הומור של הייטק

הפיליטון "תראו לאיזה מצב הגענו" חושף במדויק את האתוס התרבותי של עובדי ההייטק: העדר מוחלט של סולידריות ואמפטיה
עמוס נוי

אני עובד בחברת הייטק שהחלה כמיזם ישראלי מצליח, ונרכשה על ידי חברה "בינלאומית" (כלומר אמריקאית) שבה אלפי עובדים. מקום עבודתי הוא בפארק אפק (או <StrippedTag/FONT>"איזור התעשייה החדש של ראש העין", הממוקם על אדמות חקלאיות שהופקעו מכפר קאסם "לצורכי בטחון" והועברו לעיריית ראש העין לצורכי אפלייה). במקום העבודה הזה קרוב למאה עובדים. ומתוכם כתשעים "הייטקיסטים" – בעלי תואר ראשון לפחות במקצועות הנדסיים, טכנולוגיים, ומדעיים.<StrippedTag/FONT>

בזמן האחרון מסתובב בקרב עובדי ההייטק בארץ איזה "פיליטון משעשע" שנכתב על ידי אחד, סהר מחברת אמדוקס, ונקרא "תראו לאיזה מצב הגענו". האנשים ששלחו לי אותו, חברי לעבודה, מתקשים להבין מה מכעיס ומעציב אותי בטקסט הזה, שבסך הכל מתמודד בדרך מבודחת (ובסגנון מונולוג סטנד-אפ) עם חרדות הפיטורין והמשבר הכלכלי שהענף "שלנו" עובר. הם חושדים בי שאני זקן נרגן וחסר הומור. בעיני, הוא חושף במדויק את האתוס התרבותי של עובדי ההיטק: ההעדר המוחלט של סולידריות ואמפטיה בין מגזרי עובדים, השוביניזם, שנאת הזרים, האגוצנטריות, וכמובן – ההומור הישראלי, שעיקרו לעג לחלש ממך… ההתפלשות הנוכחית ברחמים עצמיים נרקיסיסטיים היא צידה השני של של השקפה אליטיסטית, שטופחה והופנמה על ידי הרשתות החברתיות והמעמדיות שהצמיחו את ההייטק הישראלי ואת עובדיו ועובדותיו…<StrippedTag/FONT>

הנה פנינים נבחרים מהטקסט, מלווה בהערות שלי:<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

"תראו לאיזה מצב הגענו…<StrippedTag/FONT>

תראו את המנקה, מסתובבת עם פרצוף של "לי תמיד תהיה עבודה, אבק תמיד יהיה"
חכי חכי כשתתנפץ הבועת סבון שאת חיה בה, נראה אותך כשמחירי האקונומיקה יעלו".<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………..<StrippedTag/FONT>

מנקה. בועת סבון. קורע מצחוק, אה? בחברת ההייטק שבה אני עובד מונה צוות המנקים שלושה אנשים: גבר ושתי נשים. רוב ההייטקיסטים אצלנו מתקשים לזכור את שמותיהן או נוטים לבלבל ביניהן (שמו של הגבר מוכר יותר, ראה להלן מדוע). רוב גדול של ההייטקיסטים אינם יודעים, ואינם מנסים לדעת, היכן עובדי הניקיון מתגוררים, מהו מצבם המשפחתי, וכמה ילדים (ונכדים) יש להם. רוב מוחלט של ההייטקיסטים אינם יודעים, ואינם מנסים לדעת, שעובדי הניקיון מועסקים על ידי קבלן, המשלם להם שכר מינימום ומשתתף רק חלקית בהוצאות הנסיעה שלהם (שני אוטובוסים), עבור עבודה גופנית מפרכת, שסימני הליאות, התשישות, והשחיקה הפיזית והנפשית שלה ניכרים עליהם היטב. הם גם אינם יודעים על נזקי הבריאות הכרוניים שלהן, הכוללים כאבי גב, רגליים, ופריחות קבועות בעור (אקונומיקה, מצחיק), או שאחת העובדות ממשיכה לאחר יום העבודה "אצלנו" לעבודות ניקיון מזדמנות עד הלילה. רק גסות רוח קיצונית יכולה לגרום לאיש הייטק (עם שכר גבוה, ביטוח מנהלים, פיצויי פיטורין, וקצת אופציות) "לקנא" במנקות קשות היום ומשוללות הזכויות, אפילו כ"בדיחה".<StrippedTag/FONT>

ועוד הערה מבהירה: עובד הניקיון הוא מהגר רוסי, והוא מפטפט בשפתו עם ה"רוסים", המהווים שלושים וחמישה אחוז מההייטקיסטים, ולכן מוכר להם בשמו ובפרטיו. המנקות הן מזרחיות, כמו רק שלושה אחוז מההייטקיסטים. כן, בעוד שבמקצועות הרלוונטים המבוקשים אצלנו אחוז הבוגרים האקדמיים המזרחים הוא בין חמישה-עשר לשמונה-עשר אחוז, רק שלושה אחוזים הצליחו לחדור מבעד לרשתות הגיוס החברתיות והאתניות. קוראים לזה השד העדתי שבבקבוק האקונומיקה, אבל אסור לנו לדבר על זה אף פעם בחברה מהוגנת.<StrippedTag/FONT>

 (פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

עכשיו ירדנו ל- 4 ימי עבודה… ביום ראשון בבוקר הילד הקטן שלי לקח ת`טלפון התקשר לגננת ואמר לה שהוא לא בא לגן.
שאלה אותו הגננת: "למה?"
ענה לה: "לא מצאתי סידור לאבא. לפחות את אמא שמתי בקניון. "<StrippedTag/FONT>

בהתחלה זה מבלבל, אתה לא יודע אם זה יום שבת או יום ראשון. הדרך היחידה לבדוק זה בתנור. אם יש שם סיר ג`חנון, היום יום שבת.<StrippedTag/FONT>

אבל לא רק בהיי טק המצב קשה, הקבצן בצומת סיפר שבגלל המצב הוא עלה ל 8 ימי עבודה בשבוע.<StrippedTag/FONT>

אם היינו עובדי מפעל לפחות היה אקשן, סוגרים ת`שער היינו שורפים צמיגים. בהיי טק מה אפשר לעשות? לשרוף דיסק און קי? לחסום ת`כניסה? גם ככה עובדים מהבית".<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………..<StrippedTag/FONT>

טוב, זה כבר ממש מצחיק: האמא (כלומר האשה) בקניון. אם יש סיר ג`חנון אז זה יום שבת (ואיפה הגמדים הקטנים שעשו את הג`חנון? אולי גם בקניון…) ואפילו מפוטרי תעשייה במר יאושם ובמאבקם המקצועי הם מושא לקנאה מלעיגה, שלא לדבר על הקבצן האומלל בצומת. כן, קבצן, קבצן בצומת, חי חי חי. הוא לא עובד אף פעם מהבית כי אין לו בית, אה?<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

"יש המון אנשים עם תואר ראשון, שני, 10 שנים של נסיון,  שמחפשים עבודה אבל בינינו, מי שרוצה לעבוד באמדוקס צריך רק דבר אחד: אזרחות הודית.

<StrippedTag/FONT>

כואב הלב לראות איך הכל עובר להודו. אני מקווה שהצונמי הכלכלי לא יגיע לשם.
אני אישית מעדיף שיבוא עליהם צונאמי אמיתי, ההוא עם הגלים, מדוזות, תאילנדים.
זה כמו שבתאילנד רואים את כל החקלאים הטובים בורחים לישראל או הסינים שנשארו בלי בנאים כי כולם כאן. לא רק שגוזלים לנו את מקומות העבודה, הם גם דואגים למחוק את המוח של דור העתיד שלנו, שמגיע לשם,לגואה, אחרי צבא ומחזיר לנו אותם דולפינים. <StrippedTag/FONT>

לפעמים בא לי לנסוע לשם ופרנציפ לפתוח "אל גאוצ`ו" עם תמונה של פרה מסתובבת על עמוד שווארמה".<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………….<StrippedTag/FONT>

עכשו זה כבר רציני: סהר החביב מאמדוקס מאשים את ההודים במשבר הכלכלי ובאבטלה, ומאחל להם "צונאמי אמיתי": שואה, אסון, וקטל המוני. ממש כך. איזו דרגה של קסנופוביה (טיפוסית) ושנאת עולם שלישי, מעורבת בבורות בסיסית, ומתובלת בסלט של דיעות קדומות. אמת: עבודה "נודדת" להודו (אם כי זו אינה הסיבה לאבטלת ההייטק). ובהחלט, הסטריאוטיפ הרווח של העובד ההודי הוא: חרוץ, זריז, אמין, וזול, ושל הישראלי: יצירתי, מתחכם, רשלן, ויקר. אבל מי שיוצר ומתחזק את הסטריאוטיפים האלה ועושה בהם שימוש מניפולטיבי הן מכונות ארגוניות ותעמולתיות רבות עוצמה בשירותם של אינטרסים כלכליים, ובודאי שאינם העובדים ההודים, המנסים להתקיים ולהתפתח בכבוד וברווחה כמו כל בן ובת אנוש. וגם את הסמים בגואה הם לא ממש דוחפים בכוח ל"דור העתיד שלנו"<StrippedTag/FONT>

הקטע המקורי עוד ממשיך וממשיך: על ארוחות הבוקר המתדלדלות (אוי!), על הרכבים המושבתים חלקית (אבוי!), ואפילו, לקינוח (כי כבר נחשפנו למנות גדולות מדי של הטקסט המאוס הזה), על החקיקה נגד פיטורי אשה בהריון (ובדרך, נדמה לי, על נשים בכלל). מבחר פנינים לסיום:<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

עוד כמה שנים הילד ישאל אותך "אמא, באתי לעולם בטעות?"
ואת תעני לו "לא מאמי, הייתי מועמדת לפיטורים"<StrippedTag/FONT>

"ושאר שבעת אחי?"<StrippedTag/FONT>

מה לעשות מתוק, סימנו אותי, הייתי צריכה להתחמק מהמון פיטורים" <StrippedTag/FONT>

אפילו רווקה אחת שלפה לי סטיק לבדיקת הריון חיובי. אמרתי לה: רוח`לה ? את דתיה!
אמרה לי: עשיתי שבת בכולל, הכל כולל, הרב אמר כל האמצעים כשרים.<StrippedTag/FONT>

יש גם מתחזות. אחת באה לשיחה עם בטן ענקית.
אמרו לה: "מה זה?"
"הריון!" ענתה
"ממי? מ"האחים פְריד"?"
"לא, למה?" שאלה.
"כי כל המסדרון מלא נוצות אווז, יש לך חור בכרית." <StrippedTag/FONT>

חבר שלי סיפר לי שאישתו לא נותנת לו לישון! "אני חייבת להכנס להריון- אני חייבת להכנס להריון "
בסוף מסכן פיטרו אותו בגלל שהיה מגיע עייף ותשוש לעבודה. אמרתי לו: היית אומר לי, היינו עושים תורנויות. מה זה משנה, הריון זה הריון".<StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. חסיה חומסקי פורת

    אכן – וישמן ישורון ויבעט.

  2. גל לוי

    השחצנות והיהירות הישראלית אכן מבצבצת, או בעצם פורצת, כאן מכל מילה. אגב המצב במשק, אם עובדי ההי-טק היו פחות שחצנים, היה טוב להם לו היו מתארגנים ומרוויחים קצת פחות היום כדי להמשי ולהרוויח לאורך זמן. איציק כתב את זה כבר לפני שנים, אבל למה להקשיב לכל מיני הוזים שאינם מכירים בגאונותו של מלך השוק.

  3. שרון

    הגיע הזמן לנעוץ מחט בבלון הנפוח הזה שנקרא הייטק, והמעמד הבינוני מדושן העונג שצמח על המצע הזה. תמיד נרתעתי מהאנשים האלה, שבעיני הכלל נחשבים לעלית. אני מוצאת אותם משמימים, צרי אופקים ומנוכרים לסביבתם. כמות הכסף שהם משתכרים ומבזבזים על צריכה מופלגת ומואצת היא בלתי סבירה בעיניי, ובאה על חשבון חלקים אחרים מהחברה, כמו הציבור העצום והשותק של משתכרי שכר המינימום.
    אגב, הבאים בתור לתת דין וחשבון לחברה הם עובדי הבנקים. לו ידעתם אילו תנאים מפליגים העמלות שלכם מממנות, וכמה אבטלה סמויה, רקבון, תפלות וטפילות על כספי הציבור מצויים במערכות הבנקאיות – היו שערותיכם סומרות.

  4. אזרח.

    כתבת דברים נכוחים ,ואף דיברת נכון בכנס האחרון שהיה ביפו.

  5. איתי

    רק לפני כמה ימים קראתי פה דיון שלם על טור הומוריסטי של מאיר שלו, ועכשיו זה. הקטעים של סהר הזה לא ממש מצחיקים. אבל גם לא כל כך מעניין לנתח אותם בקפדנות שכזו. נכון, הם מייצגים תפיסות עולם, אבל הם גם מוגזמים בכוונה לשם ההומור. מה שהכותב לא מבין הוא שהקטעים לא צוחקים על ה"אחרים" (מנקים, הודים וכו') אלא משתמשים בהם כדי להגחיך את המצב של עובדי ההיי-טק, שנמצאים בתקופה לא קלה יחסית. די לרגישות המוגזמת.

  6. אליהו טיורינג

    כדאי לקרוא את הקטע המקורי במלואו – הוא גרוע אף יותר מהקטעים שהובאו פה
    הנה קישור – שימו לב לתגובות הנלהבות והלא ביקורתיות
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960195

  7. דעת תורה

    חזקה על בר אוריין ובר אבהן כמוהר"ר עמוס נוי שליט"א שהוא מכיר את דברי רבא במסכת "בבא בתרא" – "אין אדם נתפס בשעת צערו" (ובילק"ש – "על צערו"). צא ולמד – לפעמים הומור שחור, או דלוח, היא דרכם של בני אנוש להתמודד עם חוסר ודאות או פחד אמיתי. כמובן שלעתים, בצחוק נאמרים הדברים הרציניים ביותר. ובכל זאת.
    כיוון שהדברים יוחסו לאדם מסוים, יצאתי וראיתי עוד מפרי עטו. והנה, מהפוסט הבא שלו עולה שלא כצעקתה ואולי אפילו איש חסיד היה. ראו שם, שם:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=984877
    יש מאן דאמר שעצם האיזכור השלילי של פואד בן אליעזר מעיד כאלף עדים על גזענותו של הכותב, אבל אין דעת חכמים נוחה מסברה זו.

  8. יורגן

    גם אני בין אלה שקיבלו את צרור הבדיחות הזה למאייל. חקלן בדיחות פרטיות שרק מי שמכיר את ההתנהלות הארגונית של אמדוקס יבין. חלק מהבדיחות הן בדיחות קרש ישנות ויש גם כמה פנינים ממש מצחיקות.
    אצלי בעבודה, בשקט בשקט, פיטרו השבוע כמעט 100 עובדים. האווירה מחורבנת וכולם מדברים על הגל הבא.

    אם זה לא מצחיק אותך תמחק ותמשיך הלאה אבל לבנות על זה תיאוריות חברתיות …נו בחייך

  9. יהושע רוזין

    אל מנהלי האתר. למה שולחים כל פעם אותו דבר? חזרתי אחרי שהות של שבועים מחו"ל וכל פעם אינ מוצא אותו דבר. נא תשובתכם.

  10. רתם

    באות ההאשמות החבוטות של "רגישות מוגזמת" כלפי הכותב. אח אח, כמה חבוט.
    מי שכבר מגיב, אולי תתמודדו עם הביקורת של עמוס במקום להאשים ברגישות, בכיינות ועוד?

  11. אדגר

    הביקורת ממש לא במקום. נמאס מכל הפוליטיקלי קורקט – מותר לצחוק על עניים\מזרחיים\רוסים\ערבים\הומואים\נכים
    השאלה היא למי מספרים את הבדיחה ואם היא מצחיקה או לא
    אם באמת מדובר במאייל פנימי שמישהו שלח לחברים שלו בעבודה אז קח את הדברים הקונטקסט הזה
    אם הצחיק אותך אתה יכול להעביר לחברים שאולי יצחקו איתך
    אם לא מצחיק .. יש מקש מצד ימין שיודע למחוק
    הכי קל להעלב מכל דבר אבל מה לעשות , כזה הוא ההומור הישראלי – בחוץ קוצני, בפנים רקוב ואף פעם לא יוצא פראייר

    אז תפסיק להתנשא ולדרוש צדק בשם אחרים … תשתלב

  12. הייטקיסט

    סליחה שאני מרוויח הרבה, כשאני מוצא עבודה ולא מקצצים אותי
    סליחה שכשאני עובד 10 שעות אני מתנצל שאני יוצא מוקדם
    סליחה שאני כנראה לא אמצא עבודה אחרי גיל 45 גג
    והכי אני רוצה להתנצל זה על זה שאני חושב שזו סאטירה משעשעת על החיים בחברת היי טק לאור הפיטורים ההמוניים
    שבאותו מחיר לא מתביישת לצחוק על עוד כמה דברים כמו היחס לעובדי הניקיון
    אני חושב שהכותב פשוט חסר חוש הומור לחלוטין וראוי לו שלא יתקרב לספריו של קישון כי אם הוא יקרא אותם בכזו רצינות מובטח לו התקף לב במקום

  13. ירדנה אלון

    למגיבים כאן,שמתגוללים על רשימתו של עמוס נוי, ראשית למען הגילוי הנאות אינני מכירה באופן אישי את עמוס ,רק מהפעמים שהוא מעלה רשימות או תגובות,אז זוהי הכרות וירטואלית ,אני נוטלת את תפקיד הפרקליטה ויסלח לי עמוס מפני שאני יודעת שהוא מסוגל בהחלט להגן על עמדותיו ללא צורך בי,למרות זאת החלטתי להגיב מפני שכנראה אלה שמתגוללים עליו בטענה "המנומסת" כי "אין לו חוש הומור",כנראה שלא מבינים או מבינים אולם בוחרים להתעלם מהעובדה שמילים יוצרות ובוראות מציאות ותודעה ומודעות,גם אם הן נאמרות ב-"הומור" אנחנו כבר מכירים את ה-"הומור" הזה מתכניות סטאנד אפ,שבהן בשם ה -"הומור" מעמידים דמויות ממגדר מסויים ,ממוצא אתני מסויים ומלעיגים עליהן ומגחיכים אותן.וכך ממעיטים מערכם,וכך אף מתגלית הגזענות הסמוייה ,חוסר הרגישות ל-"אחר המובחן" לא משנה מאיזה מוצא,או מעמד כלכלי,או מגדר,
    בעשור האחרון בעיקר, נחשבים אנשי ה-"היי טק", ל-"אליטות" הם מסמלים סוג של קידמה ואייכות .הנה בא המצב הכלכלי הגלובאלי ופצע ופגע במעמדם הכלכלי,ובמעמדם בכלל,לפתע הם חשים בדיוק את מה שחשו עבדי הקבלן שעליהם מדבר עמוס ברשימתו, הנה הם נופלים מאיגרא רמא לבירא עמיקתה והופכים להיות כאחד האדם. האליטיזם הכלכלי שלהם הפך שביר ופגיע,ועושה להם בדיוק את מה שהוא עשה למעלה מעשור לעבדי הקבלן שהיו אויר מבחינתם.פתאום המעמד המיוחס מוצא עצמו מופשט לא רק מביטחונו הכלכלי אלא מכל הסמלים המעמדיים שהבטחון התעסוקתי העניק להם.(זה מאוד מזכיר לי את המיתוס הכנעני העתיק "ירידת איננה לשאול" שם מתבקשת אלת השמיים איננה לעבור בשבעה שערים כשבכל שער היא מופשטת מסמלי אלוהותה עד שהיא מתייצבת ערומה בפני ארשכגל אלת השאול שאותה היא באה לחמוס,לא אכנס לפרוט של המיתוס והפרשנות עליו מי שמעוניין להבין לעומק את המיתוס הכנעני שהוא חלק מן המורשת התרבותית שלנו יתכבד נא ו- google it כמו שנהוג לומר במחוזותינו).
    מאחורי ה-"הומור" שפיסות ממנו הביא עמוס נוי ברשימתו מסתתר מעבר לפחד הקיומי שהוא טבעי ומובן ,גם האגו צנטריזם של אלה שהוכתרו כ-"אליטות" אינטלקטואליות ותוגמלו בהתאם.כל כך עסוקים עמוק בעצמם,מתנאים ומתהדרים ב- "נבחרותם",האור הרב ששטף אותם סימא את עינהם והם לא ראו ממטר אף אחד זולתם,ועל כן לא מסוגלים להבין את "האחר",וכשהם מתייחסים אליו ממרומי ה-"אליטיזם" שלהם הדרך היחידה בה הם מתמודדים עם המבט עליו היא דרך ההגכחה שהם סבורים שהיא "חוש הומור".
    אז מה יש לנו כאן בעצם?-לעניות דעתי הבלתי קובעת לחלוטין וכאן אני מצרפת קולי לקולו של עמוס,יש לנו כאן "מומחים לבלטה" בני אדם שהוכתרו כ-"אליטות" אך ורק משום שהתמחו במקצוע מסויים מקצוע המחשבים ותוכנות המחשבים ,אולם לא למדו את החשוב מכל היות אדם רגיש למצוקות זולתו,רגיש לדימוי של הזולת הן בעיני עצמו והן כפי שהוא נתפש ע"י אחרים.
    נכון יש הטוענים כי "לא חשוב מה חושבים עליך,חשוב מה אתה חושב על עצמך" ולכן אם מציגים אותך באור נלעג ומבזה אתה יכול לפטור זאת במשיכת כתף,לצערי זה לא תמיד נכון,כי קורה לא אחת שאיך שהקולקטיב תופש אותך, בהתאם לזאת ,הוא יוצר תודעה קולקטיבית ,שהופכת ברבות הימים לסוג של "עדות אנתרופולוגית" באשר למי אתה, ובהתאם איך תשונע בסולם המעמד הכלכלי,חברתי,תרבותי
    מילים יוצרות תודעה, זהו כוחן לטוב ולרע.

  14. ניר

    ועוד מגן על פואד השמן הבטלן ?

  15. איגן

    אני לא יודע מה יותר שיטחי, אנשי ההיי-טק או התגובות הטיפשיות שלכן.
    -אנשי ההייטק שיטחיים ואטומים.
    -הערבים רוצחים.
    -המרוקאים סכינים.
    -הרוסים נרקומנים.
    …(תרגישו חופשי להוסיף עוד כמה הכללות טיפשיות)

    אנשי ההייטק עובדים קשה כמו כל אחד אחר ונלחמים על התנאים שלהם כמו כל אחד אחר.
    השוק עובד על היצע וביקוש וכולנו פרוצות (אם להשתמש במילה עדינה).
    פעם אנחנו למעלה ופעם בעלי החברות.
    כאשר יש ביקוש למהנדסים המחיר עולה.
    כשאין ביקוש המחיר יורד ויש גם פיטורים.

    מה הופך את הדרישה של אנשי הייטק לתנאים ללא רלוונטית?
    למה לסבלים בנמלים, לעובדי חברת חשמל, עובדי בנק ישראל (ועוד אין סוף אירגוני עובדים) מותר לדרוש תנאים הולמים ולהלחם על תנאי השכר (והם לא פחות טובים) ואנשי ההייטק צריכים לשתוק?
    בהייטק עובדים פחות קשה?
    או שמא מדובר בקינאה על התנאים שמסמא את עיינכם?

    לא שמעתם? עובדי קופי-בין התאגדו הם קיבלו תנאים טובים יותר.
    איזה תאוות בצע, הם מקבלים בונוסים כשבארומה קורעים את התחת ובקושי יש הפסקות למנוחה.

    אולי הגיע הזמן שגם עובדי הקבלן יתאגדו (וגם עובדי ההייטק צריכים) וילחמו על התנאיים המשפילים שלהם.
    מה אתם מצפים מעובדי ההייטק לעשות? לנהל עבורם את המאבק?
    יש להם מאבקים משלהם לנהל על מקומות העבודה שלהם.

    בשורה תחתונה, בלי ההייטק אף אחד לא היה יודע מי זה עמוס או ירדנה ולא היתה במה לקישקושים, האשמות, וההכללות הטיפשיות כלפי אנשי הייטק.
    הם מניעים את הכלכלה שלכם בין אם אתם רוצים ובין אם לא.
    הם יוצרים תעסוקה למנקות, עובדי מזון, מסעדות, חברות תעופה, חברות טלפוניה, עסקים קימעוניים, עובדי קבלן ונותני שירותים רבים.
    כשההייטק למטה המשק למטה.

    אולי תתמקדו במנהלים שגוזרים בונוסים מטורפים בזמן שהם מפטרים עובדים בשם ההתייעלות.
    אולי הם הבעיה ולא העובדים שלהם.

    כמו שאומרים בעיברית:
    "You are Barking up the wrong tree"

  16. שובו של הציני

    שלום לך מר עמוס נוי,

    שמחתי לקרוא את ביקורתך על העלוקות מההי-טק, ועוד יותר שמחתי על התגובות בסגנון של "כן, האלה מההי-טק, עושים כסף, מה הם חושבים לעצמם".

    כידוע לך אנחנו בממשלה שמחים על כל דבר שמפנה את תשומת הלב מהבעיה האמיתית (טיפול הממשלה במשבר, בעניים, באזרחים – עזוב, זה מה זה משעמם ודורש דיון אמיתי), ובמקום זה עוזר לנו באסטרטגיה של "הפרד ומשול".

    פעם אלה היו החרדים ("אין כסף למשלמי המיסים כי כל הכסף שלכם הולך לישיבות שלהם").
    פעם אלה היו המתנחלים ("אין כסף למשלמי המיסים כי כל הכסף שלכם הולך להתנחלויות שלהם").
    תמיד יש את עובדי חברת החשמל ("אין כסף למשלמי המיסים כי כל הכסף שלכם הולך לחשמל חינם שלהם").
    תמיד יש עובדי מדינה/הסתדרות/ועוד ועוד ועוד.

    אבקשך להציע אוכלוסיות/מקצועות חדשים כדי שנוכל להמשיך ב"הפרד ומשול", וכמה שיותר מהר לפני שיתחילו להצביע עלינו…

    בברכה,
    שר כלשהוא

    נ.ב. – אשמח לדעת מה המקצוע שלך ואיך נוכל לאנשים שהם לא במקצוע שלך לשנוא אותך.

    נ.ב. 2 – בלי קשר – המייל המדובר הוא באמת לא יותר מבדיחת קרש ארוכה (ולא מצחיקה אם יורשה לי…)

  17. ירדנה אלון

    אתה כותב בתגובתך – ….."מה אתם מצפים מעובדי ההי טק לעשות?לנהל עבורם את המאבק,יש להם את המאבקים שלהם לנהל"……
    זאת בדיוק הבעיה, שכל סקטור נאבק את המאבק הלגיטימי בהחלט שלו, במקום לגלות סולידאריות חברתית,ולקום כולנו כאחד ולהאבק כחברה על תנאי עבודה שמכבדים את העובד לא משנה מאיזו עדה,מוצא,מקצוע.וכאן ה-"אליטיזם" המפוקפק של מגיבים כמוך שחושבים רק על טובת הסקטור שלהם וכל השאר "וואללה לא רואים אותם ממטר".
    ובאשר לטיעון השני שהעלית בתגובתך……"הם (אנשי ההייטק) מניעים את הכלכלה,הם יוצרים תעסוקה למנקות,לעובדי מזון,מסעדות," וכ'וכו'
    בדברי רהב ושחצנות ונקודת מבט על בני אדם כל כך אדנותית לא נתקלתי כבר הרבה זמן.החלוקה הזאת לאדונים ומשרתים מקומה יאה למאה התשע עשרה,אני מציעה לך באופן אישי לקחת פסק זמן מקריאת תוכנות מחשבים ואפילו מקריאת רשימות בהעוקץ (יסלחו לי העורכים) ולהקדיש מעט זמן לקריאת ספרות טובה דוגמת הבה נאמר "ניקולאס ניקלבי" של אחד צ'ארלס דיקנס שכתב בדיוק על הדברים האלה על היחס ההרארכי והיהיר והמתנשא של המעמדות ה-"אליטיסטיות" באנגליה כלפי אלה שנקראו"הצוארון הכחול" מעמד הפועלים,אבל כמו שטענתי בתגובתי הראשונה אתה משתייך לזן שנקרא "מומחים לבלטה" סוג אנשים שהתמחו בנושא מסויים,זה מה שהם יודעם,זה מה שהם מכירים ומעבר לכך הם בורים ועמי ארצות בנושאים אחרים. זה לא אליטיזם בעיני,הסטנדרטים שלי כנראה אחרים ושונים (אני לא באה לטעון שהם יותר טובים,הדרישות שלי ממי שמכנה עצמו "אליטיסט" הן אחרות, ואליטיזם לא מתקשר אצלי בכלל עם ממון,כלומר זה לא שבשל העובדה שמישהו מרוויח משכורת מעל הממוצע זה מה שהופך אותו ל-"אליטיסט" אני הכרתי בימי חלדי נשים שעבדו כיצאניות והרוויחו אלף חמש מאות דולר בלילה (אתה עושה את זה בשבוע?) זה לא הפך אותן ל-"אליטיסטיות"
    ועוד משהו , אינני מקטינה מחשיבות וערך חברות ה-,ה-"היי טק", שמזינות עובדי שרותים כאלה ואחרים. יחד עם זאת אנשי שרותים,מסעדנים למינהם היו עוד לפני שמישהו בכלל ידע לכתוב את המילה "היי-טק",ולידיעתך גם אנשי המלונאות והתיירות מזינים הרבה אנשי שרותים ולא רק שרותים מסביבם, גלריות רבות בכל הארץ מתקיימות מכך שיש מדריכי תיירות שמובילים את התייר לאחר ביקור באתר זה או אחר למסעדה,(שמפרישה להם 20% מההכנסה,)או לגלריות,(שגם מפרישות אחוזים בהתאם לכיסו של המדריך) והם לא רואים עצמם "אליטיסטים" ולא מסתכלים מגבוה על כל אלה שהם מזינים .כך גם הדייגים שיוצאים מנמל יפו בספינות הדייג הרעועות שלהם מזינים ומפרנסים תעשייה שלמה סביבם.
    בקיצור מה שזה אומר שכולנו קשורים אחד בשני, כולנו "רקמה אנושית" השאלה היא עד כמה הריקמה,המארג האנושי הזה מהודקים וצפופים ויוצרים יחידה הרמונית או עד כמה המארג הזה הוא רופף ופרום ולבסוף מתפורר.מי שבא מההיי טק וגישתו כגישתך יוצר את המארג החברתי הרופף והפרום,(דרך אגב רק ככה להשכלה כללית כדי שתתחיל להצדיק את התואר "אליטיסטי" אתה יודע בשביל כבוד צריך לעבוד אז מארג נקרא בבודהיזם "טנטרה" ועל הפילוסופיה העמוקה שעומדת מאחורי המושג הזה, טוב, אתה איש "היי-טק אז google it please)
    זה לא אליטיסטי בעיני וזאת לא החברה ולא המרקם ולא המארג החברתי שאני מייחלת לו, או מאחלת לקולקטיב שבתוכו אני חיה ומתפקדת.

  18. אביעד

    לא ניתן באמת לצפות מעובדים במדינה שמעודדת חוסר-התאגדות, ומקבלים תנאים טובים בעבודה שדווקא הם מתוך פרץ אלטרואיזם בלתי צפוי יחליטו לפתע לפעול למען התאגדות, תוך סיכון מקום העבודה שלהם והסיכוי שלהם להתקבל למקום עבודה אחר אם יפוטרו בעקבות הצעדים שנקטו.
    הלוואי שהמשבר הנוכחי יוביל להתאגדויות עובדים בהיי-טק.
    אבל כמו בכל תחום בחיים, להטיל את האשמה והאחריות לשינוי על האנשים הקטנים היא טעות. השינוי האמיתי צריך לבוא מהמדינה, ממפלגות פוליטיות, מארגונים חברתיים שיפעילו כוחם על הקודמים על מנת שיפעלו.
    זה מזכיר לי במידת מה את יום כדור הארץ ה"נחגג" בישראל, שבו בחיבוק דב השלטון האחראי למרבית הזיהום וחוסר המעש בנושא איכות הסביבה, מחבק את היום ומארגן אותו ווכל היום מחלקים טיפים בתקשורת איך אנחנו, האזרחים הטנים היושבים בבית, יכולים לשנות את אורחות חיינו.
    כל זאת כאשר שינוי אמיתי יכול באמת לבוא רק אם המדינה תשנה דרכיה, ולא אם מוישה זוכמיר מרחובות יכבה את הנורה בסלון כשהוא יוצא לחבר.

  19. ירדנה אלון

    לאביעד שלום,
    ראשית אני סבורה שהמדינה זה אנחנו,אנו האזרחים הקטנים הן כיחידים וכקולקטיב אנחנו זה המדינה ואת המסגרת החברתית מדינית אנחנו צריכים לקבוע לא מאה עשרים חברי כנסת שרובם נמצאים שם בשל אינטרסים אישיים ולא מפני שהם באמת מעוניינים בקביעת מסגרת חברתית שתשפיע לטובה ולרווחת האזרחים,אנחנו אמנם לא אשמים במצב מפני שהוא ניכפה עלינו ,אולם מוטלת עלינו האחריות לשנות אותו והשינוי לא יבוא אם כל סקטור יחשוב רק על האינטרס שלו ,השינוי יבוא אם כולנו כאקט של סולידריות חברתית נבין עד כמה אנחנו תלויים אחד בשני ושרווחתו של האחד או של סקטור או קולקטיב אסור שתבוא על חשבון רווחתו של סקטור אחר .מפני שזה פועל לטובת האינטרסנטים שנמצאים בעמדות הכוח וההשפעה השילטונית "הפרד ומשול" זוהי המצאה מניפולטיבית עתיקת יומין והיא לא התחילה עם המשבר הגלובאלי והלוקאלי ,היא תמיד הייתה שם, רק שבכל פעם שיש השגים חברתיים כאלה או אחרים והאזרח הקטן סבור שהוא יכול ללכת לענייניו היומיומיים הוא נרדם בשמירה ,וההרדמות בשמירה היא בעוכריינו ולכן אנחנו חייבים וזוהי אחריות שלנו לשמור על ערנות תמידית באשר למתרחש סביבנו, זה מתיש,זה מכביד,אבל חוסר בטחון תעסוקתי וכלכלי האמן לי מתיש לא פחות ואפילו יותר.אז כך שאנחנו חייבים להיות כל הזמן כפי ששר זאת בוב דילן all along the watchtower,ללכת כל הזמן לאורך מגדל השמירה.