אינטליגנציה בגרוש

יוסי דהאן

האם העובדה שלחלק מן האנשים יש I.Q נמוך יותר מאשר לאנשים אחרים מקורה בתורשה או בסביבה? השאלה הזו היא אחת השאלות המחקריות והפוליטיות הטעונות ביותר (שאלה מקדמית הכרחית היא,  מה בכלל מודדים מבחנים המודדים  IQ? והאם הגדרת תוצאות המבחנים הללו כאינטליגנציה אינה בעייתית מלכתחילה? אולם נניח לשאלה הקריטית הזו לצורך הדיון. עדיין מדידת IQ בחברה שלנו קובעת במידה לא מעטה את סיכויי הצלחתם של אנשים בחיים).

ריצארד ניסבט, Richard Nisbett פסיכולוג קוגניטיבי ופרופסור מאוניברסיטת מישיגן כתב על כך ספר שמעורר עניין רב – "“Intelligence and How to Get It". ניקולס כריסטוף, בעל טור בניו יורק טיימס כתב על כך מאמר לפני מספר ימים והספר זכה לסקירה רחבה של ג`ון הולט במוסף הספרים של העיתון.

ניסויים בדקו תאומים זהים שגדלו בסביבות שונות והצביעו כך שהם משיגים תוצאות דומות מאד במבחנים אלו, תוצאות קרובות יותר מתאומים לא זהים שגדלו יחד. לכאורה זו תמיכה  במסקנה שIQ  הוא עניין תורשתי.יתרה מזאת הטענה הייתה שההבדל ב IQ אינו רק בין יחידים אלא יש הבדל ברמות ה IQ שבין קבוצות שונות.

 אחת המסקנות המדכאות הנובעות מכך, כותב כריסטוף, היא שאם הכול תלוי בגנים אזי אי השוויון בין יחידים ובין קבוצות שונות אינו ניתן לשינוי, ולמערכת החינוך ולתכניות חברתיות הנלחמות בעוני אין תועלת רבה במיוחד. העמדה הזו שאינטליגנציה היא תכונה תורשתית באה לידי ביטוי בספרים מעוררי המחלוקת של Richard J. Herrnstein and Charles Murray in “The Bell Curve” (1994), and  Arthur R. Jensen in “The g Factor” (1998).

 הספר של ניסבט מנסה להראות שהמסקנות של הגישה התורשתית שגויות ולהצביע על חשיבות הגורמים הסביבתיים, בעוד שהתורשתיים טוענים שהשפעת הגורמים התורשתיים היא בין 75 ל 85 אחוזים, ניסבט סבור שהשפעתם פחותה מחמישים אחוזים, יתרה מזאת, יש לו גם הצעות מעשיות כיצד להעלות את רמת ה IQ.  

ניסבט כותב שנראה שאינטליגנציה אכן עוברת בירושה במידה רבה במשפחות במעמד הבינוני, וזו הסיבה לממצאי התאומים הזהים שברובם המכריע אומצו וגדלו במשפחות ממעמד זה. משפחות אלו נוטות להשקיע בחינוך קוגניטיבי של ילדיהם, מעט מאד ילדים עניים נכללו במחקרי תאומים, (שימו לב אם כולנו היינו גדלים באותה סביבה חברתית המסקנה השגויה הייתה ש IQ נקבע ב 100 אחוזים על ידי התורשה). רמת ה   I.Q   של ילדים הגדלים בעוני ותנאים קשים נוטה להישאר נמוכה, אולם כאשר ילדים אלו מאומצים על ידי משפחות מהמעמד הבינוני רמת ה IQ שלהם עולה בין 12 ל 18 נקודות. כלומר למושג התורשה יש משמעות יחסית לסביבה מסוימת. כך במשפחות מהמעמד הבינוני גורם התורשה הוא גבוה יותר בקביעת IQ מאשר במשפחות עניות, כיוון שבמשפחות עניות מרחב הסביבות הקוגניטיביות שהן מספקות לילדיהן רחב הרבה יותר והוא משתרע מסביבה דלה יחסית לטובה יחסית.

ניסבט סבור שגם הפער הגזעי ברמת ה IQ  הוא סביבתי. עובדה שהפער בין שחורים ללבנים הלך וקטן בשלושים השנים האחרונות. ממצא נוסף לחיזוק טענה זו היא העובדה שכתוצאה מהעבדות, לאפריקאים-אמריקאים בארצות הברית יש  כ 20 אחוז גנים אירופאים, אולם שיעור הגנים האירופאים בין יחידים באוכלוסיה זו נע בין 0 ל 80 אחוזים, אם הפער הוא בעיקר גנטי, כפי שנטען, לאפריקאים אמריקאים עם גנים אירופאיים רבים יותר צריך להיות IQ גבוה יותר בממוצע, אולם זו אינה המציאות. ניסבט גם סקפטי לגבי רמת ה  IQ הגבוהה של יהודים אשכנזיים הנמצאים בראש הטבלה הקבוצתית, כמו גם אודות  עליונותם של אנשים ממזרח אסיה על אמריקאים.

השינוי של רמת ה IQ  לאורך השנים, מצביע אף הוא על אפשרות לחולל שינויים ברמה זו. ה IQ הממוצע של אדם ב 1917 היה 73 על פי המבחנים כיום. ניסבט אומר שחצי מהאוכלוסייה שחיה באותה שנה הייתה נחשבת למפגרת מבחינת רמת האינטליגנציה שלה כיום.

לחינוך בית ספרי טוב יש קורלציה עם IQ  גבוה יותר. כך למשל רמת ה IQ של ילדים נוטה לרדת בחופשים. ניסבט ממליץ מאד על השקעה אינטנסיבית בחינוך של ילדים בגיל הרך, בשל ההוכחה שחינוך בשלבים אלו גורם לעלייה ברמת  ה IQ ובהישגים עתידיים של הילדים. בניסוי מעניין במילווקי זכתה קבוצה של ילדים אפרו-אמריקאיים לתכנית התערבות חינוכית מגיל שלשה חודשים עד כניסתם לכיתה א`, רמת ה IQ  שלהם לאחר ההתערבות הייתה 110 לעומת רמה של 83 של ילדים בקבוצת הביקורת שלא זכתה בהתערבות חינוכית כזו, שנים לאחר מכן הקבוצה הזו עדיין הובילה בפער של 10 נקודות על ילדי קבוצת הביקורת.

התערבות מעניינת מועילה נוספת התבצעה בילדים בחטיבות הביניים, ילדים שנחשפו למסר שעבודה קשה יותר תביא לתוצאות טובות הצליחו אף הם, התערבות זו הועילה בעיקר לבנות במקצוע המתמטיקה, כנראה בשל התפיסה המוטעית של חלק מהן שאי היכולת שלהן מקורה גנטי ולא סביבתי. המסקנה המעשית של המחקרים של ניסבט היא לשבח מאמץ יותר מאשר תוצאות, ללמד ילדים להשעות סיפוקים, להרבות בשבחים ולצמצם ענישה וגינוי על מנת להגביר סקרנות אצל ילדים. מבחינה פוליטית חברתית המסקנה היא שיש להשקיע בחינוך בגיל הרך ובמערכות חינוך של ילדים במשפחות הנמצאות בתחתית הסולם החברתי.

ניסבט מגיע למסקנה נוספת, שהפער ברמת ה IQ יהפוך עם השנים לפחות משמעותי כיוון שרמתו הכללית הולכת וגדלה עם השנים בכלל האוכולוסיה וכיוון שמעל רמה מסוימת, 115 למשל, אין קורלציה בין IQ  ליצירתיות או גאונות. לכן לדעתו תפקיד ה IQ  בקביעת הצלחה יהפוך לפחות משמעותי יחסית לתכונות מוסריות אחרות כהתמדה ומצפוניות. ואז כפי שכותב אחד מהמבקרים נתחיל לעסוק בשאלה האם התכונות הללו עוברות בתורשה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלי אמינוב

    האם המחבר הנכבד רוצה לרמוז שבעובדה שבשנת 1917 היתה רמת האי קיו הממוצעת בסביבות 70 נקודות ואוכלוסיה זו היתה נחשבת בימינו למאותגרת אינטלקטואלית, ניתן להסביר את מהפכת אוקטובר?

  2. זאב שפיר

    ומה על מלחמת העולם הראשונה,חסרת ההגיון.האם מאז "התקדמנו" ומלחמת העולם השניה היתה כבר יותר"הגיונית"(והשואה?) ומלחמת וויטנאם ועוד ועוד מלחמות שהלכו והשתכללו (ב"היגיונם" וב-I.Q" שבהם).האומנם ה-I.Q האנושי מתפתח עם השנים?!

  3. יוסי דהאן

    לא קיבלתי שום תגובה ממך, נסה שנית.

  4. Bruno

    I think you mean Richard (not Robert) Nisbett …

    INTELLIGENCE AND HOW TO GET IT

    Why Schools and Culture Count

    By Richard E. Nisbett

    304 pp. W. W. Norton & Company. $26.95

  5. Bruno

    give some credit to the author – at least spell his name correctly

  6. ע.ג

    כבר הסוביטים טענו שתכונות הן תוצאה של חנוך ולכן אפשר ליצור ע"י חנוך אדם חדש. ממש הצליח להם.

  7. שוש

    מרתק. המסר של עידוד סקרנות והימנעות מגינוי וענישה, לצערנו, עומד פעמים רבות בסתירה לחינוך הבית ספרי, דבר שמדגיש את חשיבותו הרבה של הבית.

    לגבי ריבוי שבחים, אני לא בטוחה ששבחים כשלעצמם תמיד חיוביים, ולפעמים יכולים אפילו לפגוע בבטחון, במיוחד אם אין התאמה בינם לבין המציאות. כדאי לציין פן מסוים בעבודה (הציור מאוד צבעוני), במאמץ או בהרגשה שלך (היה לי נעים שסדרת) על פני דברי שבח כלליים ומוגזמים.

  8. ג. אביבי

    בעיקר מקובלת עלי גישתו של פרופסור ריצ'ארד ניסבט ש"כמות" האינטליגנציה היא ברובה נרכשת סביבתית/חינוכית ואינה בעיקרה נובעת מסיבות גנטית.
    מאמר דעה כזה הוא חיוני בעיקר עקב התפשטותן של אידיאולוגיות מגובות "מחקרית/מדעית", שבאות להסביר לנו שהפערים הסוציו-אקונומיים-עדתיים בישראל, כמו בארה"ב ובשאר העולם, הם גנטיים. כשם שניסבט סקפטי לגבי רמת ה IQ הגבוהה של יהודים אשכנזיים הנמצאים בראש הטבלה הקבוצתית בארה"ב (כמו לגבי "עליונותם" של אנשים מקבוצות אתניות אחרות), כך יש לראות "מחקרים" שנערכו לאחרונה באונ'-ת"א ובמקומות אחרים המסבירים לנו את "עליונות" האשכנזים במבחני IQ כעניין גנטי ולא כנובעת ישירות מפערי חינוך ונגישות למוקדי תרבות.
    דעות מוטות גנטיקה פסבדו-מדעיות כאלה (למעשה גזעניות ומגובות "מדעית" ממש כמו האווגניקה ותורת הגזע משנות ה30 – 40 של המאה הקודמת) נועדו להצדיק את הפערים החברתיים כאן, ע"מ להנציחם ולהרחיבם ולהבטיח את המשך ההגמוניה האשכנזית-סלאבית בארץ.

  9. ענת

    תוכניות המצוינים שהפכו להיות מאד פופולריים בבתי הספר, כוונתן בעצם לשבח "גאונים", כלומר כמה מוכשרים "גנטית " יש לנו בבית הספר. מטרתם המוצהרת לפחות, של אותן תוכניות הייתה מיצוינות – כלומר מיצוי היכולת, אבל פה זה מצריך קצת יותר מאמץ מצד המערכת ולא רק ליקוט גאונים מבית.

  10. moti

    את הכתבה הכין ג'ים הולט ולא ג'ון הולט.

  11. ראובן קלינמן

    אני חושב שכל המחקרים שמתאמצים להוכיח שאין הבדל גנטי באינטיליגנציה (לא חשוב כרגע מהי הגדרתה), או ביכולות שכליות כלשהן מחטיאות את העיקר וגורמות דווקא לאפליה במקום לשוויון.

    ראשית, אין סיבה שלא יהיו הבדלים גנטיים ביכולות שכליות. הרי כולנו יודעים שיכולות שכליות מושפעות מגורמים פיזיולוגיים, ואיש אינו מכחיש שקיימים הבדלים פיזיולוגיים כתוצאה מהבדלים גנטיים בין אנשים, ובין קבוצות אתניות. לשחורים יש עור כהה וללבנים עור בהיר, כדוגמה בנאלית. אז מה הסיבה שדווקא אספקט זה אינו שונה?

    כל המאמץ העקר (והשגוי מדעית כנראה) להוכיח שאין הבדלים תורשתיים עושה עוול למטרה האמיתית. המטרה ששוחרי שוויון צריכים לשאוף אליה אינה שלכולנו תהיינה אותן תכונות (דבר בלתי אפשרי בעליל) אלא שהייחס, הזכויות, האושר והעושר של כולם, בלי קשר לתכונותיהם, יהיו שיוויניים יותר.

    למעשה מי שמתאמץ להביא "הוכחות" כאלו, כאילו אין הבדלים תורשתיים אומר בצורה לא מפורשת שאילו היו הבדלים כאלו האפליה היתה מוצדקת. כי אם לכולם מגיע, בלי קשר לכישוריהם השכליים, למה להתאמץ כל כך להוכיח שכישוריהם הם בסדר.

    ברור שצריך להתאמץ ולתת את המירב כדי לאפשר לאנשים שאין באפשרותם למצות את הפוטנציאל הגלום בהם ולהשתמש בו להגדלת אושרם, וצריך לעשות כן בין אם המציאות היא כזאת שאינטיליגנציה תלויה בתורשה ובין אם לא. עם חוקי הטבע אי אפשר להתווכח. עם מעשי האדם כן.

  12. ג. אביבי

    כותב ראובן קליימן: "למעשה מי שמתאמץ להביא "הוכחות" כאלו, כאילו אין הבדלים תורשתיים אומר בצורה לא מפורשת שאילו היו הבדלים כאלו האפליה היתה מוצדקת. כי אם לכולם מגיע, בלי קשר לכישוריהם השכליים, למה להתאמץ כל כך להוכיח שכישוריהם הם בסדר." –
    ראשית, הקביעה הזאת היא חסרה כל הגיון בסיסי. אין כל מניעה לוגית שמי שמביע דעה על שוויון מולד, הוא גם נגד אפליות אילו היו הבדלים. פועלם של פרופ' ניסבט ופסיכולוגים נודעים אחרים הוא הוכחה לכך. מי שטוען לכוונה סמויה אחרת, חייב להביא הוכחות/ראיות מהשטח שמאשרות קביעה כזאת.
    יתר על כן, יותר הגיוני לחשוד (עדיין לא לקבוע) שמי שמתנגד למחקרים המראים שוויון בין גזעי באינטליגנציה הוא מצדיק אפליות גזעניות בפוטנציה. הוכחה לכך היא כל חובבי תורות הגזע למיניהם בארה"ב, ברוסיה ובמערב אירופה, שנמצאים במחנה המתנגד לדעותיו של ניסבט.