חג שמח

יוסי דהאן, איציק ספורטא
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. גל

    מקרים של קיפוח על רקע מראה חיצוני וגיל הם תופעות לא פחות שכיחות ומשפיעות לא פחות על החיים של כולנו. זה אמנם לא הופך את השמאלץ הבריטי הזה לפחות מגעיל ומקולקל, אבל לפחות הוא מעלה נקודה למחשבה.

  2. יורם גת

    גם אבק אדם יכול להגיע לגדולה אם (כתוצאה מסטייה סטטיסטית יוצאת דופן) יש לו כישורים. מי שאינו מגיע לגדולה, לפיכך, ראוי לשפלותו.

  3. עמוס

    אפילו מתחת למעטה המלוקק והמסחרי של תרבות פופ טלויזיונית, יכול להבליח רגע כל כך אנושי ואמיתי ולא צפוי ויפה ומעורר השראה ותקווה…

    אז אולי לא הכל אבוד

  4. מודי תולשששש

    ביליתי את השעה האחרונה בצפיה בקליפים מהתוכנית הזאת (בעיקר קוני טלבוט). לא יאומן כמה כשרון יש שם.

  5. שלומי

    שהיא לא בילתה את חייה הלא קצרים בהתפלשות בביצת השנאה והמירמור.

    לשמחתי איני צופה/מאזין לכל התוכניות הללו וראיתי /האזנתי רק לקטע עם סוזן והתרגשתי מהבטחון,האומץ,החופשיות והנינוחות של האשה הגדולה הזו בעלת קול ונוכחות מרשימים.

    מה רציתם?שכולם יהיו תוצר של מכונה שמכניסים אליה אנשים שונים ויוצאים ממנה שטנצים מרובעים זהים?

    בני אדם נולדו שונים כמו כל יצור חי אחר וכנראה לא יעזור גם בית דין/סוציאליזם/קומוניזם כדי לרבע אותם.
    נכון,זה כואב,מרגיז,מעורר קינאה,משטמה ועוד אבל ההיסטוריה מלמדת שכל ממורמר שהגיע לשלטון על גבי הבטחות
    אוטופיות הופך מהר מאד לגרוע מאלה שאותם הדיח מהשלטון.

    תנו להנות בשקט.

  6. יובל

    אפשר להיות ציני, ולהסביר – בצדק – שזה רק מקרה חריג המצדיק את המערכת המקפחת והמדכאת – ואפשר פשוט לומר – מקסים ומרגש.

  7. איזי גור

    ואל תאמרו שלא אני המצאתי.
    והפתגם הוא: "אל תסתכל בקומקום- הוא לא נחום תקום"
    יפה – לא?!
    ואפשר גם : "אל תסתכל בקנקן-זה לא מפציץ חמקן"
    עוד יותר יפה. הא?!
    אז מה?. לא כולם יכולים להיות כמו הזמרת המדהימה. הרוב הם ממין הרקדן התמהוני.

  8. איתן

    המהפך שמתחולל בתגובות צוות השופטים והקהל פשוט משתקאין ספק שהעריכה מצויינת.
    מברווזה מכוערת ושמנה בעלת גינונים קצת לא פוליטיקלי קורקטיים היא נעשית אהובה שלוקחת את כל המעווים פניהם ואפם,ומרימי הגבות, לשבוייה.
    ואין ספק שצעירה בת 22 לא היתה מסוגלת להופעה כזו מדהימה,מלבד אולי הקול.
    זה דבר מה בשבחי הבגרות שנסוגה מפני "היופי " הצעיר אבל הריקני והמטמטם ובעיקר שנשחק ומתמסמס במהירות
    ודבר לא נותר-לא יופי ולא כשרון אלא עוד כוכב שביט שחלף.
    נהניתי מאד וצפיתי שוב ושוב.
    מרתק.
    שלחתי לכל מכרי וידידי.
    תודה

  9. שרון לוזון

    שלחו לי את זה אתמול בצהריים.
    ועם כל העיסוקים מצאתי זמן להיות למסיונר של הקטע.

    שלחתי את הציניות לחופשה.

    תכף תשוב

    🙂

  10. נעמי

    כמה פעמים אנחנו אנחנו נופלים בתבניות ומאבדים את האפשרות לגלות את הזהב שטמון בכל אחת ואחד.
    גם תוכנית עממית לימדה אותנו לקח מרגש ואיפשרה חוויה מרגשת.
    חג שמח ותודה על המייל הזה.

  11. moti

    סוזן היא דוגמא לחולשה של התקשורת. הסימבוליקה והרייטינג סימאו כל כך את מקבלי ההחלטות בטלויזיה עד כדי גיחוך. צריך לבקש מהם לתת לנו כוכב נולד 40+ . צפויות לנו הפתעות לא קטנות.

  12. יעל

    הקטע כאן. יחד עם זאת ליבי הוחמץ מאד למראה האכזריות הראשונית בה הם קיבלו את פניה. היה עליהם להתנצל בפניה ובפני כל הברווזים המכוערים העולים לפניהם. כמו אחרים פה לא הכרתי את התוכנית וצפיתי בכל מני קטעים. קשה לי להסכים שהתנהגות כה אכזריות היא דבר שבשגרה ועוד שהיא המזוהה עם שעשוע….

  13. איל

    סליחה על ההתפרצות הלא קשורה

    רציתי להסב את תשומת ליבך שהגבתי לך (ולא רק לך) בפוסט שהציג את המאמר של מרגלית ווולציר "כך לא מנהלים מלחמה צודקת".

  14. נעמי

    ומי שמקופח באופן אבולוציוני ?
    במיסים שאני משלמת כאזרחית המדינה ,
    אני דורשת חינוך שווה, טיפולי בריאות שווים. דאגה שווה לתשתיות,
    אבל כבר בכל העולם הכירו שיש מחירים קרימנליים גבוהים להזנחה והחלשה של אוכלוסיות בקהילה.
    ולדעתך לא צריך להיות קומוניסט כדיי להבין שהיד הנעלמה היתה לרועץ.
    ויצרה אוכלוסייה חזקה שדאגה לעצמה גם באופן חזירי -פלילי ראי הסרט:שקשוקה" וילדים שנשכחו מאחור בקידום החינוך שלהם במענה לבעיות הרגשיות שלהם המוכשרים שבהם נהיו ראשי פשע וגורמים להגבהת חומות של בתי העשירים לצורך הגנה.
    אני מאמינה בלי לא להיות קומוניסטית ובלי להיות קפיטלסטית אלה באמת סוציאל דמוקרטית. שפיתוח בר קיימא יוכל לתת מענה לדורות הבאים. אנחנו צריכים לדאוג באופן שווה לשמירה על משאבי כדור הארץ, ולדאוג שלכל ילד תהיה הזדמנות שווה להגשים את עצמו ע"י הנגשה של חינוך אקדמאי. וע"י הנגשה של שירותי הבריאות לו ולהוריו.
    אני מאוד מאמינה שהיה אפשר ליצור מצב של WIN
    SITUATION WIN בעזרת בע"ח עזובים
    מזכירה לך :" כל דכפין ייתי ויאכל…"
    קראנו את הקריאה הזאת לפני מספר ימים כנראה שאבותינו היו חכמים מאיתנו

  15. קישקע

    מי היה מאמין שאישה מובטלת בת 47 עם סנטר כפול יכולה להיות שווה משהו!
    איזו הפתעה!

  16. יורם גת

    > שהיא לא בילתה את חייה הלא קצרים בהתפלשות בביצת השנאה והמירמור.

    כאמור, אני, ושאר המתפלשים שכמותי, ראויים לשפלותנו.

    > בני אדם נולדו שונים כמו כל יצור חי אחר וכנראה לא יעזור גם בית דין/סוציאליזם/קומוניזם כדי לרבע אותם.

    ותודה לשוק החופשי שמאפשר לטובים שביננו להתבלט ולאספסוף להנות מן האור המוקרן מאותם יחידי סגולה.

  17. שלומי

    בכל מסגרת שבה מתקיימים הסדרים/חוקים/מצוות חייב הפרט לנהל עצמו בהתאמה כזו או אחרת אליהם,או……….
    שהוא סבור שאינם ראויים,בד'כ מסיבות אישיות, עליהן "מולבשים" טיעונים אידאולוגיים.
    "לנהל עצמו"פירושו המעשי זה כל הזמן לקבל החלטות ולבחור בחירות.
    אחת הבחירות היא לשנות מהיסוד את המסגרת הקיימת.
    מאחר וזה לא קורה כל יום ברירת/בחירת המחדל היא למרמר ולשנוא.

    בריאות,רק בריאות.

  18. חנה קים

    אני מוצאת את עצמי, שוב ושוב, שומעת ורואה את סוזאן בויל ביו-טיוב, ולא מסוגלת להפסיק. אני מכירה כבר את כל שרשרת מבטי הזלזול של השופטים והקהל, כיצד הם מתחלפים לתדהמה, ומשם להתרגשות גואה. אני מכירה כבר את הרי"ש המתגלגלת בפיה, רי"ש סקוטית למהדרין, במין חינניות מחוספסת, מבויישת, כנה. סוף סוף מישהו, מישהי ליתר דיוק, שמה ללעג את שיטות המיון האנכרוניסטיות של סיימון קאוול, הרב-שופט בתחרויות אלה של כוכב נולד, שמקדם כבר שנים זמרות רזות, בלונדיניות או ברונטיות,עם קול שטופח על ידי מאמני-קול למיניהם, חלול וחסר נשמה. זה האיש שהעיר לג'ניפר הדסון – שזכתה באוסקר על משחקה ושירתה בסרט הכמו-אוטוביוגרפי על להקת "הסופרימס" – שכדאי לה להחליף בגדים ולרזות, והעיף אותה מתחרות "אמריקן איידול". והנה הוא כאן, מול קהל נרגש, מנסה לגשש אחר איזה משפט שנון כדי להסביר מדוע כל כך גיחך ולא האמין בכשרונה של המובטלת מסקוטלנד.
    אני יודעת שרגעים כמו אלה הם קצת שמאלציים, סיפור סינדרלה אתם יודעים, או הברווזון המכוער, אבל אנו חיים בשביל הרגעים האלה, שבהם אדם אחד, אשה במקרה זה, מנצחת את השיטה. אם יש משהו טוב בזכיון סוחט הרייטינג של "כוכב נולד" המתקיים במדינות רבות בעולם, הוא העקרון הדמוקרטי שבו, פופוליסטי במובן הטוב של המונח, שמאפשר מדי פעם לאנשים כמו סוזאן בויל להפגין את כשרונם, בלי קשר למראה, גיל וגזע.

  19. ירדנה אלון

    הסיפור של הגברת עם האיכויות הווקאליות הנהדרות האלה רק מוכיח לי שני דברים,א.- שהשימוש בטכנולוגיה המתקדמת של האינטרנט מסייע בפריצת גבולות אוניברסאליים המיידע הזה שהתפרס תוך יממות ספורות בכל רחבי העולם וגילה את הזמרת המצויינת הזאת לא יכול היה להתאפשר לפני עשור ויותר,אז כך ששימוש נבון באפשרויות שהטכנולוגיה האינטרנטית מספקת לנו היום אכן מקיים את הפסוק "מקימי מעפר דל,מאשפתות ירים אביון".
    ואותו דבר כלפי המלעיזים כנגד תוכניות כמו כוכב נולד (למרות שבמקרה הספציפי הזה הארוע קרה בתכנית אחרת אולם זה פחות או יותר אותו עיקרון),כל כך הרבה כשרונות מעולים חבויים בינתונו שלא תמיד חוצים את גבולות הסטיגמה והתבנית השמרנית של קובעי התבניות התרבותיות (ראו למשל רשימת העריכה של גלי צה"ל,או מי ישרת בלהקה צבאית ותסלל דרכו לעולם הבמה,דוגמאות לא חסרות) וכך גם הדעות הקדומות שיש לנו על מראה חיצוני אחד המגיבים כאן אף הביע זאת …."מי היה מאמין שאישה מובטלת בת 47 עם סנטר כפול יכולה להיות שווה משהו"……כאילו כשרון אמנותי בכל תחום שלא יהיה קשור בקשר הדוק וסימטרי עם מראה חיצוני או עם גיל או עם השכלה (בתי הספר "הנכונים") או עם מעמד כלכלי,או עם מוצא אתני.
    כשרון אמנותי בכל תחום שהוא הוא מתת אלוה אינדבדואלי מאוד, למעשה זוהי אחת מהמתנות היחידות שהחיים נותנים לנו ללא קשר למראה החיצוני שלנו ,בהקשר זה ובהקשר לתגובה שציטטתי לעיל האם מישהו היה מעלה על דעתו לכתוב את אותו הדבר על טולוז לוטרק למשל? דרך אגב את הפיצוי על מראה חיצוני פגום (פגום במובן של גבולות האסתטיקה שקובעי הבון טון האסתטי משיטים עלינו) אנו פוגשים כבר בימי קדם עוד מהמיתולוגיה היוונית, הפייסטוס ,האל הנפח שהוריו שנאו אותו והשליכו אותו בינקותו ממרומי האולימפוס וגרמו לו לנכות קשה הפך ברבות הימים ליוצר שלעבודותיו סגדו אלים ובני תמותה כאחד .ואם נתבונן בטיפוסים מן המיתולוגיה כעל ארכטיפים אנושיים וכמסמלים את כוחות הנפש שחבויים בתוכנו,הנה כבר מקדמת דנא אומרים לנו שיש פיצוי לכל דבר אם יודעים להקשיב לקול הפנימי,לאמת הפנימית,ללכת לאורה,להתעקש עליה, ולהתגבר על מה שהסביבה הן הקרובה והן הרחוקה חושבת עלינו וחושבת שזה מה שאנחנו צריכים לחשוב על עצמנו.
    אינני מכירה את סיפורה של הגברת הזאת לפרטיו,אולם אני כמעט מוכנה לשים את ידי על האש שדברים כמו התגובה שציטטתי לעיל היא שמעה לא מעט בחייה, ולמרות זאת היא המשיכה בשלה ,וכאן הגבורה שלה, שאת פירותיה היא קוטפת עכשיו בדמות פירסום עולמי וכנראה שבעקבותיו גם חוזים שמנים (אני מקווה בשבילה) היא ידעה על עצמה דברים שאיש לא היה מוכן לדעת עליה למרות שזה היה קיים בה כל הזמן, זה עתה שמעתי ברדיו שהגברת שרה במקהלת הכנסייה של מקום מגוריה) ולאורה של הידיעה הזאת וההתעקשות על הידיעה הזאת שיש לה את הכישרון ויש לה את הפוטנציאל למרות שאיש לא היה מוכן לראות זאת כי היא לא עונה במראה החיצוני על הגדרות שמרניות איך זמרת צריכה להראות, במקרה הזה, אולם זה יכול לקרות וזה אכן קורה בתחומים אחרים,בני אדם עם יכולות ועם כשרונות ועם נתונים ועם פוטנציאל שלא גדלו בתוך המעמד הכלכלי הנכון ולכן לא יכלו ללכת לבתי הספר "הנחשבים" בני אדם שמפאת המוצא האתני שלהם אפריורי לא ניתנה להם ההזדמנות וראשית לכל התמיכה וההכרה ביכולותיהם גם אם הן היו גלויות לעין ולא ניתן היה להתעלם מהן,
    אנשים מהסוג הזה שמאמינים בעצמם וביכולות שלהם למרות….. ומתעקשים על כך,ועל כן פורצים את הגבולות של הסטיגמה הקולקטיבית, הם גיבורים אמיתיים בעיני ,גם אם הם לא נחשפים בצורה אוניברסאלית ומתפרסמים בעולם כולו, זה לא מחייב פירסום ארצי או עולמי (הפירסום הארצי או העולמי הוא תוצר לוואי לא הדבר כשלעצמו) מספיק שהם יכולים לפרנס את עצמם מהיכולות האלה ולהיות ישות כלכלית אוטונומית ראו האמנים (אמניות בעיקר) שאנחנו פוגשים בירידי אמנות בני אדם שמתפרנסים ממלאכת כפיים ויצירה ומלאי יצירתיות,בלי שאיפות מי יודע מה להיות מפורסמים או להיות במוזיאון כזה או אחר, אלא סתם כך להתפרנס ממה שהם יודעים לעשות הכי טוב.