צא ולמד

אורטל בן דיין, יורם בלומנקרנץ

בשבוע שעבר התפרסמה תגובתו של דורון ברוש לנאום שנשאה חברת מועצת העיר יעל בן-יפת ערב חגיגות המאה של העיר, בתביעתה לתיקון העוולות שנעשו בשכונות הדרום לאורך השנים. בסופה של ההצעה לסדר מנתה בן- יפת מספר הצעות אופרטיביות לשינוי, ועוררה בראש העיר זעם היסטרי.

על טענותיה המנומקות של בן-יפת הגיב ברוש כאחרון הטוקבקיסטים בשלבו רטוריקה זולה עם חוסר הבנה של התהליכים העירוניים והאינטרסים הכלכליים, השבטיים והפרסונאליים המניעים אותם. להבנתנו היה זה הרפלקס המותנה והמקובל במחוזותינו שמופעל  כנגד כל טיעון המאזכר בהטיות שונות את מילת הטאבו הנוראית – מזרחים!

ברוש מציג את בן- יפת גם כחובשת "את מצנפת חברת הקשת הדמוקרטית המזרחית", ואם כי יכול היה להשתמש במילה המקובלת "כובע", הוא בחר במושג השאוב מעולמן הסמלי של מכשפות וכתות, דווקא. עוד ביקש ברוש לתאר את פועלה של בן- יפת בצרוף המזלזל "קריירה שמנמנה", ובכך לשוות לשליחותה הציבורית המסורה – בהתנדבות גמורה – נופך אופורטוניסטי של שררה, ולקינוח הגדיל והסה בה: "שקט נשמה. שבי בצד" – דרכו המנומסת לומר: "סתמי, יא פרחה".

התקשטותו המילולית הוולגרית לא  נועדה אלא לכסות על דלות טיעוניו. מי שמסנגר כיום על `העיר הלבנה` רק מפני שרוב המבנים שלה "טויחו בלבן הנוח לספיגת קרני שמש הקיץ העזה", מעיד אלא על עצמו כמקרה מצער של בערות וחוסר יכולת הפשטה. שהרי המושג `עיר לבנה` מאגד בתוכו ביקורת חברתית רחבה ומשמעותו חורגת בהרבה מצבעם הקונקרטי של בתים. יואיל להפנות עצמו ברוש אל ספרו של הארכיטקט רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה", אז יבין שאפילו האליטות האשכנזיות כבר אימצו את הביקורת המזרחית והן עושות בה שימושים מתוחכמים- יותר או פחות- בעוד הוא נאחז, עדיין, בקלישאות נבובות המנטרלות כל אפשרות לדיון מהותי.

ברוש יוצא נגד "השתלטותם" של זמרים מזרחים על התרבות ונחרד לנוכח טקסטים ש "כל הארץ עומדת לכבודם ומנענעת את התחת". "סבא שלי ז"ל לא התלונן אף פעם על שכבר לא שומעים את ביצועו הנהדר ברוסית של ליאוניד אוטיוסוב לרומנסה הרכה והישנה" הוא מתרפק, ומכביד עלינו למחול על השפעתה המכרעת של המוסיקה הרוסית על צאצאתה הישראלית.

 דחילק ברוש, סבא שלך סבל מחסכים אקוסטיים? מה עם להקות העגורים שלא פוסקות לחוג מעל ראשינו בתרגומיהם של יונתן, שבתאי ואחרים לניגונים סובייטיים. איפה הייתה סבתא שלך כשפימפמו ברדיו את "סבלי הוולגה", "על גדות הדנייפר" כש"שאון התותחים נדם", מעת לעת, בין המלחמות העקובות של האליטות עם הפלסטינים והמזרחים? איפה הם היו? בהופעה של מקהלת הצבא האדום בהיכל התרבות, או במשכן לאמנויות הבמה, היכן שנענועי ישבנים בכסות חאקי וגופיות צחות נקראים מחול מודרני והם עתירי תקציבים ועטורי פרסים. או אולי אתה מעדיף את הסאונד השמימי של: "הוא פשוט שריונר / לא פחות ולא יותר / קצת נחמד קצת נבזה" וכדומה וכדוחה. אין ספק שבהשוואה ל"זבל" המזרחי מדובר כאן בליטורגיקה גריגוריאנית.

אולי במקום לתקוף את בן יפת שצעדה בראש קבוצת פמיניסטיות מקיוסק לקיוסק בלב תל- אביב כדי לאסוף את "סקסימו" ו"בננה" לתוך פחי אשפה, במקום להכות בלשונך הרפויה והמתלקקת את מי שניסחה והגישה לחולדאי את ההצעה ל"קוד אתי פמיניסטי לעיר", צא אל פתחי המועדונים וראה את הסלקציות, עצור מול מכוני הליווי ובקש מהנשים הכלואות לספר על מאמציהן של יעל וחברותיה למגר את הזנות. לך לכרם התימנים וצא אל השווקים ושאל את וותיקי העיר אשר ליבנו את הלבנים והגישום, ואחר- כך בתהליך הלבנת נווה צדק הם גורשו והתביישו. כתוב על זה ודרוש לאמת. הרף גבוה מדי עבורך? התחל בוויקיפדיה. למד וצא.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.