פשר השחיקה וקשר השתיקה

לפני כ- 13 שנה  יצאה לדרכה תנועת ישראל 96. חבריה הנמרצים והאמיצים, חדורי האמונה בצידקת דרכם, ייסדו את ישראל 96 לאחר שנואשו מהפכפכותו האופורטוניסטית של דוד לוי, שבפעם המי יודע כמה חזר בו מכוונתו להוביל מאבק מזרחי עצמאי,וזאת לאחר שקיבל את שדרש מפטרוניו האשכנזים ובא על סיפוקו. דוד לוי לא היווה את הסיבה היחידה, כמובן, להתארגנות זו, אך התנהלותו הבעייתית היתה בהחלט בבחינת הקש האחרון. המפגשים המרתקים והמרעננים שהתקיימו בימי שישי בבית הסופר בתל אביב, היו לאבן שואבת למיטב הכוחות האיכותיים שמאבק מסוג זה יכול להציע, ובכלל. די אם נזכיר את סמי שלום שטרית, יוסי יונה, יוסי דהן, איציק ספורטא, יהודה שנהב, דודי מחלב ז"ל, ויקי שירן ז"ל, שאול צדקה, יוסי לוס, נטע עמאר ועוד רבים וטובים מתחומי העתונות, הקולנוע, הספרות, המוסיקה וכו`. התחושה שניסרה באותם הימים בחללו של אולם בית הסופר היתה, שאנו עדים להתהוותה של מהפכה חברתית ותרבותית, שכמוה המציאות הישראלית טרם ידעה. חדשים אחדים לאחר הקמתה, היתה ישראל 96 לקשת הדמוקראטית המזרחית. <StrippedTag/FONT>נושא הקרקעות שעלה מייד לסדר יומה של הקשת, אף הגביר תחושה זו. מאז, מים רבים זרמו בירקון, ודומה שפרט לעובדה המצערת שרבים וטובים מחברינו קבעו את משכנם במעוז האשכנזיות התל אביבית, ברדיוס של הליכה מגדותיו של הירקון, כמעט ולא נשאר דבר מההבטחה הגדולה של הימים ההם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אחרת, הכיצד ניתן לפרש את השחיקה שהולידה את השתיקה המזרחית, שלא לומר בגידת האינטלקטואלים, המתמשכת לנוכח התלהמותה הגוברת של הגזענות האשכנזית, המכישה את ארסה במינונים גדלים והולכים, ואיזה מועד מתאים יותר להיווכח בפעפועיה מאשר ביום הסימבולי ביותר שלה – יום העצמאות? הנה, רק אמש (שורות אלה נכתבות ביום חמישי) התקיים לו אחד הריטואלים האשכנזיים הגזעניים והמבחילים ביותר, הקרוי במקומותינו מפעל פרס ישראל. כבר שנים שאינני מעיף לעברו אפילו מבט חטוף. פעם, וזה היה די מזמן, הייתי בולע שלוש גלולות נגד בחילה וצופה בהצגה האשכנזית הזאת. עם חלוף השנים, עוצמת הגזענות הכניעה את האפקטיביות של הגלולות. מאז אינני צופה בה. אמש, בעודי ממתין בקוצר רוח לחצי גמר גביע האלופות, הטלפון צילצל. חבר הודיע לי שהמפעל הנקלה הזה "חזר לעצמו". הפעם, הוא לא התכסה אפילו בעלה תאנה אחד : רשימת הממליצים, הזוכים – ובהם המכון הישראלי לדמוקרטיה , שהתנהלויותיו הפינאנסיות השערורייתיות נחשפו לא מכבר – והנוכחים באולם, היו כולם על טהרת יוצאי אשכנז( סליחה, חוץ מהמנחה, ג`קי לוי). היה זה, כרגיל, טקס עדתי לחלוטין של יוצאי מזרח אירופה, ושכהרגלו בגודש האשכנזי, דפק לנו פוזות של מוסר,  ערכים אוניברסאליים ונאורות. אתה נוכח פעם, פעמיים ושלוש, ואתה אומר לעצמך: בסדר, בדיחה לא רעה. אבל, כשאתה מורעל בשקר הזה  מבוקר ועד ליל, יום יום, שנה שנה, עשור ועוד עשור, אתה מבין שזו כלל אינה בדיחה. הם באמת מאמינים שהם כאלה, ואל תבלבל להם את המוח עם עובדות, כי אז תהיה אתה הגזען, ה"עדתי". ואנחנו מדברים על עידן שבו מנהיג העולם המערבי הוא אפרו-אמריקאי. חלק מאיתנו עוד זוכרים שבילדותם ובנערותם אפרו-אמריקאים כברק אובמה היו מחוייבים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס, ולפנות, למקרה ה"צורך", את מקומם לאדם הלבן. והנה, היום הוא נשיא המעצמה מס. 1 בעולם, נשיאה של ארה"ב. כשאובמה נבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית, איש מהמועמדים הלבנים לא טען שגנבו לו את המפלגה, וכשהוא נבחר לנשיא – הם גם לא פתחו בפסטיבל יללות שגנבו להם את המדינה, גם לא יריבו הרפובליקני.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ואילו כאן? כולנו זוכרים את יבבותיו של שמעון פרס, נשיאנו דהיום, כשהפסיד לעמיר פרץ את מנהיגות העבודה, ואיך הוא שיסה בפרץ את אחיו הקבלן, גיגי, שבשפה האספסופית שלו דימה את נצחונו של פרץ להשתלטותן  של פלאנגות צפון אפריקאיות על המפלגה, ובכך "הצדיק" את מהלך הפרישה של פרס מהעבודה והצטרפותו לקדימה, כשהוא מסמן למצביעיו האשכנזים את כיוון ההצבעה הרצוי. כולנו מכירים גם את האיומים האשכנזיים, הסמויים והגלויים, שבמידה וייבחר מזרחי כזה או אחר, לתפקיד זה או אחר, אז…כולנו זוכרים גם את חבורת הזבל שקראה לעצמה ניו יזראל, וש"איימה" לעזוב את הארץ אם המזרחים ימשיכו "להרים את הראש".  כנראה שאף מדינה במערב לא התרשמה מהאליטיזם האשכנזי שלה, ולמגינת הלב הם עדיין כאן. גם בעיניהם של כותבי מוסף יום העצמאות של היומון הארץ<StrippedTag/FONT> לא קיימת שום בעיה מזרחית-אשכנזית. מוסף זה דן במאמר מערכת גלותי ופתיטי מיום ה` באייר תש"ח, המחולל בארי שביט אורגזמות אשכנזיות בנוסח ה"אנחנו צודקים", שכה מוכרות לנו, אך בחלק אחר של העיתון מוזכר, לא להאמין, סיפור חטיפת ילדי תימן. אבל, שימו לב באיזה קונטקסט: מייקי דגן, "אשכנזי בכל רמ"ח אבריו", מבכה מול ציבור קוראיו את פיספוס הסקופ הגדול של חייו, כשהקל ראש במידע שנמסר לו על התארגנותם של עוזי משולם ואנשיו. הטרגדיה האמתית, אליבא דהארץ, היא של ה"אשכנזי בכל רמ"ח איבריו", ובוודאי לא של מושאי הסיפור, הילדים החטופים והשבר של בני משפחותיהם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל, אין לי שום טענות להארץ. יומון זה הוא לאנשים החושבים בלי ספק…כלומר, קיים כאן פראדוקס זניח. כותביו וקוראיו הם אנשים חושבים, אך הם נעדרי ספק… אין להם ספק שבמשך 61 שנותיה של המדינה לא היתה שום בעיה מזרחית-אשכנזית, אחרת היא היתה מקבלת ביטוי כלשהו במוסף חגיגי זה. העניין האמתי הוא סדר היום האשכנזי, ואין בלתו. איך כותב שביט, שהפך למשכוכית העדר של כותביו וקוראיו של היומון, ומסמן להם את שדות הפעייה הקולקטיבית?  "…אנחנו צודקים מפני שרק בארץ ישראל יש סיכוי לקיים משהו מאותה ציוויליזציה יהודית-חילונית ששוקן היה חלק ממנה. אנחנו צודקים מכיוון שהמלים הסלעיות של הפליט שוקן מוכיחות עד כמה עמוקה הזהות הלאומית-תרבותית שאותה באנו לקיים כאן…"  <StrippedTag/FONT>עד כמה עמוקה זהות תרבותית זו אנו רואים בשבתנו בביתנו, בלכתנו בדרך, בשוכבנו ובקומנו . זהות תרבותית זו דואגת להנכיח את עצמה בדברי הבלע של חיים חפר ואורי אור על יוצאי מארוקו, בתורת הגזע של קלמן כצנלסון, בניסויים הרפואיים שערך ד"ר חיים שיבא במזרחים וסירטן אותם, בתיאוריות ה"מדעיות" של פרנקנשטיין ופויירשטיין, בחטיפת ילדי תימן, ובמנגנוני הסינון וההדרה של המזרחים, יום יום, שעה שעה , דקה דקה – והדוגמה הטריה, רק מאתמול, התקיימה בתיאטרון ירושלים.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל, מה לנו כי נלין אם בתוכנו מנשבת רוח הדפיטיזם, ולנוכח הרמת ראש הנחש של הגזענות יושבים אנו בחיבוק ידיים? התחושה, ואפילו יותר מכך, היא שככל שהשיח המזרחי החדש נספג בעוד ועוד תיאוריות – בעיקר מתחום הסוציולוגיה – כך הוא מתרחק מהרכיבים הפשוטים והטריוויאליים של המציאות המייצרים את הגזענות. בסוציולוגיה זו נמצא הרבה "מורכבויות", הבניות, האביטוס, היבריד, אישיויות מלאות סתירות, פראקטיקות ועוד מגוון של מילים ארוכות ומרשימות. אבל, מה לעשות שהמציאות שמנגד קצת פחות "מורכבת", חד-ממדית ואפילו חד-גונית כמעט, כפי שמוכיחים הרכבו של בית המשפט העליון, פרס ישראל, הסגלים הבכירים באקדמיה, הצמרת התקשורתית וכו`. ל"מורכבות" האשכנזית יש שני גוונים בלבד: שחור ולבן, וסוד גלוי הוא מי מהם המועדף. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ביום ראשון הקרוב ייערך במרכז סוזאן דלאל ערב חגיגי לכבוד השקתו של הספר גזענות בישראל, בעריכתם של הפרופסורים הנכבדים יוסי יונה ויהודה שנהב ובהזדמנות זו, ברכות לשניהם. אולם, אם טקס פרס ישראל הוא מפגן של צביעות וגזענות, הרי שהאירוע בסוזאן דלאל לא יהיה יותר מאשר מופע של זיופי אורגזמות מזרחיות. הגזענות האשכנזית רושמת לעצמה, כרגע, נצחון בנוק אאוט על המזרחים, ומפעל פרס ישראל הוא רק קצה הקרחון שלה, כשהשתיקה המזרחית נמשכת. התיאוריות המגוייסות למאבק המזרחי, יעלו אבק במדפים, אך הפראקסיס האשכנזי יכה בנו ללא רחם. אינני מזלזל, חלילה, בבורדייה, פוקו ואחרים, אך המציאות הישראלית אינה כה מתוחכמת. היא, פשוט, כוחנית, ועוד איך!.  מי שלא מבין זאת, לא קורא אותה. 13 שנה לאחר אותם ימים אופטימיים ומבטיחים, החובה המוטלת עלינו לקיים דיון מחודש על הדרכים להדברתה של הגזענות הגואה, הינה כורח המציאות.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוני

    מצטער, אבל הערב בראשון הקרוב (גזענות בישראל) הוא שיתוף פעולה של "הקשת", "מרכז מוסאוא", "האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה" ו"מרכז תמורה". הערב אינו ערב "אקדמאי" אבל כן מתכתב עם הספר. אבל בשונה ידברו נציגי הארגונים השונים על האופן שבו הם מתמודדים עם הגזענות בישראל והצורך בסולידריות של הקבוצות השונות. וכמו כן יהיה קטע ראפ בנושא (בלי מילים מסובכות, אני מבטיח). בקיצור נראה לי שקשרת שלא בצדק את הערב אם הביקורת המרכזית בטקסט שלך.

  2. י

    לומר הכו באשכנזים והצילו את דימויי העצמי.

  3. עמית

    עם כל הכבוד ל"זבל גלותי… פתטי… אורגזמות אשכנזיות…יבבות…ראש הנחש… מכישה את ארסה" ושאר הפנינים שמופיעות במאמר, אני מעדיף להתייחס לטענה העניינית לכאורה על "בגידת האינטלקטואלים המזרחים". סליחה, אבל מה שהרבה יותר חמור ומורגש בחייו של כל אזרח בארץ היא בגידת ראש ההסתדרות (שכותב המאמר משמש יו"ר מרחב הנגב שלה) בציבור העובדים בישראל. ללא שמץ של בושה משמש יו"ר ההסתדרות כעלה התאנה של הנציג הקיצוני ביותר של הנאו-ליברליזם בארץ, זה שהפריט כל מה שזז, זה שהביא לנו מאמריקה תכניות להתעללות במובטלים, זה שאכל לנו לנו את הפנסיה, זה שכיסח לנו את קצבאות הילדים. לאיש הזה ההסתדרות מתמסרת- ואז עוד מעיזה לדבר על בגידות.. איפה הבושה?

  4. סמדר לביא

    מאמר מאיר עיניים, כהרגלך. תודה! שבת שלום. סמדר.

  5. משה לוי

    נהניתי מקריאת המאמר אך כמוך נשארתי עם טעם מר בפה שהפתרון בידינו אך אינו מבוצע כראוי, וחבל.
    אם אנחנו לא יודעים לעשות את זה , זו לא בושה ללמוד מאובמה.

  6. ג. אביבי

    אני מסכים עם הכותב גם על נחש הגזענות האשכנזית הגואה (לדעתי הוא בעל ממדים ועוצמה גדולים בהרבה מכל נחש בטבע ובמטאפורה), והן עם השתיקה הביזארית של האינטלקטואלים המזרחים מנגד.
    יש להקים הנהגה אחרת למאבק המזרחי, הן באקדמיה והן בחברה ובפוליטיקה. הנהגה כזאת תתמקד בקידומו של האדם המזרחי (מכל דת וצבע) לשוויון מוחלט בכל תחומי החיים. הנהגה כזאת תיאבק ללא לאות וללא בושה בגזענות האשכנזית על כל צורותיה בכל מקום ומגזר בו היא קיימת ומרעילה. הנהגה כזאת צריכה לעמול לשנות את (אי)התודעה המעמדית-אתנית בקרב המזרחים.
    לא ייתכן שהצגה כ"כ ציונית, כגון חלוקת פרסי ישראל לאשכנזים/סלאבים בלבד, וכמוה גם ההמחשה היותר עממית "טכס הדלקת המשואות") עוד לא יצרו אצל רוב המזרחים את התודעה שהם בצד הערבי של המטבע הציוני, שהממסד רואה בהם אורחים זמניים במדינה הצלבנית-ציונית שהקימו לעצמם.

  7. חירות שיוויון אחווה

    קראתי את המאמר ובסופו אמרתי לעצמי: נו, באמת!
    בכל אשמים האשכנזים? למען ההגינות והיושר עלי לציין שבדמי זורם דם אשכנזי. (לא, לא גזעני). אני ישראלית.
    המאמר מביך בלשון המעטה.
    כמו שציין אחד מהמגיבים הקודמים – יו"ר ההסתדרות הוא לא אשכנזי. כותב המאמר הוא לא אשכנזי (הוא יו"ר מרחב נגב של ההסתדרות). רבים וטובים מסביבי הם לא אשכנזים. באקדמיה, בתקשורת, בשלטון ובהון.
    האם יש גזענות? האם נמצאים ביננו אנשים שהם גזענים? בוודאי.
    איווט ליברמן הוא אחד מהם. מאיר בביוף, לאחר שקראתי את המאמר, הוא גם גזען, לדעתי. הוא משתלח באשכנזים כאחד הגזענים.
    היום, 1 במאי. מי שקרא לפועלי כל העולם להתאחד היה אשכנזי. ב- 14 ביולי קראו המוני צרפתים "חירות שיוויון אחווה". המגנא כרטא מוצאה מאנגליה.
    לצערנו אנחנו לא יודעים (כי אנחנו לא חשופים לכך) על הדמוקרטיה באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה. מלמדים אותנו בבתי הספר רק על אירופה ועל אמריקה הצפונית.
    לאחר שנלמד את את ההיסטוריה של אסיה, דרום אמריקה ואפריקה, אולי יירגעו הרוחות הרעות, הגזעניות, ונוכל לראות אחד את השני מבעד לצבע העור או הדם שזורם בעורקינו.
    אולי, יום אחד, נוכל כולנו לראות את האנשים שבשוליי החברה, את האנשים השקופים, שלא רואים אותם.

  8. איתי

    דווקא בראשון במאי, חג הפועלים, מפרסם בביף את דברי השטנה שלו בלי שום קשר לפועלים, הסתדרות או כל מאבק חברתי שאינו מאבק השיטנה הפרטי שלו באשכנזים. עם פעילים חברתיים שכאלה, אני לא מתפלא על התהליכים שקורים במדינה שלנו. מסתבר שרשעים – מלאכתם נעשית בידי אחרים.

  9. שמאלני

    אני אשכנזי לבן: אין שום הון ושום מניות, בצבא הייתי חייל פשוט שלא הגיע לקצונה, לא גר בצפון ת"א, סטודנט עני ותפרן למדעי הרוח שאין לו עתיד פננסי מבטיח, נוצלתי במקומות עבודה שונים הן ע"י מזרחים והן ע"י אשכנזים, אין לי דרכון אירופאי, אין לי פרוטקציה לא בגל צה"ל ולא בשום עיתון למרות שאני אוהב לכתוב.
    מאיר ביוף עם כל הכעס שלך האם אתה באמת מוכן להאבק עמי למען זכויות אזרח ועובדים, וכמובן למען סיום הכיבוש בשטחים.

  10. המערכת

    יש מאיר בביוף שהוא יושב ראש מרחב הנגב של ההסתדרות ויש מאיר בביוף הכותב באתר, ככל הידוע לנו אין קשר בין שני האנשים הללו.

  11. שור

    במציאות חיינו בה רוב האסירים הם מזרחיים (שלא מקבלים פרסים, אלא עונשים) ורוב בוגרי תארים שני ושלישי (מהם באים מקבלי פרס ישראל) הם אשכנזים, ברור שיש לשאוף ליותר שיוויון,
    אבל נראה לי שביטויי הזעם שלך מאיר מהווים רעשי רקע שעלולים להפריע בשאיפה לשיוויון.

    שבת שלום,
    שור

  12. אנונימית

    1. כי הוא בלונדיני. (צבע בהיר נתפס טוב יותר בעין האנושית) למעט חיות.
    2. כי הוא עשיר יותר . (עם כסף משיגים הכל).
    3. כי הוא למד באוניברסיטה איך עושים שטיפות מוח. (רוב המרצים והפרופסורים הם אשכנזים לרוב ציונים).
    4. כי הוא שוכנו מלכתחילה בשכונות יוקרה. (רחביה, טלביה, רמת בית הכרם). בסביבת עצים ופרחים טוליפיים וחדרים לפחי האשפה עם שערים מחוטבים.
    5. כי הוא רזה בריא וגבוה. (הם לא חוו רעב ואין לחם לבן בתפריט שלהם). אשר יטפיח את בטנם.
    בגדול האינטלקטואלים המזרחים עד שהם אינטלקטואלים הם מבקשים להתחקות אחרי מה שמושך את העין, אחרי מה שחי טוב ברמה גבוהה לשם רוצים להגיע האינטלקטואלים המזרחים שעיניהם הסתנברו והם שחכו מהיכן הם באים.

  13. עברי אשכזני

    רווי ארס וגזעני
    לא ברטוריקה שכזו יהיה אפשר לכונן חברה צודקת ולא גזענית.
    ישראל היא גזענית בגלל התנגדותם העיקשת של היהודים – ובכללם המזרחים – על הגדרת המדינה כיהודית ולא כעברית או ישראלית. למדינה שכזו יהיה לעולם אופי גזעני.

    לרוב המזרחים, כלרוב האשכנזים, אין כל עניין במדינה חילונית ודמוקרטית אמיתית. כל רצונם של המזרחים הוא בתיקון העוול שנעשה כלפיהם גם על חשבון הערבים, או הרוסים או האשכנזים או מי שלא יהיה.

  14. ירדנה אלון

    ראשית חג שמח,
    לא מובנים לי מספר דברים אין זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בביטוי "בגידת האינטלקטואלים המזרחיים" ותמיד מופיעה רשימה ובה אותם שמות,למען הגילוי הנאות אומר כי אין לי חיבה מיוחדת לתארים אקדמאיים ולתארים כלשהם אחרים שמבטאים סוג של הרארכיה,תהא זו הרארכיה ממונית או תרבותית,או אינטלקטואלית יש לי סימפטיה או אנטיפטיה לבני אדם לא לתארים שמצורפים לשם הפרטי של אדם זה או אחר.אבל עד היום עדיין לא הוסבר לי כיאות וכראוי מהו פשר המושג "בגידת האינטלקטואלים המזרחים" במי הם בגדו בדיוק?,טוב אז אולי היום לא תראה אותם בהפגנות רחוב,או בלב ליבו של מאבק חברתי שהבמה שלו היא ברחוב או בכיכר או באיזה פארק ציבורי באחת הערים הגדולות, יש לא מעט אנשים שבחרו שדה קרב אחר וזהו שדה הקרב על התודעה ועל המודעות שם הם במייטבם,שכן אני באופן אישי לא מכירה אף מאבק חברתי שלא עומדת מאחוריו אידאולוגיה,תפישת עולם ,תודעה,ומודעות,ללא המרכיבים האלה כל מה שנקבל זה פרץ של זעם וכעס ותיסכול שקל מאוד למימסד להשתיק אותו ולהנמיך את להבותיו ואף להציג אותו באור מגוחך ונלעג ועל כן כל מי שתורם למאבק המזרחי בקרב על התודעה ראשית לכל הוא חייל בשדה הקרב,זה שהוא בחר בנשק מסויים וזה הנשק של העט(המקלדת בימינו) והשפה זה הכלי שהוא מייטיב להשתמש בו,הקרב על התודעה הוא אמנות מלחמה בדיוק כמו כל קרב אחר,הסגנון שונה והכלים שונים(כפי שיש הבדל בין ג'ודו ובין טאי צ'י שניהם אמנויות מלחמה ומאחורי שני הסגנונות האלה נמצאת פילוספיה ותפישת עולם).
    יחד עם זאת מי שהחליט שהסגנון שלו הוא הקרב על התודעה חייב לקחת בחשבון את הסגנון המילולי שבו הוא נוקט, כאן אני שותפה לטענה של מאיר בקשר לשפה, שהיא אכן לא אחת ביזארית,ולא אחת אני תוהה מה פשר הפרץ המילולי שבו נתקף/ה כותב זה או אחר ,השפה הפומפוזית,ההתנאות במילים הלקוחות מהלכסיקון האקדמאי שנקרא כצופן של שפת סתרים של איזו כת גנוסטית,ולא תמיד ברור למי מופנה הכתוב, לחבר'ה האשכנזים מן האקדמיה כדי" להראות להם" שהנה גם אנחנו המזרחיים יודעים לכתוב באקדמית וגם אנחנו מסוגלים לכתוב מאמרים במשפטים ארוכים ומפותלים שעד שתגיע לסופם לא תזכור הייכן הם התחילו ולשם מה בכלל התחילו,
    ואם המאמר או הרשימה או האסופה אמורים להגיע גם לעמחא ישראל על מנת להאיר את עינהם?מה הם רוצים ממני one may ask? הם רוצים לשמש עבורי כמגדלור שיאיר את דרכי במאבק או שהם רוצים להסתגר במגדל השן האקדמי?אם הם רוצים להסגר ולהתכתב עם מגדל השן האקדמי אז מה לי ולהם? יש כאן מאבק חברתי שצריך להאבק ואם אני לא מובאת בו בחשבון ,(אם הם לא כותבים עבורי ואלי,ואם הם לא מתכתבים איתי )אז שילכו לחפש……אני את המאבק אעשה איתם או בלעדם כי זה מאבק על ההישרדות ועל הקיום שלי,ובאין לי ציפיות מהם אני גם לא חשה נבגדת.מה שכן, אני לא מבינה מי המטרה ומה המטרה המסומנת על ידם מפני שהיום בעידן האינטרנט אני לא זקוקה להם שיפרשו לי את פאנון או את באהבא או את סעיד(אדוארד) אני יכולה לפרש אותם כרצוני ,ולקחת מהם את מה שנראה לי נכון ליצירת תודעת המאבק האישית שלי,אני לא זקוקה להם שבכלל ייידעו אותי שהם קיימים אז כך שבצורך ליצור עולם של מושגים ואידאות ותפישות עולם אני לא ממש זקוקה לשרות שלהם(שזה מה שהאינטלקטואלים אמורים לתרום בעצם לחברה)אז כך שבאופן אישי אני לא מכירה כל כך במושג "בגידת האינטלקטואלים"(לא משנה מאיזו עדה)אבל שמעתי וקראתי על המושג הזה וטרם עמדתי על טיבו ועל טיב הטרוניה שעומדת מאחוריו.אז אשמח מאוד אם מישהו יסביר לי למה הכוונה ב-"בגידת האינטלקטואלים"(לא משנה מאיזו עדה)
    והדבר השני שרציתי לכתוב עליו זה האחד במאי, מה שהעלה חיוך על שפתי זו תגובתה של הגברת שהגיבה כאן גברת חירות אחווה ושוויון שלטענתה האחד במאי הומצא ע"י אשכנזים, ככל שידעתי מגעת זה לא חג שיהדות מזרח אירופה המציאה והעולם ניכס לעצמו אז כאן אני מבקשת לחלוק את היידע שלי עם גברת חרות שויון ואחווה על מנת לצאת "נאה דורש ונאה מקיים"

    מקורותיו של החג בעת העתיקה באזור אגן הים התיכון ובמסופוטמיה הלוא היא אסיה הקטנה, החברה הייתה חברה חקלאית, ובני האדם סגדו לאלה "האם הגדולה".
    ומכאן נבעה תלות מוחלטת של הקיום וההישרדות האנושית במחזוריות של עונות השנה ,חורף,אביב,קיץ,סתיו,
    בחורף אחרי עונת הזריעה באה עת ההתכנסות הארוכה בבתים מפני הקור ,הגשם,השלגים והסופות העזות וכל שנותר היה להתפלל כי בחלוף העונה הקשה השמש תשוב ותזרח ,האדמה תיתן פריה הצאן והבקר ימליטו המעיינות והבארות ימלאו במים חיים ,העולם יתעורר לחיים.
    וכאות תודה על השפע,האור,החום והתקווה שהביא האביב איתו נחוגו חגים והוקרבו קורבנות והודלקו מדורות האש ,ברוב טכס והדר לאלת הפריון .כל אזור ואלת הפריון שלו, בבבל,בשומר,ובסוריה לאלות איננה ועשתורת, בכנען לאשרה ולענת, במצרים לאייזיס,ביוון לדמטר באירופה השבטים הקלטיים חגגו ביום האחד במאי את חג ,בלטיין,חג האש
    וכך במשך אלפי שנים (יש האומרים שבעת אלפים שנים) עד לעליית הנצרות שהייתה דת פאטריארכלית ביסודה שכן התפתחה מן היהדות.
    קרבות הדת היו עקובים מדם ,נמשכו מאות שנים ובסופם ניצחה הנצרות ומיגרה את פולחן האלה ,לא לפני שנרצחו באירופה מליוני גברים ובעיקר נשים תקופה הידועה כ- "ציד המכשפות,"
    בשנת 1600 נאסר בכל רחבי האי הבריטי לחגוג את חג בלטיין ע,י הכנסיה קאתולית וקומץ קטן של איכרים ו- "פורעי חוק" חגג אותו בסתר.
    החגיגות המודרניות של האחד במאי כחגם של אנשי מעמד הפועלים קמו לתחייה בשנת 1886,כאשר הפועלים ברחבי ארצות הברית וקנדה יצאו לרחובות להפגין נגד יום העבודה הארוך והמפרך של עשר שעות, ודרשו יום עבודה בן שמונה שעות. ופתחו כחלק מהמאבק בשביתות בכל רחבי ארה"ב,
    באחת ההפגנות בשיקאגו תוך התעמתות קשה עם המשטרה נורו ונהרגו שישה מפגינים, למחרת התעצמו העימותים והמחאה התלקחה בכל עוזה, פצצה התפוצצה בכיכר היימארקט והפעם נהרגו שמונה שוטרים.
    האצבע המאשימה הופנתה כלפי קומץ של פעילים אנרכיסטים ובתום משפט שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, שכן יש הטוענים כי היו אלה פרובוקטורים שבאו משורות המשטרה שהפעילו בשוגג את הפצצה ,הם נידונו למוות והוצאו להורג,
    בשנת 1889 בכנס בינלאומי של פעילים למען זכויות עבודה שנערך בפאריז הוחלט כי האחד במאי יהיה יום חגם הבינלאומי של כל הפועלים באשר הם ונבחר הדגל בצבע האדום שמסמל את דמם הנשפך של הפועלים שנהרגו בהפגנה שנים קודם לכן בשיקאגו.
    וכך חזר האחד במאי שהיה יום חגם של האיכרים ועובדי האדמה ופשוטי העם ושב לידיהם של פועלי העולם.
    גם הפמיניסטיות החזירו אותו לעצמם לא רק לאות סולידריות עם פועלי העולם גברים ונשים כאחד אלא כחלק מחזרה אל הטבע, שימורו והגנתו .
    זרם זה בפמיניזם נקרא אקו-פמיניזם כלומר פאמיניזם אקולוגי שכורך את המאבק החברתי שלו עם המאבק נגד הקאפיטליזם ההורס את הטבע תוך שאינו בוחל באמצעים,האידאולוגיה שעומדת מאחורי זרם זה היא הרוחניות הנשית וחזרה לפולחן האלה.

  15. מאיר עמור

    שלום מאיר בביוף
    תודה על הפוסט שלך. עם הערכת המציאות שלך – שבה הטכסים אינם מייצגים חלקים נכבדים של החברה הישראלית – אני מסכים, אך אינני מסכים עם טון התלונה והטרוניה המתלווה לנכתב.
    ראשית, אין בגידה של אינטלקטואלים משום שיש אנשים שונים הרואים את יעדיהם אולי באופן שונה ממך. הדרך של אנשים להחליט על צעדיהם הפוליטיים היא פרטית. בדרך כלל, אנשים גם יודעים, או חושבים שהם יודעים, על איזה צד ועל איזה פרוסה מרוחה החמאה אותה הם רוצים לאכול ולאגור. שנית, מי שהלך או קיווה ללכת בהנהגתו הפוליטית של דוד לוי לפוליטיקה הישראלית בשנת 1996 ושיער כי דור לוי גם יביא תועלת חברתית, אל יתפלא שהוא התאכזב בעבר ועלול להיות מאוכזב בעתיד מאנשים כדוגמת דוד לוי – אינטלקטואלים או פוליטקאים. שלישית, אין לבוא בטענות אל מי שמחזיק בידיו את הכוח להעניק תארים, לחלוק כבוד ולהפגין רוחב לב. זה מה שאנשים עם כוח בדרך כלל עושים. הם מעניקים למי שהם רוצים את התארים, הכבוד ואת השפע. ובישראל האנשים עם הכוח עם האנשים שהמדיניות האתנית שלהם היא אשכנזית. ולא משהו אחר. רביעית, כוח חברתי עושים או לוקחים אבל לעולם ומעולם לא מקבלים כוח מאחרים. התקווה לקבל כוח מאלה שהכוח בידיהם היא יותר מאשליה. היא טפשות. חמישית, איך עושים כוח? אומרים את שרוצים ועושים דברים על מנת להשיג את היעדים המסויימים הללו. אם אין שיויון בישראל – לדרוש שיויון. אם אין שלטון החוק בישראל, לדרוש את שלטון החוק. אם אין שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות, כלכליות, אקדמיות ותרבותיות לדרוש שקיפות. מתי ניתן לעשות ולדרוש את כל הדברים הללו? כאשר אתה נדרש למלא את חובתך כאזרח במדינה הזו. אז צריך לומר באופן שקט, עיקבי ונחרץ: אין תרומה ללא תמורה. אין מיסוי ללא ייצוג. כאשר מספיק אנשים יכתבו על כך, כאשר מספיק אנשים יפעלו כך לא יצטרכו אנשים לכתוב על בגידת האינטלקטואלים או על כך שהטכסים הנעשים על ידי בעלי הכוח בישראל כיום אינם מייצגים את החברה הישראלית. הטכסים הנעשים בישראל כיום מייצגים את מי שמגדיר את החברה הישראלית כיום. הטכסים כיום מייצגים את בעלי הכוח בדיוק כפי שמי שמחזיק בעמדות של שליטה במוסדות הפוליטיים, כלכליים ואקדמים מייצגים את האינטרסים שלהם בבחירת חבריהם ולאלה שהם מעניקים את יתרונות הכוח. אכזרי אבל פשוט. מי שאינו נמצא בעמדות של כוח צריך להיאבק על הכוח. אני ממליץ על מאבק דמוקרטי.

  16. סטודנט

    משום מה יש ציפיה שאם מישהו היה שותף במאבקים חברתיים, כל האחריות לתיקון העולם נמצאת על כתפיו, ואם העולם לא תוקן עדיין צריך לבוא אליו, או אליה, בטענות. לחוקרים יש תפקיד חשוב בתיעוד הגזענות. לא כל מה שברור למאיר בביוף ברור לאנשים אחרים, ומידע מבוסס על מחקרים רציניים יכול לשמש לשכנוע ולשינוי. אולי עבודתם הנוכחית מספיקה, ואולי לא, אבל במקום לבקר שניים או שלושה פרופסורים כאל מי שלא מקיימים את "חובותיהם ההוריות", מאיר בביוף ואחרים מוזמנים להתארגן ולהביא בעצמם לשינוי – זו אחריותם בדיוק כפי שזו אחריות האקדמאים שנזכרו. כמות האנרגיה שנשפכת על התקפות אישיות היתה יכולה להיות מנוצלת למשהו יותר פרודוקטיבי. המבנה המעמדי בישראל לא נשלט על ידי שניים או שלושה פרופסורים.

  17. איתי

    למערכת – אני לא הראשון שטועה, ולמעשה אני טועה בעקבות תגובות של אנשים כאן. חיפוש קצר בגוגל מעלה רק את מאיר בביוף מההסתדרות, שבהזדמנות זו אני מתנצל בפניו אם אינו קשור לטקסט שלעיל.

  18. אהרון תמוז

    חיסולו של הסרטן ,הנחש והשטן הקפיטליסטי הוא המפתח לפתרון הבעיה. אחדות ולא פלגנות העמדת תריס בפני הפשיזם ,הקפיטליזם ,המסחר בשבת,העבדות המיוצגת על ידי חברות כח האדם והלאמת והחרמת רכושם של בעלי ההון . לקחת ממי שיש לו ולתת למי שאין לו.

    למען יראו וייראו יש לעודד את הגירתם של הפושעים מהארץ או לשפוט אותם משפט צדק. הפושעים הגדולים הם האידיאולוגים של השיטה השטנית הקפיטליסטית מבית המדרש של דה מרקר.

    העניים חרדים,ערבים,מהגרי עבודה,מזרחים ,יוצאי ברית המועצות התאחדו כדי לרוצץ את ראש הנחש ולטהר את המקום ממי שהביא עלינו את החורבן

  19. אחת שמכירה

    לפני כחודש פרש מלימודיו לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב, בטרם השלים זכאותו לתואר. "לא פגשתי שם אנשים בגילי ועם תחומי עניין דומים, אלא המון מורות שבאו לעשות תואר שני כדי לקבל עוד כסף ממשרד החינוך. החומר שמלמדים שם לא מעניין אותי. אני לא מוכן לקחת ארבע שעות סמסטריאליות על מזרחיות בספרות. אין דבר כזה טקסט מזרחי, רק טקסט טוב וטקסט רע. הם פוסט-מודרניים שם, באים מקליקה סגורה, לא צריך לקרוא ספר אחד כדי לקבל תואר. יש קורס מבוא לספרות המאה ה-20 ואין אף מלה על סארטר. רק פוקו, דלז וגואטרי. ומגדר. זה חוג לסוציולוגיה של הספרות, לא לספרות".

    מה אתה היית מלמד?

    "הייתי מלמד על ז'אנרים, על תחבולות ספרותיות, שסטודנטים יבינו למה כשהם קוראים א"ב יהושע זה עובד עליהם. בעבר היתה שאלת היפה, מה יפה? היא הוחלפה בשאלת האמנות, מהי אמנות, האם ספר מסוים הוא יצירת אמנות? ואז הדיון הספרותי מוחלף בדיון מגדרי או מזרחי: סופרים כמה נשים או מזרחים יש בספר, או דנים מדוע ספר אחד הפך לקאנוני וספר אחר לא. אבל דיון ספרותי צריך להישאר ברמת הטקסט, התחבולות הספרותיות".

    לך קל לדבר. אתה גבר, לבן, מעמד ביניים גבוה, בקיצור ההגמון שהקודים של הקאנון נראים לו כדבר הכי מובן מאליו.

    "כל הדיון הזה מנסה לגזול מאיתנו, היוצרים, את האוטונומיה שלנו. כאילו שמכיוון שאני בא מכפר סבא אז באיזשהו דטרמיניזם ברור שהספר שלי ייצא כך וכך. מוסד הקאנון פשט את הרגל כי אין היום מי שיכול להכתיב ולהמליך. מבקרי הספרות הם סטודנטים שמקבלים 200 שקל לרשימה, ובאוניברסיטה ממילא לא מתעסקים בשירה עכשווית". *

    פרסומת מיוחצנת לשמרנות חדשה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1081936.html

  20. מאיר בביוף

    קראתי בעניין את דבריך. בטקסט שלך אתה כותב: "אין לבוא בטענות אל מי שמחזיק בידיו את הכוח להעניק תארים, לחלוק כבוד ולהפגין רוחב לב…" אם אתה מתכוון, בין השאר, למפעל הקרוי "פרס ישראל" – אתה שוגה בגדול ומסמא עיניך באופן הכי אסקפיסטי שניתן להעלות על הדעת. וזאת, משום ש"מפעל" זה – באופן עיקבי ושיטתי – מעניק את פרסיו ויוקרתו כמעט ורק למועמדים ממוצא אשכנזי, שחלקם הגדול הינו בעל רקורד גזעני (אין לי מילה חלופית להגדרתם), ואתה מוזמן להיכנס לאתר פרס ישראל ולהיווכח במו עיניך, ולא תוכל להתעלם מהעובדה שמעצם הגדרתו כ"פרס ישראל" הוא מייצג את כל המדינה וממומן בכספי משלמי המיסים, ובתוכם הציבור המזרחי, ועדיין הינך מתעקש שאין לבוא בטענות אל מארגניו של "מפעל" זה. מאמרי יוצא חוצץ בדיוק כנגד טענות מן הסוג הזה, המועלות בידי אנשים המניפים את נס המאבק המזרחי. אם זוהי התשובה, אפשר לקפל את הדגל החברתי כבר עתה ולהודות ש"אין מה לעשות". יחד עם זאת, אני בהחלט מסכים איתך ש"כוח חברתי עושים או לוקחים…" בדיוק לשם כך מתארגנת לה בימים אלה קבוצה שמאסה בכל הגועל נפש הזה.

  21. שירה אוחיון

    http://www.kedma.co.il/index.php?id=496&t=pages
    התרעתי על כך לפני שנים אבל כעסו עלי שאני מעבירה ביקורת על "אחי המזרחים". ה"שיח המזרחי" האקדמי במקום לשנות את תודעת המזרחים המוחלשים בשכונות ובפריפריה, קבר את ה"מאבק המזרחי", הפך אותו לבון טון יאפי-אקדמי, והפך את תנועת הקשת למשרד יחצ"נות של שניים או שלושה אקדמאים ותו' לא. יש מאבק מזרחי וחברתי
    למרות הרגרסיה והחלל שהותירה אחריה הקשת ואתה מוזמן להצטרף אליו. בימים אלו מתבשלת תביעה קולקטיבית של מספר ארגונים מזרחיים פמיניסטים וחברתיים ומוסדות תרבות מזרחים, לשינוי מערכתי בחלוקת תקציבי ומשאבי משרד התרבות, שינוי הקריטריונים לחלוקתם, וכן לשינוי כל מבנה הפקידות הקבועה והועדות לחלוקות הפרסים והמילגות למיניהן במשרד התרבות. אפשר לקונן ואפשר לעשות. העובדה שלא הצלחנו להעמיד מנהיגות פוליטית או ראויה שמסוגלת להתעלות מעל האינטרס האישי הצר (כסף וכבוד) ממש כואבת לי, כי הקשת בראשית דרכה היתה מפץ גדול בחברה הישראלית וההבטחה היתה גדולה. בכל אופן אסור להתייאש. אשמח לראות אותך בין מובילי היוזמה למאבק על התרבות. אם תרצה פרטים נוספים צור קשר במייל.

  22. שירה אוחיון

    "בגידת האינטלקטואלים" הוא מושג שטבע הפילוסוף הצרפתי ג'וליאן בנדה בשנות השבעים, למרות שהוא התכוון למשמעותו ההפוכה של הביטוי ביחס לזו שמאיר משתמש כאן, כלומר לדבריו על האינטלקטואל להימנע ממעורבות בפוליטיקה ובחיים יום יום. הרבה אנשים היום משתמשים בביטוי במובן הפוך. כלומר שעל האינטלקטואל לנקוט עמדות מצפוניות ומוסריות בעניינים פוליטים וחברתיים.
    כאן יש עוד מידע:
    http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1664&MenuID=668

  23. חירות שיוויון אחווה

    תודה על ההערות. לא הזכרתי יהדות בשום מקום.
    כתבתי שהמקור הוא אירופאי (להלן גם "אשכנזי" ). לא דיברתי על יהדות.
    בכל מקרה תודה על הרחבת השכלתי. לא ידעתי את כל הדברים האלה, שציינת בתגובה שלך.
    באמת תודה.

  24. ירדנה אלון

    תודה על האינפורמציה,בימים הקרובים אכנס לעבי הקורה של המושג ואם יש אפשרות לתת קצה חוט על עוד אינפורמציה אשמח לקבלה,תמיד טוב ללמוד ולהעמיק בדברים
    תודה על כל פנים
    ירדנה

  25. אבנר

    ראשית אני מסכים איתך בכל מילה,ולהוסיף על דבריך-מספיק היה לראות מה קרה בטכס הדלקת המשואות.מקומם של המזרחיים נעדר כמעט לחלוטין.קובי אוז אינו נחשב מבחינתי,הוא רק עלה תאנה.

  26. ירדנה אלון

    אז זהו שלזה בדיוק התכוונתי אולי הניסוח שלי לא היה רהוט דייו ,אז אני שבה ומנסחת בשנית בעקבות תגובתך אלי ….."לא הזכרתי בשום מקום יהדות,כתבתי שהמקור הוא אירופאי ( להלן גם אשכנזי)לא דיברתי על יהדות"…….אז ככה "אשכנזי" הוא יהודי ממזרח אירופה, בשום אופן לא אירופאי במובן שכל צרפתי,בריטי,הולנדי הוא "אשכנזי" . הצרפתים הלא יהודים הם לא אשכנזים, הם צרפתים,האנגלים הלא יהודים הם לא "אשכנזים" הם אנגלים והם גם לא סקוטים תעיזי לכרוך אנגלי עם סקוטי משל היו היינו הך ומייד תקבלי מבט זועם,האיפוק האנגלי יופשר מייד ויאמרו לך באופן שאינו משתמע לשתי פנים dont give the brits the shits .אז ככה ש-"אשכנזי" על פי ההגדרה הוא יהודי שמוצאו במזרח אירופה לא כל אירופאי הוא אשכנזי.והתרבות האירופאית היא לא תרבות אשכנזית,היא אירופאית והיא נוצרה והיא נובעת מתוך התרבות שהתפתחה שם ללא קשר ליהדות וליהודים, אלא שורשיה נטועים עמוק הן בשבטים הגאליים והקלטיים ועוד שבטים דוגמת השבטים הגרמניים והנורדים שלא היה להם דבר וחצי דבר עם יהודים ויהדות. והן בנצרות שהשתלטה לאחר מכן בכל רחבי אירופה, היהודים הושפעו מהתרבות הזאת. אולם לרוב היו מסוגרים ומתבדלים בתוך עולמם ותרבותם אם מתוך שכפו עליהם להיות כאלה, ואם מתוך רצון לשמור ולהישמר ומתוך צורך בהישרדות.
    עכשיו, מאחר ורבות מארצות האיסלאם שם התגוררו יהודים,וכמו כן ארצות השוכנות לחופיו של אגן הים התיכון כמו מצרים,לבנון,אלג'יר,מרוקו,וכו'וכו' היו שנים רבות מאוד תחת שלטון קולוניאליסטי של אימפריות אירופאיות כמו למשל צרפת ואנגליה הרי כשחלו תהפוכות חברתיות ונכתבו רעיונות חברתיים חדשים,רעיונות אלה לא היו זרים כלל וכלל לאוכלוסיה הן היהודית והן המוסלמית (בעיקר היהודים ששלחו את ילדיהם למוסדות החינוך האירופאיים עוד הרבה לפני שיהדות מזרח אירופה יצאה מן השטייטל) אז כך שהרעיונות החברתיים לא היו זרים להם כלל וכלל נהפוך הוא, הם הצטרפו לכל מהפכה חברתית ורעיונות חברתיים מתוך תקווה שהדבר ישפר את זכויותיהם ואת מעמדם(בדיוק כפי שקרה גם ליהדות מזרח אירופה.
    ובאשר לדמוקרטיות בארצות מוסלמיות,או אפריקאיות או כל מה שנהוג לכנות "ארצות העולם השלישי",אני סבורה שהמציאות היום של המצב הכלכלי הגלובאלי קריסת הקאפיטליזם וקריסת המערכות הכלכליות מוכיחה לא מעט שהדמוקרטיה השויון האחוה החרות לא היו בדיוק נר לרגלי מה שאנחנו חושבים או מדמים לעצמנו את אירופה וארה"ב .שכן הן עשו את הונן תוך ניצול העולם השלישי ככוח עבודה זול ארה"ב בעיקר, זוהי ארץ שקמה והשתיתה את כלכלתה תוך השמדת עם(האינדיאנים) ובמשך מאות בשנים ניצלה בדרך הכי מחפירה שיש את האפריקאים שנחטפו ממולדתם והובאו כעבדים
    רציתי גם להזכיר שעד שנות השישים של המאה הקודמת לאפרו-אמריקאיים לא היה ממש שויון זכויות בארה"ב. אז כך שהצהרת כוונות מכאן ומעשים מחפירים מכאן.נראה כי החרות,השויון והאחווה היו שמורים לצבע מסויים ולמעמד מסויים, ודרך אגב גם באנגליה של היום יש מעמדות והמוביליות החברתית מעמדית אינה סוגה בשושנים.וכך גם בצרפת.
    אז כך שאני קצת מסוייגת בכל מה שקשור לדברי השבח וההלל שנהוג לשייך ל-"אירופאיות" בכל מה שקשור לחופש,שויון ואחווה
    אני מקווה שעתה הבהרתי וניסחתי את עצמי מעט יותר טוב

  27. משקפיים מסוימים מאד

    יש 2 אפשרויות: לעשות למען העשייה ויש לעשות דוקא לפעול אנטי לא למען אלא נגד.
    שכל אחד יבין מי פועל כך ומי כך.
    מאמר נוראי, לא רואים הישגים פרטיים של אנשים שהפשילו שרוולים עשו והשיגו בכל התחומים
    כל הזמן ההסתכלות הזו על העדתיות פשוט חולנית.
    הטרמינולוגיה הזו רוויית הארס איומה. שום עובדות לא יעבירו אותה מהעולם, כי אין שם רצון לראות עובדות אלא רק שנאה, לקיים את השנאה לשמר אותה ולהשתמש בה.