טיול בירושלים (המזרחית)

רומן חלפין

לפני מספר ימים הצטרפתי לטיול מאורגן במזרח ירושלים, כדי ללמוד מקרוב את עסקי הנדל"ן באיזור. מזג האוויר היה מצוין, הנופים היו פסטוראליים והתושבים המקומיים נחמדים ביותר.

לא אבלבל אתכם עם שמות הכפרים, אתם יודעים, מדובר בשמות ערביים, וזה לא נשמע טוב כשמדובר בירושלים. בכפר הראשון שהגענו הוחלט להקים גן ארכיאולוגי במרכז הכפר. הגן ישתרע לאורך כל הכפר באיזור המאוכלס והצפוף ביותר שלו. לאור התוכנית, ל-80 בתים הנמצאים בשטח הגן המתוכנן הוצאו צווי הריסה. כדי להיות הוגן כלפי השלטונות אציין כי למשפחות לא ניתנו שטחים ואישורי בנייה חלופיים בכפר, בסביבתו או בירושלים בכלל. עבודות ההריסה לא מתקדמות בקצב המתוכנן, מכוון שלעירייה חשוב מאוד לשמור על החוק, ולכן התושבים מצליחים לדחות את הקץ ע"י תשלום קנסות של כ-100,000 שקל לבית. גם כאן העירייה מתחשבת ומאפשרת לשלמם בתשלומים חודשיים לאורך מספר שנים.

מכוון שאהבתי את האיזור וקירבתו לעיר העתיקה, התאכזבתי מאוד שלא אוכל למצוא איזו מציאה בשוק הנדל"ן המקומי, בגלל הביורוקרטיה והתוכניות העתידיות. אבל המקומיים הרגיעו אותי, והסבירו שאני לא רואה נכון את התמונה. מכוון שאני יהודי, כל הסיפור הזה לא ממש קשור אליי. אם ארצה, אוכל לבנות לי בכפר בית מפואר, עם נוף מדהים להרים ולעיר העתיקה. העירייה תספק לי את כל התשתיות ודרכי הגעה נוחות. וכמובן יימצאו לא מעט אנשים נדיבים שייממנו לי את כל העסק הזה. רשמתי. (דרך אגב, כבר עומדים שם כמה בתים כאלה. ריקים, אך עם נוכחות).

לכפר השני שביקרנו בו נועדו תוכניות גדולות. למעשה חלקו המרכזי והעיקרי יהפוך לשטח ירוק גדול, שסביבו ניתן יהי לבנות מבנים דו-קומתיים בלבד. בכפר ייבנה שני בתי ספרים חדשים (ליד הגן): אחד לערבים ואחד לחרדים (שיוויון כבר אמרתי). הבעיה הקטנה היא שתוכנית הפיתוח מתוכננת על שטחיהם של 129 בתים קיימים, שכבר הוצאו לגביהם צוי הריסה. למרבה הפלא גם כאן ההריסות בוצעו באופן חלקי בלבד, מכוון שהתושבים קיבלו אפשרות לשלם קנסות של מאות אלפי שקלים, וגם כאן בקרדיט. ברוח המגמה הירוקה בכפר במקום הבתים ההרוסים התושבים התחילו לפתח תרבות הקמפינג, ולמעשה חיים במשאיות, שבאופן מוזר גם להם הוצאו צווי הריסה. ליד הכפר יש שטחים פתוחים לא מאוכלסים, שאולי ניתן להעביר לשם את המשפחות מהבתים ההרוסים, אך מסתבר שזה עלול לפגוע באוכלוסיית הנשרים והעכברים בסביבה. לאור רגשותיי המיוחדים לעולם החי נטייתי הייתה להבין את שיקולי השלטונות, אבל האוהלים והמשאיות מלאי הילדים והזקנים גרמו לי קצת להרהר בנושא.

איך המרתק ביותר זה לראות בתים אטומים למחצה, שלמשפחות בנות עשרות אנשים משלושה דורות מותר להתגורר בשני חדרים מתוך חמשה. לראות חלונות ופתחי דלתות אטומים בלבנים  בבתים שאנשים גרים בהם זה באמת מחזה מרהיב ביותר.

לקינוח ביקרנו בבית של ערבים, שלמעשה שייך לכפר, שמעבר לגדר ההפרדה, אך הבית נותר לבד בצד הישראלי של הגדר. בבית מתגוררים 24 איש בעלי תעודות זהות ירוקות (תושבי השטחים), שלמעשה אסור להם לנוע בישראל, הכניסה לשטחים היא מספר קילומטרים משם, ואסור להם לנהוג במכונית בשטח הישראלי. בבית גרות שתי בחורות נכות, שאחת מהן כבר בכיסא גלגלים והשניה בדרך לשם. לא מגיע להן טיפול רפואי בישראל, והן לא יכולות להגיע לרשות הפלסטינית. מכוון שישראל היא מדינת חוק השומרת על זכויות האדם, הם לא יגורשו מביתם ומאדמתם, והם ימשיכו לחיות בישראל באושר ועושר, ללא עזרה רפואית, ללא מים (אספקה פעמיים בשבוע), ללא אוכל (רק מסיוע של מתנדבים) וללא עבודה.

היה כיף.

למתעמקים הכפרים הם: סילוואן, א-טור וחזמה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    אכן, מסתבר שהגנום היהודי עושה פלאות כשזה מגיע להיתרי בניה ותשתיות במזרח ירושלים ומסיר באחת את כל ערימות המכשולים והאיסורים המטורפים החלים על התושבים הפלסטינים. כמה דוגמאות לכך הם ההתנחלויות נוף ציון, אשר כשמו המבטיח חולש על נוף יפהפה לעיר העתיקה מלב ג`בל מוכבר (עידוד-מה אפשר למצוא בעובדה שייזמי הפרוייקט לא הצליחו למכור את מרבית יחידות הדיור שם וכעת מחפשים קונה סיטונאי לעסק); ההתנחלות החדשה בפאתי ג`בל-מוכבר הנבנית על ידי "באמונה" לציבור הדתי-לאומי; מעלה זיתים של מוסקוביץ בראס אל-עמוד המתרחב בימים אלה ממש ללמעלה ממאה יח"ד, שמעון הצדיק בשיח` ג`ראח, ועוד ועוד ועוד. כל אלה הם בנייה יהודית בלב שכונות פלסטיניות, המקבלות היתרי בניה במהירות ומימדים ששכניהם הפלסטינים יכולים רק לחלום עליהם. ולגבי סילוואן- מסתבר שהרשויות, שמגלות אפקטיביות מדהימה כשזה נוגע להריסת בתי פלסטינים, מאבדות משהו מהיעילות שלהן כשזה מגיע לאכיפת החוק על המתנחלים: נגד בית יהונתן המפלצתי בן שבע הקומות בלב סילוואן, שדגל ישראל מתריס מתנובב מעליו לכל אורכו, יצא צו איטום כבר לפני שנים, אבל לא רק שהצו לא נאכף אלא שמתנחליו זוכים לאבטחה מסיבית, על חשבון הציבור הישראלי כמובן.

  2. סלבה יוסים

    אורלי שלום רב, אנחנו, קבוצה קטנה של אזרחים ישראלים מודאגים, שמנסה ליצור הד ציבורי רחב ממדים על הזוועות הנעשות במז` ירושלים בחסות השלטון הישראלי. אנחנו מודעים לכך שרוב הציבור הישראלי, אפילו הירושלמיים, לא מודעים לכיבוש הדינאמי (שמטרתו טרנספר שקט של פלסטינים) שמתרחש כל יום ועלול להוביל לפיצוץ תוך זמן קצר. אנחנו הזדעזענו מהמראות של דיכוי מתוחכם המופעל ע"י השלטונות כלפי התושבים הפלסטיניים בשכונות המדוברות. אנחנו לא רוצים להיות שותפים לפשעי גזענות, אנחנו לא רוצים מלחמות (בהן מעוניינים השלטון ובעלי ההון) ואנחנו מתכוונים להתנגד בכל האמצעים האפשריים ע"מ לעצור את הטרנספר השקט שנעשה כלפי האוכלוסייה פלסטינית בירושלים. מפני ואין לנו ספק בכך שישראלים רבים היו יוצאים אתנו להתנגד לכל זה, אילו היו יודעים על כך: אנו פונים אליך בבקשה לסייע או לייעץ כיצד לדעתך ניתן באופן היעיל ביותר לייצר מודעות בקרב הישראלים על המצב ההומניטארי הבלתי נסבל שנגרם לפלסטינים בחסות השלטון הישראלי. תודה רבה!

  3. ע.ג

    בסתובבתי בסילואן. בכפר הזה חיו יהודים תימנים בתחילת המאה ה-20. הם נעלמו כי השכנים הפלשתינים הנאורים שלהם אימו לרצוח אותם למרות שהם לא ישבו על אדמה ערבית אלא על אדמה שקנו. עכשיו כמובן אסור לגעת בערבים האלה. הסתובבתי גם בשמעון הצדיק. שכונה יהודית עד 1948. גם שם היהודים עזבו כי אחרת היו רוצחים אותם וזה עוד לפני הכבוש. גם ברובע היהודי הייתי. משקמים שם את ההרס שגרמו ערבים נאורים אחרי שגרשו משם את היהודים. מסכנים הערבים. כל כך הרבה עוולות היהודים גורמים להם.

  4. אורלי נוי

    את היהודים התימנים הציל בזמן המאורעות אבי משפחת גוזלן. על המעשה שעשה נוהגים במערב ירושלים לנטוע עצים בשדרת חסידי אומות העולם, אבל זה לא הפריע למתנחלים להעיף את בנו מביתו ולהשתלט על הבית. אם אתה באמת רוצה לפתוח תיקי בעלות על קרקעות מלפני 48`, אהלן וסהלן: קח, למשל, את האוהל העלוב בו מתגוררת כעת אום כאמל בשיח` ג`ראח אחרי שפונתה מביתה באלימות רבה ואחרי שבעלה מת מהתקף לב בעקבות הפינוי, ותן לה את ביתה הישן בטלביה, עליו יש לה בעלות מוכחת מלפני 48 כמובן. הבעיה שגזלנים כמוך רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

  5. ע.ג

    אני לא תומך במתנחלים או בהתנחלויות ובודאי לא בהתנכלויות מכוונות נגד ערבים אבל כאשר מיללים רק על הערבים המסכנים צריך לזכור שני דברים: האחד שהם סרבו להצעת החלוקב ופתחו במלחמה נגד ישראל ולכן כל בעלות על שטחים שהיו בבעלות ערבית אינם שוים כלום כי לתוקפן לא מגיע דבר והשני שלא רק לערבים נגרמו עוולות. החד-צדדיות במאמר זה כמו במאמרים אחרים היא הדבר המקומם.

  6. סלבה יוסים

    חבל שקשה לך להתפטר משטיפת המוח של השלטון הישראלי המסווג ומכליל אנשים עפ"י האתניות שלהם. זהו מנגנון שליטה מתוחכם וידוע מאז ומעולם בשם "הפרד ומשול". כמובן אתה צודק, השלטון הישראלי גורם עוולות גם ליהודים (שאינם חברים של השלטון), למשל, גירוש משפחות מזרחיות מבתיהם בכפר שלם (בתל אביב) בשנה שעברה. אגב, ה"ערבים" שפתחו במלחמה נגד ישראל, כבר מתו ובמאמר מדובר בטרגדיה הומניטארית של נכדיהם וניניהם… במה הם אשמים? אולם, למעשה, האנשים בישראל לא מתחלקים ליהודים, ערבים, אתיופים, רוסים וכו`; אלא לבעלי כוח וחסרי כוח אל מול השלטון. הרוב המכריע של תושבי הכפרים המתוארים במאמר שייכים לקבוצה האחרונה. המעגל של עוולות ייפסק כאן רק כאשר יהודים וערבים יפסיקו לפחד אחד מהשני (שזה החומה העמידה ביותר המיוצרת ע"י מערכת החינוך והתקשורת הישראליים) וייאבקו ביחד בשלטון הישראלי הכובש, המנצל וכוחני כלפי כולנו. המאבק הזה לא יהיה פשוט מפני השלטון מאד מתוחכם, אבל אין ברירה אחרת, חוץ מלהפיל אותו באמצעות אי-ציות אזרחית.

  7. אורלי נוי

    משום מה תגובתי הקודמת אליך לא עלתה… לשאלתך – הלוואי וידעתי איך… לצערי אין לי "פטנטים" גדולים להציע, אלא ההתמדה בכתיבה על הדברים האלה, כולל טוקבקים, בלוגים וכו`. יש כמה ארגונים (כולל אותנו בעיר-עמים) שמוציאים סיורים למזרח ירושלים- אפשר לעניין אנשים נוספים לצאת אליהם, מנסיוני הסיורים האלה אפקטיביים מאד גם מול אנשים שלא הגיעו "משוכנעים" מהבית. בזמנו כמה פעילים היו עומדים מול הכניסה למרכז המבקרים עיר-דוד ומיידעים את המבקרים כי דמי הכניסה שלהם לא מגיע לרשות הטבע והגנים כמו ביתר הגנים הלאומיים בארץ, אלא לקופתה של עמותת אלע"ד. אם יש לך את הכוח והעצבים לעמוד שם- תבורך!