לקראת חשיבה חדשה על דיור

יוברט לו-יון

עם כינונה של הממשלה החדשה מפרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הפיננסי/כלכלי.

הכותבים/ות הם: עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ` יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ` אורי רם, פרופ` מיכאל שלו.

במהלך הימים הקרובים נפרסם את המאמרים הללו באתר "העוקץ". זהו המאמר השמיני בסדרה.

המשבר הכלכלי העולמי האחרון מלווה בתוצאות קשות למשק הישראלי, אך גם פותח בפנינו הזדמנות לחשוב מחדש על תפקיד המדינה בכל הנוגע לשירותי רווחה ציבוריים. יש לזכור שהזעזוע העולמי התחיל דווקא בהתפוצצות הבועה הספקולטיבית בשוק המשכנתאות בארה"ב. מסתבר כי המגזר של הון מימון ונדל"ן הפך להיות מגזר הון מוביל במשטר הקפיטליסטי העולמי המאוחר. התפתחות זו משקפת את הג`ונגל המסוכן אליו הוכנס שוק הדיור בכל מדינה הקשורה למשטר הקפיטליסטי הגלובלי. הבה נזכור כי אחד מעמודי התווך של המשק הניאו-ליבראלי הוא נסיגה של המדינה מאספקה ישירה של דיור הולם לתושביה מצד אחד, ונסיגה מפיקוח ובקרה על מנגנוני מימון מצד שני. נדמה כי למרות כל המלים המרגיעות שאנו שומעים בזמן האחרון, ניתן בשלב זה להסיק שתי מסקנות די מבוססות:

א. השוק ה"חופשי" אינו יכול לספק פתרון לכל למבקשי דיור הולם ובטוח;

ב. יש להפריד הפרדה ברורה בין אלה שמחפשים דיור כאפיק השקעה הכרוך בהימור לבין אלה המחפשים מחסה סביר ובטוח להפוך לבית.

יש מומחים הטוענים שהסיבה שמדינת ישראל יצאה מן המכה הראשונה של המשבר בצורה יחסית חלקה היא שבמשק שלה שוק מימון הדיור לא היה כה "ממונף". במילים אחרות, למרות שכל מנגנוני ההימור בהון הדיור, כגון קרנות גידור, שוק משני של משכנתאות וכו` כבר קיימים בארץ,  הרי שהמבנה, הגיל והתחכום הפיננסי של מוסדות אלה אינם מאפשרים להם לקחת הימורים מסוכנים ולשאוף לרווחים משתוללים כמו במדינות קפיטליסטיות הגדולות. אם כן, אולי זה הזמן לעצור ולחשוב: האם ייתכן כיוון אחר או הסדר מערכתי אחר שיוכל להבטיח דיור הוגן לתושבים עם פחות זעזועים וסיכונים לחסכונות של התושב הפשוט?

אמנה חדשה לקראת הסדר חדש

הגיע הזמן לנסח אמנה חדשה בין האזרח והמדינה שעיקרה הצהרה מפורשת על דיור הולם כזכות בסיסית של כל אזרח. דיור סביר הוא מרכיב מכריע של סל תנאים מינימליים המאפשרים חיים בכבוד. לפיכך, יש לשים את אספקת הדיור ההולם בראש האמנה שבין המדינה והאזרח בכל הקשור לאספקת שירותים ציבוריים. כרקע תפיסתי לקראת שנוי מהותי זה, מוצעים כאן שלושה כיווני שינוי אפשריים ורצויים:

1. הגדרה חדשה של הדיור הציבורי

יש לחזק את שוק הדיור, הבנוי על צריכת דיור כבסיס לחיים חברתיים תקינים, וזאת בניגוד למגזר אחר של השוק, הבנוי על דיור כמוצר רכישה לצורך השקעת הון. מעורבות חדשה של הממשלה בדיור פרושה לאו דווקא מעורבות פעילה בבנייה ובאכלוס כפי שהיה בשנים הראשונות של המדינה. מה שנדרש בשעה זו הוא סדרה של פעילויות המלוות שינוי גישה מצד השלטון. הפעילויות העיקריות הן:

א.     הקטנת ההטבות הסמויות והגלויות המיועדות לעודד רכישה (מבצעי "בנה ביתך", הגנת הדייר בשכירות, ריבית על משכנתאות, זכאות לעזרה בשכר דירה וכו`) ולעומת זאת, השקעת מאמץ בקידום דיור בהישג-יד. ההטבות הסמויות, לא זו בלבד שהן מיטיבות רק עם חלק מן הציבור, יש בהן כדי לשמש כפיתוי המעודד כניסתם של מעוטי יכולת למאמץ של רכישה בכל מחיר, בהיעדר חלופות יותר צנועות התואמות את הכנסתם.  למעשה אין שום סיבה לעודד רכישת בית, רכישת מכונית או רכישת יאכטה. במקום עידוד לרכישה יש להפנות משאבים ציבוריים לאבטחת השגת תנאי דיור מינימליים סבירים לכל מגזרי הציבור. מקובל לקבוע כי כל מי שחייב להקדיש  שליש מהכנסתו החודשית לצורכי דיור מצוי במצוקת דיור. על הממשלה להבטיח היצע של דיור סביר בהישג-יד של כל רבדי האוכלוסיה. בדיוק כשם שעל המדינה להבטיח שכר מינימום, כך יש עליה לדאוג לדיור מינימום (מבחינת גודל שטח, סניטציה, בטיחות…) גם למעוטי יכולת. לשם כך יש להקים מנגנון ציבורי מייצג לקביעת קריטריונים וזכאויות בכל מגזרי הציבור.

ב.      התערבות פעילה במגזר הפרטי התעשייתי של ייצור הדיור וזאת על מנת להבטיח היצע מספק של דיור "לא רווחי" למעוטי יכולת ודיור למטרת השכרה. הממשלה יכולה להשתמש בכל המנופים העומדים לרשותה למטרה זו, כגון קרקע זולה, התנייה באישורי תכנון עירוני, הפחתת מסים על חומרים וכוח עבודה, הגדלת כדאיות הבנייה, הסבה לשכירות וכו`. 

ג.       ניתוק, ככל האפשר, של  שוק הדיור משוק הנדל"ן. שוק הנדל"ן הינו מגזר פיננסי הקשור למערכת גלובלית . שוק זה בנוי על ספקולציות במכשירים פיננסיים המורכבים מהלוואות, בעיקר משכנתאות. שוק זה הינו מורכב, פראי ומסוכן. יש להפריד את מנגנון המימון של הדיור הציבורי משוק זה. יש להקים מוסדות פיננסיים שהונם אינו מורשה להשתתף במשחקי ספקולציה. מימון הדיור חייב להיות מבוקר ומובטח על ידי המדינה כמו בזמן ה-New Deal בארה"ב. 

2.  ביזור שירותי דיור במרחב המדיני

שירותי הדיור, כמו שירותי החינוך, הבריאות והרווחה, חייבים להיות נגישים לכל. לכן:

א.       במסגרת הביזור, יש להעביר במידת האפשר את הממשק שבין השלטון לבין האזרח לרשות המקומית. מדובר בהעברה לרשות המקומית של משאבים (תוספות לתקציב שוטף), סמכויות ואחריות לגבי שירותים כגון ייעוץ, מימון, השכרה, רכישה, תחזוקה וכו`. בשלב ראשון, עקב הריכוזיות הקיימת בשלטון בארץ, יהיה צורך בהקמת סניפים של המשרדים הממשלתיים. אך במשך הזמן יש לשלב אותם במבנה השלטון המקומי. כך שה"כתובת" של מבקש הדיור תהיה קרובה ככל האפשר למקום מגוריו.

ב.        אספקת הסיוע לדיור הממשלתי חייבת להיות משולבת בתכנון העירוני והאזורי הסטטוטורי. הדיון על כמות, איכות, ותפרוסת של סוגי דיור חייב להתנהל במסגרת של דיון כולל יותר בסוגיות כדוגמת רווחה חברתית, עיצוב המרחב ואיכות הסביבה המקומית הספציפית.

ג.         התכנון והמבט המקומי חייב לכלול את האיזון בין כל סוגי הדיור- הפרטי, הציבורי והדירות להשכרה. 

3. דה-פוליטיזציה של הדיור הציבורי

 מאחר והזכות לדיור הוגן היא זכות אוניברסלית, אין להפלות בין אזרח לאזרח בגישה לאספקת שוויונית של עזרה ציבורית להשגת דיור הולם. אי לכך,

א.       אין להתנות קבלת סיוע בשירותי דיור בתכונה או בשיוך או בכל מאפיין אחר של מבקש השירות. "קריטריונים" כגון שירות צבאי, דת, מקום מגורים וכו` הם בבחינת שיקולים זרים ויש לבטלם.

ב.        השימוש בדיור ציבורי כמכשיר לשליטה טריטוריאלית של המדינה הינו גורם מעוות ויש להפסיקו. יש לעמוד על העיקרון של ביזור מבלי "להפנות" אזרחים למקומות ספציפיים במדינה.

ג.         לעומת זאת, יש להגביר ולהסדיר את האפלייה המתקנת של דיור סקטוריאלי כגון דיור לחרדים, ערבים, משפחות חד הוריות, מוגבלים, מיעוטי יכולת  וכו`.

   

לסיכום, בשעה זאת תוצאותיה של המפולת הכלכלית עדיין מורגשות במדינות רבות וההרס בשוק הדיור הממושכן בארה"ב הגיע למימדי אסון.  דומה כי צו השעה הוא לבחון מחדש את מיקומו של הדיור במערכת היחסים שבין המדינה והאזרח.  מוצע כאן שינוי כיוון לקראת מדיניות אשר יש בה סיכוי סביר לחסוך מאזרחי המדינה את ההשפעות ההרסניות של המשק הניאו-ליברלי. במידה ונמצא הד חיובי אצל גורמי שלטון לתודעה הציבורית החדשה, יש להקים צוות משימתי של אנשי ציבור, אנשי מקצוע ויזמים פרטיים על מנת לנסח מנשר חדש הקובעת אסטרטגיה מפורטת וגיוס אמצעים למימושה.      



 פרופ` בדימוס יוברט לו-יון, הפקולטה לארכיטקטורה, הטכניון.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ירון

    יש צורך בימים אלו לבחון הקמת "ממשלת צללים" כלכלית-חברתית שתהווה כדבר מאזן לממשלה הקיימת….פשוט לאסוף את איציק ספורטא ואת יוסי דהאן וחבריהם מהאקדמייה והחברה להושיבם יחד "בסעור מוחות" ואת ההמלצות תיישם ממשלתנו.כמו המועצה לביטחון לאומי…….כי בעוד מספר שנים כשהעם ירעם כהר געש וועדות חקירה יוקמו-אנו נצר על כך שהרעיון שהצעתי לא יושם-רעיון דמוקרטי ומוסרי לחלוטין.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לא יודע, לי זה נשמע כמו ג'יבריש.

    אני חושב שמה שצריך הוא להבין בדיוק את הדבר ההפוך: להבין ששוק הדיור הוא שוק, יש בו ביקוש ויש בו היצע, וגם אם הוא לא יכול וחס וחלילה לא צריך להיות להיות שוק חופשי, הוא עדיין שוק, ויש בו הרבה מאוד קוני ושוכרי דירות, והרבה מאוד מוכרי ומשכירי דירות, גם אם לא כל כך הרבה בוני דירות. גם ההתערבות של המדינה והרשויות העירוניות (לפעמים מבורכת, לפעמים מקוללת, תמיד גוזלת משאבים לצורך קיומה שלה) לא סותרת את העובדה ששוק הדיור הוא שוק.

    זה לא רק לגיטימי, זה גם חיוני לחשוב איך המדיניות הממשלתית מקדמת מטרות כמו שייוויון יחסי או כמו פתרונות דיור למוחלשים, אבל להגיד משפטים כמו "לנתק את שוק הדיור משוק הנדל"ן" זה סוג של לטמון את הראש בחול. בסופו של דבר המחירים בשוק הזה נקבעים במפגש בין הביקוש להיצע, ומה שצריך זה לחשוב איפה ההתערבות הממשלתית והעירונית יכולה להזיז את המפגש בין הביקוש להיצע לנקודה שיוויונית יותר. המפגש הזה בין ההיצע לביקוש מתקיים גם בשווקים שהם לא "תחרות משוכללת" מהסוג שמלמדים בשנה א' בלימודי כלכלה, ומהסוג שכוהני "תחרות חופשית" טוענים לקדם. המפגש הזה בין ביקוש להיצע מתקיים גם בשווקים יותר מורכבים, פחות חופשיים, בעלי פחות שחקנים או יותר רגולציה ומעורבות ממשלתית (שווקים מהסוג שמתחילים לללמוד עליהם רק בשנה ב' בלימודי כלכלה).

    חוק הדיור הציבורי היה חוק מצויין לטעמי, דווקא בגלל שהוא לא התעלם מהעובדה שהדיור הציבורי הוא חלק משוק הדיור הכללי, דווקא בגלל שהוא לא ניסה לנתק אותו – ניתוק שרק יצר מלכודת עוני, כי היית חייב להיות מסכן כדי לזכות בדיור ציבורי, ואז הדיירים היו צריכים להישאר מסכנים כדי להישאר בדירה, ולא היתה להם שום יכולת הלתקדם, או להינות (ולכן להשקיע) מפיתוח השכונות בהן הם חיו. חוק הדיור הציבורי בעצם הציע למכור לדיירים את הדירות במחירים מוזלים מאוד, ואז להשתמש בתקבולים כדי לבנות דירות ציבוריות חדשות. זה גם תיפקד כתיקון עוול היסטורי כלפי הדיירים, גם חיבר אותם לשוק הדיור הכללי והסיר מהם את החסמים בפני התקדמות וניעות, וגם תרם להתערבות חדשה בשוק, מצד ההיצע. הוספה של דירות חדשות לשוק הדיור, גם אם הן ניתנות רק ל"זכאים" או על פי קריטריונים כלשהם, היתה תורמת לירידה במחירי הדיור לכולם. לצורך העניין, גם אם יבנו המון מעונות סטודנטים בישראל זה יתרום לירידת מחירי הדיור במקומות שקרובים לאוניברסיטאות ומכללות, כי זה יוציא חלק מהסטודנטים משוק הדיור הכללי.

    הפתרון בעיניי הוא דווקא לחזור לרעיונות של חוק הדיור הציבורי, ולחשיבה הזו שמשלבת בין הבנה שהמחירים נקבעים במפגש בין ביקוש והיצע, לבין מודעות לכך שהמפגש הוא ממילא לא טבעי ולא חופשי ושזה לגיטימי ואף חיוני לנקוט במדיניות שמזיזה את נקודת המפגש לכיוון הרצוי.

    איפה חוק הדיור הציבורי התפקשש? כידוע לכולנו, הדירות נמכרו במחירים קצת פחות אטרקטיביים מהכוונה המקורית, והחטא הגרוע מכל – המדינה לא השתמשה ולו בשקל אחד לבניית דירות ציבוריות חדשות. כל הפריציפ של התערבות ישירה בהיצע הדירות הלך פייפן. וזה בדיוק מה שצריך – להתערב באופן ישיר בצד ההיצע, על ידי בניית דירות, ולא להגדיל את מערך הפיקוח על דיירי הדיור הציבורי, כדי "לוודא" שהם לא נדל"ניסטים מוסווים.

  3. איתי

    יש הרבה בעיות בטקסט של הפרופסור המכובד. אצביע על 2:

    1) עניין האפלייה המתקנת. אולי הפרופסור סבור כי מי שבחר לגדל 15 ילדים, צריך משלם המיסים לממן לו גם וילה שתשכן את כולם בנוחות? ובעניין השירות הצבאי – מי שהקדיש 3 שנים מחייו תמורת כ- 300 ש"ח בחודש במקום שכר אמיתי, אפילו מינימום, זכאי לקבל תמורה מהמדינה, ואין שום סיבה שזה לא יגיע גם בדיור ציבורי. הנזקק לדיור ציבורי לא בדיוק שירת בממר"ם, והשירות הצבאי כנראה שלא קידם אותו לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה חברתית.

    2) יש המון דירות פנויות בפריפריה, אבל אין שם עבודה. הדילמה בין עבודה לדיור קשה מאוד עבור חלק מהנזקקים לדיור ציבורי, ולפיכך גם על המדיניות הנדרשת. אין לזה איזכור בכלל במאמר.

  4. נפתלי מדר

    איך אחרי המשבר הכלכלי בעולם בחרו בארץ את גדול הקפיטליסט מר ביבי נתניהו.
    עם האדם הזה לא תגיע המדינה לשום מקום נקודה !
    בכל העולם מגדילים את התקציב והגירעון והוא רוצה לקצץ בתקציב .
    בכל העולם משקיעים בתשתיות והוא בשרים.

  5. ג. אביבי

    תפקידה של מדינה מתקדמת/נורמאלית, הוא לשרת את כל אזרחיה. מדינה מתוקנת צריכה, בין השאר, לתמוך באינטרסים הקיומיים והבסיסיים ביותר של כל אזרח החי בה – כגון הזכות לדיור הוגן ולמזון. האזרח המצוי בישראל חושב שתפקיד המדינה הוא להציל אותנו מן האויבים (או "האויבים") החיצוניים וכל השאר זה מידי שמיים.
    ה"מזל" של הממסד במדינתנו הוא היות רוב אזרחי ישראל כ"כ לא מודעים לתפקיד המדינה כמשרת האזרח, לכן עד כה לא קמה דרישה תקיפה של ההציבור הרחב מהמדינה לדאוג לאינטרס הבסיסי הזה. כנראה ששימת הדגש באג'נדה התקשורתית בישראל על נושאי חו"ב, הפחד מפני ה"שד הדמוגראפי", "השד העדתי" וכו' משרת אינטרס זה של הגופים השולטים במשק ולמעשה במדינה.

  6. שוש

    רק שאלה, האם העדפה מתקנת של חרדים, ערבים או חד הוריות היא לא פוליטית? ובכלל איך אפשר לחשוב על דיור ציבורי במנותק מפוליטי? פופוליטי? וכמו שכתב כאן משהו, כדאי להשקיע בתשתיות תחבורה ציבורית ירוקה ומסובסדת, על פני בניה (מכוערת) נוספת של מלכודות שיכונים ציבוריים.

    מאמר מנותק וכתוב 'מגבוה', גורם לתהות מי הקהל של המפעל החשוב הזה שנעשה ב'אדוה'?

  7. ישי ש

    א. טוב שמרכז אדווה שפעיל רבות בהקטנת הפערים החברתיים מבין שנושא הדיור מרכזי בשיח הפערים הישראלי

    ב. חבל שלא כמו בנושאים אחרים בהם מתעסק המרכז ברצינות הרעיונות העולים בכתבה לא משקפים פתרון אמיתי מלבד קלישאות בנוסח בואו נחליט שנהיה בריאים יפים חכמים ועשירים..

    -טיעונים כמו "לנתק את שוק הדיור משוק הנדל"ן" אוקסימורוניים בערך כמו להפריד את שוק העבודה משוק התעסוקה..או את האוכל מהמזון.. אני מבין שהכוונה לומר שיש למצוא דרך לתת דיור לכל!
    בשניה הראשונה זה נשמע מבטיח..
    -מה מתכוון הפרופ' המכובד בהפרדה זו? שהדירות למגורים לא יהיו שכירות בשוק החופשי? שיהיו דירות בשוק שניתנות על בסיס אחר חוץ מכסף? שיואיל לציין על איזה בסיס? מה זה נותן ולמי?
    -מה היתרון בהורדת הטיפול מהממשלה לרשויות המקומיות אם אין פה רעיון כלשהו שפותר את הבעיה? איזה שרות בדיוק תיתן הרשות המקומית? ולמה הוא עדיף? זה מה שימנע פוליטיזציה? איך בדיוק?

    ג. דווקא את רעיון המעורבות הפעילה של הממשלה בבניה ובאיכלוס אשר בשנות ההקמה של המדינה ככל שיצרה בעיות היתה מכשיר הרבה יותר יעיל מכל המכשירים האחרים, שולל מחבר המאמר כבר בתחילתו ועל כך בוודאי יקבל כוכבית מאגף התקציבים באוצר שמונע באדיקות כל בניה תקציבית בשנים האחרונות. חבל! אולי דווקא עכשיו הזמן לחשוב מחדש על פתיחת הקופה הציבורית לבניה תקציבית..

    לסיכום
    הנדל"ן בכלל והישראלי בפרט הוא קריטי בהקטנת פערים חברתיים וראוי שמרכז אדווה ימשיך להתעסק בו אבל פחות קלישאות ויותר תובנות יועילו פה! בקיצור טוב שבאתם תעשו שיעורי בית ותביאו רעיונות…

  8. סמולן

    3.א סותר את 3.ב

    למעשה נכתב שיש לפרק את ההעדפה לפי שירות צבאי, ולהקים במקומה העדפה לפי אי-שירות צבאי. לכל הפחות, זו עמדה ברורה שטוענת שמקום העזרה המדינתית לאזרחים שתורמים למדינה על פי שיטתה הסתיים (או שמעולם לא היה ראוי, אבל זה כבר עניין אחר), והגיע הזמן לפעול למען אזרחים שלא תורמים למדינה על פי שיטתה, או אפילו מזיקים לה על פי שיטתה. ביטול מוחלט של הפוליטיזציה, והקמה של פוליטיזציה אחרת. האם הבחרו הזעצער קם מקברו ?

  9. שור

    למרכז אדווה תרומה חשובה להעלאת נושאים חברתיים חשובים על סדר היום, באמצעות נתונים , ניתוחים ופרשנויות, אלם כמובן יש לדון בכל נושא באופן ביקורתי. גם כלפי המחקרים של אדווה.

    אני שמח לראות תגובות ביקורתיות בהעוקץ כלפי מחקר של אדווה, ואכן המחקר על הדיור מצדיק תגובוהת ביקורתיות ,כי אין בו דיון רציני על הכלים המשלתיים להשגת יעדים בתחום הדיור וחבל.

    שור

  10. מאור מלחי

    עם קצת הומור, רציין כי חלק נכבד משוכרי הדירות בת"א הם רשמית "במצוקת דיור" (דהיינו, מוציאים יותר מ-1/3 מהכנסתם על דיור שלעיתים אינו עומד ברמה מזערית של גודל, סניטציה, רעש וביטחון). אני בספק אם להם מתכוונים הכותב או משלמי המיסים לסייע (-:
    ברצינות- במצב הנוכחי, משפחה ענייה יכולה לבחור לגור בדירה קטנה בעיר מבוססת ויקרה (עם שירותים חברתיים מפותחים), או בדירה גדולה יותר בעיר ענייה. אני מבין שהכותב מעוניין להגיע למצב בו לכל רשות מקומית יהיו די משאבים לספק גם שירותים חברתיים וגם דיור הוגן לתושביה; אני לא רואה את זה קורה בלי להטיל על המעמד הבינוני עומס שהוא לא יסכים לקבל.