את, אני והמשבר הכלכלי

יעל חסון, ולריה סייגלשיפר

עם כינונה של הממשלה החדשה מפרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הפיננסי/כלכלי.

הכותבים/ות הם: עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ` יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ` אורי רם, פרופ` מיכאל שלו.

במהלך הימים הקרובים נפרסם את המאמרים הללו באתר "העוקץ". זהו המאמר התשיעי בסדרה.

משבר האשראי העולמי והמיתון שהוא מביא לפתחנו הם הזדמנות לחשיבה מחדש על מידת אחריותה של המדינה לביטחון הכלכלי של תושביה ועל הדרכים שבהן ניתן לתכנן מדיניות כלכלית הוגנת ושוויונית יותר.

כלל השלכותיו של המשבר הכלכלי עוד לא ידועות. בינתיים, התנודתיות ואי הוודאות המאפיינות את שוקי ההון בעולם, ניכרות גם אצלנו. הירידה בערכם של ניירות ערך בבורסה הישראלית משמעה פגיעה בערך הנכסים והחסכונות של ישראלים וישראליות רבים שהחמורה שבהם היא הפגיעה בחסכונות הפנסיוניים. אותות המשבר מתחילים להיראות גם בשוק התעסוקה: שירות התעסוקה מדווח על ירידה בביקוש לעובדים ועל פיטוריהם של עובדים רבים; 60% מהם נשים, רובן אקדמאיות.

נשים וגברים אינם מיוצגים באופן שווה בסקטורים השונים של הכלכלה ובמעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. בשל היסטוריה של אפליה, חלוקת עבודה בלתי שוויונית בבית ומחוץ לו ונחיתות כלכלית ארוכת שנים, נשים מרוויחות פחות מגברים ויש להן פחות נכסים להישען עליהם בעתות משבר, כשעלויות המחייה עולות או כאשר הן מאבדות את משרותיהן. חורים ברשת הביטחון הסוציאלית או תכניות ציבוריות לעידוד תעסוקה שאינן מביאות בחשבון שיקולים מגדריים עלולים להותיר נשים מאחור בזמנים של משבר כלכלי.

למרות שמוקדם להעריך את מכלול השלכותיו של המשבר הכלכלי העולמי ובפרט את השלכותיו המגדריות, בארצות הברית כבר נאספות הוכחות ראשונות לכך שהמיתון הכלכלי פוגע בנשים יותר מאשר בגברים. יותר נשים בארה"ב בהשוואה לגברים הצטרפו למעגל המובטלים  וחוו קיצוצים בשכר.

בנוסף, נמצא שלנשים יש ייצוג-יתר בקרב מקבלי הלוואות סאב-פריים (הלוואות המוצעות לפרטים עם הכנסות נמוכות יותר והיסטוריית אשראי "בעייתית") (1) מסיבה זו, נשים חשופות יותר עתה לסכנה שבתיהן יעוקלו ורכושן יוחרם. ועוד, יותר משקי בית שבראשן נשים נדחקו לפשיטת רגל בגלל המצב הכלכלי.

המשבר ישפיע יותר על נשים גם משום שיש להן פחות נכסים. בתקופות של משבר כלכלי, נאלצות משפחות רבות להיסמך על חסכונות אישיים או על רשת ביטחון ממשלתית במידה והיא קיימת. נשים מתמודדות עם המשבר בעזרת רשת ביטחון כלכלית אישית חלשה יותר מזו של הגברים. יש להן פחות משאבים מאחר והן מרוויחות שכר נמוך יותר – החסכונות שלהן מועטים יותר וחסכונות הפנסיה שלהן נמוכים יותר. משקי בית שבראשם נשים נמצאים במצב הקשה ביותר  United State Senate – Committee on Health, Education,)

Labor and Pension. 2008 ).

גם בישראל נקודת המוצא הכלכלית של נשים נמוכה מזו של גברים. בהיעדר מדיניות ממשלתית שמביאה בחשבון את הפערים הכלכליים בין נשים וגברים ושואפת לתקנם, תוביל ההאטה הכלכלית הצפויה להעמקתם.

שיעור הנשים הבלתי מועסקות גבוה בהשוואה לגברים , נשים מהוות רוב בקרב המשתכרים שכר נמוך ופערי השכר בין נשים וגברים עדיין גדולים (ב-2006 – 37%, בשכר לחודש). פערי השכר לשעה עומדים על 16% וגדלים ככל שעולה רמת השכר (סבירסקי וקונור-איטאס, 2008). שיעור הנשים החוסכות לפנסיה קטן בהשוואה לגברים ובנוסף חסכונות הפנסיה שלהן נמוכים יותר בהשוואה לחסכונותיהם של הגברים בשל שיעורי השתתפות נמוכים יותר בשוק העבודה, פערי שכר, משרות חלקיות ונוכחות לא רציפה בשוק העבודה.

בנוסף, נשים מהוות רוב בקרב עובדי עמותות וארגונים ללא מטרות רווח. ארגונים אלה מספקים שירותי בריאות, חינוך ורווחה לצד שירותים שהמדינה מספקת או במקום שירותים שהיא סיפקה בעבר ומשכה את ידיה מהם בתהליכים של הפרטה. ארגונים אלה נסמכו במידה רבה על תרומותיהן של קרנות פרטיות ואף על תרומותיהן של הקהילות היהודיות בארה"ב. חלק ניכר מהקרנות היה מושקע בבורסה ולכן עם פרוץ המשבר צומצמו התרומות במידה ניכרת והארגונים נאלצים לצמצם את שירותיהם. מאחר ונשים הן הצרכניות העיקריות של שירותים אלה, הן תהיינה הנפגעות העיקריות לצד נשים שיאבדו את משרותיהן.

ועוד, נגישותן של נשים לאשראי קטנה יותר ולכן יש להן פחות סיכוי מלכתחילה להתפרנס כעצמאיות מעסק בבעלותן. ב"תוכנית ההאצה" שפרסם משרד האוצר בחודש נובמבר כמענה למשבר הפיננסי יש התייחסות לבעיית נזילות האשראי ומוצע להרחיב את מקורות האשראי לסקטור העסקי. במבט ראשון היה אפשר לחשוב שפתרון זה ישפיע גם על בעלי עסקים זעירים (עד חמישה עובדים) (רובם בבעלותן של נשים), אך בחינה מעמיקה יותר מראה שמדובר בהמשך המדיניות שקדמה למשבר אשר העניקה סיוע לעסקים קטנים ובינוניים (סבירסקי, ב. 2008).

בישראל, עסקים זעירים וקטנים מהווים 98% מכלל העסקים. מספר השכירים במגזר העסקים הזעירים והקטנים עמד בשנת 2005 על כ-771.3 אלף, המהווים כ-39%־ מסך המועסקים במשק (לא כולל מינהל ציבורי) (משרד האוצר, 2007: 4,9). אף על פי כן זוכים העסקים הזעירים והקטנים רק ל-5% מן האשראי הבנקאי (שתייוי, 2007). בחינה מגדרית של הקרן הממשלתית המסייעת לעסקים קטנים ובינוניים חושפת שהיא אינה רלוונטית לנשים מכיוון שתנאי הקרן אינם מביאים בחשבון את הצרכים ואת המעמד של נשים בחברה. נשים המבקשות ללוות סכומים קטנים להקמת עסק זעיר אינן יכולות להגיש בקשה לקבל הלוואה מהקרן הממשלתית גם מאחר והקרן לא נותנת אפשרות להלוואות בסכומים קטנים וגם מאחר והדרישה להון ראשוני ולערבות שאינם מדורגים בהתאם לגודל ההלוואה, מהווים מחסום גדול לנשים שאין להן נכסים או חסכונות.

בשנים האחרונות עמותות רבות נתנו מענה לצרכיהן של נשים בתחום היזמות על ידי תכנון קורסים ליזמות, בניית תוכניות עסקיות, עזרה בהגשת בקשות להלוואות, ליווי עסקי ותיווך בין נשים למקורות המימון העומדים לרשותן. כתוצאה מצמצום מקורות המימון שלהן, רבות מהעמותות האלה נמצאות בסכנת סגירה או נאלצות לצמצם את שירותיהן. עמותות אלה היוו חלופה וסייעו לנשים להקים ולתחזק עסקים זעירים בהיעדר גוף ממשלתי שיספק שירותים אלה. פגיעה בעמותות אלה תפגע קשה בנשים עצמאיות שנגישותן לאשראי היתה מוגבלת מלכתחילה.

על מנת לקדם את מעמדן של נשים בכלכלה ובחברה ולאפשר לנשים ולגברים לחלוק באופן שוויוני יותר את המטלות במשק הבית ובשוק העבודה, על המדינה לייצר תנאים והזדמנויות שווים באמצעות תכנון מדיניות כלכלית על בסיס ניתוח מגדרי. ניתוח מסוג זה בוחן את מכלול ההשלכות השונות של תכניות, פרויקטים, תקציבים וחקיקה על גברים ונשים. ניתוח מגדרי מקובל בכ-80 מדינות ברחבי העולם. מדינות כלכלית המבוססת על תפיסה וניתוח מגדריים היא מדיניות כלכלית יעילה יותר המיטיבה עם כלל האוכלוסייה – נשים וגברים כאחד.

יש לשלב ניתוח מגדרי בהיבטים שונים של הכלכלה: ברמה המקרו-כלכלית – תחזיות תמ"ג, תחזיות אינפלציה, תחזיות אבטלה, יעד גירעון ; במדיניות המיסוי ; במדיניות הפיסקלית ובתקציב המדינה.

כמו כן על המדינה לנקוט שורה של פעולות שמטרתן לצמצם את האי-שוויון הכלכלי בין נשים וגברים ולעודד חלוקה שווה יותר של העבודה בתוך משק הבית. יש לעודד את הגברת השתתפותם של גברים במטלות הטיפול בילדים על ידי מתן חופשת לידה לגברים, בנוסף על זו שניתנת לנשים, שלא ניתנת להחלפה ושוות ערך ל-100% מהשכר; על ידי הרחבה והגמשה של מעונות היום והמשפחתונים תוך העמקת הסבסוד שלהם והגדלת הפיקוח על איכות עבודתם וכן באמצעות הרחבת יום לימודים ארוך ובניית כיתות חדשות כדי לאפשר גם למורות וגם לתלמידים לשהות בבתי הספר שעות ארוכות יותר.

על המדינה לפעול ליצירת תמריצים להקמה ופיתוח של אזורי תעשיה ומסחר ביישובים ערביים, ו/או להקמה של אזורי תעשייה ומסחר משותפים ליישובים יהודיים וערביים, על מנת ליצור מקומות עבודה לנשים ערביות, שהשתתפותן בשוק העבודה נמוכה בגלל העדר הזדמנויות תעסוקה. בנוסף יש צורך בפיתוח מערכת תחבורה ציבורית בעיקר בתוך ובין יישובים ערביים, כדי לאפשר לנשים ערביות נגישות גבוהה יותר לתעסוקה.

מאחר ונשים מהוות רוב בקרב משתמשי התחבורה הציבורית, מערכת התחבורה הציבורית צריכה להיות כזו שתאפשר שילוב אופטימלי בין עבודה מחוץ לבית ובתוכו. לפיכך, יש להתאים את שעות הנסיעה ומסלולי הנסיעה לשעות הנסיעה ולמקומות העבודה הטיפוסיים של הנשים.

כדי לאפשר לנשים להתפרנס מעסק עצמאי יש צורך בהקמה של קרן הלוואות קטנות (micro-credit) לא/נשים בעלי הכנסה נמוכה. לחילופין אפשר לשנות את התנאים שמציעה קרן ההלוואות הקיימת כך שתאפשר הלוואות בסכומים קטנים גם לבעלי הכנסות נמוכות או אנשים (רובם נשים) ללא חסכונות ונכסים המתקשים לעמוד בקריטריונים שמציבה הקרן כיום.

מקורות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקרי כוח אדם, שנת 2007.

משרד האוצר, מינהל הכנסות המדינה. דוח שנתי 2007.

סבירסקי, ברברה. 2008. תכנית ההאצה אינה רגישת מגדר. נייר עמדה, פורום נשים לתקציב הוגן. דצמבר 2008.

סבירסקי, שלמה ואתי קונור-אטיאס. 2008. עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית. דו"ח לשנת 2007. תל אביב, מרכז אדוה.

שתיווי, עולא. 2007. הקרן בערבות מדינה לסיוע לעסקים קטנים בבעלות נשים: תנאים וקריטריונים. נייר עמדה, פורום נשים לתקציב הוגן. פברואר 2007.

Fishbein, Allen J. and Patrick Woodall. 2006. Women are Prime Targets for Subprime Lending: Women are Disproportionately Represented in High-Cost Mortgage Market. Consumer Federation of America. December 2006

United State Senate – Committee on Health, Education, Labor and Pension. 2008. Taking a Toll: the Effects of Recession on Women. April 18, 2008.



* יעל חסון וולריה סייגלשיפר, פורום נשים לתקציב הוגן.

1.  במחקר שערכו פישביין וודול בשנת 2006 (Fishbein and Woodall, 2006) נמצא שלנשים יש ייצוג יתר בקרב לווי הסאב-פריים. נשים מהוות רק 30% מהלווים למשכנתא אך 38% מלווי הסאב-פריים, זאת למרות שבממוצע דירוג האשראי של נשים גבוה יותר מזה של גברים. הסיכוי של נשים אמריקאיות המרוויחות שכר בגובה השכר החציוני לקבל הלוואת סאב-פריים לרכישת דירה גבוה ב-28% בהשוואה לגברים עם הכנסה דומה. פער זה גדל עוד יותר בעבור נשים שהכנסתן גבוהה יותר. הסיכוי של נשים שמרוויחות פי שניים השכר החציוני לקבל הלוואת סאב-פריים גבוה ב-46.4% בהשוואה לגברים עם אותה הכנסה. ממצאים אלה מצביעים על כך שיש גורמים ושיקולים נוספים מלבד גורם הסיכון הכלכלי,שמשחקים תפקיד בקרב הגופים המלווים).

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איזי גור

    אפשר ויתכן כי במדינה אחרת, בקרב ציבור אחר, היה למאמר המלומד ערך מעשי כלשהו. במדינה הקרויה ישראל הנשלטת על ידי נתניהו, ליברמן, ובעלי הבית על ים המלח, אוצרות הטבע ובתי הזיקוק, דומה המאמר למי שמפגיז גג של פח באמצעות "בומבלך" (האצטרובלים של הברוש).אלה המיידים את ה"פגזים" יודעים היטב שאין לכך כל השפעה על יריעות הפח, אבל ההנאה מהרעש – אין כמוה!
    מה מעלים ומה מורידים כל אותם מאמרים מלומדים על "איך צריך לעשות" כאשר כל מה שמעניין את רובו של העם היושב בין הים הגדול לימה הכלה והולכת, הוא היכן לעשות את המנגל הבא ולהצביע עבור מי שיודע לחרף את הערבים ולהפגיז את סכר אסואן בקול רם יותר.
    ואם אי אז פעלה על בימותינו הפוליטיות-חברתיות קבוצה קטנה של אנשים ישרים, הגונים, רואי נולד ובעלי תפיסות עולם ראויות, זרק אותם העם הזה אל שולי הדרך. ועל הבימות יוסיפו לזמבר " לחיי העם הזה. שכמה טוב שהוא כזה"
    בולשיט.
    ובל נשכח. אולי נצליח לפוצץ לאחמדי משהו את הצעצוע האטומי שלו, אז מה. הוא יישב בשקט ויתחנן על נפשו?!
    גם כאן- בולשיט.

  2. אורלי בנימין

    בבואנו לנתח את השלכותיו של המשבר הכלכלי על נשים כדאי ללכת בעקבותיה של מי שעומדת בראש האגף לשוויון מגדרי בארון העבודה הבינלאומי, ג'יין הודג'ס. במרץ היא אמרה את הדברים הבאים:

    “Women’s lower employment rates, weaker control over property and resources, concentration in informal and vulnerable forms of employment with lower earnings, and less social protection, all place women in a weaker position than men to weather crises”.

    מה שחשוב בדברים במיוחד הוא האמירה: נשים מרוכזות במשרות לא פורמליות עם הכנסות נמוכות יותר שבהן קשה יותר להתארגן. אמירה זו, השמה בלב הטיעון על המשבר הכלכלי את הסגרגרציה המגדרית בשוק העבודה מחייבת אותנו שלא להסיט את המבט מהמדיניות הציבורית השיטתית והעקבית אשר מייצרת משבר מתמשך במצבן של נשים בשוק העבודה.
    נכון לסקר ההכנסות של הלמ"ס ב- 2006 (נתונים שפרסם המשרד של בני פפרמן בתמ"ת) בטרם החל המשבר המשבריות בהכנסת נשים כבר היתה בעיצומה (הנתונים שלהלן חשובים גם להבנת המעמדיות המתנשאת של מאבק שדולת הנשים לפטור במס על תשלום למעונות יום):

    בישראל 1,045 מיליון נשים מועסקות שכירות בנות +18 . מביניהן 35.5% משתכרות שכר נמוך או שווה לשכר המינימום.

    370.4 אלף מועסקות משתכרות עד שכר המינימום, מביניהן 92.7 אלף נשים עובדות מעל 35 שעות
    בשבוע.

    35.5% מהנשים השכירות משתכרות עד שכר מינימום, בהשוואה ל- 14.2% מהגברים.

    הפער בין נשים לגברים נותר, גם כאשר היקף שעות העבודה דומה: 16.1% מהנשים המועסקות העובדות מעל 35 שעות בשבוע משתכרות עד שכר מינימום, בהשוואה ל- 7.6% מהגברים.

    277.6 אלף נשים עובדות עד 35 שעות בשבוע ומשתכרות עד שכר מינימום.

    יש לציין, שמבין 468.7 אלף נשים העובדות עד 35 שעות בשבוע, 322.5 אלף נשים עובדות
    במשרה הנחשבת כמשרה חלקית, ומהן 96.1 אלף 29.8% ) נשים עובדות חלקית שלא מרצון (הן חפשו . עבודה במשרה מלאה או עבודה נוספת ולא מצאו

    41.2% מהמועסקות משתכרות משכר מינימום עד השכר הממוצע במשק -שכר שאין בו כדי מחיה בכבוד למי שאין לה מקורות הכנסה נוספים מהורים או בן זוג.

    המדובר במדיניות ציבורית שממקמת נשים במשרות שבהן הפיטורים הצפויים בתום תשעה חודשים הם שגרה שהחוק אינו מערער עליה והיא בלתי תלויה במשבר זה או אחר. המדובר במדיניות שממקמת נשים במשרות חלקיות שוליות לעיסוקים המרכזיים של ארגונים, הנתפסות כמיותרות והתמריץ על פיטורים בהן גדול: פיטורים וגיוס מחדש של עובדות חלופיות, חדשות למקום העבודה וללא הניסיון המצטבר שיכול היה לתמוך בהתארגנותם או ביכולת המשא ומתן שלהן על השכר. ואכן, אולי שמתם לב לעובדה שאחרי זעקת פיטורי נובמבר, לאחרונה, התפרסמו ידיעות על עליה בביקושים לעובדים.
    אם אנחנו דנות בהשלכות המשבר הכלכלי על נשים מבלי לשים לב לחוק המכרזים כמרכיב מרכזי של מדיניות ההעברה של נשים למשרות חלקיות, זמניות, שעתיות בהקשר של תת-איוש, אנחנו משתפות פעולה עם ניתוח כלכלי פאטריארכלי-ניאוליברלי שמתחמק מאחריות מוסדית ליצירת עוני של נשים עובדות. יתר על כן, אנחנו מסכימות אז שלא להיות ביקורתיות ביחס לתהליכי הפחתת הערך של עבודת נשים ובמיוחד הפחתת הערך של מיומנויות מקצועיות במשרות נשים.
    ניתוח מגדרי של משבר השווקים הפיננסיים בישראל, אינו יכול שלא לשאול בראש ובראשונה מהן השלכותיה של אבטלה מבנית מתמשכת על נשים. אבטלה מבנית משמעותה פער בין רמת המיומנות הנדרשת במשרות מוצעות לבין רמת המיומנויות הנגישות לאוכלוסיה באיזור ספציפי. בהקשר של אבטלה מבנית מתמשכת כפי שקיימת בישראל בפריפריה וכפי שקיימת בישראל בתחומי השירותים החברתיים, משרות איכותיות המאפשרות לנשים שכר מחיה בכבוד ותנאי ההעסקה הוגנים, הופכות נדירות יותר ויותר. נוכח נדירות המשרות הראויות, התארגנות עובדות למאבק על תנאי ההעסקה הופכת נדירה.
    כפמיניסטיות החולקות על הפוליטיקה של התקציב, איננו יכולות שלא לשים במרכז הניתוח את תהליכי ההפרטה של השירותים החברתיים והשלכותיהן על משרות נשים במגזר הציבורי והפרטי כאחד. בין אם נכנסנו לחנות ולא היו שם מוכרות לעזור לנו ובין אם נכנסנו לבית חולים ולא היו שם אחיות לעזור לנו המציאות המגדרית של שוק העבודה היא אותה מציאות: רוב משרות הנשים מוגדרות כמשניות ונטולות ערך ולפיכך קל לעסקים ועדיף ליחידות כלכליות עצמאיות במגזר הציבורי, לפטר נשים ולדרוש מציבור הצרכנים להסתדר בלעדיהם. אם לא נראה את המדיניות הציבורית השיטתית שמאחורי התהליך, לא נדע שרק פעולה משותפת של ארגוני עובדים אלטרנטיביים, ארגוני צרכנים ומעסיקים פחות חזיריים, יכולה לקדם תהליכי שינוי במצבן של העובדות העניות ההולכות ומתרבות.