• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מסורתיות, שוויון ומצוינות בחינוך בישראל

מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

אור קשתי, עיתונאי "הארץ" לענייני חינוך, מדווח על ביקורו של פרופ' אנדראס שלייכר ("הארץ 12 למאי, 2009). פרופ' שלייכר הוא חוקר בכיר עם האירגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD – Organization for Economic Co-operation and Development). אחד ממבחניו החינוכיים, זכה ליוקרה אקדמית, מחקרית, ועניינית רבה ביותר. זהו מבחן הנקרא פיז"ה (PISA).

ההגדרה הבאה נלקחה מויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית. "מבחן פיז"ה (אנגלית: Programme for International Student Assessment, ר"ת PISA) הוא מבחן בינלאומי, תלת-שנתי, לתלמידי בתי ספר בגיל 15 הבוחן את רמת השכלתם. המבחן נערך בניהול הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). מטרת מבחן פיז"ה היא לבחון ולהשוות את רמת השכלתם של תלמידי בתי ספר במדינות שונות בעולם, מתוך שאיפה לשפר את שיטות החינוך ואת תוצאות ההוראה בבתי הספר. מבחן פיז"ה מעריך את יכולות התלמידים לישם את הידע שצברו ואת מיומנויותיהם כדי להתמודד עם אתגרי היום-יום."

על פי נתוני המבחן הזה ישראל נמצאת במקומות הנמוכים בין המדינות המפותחות. יתרונו היחסי של המבחן זה על פני מבחנים רבים אחרים הוא, שבמבחן זה תלמידים מתבקשים ליישם את הידע שרכשו לשאלות ולתחומים חדשים. נדרשת כאן יצירתיות יותר מאשר שינון. במבחן היצירתיות תלמידי ישראל מקבלים ציון נמוך. המאה ה-21 היא המאה של השינויים, של ההפתעות, של יכולת היישום של אינפורמציה למצבים משתנים. בתחום הזה תלמידי ישראל הצעירים נכשלים.

חלק ממסקנותיו של פרופ' שלייכר נוגדות באופן בולט אמיתות מקובלות במדיניות החינוך בישראל. פרופ' שלייכר טוען כי שיויון ומצוינות דווקא הולכים ביחד וחושב שמערכת החינוך הישראלית "זו אחת המערכות הכי לא-שיויוניות, בייחוד בפער שבין בתי ספר." זאת אומרת, ממצאיו ומדיניותו החינוכית של שלייכר מציבות אותו במסלול התנגשות עם אחת מאבני הפינה במדיניות החינוך בישראל. בישראל "ההסללה" של תלמידים נחשבת לאבן יסוד חינוכית. וזה נכון מזה שנים רבות (בערך כל הזמן ש"מערכת החינוך" קיימת). הטענה היא שאי אפשר ולא רצוי לשים באותה כיתה "תלמידים חלשים ותלמידים חזקים". הסיבה, וכך מוסבר מזה שנים רבות, היא: תלמידים חלשים יעכבו את התקדמותם האינטלקטואלית של התלמידים החזקים. על כן יש להפרידם.

ישנה הפרדה של בתי הספר. אך, ישנה גם הפרדה של כיתות בתוך אותו בית הספר, באותו מחזור. ההפרדה הזו היא על פי הישגים. מדיניות החינוך בישראל נוקטת, בדרך כלל, בשני האופנים: יש בתי ספר מקצועיים ועיוניים וגם הסללה בכיתות. זוהי השיטה הנקוטה בישראל מאז ומתמיד.

ההסללה ננקטת כבר בכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודיים. בבית הספר היסודי בו אני למדתי (1961-1969), בקרית טבעון, תלמידים נשלחו להקבצה ב' בחשבון ובאנגלית כבר בכיתה ד'. אפילו לפני שהתחילו ללמוד אנגלית. רוב התלמידים בהקבצה ב' היו מהסביבה החברתית שלי. כמעט כולם היו ילדים להורים ממוצא לא-אירופאי. לעומת הקבצה א' שבה רוב התלמידים היו ילדים להורים ממוצא אירופאי.

פרופ' שמשון שושני, שמונה לא מזמן להיות מנכ"ל משרד החינוך, הינו תומך נלהב בעיקרון המצוינות בחינוך. פירושה של תמיכה מנכל"ית שכזו בישראל הוא: העמקת ההסללה בחינוך. ואת זאת אנו יודעים גם מההיסטוריה של פרופ' שושני. לעומתו טוען פרופ' שלייכר כי "התוצאות שלנו מראות שמערכות חינוך שמשאירות מאחור את התלמידים החלשים לא היגעו להישגים. זה פשוט לא עובד… מערכות החינוך המצליחות בעולם הן 'כוללניות'".

היום, יהיה כנס בסמינר הקיבוצים. בכנס ידונו במדיניות החינוכית הנוקטת ושתנקט בישראל. האם ילמד החומר החדש? האם מערכת החינוך תלמד ליישם את הידע החדש שיש בידינו. האם מסורת המצוינות תנצח או שמא יילמד הצורך ביישום אינפורמציה למדיניות? מי רוצה לנחש מה יקרה במערכת החינוך הישראלית ב-20 השנה הבאות?

המסורת החינוכית בישראל היא שמצוינות חייבת להיות נפרדת משיויון. לא ניתן לעשות את מעשה החינוך למצוינות באופן שיויוני. זוהי המסורת החינוכית בישראל. מסתבר, כי עובדות מחקריות וחברתיות לא מפריעות למסורת החינוך הישראלית של הצבר הכוח. את הכוח, ההישג, והמשאבים צריך לשמר באופן מסורתי ומצוין.

להתראות במבחן היצירתי הבא של החברה הישראלית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איציק ספורטא
    מאיר ואני כתבנו על אותו נושא בעת ובעונה אחת.
     
    בראיון שמפרסם היום אור קשתי עם אנדראס שלייכר מה-OECD אפשר ללמוד כמה דברים על מערכת החינוך הישראלית. הדברים שהוא אומר אמורים להיות ידועים לכל מכיוון שיש רבים שטוענים אותם כבר שנים רבות. אלא שאנו נמצאים בישראל שבה קובעי הטון מטיפים בדיוק להיפך ממה שמציע שלייכר.
     
    כעובדה המרואיין מציין:"זו אחת המערכות (המערכת הישראלית) הכי לא-שוויוניות, בייחוד בפער שבין בתי הספר." אין אדם שלא יודע זאת אבל מה נעשה בכדי לשנות את המצב, ביזור בניהול והפרטה כך שהפערים הללו יישמרו, כי חס וחלילה צמצום פערים הוא מילה גסה בקרב חובבי המצוינות.
     
    אלא שמתברר שמצוינות אינה יכולה להתקיים ללא שוויון: "מקבלי ההחלטות חוששים שאם יפעלו להגברת השוויון הדבר יפגע במצטיינים ויוביל לבינוניות במערכת החינוך. אבל אין שום נתונים שתומכים בעמדה זו. למעשה, אם בוחנים את המקרה של פינלנד – המדינה בעלת שיעור התלמידים המצטיינים הגבוה ביותר – הרי ששיעור השוויון בה הוא אחד הגבוהים בעולם. שוויון ואיכות אינם מטרות שמתחרות זו בזו". יתרה מכך, בהתבסס על נתוני מבחן פיז"ה, שלייכר מאמין כי ככל שמערכת החינוך הטרוגנית יותר – מגוונת מבחינת יכולות התלמידים והרקע החברתי-כלכלי שלהם – כך גדול יותר הסיכוי להגיע להישגים הגבוהים". אבל כאן הדיון שמתנהל טוען שדווקא השאיפה לשוויון היא שגרמה לכך שגם המצוינים נפגעו ועל כן צריך להפנות את משאבי המערכת לאותם מצוינים פוטנציאלים שכמובן נמצאים רק בקרב השכבות המבוססות.
     
    מעבר לכך טוען המומחה שהסללה היא רעה חולה שפוגעת במערכת החינוך: "לעומת זאת בגרמניה, הנחשבת למדינה מרובדת מאוד, תלמידים רבים מוצאים את עצמם בבתי ספר מקצועיים שמצפים מהם למעט. הנתונים שלנו מראים בבירור שאם התמיכה נכונה – אפשר לצפות הרבה מתלמידים".מוסיף קשתי לדברי המרואיין: "במערכות חינוך שהישגיהן נמוכים, אומר שלייכר, מקובל להתמודד עם שונות התלמידים באמצעות יצירת מסלולי חינוך נפרדים, שסיכויי ההצלחה שלהם שונים מלכתחילה. בישראל מוכרת מדיניות "הסללת" תלמידים מהפריפריה, לרוב ממוצא מזרחי, לבתי ספר מקצועיים ששיעורי הזכאות לתעודת בגרות בהם נמוכים מאשר במסגרות עיוניות". כך שכל חובבי החינוך המקצועי מורטהיימר ליולי תמיר ולשר החינוך הנוכחי צפויה הפתעה חינוך מקצועי הוא בעייתי ופוגע הן בלומדים בו, הן במערכת החינוך והן בשוויון שהוא הנושא החשוב ביותר בכדי שמערכת החינוך תפעל כהלכה.
     
     אולי צריך לבוא מישהו מבחוץ ולומר את הידוע בכדי שנבין איפה אנחנו חיים, אבל אני בטוח שהמומחים מבית יבטלו את דעתו של הנ"ל שאינו מספיק מבין את מה שקורה כאן ואנחנו מיוחדים ולכן אנחנו גם יודעים מה לעשות. האמת שזה די מדכא להביא דברים כל כך ידועים וטריוויאליים אבל כנראה שאין ברירה וצריך לחזור ולומר אותם.
  2. מני

    אקדמיה טובה משמעה אקדמיה לא הומוגנית. המשוואה פשוטה :קיימת הטרוגניות=מתקיים פולמוס אקדמי=מתקיים מחקר איכותי חדשני ויצירתי. ולהפך- יש הומוגניות=אין פולמוס אקדמי=מחקר ירוד, דקדנטי ורפטטיבי. זה מה שקורה לאוניברסיטאות בארץ, בא.העברית למשל, בתחילת השנה הייתה הרצאת חירום על נפילה רצינית במקומות הדירוג. כי ככה זה כשכול הסטודנטים מגיעים, מטאפורית, "מאותה שכונה- ברחביה" , אותו מעמד כלכלי ובדר"כ גם אותו צבע עור…השטייטעל מפיל את עצמו או שאני סתם אופטימי?!

  3. איתי

    את החינוך המקצועי ביטלו למעשה כבר מזמן, סטף ורטהיימר מתראיין על כך כל הזמן – אין לו פועלים מיומנים במפעלים שלו. אבל ממש לא בטוח שלדחוף את כולם ללימודים לבגרות זה טוב. התוצאה היא שלוקחים המון ילדים, שחלקם לא רוצה או לא מוכן נפשית ללימודים, ומכריחים אותם לשבת בכיתות צפופות עם אלו שיכולים ורוצים, ובסופו של דבר הרמה יורדת. צריך להחזיר את ההסללה, אבל שלא יקרה שתלמיד לא יכול ללמוד במסלול "אקדמי" מכיוון שאין מוסד זמין. מעבר לכך, מי שלא רוצה ללמוד בזמן התיכון (ואני זוכר הרבה כאלו), שלא ילמד ולא יפריע. התחרט בזמן מאוחר יותר? יש אוניברסיטה פתוחה ויש מכינות קדם-אקדמיות לאוניברסיטאות ולמכללות.

  4. מני

    זה פשוט אטימות מוחלטת מה שכתבת. זה ברור שכל התלמידים החלשים יוסללו.

  5. אורלי נוי

    הלוואי והייתי יודעת… כנראה שאין "פטנטים גדולים" – צריך פשוט להמשיך להפיץ את האינפורמציה, יש כמה ארגונים שמוציאים סיורים למזרח ירושלים אז לפרסם אותם דרך רשתות חברתיות וכו` כמה שאפשר, לכתוב מאמרי דיעה וגם טוקבקים, ואם אתה דובר רוסית כפי שאני מניחה משמך אז כדאי מאד לנסות ולפרוץ את הדרך לתקשורת הרוסית ולהביא לשם את התכנים האלה גם כן.

  6. ירדנה אלון

    המשפט שמשך את תשומת ליבי ברשימתו של מאיר עמור …."במבחן היצירתיות תלמידי ישראל מקבלים ציון נמוך"…..לא שזה הכה אותי בתדהמה,זה פשוט אישר מחשבות ואינטואיציות שהיו לי לגבי מערכת החינוך למן היסודי ועד האקדמיה.זה זמן רב שאני מתהלכת עם הצורך להתייחס ולהביע את עמדתי בנושא , רק לפני זה למען הגילוי הנאות ועל מנת שלא אובן שלא כהלכה כפי שקרה לי לא אחת כשהתחלתי לכתוב על הנושא בפורומים שונים, אינני נגד השכלה ,ולוואי וירבו המשכילים בקירבנו,זה שאני מותחת בקורת על התכנים ועל התוצאות של מערכת החינוך הישראלית לא בא לומר שאני נגד השכלה.נהפוך הוא,מאחר ורובנו מייחסים חשיבות רבה מאוד להשכלה ולחינוך אני סבורה שיש מספר שאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו לפחות כך אני סבורה א. אנחנו עושים דרך ארוכה ומפותלת מאוד על מנת לרכוש השכלה אבל האם ההשכלה עושה אותנו בני אדם מוכשרים יותר?מודעים יותר למצבנו האישי והקולקטיבי? ב. האם מערכת החינוך ארוכת השנים (בערך 25 שנה מגיל הגן ועד לתואר האקדמי הנכסף) מלמדת אותנו איך לחשוב או אולי מלמדת אותנו להיות משננים ומצטטים טובים? האם בתקופה הארוכה שאנחנו מבלים בין כתלי מערכת החינוך אנו רוכשים מלבד כלים מקצועיים שיסייעו לנו לשדרג את מעמדנו הכלכלי גם את הכלים הדרושים לנו להבין את תהליכי החיים האם מלמדים אותנו,או נותנים לנו את הכלים להבין דבר מתוך דבר,האם מערכת החינוך הופכת אותנו למומחים לכמויות של ידע כמו עובדות ונתונים ותיאוריות במקום להיות מומחים לאיכויות? כוונתי בכך לשאול האם כל לימוד העובדות והנתונים והתיאוריות שאנו מולעטים בהם בעצם מאפשרים לנו לפגוש עובדה ולהיות מסוגלים להבין אותה על כל הבטיה או מה שנחשב זה רק כמות העובדות והנתונים והתיאוריות שאנו מסוגלים לאכסן ולאגור במוחינו וככל שהכמות גדלה כך אנו נחשבים למשכילים יותר? מהו הלקח שאנחנו מסוגלים להפיק מאגירת כל המיידע הזה וחשוב לא פחות לעניות דעתי הבלתי קובעת את מי זה משרת?האם זה משרת אותנו כבני אדם הן כפרטים והן כקולקטיב או שכל הידע הרב הזה בו אנו מולעטים עומד לשרותו של המימסד והופך אותנו ל-"סובייקטים שתכליתם לתפקד כסוכני שיעתוק של הסדר הקיים"…..(אילן גור זאב בספרו פילוסופיה פולטיקה וחינוך בישראל ספר מומלץ ביותר) לסוכניו הצייתנים מבלי שנבין בכלל שהמניפולציה היא עלינו וכי למעשה לאורך כל שנות לימודינו הולעטנו בחומרים בדרך כה מניפולטיבית עד כי במקום שההשכלה תעזור לנו להיות בני אדם אותנטיים בעלי קול פנימי ייחודי לנו שאותו אנו מצרפים לשירת המקהלה הקולקטיבית כדי שהיא תהייה הרמונית,בעצם הפכו אותנו לסוג של "דמוי אדם"אוטמטים שקולטים ופולטים ידע מבלי להבין את המשמעות שלו ואת ההשלכות שלו על עיצוב חיינו וגורלנו. אני סבורה כי כאשר בוחנים ודנים בשאלות מעין אלה ומגיעים לתשובות הנכונות ניתן גם לעצב מערכת לימודים כזאת שתהפוך אותנו לבני אדם יצירתיים יותר .

  7. איתי

    וכולם שם מתאמצים ללמוד, מה שלא קורה ברוב בתי הספר בישראל. כאן חייבים ללכת לבית הספר, ולכן גם מי שלא רוצה ללמוד, ולא מרגיש בנוח כשהוא סגור בכיתה בשיעור, בכל זאת נמצא שם – והתוצאות מדברות בעד עצמן. התלמיד שלא רוצה ללמוד לא רק מבזבז את זמנו בכיתה אלא גם מפריע לאחרים. אין לי בעיה עם הסללת תלמידים חלשים לימודית. השאלה היא האם מבית ספר מקצועי יוצאים ממש מוחלשים לעולם. בשוויץ יש הסללה מטורפת, אבל גם מי שיוצא מבית ספר מקצועי בגיל 21, לאחר שהתמחה בגינון או צבעות, יכול להתפרנס בכבוד. זה לא תלוי במערכת החינוך, אלא באיך אנחנו מחלקים את ההכנסה בין האזרחים. עלולה להווצר הסללה אוטומאטית של תלמידים חלשים חברתית, ועל זה פשוט צריך לפקח. שלא יקרה שתלמיד צריך ללמוד בבית ספר מקצועי פשוט כי אין בית ספר עיוני בישוב שלו. אבל מה שקורה עכשיו זאת הסללה הפוכה: לוקחים תלמידים שבכל מקרה לא יגיעו לאקדמיה, לא כי הם חלשים חברתית אלא כי זה פשוט לא מעניין אותם, ומכריחים אותם לשבת בכיתה סתם. זה פוגע גם בהם (כי הם לא מפיקים כלום מהלימודים) וגם באחרים שכן רוצים ללמוד.