• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

"בחירות 2009" - איפה השד העדתי?

מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

ביום רביעי ה-22 לאפריל, נכחתי בכנס שאורגן על ידי החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. נושא הכנס היה: "בחירות 2009". כתב העת של המחלקה למדע המדינה – "המרחב הציבורי" – אירגן את האירוע. בחלק הראשון, היה דיון אקדמי בתוצאות הבחירות. בחלק השני, הוזמנו שלושה פוליטיקאים/ת לנתח את תוצאות הבחירות והדרך אל העתיד הקרוב, מזוית הראיה שלהם.

את החלק הראשון הנחה ראש החוג דר` אמל ג`מל אשר גם פתח את הדיון. דר` אמל אמר כי בחירות 2009 הדגישו את הפער הקיים כיום בישראל בין הליך הבחירות ותהליך הרכבת הממשלה (מעשה המרכבה של הקואליציה). בדמוקרטיה הישראלית, כמו בכל דמוקרטיה, אמורות תוצאות הבחירות הכלליות לכנסת לשקף את "רצון הבוחר". אך, תוצאות הבחירות אינן בהכרח משתקפות בהרכב הממשלה המוקמת לאחר גיבוש הקואליציה. מצופה כי הקשר בינהם יהיה חזק. על פי דר` אמל, הקשר שבין תוצאות הבחירות בישראל – התחלקות הקולות הפולייטיים בבחירות הדמוקרטיות – ובין הממשלה המוקמת כפועל-יוצא של גיבוש הקואליציה, הינו מיקרי ביותר. מבחינתו, יש כאן עירעור נוסף על הלגיטימציה של המערכת הדמוקרטית הישראלית. תהליך גיבוש הקואליציה הוא בעייתי בגלל מספרן הרב של המפלגות המתמודדות, ואלה המרכיבות את הממשלה בסופו של דבר. הפתרון? העלאת אחוז החסימה על מנת להוריד את מספר המפלגות המתמודדות בכנסת.

פרופסור מיכל שמיר הציגה נתונים אמפיריים מעניינים ביותר. על השאלה שנשאלה בסקר שהיא ערכה, על מה היו הבחירות ב-2009 ענה רוב מוחלט מהנשאלים כי הבחירות היו על הנושא של: "העם רוצה ממשלת ימין". זו הייתה תשובתם של  מהנשאלים. בנוסף, מתברר כי קרוב ל 60% מכלל אזרחי ישראל רואים בהקמת מדינה פלסטינית את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. קרוב לשני שליש מהנשאלים אומרים כי הם מעדיפים משטר כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי או סוציאליסטי מאשר קפיטליסטי. 74% מהנשאלים טענו כי על הממשלה מוטלת החובה לדאוג לכך שלאזרחי המדינה תהיה עבודה ופרנסה. על פי ניתוח התשובות הגיעה החוקרת למסקנה מרכזית אחת: הציבור רחוק מאוד ממנהיגיו בעמדותיו, והמנהיגות הפוליטית בישראל אינה מביאה לידי ביטוי את רצון הבוחרים. בלי שום ספק, מסקנה דמוקרטית מעניינת ביותר.

הדובר השלישי היה פרופסור יואב פלד. פרופ` פלד ניתח את מה שהוא הגדיר כ"מותו של השמאל הציוני" בבחירות 2009. על פי הנתונים שהוצגו על ידו,ֹבשנת 1992 היו 56 חברי כנסת למפלגת "העבודה" ו"מרץ" ביחד (זהו "מחנה השלום הציוני"). בתהליך הידרדרות רציף ועיקבי פחות או יותר, (עם השתהות קלה בתהליך ההידרדרות בתקופתו של עמיר פרץ) מפלגות השמאל הציוני (אמת + מרץ) הגיעו בבחירות האחרונות ל-16 חברי כנסת בלבד. "השמאל הציוני" איבד במהלך 17 שנה למעלה מ-70% מכוחו האלקטוראלי. מפלגת העבודה, טוען פרופ` פלד, היא מפלגת ההון. ובנוסף, מפלגת העבודה היא מפלגת ה"אי-שלום". מפלגת העבודה אינה מפלגת שלום. מאחר והבוחרים/ת, לדעתו של פלד ובניגוד לדעה הרווחת, הם בוחרים חכמים/ת, אין הם בוחרים בתנועה פוליטית הנוטה לשקר להם ולעצמה. הבוחרים הולכים עם מי שאומר להם ולעצמו את האמת. האמת אינה בשמאל הציוני. השמאל הציוני מת, טוען פרופ` פלד.

את הדיון האקדמי נעל פרופסור גדעון דורון. אחת מהנקודות המעניינות שהעלה פרופ` דורון הייתה שמפלגת קדימה בתור מפלגת שלטון הציגה רצון דל ביותר להגיע לשלטון. היא עסקה ב"קניבליזם פוליטי" – בלשונו הציורית – קדימה טרפה את הבוחרים מהמפלגות שלשמאלה במקום להאבק באופן נחרץ במתחריה שמימין. בנוסף, עשתה מפלגת קדימה שגיאות פוליטיות טקטיות רבות. הדרך אל השלטון הייתה חסומה, והיא נחסמה גם על ידי מפלגת השלטון (לשעבר) עצמה.

בדיון הפוליטי הופיעו, בסדר הזה, ח"הכ נחמן שי, שלי יחימוביץ והשר ישראל כ"ץ. הם אמרו פחות או יותר מה שפוליטיקאים אומרים בדרך כלל לאחר שהתוצאות של התחרות המשמעותית ביותר לגביהם, נודעו ברבים. נחמן שי טען שקדימה ניצחה. בהתחשב בכל המגבלות שהיו למפלגתו זהו ניצחון גדול, אמר. נניח. שלי יחימוביץ דיברה בעיקר על רעיונות כלליים בקשר לבחירות ופוליטיקה בישראל וחידשה מעט מאוד בקשר למפלה של מפלגתה. היא ייחדה מעט זמן להסבר המציאות המוזרה שאליה נקלעה היא, מפלגת העבודה והיושב ראש של המפלגה. אין מה להסביר, על כן אין מה לחזור על אי-ההסברים. השר ישראל כ"ץ הראה כי יכולתו המניפולטיבית במרכז הליכוד משרתת אותו היטב בחישוביו הפוליטיים. נראה כי יכולתו המבריקה "לעשות קומבינות" היא הנכס האישי היקר ביותר שלו. אך נראה גם שהנכס הפרטי שלו מתחיל להיות הנכס המרכזי של מפלגתו. אפשר לשער שעוד נשמע רבות מהשר ישראל כץ.

האם ישנו לקח כללי שאנו, השומעים יכולים היינו ללמוד מהדיון הזה? נראה לי כי כן.

את הפורום האקדמי שאלתי שאלה אחת: "להיכן נעלם הגורם האתני בניתוח האקדמי של בחירות 2009"? התשובות שקיבלתי היו מעורפלות ביותר. לי – נראה כי הפער המעמדי-אתני בישראל הולך ומעמיק. בשורה תחתונה נראה לי כי ישנה קבוצה אתנית אחת שלטת אשר מצליחה להעמיק את ייצוגה האלקטוראלי ואת אחיזתה בשלטון והיא עשתה זאת גם בבחירות 2009. נציגיה של קבוצה זו מצליחים, בחירות אחר בחירות, להגיע להישגים מרשימים בהותירם מאחוריהם חברה לא-שיויונית, שסועה, מפורררת והרוסה מבחינה כלכלית וחברתית. אי-השיויון החברתי כלכלי מעמיק, והשלום המיוחל והמובטח הולך ומתרחק ואולי נגוז לגמרי. והיו בחירות ויש שלטון. האם יש מבחן תוצאה על פיו נבחנים פוליטיקאים בישראל? האם אי השיויון יעמיק או ישכך בתום שנות כהונתה של הממשלה הנוכחית ולקראת הבחירות הבאות? מי רוצה לנחש או לשער או לנבא?

המסקנות שלי מהדיון שהתרחש אתמול בחוג למדע המדינה של אוניברסיטת תל אביב הן כדלקמן: אין ערבים בממשלת ישראל למרות שהם 20% מאזרחי ישראל, המערכת הדמוקרטית בישראל ממשיכה להיפרם ולהיפגע, הבוחרים אומרים את רצונם והוא רצון מסויים ביותר, ומדיניות הממשלה היא דבר אחר ושונה לגמרי מרצונם של הבוחרים, המפלגה שאמורה להיות "מפלגת העבודה" היא למעשה "מפלגת הון" ו"מחנה השלום הציוני" הוא למעשה תנועת "אי השלום הישראלית", ולסיכום מפלגת השלטון לשעבר אפילו לא מצאה כוחות נפש בעצמה להיאבק על השלטון עם יריביה האמיתיים. ללא ספק זו מפלגת אוירה. אלה היו הבחירות של 2009. בחירות מעניינות. העולם המהופך של גורג` אורוול מ-1984 כבר כאן. החידוש היחיד, גם על פיה של פרופסור שמיר, היה ההופעה הממשית הראשונה של כוח פוליטי בידיהן של נשים בישראל. אולי משם יצא משהו בעתיד. אולי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חסיה חומסקי פורת

    לקראת הסוף נגעת בנקודה חשובה, אבל גם אתה נגעת בה ממש בשוליים, בסוג של מס שפתיים: איפה הנשים? אנחנו מהוות 51% מכלל האוכלוסיה. אבל בכנסת אנחנו 10% ובממשלה, מתוך 30 שרים – רק שתי שרות, במשרדים שנתפסים שוליים: המדע והספורט (נו, באמת…) והקליטה.
    סביר להניח שהתמונה תשתנה כאשר 51% ממקבלי ההחלטות בכל תחומים יהיו נשים ממיגוון של מוצא, רקע, דת ובעלות תפיסות עולם מגוונות. עצם השתתפות 50% נשים בדיונים ובהחלטות תוסיף היבטים נוספים שהגברים נאטמו אליהם בתהליך הסוציאליזציה שלהם, לנושאים כגון חינוך, רווחה, בריאות, – שהם המראה האמיתית של החברה, אבל גם לפוליטיקה. נשווה נא בנפשנו התייחסות ערכית- מוסרית, הומאנית בדיונים שיכריעו האם לפתוח במבבע צבאי או לא. אופטופיה? אני לא בטוחה. דרוש אומץ? בהחלט כן.

  2. עמית

    הפער הזה הוא מדומיין ולא ממשי. את ההסבר לסתירה לכאורה אפשר למצוא בפער בין "דעותיו" היוניות והסוציאליסטיות של הציבור לבין הצבעתו בפועל. מדובר בדעות שהן יותר בגדר "הצהרת כוונות" כללית, שמושפעת גם מאיך היה העונה בסקר מבקש להצטייר בעיני עצמו והסוקר. קצת בדומה לזה יאמר גם גדול זוללי הערבים מתל רומידה בחברון שהחזון האמיתי שלו לימי המשיח זה "לא ידעו עוד חרב". ברגע האמת רוב הציבור בוחר בדר"כ בנאו-ליברלים בטחוניסטים. הפוליטיקאים כבר למדו מזמן שכדי לספק את אותו חלק סוציאליסטי מדומיין בנפשו של הציבור, מספיק להצהיר פעם אחת במערכת הבחירות ש"איננו רוצים לשלוט על עם אחר" וש"אנו בעד השכבות החלשות", וזהו- אחרי שנבחרים אפשר שוב להוריד מיסים, לקצץ בתקציב, להעמיק את הכיבוש ולפתוח בעוד מתקפה צבאית.

  3. איציק ניסני

    בלב האומה צרובה אמת לאמיתה.
    השמאלן הינו בדרך כלל ממדינת תל אביב בדרך כלל מתיחס לעצמו מעל לסביבה
    הוא מתחסד והמצטנף במגדל שן.
    הוא דובר עברית וסוציאליסטית
    אבל חושב בצרפתית קפיטליסטית .
    הוא מחבב כנסיות ומסגדים על בתי כנסת .
    ועובדה :כשמזדמן לו הוא הופך קשת מזרחית לעוד שלוחה של חד"ש במקום מרץ.
    אלה החיים ומה שהיה הוא שיהיה .
    או כמו שהם אוהבים בשפתם …
    סי לה ווי ,דה זיה וו,
    סי פי ני .
    .

  4. יעל

    אהבתי מאוד את מה שכתבת. קצר, שנון וחד.

  5. שור

    חבל שחלק משוק האקדמיה עוסק בעסקי אוויר, ולא מדובר באיכות הסביבה.
    הטענה (של שני המרצים הראשונים) שתהליך הרכבת הממשלה או תוצאות הבחירות לא משקפים את רצון הישראלים הם אוויר חם במקרה הטוב,
    או סוג של נסיון נאו פשיטסי לעוות את הדמוקרטיה שלנו במקרה הרע.

    לעומתם, דברי פרופ' פלד על קריסת השמאל הציוני הם נכונים – הציבור לא מוכן לקנות סיסמאות שקריות לא בתחום המדיני ולא בתחום החברתי-כלכלי.
    כמעט כל דבר שהשמאל האמין בו קרס לחלוטין – תהליך אוסלו, הבולשיבזם בקיבוצים, חברת העובדים, תפקיד מפעלים ממשלתיים, השפעת מונופולים שמנמנים, מיסים גבוהים עד 80-90% ועוד ועוד.
    מה נשאר מדגניה, סולל בונה, כור, הסנה ויתר יצירות השמאל הציוני ? כולם הופרטו או עלו בלהבות .

    כעת שרידי השמאל הציוני תולים תקוות באובאמה….. אוח כמה טוב שיש אובאמה שיעשה כאן סדר חחחחח
    המציאות שוב תלמד אותנו שראיית המציאות שלהם אינה טובה בלשון המעטה.

    והדברים לא נכתבים חלילה בשנאה או בבוז (כי יש להם תרומה גדולה לישראל) אלא מתוך נסיון ללמוד מה טוב לנו הישראלים.

    שור

  6. איל

    לגבי טענת היעדר הייצוג:

    הפתרון נראה לי תמוה. החוקר טוען שהציבור לא מיוצג עקב ההסכם הקואליציוני ומציע להעלות את אחוז החסימה ובכך עוד יותר הייצוג יקטן והבעיה תוחרף יותר.

    לגבי הממצאים של מיכל שמיר

    ראשית, הציבור מוכן לויתורים מסוימים אבל הוא רוצה שהמבצע של הויתורים יהיה הימין כי מהשמאל הוא מפחד שהוא יותר יותר מדי.

    שנית, המחלוקת בין שמאל וימין היא גם על טוהר הנשק בלחימה בטרור. כאן יש הבדל אידיאולוגי ברור בין עמדות הימין לעמדות השמאל לגבי מוסר לחימה של פגיעה בבלתי-מעורבים בטרור למשל. כאן אין פער בממצאים.

    לכן, כאשר הציבור רוצה ממשלת ימין הוא רוצה ממשלה שאמנם תוכל לוותר אבל שלא תהיה "יפת נפש" בלחימה בטרור.

    שלישית, הציבור מוכן למדינה פלשתינית או קיי.

    אבל האם הוא מוכן לנסיגה חד צדדית במסגרת תוכנית ההתכנסות שהייתה המצע של קדימה?

    האם הוא מוכן לחלוקת ירושלים?

    האם הוא מוכן לויתור על רמת הגולן?

    האם הוא מוכן לחזרה של חלק מהפליטים בתור פשרה?

    עם כל הכבוד, להסכים על מדינה פלשתינאית עדיין משאיר הרבה סוגיות שיכול להיות בהן פער בין יונים לניצים.

    לגבי דורון:

    מהו הוא בעצם טוען על קדימה? קדימה כיוונה את התעמולה שלה בעיקר נגד הליכוד ונתניהו. העובדה שקדימה לקחה קולות ממפלגת העבודה, נובעת מדפוסי ההצבעה של הציבור. מה קדימה הייתה יכולה לעשות בנידון?

    לגבי ייצוג נשים

    כנראה שמבין אלה המסים להשתלב במערכת הפוליטית יש פחות נשים.

    כאשר אישה מועמדת אז הנשים לא מצביעות עבורה בהמוניהן. הנשים מפולגות בתוך עצמן לגבי הסוגיות הפוליטיות והן לא תצבענה עבור אישה המצויה מהעבר השני של המתרס מבחינת יוניות-ניציות.

    למשל נניח שהאיחוד הלאומי יציב בראשו אישה. האם סביר לצפות מהנשים שהצביעו מרץ להצביע עכשיו לאיחוד הלאומי רק מפני שמדובר באישה?

    ואם תהיה מפלגת נשים שתערפל את המצע שלה לגבי יוניות-ניציות אז אותה מפלגה בעצם לא תיתן תשובה לבעיות החשובות של ישראל.

  7. סמולן

    לשור: נא להפריד שנת אור אחת או שתיים בין מפלגת העבודה דהיום, שעסקה בהפרטה וריסוק של כל פיסת סוציאליזם בארץ הקודש, ובין האנשים שהקימו אותם, בלי שום קשר לבולשביזם. אם היה מדובר על בולשביזם, היו כאן קברים המוניים של בנקאים, קולאקים, ופרזיטים אחרים. הסוציאליזם שפעל בישראל היה אחר במבנה ובלוגיקה שלו מהסוציאליזם הסובייטי, ואולי בגלל זה המרכסיזם לא תפס כאן מעולם – היתה לו תחרות יעילה.

    במסגרת שלל תהליכים שעברו על ישראל בשנות השבעים והשמונים, התבצעה ההפרטה הגדולה, אבל היא בוצעה באגרסיביות חסרת רחמים, ולעתים קרובות עיוורת לגמרי מבחינה עובדתית. עדיין, נותרו המון קיבוצים, שמצאו כל אחד את הדרך לשרוד. עדיין, זו צורת חיים מאד אפקטיבית מהרבה בחינות, והרבה אנשים היום בונים ב"בנה ביתך" שלהם.

    לא צריך להיות אנטי-קיבוצי כדי לשים לב שאפילו בשיאם, הקיבוצים לא איגדו יותר מאחוזים בודדים של היהודים בארץ ישראל. לכן, זו שיטה שלא הצליחה בהיקפים גדולים אף פעם. אבל גם לא ממש נכשלה. קיבוצים עדיין שורדים, ולעתים שורדים מצוין.

    זו אותה קבוצה במפלגת העבודה שריסקה את הקיבוצים, סגרה את "דבר", והפריטה כל דבר שזז, היא היא שהביאה את אוסלו, והיא היא שהופרכה באינתיפדה השניה. זו תפיסת עולם מלאה ומגובשת, שקשורה כנראה להתבגרות במסגרת "דור המדינה", למלחמת יום כיפור כאירוע מכונן, לגילוי חו"ל ולקידוש של ארה"ב. הם עכשיו הולכים ונעלמים. זו דעתי, לפחות.

    הבעיה המרכזית שלהם היא שהם לא מצליחים לגבש עמדה פוליטית ברורה הנובעת מהמסקנה שלהם, שאין פרטנר ולכן אין מצב למדינה פלסטינית. כאן באתר זה נחשב לסוג של רוע ואורינטליזם, אבל מבחינה ציבורית, העמדה הזו סבירה ומכובדת מאד. הם לא מעיזים לדון במכניזמים חלופיים – טרנספר, מדינה דו לאומית או גלות מרצון של היהודים. או כניעה ללא תנאי לפלסטינים. או משהו.
    על אי החזון ואי הפקת הלקחים הפוליטית, הם משלמים בריבית דריבית. זו דעתי.

  8. מירון רפופורט

    מעטים שמו לב שבבחירות האלה, לפחות מבחינת הייצוג, המזרחיים נעלמו מהימין. הימין הלאומני-פשיסטי זכה בהישג ניכר בבחירות האלה: ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי והבית הלאומי קיבלו יחד 22 מנדטים. מתוך 22 חברי הכנסת האלה רק אחת!!! (אורלי לוי) היא מזרחית. כל היתר הם אשכנזים (למעט דרוזי אחד בישראל ביתנו).

    בליכוד, פעם מעוז מזרחי, יש שבעה מזרחיים מבין 27 חברי הכנסת לעומת 16 אשכנזים (בליכוד יש ח"כ דרוזי אחד ועוד שלושה שמוצאם אינו ידוע לי). בקרב הנהגת הליכוד, השלטון האשכנזי נחרץ עוד יותר. מבין 14 השרים, 12 הם אשכנזים.

    לא מדובר רק בייצוג. בקרב מצביעי הימין הלאומני-פשיסטי יש רוב ניכר לאשכנזים: כ-50 אחוז ממצביעי ליברמן הם עולים מחבר העמים, ומחקר לא מייצג מגלה שבקרב "הוותיקים" שהצביעו ליברמן יש נוכחות אשכנזית ניכרת מאוד. האיחוד הלאומי קיבל חלק ניכר מקולותיו בהתנחלויות, שם שם רוב אשכנזי ברור. לגבי הליכוד, אני לא מכיר נתונים לגבי הפרופיל העדתי של המצביעים אליו בבחירות האחרונות, אבל נדמה לי – על בסיס תחושות יותר מאשר על פי מחקרים – שחלק ניכר מהאלקטורט המזרחי הוותיק של הליכוד הצביע הפעם קדימה.

    דבר אחד אפשר לומר בבירור. בניגוד למשוואה הוותיקה- והוולגרית למדי, יש לומר – האומרת מזרחי שווה ימין, אשכנזי שווה שמאל, בבחירות האלה אפשר לומר בסבירות גבוהה כי מצביע לאומני-פשיסטי הוא מצביע אשכנזי וכי המייצג שלו בכנסת הוא בוודאות כמעט מוחלטת אשכנזי. זוהי המשוואה החדשה.

    למשוואה הזו, לפרופיל העדתי הזה, יש גם מקבילה חברתית-מעמדית. ליברמן גרף קולות רבים מהמעמד הבינוני – אנשי הייטק, מהנדסים, רופאים. על הרקע הזה אפשר גם להבין את העמדות הניאו-ליברליות הקיצוניות של ליברמן. זהו גם הרקע החברתי של רבים ממצביעי הימין הדתי-הלאומני.

    בפעם הראשונה מאז הכיבוש, בבחירות האחרונות הצטייר ימין לאומני-פשיסטי שיש לו מאפיינים "קלאסיים" של ימין פשיסטי אירופי: בוחרי מעמד בינוני, השונאים את "אוכלי החינם" (איגודים מקצועיים, מובטלים, סתם מקבלי קצבאו), שלוקחים לו את המסים, שונאים את הזרים ואת האחרים שלוקחים לו את המדינה, והופכים את השנאה הזו לפרקטיקה ולתזה פוליטית. זה אולי ההסבר להופעתו של השד העדתי החדש – השד האשכנזי.

  9. מאיר עמור

    שלום מירון
    אני שמח עם הפוסט שלך, ואני מסכים עם הניתוח שלך, כמעט במלאו חוץ מהפריודיזציה. מה שקראת השד העדתי האשכנזי (החדש) היה גורם במערכת הפוליטית, כלכלית ותרבותית של ישראל מקדמת דנא. לא הייתה אף קבוצה אחרת שהשתמשה במוצאה כמנגנון הבחנה בין אנשים וכמנגנון הקצאה של משאבים כמו קבוצת היהודים שבאו מאירופה – ובעיקר ממזרח אירופה. יתכן, שחלק מהסיבה היה שהם היו, מבחינה היסטורית, אלה שהיו ליד ברזי ההקצאה, ואחרים היו מתנהגים בדומה להם, אילו היו במקומם. אבל, זוהי רק השערה תיאורטית (אולי אפילו סבירה). היסטורית, השימוש במוצא כמרכיב בחלוקת הכוח שמור לקבוצה היהודים אשר הגיעו ממזרח אירופה. הם עשו זאת כמעט באופן בלעדי ולאורך ההיסטוריה הישראלית מאז תחילתה. את התימוכין לטיעונים אלה ניתן למצאו בתעודות היסטוריות (שליחות יבנאלי, לדוגמה, הגירוש מדגניה של התימנים, חלוקת משאבים לא שווה בין פועלים "טבעיים" ופועלים "תרבותיים" ועוד ועוד ), ובעובדות סוציולוגיות פשוטות למדי (חפיפה בין מעמד ואתניות) . אבל, אני בהחלט מסכים איתך שבבחירות הללו הנושא הזה הפך לבולט לעין במיוחד ומעניין שדווקא אותו רואים כל כך מעטים. אין לי ספק שאספקט זה יבוא לידי ביטוי פוליטי בעתיד הקרוב מאוד.

  10. אילנה

    תודה מאיר, מאמר מרתק אילנה

  11. שור

    סמולן – לא ממש סתרת את מה שכתבתי. המציאות הויבלה את יורשי מפלגת העבודה לכלכלה יותר קפיטליסטית.

    למירון (אם זה חשוב לך) –
    שכחת בימין העמוק את ח"כ בן ארי, מזרחי מדרום ת"א.
    ובליכוד יש 9 מזרחיים (כלומר שליש), מתוכם 3 שרים (גדעון סער הוא בוכרי יעני חצי מזרחי (-: )

    שור

  12. ירדנה אלון

    ראשית אני מצרה על כך ששוב ושוב ההתייחסות למזרחים ולמזרחיות היא למוצא האתני ולא להשקפת עולם, כבר דובר רבות הן באתר העוקץ ובכלל שהמזרחיות היא לא משהו מהותני,של מוצא אתני אלא עניין של השקפת עולם חברתית,כלכלית,פוליטית תרבותית, ולמרות זאת מתעקשים גם אלה שמוצאם האתני מזרחי לראות אך ורק את המוצא האתני כהגדרת זהות חברתית פוליטית ולא היא.
    שנית למירון – אתה כותב בתגובתך שבבחירות האלה המזרחים נעלמו מן הייצוג הימני, לעניות דעתי המזרחים אף פעם לא ייצגו את הימין הן המרכזי והן הקיצוני, זוהי בדותא חסרת שחר שה-"שמאל הנאור", והתקשורת הדביקה להם שהם ימנים קיצוניים, אחד מסממניה של הגזענות הסמויה שאלה שמוצאם האתני הוא מארצות האיסלאם הם שונאי ערבים ומכשול לשלום.
    האמת היא שהימין הקיצוני ומה שנקרא נוער הגבעות ורוב רובם של המתנחלים מחוץ לקו הירוק הם לא מזרחיים (לא במוצאם האתני ובטח שלא בהשקפת עולמם כשאנו באים להגדיר מזרחיות כהשקפת עולם)מועצת יש"ע איננה תנועה שחבריה הם מזרחים במוצאם האתני. התבונן הייטב ותראה מהו מוצאם האתני של חברי תנועת מועצת ישע ומי המנהיגים שלה ,ואם תמצא שם מזרחים במוצאם האתני הרי שזהו מיעוט שבמיעוט,כך גם בישיבות ההסדר,כך גם במפלגות הימניות מ ליברמן וימינה(אורלי לוי היא מזרחית במוצאה האתני אולם אשכנזיה אירופוצנטרית בהשקפת עולמה.)
    המנהיגות של הליכוד ובעיקר אלה שנמצאים בצד הימני של המפה הפוליטית הם ברובם הגדול ממוצא אירופוצנטרי,ובעלי הכוח וההשפעה בכל המפלגות הן הימניות והן מרכז ושמאלה ממנו זוהי מנהיגות שמוצאה האתני הוא אירופוצנטרי.
    אז הגיע הזמן,והגיעה העת, לחדול מהבדותא הזאת שהמזרחיים הם ימניים קיצוניים ושונאי ערבים,וזה לא התחיל בבחירות האחרונות זה היה תמיד כך(אפרופו כ"ך המנהיג של התנועה הזאת וממשיכי דרכו הם לא מזרחיים במוצאם האתני)אני על כל פנים לא מסכימה יותר לשתף פעולה עם הבדותא הזאת ובכל מקום שאראה אותה כתובה או מדוברת אצא חוצץ נגדה,די לשקר הגס הזה.
    נכון שהתקשורת המצלמת והכתובה התמקדה ובחרה להבליט מתוך מגמתיות את הצעקנים והמתלהמים שבמצביעי הליכוד שמוצאם האתני הוא מזרחי ובחרה להעלים במגמתיות מן המרקע ומן התקשורת הכתובה את הצעקנים והמתלהמים שמוצאם האתני אירופוצנטרי. וזאת על מנת להעצים בציבור את הסטיגמה שדבקה במזרחים כשונאי ערבים ועוכרי השלום אבל נא לזכור התקשורת התמקדה במצלמותיה,היא זאת שבחרה את מי להראות ומה להראות כביכול כ "הוכחה ניצחת" ואנחנו הצופים הפאסיביים נאלצנו לראות בזה מעין עדות אותנטית ולהשלים עם העובדה כי זוהי המציאות,
    כמו כן כשהתקשורת בחרה להתמקד בצעקנים המזרחיים של הצד הימני של המפה הפוליטית,היא מכנה אותם "שונאי ערבים, אולם כשהיא מתמקדת בצעקנים ובמתלהמים ממוצא אירופוצנטרי היא מעדיפה לכנות אותם "משיחיסטים"הוזים" וכאילו אצלם זה עניין של אידאולוגיה,כלומר למרות שהם ימנים קיצוניים וגזענים אצלם זה "אידאולוגיה" אולם כשמדובר במזרחים ממוצא אתני שנמצאים (והם במיעוט) בצד הימני של המפה התקשורת מעדיפה ליצור את הרושם שהם סתם חוליגאנים,פרימטיבים, אצלם זה לא אידאולוגיה זוהי סתם גזענות מבישה ומבזה.
    אני לא מוכנה יותר לעבור על כך בשתיקה ולא מוכנה לשתף פעולה עם השקר הזה ע"י זה שלא אגיב על כך.
    ושלא ישתמע מכך שאני נמצאת בצד הימני של המפה כלל וכלל לא, אבל לשתוק לנוכח הסטיגמה המבישה הזאת ולא להעמיד דברים על דיוקם,לזה אני לא אתן יותר יד.

  13. איל

    ראשית, אני מתייחס להצבעה עדתית כמוצא אתני. לא ברור לי מהי עדתיות כהשקפת עולם.

    יש הבדל בין שתי טענות:

    טענה אחת היא שהניציות היא מזרחית.

    טענה שנייה היא שהמזרחיות היא ניצית.

    שתי הטענות האלה הן נפרדות ועצמאיות ומבחינה לוגית-סטטיסטית לא ניתן לעבור מטענה אחת לשנייה באופן ישיר ללא תמיכה אמפירית. תיאורטית ייתכן שרק אחת הטענות נכונה.

    את מתמקדת בהפרכת הטענה הראשונה על פיה הניציות היא מזרחית ולראיה את מציגה את אשכנזיות המתנחלים.

    אבל כל זה לא משיב לטענה השנייה על פיה המזרחיות היא ניצית.

    על פי ספרה של תמר הרמן "שיטת הבחירות והתנהגות הבוחר":

    הקשר בין מוצא אתני לעדתיות היה בולט בבחירות 1977 ועוד יותר בבחירות 1981. גם בבחירות 1984 נותר הקשר הזה בעינו.
    70% מבוחרי מפלגת העבודה (אז המערך) היו אשכנזים ו- 60% ממצביעי הליכוד היו מזרחיים.

    הגורם האתני התבטא גם בתוך קבוצת המזרחיים. התמיכה בליכוד הייתה גדולה במידה ניכרת בקרב יוצאי מרוקו מאשר בקרב יוצאי עיראק.

    באותה תקופה הייתה חפיפה בין השסע היוני-ניצי לשסע האתני מזרחי-אשכנזי.

    ספר זה יצא לאור ב- 1990 השאלה היא האם המצב השתנה בינתיים? יש לך נתונים?

  14. ג. אביבי

    בל נחשוב שמדינת ישראל מרפה מן התהליך והקו הציוני. גם בערב יום העצמאות ה61 הודלקו 12 המשואות והמחזה הוצג בכל הרשתות. השנה באורח לא מפתיע ובעקבות תוצאות הבחירות שהדירו את המזרחים מהכנסת, כל 9 ה"מדליקים" הראשונים והבכירים היו אשכנזים. את שתי המשואות האחרונות (הזוטרות) השאירו לזוגות בהם היה ייצוג חלקי למזרחים. השנה גם אף אזרח ערבי ("רק" 20% מאזרחי ישראל) לא הוזמן להדליק.
    מדליקי המשואות הציוניות ביום עצמאותה של המדינה האשכנז-ציונית הם סמל ומסר לחזון הציוני כפי שנתפש בעיני האוליגרכיה הלבנבנה של ישראל. המסר הוא שבמדינת ישראל האדם האשכנזי/סלאבי אמור להגשים את עצמו ולהוציא מעצמו את המיטב, על האחרים לקוות כל שנה שעוד אשכנזים/סלאבים יגיעו לטופ ולשמוח שהם חיים עדיין (כאורחים) באותה מדינה. המסר הנוסף, הכרוך בראשון, הוא המיותרות של האדם המזרחי (מכל דת וצבע) בכל מה שנוגע לרווחה ויחס אנושי ואף לזכות הקיום בפרויקט הזה. רק תסירו מהאוליגרכיה הלבנבנה את "השד העדתי", כלומר האיום על האשמתם בגזענות, והם כבר יראו לך מיהו אזרח שווה יותר ומי, ע"פ חזונם, מיותר פה לאחר שעשה את שלו.
    את ציבור המזרחים והאתיופים אני שואל: מה עוד צריך לקרות ע"מ להבין שאנחנו בצד הערבי של המטבע הציוני?

  15. ירדנה אלון

    שלום איל,
    באשר לטענה על מזרחיות כהשקפת עולם ולא כמוצא אתני , למרות שהמוצא האתני הוא מרכיב בהגדרת הזהות,אולם לא השלם שבהגדרת הזהות, ובכן על כך נאמר ונכתב רבות,ואם ברצונך להעמיק בנושא הרי אתה יכול למצוא לא מעט מאמרים,רשימות באינטרנט ונכתבו על כך לא מעט ספרים,לכן לא אכנס בתגובתי זו לעומק הטיעון שלי,אני תמיד בעד שאנשים אם הם מבקשים ללמוד על נושא מסויים יעשו זאת בכוחות עצמם,לכל היותר אני יכולה לתת קצה של חוט אולם כעיקרון אני סבורה שמי שמבקש לרדת לעומקם של דברים ולמצוא את האמת שמסתתרת מתחת לשכבות של הפרופגנדה המימסדית מוטב יעשה זאת בכוחות עצמו,ועל כן אני לא נכנסת לעומק הטיעון של מזרחיות כהשקפת עולם.
    באשר לדוגמאות שהבאת,ההצבעה של המזרחים בשנים שאותן הזכרת בתגובתך לא הייתה הצבעה ניצית במובן של הסכסוך הישראלי פלשתיני,ההצבעה לליכוד לפני 77 וגם לאחריה של רבים שמוצאם האתני מזרחי באה ממקום של מחאה והתרסה חברתית בשל היחס של המימסד המפאייניקי,זה גם היה פרי של שתי מחאות חברתיות מהגדולות שידעה המדינה האחת שהתרחשה בסוף שנות החמישים ונקראה ע"י המימסד "מהומות וואדי סאליב"(שים לב שבכל פעם שיש מחאה של אלה שחשים מדוכאים ומקופחים מבחינת המעמד הסוציו אוקונומי והתרבותי שלהם מחאתם נקראת "מהומות" מכבסת המילים של המימסד ושל התקשורת שמשמשת כשופרו של המימסד,והמחאה החברתית של תחילת שנות השבעים והיא מחאתם של "הפנתרים השחורים".
    עכשיו, הן הליכוד והן המזרחים באותן שנים נחשבו למוקצים מצד המימסד המשפיע והשולט,והיה נוח מאוד כמניפולציה לטעון שאם הליכוד (אז בראשותו של בגין) יעלה לשלטון מייד תתרגש עלינו מלחמה שתשמיד ותהרוס כל מה שנבנה כאן (הסתבר ההפך כידוע הסכם שלום עם מצרים נחתם לאחר שבגין והליכוד עלו לשילטון וזה מה שסלל לאחר שנים את הדרך להסכם עם ירדן).אז כך שהניציות והייחוס של השינאה לערבים יוחסה הן לבגין והן לליכוד בלא קשר למוצא האתני של מצביעי הליכוד .למרות שבפועל כל שנות שלטון מפא"י (ואחר כך העבודה שזו אותה גברת בשינוי אדרת) מי שלמעשה התעמר באוכלוסייה הערבית(הישראלית) ומי שהשתכר מהניצחון ב- 67 וסרב להחזיר שטחים ואף החל בהתיישבות בשטחים הכבושים היה למעשה השלטון המפאיניקי שהיה מורכב רובו ככולו מאלה שמוצאם האתני היה אירופוצנטרי(מה שנקרא בשפת העם "אשכנזים") ומי שהתכחש לפלשתינאיות כהגדרה עצמית ויצא חוצץ נגדה בנחרצות לא היה הליכוד כידוע לך הייתה זו גולדה מאיר שטענה ש-"אין כזה דבר עם פלשתינאי"וגולדה כידוע לך באה משורות מפאי לא משורותיו של הליכוד, אז כך שמי שא-פריורי זרע את זרע השינאה וההתכחשות והניציות והיה לו גם את הכוח להטיל את מלוא כובד משקלו ההשפעתי לא היה הליכוד ובוודאי שלא המזרחים ,שמפאי לא נתנה להם כמעט דריסת רגל בין שורותיה.
    אז כך שיצירת תדמית של "שונאי ערבים" ועל כן "מכשול לשלום" היא מניפולציה פוליטית,שטיפת מוח שיקרית (בעיני) יצירת דימוי ותדמית כוזבת ובעיקר כלפי המזרחים מפני שגם הגזענות על רקע אתני שינתה סגנון,היום היא באה במלבוש של כביכול שסע אידאולוגי,מפני שעל פניו "שסע אידאולוגי" נראה יותר תרבותי ויותר נאור בעיני מי שמחשיבים עצמם כשמאל בישראל. זה מאוד לא אליטיסטי ומאוד נחות לשנוא ולדחות ולבוז ולהשפיל מישהו אך ורק על רקע מוצאו האתני, לשנוא אותו,לבוז לו,לקפח ולדכא אותו על רקע כביכול אידאולוגי נשמע הרבה יותר מתורבת ונאור.ולכן כפי שכתבתי יצירת התדמית הזאת ש- המזרחים הם שונאי ערבים הם מכשול לשלום ובעטייה של השינאה הזאת שלהם ,(שינאה מדומה) כולנו נידונו לחיות על חרבנו הם האחראיים והם האשמים למצב.

    ומאחר ואלה הם מסקנותי,אני יוצאת חוצץ נגד הטענה הזאת.ואני מקווה שהבהרתי אותה וכמובן שיש שפע של מקום ומרחב להתווכח עם המסקנות שהעליתי.