות לוותה בדרישה להפחית את ההוצאה הממשלתית
    ואת הגירעון התקציבי. אזי האשראי הן של הבנקים והן של המוסדות הפיננסיים עמד רובו לרשות המגזר העסקי. כיוון
    שהמגזר העסקי כבר לא היה צריך להתחרות עם הממשלה על האשראי, הוא קיבל אותו במחיר יותר זול.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ב.א

    א. ראשית החטא היה בהסכם 1995 בין בייגה שוחט לחיים רמון. הגרעון האקטוארי היה ידוע מזה שנים, וניתן היה לצמצמו בדרכים פחות מזיקות. אפילו העלאת גיל הפרישה, כפי שנעשה מאוחר יותר היתה מחסלת את הבעיה, מה גם ש"חלון ההזדמנויות" בישראל הוא מספיק רחב כדי לעשות זאת בצורה מדורגת שתמזער את הפגיעה בעובדים.
    ב. הגל השני היה הלאמת קרנות הפנסיה הציבוריות על ידי ביבי, ומכירתן תוך זמן קצר לגורמים פרטיים. התרגיל לווה ברטוריקה שקרית, תפורה בתפרים גסים, מגובה בנתונים מעוותים ובשורה התחתונה ללא כל צורך, חוץ מהרעיון להקים וול סטריט בישראל. שימו לב: ביבי עשה מה שתאצ'ר לא העזה. הוא הלאים את קרנות הפנסיה הציבוריות על מנת למכור אותן לגורמים פרטיים. מה שמטריד שאף אחד משמעותי, לא במערכת הכלכלית ולא במערכת הציבורית , לא קם …
    ג. בשורה התחתונה הרי אין לאוצר ולכוהני השוק החופשי בעיה עם הבטחת תשואה מינימלית. כך, למשל, בכל פרויקטי ה- BOT מובטחת תשואה מינימלית לפרוייקטורים. אז מה יש לנו כאן ? פשוט תשואה מינימלית ל"יזמים" על יוזמתם לכאורה זה בסדר (ודרך אגב בישראל זה לא נכון כי היוזמות באות מהשלטון ולא מהיזמים לכאורה) , אבל הבטחת תשואה מינימלית על כספי הפנסיה של אנשים שחסכו כל חייהם לעת זיקנה זה ממש לא בסדר…
    ד. אף אחד מה"אמיצים" לא התמודד ולא מתמודד עד עצם היום הזה עם הגרעון האקטוארי האמיתי והמפלצתי – הפנסיה התקציבית של עובדי המדינה.

    אני מסכימה עם כל ההמלצות, אך הייתי מוסיפה כמה המלצות רדיקליות יותר –
    1. עכשיו מדברים על הזרמת כספי המדינה (עוד לא ממש החליטו בצורה מסודרת לאן). אני מציעה שתמורת ההזרמה הזאת, אם כבר מצילים את כל האג"ח קונצרני ומניות של כל מיני חברות שזרקו את כספי הפנסיה למזבלה, יחזירו את כספי הפנסיה לניהול ממשלתי או ציבורי, יבטיחו תשואה מינימלית, כפי שהיה עד 1995.
    2. בהזדמנות הזאת צריך לבחון את הזכויות בצורה הגונה, ולהשוות בין הותיקים לחדשים. אני מציעה לא ליפול לפח של הרטוריקה של ביבי ושותפיו, ולא לאמץ אוטומטית כל מיני הסדרים אירופאים. המאזן הדמוגרפי באירופה שונה לחלוטין מאשר בישראל. ההסדרים בישראל יכולים להיות הרבה יותר טובים, וגם אם יש הפחתה ניתן לפרוס אותה על הרבה יותר שנים.
    3. אני מציעה לחייב כל פרוייקטור של BOT לגייס חלק מההון הדרוש מתוך כספי הפנסיה, ואז ההבטחה לתשואה מינימלית שהממשלה/הרשות המקומית נותנת ליזמים תנתן גם לכספי הפנסיה, והתחייבויות כאלה הממשלה לא תפר כל כך בקלות, כמו שביבי עשה להתחייבות מ-1995 כך גם נבטיח שהכספים באמת יושקעו בפרוייקטים משמעותיים עבור המדינה ולא בכל מיני מזבלות מעבר לים.

  2. א בן דוד

    המפקח על שוק ההון וקרנות הגמל והפנסיה עושה מלאכתו רמייה .

    לאחרונה הולאמה קרן הפנסיה "תשורה" של העל בנימוק של אי סדרים וגרעון אקטוארי גדול של

    כחמש עשרה אחוז. המטרה היא כנראה למכור אותה למרבה במחיר .

    ובינתיים צריך לאזן במקצת את הגרעון שרובו נעשה על ידי השקעות כושלות ונפילת מניות עכב המשבר
    הכלכלי . ומי צריך לשאת בעול ובאחריות למדיניות האוצר : ניחשתם העמית הבודד והפנסיונר

    שצריכם להיות מודעים למצב הקשה של קרן הפנסיה ול"נדב" מזכויותיהם ומהפנסיה ממש
    אחוזים אחדים .

    במקום שהאוצר יפנה למשטרת ישראל לחקור את כל ניהולה הכושל של פנסית "תשורה" העל
    בעשר שנים האחרונות . (ובהמלצת מבקר המדינה ).

    האוצר מלאים את קרן הפנסיה ממנה לה מנהלת מורשית ומנסה למכור אותה לגורמים פרטיים
    .מה זכותו של המנהל החדש לגרוע מחלקם של הפנסיונרים והעמיתים בקרן הפנסיה ??

    וזאת למרות שלחלקם היה הסכם כתוב וחתום עם קרן הפנסיה . שגם הוא בחלקו שערורייתי
    כי הוא מותיר בידי הקרן את האפשרות לשנות את תקנותיה ולגרוע מזכויות העמיתים בה אשר הפרישו
    לה כספים חודש בחודשו שנים רבות .!!

    דמי הניהול הם שעורריה וגנבה "חוקית" לכאורה של כספי העמיתים .ועל האוצר להפחיתם ככל הניתן.

    רפורמת "בכר" ונתניהו צריכה להגנז לאור תוצאותיה ועל הואצר לגבש תוכנית פנסיונת ארוכת
    טווח אשר תבטיח בראש ובראשונה תשואה מינימלית לכספי החוסכים הבערבות המדינה .

    דומה שהמפקח דואג לעתידו הכלכלי בשוק ההון ולא לזכויות העמיתים והפנסיונרים . וזו שערוריה
    שאין לתת לה להמשיך ולהתקיים .

    היום שקרנות הפנסיה מולאמות כולן על המבקר של המדינה להכנס לבדיקה מקיפה של
    כל תחום הפנסיה במדינה ובמיוחד של קרן "תשורה- העל " של ההסתדרות עובדי המדינה "".

    ואולי מאחורי כל ההתנהלות הלא ראוייה מסתתר מניע פוליטי ?? א בן דוד

  3. מיכאל דנה

    קודם כל, היוזמה של מרכז אדוה הינה יוזמה ברוכה ואני מקווה שמאמרים אלו מקבלים תפוצה נרחבת לה הם ראויים.
    יש לי שתי הערות לכותבים, שלדעתי לקו בפופוליזם קל.
    ההערה הראשונה הינה שאופן בחירת חישוב הרווח של החוסך לפנסייה שהצגתם הינו מגמתי ומכוון להעצים את האפקט שמאמר זה מעלה. באתר זה נכתב רבות על הצגה מגמתית של נתונים על ידי האוצר (למשל) וחבל לי שאתם חוטאים באותו החטא. הסיבה שההצגה הינה מגמתית הינה כי לא התייחסתם לכך שלחוסך יש יתרה (לרוב, אם הוא חוסך לאורך שנות עבודתו) בתחילת התקופה המדוברת. יתרה זו היתה משנה את המאזן לטובה, כי כאשר אין יתרה ומחשבים רק את השפעת ההפקדות החודשיות, ניתן משקל יחסי רב יותר לשנים המאוחרות, שהן במקרה זה שנות המשבר. פעם אחרונה שבדקתי, עובד ממוצע חוסך לפנסיה יותר מ 30 שנות עבודה, ולכן התעלמות מהיתרה ההתחלתית הינה מעוותת.
    ההערה השניה הינה לגבי הפטרונות של המאמר, גם כלפי החוסכים "שלא יודעים מה טוב להם" וגם לגבי הגופים המנהלים – הם נדרשים להפחית את דמי הניהול, להפריש מחצית ממה שנותר לקרן ציבורית, לערוב לתשואה מינימלית… ואחרי זה תקראו להם גופים פרטיים? על מה מבוססות כל ההחלטות האלו? האם יש להם בסיס כלכלי? ההתרשמות שלי היא שזהו פופוליזם זול שיחסום כל אפשרות לשינוי מעשי – פשוט כי זה לא ריאלי.

  4. שור

    למערכת הפנסיה שתי מטרות:
    1. הבטחת חסכונות הציבור לגיל פרישה,
    2. שימוש יעיל בחסכונות לטווח ארוך להשקעות בטווח ארוך.

    בדרך כלל אין ניגודיות בין שתי המטרות הללו,
    השקעה לאורך זמן של עשרות שנים במניות + אג"ח מביאה לתשואה גבוהה יותר מכל השקעה אחרת.
    ניתן להבטיח טוב יותר את המטרה הראשונה ע"י שימוש בכלים שוקיים (פרמיית ביטוח) וסבסוד ציבורי לשם הבטחת תשואה מזערית לחוסכים (צעד זה אמור היה להיות חלק מהרפורמה בפנסיה, והוקמה לצורך כך וועדת ברנע שהמליצה כיצד לעשות זאת).

    די מוזר שבמאמר של אדווה אין כלל התייחסות לקרן הפנסיה של פועלי הבניין שהולאמה בשנת 1997 , בעיקר בגלל שלכאורה מנהלי ההסתדרות אכלו לפועלי הבניין את הכסף שחסכו בזיעת אפם (לכל אוהדי הספורט זכור כיצד כספי הפנסיה שימשו לצורך מתן משכורות ענק למנהלי ושחקני הפועל ת"א בכדורגל),
    מאז ההלאמה הממשלה מזרימה לקרן מדי שנה סכומי כסף נכבדים לשם תשלום הפנסיה לחוסכים ,
    אותם אלו שבנו את הארץ הזאת בעשר האצבעות שלהם.
    דמי ניהול – אכן דמי הניהול עלו, אולם כיום הם שקופים. יש לשאול מה היו "דמי הניהול" האמיתיים בקרנות אותם ניהלה ההסתדרות במשך עשרות שנים ושהביאו את רובן לגרעונות עתק ולפשיטת רגל.

    מאז הלאמת יתר הקרנות הוותיקות בשנת 2003, הממשלה מזרימה מדי שנה כ- 2 מיליארד שק' לצורך תשלום פנסיות לפנסיונרים. הזרמה זו היא העדות לכך שאכן הקרנות לא היו רק בגרעון אקטוארי אלא גם עמדו בפני פשיטת רגל. ואכן, שתיים מהן פשטו את הרגל מאז ההלאמה וללא כספי המדינה לא היו מסוגלות לשלם פנסיות לפנסיונרים.

    לגבי אירופה, מסתבר שחיסכון לאורך עשרות שנים לא מספיק לתשלום פנסיות למשך 15 שנים. התארכות תוחלת החיים מביאה לשינויים במערכות הפנסיה באירופה. לא רק קרנות הפנסיה הישראילות הפסידו פחות מ-20% במשבר האחרון, אלא גם רוב רובן של קרנות הפנסיה באירופה.
    באירופה , קצבת זיקנה היא גבוהה משמעותית מישראל, ואולי זה הפתרון גם לנו – הגדלה ניכרת של קצבת הזיקנה האוניברסלית (והשקעות כספי ההפרשות לביטוח לאומי בשוק ההון).

    שור