צריך ביצים

שי כהן

 האם המנהיגות הכלכלית של ישראל תצליח לגדל  זוג?

משבר עמוק דורש תקציב רחב וגדול – כדי להציל את הכלכלה דרושה אסטרטגיה כלכלית אמיצה ולא התכווצות

            צופי הטלביזיה מביננו בוודאי זוכרים את התירוץ המביך המפורסם בתולדות המסך הקטן -כאשר ג`ורג` קוסטנזה מהסדרה האלמותית סיינפלד הסביר את הצמצום שחל במשאביו האישיים עם יציאה מהמים וזעק "אבל הייתה התכווצות". ואכן- גם היום המים הקרים של המשבר הכלכלי מובילים לתגובה כמעט אינסטינקטיבית של כיווץ אברים, צמצום בהוצאות וריסון הפעילות הכלכלית. אולם יש זוג אחד שצריך להישאר לא מכווץ למרות הצינה- ראש הממשלה והשר לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו ושותפו- שר האוצר . שני אברים חיוניים אלו של המנהיגות הכלכלית של מדינת ישראל ראוי להם שיפעלו בדיוק הפוך משמגיבים חפצים אחרים לקור- משבר עמוק דורש מדיניות תקציבית מרחיבה והתירוץ של קוסטנזה לא יעמוד להם לשניים אם לא ידעו לאזור אומץ אל מול המשבר.

71 אחוז עלייה בדורשי דמי אבטלה בחודש מרץ האחרון ומיתון הולך ומחריף לא יחלפו להם סתם כי "יעבור זעם" רק פעולה אמיצה יכולה להפוך תהליכים כלכליים בקנה מידה כזה. אל מול הנטייה של משקי בית ופירמות להתכופף ולשרוד- מישהו צריך לעמוד באומץ ולהתחייב. ממשלות בכל העולם כבר עושות זאת, הממשל הפדראלי בארה"ב ישקיע השנה בהצלת חברות ומוצרים פיננסיים מפוקפקים באופן חסר תקדים, מנהיגי האיחוד האירופי יצאו במחויבות לא פחות גדולה לקדם את השוק הפיננסי האירופאי והסחר הבינלאומי בוועידה הכלכלית האחרונה. ורק ממשלת ישראל- זו שיודעת לצאת למבצעים אמיצים בעורף האויב ולפוצץ. מתקנים ומשאיות חשודות מהודו ועד כוש מפחדת.

כן, נראה שהאיש שאמר הם מ פ ח ד י ם קצת איבד את האומץ שלו בעצמו- בעוד שטייניץ מעיף טילים לוגיים מדעיים לנערי האוצר וחזרה- מנהיגות אמיצה הייתה צריכה להסתכל למשבר בלבן של העיניים ולראות את מה שכל כלכלן  שפוי בעת הזו מבין- צריך להתחייב, להרחיב את הפעילות הכלכלית וכל דרך בה הממשלה יכולה לפעול לשם כך רצוייה ואולי גם הכרחית כדי להציל מקומות עבודה מלהיעלם ומשפחות מעוני.

זה לא עניין של דאגה למסכנים- מדובר במשוואה כלכלית פשוטה- כל משפחה בה המפרנס העיקרי הופך למובטל תעלה לכולנו המון כסף לאורך שנים, כל מפעל ואפילו חנות קטנה שנסגרת בגלל פערי אשראי זמניים שווים פי עשר למשק כעסקים חיים. לממשלה יש היכן להשקיע כסף בטוח, הגדלת תקציב במקומות הנכונים תניב, בעת כזו אף יותר מתמיד, שיפור בהכנסות הצפויות של המדינה שיאפשר התמודדות עם הגרעון שיידרש לכך ואף ישאיר עודף יפה- כך היא ההשקעה בתחבורה ותשתיות (ציבוריות, למען השם והסביבה) ההשקעה בשירותי תקשורת מתקדמים לכלל הציבור, כך יפעלו גם ערבויות ואף מימון בכסף חי (רחמנא לצלן) למיזמים יצרניים בארץ.

אז למה הם לא עושים זאת? תשאלו, כל הדיבורים על ריסון ואחריות תקציבית הם שטויות? ובכן- במילה אחת התשובה היא כן. אני בטוח שנתניהו ושטייניץ מעוניינים בטובת אזרחי ישראל (בעצם, מצטער- הנימוס האפיל על האמת- אינני בטוח במאת האחוזים שכך הדבר) אבל נראה  הם הולכים בעיוורון אחר קונספציות "כלכליות" ניאו ליברליות פונדמנטליסטיות. כאלו שהביאו את העולם למשבר הנוכחי. ומלבד זאת- קשה להם ולפקידי האוצר המזינים אותם בנתונים ופרשנות לזהות את התועלת הכלכלית הממשית- זו שכדי לאמוד אותה יש לנהל ולבחון מדיניות בעקביות לאורך חמש ועשר שנים. אותה חשיבה סוציאל דמוקרטית של השקעה ציבורית וויסות כוחות השוק שהובילה את מדינות מרכז וצפון אירופה להיות המדינות המובילות בעולם ברווחת אזרחיהן בעודן עדיין בשורה הראשונה של תחרותיות להשקעות הון ותוצר לנפש.

ואולי והלוואי ואני טועה, ייתכן ושני אלו הממוקמים היום במוקד המדיניות הכלכלית הישראלית דווקא יפתיעו? הייתכן ונבחרינו יגדלו זוג מפתיע שיוביל לתקציב גדול, השקעה ציבורית חכמה ומאסיבית והגנה על הציבור הישראלי מפגעי משבר כלכלי מיותרים ? האם תהפוך הממשלה הגדולה בישראל לקטר מוביל לכלכלה המקומית, וכמופת למדיניות כלכלית מפוקחת ביום שאחרי הפיגוע הפונדמנטליסטי הניאו ליברלי שהכה בשוקי העולם? מסופקני.

שי כהן, יו"ר הועד המנהל – המכללה החברתית כלכלית

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שור

    מדיניות תקציבית מרחיבה בעת מיתון יכולה לפעול להיחלצות מהמיתון הכלכלי באם למדינה יחס חוב-תוצר נמוך,
    כמו אירלנד וניו-זילנד (יחס חוב-תוצר של פחות מ-30%).
    בישראל יחס חוב תוצר גבוה יחסית (כ-78%) ולכן מדיניות מרחיבה מדי עלולה להביא למשבר פיננסי ולא ויציאה מהמיתון.

    שור

  2. איתי

    אם יכריזו שהולכים "לפתוח את החגורה", הכסף ילך למקומות שלא בטוח שיתרמו משהו בטווח הבינוני והארוך. הרי ישר יקפצו שרי ש"ס ויבקשו קודם כל להעלות את קצבאות הילדים למשפחות מרובות ילדים, ישר יקפצו אנשי מערכת הביטחון ויבקשו כסף לעוד מערכת כושלת להגנה מקסאמים, ישר יקפצו ועדי העובדים העשירים ויבקשו תוספות שכר וכיסוי גרעונות חברת החשמל. בעצם, הם עושים זאת כבר עכשיו!
    צריך להיות מתאבד פוליטי כדי להגדיל את התקציב בצורה שתתרום משהו ממשי. נראה לי שבדיוק מסיבה זו הם מעדיפים לקצץ.

  3. עמית

    אין הפתעות, עצם דחיית קבלת תקציב 2009 ליולי אוגוסט מהווה קיצוץ עמוק ורוחבי בתקציב.
    ראשית חצי שנה ע"פ תקציב 2008 ושנית פרוייקטים שהיו אמורים להיות מתוקצבים השנה כבר לא יראו כסף.
    התקציב יאושר מתי שהו בתחילת ספטמבר, אחרי שכולם יחזרו מחופשת הקיץ ולפני חופשות החגים.
    אפילו אם יתחילו בפרוייקטים (בהנחה שהתכנון שלהם כבר תוקצב ב-2008 ושהמכרז לביצוע מוכן על המדף), אין סיכוי שיצליחו לעמוד ביעד ההוצאה התקציבית.
    מדיניות פיסקאלית מרחיבה אפשר למצוא בארה"ב לא בישראל והתוצאות ידועות מראש.

  4. סטודנט

    כן, הבנתי שזה הומור, אבל זה הומור מצ'ואיסטי דוחה: בואו נראה אם ראש הממשלה הוא גבר גבר, או שלא.
    ממש לא עושה חשק לקרוא את ההמשך.

  5. סמולן

    אפשר להיות בעד פיטורים מסיביים, ונגד הבטחת מקומות עבודה. שימור של מקומות עבודה מיותרים עולה הרבה יותר מעלות מימון שכר העובדים. מה שאפשר לעשות כפתרון טווח קצר הוא עבודות יזומות על ידי המדינה ומבוצעות על ידי המפוטרים. ומה שעוד אפשר לעשות, ונדמה לי שבמצב הנוכחי זו הקומבינה של ישראל, הוא לשחות נגד המגמה העולמית, שיטת "סירת המרוץ הקטנה".

    אני חושב שסירת המרוץ הקטנה היא משהו שמעניין להתיחס אליו כאן. כללית, האתר נוקט לאחרונה מדיניות של "אם בארה"ב הולכים סוף סוף על סוציאליזם, אז בוודאי שבישראל צריך". משהו כזה. זו רחוקה מלהיות מסקנה סבירה. בפועל, אובאמה מפעיל מכבש של פוליטיקה, איומים ופיתויים, כדי שהמדיניות הסוציאליסטית שלו לא תסתיים באבדן הגמוניה אמריקאית: אם ארצות הברית תזרים ביקושים באופן מדינתי, ואילו שאר העולם לא יעשה זאת, בסוף הדרך ארצות הברית תפתור את המשבר לכולם, אבל תהיה שווה פחות מאירופה, למשל.

    יש כאן קטע מורכב: מחד דילמת האסיר צועקת שמדובר בזמן מעולה לסגור גבולות כלכליים, מאידך אם זו תהיה תופעה כללית, השיטות הסוציאליסטיות לא יעבדו. הן תלויות, מאז ומעולם, בציות כללי למדיניות פחות או יותר יחידה. לכן הן מגיעות יחד עם כפיה, ולכן הן מגיעות יחד עם אידיאולוגיה. הפעם האידיאולוגיה מסורבלת במיוחד, שכן היא דורשת מהעולם להיות סוציאליסטי וכפוף להנהגה שאת המכה הגדולה שלה עשתה בתור האלטרנטיבה השפויה והיצירתית לסוציאליזם, כלומר קפיטליזם אמריקאי. וושינגטון שולטת כי העולם החפשי בחר בה להנהיג אותו, ועכשיו שהיא שולטת, אין לה שום כוונה להפסיק לשלוט, ועל כן היא משליכה לפח את היומרות לעולם חפשי, ופשוט אומרת לכולם מה לעשות. אני חושב שאפשר להזכר במהלכים שמתוארים אצל אפלטון – הרודן נבחר בדמוקרטיה, על ידי הבטחות של חופש, ולכשהוא נמצא בשלטון, הוא משתמש בכוח השלטוני בכדי לשלוט בלי דמוקרטיה. זו כמובן כמובן רק אנלוגיה מוקצנת.

    אבל המצב וההגיון שלו מאפשרים לטעון, שמדינות שנמצאות מתחת למסך המכ"מ הוושינגטוני – מבחינת אפקט כלכלי גלובאלי – יכולות ומבחינת טובת אזרחיהן אפילו חייבות לפעול אחרת. וזו תיאוריית סירת המירוץ הקטנה. ישראל תפטר, ישראל תתנהג כמו קפיטליזם, הקפיטליסטים – יש עוד שניים שלושה שנשארו פעילים… – ישקיעו את כספם בישראל כי עבורם היא נראית כמו אי של רציונאליות בים גועש – והמשק הישראלי, ככלל, יעשה יותר טוב משהיה עושה אחרת.

    יותר טוב, משמעו בעצם רק מאות אלפי מובטלים, במקום מיליון, למשל. יהיה רע לתפארת, בעיקר אם המשבר העולמי ימשך, אבל טיפה פחות משהיה לוא היינו בני חסות צייתנים.

    באוטופיה שלי, המדינה מנהלת את עצמה כך שהיא תקסום להשקעות ארוכות טווח, אבל מנצלת את ההזדמנות לרסק את מבנה השליטה המכונה "18 המשפחות". הלוואי שהיינו מגיעים למצב שבו אפשר לדבר, בסוף המשבר, על "180 המשפחות", ואולי גם להכליל קצת יצורים יותר מעניינים מ"משפחות" בסיפור הזה. זו היתה יכולה להיות שעה טובה להתאגדויות מסחריות שוויוניות, אם היו בנמצא אנשים שמסוגלים בכלל לחשוב במושגים כאלו. סירת מירוץ קטנה, זריזה, וקצת יותר שיוונית.

    אחד הדברים שביבי לא יודע לעשות – כשל ימני (במובן הישראלי) ותיק – הוא להעלות חזון קולקטיבי של בניה. בניה כלכלית, על הפוליטיקה הלאומית אפשר לדבר בפעם אחרת. וחבל שהשמאל הישראלי – האתר הזה למשל – כל כך מסור לסוציאליזם דסטרוקטיבי (מרכסיסטי). זה לא זמן להרוס, ההרס פועל בלי עזרה.